ביטול חוזה עם קבלן

1. הצדדים התקשרו בהסכם לביצוע עבודות שיפוצים ובניה בדירת הנתבע לפיו התחייבה התובעת לבצע העבודות בכפוף לתשלום תמורה על סך 65,351 ₪ + מע"מ. על ההסכם חתמו הנתבע ובעלה של התובעת מטעמה ובהסכמתה (להלן: "ההסכם").

2. עבודות השיפוצים בוצעו על ידי קבלן משנה מטעם התובעת, מר פראס תלחמי (להלן: "קבלן המשנה"). הנתבע שילם לתובעת על חשבון התמורה המוסכמת סך של 31,958 ₪ בלבד (כולל מע"מ). אין מחלוקת כי יתרת התמורה לא שולמה לתובעת.

3. לטענת התובעת, בעוד שהיא מילאה התחייבויותיה על פי ההסכם והשלימה את עבודות השיפוצים באמצעות קבלן המשנה, הפר הנתבע את ההסכם משלא שילם לה את מלוא התמורה.
יתרת התמורה לה טוענת התובעת בכתב התביעה המתוקן שהוגש ברשות לבית המשפט (ובו גם תוקנה זהות מגיש התביעה לתובעת שבכותרת), משוערכת ליום הגשת התביעה ועומדת על סך 53,720 ₪ (כולל מע"מ).

4. לטענת הנתבע, התובעת לא השלימה את מלוא העבודות בהתאם להסכם ואף לא עמדה במועדים המוסכמים על פי ההסכם. לטענתו, לאחר חודש 10/06 לא הופיעה התובעת ו/או מי מטעמה בביתו למעלה מחודש ימים, כך שלמעשה הפרה את ההסכם בין הצדדים באופן יסודי. בנסיבות אלו ובהתאם להוראות ההסכם, טוען הנתבע כי היה רשאי להתקשר עם צד ג', ובפועל עם קבלן המשנה של התובעת, להשלמת ביצוע העבודות באופן עצמאי. התשלום לקבלן המשנה הועבר לו במישרין ולפיכך לטענתו אין הוא חב בהשלמת התמורה החוזית לתובעת.

הודאה והדחה

5. הצדדים חלוקים בשאלת נטל ההוכחה, כאשר לשיטת התובעת, לפנינו טענת הודאה והדחה מצד הנתבע אשר בגינה מתהפך נטל הראיה. טענה זו הועלתה לראשונה בסיכומי התובעת. אתייחס לשאלה זו בקצרה, אולם, יש לציין כי שאלת נטלי ההוכחה מתעוררת רק כאשר בית המשפט אינו יכול לקבוע כי אחד מן הצדדים הטה את כפות המאזניים לטובת הקביעה כי גרסתו הוכחה. כאשר ניתן לקבוע פוזיטיבית כי גרסה כלשהיא הוכחה, או כאשר העובדות הנדרשות אינם מצויות במחלוקת בין הצדדים, אין בית המשפט נדרש לשאלת נטלי ההוכחה.

6. בעל דין המודה בעובדות הנטענות בכתב התביעה אך טוען כי מחמת עובדות נוספות אין התובע זכאי לסעד המבוקש על ידו, טוען למעשה טענת "הודאה והדחה", המעבירה את נטל הראיה לנתבע להוכיח את העובדות "המדיחות". לעניין זה, די כי הנתבע יכחיש את אחת העובדות המקימות את עילת התביעה על מנת שלא יועבר נטל הראיה והעיקרון של "הודאה והדחה" לא יחול [ר' אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה עשירית, תשס"ט- 2009) 82-83].

7. בענייננו, מודה הנתבע בקיומו של הסכם ואינו מכחיש את סעיף התמורה החוזית שסוכמה. הנתבע אף אינו מכחיש כי בפועל לא שולמה יתרת התמורה שסוכמה לתובעת. עוד מסכים הנתבע כי בפועל בוצעו העבודות שסוכמו על ידי קבלן המשנה מטעם התובעת. ואולם, לשיטת הנתבע, גמר העבודות על ידי קבלן המשנה לא היו מטעמה של התובעת כי אם מכוח התקשרות עצמאית בינו לבין קבלן המשנה. לטענתו, מאחר שהתובעת לא השלימה את ביצוע העבודות במועד שנקבע וכן משום שהעבודות הופסקו לתקופת מה, נאלץ הוא לשכור את שירותיו של קבלן המשנה באופן פרטי להשלמת העבודות עד תומן.

8. הנתבע למעשה מודה בעובדות המהותיות הנטענות בכתב התביעה, תוך שהינו טוען לקיומן של עובדות חדשות אשר בגינן לדידו לא זכאית התובעת ליתרת התמורה. לעניין זה הכחשת הנתבע את הטענה כי הופר החוזה על ידו אין בה לכשעצמה למוטט את דוקטרינת ה"הודאה וההדחה" שאחרת מתרוקן מתוכן הכלל הראייתי הקובע היפוך נטל הראיה [לעניין זה ר' רע"א 7454/96 איזבינסקי סמיון נ' טיטלבאום שמואל (5.1.97), כן ר' ר"ע 677/85 דורקום מחשבים בע"מ נגד יצחק רוט, פ"ד לט(4) 654]. טענות הנתבע לעניין הפרת חוזה מצד התובעת דווקא הן בבחינת עובדות חדשות נטענות אשר לו יוכחו יכול ובגינן יזכה הנתבע לסעד המבוקש על ידו.

9. כבר נפסק, כי "טענת "הודאה והדחה" היא טענה דיונית, בהקשר לנטלי הוכחה, וניתן להעלותה בכל שלב.." [ת"א (ת"א) 25815/03 ח.ג.י.י שיווק מוצרי בניה בע"מ נגד יהודה מזרחי תכנון ביצוע ופיקוח מבנים בע"מ] (7.5.2006); כן ר' ע"א 166/90 מרדכי אזולאי נגד א"ב מפעלי תיירות אילת בע"מ, פ"ד מו (5) 344]. משום כך, ועל אף כי טענה זו הועלתה אך בשלב הסיכומים, יחול הכלל בדבר היפוך הנטלים כך שעל הנתבע יהא הנטל להוכיח את טענותיו המדיחות.


טענת ה"הדחה"
10. לשיטת הנתבע, רשאי היה הוא להתקשר עם קבלן המשנה באופן פרטי בשל כך שהתובעת הפרה את ההסכם בהפרה יסודית, משלא עמדה במועדי הביצוע וממילא בהתאם להוראת סעיף 11 להסכם, הקובעת כדלקמן:
"בכל מקרה שבו הקבלן מפגר בביצוע שלב כלשהו של העבודה יותר מ 14 יום וזאת מסיבות שלא נצפו מראש ע"י הצדדים ולא היו ניתנות למניעה על ידי הקבלן ואינן בשליטת הקבלן, אז יהא המזמין רשאי לבטל הסכם זה והשלים את העבודה בעצמו או באמצעות צד שלישי. כל זאת מבלי לפגוע בזכות הקבלן לכל סעד או תרופה המגיעים לו ע"פ הדין עקב ההפרה".

11. לאור טענה זו, נידרש להכרעה בשאלות הבאות:
א. האם הוכחה הפרה יסודית מטעם התובעת באי עמידה בזמני הביצוע ו/או האם פיגרה התובעת בביצוע שלב כלשהו של העבודה ביותר מ- 14 יום?
ב. אם כן- האם רשאי היה הנתבע לבטל באופן חד צדדי את החוזה עם התובעת ולהתקשר באופן עצמאי עם הקבלן? האם ביטול החוזה נעשה כדין?

אי עמידה במועדי הביצוע

12. בענייננו, אין מחלוקת, כי העבודות שבוצעו על ידי התובעת לא בוצעו בהתאם למועדים המוסכמים, כפי שגם העיד על כך עד התובעת (להלן גם: "איאד"), כי בפועל הסתיימו העבודות "לקראת אמצע דצמבר" (עמ' 12, ש' 15 לפר'). זאת ובעוד שבהתאם להוראת סעיף 20 להסכם בין הצדדים, תאריך סיום העבודה נקבע ליום 25.8.2006. אי עמידה במועדי הביצוע עולה לכדי הפרת ההסכם.

13. הצדדים חלוקים בנסיבות העיכוב בביצוע העבודות. לשיטת התובעת, האיחור בביצוע העבודות היה בהתאם להסכמות בעל פה בין הצדדים ומכל מקום נבע בשל נסיבות שאינן בשליטתה, כדלקמן:
א. אי פינוי דירת הנתבע במועד. מעדותו של איאד עלה, כי הנתבע פינה את הדירה בשבועיים איחור (עמ' 12, ש' 17-18 לפר').
ב. עיכוב רב, במשך שבועות מטעם הקונסטרוקטור והמתכנן מטעם הנתבע.
ג. בתקופה הרלוונטית לתובענה, חודשי הקיץ לשנת 2006, אירעה מלחמת לבנון השנייה ובגינה נעצרו העבודות.
(ר' גם עדות איאד עמ' 12, ש' 16-20 לפר').

14. נכון הדבר, כי מלחמת לבנון השנייה אירעה בין 12.7.2006- 14.8.2006, ולמעשה במשך 34 יום במסגרת הימים שנקבעו לביצוע העבודות [תקופת הביצוע שנקבעה בחוזה הינה למן יום ה- 5.7.2012 ועד ליום ה- 25.8.2006]. הנתבע בתצהירו ציין כי מאחר ומדובר בעיכוב בכוח עליון לא סירב כי לאחר סיום המלחמה התובעת תשלים את עבודותיה, ובהתחשב בכך היה על התובעת לסיים את העבודות בחודש ספטמבר 2009 (סעיפים 19-20 לתצהירו). הסכמת הנתבע להארכת המועדים עד לחודש ספטמבר 2009 מצדיקה את הארכת הביצוע על ידי התובעת עד למועד זה ומכל מקום בהתאם להוראת סעיף 43(א)(1) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א- 1970 (להלן: "חוק התרופות").

15. באשר לאי פינוי הנתבע את דירתו במועד, לא הכחיש הנתבע את העובדה כי שהה בדירה המחוברת לדירתו, ומשנשאל הנתבע, היכן הוא גר בתקופת ביצוע העבודות השיב:
"ת. בהתחלה גרתי בחיבור של שתי דירות, המשכתי לגור בדירה הנוכחית, והתחילה העבודה בהריסה בדירה השניה שצורפה אלי, באותו שלב כשהיה צריך לפרוץ את הקירות, פיניתי את הדירה ועברתי לדירה קטנה אחרת בקיבוץ.
ש. דירה שלך?
ת. לא" (עמ' 16, ש' 1-5 לפר')

מעדות הנתבע עלה, כי התובעת החלה בעבודות ההריסה על אף שהותו בדירה הצמודה. אפילו נקבל את גרסת התובעת, כי בגין איחור הפינוי מצד הנתבע נגרם לה עיכוב נוסף בביצוע העבודות, הרי שאף לשיטתה המדובר בעיכוב בן שבועיים ימים, כך שלמעשה היה עליה להשלים את העבודות כבר בתחילת אוקטובר. הדבר לא נעשה.

16. עדותו של איאד לעניין עיכוב נוסף מצד הנתבע והקונסטרוקטור ניתנה באופן כוללני (עמ' 12 ש' 18-19 לפר') מבלי שצוינו מועדים. איאד העיד כי לא נוהל יומן עבודה (עמ' 13, ש' 14 לפר') ומחדל זה פועל לרעתו. הדברים אמורים בפרט לאור עדותו של הנתבע לעניין נסיבות הפסקת העבודה, עדות שקיבלה סיוע מעדותו של קבלן המשנה.

17. הנתבע העיד (עמ' 16 ש' 8-13 לפר'), כי במהלך אמצע חודש אוקטובר עזב קבלן המשנה את העבודות בביתו בטענה כי התובעת אינה משלמת לו בעבור העבודה שביצע אצלו. מתצהיר הנתבע עלה, כי רק בסוף חודש נובמבר התקשר עם קבלן המשנה באופן עצמאי להמשך ביצוע העבודות (סעיף 10 לתצהירו). קבלן המשנה בעדותו אישר את הפסקת העבודה אצל הנתבע באמצע חודש אוקטובר והעיד כי "איאד לא ביקש ממני, אני הפסקתי את העבודה" (עמ' 20, ש' 1-3, 12 לפר').


18. על מנת להפריך את הטענה כי לא שולמו כספים לקבלן המשנה בגין ביצוע העבודות אצל הנתבע, הציגה התובעת לקבלן המשנה חשבונית מס' 245 מיום 30.11.2006 (סומנה מ/3) וממנה עלה, כי במועד זה שולמו לקבלן המשנה סך של 46,000 ₪ בגין עבודות שבוצעו אצל הררי ואלקיים. קבלן המשנה אישר את קבלת הסכומים בעבור עבודות אצל משפחות אלו. לא נוכחתי כי יש בכך כדי להעיד על ביצוע התשלום בגין עבודות שבוצעו אצל הנתבע.

19. משאישר קבלן המשנה בעדותו את העובדה כי לא הגיע לעבודה בבית הנתבע, ומכל ממקום משנוכחתי כי התובעת לא עמדה במועדים הקבועים לביצוע העבודות כפי שהתחייבה לכך בהסכם בין הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי הופר החוזה בין הצדדים ונשאלת השאלה האם בהפרה יסודית עסקינן.

הפרה יסודית

20. הנתבע נשאל-
" ש. מדוע פנית לאיאד לבצע את העבודה שלך?
ת. מאחר והוא עבד בקיבוץ אצל משפחות אחרות, מאחר ופניתי לעוד קבלן שעבד הרבה שנים ואני מכירו, בחרתי בקבלן הזה מסיבה אחת ויחידה שהוא הבטיח לסיים את העבודה בזמן קצר מאחר בגלל גילי ובריאותי זה היה מאוד חשוב לי. אז אשתי ז"ל נפטרה בינתיים היתה מאוד חולה, היה מצב שהיינו צריכים להתפנות לכמה שבועות שלא עונה לצרכים שלנו. זאת הסיבה היחידה והעיקרית שבחרתי בקבלן"
ש. כעת ציינת שהיה לך מאוד חשוב הזמן, בגלל סיבה זו בחרת את מה שבחרת.
ת. זו הסיבה העיקרית"
(עמ' 15 ש' 3-10 לפר', הדגשה לא במקור)

עדותו של הנתבע נמסרה כעדות יחידה בעניין, אך היא נתמכת בהוראת סעיף 11 להסכם, ממנה עולה כי פיגור של למעלה מ-14 יום בביצוע שלב כלשהו של העבודה מאפשר לנתבע לבטל את ההסכם ולהתקשר עם צד ג' לצורך ביצוע העבודות. הסכמת הצדדים על התניה הקבועה בהוראת סעיף 11 להסכם מהווה על כן סיוע לעדות הנתבע בדבר חשיבות העמידה בזמנים, והיא עומדת בתוקפה בפרט לנוכח עדותו של איאד, כי "ת. אני ערכתי את ההסכם" (עמ' 11, ש' 9 לפר').

21. לא למותר לציין כי למעשה ביצוע עבודות השיפוצים בביתו של הנתבע מותנה היה בפינויו של הנתבע (אשר הינו בן למעלה מ-80 שנה- ר' סעיף 16 לתצהיר הנתבע) מביתו לתקופת השיפוץ ומעבר למגורים זמניים בדירה חלופית (ר' עדות הנתבע עמ' 16, ש' 1-5 לפר'). גם קבלן המשנה ציין בעדותו, כי "הוא השכיר בית ליד הבית שלו וישב שם" (עמ' 21, ש' 18 לפר') ברי כי פינוי הנתבע מביתו לתקופה של למעלה מ-4 חודשים, הכרוכה במציאת דיור חלוף ועלויות נוספות הכרוכות בכך, לעומת תקופה של חודש ועשרים ימים עליהם סוכם מלכתחילה אינה סבירה בנסיבות העניין.

22. מטעמים אלו, נוכחתי כי אי השלמת העבודות במועד על ידי התובעת עולה לכדי הפרה יסודית של ההסכם, אשר לו היה צופה הנתבע את תוצאותיה, לא היה מתקשר מלכתחילה עם התובעת במקרה דנן. בנסיבות אלו, רשאי היה הנתבע לבטל את החוזה מכוחו של סעיף 7 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א- 1970 (להלן: "חוק התרופות") .

23. משנקבע על ידי כי התובעת הפרה את ההסכם הפרה יסודית, איני נדרשת יותר לדיון האם חלה הוראת סעיף 11 להסכם. שכן גם אם זכאי הנתבע לבטל את ההסכם מכוח סעיף 11 שבו, עדין נדרש הוא לבטל את ההסכם על פי הוראות הדין. שכן סעיף 11 אינו קובע מנגנון ייחודי לו ביחס לאופן ביטול הסכם.

24. השאלה אם לקבלן המשנה מותר היה להתקשר עם הנתבע נוכח ההסכמים שבין קבלן המשנה לבין התובעת אינם עניין לתובענה זו [ומכל מקום נדונו בתביעה אחרת בבית משפט זה בת.א 2800/07]. בהסכם בין התובעת לנתבע לא מופיעה כל הוראה האוסרת על הנתבע להתקשר עם קבלן המשנה[גם לא במקרים המנויים בהוראת סעיף 11 להסכם] ולפיכך טענות לעניין איסור תחרות ויצירת קשר עסקי עם לקוחות מצד קבלן המשנה, אינן רלוונטיות לענייננו.
במענה לשאלה מדוע פנה הנתבע דווקא לקבלן המשנה, הוא השיב בעדותו-
"ש. מדוע פנית דווקא לפיראס שימשיך לבצע את העבודה"
ת. אחרי שהתעכבה חודשיים? מאחר והוא עבד בעבודה הזאת, הוא כבר הכיר אותה, זו היתה הדרך המהירה ביותר לסיים את העבודה ולי כבר מאד חשוב שהעבודה תסתיים" (עמ' 17, ש' 2-4 לפר').

המדובר לכאורה בטעם מוצדק.

אי מסירת הודעת ביטול כדין

25. על אף מסקנותיי לעיל, והגם שרשאי היה הנתבע לבטל את החוזה להתקשר עם קבלן המשנה להמשך ביצוע העבודות בנסיבות האמורות, נוכחתי כי הנתבע לא פעל למימוש זכות הביטול כדין, באופן שמאיין את דבר הביטול בפועל. במה דברים אמורים?

26. בהתאם להוראות הדין, וככל שבחר הנתבע לבטל את החוזה עם התובעת מחמת אי איזו עילה שבגין הרי שהיה עליו למסור הודעת ביטול כדין לתובעת על דבר ביטול החוזה, כנדרש על פי הוראת סעיף 8 לחוק התרופות. נטל זה מוטל היה עליו שבעתיים משבחר להתקשר עם קבלן המשנה מטעם התובעת באופן עצמאי לכאורה. כאשר כלפי חוץ נותר המצג כאילו העבודה נמשכת כסדרה. אותו אדם מבצע את העבודה, התשלום משולם ממילא על ידי גורם שלישי (הקיבוץ). כך שמי שלא נאמר לו הדבר ישירות אינו כיול דלעת כי החוזה בוטל וההתקשרות כעת היא ישירה עם קבלן המשנה.

27. אמנם העיד הנתבע, כי פנה לאיאד בשל הפסקת העבודה:
"ת. לא פעמיים, עשרות פעמים, פניתי אליו בטלפונים, שאלתי מה עם העבודה, מה עם העבודה. הוא התחמק מהעסק הזה והעבודה לא נמשכה...". (עמ' 16, ש' 15-16 לפר').

ואולם, הנתבע לא הציג פירוט שיחות המלמדות על ניסיון ליצור קשר עם התובעת שלא צלח. הנתבע אך לא הציג כל מכתב מטעמו לתובעת שענייננו הודעת ביטול חוזה. לנתבע ניתנה הזדמנות נוספת לכל הפחות להעלות על הכתב את טענת הביטול, אך הוא לא עשה כן. הנתבע העיד כי הוא לא השיב למכתב הדרישה מטעם התובעת מיום 1.1.2007 (ר' עדות הנתבע, עמ' 18 ש' 3-5 לפר'), מכתב שנמסר לו בטרם הגשת התביעה דנן, ולא העלה את דבר ביטול החוזה עימה בשלב זה ו/או בשום שלב.

28. גרסתו של הנתבע אינה יכולה לשמש כראיה מספקת ליצירת קשר עם התובעת באי איזשהו שלב בגין הפסקת העבודות ו/או בדרישה כי יחודשו העבודות בביתו, בהיותה עדות יחיד שאינה נתמכת בראיה נוספת, ואשר הינה עומדת אל מול גרסת התובעת והעד מטעמה בבחינת "גרסה מול גרסה".

29. עד התובעת, איאד, העיד כי למעשה עד לחודש דצמבר ולמעשה עד כי נסתיימו העבודות הוא לא ידע כי החוזה בוטל. להפך, לגרסתו הנתבע יצר אצלו את הרושם כי הוא יקבל את השיק במועד. איאד העיד, כי:

"ת. הוא אמר לי בטלפון שמגיע לי כסף ואחכה קצת ואקבל את השיק, שיש בעיה בהנהלת חשבונות ואני ידעתי בדיעבד מהאחראית על החשבונות שכל הזמן אמרה שהשיק עוד לא מוכן ולא חששתי בזמנו שלא אקבל את הכסף, כי אני עובד עם הקיבוץ למעלה מ-4 שנים. חשבתי שיש להם בעיה כרגע בתזרים מזומנים. היו מקרים שחיכיתי ולאחר מכן קיבלתי יותר מאוחר, אז לא דאגתי. אז התברר עם הנהלת החשבונות שהשיק על סך 20,000 ₪ הועבר לפארס תלחמי לא כדין.
ש. ניסית לברר עם הנהלת החשבונות שיש בעיה?
ת. כרגע הסברתי למה לא דאגתי.
ש. מתי התברר לך שכן יש בעיה עם התשלום?
ת. לקראת דצמבר, כשהעבודה כבר הסתיימה".
(עמ' 13, ש' 11-12 לפר')

30. כך, ובעוד שהתובעת סברה כי החוזה עם הנתבע שריר וקיים, התקשר הנתבע עם קבלן המשנה לביצוע העבודות באופן עצמאי בלא שנמסרה הודעה לתובעת. מטעמים אלו אף נוכחתי כי הנתבע לא פעל בתום לב לגבי שימוש בזכות הנובעת מחוזה, כמתחייב מהוראת סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי) וגם מטעם זה איני מקבלת את טענותיו לביטול חוזה.

31. מכל מקום, כבר נפסק כי אי מסירת הודעת ביטול מלמדת על פגם מהותי המאיין את עצם הביטול. עמדו על כך גבריאלה שלו ויהודה אדר בספרם, כך:

"בהיעדרה של הודעת ביטול העומדת בדרישות הדין אין תוקף לביטול, והחוזה נשאר תקף ומחייב גם לנוכח ההפרה.
הצורך במתן הודעה נגזר במישרין מאופיו של הביטול כתרופה עצמית שמימושה אינו מחייב פנייה לבית המשפט אלא תלוי ברצונו של הנפגע וכפוף להחלטתו...
ביסוד הנטל ליתן הודעה על ביטול החוזה עומד טעם של הוגנות. הביטול הוא פעולה משפטית חד צדדית המשנה את מערך הזכויות והחובות ההדדיות של הנפגע ושל המפר גם יחד. שיקולים של הוגנות כלפי המפר מצדיקים הכרה באינטרס שלו לדעת אודות שינויים במצבו המשפטי, ובכללם- שינויים הנובעים מביטול החוזה בידי הנפגע. הודעת הביטול נועדה איפוא לשרת מטרה זו ולאפשר למפר לעמוד על החלטת הנפגע לבטל את החוזה.
אמנם כן, המפר פעל בניגוד לחוזה ובשל כך נגזר עליו להיחשף לסנקציה על הפרת החוזה. עם זאת, המפר זכאי לדעת אלו מבין התרופות העומדות לרשותו בחר הנפגע להפעיל נגדו בטרם יוכפף לעול המשפטי והכלכלי הגלום באותה תרופה. ההצדקה לכך ברורה: ללא מידע זה לא יוכל המפר לכלכל את צעדיו ביעילות, ועלול להיגרם לו נזק מעל ומעבר לנזק הכרוך במימוש המטרות שאותן באה תרופת הביטול לשרת". (גבריאלה שלו; יהודה אדר דיני חוזים- התרופות (תשס"ט) פרק 8: ביטול החוזה, 535, 637-639, פורסם ב"נבו" הדגשה לא במקור).

32. למען הסר ספק, החובה למסור הודעת ביטול מוטלת הייתה על הנתבע גם לו מוצדק היה הביטול מכוחו של סעיף 11 להסכם בין הצדדים.

33. מטעמים אלו, ומאחר שנוכחתי כי הנתבע לא מסר הודעת ביטול לתובעת כדין, ודאי שלא תוך זמן סביר מעת ההפרה, ובעוד שהתובעת ממתינה להשלמת יתרת התשלומים מצד הנתבע לא הואיל הוא ליידע אותה אודות ביטול החוזה [באופן שאף מעלה ספקות באשר לביטול דה פקטו מצד הנתבע ו/או שמא הכשרת השרץ בדיעבד] ובפרט בנסיבות ענייננו, בהן התקשר הנתבע עם קבלן המשנה מטעם התובעת להשלמת ביצוע העבודות, כך שגם מהתנהגות הנתבע וקבלן המשנה לא יכלה התובעת ללמוד על ביטול החוזה בפועל, נוכחתי כי החוזה לא בוטל כדין ולא בתום לב. בהעדר הודעת ביטול מצד הנתבע, עומד החוזה בתוקפו.

34. מכל הטעמים דלעיל אני מורה על קבלת התביעה.

גובה הפיצוי

35. הנזק שנגרם לתובעת כתוצאה מהפרת ההסכם על ידי הנתבע, הינו אובדן רווח הקבלן הראשי בגין יתרת תמורת הסכם אשר לא שולמה לידיה.

36. יתרת התמורה עבור ביצוע העבודות על פי ההסכם עמדה באותה עת על סך של 43,534 ₪.
התמורה על פי ההסכם הינה 65,361 ₪ בתוספת מע"מ, אשר על פי סיכומי התובעת הינם סך כולל של 75,492 ₪, מוסכם על שני הצדדים כי הנתבע שילם סך של 31,958 ₪ כולל מע"מ. כך שנותרה יתרת תמורה כאמור.
יתרת התמורה כוללת לא רק את רווח הקבלן הראשי אלא, בעיקר, את שווין של העבודות אשר בוצעו על ידי קבלן המשנה, אשר גם אם היה פועל תחת התובעת היה זכאי לקבל את התשלום עבורן. כך שכאמור התובעת זכאית רק לפיצוי בגין אובדן רווחיה, רווח קבלן ראשי.

37. התובעת לא הוכיחה מה הוא שעור רווחה קבלן הראשי לו היא זכאית. קרי לא הוצגו לפני בית המשפט פרטי ההתקשרות בינה לבין קבלן המשנה. לכאורה די בכך על מנת לדחות את התביעה שכן מרכיב הפיצוי גם הוא דורש הוכחה. אולם, מוצאת אני כי במקרה זה בו נקבע כי התובעת זכאית לפיצוי, יש לבית המשפט את הכלים להעמיד את הפיצוי על שעור גלובלי המבוסס על הערכה.

38. כאשר יתרת התמורה הינה בשעור של 43,534 ₪, הנני מעמידה את הפיצוי לתובעת בגין אובדן רווח הקבלן הראשי על סך של 5,500 ₪. הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.1.07 (שכן העבודות הסתיימו בסופו של יום במהלך חודש דצמבר 2006), ועד היום.

אחרית דבר

39. הנתבע ישלם לתובעת את הסכומים כדלהלן-

א. סך של 5,500 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.1.07 ועד היום.
ב. הוצאות משפט בסך של 3,500 ₪.

כל הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. ביטול חוזה מתנה

  2. ביטול חוזה קטין

  3. ביטול חוזה הפצה

  4. ביטול חוזה פרסום

  5. ביטול חוזה סוכנות

  6. ביטול חוזה זיכיון

  7. ביטול חוזה דוגמנות

  8. ביטול חוזה זכיינות

  9. ביטול חוזה חד צדדי

  10. ביטול חוזה עם קבלן

  11. ביטול חוזה עקב טעות

  12. ביטול חוזה חדר כושר

  13. ביטול חוזה בהתנהגות

  14. ביטול חוזה בשל הפרה

  15. ביטול חוזה זמן סביר

  16. ביטול חוזה קניית רכב

  17. ביטול חוזה לטובת צד ג

  18. ביטול חוזה רכישת דירה

  19. ביטול חוזה טעות במחיר

  20. ביטול חוזה חולשה שכלית

  21. ביטול חוזה הפרה יסודית

  22. ביטול חוזה טעות בכדאיות

  23. ביטול חוזה מכר טענת עושק

  24. ביטול חוזה בשל פגם בכריתתו

  25. ביטול חוזה לתקופה בלתי קצובה

  26. ביטול חוזה הנוגד את תקנת הציבור

  27. ביטול חוזה מכר מחיקת הערת אזהרה

  28. ביטול חוזה בין קבלן לרוכשי דירות

  29. תביעה לביטול חוזה - אי התקנת מערכת מיזוג

  30. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון