ארנונה גן לאומי


עתירה מנהלית לפי סעיף 5(1) לחוק בתי המשפט לענינים מינהליים, התש"ס-2000 (להלן: "חוק בתי המשפט לעניינים מנהליים"), ולפי סעיף 8(א) לתוספת הראשונה לחוק דנן, כנגד החלטת המשיבה 1 לחייב את העותרת במיסי ארנונה בגין מבנים וקרקעות בתחום הגן הלאומי בית גוברין (להלן: "הגן הלאומי" או "בית גוברין"), וכן כנגד החלטת המשיבה 1 לחייב את העותרת במיסי ארנונה באופן רטרואקטיבי בגין אותם מבנים וקרקעות, תוך ביטול הפטור שניתן לה בעבר.

הצדדים לעתירה
1. העותרת, רשות הטבע והגנים הלאומיים (להלן: "הרשות"), הוקמה מתוקף הוראות סעיף 3 לחוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה, תשנ"ח- 1988 (להלן: "חוק הגנים הלאומיים"). מתוקף תפקידה, מופקדת הרשות על טיפול בשמורות הטבע והגנים הלאומיים בישראל. פעילות הרשות כפופה לשר לאיכות הסביבה, ומרבית תקציבה נגזר מהכנסותיה העצמאיות, המתקבלות, בעיקרן, מדמי הכניסה לשמורות הטבע והגנים.

2. המשיבה 1 (להלן: "המועצה האזורית") הינה המועצה האזורית שבתחומה מצוי חלק משטחו של הגן הלאומי בית גוברין. המשיב 2 הינו גזבר המועצה האזורית לכיש. בהחלטתי מיום 6.2.12 הוריתי על מחיקת המשיב 2 מהעתירה.

העובדות אשר אינן שנויות במחלוקת
3. הגן הלאומי נשוא העתירה, בית גוברין, הוכרז ביום 1.9.88 "גן לאומי". הגן משתרע על פני שטח בגודל של כ-5,000 דונם, שוכן בלבה של שפלת יהודה, בתחומן של המועצה האזורית והמועצה האזורית יואב. בגן הלאומי מערות רבות, וכן אמפיתיאטרון, המצוי בתחום שיפוטה של המועצה האזורית יואב. העתירה דנן מתמקדת בחיובי העותרת בתשלומי ארנונה למועצה האזורית לכיש.

4. בסעיף 62(ב) לחוק הגנים הלאומים נקבע, כי הרשות תהיה פטורה מתשלום מיסי ארנונה המוטלים בקשר למקרקעין שהוכרזו גן לאומי, למעט מבנים בתחומי גן לאומי, המשמשים למטרות מסחריות, ושירותים, אשר נגבה בגינם תשלום מיוחד.

בהתאם לפטור דנן, עד לשנת 2007 לא נדרשה הרשות לשלם מיסי ארנונה למועצה האזורית בגין המבנים והקרקעות שבתחומי הגן הלאומי, למעט מיסי ארנונה ששולמו בגין חנות המזכרות המופעלת על ידי הרשות בכניסה לבית גוברין.

5. בתחילת שנת המס 2007, התקבלה אצל הרשות דרישת המועצה האזורית לתשלום מיסי ארנונה לשנים 2004-2006, בסך של 104,070,171 ש"ח.
ביום 3.1.07 פנתה הרשות למועצה האזורית בבקשה לבטל את דרישת התשלום דנן, נוכח הפטור המוקנה לרשות מתשלום מיסי ארנונה לפי חוק הגנים הלאומיים.
ביום 15.2.07 הנפיקה המועצה האזורית דרישת תשלום מיסי ארנונה נוספת, ביחס לשנת 2007, בסך של 4,801,035 ש"ח.

במכתב, מיום 29.3.07, פנתה הרשות פעם נוספת למועצה האזורית בבקשה לבטל את שתי דרישות התשלום דנן, בו חזרה על טענתה, כי נוכח הפטור הנתון לרשות מתשלום מיסי ארנונה על פי סעיף 62(ב) חוק הגנים הלאומיים, אין לחייבה במיסי ארנונה בגין שטחי הגן, למעט שטח חנות המזכרות, לגביו אין מחלוקת.

6. במכתב תשובה, שאינו נושא תאריך, דחתה המועצה האזורית את בקשת הרשות לבטל את דרישות התשלום. במכתב דנן נכתב, כי משום שהרשות משתמשת בשטחי הגן הלאומי לשימוש מסחרי, לרבות שימוש במבנים שבשטחי הגן הלאומי לעריכת אירועים בתשלום, אין היא זכאית לפטור ממיסי ארנונה, הקבוע בסעיף 62(ב) לחוק הגנים הלאומיים.
עוד נכתב במכתב התשובה, כי הרשות מתבקשת לתאם עם המועצה האזורית מועד למדידת הנכסים המסחריים, ועם השלמת המדידה תומצא לרשות שומה מעודכנת.
בנוסף, תוקנה, במכתב התשובה, שומת הארנונה שהוצאה לשנת המס 2007, לסך של 64,013,796 ₪, כאשר נכתב כי התיקון נובע מהעובדה שהרשות אינה זכאית להנחה הנתונה לה בפקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פיטורין), 1938 (להלן: "פקודת הפיטורין"), שכן לא חלים בתחומה של המועצה האזורית ההנחות לפי פקודת הפיטורין.

7. לאחר קבלת תשובה זו, פנתה הרשות בעתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים כנגד החלטת המועצה האזורית לחייבה בארנונה (עת"מ 321/07).

בעוד העתירה תלויה ועומדת, הונפקו לרשות שתי דרישות תשלום נוספות, בגין שנת המס 2008, אשר בכל אחת מהן סכום השומה שונה, הגם ששתי הדרישות נושאות תאריך זהה (25.1.08), מתייחסות לחיוב ארנונה לשנת הכספים 2008, ולאותם נכסים. דרישת תשלום אחת הינה בסכום של 142,134.60 ש"ח, ודרישת תשלום שנייה הינה בסכום של 231,125.89 ש"ח. בשתי דרישות התשלום הללו נכתבה הערה, ולפיה המועצה האזורית בוחנת את השימוש בנכסים ומתקנים נוספים בתחום הגן הלאומי, ומשכך אין רשימת הנכסים המנויה בדרישה, והחיוב בגינם, ממצים.

ביום 9.3.08 נשלחה לרשות דרישת תשלום ארנונה נוספת לשנים 2001-2007, אשר הועמדה על סך של 2,060,538.92 ש"ח, וזאת, כך על פי האמור בדרישה דנן, בשל עריכת "פעילות מסחרית הכוללת, בין היתר, עריכת אירועים בתשלום (חתונות וכדומה)" בגן לאומי בית גוברין.

8. הצדדים הסכימו לנסות להידבר ביניהם במטרה להגיע לפשרה, כאשר במסגרת הסכמה זו נמחקה העתירה שהוגשה, ועוכבו כל ההליכים המשפטיים, ובכלל זה הליכי השגה וערר. במקביל לניהול המשא ומתן, הוסיפה המועצה האזורית לשלוח דרישות תשלום לרשות בגין שנות הכספים 2009 ו-2010. במכתב מיום 8.4.10, נדרשה הרשות לשלם מיסי ארנונה לשנים 2001-2009 בסך של 3,627,518.72 ש"ח, הכולל ריבית פיגורים בסך כ-1,300,000 ש"ח.

ביום 30.3.11 פנתה הרשות בהשגה לוועדת הערר על דרישת המס בסך של 248,986 ש"ח שהנפיקה לה המועצה האזורית לשנת הכספים 2011. השגה זו נדחתה על ידי המועצה האזורית ביום 26.6.11.

בפגישת משא ומתן נוספת שנערכה בין הצדדים לא הושג פתרון. אי לכך, החליטו הם על הפסקת עיכוב המועדים לצורך הגשת הליכים משפטיים.

9. בין לבין, ביום 20.12.09, הוציא מנהל הרשות הנחיה, לפיה אין לקיים בגן הלאומי בית גוברין אירועים בתשלום. יצוין כבר עתה כי הצדדים חלוקים ביניהם בעניין אופן יישום ההנחיה:
הרשות טוענת, כי נוכח הנחיה זו, קוימו בגן הלאומי עוד מספר אירועים עד לחודש אפריל 2010, אשר הוזמנו ואושרו על ידי הרשות עובר להוצאת ההנחיה האמורה.
לעומתה, טוענת המועצה האזורית, כי חרף ההנחיה דנן, מאפשרת הרשות להוסיף ולקיים אירועים ציבוריים ופרטיים בעלי אופי מסחרי בגן הלאומי, כך לפי מידע ותמונות המפורסמים באתר האינטרנט של הרשות. כן מתייחסת המועצה האזורית לימי צילום בתשלום שנערכים בגן הלאומי, להפעלת הגן הלאומי כחניון לילה תמורת תשלום, ולאירוע פסטיבל התנ"ך שנערך בבית גוברין בשנת 2011.

10. בנסיבות דנן הוגשה העתירה שבפני נגד דרישת המועצה האזורית לתשלום מיסי ארנונה למפרע, החל משנת 2001, ונגד ביטול הפטור מארנונה החל על שטחי מבנים, מערות, וקרקעות בתחומי הגן הלאומי בית גוברין על פי חוק הגנים הלאומיים.
יצוין כי במקביל, הגישה הרשות ערר לוועדת הערר לענייני ארנונה בעניין דרישות התשלום לשנים 2007 ואילך, והוא עדיין תלוי ועומד.

יודגש, כי הרשות ציינה בעתירתה שהעתירה יוצאת מנקודת הנחה שהמועצה האזורית חזרה בה מדרישות התשלום המוקדמות שנשלחו בשנים 2006 ו-2007, נוכח דרישות התשלום המאוחרות, שנשלחו בשנים 2008 ו-2010.


טענות הצדדים
11. הרשות טוענת כי חיובה במיסי ארנונה בגין שטחם של מבנים, סככות, מכולות ושטחי קרקע בתחומי הגן הלאומי עומד בסתירה להוראות חוק הגנים הלאומיים. לפי סעיף 62(ב) לחוק הגנים הלאומיים, פטורה הרשות מתשלום ארנונה המוטלת בקשר למקרקעין שהוכרז כגן לאומי, למעט מבנים המשמשים למטרות מסחריות, ולמעט שירותים בתשלום מיוחד. הרשות טוענת, כי הפעילות שקיימה בתחומי הגן הלאומי לא נכנסת בגדרי החריגים לפטור, ומשכך לא היה מקום לחייבה במיסי ארנונה בניגוד לחוק.
היא מוסיפה וטוענת, כי הפעילות שהיא אפשרה לגורמים שונים לנהל בגן הלאומי, חלקם ציבוריים וחלקם פרטיים, נערכה במיעוט זניח של ימות השנה, לרוב בשעות הערב, לאחר שעות פעילותו של הגן הלאומי, ומטרתה הייתה קידום ענייניו של הגן הלאומי בהיבט הגברת מספר המבקרים בו.
הרשות מוסיפה, כי לבד ממתן הרשאה לערוך אירועים בגן הלאומי, לא העניקה היא שירותים כלשהם לעורכי האירועים, ומשכך יש לדחות, לעמדתה, את ההשוואה שעורכת המועצה האזורית לפעילותו המסחרית של אולם או גן אירועים.
עוד טוענת הרשות, כי אירועי פסטיבל התנ"ך, אותם הציגה המועצה האזורית כדוגמא לאירוע מסחרי שערכה הרשות בגן הלאומי, דווקא ממחישים את טענתה כי אין מדובר באירועים בעלי אופי מסחרי. נטען, כי פסטיבל התנ"ך הוא דוגמא מובהקת לאירוע תרבותי-חינוכי נטול כל אופי מסחרי.
נוכח כל האמור, טוענת הרשות כי אין במתן הרשאות בהיקף מוגבל כדי לשקף מתן שירותים בתשלום למטרות מסחריות, המוחרגים מתחולת הפטור שהוקנה לגן הלאומי בחוק הגנים הלאומיים.

הרשות מוסיפה וטוענת, כי גם אם יימצא שנעשה שימוש מסחרי בקרקעות הגן הלאומי, בניגוד לטענתה, לא היה בכך כדי להוציא את הקרקעות שבהן נערכו אירועים מגדרי הפטור, שכן, על פי חוק, הפטור הוחרג למקרה של שימוש מסחרי במבנים בלבד. הרשות מציינת את הכלל הידוע בדיני המס ולפיו באין הוראה מפורשת בחוק, אין הרשות מוסמכת להטיל מס או תשלום חובה, וטוענת כי בנסיבות העניין סטתה המועצה האזורית מכלל זה.

עוד נטען, כי הרשות גבתה סכומים נמוכים מעורכי האירועים בגן הלאומי, אשר נועדו בעיקר לכיסוי הוצאותיה, וכי ככל שנותר לרשות עודף לאחר כיסוי ההוצאות, השתמשה בו לשיפור השירותים הניתנים לציבור המבקרים בגן הלאומי.

לחילופין, טוענת הרשות, כי אפילו יימצא שמתקיים גוון מסחרי בפעילויותיה בגן הלאומי, נטמעת הפעילות דנן ביתר הפעילויות בגן הלאומי, בבחינת "הטפל הולך אחרי העיקר", ומשכך, אין בכוחה לשלול את תחולתו של הפטור ממיסי ארנונה הנתון לרשות. כתימוכין לטענתה, מפנה הרשות לפסק הדין שניתן בעת"מ (מרכז) 3863-03-10 מכבי שירותי בריאות נ' עיריית לוד ואח' (ניתן ביום 6.8.10) (להלן: "עניין מכבי שירותי בריאות"), וכן להחלטות של ועדות ערר לענייני ארנונה, שדנו בשלילת פטור מנכס פטור של קופות חולים, בנסיבות בהן התקיימה בנכס פעילות מסחרית. עוד הפנתה הרשות, מכוח היקש, לכללים שהותוו בפסיקתו של בית המשפט העליון לעניין סיווגו של נכס מעורב, לפיהם, יש לראות בשימוש העיקרי בנכס כמכריע את סיווגו.
לטענת הרשות, על פי מבחן "השימוש העיקרי", יש ליתן את הדגש בעניינה על השימוש העיקרי שנעשה בשטחי הגן הלאומי, שהוא העמדת הגן הלאומי לרשות הציבור הרחב. כן מבקשת הרשות ליישם בנסיבות העניין את מבחן "הנהנה העיקרי", וטוענת כי לפי מבחן זה הנהנה העיקרי מהגן הלאומי הינו הציבור הרחב המבקר בגן הלאומי במשך כל ימות השנה.

הרשות מוסיפה וטוענת כי כל המערות פטורות ממיסי ארנונה גם מתוקף סעיף 5 (א) לפקודת הפיטורין, כנכס המהווה מצבה היסטורית או מקום היסטורי.

ככל שיימצא כי יש לחייב את הרשות במיסי ארנונה בגין קרקעות הגן הלאומי בשל עריכת אירועים באתר, טוענת הרשות כי חיובה למפרע במיסי ארנונה החל משנת 2001 נגוע בחוסר סמכות וחוסר סבירות, ומטעם זה יש לבטלו.
הרשות מטעימה כי ההלכה מגבילה את סמכותה של רשות מקומית לחזור בה מהחלטה קודמת שקיבלה ביחס לחיוב במיסי ארנונה, ולתקן החלטתה באופן רטרואקטיבי. בנסיבות העניין, נטען, כי המועצה האזורית לא בדקה את שאלת חיובה של הרשות לעומק, ומשכך יש ליתן משקל מכריע לאינטרס ההסתמכות שלה, ולעובדה כי שינתה היא את מצבה לרעה, שינוי אשר בא לידי ביטוי בניהול תקציב לאורך השנים על יסוד מצגי המועצה האזורית כי ניתן לה פטור ממיסי ארנונה בשטחי הגן הלאומי. הרשות מוסיפה ומציינת, כי היא גוף ציבורי, אשר מתוקצב בחלקו מתקציב המדינה, וכי תקציביה בשנים נשוא דרישת המועצה האזורית, כבר מומשו במלואם.

עוד מוסיפה וטוענת הרשות כי החיוב במיסי ארנונה באופן רטרואקטיבי לוקה בחוסר תום לב והיעדר הגינות. נטען, כי המועצה האזורית ידעה כבר משנת 2001, כך על פי התצהיר שהוגש מטעמה במסגרת תשובתה לעתירה, ולמצער היה עליה לדעת, לו הייתה מבררת עובדות אלה באמצעים סבירים, כי מתקיימים בגן הלאומי אירועים. לפיכך, טוענת הרשות כי המועצה האזורית מחויבת להחלטתה לפטור את הרשות מתשלום מיסי ארנונה, ואינה רשאית לשנותה למפרע. עוד בהקשר זה נטען, כי המועצה האזורית לא הבהירה בדרישותיה השונות מדוע טעתה בחיוב הארנונה לאורך השנים, ובכך לוקה החלטתה בחוסר פירוט.

שיקול נוסף עליו עומדת הרשות, כשיקול המצדיק, לעמדתה, את ביטול הדרישה הרטרואקטיבית במיסי ארנונה, הוא השיקול בדבר היעדר אשם מצידה כנישום. בעניין זה נטען, כי הרשות לא נהגה בתרמית או בהטעיה כלפי המועצה האזורית. הפעילות בגן הייתה בשקיפות מלאה.

הרשות עומדת על כך שחיובה במיסי ארנונה באופן רטרואקטיבי שולל את זכותה לערער על החיוב, שכן המועדים להגשת השגה וערר הקבועים בחוק חלפו זה מכבר ביחס לשנים נשוא העתירה.

גם מטעמים של אחידות הדין, טוענת הרשות כי יש לבטל את דרישת התשלום הרטרואקטיבית, תוך שהציגה רשימת אסמכתאות למקרים בהם בוטלה הטלה למפרע של מיסי ארנונה על גופים פטורים מתשלום.

אשר לדרישת התשלום המתייחסת לשנת הכספים 2001, ולדרישת התשלום שלאחר מכן, המתייחסת, בין היתר, לשנות הכספים 2001-2003, טוענת הרשות כי דרישות אלה נגועות בהתיישנות.

סוגיה נוספת נגדה עותרת הרשות הינה חיובה בהפרשי הצמדה וריבית בסך של 1,300,000 ש"ח, כאשר, לעמדתה, מדובר בהפרשי פיגורים שהינם תוצר של מצגיה ומחדליה של המועצה האזורית עצמה.

12. מאידך, טוענת המועצה האזורית כי יש לדחות את העתירה, הן על הסף והן לגופם של דברים.

אשר לטענות הסף, טוענת המועצה האזורית כי במשך שנים הסתירה הרשות את הפעילות המסחרית המתקיימת בגן הלאומי, תוך שערכה שימוש חריג בשטחי האתר, ועברה אגב כך עבירות לפי חוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965 (להלן: "חוק התכנון והבניה"). נטען, כי החל משנת 2001 ועד היום פועלת הרשות על פי תוכנית לפיתוח מיזמים כלכליים בגן הלאומי, ומאפשרת מכוחה לקיים בבית גוברין אירועים פרטיים, חניון לילה, וימי צילומים תמורת תשלום. אי-גילוי מלוא היקף הפעילות המסחרית שערכה ושעורכת הרשות בגן הלאומי, מהווה, לשיטת המועצה האזורית, התנהלות המתאפיינת בחוסר תום לב, וחוסר ניקיון כפיים.

אף לגופו של עניין, טוענת המועצה האזורית כי דין העתירה להידחות. נטען, כי על פי דברי ההסבר לחוק הגנים הלאומיים, הפטור ממיסי ארנונה ניתן משום שמדובר בשטחים נרחבים, שנועדו לצורכי הציבור ולהגשמת מטרות לאומיות. לעמדת המועצה האזורית, עריכת אירועים ופעילויות בעלי אופי מסחרי, אינה עולה בקנה אחד עם תכלית הפטור, באופן המצדיק שלילתו.


עוד נטען, בהסתמך על פסק הדין שניתן בעמ"נ (ב"ש) 16/05 מצפה תת ימי ים סוף בע"מ נ' מנהל הארנונה של עיריית אילת (ניתן ביום 23.5.06) (להלן: "עניין המצפה התת ימי"), כי סיווג קרקע לצורך הטלת ארנונה נקבע על פי השימוש שנעשה בקרקע, כמשמעו בסעיף 269 לפקודת העיריות [נוסח חדש] (להלן: "פקודת העיריות"), ולא על פי ההכרזה על הקרקע כ"שמורת טבע".

המועצה האזורית מוסיפה וטוענת כי אי-חיובה של הרשות בארנונה פוגע בעקרון השוויון. לדידה, אין לפטור את הרשות ממיסי ארנונה מקום שהיא מקיימת בגן הלאומי אירועי ערב, בדיוק כפי שנישום המנהל גן אירועים חב במיסי ארנונה בגין פעילותו.

אשר לטענת הרשות, כי היא רשות ציבורית הפועלת לקידום תועלת הציבור, וכי היא אינה מפיקה תועלת כלכלית מהאירועים, משיבה המועצה האזורית, כי לפי ההלכה מאפיינים אלה אינם נמנים על הקריטריונים הרלוונטיים לצורך סיווג נכס לשם הטלת ארנונה, וכי המבחן היחידי הינו מבחן השימוש בנכס. בעניין זה, טוענת המועצה האזורית, שנקבע כי מקום שעסקינן בסיווג מתקן רב תכליתי, אשר ניתן להפריד בין חלקיו לצרכי ארנונה, ייעשה הסיווג לפי השימוש והתכלית של כל חלק בנפרד. משכך, טוענת המועצה האזורית, כי העובדה שבגן הלאומי מתקיימת גם פעילות התואמת את תכלית הפטור, אינה רלוונטית לענייננו. מוסיפה וטוענת המועצה האזורית, כי לא ניתן לצפות ממנה לעקוב אחר השימושים המשתנים בגן הלאומי, ודי בזה שהיא ערכה מדידה בשטח והביאה אסמכתאות לקיום פעילויות מסחריות באתר במשך שנים.

אשר לחיובה הרטרואקטיבי של הרשות במיסי ארנונה, טוענת המועצה האזורית, כי מקום שהטעות הטעונה תיקון בשומות הארנונה נגרמה, בין אם במתכוון ובין אם ברשלנות, על ידי הנישום, נקבע כי הרשות המקומית רשאית לבצע תיקון רטרואקטיבי. כן טוענת המועצה האזורית, כי בנסיבות העניין יש להחיל את ההלכה, לפיה כאשר היה הנישום מודע לחיובו השגוי בארנונה, והוא תרם בהתנהגותו לטעות, ניתן לחייבו באופן רטרואקטיבי, תוך תיקון השומה המוטעית. נטען, כי הרשות לא טרחה ליידע את המועצה האזורית על קיום אירועים באתר, לבקש היתר לשימוש חורג או לבקש רישיון עסק כנדרש. עניין זה, לעמדת המועצה האזורית, מקשה על קבלת טענותיה של הרשות בדבר היעדר תרמית, ובדבר ידיעת המועצה אודות הפעילות המתקיימת בגן הלאומי.

המועצה האזורית טוענת כי אין לקבל את טענת הרשות בדבר הסתמכות ושינוי מצבה לרעה, נוכח העובדה שגם לאחר שקיבלה את דרישת התשלום הראשונה בסוף שנת 2006, הוסיפה היא לקיים אירועים מסחריים בגן הלאומי. בנסיבות אלא נטען, כי אין לרשות להלין אלא על עצמה על כך שטמנה ראשה בחול, והוסיפה לקיים אירועים פרטיים בשטח הגן הלאומי בבית גוברין, חרף העובדה שנשלחה לה דרישת תשלום מיסי ארנונה.

עוד טוענת המועצה האזורית כי טענת הרשות, לפיה נפגעה זכותה להגיש השגה וערר עקב חיובה הרטרואקטיבי, אינה ברורה, נוכח החוק הקובע כי, מקום שתוקנה שומת הארנונה למפרע, ניתן להגיש השגה וערר תוך 90 יום מיום שנודע לנישום על תיקון השומה.

אשר לטענת הרשות כי אין לחייבה בחיובי הצמדה וריבית, טוענת המועצה האזורית כי מקום בו הרשות לא יידעה את המועצה האזורית על השימושים החורגים אותם היא עושה בגן הלאומי, והסתירה את פעילותיה המסחריות בגן הלאומי, אין מניעה לחייבה גם בהפרשי הצמדה וריבית, השומרים על הערך הריאלי של חיוב הארנונה המקורי. הימנעות מחיוב ריאלי, כך נטען בהתבסס על הפסיקה, מהווה תמריץ שלילי לנישומים עתידיים.

כן עומדת המועצה האזורית על ההלכה הקובעת כי לרשות המקומית מסור שיקול דעת רחב בעניין הטלת ארנונה, ובית המשפט יתערב בשיקול דעתה רק במקרים של אי-סבירות קיצונית. נטען כי במקרה דנן לא עמדה הרשות בנטל הראיה להוכיח אי-סבירות כאמור.

הפלוגתאות שבמחלוקת
13. זכאות לפטור – האם הפעילות שהתקיימה בתחומי הרשות מוחרגים מגדר הפטור המוענק לרשות בהיותה גן לאומי?

14. בהיעדר פטור מחיובי ארנונה, האם ניתן לחייב הרשות בתשלום רטרואקטיבי, החל משנת 2001?

דיון והכרעה
15. כידוע, הרציונל העומד בבסיס גביית מיסי ארנונה הינו "גביית תשלום ממי שמשתמש בפועל בקרקע שבתחום שיפוט הרשות המקומית ובשימושו זה מונע הוא מאחרים לעשות כן..." (ע"א 975/97 המועצה המקומית עילבון נ' מקורות חברת מים בע"מ, פ"ד נד(2) 433, 448 (2000)).
מקום שעסקינן במקרקעין של גן לאומי, שמורת טבע או אתר לאומי, לא מתקיים הרציונאל דנן, שהרי שטחים המוגדרים "גן לאומי", "שמורת טבע", או "אתר לאומי" מיועדים לשימושו של הציבור בכללותו.
מטעם זה, העניק המחוקק פטור מתשלום ארנונה בשטחים מסוג זה, המוגדר בסעיף 62(ב) לחוק הגנים הלאומיים באופן הבא:
62(ב). "הרשות תהיה פטורה מארנונה, המוטלת בקשר למקרקעין שהוכרזו כגן לאומי, שמורת טבע, או אתר לאומי. ואולם פטור כאמור לא יחול לגבי מבנים בתחומי גן לאומי, שמורת טבע או אתר לאומי, אם הם משמשים למטרות מסחריות, ושירותים, זולת שירותים הניתנים לקהל ללא תשלום מיוחד; לעניין זה לא יראו אגרת כניסה לאתר כתשלום מיוחד".

תכלית הפטור, אפוא, ציבורית ולאומית, בהינתן שכלל הציבור אמור ליהנות מהמקרקעין אשר הוכרזו "גן לאומי". הדברים עולים בקנה אחד עם דברי ההסבר לחוק הגנים הלאומיים, לפיהם, הפטור מוענק נוכח העובדה שמדובר בשטחים אשר במהותם הם שטחים נרחבים, שנועדו לשרת את צרכי הציבור ולהגשים מטרות לאומיות (הצעת חוק 2080, 9.10.1991).

16. עם זאת, כעולה מלשון הסעיף, הפטור דנן מוגבל בהיקפו, והוא לא יחול על מבנים בתחומי גן לאומי, שמורת טבע או אתר לאומי, המשמשים למטרות מסחריות, ולא על שירותים הניתנים לקהל תמורת תשלום. ברי כי ביחס למבנים המשמשים למטרות מסחריות, וביחס לשירותים תמורת תשלום, לא מתקיימת תכליתו הציבורית של הפטור, ומשכך אין להחילו.

17. במקרה דנן, אין חולק כי מתקיימת בגן הלאומי פעילות פטורה ממיסי ארנונה, שהיא, פתיחת שערי הגן הלאומי בית גוברין לקהל המבקרים. אולם, לצד פעילות זו, הודתה הרשות, כי היא מאפשרת לערוך בתחומי הגן הלאומי, אירועים שונים, תמורת תשלום, אשר חלקם מוזמנים על ידי גופים ציבוריים או ארגונים וולונטריים, וחלקם מוזמנים על ידי גורמים פרטיים (להלן: הפעילות הפרטית"). בגין פעילות זו, סבורה המועצה האזורית כי יש לשלול מהרשות את הפטור מארנונה המוענק לגן הלאומי על פי חוק. הסוגיה הראשונה שבמחלוקת, אפוא, הינה האם הפעילות המתקיימת בגן הלאומי מצדיקה שלילת הפטור מתשלום מיסי ארנונה, אשר ניתן לגן הלאומי על פי חוק?

18. טוענת הרשות כי בנסיבות העניין אין העובדה שהיא מאפשרת לקיים את הפעילות הפרטית בגן הלאומי, מצדיקה שלילת הפטור, שכן, לטענתה, מדובר בפעילות אשר בסופו של דבר נועדה להיטיב עם הציבור, ולהגביר את זרם המבקרים בגן הלאומי. עוד בהקשר זה נטען, כי הפעילות הפרטית לא גרעה מפעילות הגן הלאומי, ומיכולת הציבור הרחב לבקר בו, שכן, האירועים הפרטיים התקיימו לרוב לאחר שעות הפעילות של הגן הלאומי.

טענה זו אין בידי לקבל. הפעילות הפרטית, בשל מאפיינה, סותרת את תכלית הפטור. ראשית, מדובר בפעילות אותה מתירה הרשות תמורת תשלום, ואף אם, כטענת הרשות, התשלום משמש אך לכיסוי הוצאות תפעול האירוע, אין הדבר גורע מן הקביעה דנן, שכן, בשונה מלשון הפטור, מדובר במעין שירות הניתן תמורת "תשלום מיוחד".

שנית, מדובר באירועים "סגורים" באופיים, שאינם מיועדים לציבור הרחב, אלא לקבוצה מוגדרת של אנשים, בין אם אנשים שהוזמנו לאירוע מסוים, כגון חתונות או אירועים פרטיים, ובין אם אנשים שרכשו כרטיסי כניסה לאירוע פרטי, דוגמת קונצרט או אירוע מוסיקלי אחר.

אשר לטענת הרשות כי מטרת חלק מהאירועים שהתקיימו בגן הלאומי היא חינוכית או תרבותית, לדוגמא אירוע פסטיבל התנ"ך, הרי שאף אירועים מסוג זה הוזמנו תמורת תשלום, וקהל המשתתפים בהם היה מוגדר (רוכשי כרטיסים), ובהינתן שכך, מדובר באירועים בעלי אופי מסחרי. מטרת האירוע, או מיהות המזמין, אינם משנים לעניין אופיו המסחרי של אירועים מסוג זה, שכן גם אירועים אלה לא היו פתוחים לציבור המבקרים בגן הלאומי (אלא אם הם רכשו כרטיסים מבעוד מועד תמורת תשלום גבוה יחסית לדמי הכניסה לגן הלאומי).
האירועים הפרטים, אפוא, הם מעין "שירות" שמאפשרת הרשות לגורמים מסוימים להזמין בתחומי הגן הלאומי, וזאת תמורת תשלום מיוחד, באופן החורג מגדרי הפטור המוענק לה בחוק הגנים הלאומיים.

טוענת הרשות כי החריג בפטור מתייחס למבנים המשמשים למטרות מסחריות בלבד, ומשום שהאירועים הפרטיים, אף אם הם נושאים אופי מסחרי, אינם מתקיימים במבנים, אין להטיל ארנונה בגינם. אף אם יש טעם בטענה זו, הרי שאין לקבלה בנסיבות העניין. מתן הרשאה על ידי הרשות לערוך אירוע פרטי בגן הלאומי, שקולה לשירות שמציעה הרשות לציבור תמורת תשלום מיוחד. בכך למעשה, נכנסת הפעילות הפרטית בגדר החריג השני לתחולת הפטור הקבוע בסעיף 62(ב) לחוק הגנים הלאומיים, לפיו לא יחול הפטור על שירותים הניתנים לקהל תמורת תשלום מיוחד.

אשר לטענת הרשות כי הפעילות הפרטית לא גרעה מפעילות הגן הלאומי המיועדת לקהל הרחב, סבורה אני כי אין בה כדי לשנות מן הקביעה שיש להגדיר את הפעילות הפרטית כפעילות החורגת מתחומי הפטור. שהרי, התשובה לשאלה האם חל הפטור על הפעילות הפרטית, אם לאו, תלויה במאפייני הפעילות הפרטית כשלעצמה, ולא בשאלה האם השפיעה הפעילות הפרטית על הפעילות המיועדת לקהל הרחב. בחינה זאת, כאמור לעיל, מעלה כי מדובר בפעילות הנושאת אופי מסחרי, מהווה מעין שירות שמציעה הרשות תמורת תשלום, וסוטה מתכלית הפטור מארנונה, ולכן מוחרגת מפטור זה. למעלה מן הצורך, יאמר כי בהיעדר ראיות קונקרטיות, לא מצאתי שמן הפן העובדתי, הוכיחה הרשות את טענתה, כי מרבית הפעילות הפרטית אכן התקיימה שלא בשעות הפתיחה של הגן הלאומי לקהל הרחב.

19. בשולי הדברים יאמר כי בסיכומיה זנחה הרשות את טענתה כי על שטחי הגן הלאומי חל פטור ממיסי ארנונה גם מכוח סעיף 5(א) לפקודת הפיטורין, שעניינו פטור למצבה היסטורית או למקום היסטורי, וממילא לא הוכיחה הרשות כי מתקיימים תנאי הפטור לפי סעיף זה.

20. לחילופין, טוענת הרשות, כי אף אם מתקיים גוון מסחרי בפעילות הפרטית שהיא מתירה לקיים בתחומי הגן הלאומי, נטמעת הפעילות דנן בפעילותו הכוללת של הגן הלאומי, ועל כן אין בכוחה לשלול את הפטור ממיסי ארנונה שהוענק לרשות בחוק הגנים הלאומיים.
מנגד, טוענת המועצה האזורית כי לא ניתן לטעון שעריכת אירועים פרטיים בגן הלאומי מהווה חלק אינטגראלי מהשימוש העיקרי לשמו ניתן הפטור מארנונה, מבחינת הזיקה בין היחידות השונות, וכן כי לא ניתן לצפות ממנה לעקוב אחר השימושים השונים המתקיימים בגן הלאומי ולשום את הרשות בהתאם.

תחילה יאמר, כי טענתה של המועצה האזורית, בעניין הזיקה בין היחידות השונות בגן הלאומי אינה ברורה כלל ועיקר. הטענה מסתמכת על פסיקתו של בית המשפט העליון בע"א 7975/98 אחוזת ראשונים רובינשטיין שותפות רשומה ואח' נ' עיריית ראשון לציון (ניתן ביום 9.2.03), שם נדונה שאלת סיווגו לצורכי ארנונה של 'מתקן רב תכליתי', בעוד שבמקרה דנן לא טענו הצדדים שיש לראות בגן הלאומי נכס המהווה 'מתקן רב תכליתי', ובהתאמה לסווג כל אחת מיחידות השטח שבו באופן שונה לצורכי ארנונה. אין מחלוקת, אפוא, כי הגן הלאומי מהווה נכס הומוגני, במובן זה שהוא מקיים מהות אחת, והיא היותו גן לאומי. ככל שניתן להבין את טענתה האמורה של המועצה האזורית, הרי שבהפנייתה לעניין שנדון בע"א 7975/98 המוזכר לעיל, ביקשה היא להדגיש את הנטל אשר יוטל עליה, מקום שתידרש לעקוב אחר השימושים המשתנים שמבצעת הרשות בגן הלאומי. ואולם, סוגיה זו כלל אינה מתעוררת במקרה דנן.

21. נותר, אפוא, לבחון את טענת הרשות כי הפעילות הפרטית, שנמצא, כאמור לעיל, כי אינה פטורה ממיסי ארנונה, נטמעת בפעילות הציבורית המתקיימת בגן הלאומי, הפטורה על פי חוק, ועל כן אין לשלול את הפטור המוקנה לגן הלאומי על פי חוק.

עיון בפסק בדין בעניין מכבי שירותי בריאות, וכן בהחלטות ועדות הערר לענייני ארנונה, אליהם הפנתה הרשות, מעלה, כי במקרים שנדונו שם אכן נמצא כי אין מקום לשלול לחלוטין את הפטור, אם הפעילות שאינה פטורה המתקיימת בנכס הינה בהיקף זניח. הדגש שהושם בהחלטות אלה סב סביב היקף הפעילות שאינה פטורה המתקיימת בנכס הפטור. מקום שהוכח כי הפעילות המסחרית הינה בהיקף שולי, נקבע, כי אין לשלול את הפטור לנכס כולו, בבחינת יישום הכלל "העיקר הולך אחרי הטפל". כך למשל, בפסק הדין בעניין מכבי שירותי בריאות, נקבע, כי במחסן בו מאוחסן ציוד רפואי יחול הפטור, אף אם גופים פרטיים משתמשים במחסן בהיקף שולי (שם, בפס' 17). כך גם בערר (ת"א) 14002369/00 מכבי שירותי בריאות נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב יפו, נקבע, כי נכס המשרת את קופת החולים לצורך עריכת הדרכות לצוות הרפואי נכלל בפטור מארנונה, חרף העובדה שמספר מצומצם ביותר של המשתתפים בהדרכות הם רופאים פרטיים. בכל המקרים אליהם הפנתה הרשות הבחינה, אפוא, הייתה בחינה עובדתית של נתח הפעילות שאינה פטורה המתקיימת בנכס הפטור, ומקום שנקבע כי מדובר בנתח פעילות זניח בלבד, לא נשללה תחולתו של הפטור.

האמור עולה בקנה אחד עם פסיקה אשר דנה בשאלת סיווגו של 'נכס מעורב', היינו נכס בו מתקיימים כמה שימושים. הכלל שנקבע הוא כי אין לקבוע סיווגים שונים לאותו נכס, מקום שיש שני שימושים, אשר האחד מהם עיקרי, והשני, שולי. בסיטואציה זו, יסווג הנכס על פי ליבת השימוש, כלומר, על פי השימוש העיקרי שמתקיים בו (עמ"נ(נצרת) 40677-05-10 רזניק ואח' נ' מועצה מקומית מטולה-מנהל ארנונה (29.12.10); עת"מ(ת"א) 132/07 פ.ב.ר בע"מ (מלון מונופול) נ' מנהל ארנונה בעיריית ת"א (ניתן ביום 8.8.10)).

22. הבחינה שנעשתה והכללים שהותוו במקרים השונים שהובאו לעיל יפים גם למקרה שבפני. עסקינן בנכס שניתן להגדירו 'נכס מעורב', במובן זה שמתקיימות בו שני סוגי פעילויות. הפעילות האחת הינה היותו גן לאומי, הפתוח לציבור הרחב, פעילות אשר אין חולק כי היא פטורה ממיסי ארנונה על פי חוק. הפעילות השנייה הינה האירועים הפרטיים שמתירה הרשות לגורמים שונים לקיים בגן הלאומי, פעילות שאינה פטורה, בהיותה שירות תמורת תשלום הנושא אופי מסחרי, וסותר את תכלית הפטור. השאלה שיש לבחון הינה מה היקף הפעילות הפרטית המתקיימת בגן הלאומי, כאשר, אם יימצא כי נפח הפעילות הפרטית הינו שולי וזניח ביחס לפעילות הציבורית בגן הלאומי, הרי שתהא תחולה לפטור, בבחינת הטפל הולך אחרי העיקר. לעומת זאת, אם יימצא שאין מדובר בפעילות בהיקף זניח, יישלל הפטור מהרשות.

23. בחינת היקף הפעילות הפרטית המתקיימת בגן הלאומי הינה בחינה עובדתית. משהודתה הרשות כי מתקיימת פעילות פרטית בגן הלאומי, הנטל הוא עליה להוכיח טענתה כי מדובר בהיקף פעילות זניח ושולי, הנטמע בפעילות הציבורית והפטורה המתקיימת בגן הלאומי.

נטל זה לא עלה בידי הרשות להרים. הרשות טענה בעתירתה כי האירועים הפרטיים נערכו "במיעוט זניח של ימות השנה, לרוב בשעות הערב, לאחר שעות הפעילות של הגן הלאומי" (כך על פי סעיף 39 לעתירה). אינני סבורה כי די באמירה לאקונית זו כדי לסתור את טענת המועצה האזורית שהאירועים הפרטיים המתקיימים בגן הלאומי הינם רבים ביותר, וכוללים עריכת ימי צילום בגן הלאומי, פסטיבלים ואירועים סגורים נוספים. יש להניח כי בידי הרשות תיעוד של מספר האירועים הפרטיים שנערכו בגן הלאומי בשנים הרלוונטיות, תיעוד אשר היה בו כדי להבהיר במדויק את היקף הפעילות הפרטית שהתקיימה בגן הלאומי בתקופה הרלוונטית לעתירה. היעדר הצגת תיעוד כאמור פועל לרעת הרשות, ומטה את הכף לקבוע כי היא לא הוכיחה את טענתה שמדובר היה במספר מצומצם ביותר של אירועים, בגדר פעילות שולית הנטעמת בפעילות הציבורית המתקיימת בגן הלאומי.

אשר להנחיית יו"ר הרשות שלא להוסיף ולקיים בגן הלאומי אירועים פרטיים, הנחיה, אשר לטענת הרשות, נכנסה לתוקף החל מחודש אפריל 2010, היקפה של ההנחיה ואופן יישומה אינם ברורים, לאור העובדה שבשנת 2011 התקיים בגן הלאומי פסטיבל התנ"ך, אירוע הנושא אף הוא אופי מסחרי, ומהווה שירות שהציעה הרשות תמורת תשלום מיוחד, כאמור לעיל.

בנסיבות אלה, לא מצאתי להחיל את כלל "הטפל הולך אחרי העיקר", ולקבוע כי הפעילות הפרטית שהתקיימה בגן הלאומי נטעמה בפעילות הציבורית בו, באופן המצדיק להיעתר לבקשת הרשות להכריז כי העותרת זכאית לפטור ממיסי ארנונה בגין המבנים, הקרקעות והמערות נשוא העתירה.

למעלה מן הצורך, יאמר כי ככל שהרשות חדלה ממתן הרשאות לקיים פעילויות פרטיות בגן הלאומי, כאמור בסיכומיה, הרי שאין עוד לחייבה במיסי ארנונה בגין מקרקעי הגן הלאומי, שכן היא זכאית לפטור הנתון לה מכוח סעיף 62(ב) לחוק הגנים הלאומיים.
אין באמור כדי לקבוע את היקף השטח בו נעשה שימוש מסחרי, שלגביו יחול החיוב במיסי ארנונה.

שאלת החיוב הרטרואקטיבי
24. הסוגיה השנייה העומדת להכרעה במסגרת העתירה דנן הינה חיובה הרטרואקטיבי של הרשות במיסי ארנונה בגין שטחי הגן הלאומי, החל משנת 2001.

ככלל, ידו של בית המשפט תהא "קפוצה" בהתרת חיוב רטרואקטיבי, אולם יתכנו מקרים מיוחדים, בהם יתאפשר החיוב. בבואו לדון בשאלת חוקיות החיוב למפרע, נקבע, כי על בית המשפט לשקול, מחד גיסא, את האינטרס הציבורי שבגביית מס אמת, ומאידך גיסא, את אינטרס הסופיות וההסתמכות של הנישום. עוד נקבע, כי במסגרת מכלול השיקולים, על בית המשפט להביא בחשבון את משך הזמן לגביו מבוצע החיוב הרטרואקטיבי, מידת היעילות והצדק שבחיוב למפרע, והשאלה האם הטעות בשומה נגרמה בעקבות הטעיה מצד הנישום.

יפים לעניין זה הדברים הבאים מפי כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין:
"בחינת סבירותו של חיוב רטרואקטיבי תיעשה תוך איזון בין עניינו של הפרט בסופיות ההחלטה ומידת ההסתמכות שלו על ההחלטה, מחד גיסא, לבין האינטרס הציבורי שבקיום החוק ובגביית מס אמת, מאידך גיסא. חשיבות מיוחדת תינתן כמובן להתנהלותו של הנישום, ולשאלה אם רובץ לפתחו "אשם" כלשהו (ראו: ע"א 8558/01 בעניין עילבון, בעמ' 789; ע"א 975/97 בעניין עילבון, בעמ' 452-451; עניין ט.ט. טכנולוגיה, בעמ' 784)). רק במקרים נדירים, אשר בהם החיוב הרטרואקטיבי יעמוד במבחני הסמכות והסבירות – "תיפתח" ידו של בית המשפט ויותר החיוב" (עע"מ 4551/08 עיריית גבעת שמואל נ' חברת חשמל לישראל בע"מ, בפס' 57 (לא פורסם, 1.12.11); וההפניות שם).

25. טרם אכריע בסוגיית החיוב הרטרואקטיבי במקרה דנן, ולמען בהירות הדיון, יצוין כי במקרה דנן שלחה המועצה האזורית לרשות שורה של חיובים רטרואקטיביים, כמפורט:
· דרישת תשלום ראשונה נשלחה בתחילת שנת המס 2007, והיא מתייחסת לשנים 2004-2006.
· דרישת תשלום שניה נשלחה בשנת 2008, והיא מתייחסת לשנים 2001-2007.
· דרישת תשלום שלישית נשלחה בשנת 2010, והיא מתייחסת לשנים 2001-2009, וכוללת גם תוספת ריבית ופיגורים.
ואולם, על פי האמור בכתב העתירה, בסוגיית החיוב הרטרואקטיבי מתייחסת העתירה לדרישת התשלום שהונפקה בשנת 2010, בגין השנים 2001-2009. בהינתן שאף המועצה האזורית טוענת כי יש לחייב את הרשות בתשלום מיסי ארנונה החל משנת 2001, ולא החל משנת 2004, כאמור בדרישת התשלום הראשונה שהונפקה בשנת 2007, הרי שדרישת התשלום הרטרואקטיבית, שאת סבירותה יש לבחון, הינה דרישת התשלום משנת 2010, בה נדרשת הרשות לשלם מיסי ארנונה בגין שטחי הגן הלאומי למפרע, החל משנת 2001.

26. לגופם של דברים, לאור המדיניות שלא להתיר דרך כלל תיקון שומת ארנונה למפרע, ולאור השיקולים השונים, הגעתי לכלל מסקנה כי במקרה דנן אין הצדקה לחייב את הרשות באופן רטרואקטיבי בתשלום מיסי ארנונה החל משנת 2001, אלא רק החל משנת 2007, המועד בו הציגה לראשונה המועצה האזורית לרשות את דרישתה לתשלום, וזאת אף מבלי להידרש לשאלה אם הוכחו שימושים מסחריים בשטח הגן הלאומי באותם שנים.

אמנם, מחד, קיים האינטרס בדבר גביית מס אמת, המחייב כי הרשות תשלם מיסי ארנונה בגין שטחי הגן הלאומי, בנסיבות בהן נערכו בגן הלאומי בתקופה הרלוונטית אירועים בעלי אופי מסחרי, והרשות, כנדון לעיל, לא הוכיחה כי מדובר בהיקף זניח של אירועים.

מאידך, השיקולים הנוספים והמשקל שיש ליתן להם בנסיבות העניין מטים את הכף שלא לחייב את הרשות בתשלום רטרואקטיבי.

ראשית, עומדים אינטרס סופיות השומה ואינטרס ההסתמכות של הרשות, אשר ניהלה את תקציבה בשנים הרלוונטיות על יסוד הנחה סבירה, כי היא זכאית לפטור מתשלום מיסי ארנונה בגין שטחי הגן הלאומי. מאפיין נוסף, המחזק לדידי את המשקל שיש ליתן לאינטרס ההסתמכות של הרשות, הינו עובדת היותה של הרשות גוף המתוקצב על ידי המדינה, הכפוף למשרד לאיכות הסביבה, אשר תקציביו מתואמים עם משרד האוצר ומאושרים על ידי ועדת שרים לענייני כלכלה. בנסיבות אלה, יש לתת משקל יתר לאינטרס ההסתמכות של הרשות, אשר תקציביה בשנים בהן מבוקש להטיל עליה חיוב למפרע כבר מומשו במלואם.

שנית, לא הוכח כי התנהלות הרשות הייתה שלא בתום לב, או הייתה נגועה בהטעיה מכוונת כלפי המועצה האזורית. לא מצאתי בסיס לטענת המועצה האזורית כי הרשות פעלה להסוואת האירועים הפרטיים שהתקיימו בגן הלאומי, וכי קיומם היה בגדר "סוד כמוס ליודעי דבר", כלשונה. המדובר בתקופה ממושכת יחסית, בין השנים 2001-2006, במהלכה התקיימו אירועים שונים בתחומי הגן הלאומי, כגון קונצרטים או אירועים מוסיקליים אחרים המזמינים את הציבור הרחב לרכוש כרטיסים, אשר מעצם טבעם ואופיים לא ניתן להסתירם. אי לכך, אף אם הייתי מקבלת את טענת המועצה האזורית כי לא ידעה על האירועים הפרטיים שהתקיימו בגן הלאומי, עד אשר ערכה בירור בנדון בשנת 2007, הרי שלאור אופיים של האירועים, והפרסום ברבים שנעשה סביבם, יכלה המועצה האזורית לברר את העובדות קודם לשנת 2007 באמצעים סבירים, ובפרט בהתחשב בכך שהמידע פורסם והיה נגיש לציבור, בין היתר, באתר האינטרנט של הרשות. נוכח האמור, אין בסיס לטענת המועצה האזורית בדבר פגם בהתנהלות הרשות עד כדי הטעיה מכוונת או חוסר תום לב. אין זאת כי אם טעות של המועצה האזורית בדבר הפעלת סמכויותיה.

אשר לאי-הגשת בקשה לרישיון עסק, כמתבקש, אינני סבורה כי הדבר מעיד על חוסר תום ליבה של הרשות, או הטעייה מכוונת מצידה. אפשר, כי הרשות שגתה לסבור, כי מקום שפנתה בבקשה לרישיון עסק למועצה האזורית יואב, אשר חלקו של הגן הלאומי מצוי בתחומה, איננה נדרשת לפנות גם למועצה האזורית בבקשה דומה. מכל מקום, הרשות תיקנה טעות זו לאחר שהומצאה לה דרישת התשלום, התנהלות המעידה, לגבי דידי, כי פעלה בתום לב.

הנה כי כן, נמצא כי לא הוכח שהרשות פעלה שלא בתום לב או תוך הטעייה מכוונת של המועצה האזורית. עוד נמצא כי מדובר בפרק זמן ארוך יחסית (7 שנים) לגביו מתבקשת גבייה רטרואקטיבית, וכי יש ליתן משקל גבוה יחסית לאינטרס ההסתמכות של הרשות, בין היתר, בשל היותה רשות ציבורית. בנסיבות אלה, אין לסטות מן המגמה הממעטת להכשיר תיקון שומת ארנונה באופן רטרואקטיבי.
בהינתן שכך, הנני קובעת כי יש לחייב את הרשות בתשלום מיסי ארנונה החל משנת 2007, השנה בה נשלחה דרישת התשלום הראשונה, והודע לרשות על שלילת הפטור.

27. לסיכום הדברים, נמצא כי הפעילות אשר התירה הרשות לקיים בגן הלאומי איננה נכללת בפטור המוענק לה על פי חוק הגנים הלאומיים, וכי לא הוכח עובדתית שהפעילות הפרטית התקיימה בהיקף שולי, עד כי היא נטמעה בפעילות המיועדת לכלל ציבור המבקרים בגן הלאומי. בנסיבות אלה, אין להיעתר לבקשת הרשות ולהצהיר כי היא זכאית לפטור ממיסי ארנונה בגין השימוש המסחרי שנעשה בשטחו של הגן הלאומי.

אשר לחיוב הרטרואקטיבי, נמצא כי יש להורות על בטלות החיוב. בהתאם, תחויב הרשות החל משנת המס 2007 ועד לשנה בה הופסקה הפעילות המסחרית.

יצוין, כי על דרישות הארנונה בגין השנים 2007 ואילך תלוי ועומד ערר בפני ועדת הערר לענייני ארנונה. יטיבו לעשות הצדדים אם יגיעו להבנות אשר תייתרנה המשך הדיונים בוועדת הערר.

בנסיבות העניין אין צו להוצאות.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. ארנונה פאב

  2. ארנונה הקפאה

  3. אישור ארנונה

  4. ארנונה מכבסה

  5. ארנונה מכללה

  6. ארנונה בנקים

  7. ארנונה מרפאה

  8. ארנונה על גג

  9. ארנונה על חצר

  10. ארנונה על ממד

  11. ארנונה על סככה

  12. ארנונה שטח עזר

  13. ארנונה על חממה

  14. ארנונה על מקלט

  15. ארנונה על משרד

  16. ארנונה על גינה

  17. השגה על ארנונה

  18. ארנונה על חניון

  19. ארנונה מאגר מים

  20. ארנונה מבנה עזר

  21. ארנונה על גלריה

  22. ארנונה על מספרה

  23. ארנונה גן לאומי

  24. ארנונה גג משותף

  25. ארנונה מעון יום

  26. ארנונה סניף דואר

  27. אישור צו הארנונה

  28. התיישנות ארנונה

  29. ארנונה בית מלאכה

  30. ארנונה שטח קניון

  31. ארנונה על קראוון

  32. ארנונה מרכז נופש

  33. ביטול הנחה ארנונה

  34. ארנונה חצר אנגלית

  35. ארנונה עסק רמת גן

  36. ארנונה מקורות מים

  37. ארנונה על דירת גן

  38. ארנונה שטח ביטחון

  39. ארנונה סיום בנייה

  40. אם חד הורית ארנונה

  41. ארנונה מבנה תעשייה

  42. ארנונה אחסון פסולת

  43. ארנונה על שטח פתוח

  44. פטור מארנונה כללית

  45. בקשה לשינוי סיווג

  46. ארנונה מפעל בטחוני

  47. פטור מארנונה בטעות

  48. ארנונה מפעלי תעשיה

  49. ארנונה על עליית גג

  50. ארנונה חצר קפיטריה

  51. ארנונה אזור תעשייה

  52. חובת דיווח ארנונה

  53. ארנונה שימוש מעורב

  54. ארנונה על גג מרוצף

  55. ארנונה שטחים טכניים

  56. השגה למנהל הארנונה

  57. ארנונה על דירה חדשה

  58. ארנונה על דירה ריקה

  59. ארנונה חברה ממשלתית

  60. ארנונה אולם אירועים

  61. ארנונה על שטח משותף

  62. ארנונה על מבנה נייד

  63. ארנונה על החלק היחסי

  64. ארנונה על חדר מדרגות

  65. אזרח ותיק בודד ארנונה

  66. ארנונה על שטחי שירות

  67. בניה לא חוקית ארנונה

  68. ארנונה על יחידת דיור

  69. ארנונה על בריכת שחיה

  70. אי תשלום ארנונה ומים

  71. התיישנות החזר ארנונה

  72. ארנונה תאגיד סטטוטורי

  73. ארנונה על שטח לא בנוי

  74. ארנונה על דירות רפאים

  75. השגה על קביעת ארנונה

  76. ארנונה מבנים לא בשימוש

  77. התיישנות ארנונה עליון

  78. ארנונה טעות בחישוב שטח

  79. ארנונה מפעל לייצור נשק

  80. אינטרס ההסתמכות ארנונה

  81. התיישנות תביעת ארנונה

  82. התיישנות גביית ארנונה

  83. אי סבירות תעריפי ארנונה

  84. חיוב רטרואקטיבי ארנונה

  85. ארנונה על שטחים משותפים

  86. חיוב ארנונה רטרואקטיבית

  87. ביטול הליכי גביית ארנונה

  88. פטור מארנונה למוסד מתנדב

  89. התנאים למתן פטור מארנונה

  90. פטור מארנונה חברה ממשלתית

  91. דחיית בקשה להנחה בארנונה

  92. המועד להגשת ערר על ארנונה

  93. התיישנות על תשלומי ארנונה

  94. ארנונה מוסד ללא מטרות רווח

  95. אי סבירות קיצונית חיוב ארנונה

  96. ארנונה מבנה שאינו ראוי לשימוש

  97. ביטול שינוי סיווג ארנונה של נכס

  98. פטור מארנונה האגודה לתרבות הדיור

  99. סמכות השתת ארנונה באופן רטרואקטיבי

  100. בקשה לשינוי סיווג נכס לצורכי ארנונה

  101. אישור כי חברה לא פעילה לצורכי ארנונה

  102. פטור מארנונה מוסד מתנדב לשירות הציבור

  103. גביית ארנונה בגין מטר מרובע שלם בלבד

  104. תביעה להשבת כספים אשר שולמו ביתר בגין ארנונה

  105. דרישה לבטל את החלטה להעלות ב-5% את תעריפי הארנונה למגורים

  106. החזר תשלומים שנגבו עקב תיקון חיובי ארנונה באופן רטרואקטיבי

  107. על מנהל הארנונה להשיב להשגה תוך 60 יום ממועד קבלת ההשגה - מהו מועד התחלת מנין 60 הימים ?

  108. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון