ארנונה על משרד


כללי
1. העותרת, עופר שפיר ושות' – חברת עורכי דין, מחזיקה בנכס הממוקם ברח' מנחם פלאוט 10 ברחובות, שמספרו 4790090120, החל מיום 1.9.2005 (להלן – "הנכס"). ביום 13.6.2011 הודיעה המשיבה לעותרת, בין היתר, כי לאור אופי השימוש שעושה העותרת בנכס, החליטה לשנות את סיווג הנכס לצורכי ארנונה מהקטגוריה "תעשיה" לקטגוריה "משרדים" (להלן – "ההחלטה"), כאשר החלטתה זו תוחל רטרואקטיבית ביחס לתקופה שבין חודש ספטמבר 2005 לחודש יוני 2011. בהתאם, הושת על העותרת חיוב רטרואקטיבי בארנונה בסך 280,848 ₪ (להלן – "החוב שבמחלוקת"), כאשר קרן החוב שבמחלוקת עומדת על סך של כ- 190,000 ₪. מכאן עתירה זו, שבמסגרתה מבקשת העותרת לקבוע כי החלטת המשיבה לחייבה בתשלום החוב שבמחלוקת – אינה כדין.

העובדות הצריכות לעניין
2. עובר ליום 1.9.2005 פעלה בנכס "האריסון מחקרים רפואיים", אשר לאור אופי השימוש שעשתה בנכס – סווג זה כ"תעשיה". כאמור, החל מיום 1.9.2005 החלה העותרת להחזיק בנכס, וביום 12.9.2005 הודיעה למשיבה על דבר החזקתה בו, תוך שהיא מציינת שעיסוקה בעריכת דין. ביום 10.10.2005 עדכנה המשיבה ברישומיה את השינוי בזהות המחזיקים בנכס, אולם בשל טעות לא שינתה את סיווג הנכס מ"תעשיה" לקטגוריה שאין חולק כי היא המתאימה לשימוש שעושה העותרת בנכס, היינו "משרדים".
3. ביום 24.5.2006 נפגשו נציגי העותרת, עורכי-הדין שפיר וגולדנברג, עם נציג המשיבה, מר מנחם רוזנטל, לצורך יישוב מחלוקת אחרת שנתגלעה ביניהם, כאשר פגישה זו התנהלה מתוך מודעות נציג המשיבה לטיב השימוש שעושה העותרת בנכס כמשרד עורכי-דין.
4. ביום 1.11.2010 שכרה העותרת מבעל הנכס, מר שמחה סלפטר, שטח נוסף אשר גובל בנכס שכבר היה תחת החזקתה. בעקבות דיווח שמסר מר סלפטר למשיב בדבר השכרת שטח נוסף לעותרת, ערכו נציגי המשיבה ביקורת בנכס ביום 26.1.2011. ביום 13.6.2011 הודיעה המשיבה לעותרת, כי במסגרת ביקורת פנימית שערכה, התברר לה שנפלה טעות ברישומיה, במובן זה שלאחר קבלת הנכס לחזקת העותרת לא שונה סיווגו מגדר "תעשיה" לגדר "משרדים", וכי תיקנה טעות זו עם גילויה. לאור זאת הודיעה המשיבה לעותרת, כי היא זוקפת לחובתה את החוב שבמחלוקת (להלן – "הודעת תיקון השומה").
יצוין כי רק ביום 28.7.2011 הודיעה העותרת, בכתב, למשיבה על דבר החזקתה בשטח הנוסף החל מיום 1.11.2010.
5. ביום 15.11.2011, הגישה העותרת את העתירה דנן. במקביל הגישה השגה למנהל הארנונה, ובמסגרתה טענה שיש לתקן למפרע את הסיווג של הנכס, כך שסיווגו יהיה "משרדים באזור ד'", במקום "משרדים באזור ב'". בנוסף ביקשה העותרת להשיב לה את הפרשי הארנונה אשר שילמה לטענתה ביתר (הואיל והארנונה המושתת על נכס המסווג כ"תעשיה" גבוהה יותר מנכס המסווג כ"משרדים באזור ד'"). ביום 19.12.2011 דחה מנהל הארנונה את ההשגה.

עיקר טענות העותרת
6. ראשית, טוענת העותרת, כי השתת החוב שבמחלוקת על כתפיה מהווה חיוב רטרואקטיבי פסול. זאת בשים לב, בין היתר, לתום ליבה של העותרת, אשר יידעה את המשיבה בדבר אופי השימוש הנעשה בנכס; הסתמכותה על סופיות השומה, אשר יוצרת השתק ומניעות מצד המשיבה לדרוש את החוב שבמחלוקת; וגובהו של החוב שבמחלוקת. בהקשר זה מציינת העותרת, כי תיקון שומה למפרע אפשרי רק אם הסתיר הנישום מהרשות נתונים שעמדו בבסיס השומה החסרה, או כאשר קיימת מודעות בפועל או בכוח מצד הנישום לכך שהרשות מחייבת אותו בחסר.
לעניין כנות וסבירות הסתמכותה, מטעימה העותרת, כי היא כלל לא בדקה את השומות שנשלחו אליה לאורך השנים, היות והסכומים המגולמים בהן נראו לה סבירים ונשארו יציבים לאורך השנים (למעט עדכוני שיערוך), ובשים לב לכך שהשומות נפרעו באמצעות הוראת קבע שניתנה לטובת המשיבה. עוד מציינת העותרת בהקשר זה, כי עד לשנת 2011 לא כללו הודעות השומה שנשלחו אליה פירוט כתוב של סיווג הנכס תחת התיבה "סוג הנכס" המופיע בהן, אלא רק קידוד מספרי, אשר ממנו כלל לא יכולה הייתה ללמוד מה סיווגו של הנכס. רק בשנת 2011 נכתב בהודעת השומה כי סיווג הנכס הוא "תעשיה וביח"ר".
7. שנית, טוענת העותרת, כי הודעת תיקון השומה בטלה, היות והחוב הגלום בה כלל לא נרשם בספריה, כפי שנדרש, בין היתר, מכוח תקנה 4 לתקנות הרשויות המקומיות (הנהלת חשבונות), התשמ"ח-1988, וכן מאחר שאין היא כוללת את יסודות השומה, ואין היא חתומה על-ידי מנהל הארנונה במשיבה, הוא הגורם המנהלי המוסמך לתקן שומות ארנונה.
8. שלישית, טוענת העותרת, כי אף אם היה מקום להשית עליה חיוב ארנונה רטרואקטיבי, הרי שלאור סעיף 2(א) לחוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה), התש"ם-1980 (להלן – "חוק הריבית וההצמדה"), אין לחייבה בריבית והפרשי הצמדה החל מיום 1.9.2005, היות והמועד שנקבע לתשלום בסיס החוב הוא מועד משלוח הודעת התיקון, קרי 13.6.2011.
9. רביעית, טוענת העותרת, כי אף אם היה מקום לחייבה בריבית, אין זה חוקי לחייבה בריבית לפי אופן חישוב של "ריבית דריבית".

עיקר טענות המשיבה
10. ראשית, טוענת המשיבה, כי יש לדחות את העתירה על הסף בשל חוסר ניקיון כפיים מצד העותרת, שבא לידי ביטוי, בין היתר, בהתנהגויות הבאות:
א. בעתירתה מעלה העותרת טענות הסותרות את טענותיה בהשגה שהגישה למנהל הארנונה. בעוד שבעתירתה טוענת העותרת שלא ניתן לשנות את הסיווג של הנכס למפרע, הרי בהשגתה טענה שיש לעשות כן ולזכותה בגין ההפרשים שכבר שילמה למשיבה.
ב. העותרת נמנעה מלצרף לעתירתה את שומת הארנונה לשנת 2011, שממנה ברור כי הנכס מסווג כ"תעשיה" ולא כ"משרדים".
ג. העותרת נמנעה מלדווח למשיב במשך תשעה חודשים כי שכרה ממר סלפטר שטח משרדים נוסף.
ד. העותרת נמנעה מלשלם למשיב סכום כלשהו מהחוב שבמחלוקת.
11. שנית, טוענת המשיבה, כי בסמכותה לתקן למפרע טעויות טכניות אליהן היא נקלעה, וזאת אף אם העותרת פעלה בתום לב, בשים לב לכך שמדובר בטעות טכנית מובהקת – להבדיל מחיוב רטרואקטיבי המגלם החלת מדיניות חדשה למפרע – וכן לנזק שייגרם לקופה הציבורית אם לא יתאפשר לעשות כן. עם זאת טוענת המשיבה, כי נראה שהעותרת ידעה על הסיווג השגוי של הנכס, שכן:
א. רק בתגובתה לבקשת המשיבה לדחיית העתירה על הסף, טענה העותרת שהיא לא הבחינה בסיוגו השגוי של הנכס.
ב. הדעת נותנת, כי בעלי העותרת, עורכי-הדין שפיר וגולדנברג, אשר מתמחים במשפט מנהלי-מוניציפאלי, ובכלל זה בדיני הארנונה, בדקו במשך הזמן, וודאי במשך תקופה המשתרעת על-פני כמעט 6 שנים, את סיווגו של הנכס שבו הם מחזיקים.
ג. למצער, ידעה העותרת, או יש להחזיקה כמי שידעה, על הסיווג השגוי של הנכס בתחילת שנת 2011, היות ובהודעת השומה לשנת 2011 נכתב שסיווג הנכס הוא "תעשיה".
12. שלישית, טוענת המשיבה, כי בסמוך למשלוח הודעת תיקון השומה, רשמה היא בספריה את החוב הגלום בה. בנוסף מציינת המשיבה שבמכתב הנלווה שצורף להודעת תיקון השומה פורטו הנתונים בדבר מיקום הנכס אליו מתייחס החיוב ושטחו. עוד טוענת המשיבה, כי אין כל הכרח בחתימתו של מנהל הארנונה על גבי הודעת תיקון השומה, הגם שהוא חתם על המכתב הנלווה להודעת תיקון השומה. על כל פנים טוענת המשיבה, כי גם אם נפל פגם כלשהו בהודעת תיקון השומה, הרי שאין בכך כדי לאיין את חובת תשלום המס.
13. רביעית, טוענת המשיבה, כי אין מניעה לחייב את העותרת בריבית והפרשי הצמדה החל מיום 1.9.2005 מכוח סעיף 2(א) לחוק הריבית וההצמדה, מאחר שהחבות לשלם ארנונה קמה עם חקיקת צו המיסים על ידי מועצת המשיבה, ולא עם משלוח הודעת השומה לנישום.
14. חמישית, טוענת המשיבה, בהתייחס לטענת העותרת שלפיה אין בסמכות המשיבה לחייבה בריבית לפי אופן חישוב של "ריבית דריבית", כי על העותרת היה לפרט מהו שיעור הריבית דריבית שנגבה ממנה. עוד טוענת המשיבה בהקשר זה, כי בדין חייבה המשיבה את העותרת ב"ריבית דריבית", וזאת לאור לשונו ותכליתו של חוק הריבית וההצמדה.


דיון והכרעה
חוסר ניקיון כפיים
15. כאמור, המשיבה טוענת כי יש לדחות את העתירה על הסף בשל חוסר ניקיון כפיים מצד העותרת. אכן, על העותר בפני בית המשפט לעניינים מנהליים חלה החובה המוכרת מתחום העתירות לבג"צ – לנהוג בניקיון כפיים ולהציג את עניינו בצורה תמת-לב, תוך גילוי כל העובדות הרלבנטיות הנדרשות לבירור טענותיו (עע"מ 9562/10 שפיגל נ' החברה לשירותי איכות הסביבה בע"מ, פסקה 21 לפסק-דינו של כב' השופט ח' מלצר, ניתן ביום 2.4.2012). לאחר שבחנתי את טענות הצדדים בהקשר זה, ולאחר שנתתי דעתי למהות טענות העותרת בעתירתה, הגעתי לכלל מסקנה שגם אם ראוי היה שהעותרת תדווח למשיבה מיד בסמוך לשכירת השטח הנוסף על עובדה זו, וכן תצרף לעתירתה את שומת הארנונה לשנת 2011, הרי שלא יהיה זה נכון לסלק על הסף, בשל כך, את עתירתה. עוד אעיר בהקשר זה, כי אינני סבור שהתנהלות העותרת המנויה בסעיפים 10א ו- 10ד לעיל מבטאת אי ניקיון כפיים המצדיק סילוק העתירה על הסף.

החיוב הרטרואקטיבי
16. בעע"מ 4551/08 עיריית גבעת שמואל נ' חברת החשמל לישראל בע"מ (פסקה 56 לפסק-דינו של כב' המשנה לנשיאה א' ריבלין, ניתן ביום 1.12.2011, להלן – "עניין גבעת שמואל") עמד בית המשפט העליון על ההבחנה בין חיובים רטרואקטיביים לחיובים שאינם רטרואקטיביים:
סיכומם של דברים: כאשר הארנונה מושתת על הנישום לאחר תום שנת הכספים הרלוונטית, מדובר בהכרח בחיוב רטרואקטיבי. לעומת זאת, כאשר הארנונה מושתת על הנישום במהלך שנת הכספים, יש להבחין בין שלושה מצבים: המצב הראשון הוא מצב של תיקון שומת ארנונה. במצב זה, התיקון הוא רטרואקטיבי, ככל שהוא מבקש לחול על פרק הזמן שקדם לתיקון. המצב השני הוא מצב של השתת ארנונה לראשונה במהלך שנת הכספים, כאשר חיוב הארנונה כולל יישום של החלטה מנהלית חדשה. במצב זה, החיוב הוא רטרואקטיבי, ככל שהוא מבקש ליישם את ההחלטה המנהלית, על פרק הזמן שקדם לקבלתה. המצב השלישי הוא מצב של השתת ארנונה לראשונה במהלך שנת הכספים, כאשר חיוב הארנונה זהה במהותו לחיוב שהושת על הנישום בשנים קודמות (מלבד עדכונו בהתאם לתעריפים שנקבעו בצו הרלוונטי לאותה שנה). במצב זה, החיוב לעולם אינו רטרואקטיבי.

מהאמור לעיל ברי כי החיוב בענייננו הוא חיוב רטרואקטיבי. שכן, החיוב לגבי השנים 2005 – 2010 הושת על העותרת לאחר תום שנות הכספים הרלוונטיות, והחיוב לגבי שנת 2011 הושת בחודש יוני 2011 ביחס לתקופה שקדמה לו (באותה שנה), תוך תיקון השומה שנקבעה ביחס לתקופה זו.
17. בעניין גבעת שמואל עמד בית המשפט העליון על השאלה מתי תותר השתת חיוב רטרואקטיבי על נישום (שם, פסקה 57):
אם אכן מדובר בחיוב רטרואקטיבי – ידו של בית המשפט תהא אמנם "קפוצה" בהתרתו, אולם ייתכנו בכל זאת מקרים מיוחדים אשר בהם יותר החיוב. בפסק הדין בעניין אורט עמד בית המשפט העליון בהרחבה על העקרונות החלים על תחולה למפרע בכלל, ועל תחולה למפרע של חיובי ארנונה בפרט. בתמצית, נקבע כי כל החלה למפרע, ובכלל זה החלה למפרע של חיובי ארנונה, כפופה למבחן דו-שלבי של סמכות וסבירות. מבחינת הסמכות, ככל שהסמכות להחיל את ההחלטה או את החיוב למפרע אינה מופיעה במפורש בחוק, קיימת חזקה פרשנית נגד תחולה למפרע. אם יימצאו טעמים טובים לסתור חזקה זו, כי אז יש לבחון אם ההחלה למפרע עומדת במבחנים הרגילים של הפעלת שיקול הדעת המנהלי, ובראשם הסבירות... בחינת סבירותו של חיוב רטרואקטיבי תיעשה תוך איזון בין עניינו של הפרט בסופיות ההחלטה ומידת ההסתמכות שלו על ההחלטה, מחד גיסא, לבין האינטרס הציבורי שבקיום החוק ובגביית מס אמת, מאידך גיסא. חשיבות מיוחדת תינתן כמובן להתנהלותו של הנישום, ולשאלה אם רובץ לפתחו "אשם" כלשהו... רק במקרים נדירים, אשר בהם החיוב הרטרואקטיבי יעמוד במבחני הסמכות והסבירות – "תיפתח" ידו של בית המשפט ויותר החיוב.

ראו גם: ע"א 4452/00 ט.ט. טכנולוגיה מתקדמת בע"מ נ' עיריית טירת הכרמל, פ"ד נו(2) 773, עמ' 781-784; ע"א 975/97 המועצה המקומית עילבון נ' מקורות חברת מים בע"מ, פ"ד נד(2) 433, 451-453; וכן ראו עע"מ 1280/10 מעונות מכבי נ' עיריית רמת גן (ניתן ביום 18.3.2012), שאליו נדרשו הצדדים, לאחר הגשת סיכומיהם, שם חזר כב' המשנה לנשיאה א' ריבלין על הקביעות שבעניין גבעת שמואל.
18. כידוע בדיני הארנונה, אין כל הוראה מפורשת המסמיכה את הרשות המקומית להשית חיוב ארנונה למפרע, וסעיף 15 לחוק הפרשנות – כבר נקבע – אינו מקנה סמכות כזו בענייני ארנונה. על כן, בהיעדר טעמים טובים לסתור, עומדת בעינה החזקה נגד תחולה למפרע (ראו עניין גבעת שמואל, פסקה 58 לפסק-דינו של כב' המשנה לנשיאה א' ריבלין). אולם, לאחר שבחנתי את טענות הצדדים בכתבי טענותיהם, ולאחר ששקלתי את טענותיהם בע"פ, הגעתי לכדי מסקנה כי במובן מסוים הצליחה המשיבה להציג טעם כאמור.
19. מתקשה אני לקבל את טענת העותרת כי במקרה זה לא הייתה מודעת, בפועל או בכוח, לכך שהנכס סווג לגדר קטגוריה שגויה שבגינה חויבה היא בחסר, דהיינו שבעלי העותרת, אשר מתמחים במשפט מנהלי-מוניציפאלי, ובכלל זה בדיני הארנונה, כלל לא היו מודעים במשך הזמן, ובמיוחד לא במשך תקופה המשתרעת על פני כמעט שש שנים, לסיווגו של הנכס על ידי העירייה. יושם אל לב בהקשר זה, כי נפקות הסיווג השגוי אינה קלת ערך מבחינה כספית, היות ותעריף מ"ר של "משרדים" הוא למעלה מפי שניים מתעריף מ"ר של "תעשיה"; ביחס לנכס שבידי העותרת מגיע פער זה לסכום ניכר של עשרות אלפי ש"ח בשנה (בשנת 2011 מחיר מ"ר של משרדים לשנה עמד על סך של 252.91 ש"ח, ואילו מחיר מ"ר של "משרדים" עמד על סך של 115.47 ש"ח).
20. מן האמור עולה, כי לפתחה של העותרת רובץ "אשם" – ככל הנראה במובן האובייקטיבי – אשר בגינו נסתרת במקרה זה החזקה נגד תחולה למפרע. ממילא נחלשת גם טענת העותרת בדבר הסתמכותה על סופיות השומה.
וראו בעניין זה רע"א 187/05 נסייר נ' עיריית נצרת עלית (ניתן ביום 20.6.2010), שם הרחיב המבקש את דירתו לאחר שקיבל היתר בנייה והגדיל את שטחה בלמעלה מפי שניים. אולם, המשיבה המשיכה לחייבו בתשלומי ארנונה על בסיס שטחה המקורי של הדירה, ורק לאחר עשר שנים ממועד הרחבת הבנייה עמדה על טעותה ודרשה מהמבקש תשלום ארנונה רטרואקטיבי. בפסק-דינו ציין בית המשפט העליון, כי "קשה לקבל" היעדר מודעות זמן כה רב כאשר שטח הדירה יותר מהוכפל (פסקה 8 לפסק-הדין של כב' השופטת ד' ברלינר). וכן ראו עת"מ (חי') 6373-04-10 שקד נ' מנהלת הארנונה של המועצה המקומית כפר ורדים (ניתן ביום 26.10.2010).
21. ברם, גם התנהגותה של המשיבה אינה נקייה מ"אשם". המשיבה לא עדכנה ברישומיה כי אופי השימוש שעושה העותרת בנכס הוא של "משרדים", וזאת הגם שהעותרת הודיעה לה על כך. בנוסף, רק בשנת 2010 מצאה לנכון המשיבה לציין בהודעת השומה ששלחה לעותרת שסיווגו של הנכס הוא "תעשיה וביח"ר". אילו פעלה המשיבה כשורה ובמועד, הייתה נמנעת המחלוקת בין הצדדים.
22. לאחר ששקלתי את השיקולים הרלוונטיים, ובכלל זה את עניינה של המשיבה בסופיות השומה, מחד גיסא, ואת האינטרס הציבורי שבקיום החוק ובגביית מס אמת, מאידך גיסא, ולאחר שנתתי את דעתי גם ל"אשם" הרובץ לפתחה של המשיבה, וכן למדיניות המשפטית המצמצמת גביית חיוב ארנונה רטרואקטיבי, באתי לכלל מסקנה שיש לאפשר למשיבה להחיל את תיקון הטעות למפרע, אך זאת רק ביחס למחצית התקופה שדרשה. לפיכך, קרן החוב שבמחלוקת שבה חבה העותרת תעמוד על סך של 95,000 ₪ (במקום סך של כ- 190,000 ₪).
23. והשוו ההכרעה במקרה דנן לדרכו של בית המשפט המחוזי בנצרת בעת"מ 22302-05-11 רוזנפלד נ' עיריית צפת (ניתן ביום 22.3.2012). באותו המקרה לא חויבה העותרת בארנונה בשל טעות שנפלה ברישומיה של המשיבה. משהבחינה המשיבה בטעותה הוציאה דרישה לתשלום רטרואקטיבי של חוב הארנונה עבור שבע השנים שקדמו להוצאת הדרישה. בפסק-דינו ביקש בית המשפט לאזן בין השיקולים הפועלים כנגד החיוב הרטרואקטיבי, הנובעים ממחדלה של המשיבה, לבין האינטרס הציבורי שבגביית מיסי הרשות מתושביה באופן שוויוני. שאיפה זו הביאה את בית המשפט לכלל דעה "...כי את הטעות אכן יש לתקן, גם רטרואקטיבית, אלא שלא לתקופה שהמשיבה קבעה לה" (פסקה 15 לפסק-הדין; החיוב הרטרואקטיבי הועמד על שנתיים בלבד).

הערה בשולי ההכרעה
24. יושם אל לב כי בהתייחסותי ל"אשם" מצד העותרת מצד אחד, ומצד המשיבה מצד שני, הושמה המילה "אשם" בין מירכאות כפולות. אכן, עיון בפסיקה הרבה שנדרשה לעניין חיוב ארנונה רטרואקטיבי מלמד כי בין השיקולים שאותם יש לשקול בסוגיה זו – שבה ההכרעה היא בכל מקרה לנסיבותיו – נמנים הפגמים שבהתנהגות הרשות המקומית שלא עמדה במועד על זכותה לגבות ארנונה בשיעור המתאים, מצד אחד, כמו גם הפגמים שבהתנהגות הנישום, אשר לא גילה לרשות, או עצם עיניו, או התרשל באי ידיעת שיעור הארנונה האמיתי, מצד שני. לא מצאתי כי הוחלה במקרים אלה דוקטרינה בדבר אשם תורם על המשפט המנהלי.
25. לאחרונה נדרש בית המשפט העליון באמרות אגב לסוגיה זו, היינו לשאלה האם יש מקום להכיר בדוקטרינה של אשם תורם גם במערכת היחסים שבין הפרט לבין הרשות, וזאת באותם מצבים שבהם נפל פגם בהתנהגות הרשות, אך לכך נוספת "תרומת אשם" מצידו של הפרט – ראו עע"מ 7217/10 אילנית – מרכז לשיקום בע"מ נ' מ"י (ניתן ביום 27.6.2012). גם שם עלתה סוגיה זו תוך בחינת חיוב ארנונה רטרואקטיבי ממוסד חינוך שטען לפטור לפי דין מתשלום ארנונה. כב' השופטת ד' ברק-ארז נמנעה מלדון בסוגיה זו לגופה, אם כי העירה (בפסקה 27 לחוות דעתה):
עיקרון זה [עקרון האשם התורם] מיושם כיום בתחומי משפט רבים, מעבר לתחום דיני הנזיקין שבהם צמח, והוא הולם במיוחד מצבים שבהם הסכסוך בין הרשות לבין הפרט. הוא בעל מהות כלכלית ונסב על תשלומי חובה שהפרט חייב בהם. הוא מתיישב גם עם תפיסת הבטלות היחסית שהכתה שורשים בפסיקה, ולמעשה הוא אף מסויג יותר, בשל כך שהוא מתאים לחול בעיקר במצבים של מחלוקת כספית (בעוד הבטלות היחסית הוחלה גם במצבים שבהם המחלוקת בין הפרט לרשות נסבה על החלטות אופרטיביות החורגות מהתחום הכספי).

גם כב' השופט א' רובינשטיין צידד – באמרת אגב – בהחלה של עיקרון האשם התורם במשפט המנהלי, וזאת כדי להגיע לתוצאה "צודקת יותר" (פסקה ה' לחוות דעתו).
26. נראה לי כי החלת עיקרון האשם התורם הייתה מביאה במקרה שלפניי לתוצאה דומה לתוצאה שאליה הגעתי. אכן, בשני הדיונים שהתקיימו בהליך זה הצעתי לצדדים כי ינסו להגיע לפשרה כספית, שכן לא ניתן לומר שכל צד "צודק במאת האחוזים". הדבר לא הסתייע, אך נראה לי שדרך המיצוע (ובלשון חז"ל: "הביצוע" – ראו סנהדרין ו, א) – היא הצודקת יותר במקרה זה.

חוקיות הודעת השומה
27. כאמור, העותרת טוענת, כי הודעת תיקון השומה בטלה, היות והחוב הגלום בה כלל לא נרשם בספריה, כפי שנדרש, בין היתר, מכוח תקנה 4 לתקנות הרשויות המקומיות (הנהלת חשבונות), התשמ"ח-1988, וכן מאחר שאין היא כוללת את יסודות השומה, ואין היא חתומה על-ידי מנהל הארנונה במשיבה, הוא הגורם המנהלי המוסמך לתקן שומות ארנונה.
28. אינני מקבל טענות אלה. כפי שעולה מתגובת המשיבה, החוב הגלום בהודעת השומה נרשם בספריה. כמו כן, הודעת תיקון השומה כללה מכתב, שנחתם על-ידי מנהל אגף המיסים במשיבה, ובו פורטו זהות הנכס, שטחו וסיווגו המתוקן. צודקת אמנם העותרת בטענתה כי היה על המשיבה לציין בהודעת תיקון השומה פרטים נוספים, כגון זכותה להגשת השגה. אולם, אינני סבור שיש בכך כדי להביא לבטלותה של הודעת תיקון השומה, וזאת בהתחשב במכלול נסיבות העניין, ובכלל זה מודעותה של העותרת, המתמחה בדיני הארנונה לזכותה להגיש השגה, וכן בשים לב לחומרתו של הפגם שאינה רבה.

חיוב העותרת בריבית ובהפרשי הצמדה
29. בנסיבות המקרה דנן סבורני, כי יש מקום לחייב את העותרת בהפרשי הצמדה ביחס למחצית שיעורו של קרן החוב שבמחלוקת, וזאת מהטעם של שמירת ערך הכסף. יחד עם זאת, אינני סבור שיש מקום לחייב את העותרת בהפרשי ריבית, שמהותם היא מניעת הרווח של המשיבה ביחס לקרן החוב המגיעה לה, באשר לא השכילה לדרוש את החוב במועדו כנדרש.

התוצאה
30. העותרת תשלם למשיבה תוך 45 יום סך של 95,000 ₪, וכן הפרשי הצמדה החל מיום 1.7.2008 ועד לתשלום בפועל.
31. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. ארנונה פאב

  2. ארנונה הקפאה

  3. אישור ארנונה

  4. ארנונה מכבסה

  5. ארנונה מכללה

  6. ארנונה בנקים

  7. ארנונה מרפאה

  8. ארנונה על גג

  9. ארנונה על חצר

  10. ארנונה על ממד

  11. ארנונה על סככה

  12. ארנונה שטח עזר

  13. ארנונה על חממה

  14. ארנונה על מקלט

  15. ארנונה על משרד

  16. ארנונה על גינה

  17. השגה על ארנונה

  18. ארנונה על חניון

  19. ארנונה מאגר מים

  20. ארנונה מבנה עזר

  21. ארנונה על גלריה

  22. ארנונה על מספרה

  23. ארנונה גן לאומי

  24. ארנונה גג משותף

  25. ארנונה מעון יום

  26. ארנונה סניף דואר

  27. אישור צו הארנונה

  28. התיישנות ארנונה

  29. ארנונה בית מלאכה

  30. ארנונה שטח קניון

  31. ארנונה על קראוון

  32. ארנונה מרכז נופש

  33. ביטול הנחה ארנונה

  34. ארנונה חצר אנגלית

  35. ארנונה עסק רמת גן

  36. ארנונה מקורות מים

  37. ארנונה על דירת גן

  38. ארנונה שטח ביטחון

  39. ארנונה סיום בנייה

  40. אם חד הורית ארנונה

  41. ארנונה מבנה תעשייה

  42. ארנונה אחסון פסולת

  43. ארנונה על שטח פתוח

  44. פטור מארנונה כללית

  45. בקשה לשינוי סיווג

  46. ארנונה מפעל בטחוני

  47. פטור מארנונה בטעות

  48. ארנונה מפעלי תעשיה

  49. ארנונה על עליית גג

  50. ארנונה חצר קפיטריה

  51. ארנונה אזור תעשייה

  52. חובת דיווח ארנונה

  53. ארנונה שימוש מעורב

  54. ארנונה על גג מרוצף

  55. ארנונה שטחים טכניים

  56. השגה למנהל הארנונה

  57. ארנונה על דירה חדשה

  58. ארנונה על דירה ריקה

  59. ארנונה חברה ממשלתית

  60. ארנונה אולם אירועים

  61. ארנונה על שטח משותף

  62. ארנונה על מבנה נייד

  63. ארנונה על החלק היחסי

  64. ארנונה על חדר מדרגות

  65. אזרח ותיק בודד ארנונה

  66. ארנונה על שטחי שירות

  67. בניה לא חוקית ארנונה

  68. ארנונה על יחידת דיור

  69. ארנונה על בריכת שחיה

  70. אי תשלום ארנונה ומים

  71. התיישנות החזר ארנונה

  72. ארנונה תאגיד סטטוטורי

  73. ארנונה על שטח לא בנוי

  74. ארנונה על דירות רפאים

  75. השגה על קביעת ארנונה

  76. ארנונה מבנים לא בשימוש

  77. התיישנות ארנונה עליון

  78. ארנונה טעות בחישוב שטח

  79. ארנונה מפעל לייצור נשק

  80. אינטרס ההסתמכות ארנונה

  81. התיישנות תביעת ארנונה

  82. התיישנות גביית ארנונה

  83. אי סבירות תעריפי ארנונה

  84. חיוב רטרואקטיבי ארנונה

  85. ארנונה על שטחים משותפים

  86. חיוב ארנונה רטרואקטיבית

  87. ביטול הליכי גביית ארנונה

  88. פטור מארנונה למוסד מתנדב

  89. התנאים למתן פטור מארנונה

  90. פטור מארנונה חברה ממשלתית

  91. דחיית בקשה להנחה בארנונה

  92. המועד להגשת ערר על ארנונה

  93. התיישנות על תשלומי ארנונה

  94. ארנונה מוסד ללא מטרות רווח

  95. אי סבירות קיצונית חיוב ארנונה

  96. ארנונה מבנה שאינו ראוי לשימוש

  97. ביטול שינוי סיווג ארנונה של נכס

  98. פטור מארנונה האגודה לתרבות הדיור

  99. סמכות השתת ארנונה באופן רטרואקטיבי

  100. בקשה לשינוי סיווג נכס לצורכי ארנונה

  101. אישור כי חברה לא פעילה לצורכי ארנונה

  102. פטור מארנונה מוסד מתנדב לשירות הציבור

  103. גביית ארנונה בגין מטר מרובע שלם בלבד

  104. תביעה להשבת כספים אשר שולמו ביתר בגין ארנונה

  105. דרישה לבטל את החלטה להעלות ב-5% את תעריפי הארנונה למגורים

  106. החזר תשלומים שנגבו עקב תיקון חיובי ארנונה באופן רטרואקטיבי

  107. על מנהל הארנונה להשיב להשגה תוך 60 יום ממועד קבלת ההשגה - מהו מועד התחלת מנין 60 הימים ?

  108. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון