אחריות נהגים לנזקי רכוש בתאונת דרכים


1. התובעת, חברת ביטוח, ביטחה עובר ליום 20.3.05 את מכוניתה של הגב' אגרי ליאת (להלן - "המבוטחת"). בתאריך 20.3.05 הייתה מכוניתה של המבוטחת מעורבת בתאונת דרכים עם מכוניתה הפרטית של הנתבעת. בעקבות זאת, ומכוח הפוליסה, נאלצה התובעת לשלם למבוטחת תגמולי ביטוח. לשיטתה של התובעת התאונה ארעה כתוצאה מרשלנותה הבלעדית של הנתבעת. משום כך הוגשה תובענת השיבוב שלה נגד הנתבעת, בגין תגמולי ביטוח נשוא נזקי הרכב שעלו לסך של 16,018 ₪, שערכם ליום הגשת התביעה עולה כדי 16,613 ₪.

2. הנתבעת התגוננה בפני התביעה. היא הכחישה את אחריותה לגרם התאונה וציינה כי התאונה ארעה על ידי הנהג שנהג ברכב המבוטח עובר לתאונה, הוא מר מור אמיר (להלן - "אמיר"). עוד טענה הנתבעת כי הסכום הנתבע על ידי התובעת מוגזם.

עובר לתאונה הייתה מכוניתה של הנתבעת, וכן הנהיגה והשימוש בה, מבוטחים בביטוח מקיף אצל צד ג' (להלן, גם "מגדל"). מגדל התנערה מחבותה הביטוחית כלפי הנתבעת. לנוכח זאת הגישה הנתבעת הודעת צד ג' כנגד מגדל. מגדל התגוננה בפני ההודעה.

3. שורש המחלוקת בין הנתבעת לבין מגדל נהיר וברור ועולה אף מהודעה על תשתית עובדתית מוסכמת בין הנתבעת למגדל. אין חולקין כי עובר לתאונה הייתה הנתבעת בבחינת "נוהג חדש", כמשמעותו בפקודת התעבורה ותקנות התעבורה, וזאת בהתאם לרישיון נהיגה אשר ניתן לה ביום 10.3.05, דהיינו כשבועיים לפני קרות התאונה. אין חולקין, איפוא, כי בהתאם לרישיון הנהיגה הייתה נהיגתה של הנתבעת דרושה ל"מלווה", כמשמעותו של מונח זה בפקודה ובתקנות הנ"ל. לשיטתה של הנתבעת אכן נהיגתה הייתה בליוויו של "מלווה", הוא מר פום איגור (להלן - "איגור"), אשר טרם מלאו לו 29 שנים, ורישיונו משנת 2002.


על רקע זה מובנת המחלוקת המשפטית בין השתיים. על פי דרישת סעיף 12א.1 לפקודת התעבורה הרי "מלווה הוא מי שבידו רישיון נהיגה תקף לאותו סוג רכב בן חמש שנים לפחות, וכן שמלאו לו 24 שנים או מי שבידו רישיון תקף בן שלוש שנים ומלאו לו 30". איגור, אין חולקין, עובר לאירוע היה מתחת לגיל 30. על מנת שישמש כ"מלווה" הוא אמור היה להיות בעל רישיון נהיגה של 5 שנים. רישיון הנהיגה של איגור היה בתוקף שלוש שנים בלבד. במצב דברים זה הוא כשיר היה להיות "מלווה", רק ככל שגילו היה 30 ומעלה. לנוכח כל אלו, כך טענת מגדל, היא פטורה מחבותה הביטוחית.

הנתבעת חולקת על השקפה זו. לטעמה פרשנות תכליתית מצדיקה מתן כיסוי ביטוחי מכוח הפוליסה הנדונה. איגור היה קרוב לגיל 29. מידת אחריות של אדם בגיל 29, אינה נופלת מזו של בן 30. בעיקר נסמכת טענתה של הנתבעת על המתחייב לשיטתה מהלכת בית המשפט העליון ב-ע"א 8183/01 ספיאשווילי נ' מנורה, פ"ד נח(6) 106 (להלן - "הלכת ספיאשווילי"), שתידון להלן.

4. משאלו היו פני הדברים, וכעולה מהסכמה דיונית שהושגה, סוכם כי יינתן פסק דין מנומק על דרך הפשרה, ככל שעסקינן בנשוא התביעה העיקרית בין התובעת לנתבעת, ופסק דין מנומק בדרך הרגילה, ככל שעסקינן בנשוא ההודעה שבין הנתבעת לבין מגדל, וזאת על יסוד החומר שבתיק והגשת סיכומי טענות.

5. ככל שעסקינן בנשוא התביעה העיקרית, והגם שעסקינן בפסק דין על דרך הפשרה, בחינת מכלול הנתונים שבפניי מעלה כי אין, ולו בדל-הגנה, בפי הנתבעת באופן שבדעתי להיענות לתביעת התובעת, ובמלואה.

6. התאונה ארעה כתוצאה מרשלנותה הבלעדית והחמורה של הנתבעת. אירוע התאונה נחקר על ידי משטרת ישראל והוגש נגד הנתבעת כתב אישום. בכתב האישום הואשמה הנתבעת בכך שנהגה, מבלי שיושב לידה מלווה. התאונה ארעה כאשר הנתבעת
יוצאת מחוף ירדן, מבלי לציית לתמרור ב-37, המוצב בכיוון נסיעתה שמאלה לכביש, ותוך שהיא חוצה קו הפרדה רצוף, היא חסמה דרכה של מכונית המבוטחת, שהייתה נהוגה על ידי אמיר. התובעת הודתה במכלול העובדות האמורות, ללא כל הסתייגות. לא מצאתי לייחס, ולו אבק אשם-תורם, מצדו של אמיר. רשלנותה של הנתבעת לא רק בוטה, התאונה ארעה לה כאשר היא אוחזת ברישיון נהיגה ימים ספורים, ומתרשלת בכך שלא ישב לצדה "מלווה", למצער כמשמעותו בתקנות.

לעניינו של "מלווה" זה אדרש להלן למשמעות המשפטית שלו, ככל שעסקינן במחלוקת האזרחית שבפניי. ואולם לא למותר לציין כי כעולה מעדויותיהם של הנתבעת ואיגור במשטרה, דומה שטענתם הייתה, למירב, כי לא היה נהיר להם שאיגור אינו כשיר להיות "מלווה". ואולם לא נמצאה לי כל תשתית עובדתית המלמדת על מודעות של שניהם לתפקידו האקטיבי של "המלווה", ולו על יסוד הסברה הסובייקטיבית השגויה שלהם כי איגור כשיר היה להיות כזה.


7. אף ככל שעסקינן בשאלת גובה הנזק לא סיפקה הנתבעת כל הגנה רצינית. תגמולי הביטוח שולמו על בסיס חוות דעת כדין. ברי, איפוא, כי בדעתי להיענות לתביעה במלואה. שומה עליי, איפוא, להידרש לעיקר המחלוקת בין הנתבעת לבין מגדל, באשר לחבותה הביטוחית של מגדל כלפי הנתבעת.

8. הנתבעת נסמכת על שני טיעונים, והעיקרי שבהם הוא הטיעון המשפטי הנסמך על הלכת ספיאשווילי. אסלק תחילה מן הדרך את הטיעון העובדתי של הנתבעת אודות כשירותו של איגור לשמש כ"מלווה", גם אם לא עמד בכל דקדוקיה של ההגדרה שבפקודת התעבורה. לטעמי, מקום שהמחוקק הגדיר באורח מפורש את תנאי כשירותו של "המלווה", תוך שהוא תולה אותם בשני מבחנים טכניים, הן באשר לגיל והן באשר לוותק של רישיון, לא ניתן להתייחס לכך, באותה מידת קלילות מדהימה של הנתבעת. דבר המחוקק ברור וצלול. לא כל אדם, מבחינת גילו, כשיר להיות "מלווה". וכך, למשל, אדם שהוא מתחת לגיל 24, לא כשיר להיות "מלווה", יהא ותק רישיונו רב ככל שיהיה. וכך, למשל, אדם שהוא מעל לגיל 30, לא יהיה כשיר להיות "מלווה", וגם לו יימצא בוגר ואחראי באישיותו, ככל שוותק רישיון הנהיגה שלו, לא יהיה לפחות של 3 שנים. ו"בתקופת הביניים", משמע מעל גיל 24 ומתחת לגיל 30 וזה הדין לעניינו של איגור, רשאי אדם להיות "מלווה" ככל שרישיון הנהיגה שלו הוא של חמש שנים לפחות. זה מאזן השיקולים המשוקלל שנקבע על ידי המחוקק, ולא ניתן "להתמקח" עמו. הנתבעת טוענת כי איגור היה קרוב לגיל 29. אפיס את דעתה. גם אם איגור היה בן 30, פחות יום אחד, הייתה חלה אותה גזרת המחוקק.

וכך, למשל, מקום שהמחוקק קובע שגיל הקטינות פוסק בגיל 18, קו הגבול הוא חד-משמעי. מתחת לגיל 18, ולו ביום, הינך קטין. מעל לגיל 18, ולו ביום, הינך בגיר.

9. נותר, איפוא, לנתבעת לסמוך יתדותיה בהלכת ספיאשווילי. בפרשה שם נדונה תאונת דרכים שהסבה לנזקי גוף ושנשלטה בהתאם להוראות חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן - "חוק הפלת"ד"). בפרשה שם לא היו עוררין כי התאונה ארעה כאשר נוהג ברכב "נוהג חדש", מבלי שהיה לצדו "מלווה". נדונה, איפוא, משמעות סעיף 7(3) לחוק הפלת"ד אשר קובע כי "מי שנהג ברכב כשאין לו רישיון לנהוג בו, למעט רישיון שפקע מחמת אי תשלום אגרה", אינו זכאי לפיצוי. כב' המשנה לנשיא אור קבע כי חלה חבות ביטוחית כאשר מדובר ב"הפרת תנאים או הגבלות אחרים, שאינם מתייחסים למאפיינים פיזיים של הרכב", שהפרתם אכן "תהווה עבירה על דיני התעבורה ותקים אחריות פלילית, אולם במקרה בו נפגע הנהג בתאונה, לא תישלל זכאותו לפיצויים מכוח החוק".

ביסוד מסקנתו, כך הורה המשנה לנשיא אור, "עומדים טעמים שעניינם האיזון הראוי בין תכליתו הסוציאלית לתכליתו ההרתעתית והעונשית של החוק... אכן, לפי דיני התעבורה, תוקף הרישיון של נוהג חדש מותנה בליווי בעת הנהיגה. נוהג חדש שמפר הגבלה זו חושף עצמו לסנקציות שמטילה עליו בעניין זה פקודת התעבורה. אולם, מבחינת חוק הפיצויים, אין הוא נחשב כמי שנהג ללא רישיון. זאת, שכן הוא מחזיק ברישיון לסוג הרכב בו נהג. לשון אחר, ההגבלה בנוגע לדרישת הליווי אינה נוגעת למימדיו הפיזיים של הרכב אשר משליכים על דרגת רישיון הנדרשת לצורך נהיגה בו לפי תקנות התעבורה".

10. בעקבות הלכת ספיאשווילי התעוררה מחלוקת פוסקים, האם יש להחיל את הרציונאל שלה אף בנסיבות שאינן נשלטות על ידי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. הובאו בפניי שורה של פסקי דין של בתי משפט השלום, שכולם מתנבאים באותה לשון, על פיה הלכת ספיאשווילי אינה חלה בנסיבות, כמתואר בפניי. הסוגיה טרם זכתה להכרעתו של בית המשפט העליון. ואולם ככל שעסקינן בפסיקתו של בית המשפט המחוזי, דומה שקיימת מחלוקת פוסקים.

11. וכך, בגדר פסק דינה של כב' השופטת פליגלמן ב-ת.א. (ת"א) 93907/99 שמש אילן נ' חדד יוסף (נספח ג' לסיכומי מגדל) קבעה השופטת כי "רישיון הנהיגה מותנה בכך שליד הנהג החדש ישב מלווה (שתנאי כשירותו אף הם נקבעו בפקודת התעבורה) וכאשר התנאי לא התקיים ממילא פקע תוקפו של רישיון הנהיגה". בכך אימצה השופטת פליגלמן את פסק דינה של כב' השופטת בר-זיו ב-ת.א. 278/00 בש"א 5732/00 חי') מוחמד סוויטת נ' כלל חברה לביטוח, בו היא הטעימה כי "פקודת התעבורה אינה קובעת איסור נהיגה ללא מלווה אלא מתנה תוקפו של הרישיון בנוכחות מלווה ותנאי המופיע גם ברישיון הנהיגה של המשיב, ובהעדרו ממילא נשמט הבסיס תחת עובדת החזקת המשיב ברישיון במועד התאונה". משמע, בפרשה שבפניי נחשבת הנתבעת כמי שנהגה ללא רישיון נהיגה, מעיקרא, משעה שלא נהגה כשהיא עם "מלווה" כחוק. כזכור, היא אף הודתה בעובדה זו שיוחסה לה בכתב האישום.

12. ככל שעסקינן בזיקה להלכת ספיאשווילי אמר דברו כב' השופט שפסר ב-ת.א. (ב"ש) 3116/03 חדד יוסף נ' סהר חברה לביטוח בע"מ (נספח ה' לסיכומי מגדל). הוא ראה לאבחן בין המשתמע מהלכת ספיאשווילי לנוכח העובדה ש"התכלית הסוציאלית המיוחדת (והחריגה יש לומר) של NO FAULT SYSTEM, שנקבעה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, אינה חלה בענייננו, בו עוסקים אנו בתחום מסחרי כלכלי טהור, היינו בדיני חוזים... במערך יחסים חוזיים בין הצדדים, לצורך קבלת הפיצוי, יש לעמוד בתנאיו" (סעיף 12).


13. וכך הורה כב' השופט רניאל ב-ת.א. (חי') 19742/01 ציון חברה לביטוח נ' אבו עמרם (נספח א' לסיכומי מגדל). הוא ביאר כי "אין מטרה סוציאלית לתת פיצוי לכל מי שרכושו נפגע בתאונת דרכים. אומנם קשה לקבל מצב שבו לצורך ביטוח רכוש תהיה פרשנות הסעיף בחוזה הביטוח אחת ולצורך ביטוח נזקי גוף תהיה הפרשנות שונה, אך הדבר מותר, ונראה לי שזו התוצאה המתחייבת ממטרות החקיקה השונות".

14. פסק דינו של השופט רניאל הותקף בערעור ב-ע"א(חי') 1958/05 מרי אבו נ' אריה חברה לביטוח בע"מ ואח', ובדעת רוב של כב' השופטים כהן ושפירא, מול דעת מיעוט של כב' השופטת וסרקרוג, בוטל פסק דינו. ביסוד השקפתם של שופטי הרוב עמדה המגמה להביא לפרשנות אחידה. כב' השופט שפירא ציין כי "הגם שיש תכליות שונות לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים ולפקודת הנזיקין, עדיפה הפרשנות האחידה להשלכות של מצב בו נוהג נהג צעיר ללא נהג מלווה, בניגוד לתנאי הרישיון ולהוראות סעיף 12א1 לפקודת התעבורה... איני סבור כי יהיה זה נכון ליצור דין שונה להסדרי ביטוח שונים והפרשנות צריכה להיות אחידה, ככל שהדבר נוגע להשלכות האזרחיות של הפרת החובה הקבועה בחוק".

כב' סגנית הנשיאה וסרקרוג, כאמור, ראתה לאמץ את פסיקתו של השופט רניאל. היא ראתה להבליט את הרציונאלים השונים בין חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, שהולידו רק על רקעם את הלכת ספיאשווילי, מול המאטריה הביטוחית הרגילה. וכך היא הטעימה כי "חובת הביטוח לגבי נזקי רכוש (שלא כחובת ביטוח החובה על פי חוק הפלת"ד - ש.ל.), אינה חובה סטטוטורית, אלא כל כולה במישור הוולונטרי. בשונה מהחובה לעניין נזקי גוף בהקשר לחוק הפיצויים, אין חובה סטטוטורית להוציא פוליסה לנזקי רכוש וככל שהיא קיימת, היא קיימת על פי עקרונות של דיני החוזים. בפוליסה כזו לעניין רכוש המצויה במישור חופש החוזים, אין התערבות מיוחדת של המחוקק לעניין תוכנה... הגם שחוק חוזה ביטוח, בעיקרו בא להגן על המבוטח, אין הוא צריך להתפרש כמאפשר למבוטח להפר חובות שבחוק המוטלות עליו ... במיוחד כאשר מדובר בקיומה של הוראה חקוקה, לעניננו - פקודת התעבורה, המבהירה את כלל תנאי הרישוי וזאת גם אם שונה הדבר בהקשרו של חוק הפיצויים" (סעיף 9).

15. נטען כי על פסק דינו זה של בית המשפט המחוזי תלויה בקשת רשות ערעור בפני בית המשפט העליון, שטרם אמר דברו. במצב דברים זה, ומשעה שקיימת מחלוקת פוסקים בבתי המשפט המחוזיים (בין השקפות השופטות בר-זיו ווסרקרוג לשופטים כהן ושפירא), ולנוכח פסיקת בתי משפט השלום, הנני מספח עצמי למחנה השופטות וסרקרוג ובר-זיו.

לטעמי, ובכל הכבוד, שגויה הדרך על פיה יש למצוא "פרשנות אחידה", מקום שאין צידוק לכך. משמע, הלכת ספיאשווילי לא יכולה הייתה לבוא לאוויר העולם, אלא על רקע התכלית הסוציאלית שביסוד חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, וביסוד השיטה המזכה בפיצויי נזיקין, ללא כל צורך בהוכחת אשם. כך נולד החריג, זה הגיונו, ומשום כך הוא חייב להישאר, "בבידודו", כחריג. ואולם אין היוצא מן הכלל המוצדק, חייב לשנות מיסודו את הכלל המוצדק אף הוא, והכל בשמה של "הפרשנות האחידה". אכן, לא אחת, יש מקום לכלל נורמטיבי, ובצדו יש מקום ליוצא מן הכלל נורמטיבי. ואולם הכלל הוא מולידו של היוצא מן הכלל; ולא היוצא מן הכלל "משתדרג", להיותו כלל.

וכך בנדוננו. אכן, ככל שהנתבעת שבפניי ניזוקה בנזקי גוף, לא יעמוד לה לרועץ נושא העדרו של "מלווה", לנוכח המתחייב מהלכת ספיאשווילי, ומשום תיקון עולם המזכה אותה בקבלת פיצויים בגין נזקי גוף, בשיטה שאינה מבוססת על אשם. בכך שפר מזלה של הנתבעת. הא ותו לא. ואולם הנתבעת אינה זכאית ל"פרס" נוסף ו"לתפוס טרמפ" על רציונאל מוצדק זה, על מנת לאפשר לה להפר הוראות חוזיות בחוזה ביטוח וולונטרי, שהותקנו גם על מנת להילחם בנגע תאונות הדרכים בהם מעורבים, למרבה הצער, דווקא נהגים צעירים שזה עתה קיבלו רישיון נהיגה.

16. הנתון האמור אף הולך ומתעצם לנוכח פסק דינו של כב' המשנה לנשיאה ריבלין ב-רע"א 4874/04 יצחק רביבו נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ (נספח ב' לסיכומי מגדל). אף שם היה מדובר בתביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. אף שם היה מדובר בנהג שרישיון הנהיגה הישראלי שלו לא חודש, הגם שנהיר היה לחלוטין כי הוא אוחז ברישיון נהיגה בר-תוקף, בארה"ב. וחרף כל אלו, אף חרף התכלית הסוציאלית בהקשר לחוק הפלת"ד כעולה מן הרציונאל שבהלכת ספיאשווילי, לא נרתע בית המשפט מלדחות את התביעה. שהרי "בחלוף תקופה מסוימת שבה לא החזיק אדם ברישיון (וכאמור המדובר ברישיון ישראלי בלבד, ולא ברישיון נהיגה של מדינה מתוקנת כארה"ב המצביע על כך שלנהג לכאורה קיימות מיומנויות נהיגה - ש.ל.), הוא נתפס כמי שמרחף סימן שאלה על עצם כשרותו לנהוג ומיומנותו" (סעיף 4). משמע, אפילו לאור התכלית הסוציאלית של חוק הפלת"ד לא לעולם חוסן, ותכלית סוציאלית זו לא תוכל לעמוד כחומה בצורה, בכל נסיבה ונסיבה. כך, בבחינת קל וחומר, ככל שעסקינן בנדוננו. מסכת היחסים בין הנתבעת למגדל אינה נשלטת על ידי חוק הפלת"ד. מכלול הרציונאלים מחייבים ליתן תוקף לתניה בפוליסת הביטוח, מכוח דיני החוזים, דיני הביטוח ודיני הנזיקין הכלליים.

17. לפיכך, הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 16,613 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום 29.11.05 ועד מועד התשלום המלא בפועל, מלוא אגרת התביעה ושכ"ט עו"ד בסך 4,000 ₪ בצירוף מע"מ ובצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל.

הנני דוחה את הודעת הנתבעת כנגד הצד השלישי. הנני מחייב את הנתבעת לשלם לצד השלישי שכ"ט עו"ד בסך 4,000 ₪ בצירוף מע"מ ובצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל.

הסכומים האמורים ישולמו, בהתאמה, לידיהם הנאמנות של ב"כ התובעת וב"כ צד ג' תוך 30 יום מיום המצאת פסק דיני זה, כאשר פגרת ביהמ"ש לא תקטע את מרוץ המועדים האמור.


18.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. התיישנות נזק רכוש

  2. ביטוח נזקי רכוש אופנוע

  3. תביעה בגין נזקי רכוש בתאונת שרשרת

  4. אחריות נהגים לנזקי רכוש בתאונת דרכים

  5. נזקי רכוש - פגיעת רכב שהיה בו נגרר

  6. נזקי רכוש בתאונה - נזק ישיר וירידת ערך

  7. ניכוי ערך שרידים משווי רכב - נזקי רכוש

  8. תביעה לנזקי רכוש לרכב, דמי גרירה והובלה

  9. נזקי רכוש - פגיעת חלק של מנוף בגג משאית

  10. תביעה בגין נזקי רכוש עקב שער שנסגר על רכב

  11. תאונת דרכים (נזקי רכוש) עם רכב מטאטא כביש

  12. נזקי רכוש - פגיעה ברכב במקום חניה שמור לנכים

  13. תאונת דרכים נזקי רכוש - נזק לכנף הקדמית של רכב

  14. סוגיית המעוול העקיף בנזקי רכוש שנגרמו לרכב צד ג'

  15. הוכחת מאמצים לאיתור חלקים חליפים לרכב - נזקי רכוש

  16. תביעה כספית לקבלת פיצוי בגין נזק לרכוש שנגרם לרכב

  17. נזקי רכוש - תאונת דרכים בה היו מעורבים שלושה רכבים

  18. תביעה בגין נזקי רכוש כתוצאה מתאונת דרכים בכפר טמרה

  19. עתירה לבג"ץ: פיצוי על נזקי רכוש כתוצאה מפעולה צבאית

  20. נזקי רכוש - הכחשת הנהג בחקירה נגדית כי בלם לפני התאונה

  21. נזקי רכוש לרכב - רכב שכור חלופי עד לקבלת הרכב לאחר צביעה

  22. נזקי רכוש לרכב - שאלת מוקד הפגיעה האחורי ומוקד הפגיעה הקדמי

  23. תביעה כספית לתשלום פיצויים בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכב מסוג מזדה

  24. כתוצאה מהתאונה נפגע עמוד הנושא שלטי פרסום ושלטי רחוב ונגרמו נזקי רכוש

  25. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון