ארנונה פאב


השופט י' גולדברג:

בפנינו בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה אשר קיבל את ערעורו של המשיב על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה וכפל את החיוב שחייב בית משפט השלום את המבקשת לשלם למשיב. נתבקשנו ליתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, לשמוע את הבקשה כערעור ולקבל את הערעור באופן שתידחה תביעת המשיב כולה.

החוב הכספי שחוייבה בו המבקשת הוא במסגרת השבתם של סכומי יתר ששילם המשיב למבקשת כתשלומי ארנונה לתקופה שבין 1.4.84 ל-31.3.91.

המשיב הוא תושב העיר נהריה המחזיק ומפעיל מאז 1981, עסק של פאב בשם .‎B.K
ברחובה הראשי של העיר (להלן: "הנכס"). המבקשת סיווגה את הנכס כחנות לצורך תשלום ארנונה עירונית ועד ליום 1.4.90 שילם המשיב את שיעורי הארנונה לפי סיווג זה. בעקבות פנית המשיב למבקשת בתחילת שנת 1991, התברר כי המבקשת גבתה מהמשיב עד ליום 1.4.90 ארנונה ביתר בסווגה את הנכס כחנות במקום פאב.

שעור הארנונה עבור חנות הוא גבוה פי שניים משעור הארנונה עבור פאב. המבקשת הסכימה להשיב למשיב את מה שגבתה ממנו ביתר רק עבור התקופה המתחילה ביום 1.4.90, אולם סירבה להחזיר לו את תשלומי היתר בסך 9,340 ש"ח, ששולמו לה בתקופה שמיום 1.4.84 עד 1.4.90.

כנגד תביעת המשיב להשיב לו את תשלומי היתר, התגוננה המבקשת בטענה שהמשיב אכן שילם ארנונה בשיעור כפול מזה שהתחייב מנכס מהסוג בו החזיק, אך המשיב מנוע מלתבוע את אשר שילם ביתר, הואיל ולא השיג על חיובי הארנונה, תוך 90 ימים מיום קבלת הודעת התשלום, כאמור בהוראות חוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) התשל"ו-1976 (להלן "חוק הרשויות"). חוק זה קובע סדרים ומועדים להגשת השגה וערר על קביעת הארנונה.

בפני הערכאה הראשונה לא נשמעו ראיות. שני הצדדים הסכימו שהמחלוקת ביניהם תוכרע על סמך תצהיריהם של המשיב ושל מנהל ההכנסות של המבקשת (מר יצחק ינקוביץ), ללא חקירת המצהירים "ומבלי שמישהו מודה במשהו". כן הגישו הצדדים את סיכומיהם בכתב.

בית משפט השלום דחה את הגנת המבקשת באשר לייחוד הסמכות של מנהל ועדת הערר לפי סעיף 3 לחוק הרשויות, תוך שהסתמך על פסיקתו של הנשיא שמגר בבקשת רשות ערעור 2824/91 עירית חיפה נ' לה נסיונל חברת ישראלית לביטוח בע"מ (לא פורסם).
על פי פסק דין זה קיימת אפשרות להשיג על חיוב הארנונה בדרך של תובענה רגילה, על אף ייחוד הסמכות למנהל ועדת הערר, "כאשר הדיון בפני בית המשפט הרגיל כולל בין היתר את הטענה של התרשלות הרשות המקומית...". תוך בדיקת החומר שהונח בפניו, הגיע בית משפט השלום למסקנה "כי הטעות (של המבקשת) מדברת בעד עצמה במקרה הנוכחי וכי הרשות המקומית התרשלה במובן זה שסיווגה את הנכס כפי שסיווגה". עם זאת הגיע בית משפט השלום למסקנה כי למרות שהמשיב אינו אמור לדעת את החוק המסווג את סוגי בתי העסק, כפי שפקידי העיריה אמורים לדעת, יש בהתנהגותו כדי להוות תרומת רשלנות בשיעור 50%.

שני הצדדים לא השלימו עם פסק דין זה והביאו את ריבם בפני בית משפט של ערעור. בית המשפט המחוזי אימץ את קביעת בית משפט השלום לפיה, במקרה הנוכחי, גלומה בכתב התביעה הטענה שהעיריה התרשלה. אמנם גם שופטי בית המשפט המחוזי סברו כי שני הצדדים התרשלו בנסיבות הענין, אך מסקנתם המשפטית היתה שונה ממסקנתו של בית משפט השלום. שופטי הערעור קבעו כי לא קמה עילה לשלול מהמשיב מחצית הסכום שהמבקשת גבתה ממנו ביתר. בהחליטם לקבל את הערעור הסתמכו על ההלכה הפסוקה, לפיה "רשלנות - ואפילו רשלנות ניכרת - איננה מכשילה את זכות ההשבה...
" (ע"א 292/68 יעקב יפת ושות' נ' הרולד איסטוויד פ"ד כג(1) 604, 613).

בפנינו אותה פרשה בגלגול שלישי.


יגיעות רבות יגע בא-כוח המבקשת לשכנענו להעניק רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. להשגת המטרה אף העניק הפרקליט המלומד לנימוקיו איצטלא של חשיבות ציבורית ועקרונית. לשיטתו אם תישאר על כנה קביעת בית משפט קמא, יהיו הרשויות המקומיות בישראל צפויות לתביעות רבות להשבת תשלומים ששולמו ביתר.

הפרקליט המלומד צופה שפסיקת בית משפט קמא "תזעזע את המצב המשפטי הקיים עד כה בסוגית הטעות שבסיווג". כן נתונה דאגת בא-כוח המבקשת למנגנון המנופח של פקחים שידרשו בכל רשות מקומית כדי להקפיד על קביעת הסיווג הנכון של כל נכס שעבורו נגבית ארנונה.

הדברים אינם "כצעקתה". באותה מידה שהמקרה בפרשת עירית חיפה נ' לה נסיונל, לא היה ראוי להיות נדון בפני ערכאה שלישית, כך גם עניינם של המבקשת והמשיב דנן אינו מן הדין להיות נדון בדרגת ערעור נוספת.

במקרה שבפנינו מדובר במחלוקת עובדתית שגדריה נתחמו לנסיבותיו המיוחדות של המקרה והנושא לא חרג מן הענין שהיה לצדדים הישירים שנקשרו לתיק. הנושא הוא בעל אופי כספי ואיננו מעלה שאלה בעלת חשיבות חוקתית או ציבורית ומשום בחינה אינו עומד בקריטריונים שנקבעו בהחלטתו המנחה של בית משפט זה לענין שיקולי בית המשפט בדונו בבקשה לרשות ערעור (בר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר דפנה בע"מ) פ"ד לו(3) 123).

גם לחששו של בא-כוח המבקשת מפני "הצפת" בתי המשפט בתביעות השבה נגד רשויות מקומיות, אין לו על מה שיסמוך. אכן, על פי האמור בבר"ע 103/82 הנ"ל (שם בעמ' 128):

"חשיבותה המשפטית של הבעיה המועלית לדיון יכול שתשתנה בעיני בית המשפט מעת לעת, בהתאם להתרשמותו של בית המשפט בענין משקלה היחסי, תדירותה...
ושיקולים כיוצא באלה".
(ההדגשה שלי - י.ג.)

ברם, ניתן לשער שמספרם של המקרים, בהם התעוררה שאלה דומה למקרה שבפנינו ונדרשה בהם הכרעת בית המשפט, היה קטן ביותר. לא הובא לעיוננו שום פסק דין הדן בשאלה דומה ושניתן לאחר שנת 1991, מועד החלטת בית המשפט בפרשת עירית חיפה נ' לה נסיונל.

לאור מידת תדירותה של השאלה הנדונה, עליה עמדתי זה עתה, אין, לדעתי, כל הצדקה לחזור ולדון בה בערכאה שלישית. יתירה מזו המבקשת היתה מטיבה לעשות אילו סיימה ענין זה מחוץ לכותלי בית המשפט במקום לדבוק בהתדיינות שנמשכה שבע שנים נוספות מאז שהמשיב החל לשלם ארנונה לפי סיווג של פאב. לא היתה מחלוקת שהמשיב שילם למבקשת ארנונה כללית בסכום העולה על הסכום שהיה חייב לשלם כדין ולפיכך "בנסיבות כאלה ראוי היה שהרשות הציבורית תחזיר את מה ששולם ביתר גם ללא התדיינות" (דברי הנשיא שמגר בפרשת עירית חיפה נ' לה נסיונל).

לפיכך דין הבקשה למתן רשות ערעור להידחות.

למרות מסקנתנו זו נחווה דעתנו גם לגופו של ענין, כדי להעמיד דברים על מכונם.


נקדים ונציין כי גם בערעור עצמו לא נמצא ממש.

השגותיה של המבקשת בפני ערכאתנו התמקדו בטענות אלה:

א. לא הוכח שהמשיב ניהל בעסקו פאב החל משנת 1984.
ב. לא היה מקום להיזקק לטענת הרשלנות משזו לא הועלתה בתביעתו של המשיב.
ג. טענת הרשלנות לא הוכחה לגופא ראשון ראשון

א. שתי הערכאות שקדמו לנו קבעו כממצא עובדתי כי בנכס התנהל פאב החל משנת 1981. המשיב הצהיר על עובדה זו בתצהירו מיום 24.8.93 בחקירה ראשית ועל כך לא נחקר, לאור ההסכם הדיוני שבינו למבקשת. בתצהיר מיום 12.9.83 שהוגש מטעם המבקשת, לא נעשה נסיון לטעון אחרת. כל שנאמר בתצהיר של המבקשת הוא כי המשיב מנהל בעסק פאב וכי עד ליום 1.4.90 היה הנכס מסווג כחנות ורק מאותו יום שונה סיווגו לפאב ודיסקוטק "לאור בקשת התובע" (ראה סעיפים 2, 3 ו-4 לתצהיר).

לא ראינו מקום להתערב בקביעה עובדתית זו.

ב. על פי סעיף 3 לחוק הרשויות:

"(א) מי שחויב בתשלום ארנונה כללית רשאי תוך 90 ימים מיום קבלת הודעת התשלום להשיג עליה לפני מנהל הארנונה על יסוד טענה מטענות אלה:

(1)....

(2) נפלה בהודעת התשלום שמשיגים עליה טעות בציון סוג הנכס, גודלו או השימוש בו;

(3)........".

בית משפט זה הביע את דעתו כי יש מקום להוסיף ולהרחיב בדרך של חקיקה את זכות ההשגה, הערר והערעור מעבר לתחומים שהותוו בסעיף 3 לחוק הרשויות "כדי לאפשר השגה, ערר וערעור בכל מקרה של חיוב בארנונה ולא רק במקרים הספציפיים שהוגדרו במיוחד בשלוש פסקאותיו של סעיף 3 הנ"ל". (בג"ץ 351/88 טית בית בע"מ נ' עירית פתח-תקוה פ"ד מב(3) 441, 446). בד בבד פסק בית משפט זה כי "אין בחוק הנ"ל (חוק הרשויות) הוראה החוסמת דרך הפניה בתביעה רגילה כאשר הדיון בפני בית המשפט הרגיל כולל, בין היתר, את הטענה של התרשלות של הרשות המקומית, ענין הראוי לבירור לגופו..." (ראה בר"ע 2824/91 הנ"ל).

בכתב התביעה טען המשיב כי "נפלה טעות ביד הנתבעת (המבקשת) בכל הנוגע לסיווג החנויות והמחסנים". שתי הערכאות שלפנינו פרשו וקבעו כי לא בטעות גרידא עסק כתב התביעה כי אם בטעות שהיתה פרי רשלנותה של המבקשת, שגם המשיב תרם לה את תרומתו.

מכל מקום גם אם נאמר שטענת התרשלות, טענה משפטית חדשה היתה, גם אז לא היתה כל מניעה להיזקק לה. לא עילת תביעה חדשה העלה כאן המשיב כי אם טענה משפטית חדשה ובכך לא היה שום פסול (ע"א 271/75 שושן נ' שושן ואח' פ"ד ל(1) 473, 476 וכן בג"ץ 351/88 הנ"ל בעמ' 445). מסקנה משפטית איננה עילת תביעה וממילא לא היתה חובה לטעון אותה בכתב התביעה. במקרה מסויים אף נטענה טענה משפטית מסויימת לראשונה בפני בית המשפט העליון, אחרי שהענין נדון בשתי ערכאות קודמות. בית המשפט לא נמנע מלדון בטענה החדשה, בקובעו כי "לפי תקנה 423 (כיום תקנה 462) לתקנות סדר הדין האזרחי, מוסמך בית משפט זה לפסוק את אשר צריך היה לפסוק אילו נטענו הטענות המשפטיות כדבעי". (ע"א 120/70 חברת גן החיות תל-אביב נ' קליינמן פ"ד כד(2) 641, 643).

ושוב לענייננו: הטענה המשפטית, לפיה התרשלה המבקשת, לא היתה חדשה. הטענה עמדה במוקד טיעוניהם של שני הצדדים בכתב סיכומיהם בפני בית משפט השלום.

המבקשת אף הגדילה לעשות, כאשר הגדירה בסיכומיה את השאלה המשפטית היחידה שבמחלוקת, כך:

"השאלה היחידה לדיון בענין זה היא האם התרשלה העיריה בחיוב היתר או שהמדובר ברשלנות התובע - המובילה למניעות" (ראה סעיף 5 לסיכומי המבקשת)."

ניתן אפוא לסכם ולומר כי לא היתה כל מניעה לכך שבית משפט השלום יסיק את רשלנותה של המבקשת כמסקנה משפטית מעובדות המקרה וטיעוני הצדדים עצמם.

ג. לענין הוכחת טענת ההתרשלות: המבקשת הוסמכה לחייב את תושבי עירה בתשלום ארנונה. גובה התשלום נקבע, בין השאר, על פי מהותו של העסק. לשם קביעת מהות העסק המתנהל בתחומה הוסמכה המבקשת לנקוט בפעולות שונות ובין השאר: להיכנס בכל עת סבירה לנכסים ולערוך בהם בדיקות ומדידות וכן לדרוש מכל בעל או מחזיק בנכס למסור כל ידיעה או מסמך הקשורים בו. (ראה סעיף 287 לפקודת העיריות [נוסח חדש]).

הארנונה לגבי בתי עסק מסוג פאב נקבעה, לראשונה, בתחומי העיר נהריה בתחילת שנת המס 1984/85. דא עקא שגם אחרי 1.4.84 המשיכה המבקשת לגבות מהמשיב ארנונה לפי סיווג של חנות, למרות שמאותו יום, היה עליה לגבות ארנונה לפי סיווג של פאב. אין מחלוקת על כך שההפרש בגובה תשלום הארנונה בין שני סוגי בתי עסק אלה, התבטא בעשרות אחוזים. בפועלה כרשות ציבורית, חובה היה על המבקשת ליידע את המשיב כי בעקבות צו המיסים החדש שנכנס לתוקף ביום 1.4.84, ישלם מי שמחזיק בפאב או בדיסקוטק ארנונה בגובה מחצית החיוב החל לגבי חנות. תחת זאת נהגה המבקשת בשב ואל תעשה והמשיכה לגבות עבור הנכס של המשיב את שיעור הארנונה שגבתה עד 1.4.84, לפי סיווג של חנות.

מצב דברים זה, שנמשך לאורך שבע שנים (עד להגשת התביעה) היווה, ללא ספק, מעשה התרשלות מצד המבקשת כלפי המשיב. כאמור, אפילו היה למשיב חלק במעשה הרשלנות כפי שקבעו שתי הערכאות שלפנינו, לא היה בכך כדי לשלול את זכות המשיב להשבת מלוא הכספים ששילם ביתר.

"אדם המשלם בחושבו שהוראה חוקית מחייבת אותו לשלם סכום כסף, שעה שההוראה איננה חלה עליו, טועה טעות יסודית ולכאורה הוא זכאי להשבה".
(פרידמן/דיני עשיית עושר ולא במשפט, 503).

אשר על כל אלה לא היה כל ממש גם בערעור גופו.

העולה מכל האמור כי דין הבקשה למתן רשות ערעור להידחות. לחילופין ידחה הערעור גופו.

המבקשת תשא בהוצאות הבקשה בסכום של -.15,000 ש"ח.

שופט

השופטת ט' שטרסברג-כהן:

מקובל עלי כפי שקבע חברי השופט י. גולדברג, כי במקרה הנדון בו גבתה הרשות המקומית מהמשיב ארנונה ביתר, מחמת סיווג שגוי של בית העסק שניהל, עליה להשיב לו את אשר גבתה ביתר, ואין מקום לחייבו ברשלנות תורמת.

לפיכך, מצטרפת אני להכרעה לפיה יש לדחות את הערעור ולהשאיר על כנה את פסק דינו של בית המשפט המחוזי.

שופטת

הנשיא א' ברק:

אני מסכים.

הנשיא

הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט י' גולדברג.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. ארנונה פאב

  2. ארנונה הקפאה

  3. אישור ארנונה

  4. ארנונה מכבסה

  5. ארנונה מכללה

  6. ארנונה בנקים

  7. ארנונה מרפאה

  8. ארנונה על גג

  9. ארנונה על חצר

  10. ארנונה על ממד

  11. ארנונה על סככה

  12. ארנונה שטח עזר

  13. ארנונה על חממה

  14. ארנונה על מקלט

  15. ארנונה על משרד

  16. ארנונה על גינה

  17. השגה על ארנונה

  18. ארנונה על חניון

  19. ארנונה מאגר מים

  20. ארנונה מבנה עזר

  21. ארנונה על גלריה

  22. ארנונה על מספרה

  23. ארנונה גן לאומי

  24. ארנונה גג משותף

  25. ארנונה מעון יום

  26. ארנונה סניף דואר

  27. אישור צו הארנונה

  28. התיישנות ארנונה

  29. ארנונה בית מלאכה

  30. ארנונה שטח קניון

  31. ארנונה על קראוון

  32. ארנונה מרכז נופש

  33. ביטול הנחה ארנונה

  34. ארנונה חצר אנגלית

  35. ארנונה עסק רמת גן

  36. ארנונה מקורות מים

  37. ארנונה על דירת גן

  38. ארנונה שטח ביטחון

  39. ארנונה סיום בנייה

  40. אם חד הורית ארנונה

  41. ארנונה מבנה תעשייה

  42. ארנונה אחסון פסולת

  43. ארנונה על שטח פתוח

  44. פטור מארנונה כללית

  45. בקשה לשינוי סיווג

  46. ארנונה מפעל בטחוני

  47. פטור מארנונה בטעות

  48. ארנונה מפעלי תעשיה

  49. ארנונה על עליית גג

  50. ארנונה חצר קפיטריה

  51. ארנונה אזור תעשייה

  52. חובת דיווח ארנונה

  53. ארנונה שימוש מעורב

  54. ארנונה על גג מרוצף

  55. ארנונה שטחים טכניים

  56. השגה למנהל הארנונה

  57. ארנונה על דירה חדשה

  58. ארנונה על דירה ריקה

  59. ארנונה חברה ממשלתית

  60. ארנונה אולם אירועים

  61. ארנונה על שטח משותף

  62. ארנונה על מבנה נייד

  63. ארנונה על החלק היחסי

  64. ארנונה על חדר מדרגות

  65. אזרח ותיק בודד ארנונה

  66. ארנונה על שטחי שירות

  67. בניה לא חוקית ארנונה

  68. ארנונה על יחידת דיור

  69. ארנונה על בריכת שחיה

  70. אי תשלום ארנונה ומים

  71. התיישנות החזר ארנונה

  72. ארנונה תאגיד סטטוטורי

  73. ארנונה על שטח לא בנוי

  74. ארנונה על דירות רפאים

  75. השגה על קביעת ארנונה

  76. ארנונה מבנים לא בשימוש

  77. התיישנות ארנונה עליון

  78. ארנונה טעות בחישוב שטח

  79. ארנונה מפעל לייצור נשק

  80. אינטרס ההסתמכות ארנונה

  81. התיישנות תביעת ארנונה

  82. התיישנות גביית ארנונה

  83. אי סבירות תעריפי ארנונה

  84. חיוב רטרואקטיבי ארנונה

  85. ארנונה על שטחים משותפים

  86. חיוב ארנונה רטרואקטיבית

  87. ביטול הליכי גביית ארנונה

  88. פטור מארנונה למוסד מתנדב

  89. התנאים למתן פטור מארנונה

  90. פטור מארנונה חברה ממשלתית

  91. דחיית בקשה להנחה בארנונה

  92. המועד להגשת ערר על ארנונה

  93. התיישנות על תשלומי ארנונה

  94. ארנונה מוסד ללא מטרות רווח

  95. אי סבירות קיצונית חיוב ארנונה

  96. ארנונה מבנה שאינו ראוי לשימוש

  97. ביטול שינוי סיווג ארנונה של נכס

  98. פטור מארנונה האגודה לתרבות הדיור

  99. סמכות השתת ארנונה באופן רטרואקטיבי

  100. בקשה לשינוי סיווג נכס לצורכי ארנונה

  101. אישור כי חברה לא פעילה לצורכי ארנונה

  102. פטור מארנונה מוסד מתנדב לשירות הציבור

  103. גביית ארנונה בגין מטר מרובע שלם בלבד

  104. תביעה להשבת כספים אשר שולמו ביתר בגין ארנונה

  105. דרישה לבטל את החלטה להעלות ב-5% את תעריפי הארנונה למגורים

  106. החזר תשלומים שנגבו עקב תיקון חיובי ארנונה באופן רטרואקטיבי

  107. על מנהל הארנונה להשיב להשגה תוך 60 יום ממועד קבלת ההשגה - מהו מועד התחלת מנין 60 הימים ?

  108. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון