אחריות נמל אשדוד לנזקים

בפני תביעה כספית ע"ס 775,449 ₪.

כתב התביעה שהוגש בתחילה לתיק בית המשפט תוקן ועל כן אתייחס להלן לכתב הטענות המתוקן בהתאם.

בכתב התביעה המתוקן טוען התובע בין היתר כדלקמן:



כי הוא איש עסקים ויבואן בגדים ורהיטים, בעל שם ידוע ברשות הפלסטינאית, הנוהג לרכוש מוצריו בחו"ל ולמוכרם באמצעות החנות שבבעלותו.
כי הנתבעת 1 מספקת שירותי נמל ימי באשדוד.
כי הנתבעת 2 מספקת שירותי ספנות נמל ואוניות.
כי במהלך חודש אפריל ביקר בסין ורכש מיצרנים מקומיים בגדים ורהיטים לצורך מכירה בחנותו. שווי הרכישה היה כ- 374,929 ₪ (להלן – "התכולה").
כי התכולה נשלחה לישראל באמצעות חברת מנו ספנות בע"מ והגיעה לנמל אשדוד בתחילת יוני 2006.
כי ביום 8.6.06 נפרקה המכולה בה הועמסה התכולה אך במהלך פעולת הפריקה שבוצעה ע"י הנתבעות, בפיקוחן וככל הנראה בשל טיפול כושל ורשלני בסוגרים ובאמצעי החיזוק, שהחזיקו את המכולה לספינה, ומשום שלא כולם שוחררו עובר לפריקתה של המכולה מהספינה, המכולה נפלה למימי נמל אשדוד וכל התכולה נרטבה (להלן – "האירוע").
לאחר נפילת המכולה ומשייתה ממימי נמל אשדוד, בדק שמאי מטעם המכס את המכולה ללא פריקת התכולה וקבע כי הנזק שנגרם לתכולה הינו בשיעור 80%.
כי למרות ניסיונותיו להציל חלק מהתכולה הסתבר כי כולה ניזוקה באופן קשה במיוחד.
כי שמאי מטעם התובע בדק את התכולה והסתבר כי הבגדים ניזוקו ממי ים.
כי פנה אל הנתבעת 1 ואל חברת מנו ספנות במכתבי דרישה לפיצוי, כי מנו ספנות השיבה כי אינה אחראית לפריקה בנמל שכן שימשה רק כסוכנת והנתבעת 1 הודיעה כי העבירה את העניין לטיפול סוכנות הביטוח חידוש סוכנויות לביטוח בע"מ.
כי ביום 15.1.07 התקבל מכתבה של הנתבעת 1 לפיה מציעה לשלם פיצוי בסך של 1,724$ בלבד.
כי על הנתבעות מוטלת האחריות למלוא הנזק שכן המכולה היתה בפיקוחן ובשליטתן המלאה.
כי הנזק נגרם ברשלנותן של הנתבעות.
כי הנזקים שנגרמו לו כוללים אבדן תכולה והכנסות, אבדן רווחים, הוצאות יבוא התכולה, לרבות תשלום מכס, עבור הובלה ימית ויבשתית, אגרות ועמלות ותשלום עבור חוו"ד שמאי.
כי סך הנזקים הוא הסכום של 775,449 ₪.


הנתבעת 1 הגישה כתב הגנה לכתב התביעה המתוקן, בו היא טוענת, בין היתר, כדלקמן:



כי לתובע מספר גרסאות בהתייחס לשווי הסחורה שנטען כי נרכשה על ידו: (1) בחשבונית שהוצגה בתחילה למכס שמספרה 042 E 06 מיום 12.5.06, חתומה ע"י היצרן, צוין כי שווי הסחורה שנרכשה הוא 8,616.20$ בלבד. (2) בחשבונית שהוצגה למכס לאחר הנפילה של המכולה למים, שמספרה זהה, שאינה חתומה, צוין סכום אחר – 82,401.98$.
כי מוכחשות הטענות בדבר התכולה ומצבה.
כי אין בשטר המטען כדי להוות ראיה בדבר תקינותו של המטען בעת הטענתו ו/או בעת הגעתו לישראל.
כי התובע לא צירף את כל המסמכים המהותיים לתביעה.
כי אמנם עגורן של הנתבעת 1 פורק בפועל את המכולה אולם הפיקוח על הפריקה מהאוניה, הביצוע והניצוח על הפריקה והטיפול במטען הם באחריות המוביל הימי ובפרט קברניט האוניה וכן סוכן האוניה, עמיל המכס ואחרים הפועלים עבור היבואן. הנתבעת 1 מציינת את הוראות תק' 82 לתקנות הנמלים הקובעת כי בעת פריקה וטעינה על כלי שיט יימצא עליו קברניטו ויפקח על הפעולות.
כי המכולה הובלה על גבי סיפון האוניה, על גבי אחד ממכסי מחסני בטן האוניה.
כי על מנת למנוע החלקת ו/או נפילת המכולה בעת ההפלגה, נקשרות המכולות אל הסיפון (וכאשר הן מונחות זו על גבי זו, הן נקשרות גם זו לזו) באמצעות מנעולים מיוחדים – TWIST LOCKS.
כי עם הגעת האוניה ארצה, וטרם פריקת המכולות, נשכרה הנתבעת 2 ע"י סוכן האוניה/חברת הספנות על מנת לפתוח את המנעולים שחיברו את המכולות זו לזו ולסיפון.
כי בפועל הנתבעת 2, המוביל הימי והקברניט כשלו בתפקידיהם. כאשר העגורן הרים את אחת המכולות שהיו על הסיפון, על גבי מכסה מחסן בטן האוניה, לפריקה, התברר כי המנעולים שחיברו אותה בעת ההפלגה לסיפון האוניה, למכסה המחסן, לא היו משוחררים, כולם או חלקם, וכך כאשר העגורן הרים לפריקה את המכולה הזו, הורם עימה גם מכסה מחסן האוניה. בעוד שהמכולה שהורמה ע"י העגורן היתה מרותקת במנעולים, המכולה נשוא התביעה, החיתה משוחררת. כתוצאה מכך, עקב השיפוע שנוצר כאשר הורמה המכולה המחוברת למכסה האוניה, המכולה נשוא התביעה שלא היתה מרותקת למכסה המחסן, החליקה לים.
כי משקבע השמאי את הנזק בשיעור של 80% הרי אין המדובר על אבדן מוחלט.
כי מצבם הנטען של הפריטים מוכחש.
כי יש להפחית מסכום התביעה לא רק שווי כל נצולת שהציל התובע בפועל את שווי כל ניצולת שהיה ניתן להציל מתכולת המכולה.
כי לו חדרו מים למכולה, חלק ממים אלה חדרו עוד לפני נפילתה לים וזאת לאור העובדה כי המכולה הובלה על סיפון האוניה כשהיא חשופה ואינה אטומה למים.
כי לתובע שתי גרסאות לנזק.
ועוד..


הנתבעת 2 הגישה כתב הגנה לכתב התביעה המתוקן, בו היא טוענת, בין היתר, כדלקמן:



כי כתב התביעה אינו מפורט דיו וכי לא צורפו לו מלוא המסמכים הדרושים.
כי אין על הנתבעת 2 כל אחריות או חבות כלפי התובע והאשם הבלעדי מוטל על התובע ו/או על הנתבעת 1 ו/או על גורמים אחרים שלא נתבעו.
כי לא ניתן היה לפצות את התאונה מראש.
כי אינה מבצעת את פעולת הפריקה ואינה מפקחת על פעולת הפריקה ואין לה שליטה על המכולות.
כי אינה אחראית לנפילת המכולה למים.
כי מוכחשים גובה, שווי כמות ושווי הנזק.
ועוד..



הנתבעת 1 הגישה הודעת צד ג' כנגד הנתבעת 2.

ישיבת ההוכחות נקבעה ליום 14.3.11 בה העידו התובע, מר מלכה שלום, מר ג'ורנו יוסף, מר יגאל גוזלן, מר סרגיי בונדר, מר אלכס זבולוטני ומר יצחק שמש.

ביום 10.4.11 נקבעה ישיבת הוכחות נוספת בה נשמעה השלמת עדותו של התובע וביום 15.5.11 נשמע המומחה מר זכאי.

לאחר תום פרשת ההוכחות, הוריתי לצדדים לסכם טענותיהם בכתב וכך עשו.

הכרעה

השאלות שיש להכריע בהן בתובענה זו הן:

  1. שאלת האחריות לקרות האירוע, ו-
  2. מהו הנזק שנגרם, כתוצאה מהאירוע.


האחריות

מהראיות שהוגשו בפני עולה כדלקמן:

1. באניה מאוחסנות מכולות הן בבטן האניה והן על הסיפון.

2. סדר הפעולות לפריקת המכולות הוא כזה שקודם לכן פורקים את המכולות המצויות על הסיפון ועל מכסה בטן האניה (הנקרא פנטון), אשר עליו להיות סגור ונעול כל העת, ולאחר סיום פריקת המכולות שעל גבי הסיפון והמכסה, פותחים את המכסה ופורקים את המכולות המצויות בבטן האניה.

מספר גופים עוסקים במלאכות הנ"ל:

1. צוות האניה, אשר תפקידו לפתוח את מכסה בטן האניה (הפנטון) לאחר תום פריקת המכולות המצויות על הסיפון ועל המכסה.

2. קברניט האניה, אשר עליו לפקח על פעולות הפריקה.

3. עובד מטעם הנתבעת 2, שתפקידו לפתוח את כל המנעולים הנועלים את המכולות אל גוף האניה ו/או אחת אל רעותה.

4. מפעיל מנוף מטעם הנתבעת 1, אשר תפקידו להרים את המכולה מהאניה אל שטח הנמל.

5. אתת שהוא עובד מטעם הנתבעת 1, שתפקידו לפקח על מלאכת הרמת המכולה של מפעיל המנוף ולהודיע לו אם קיימת תקלה וכיו"ב.

התובע בחר שלא לתבוע את קברניט האניה ו/או צוות האניה, ועל כן אין צורך כי אדון באחריות כלשהי, אשר יש לייחס להם, אם בכלל.


טענתו הראשונה של התובע בסיכומיו היא כי יש לקבוע שבנסיבות המקרה חל סעיף 41 לפקודת הנזיקין, הקובע כדלקמן:

"בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה כי לתובע לא היתה ידיעה או לא היתה לו יכולת לדעת מה היו למעשה הנסיבות שגרמו למקרה אשר הביא לידי הנזק, וכי הנזק נגרם על-ידי נכס שלנתבע היתה שליטה מלאה עליו, ונראה לבית-המשפט שארוע המקרה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהוא נקט זהירות סבירה – על הנתבע הראייה שלא היתה לגבי המקרה שהביא לידי הנזק התרשלות שיחוב עליה."

אני מקבל את טענות התובע בעניין זה, כי יש להחיל את הוראות סעיף 41 לפקודת הנזיקין, שכן אין ולא יכול להיות חולק כי לתובע לא היתה ידיעה או יכולת לדעת את הנסיבות שהביאו לארוע הנזק, כי גם המכולה, גם המנעול (טויסט לוק), גם מכסה בטן האוניה (הפנטון) וגם המנוף שהרים את המכולה היו תחת שליטתן המלאה של הנתבעות וכי אירוע המקרה מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבעות התרשלו מאשר עם המסקנה שנקטו זהירות סבירה.

נקיטת זהירות סבירה היתה מביאה לכך כי הארוע היה נמנע.

לפיכך, נטל ההוכחה כי הנתבעות לא התרשלו - מוטל עליהן.

כפי שעולה מהראיות שהוצגו בפני, כאשר מפעיל המנוף ביקש להרים את המכולה שהיתה בסמוך למכולה שנפלה לים, אותה מכולה היתה נעולה במנעול הטויסט לוק למכסה בטן האניה (הפנטון), שלא היה נעול, וכאשר המנוף הרים את המכולה, התרומם גם מכסה בטן האניה, והמכולה נשוא התביעה, שלא היתה נעולה או קשורה לסיפון באופן זה או אחר, החליקה לים, או בשל השיפוע שנוצר מהרמת מכסה בטן האניה, או ממכה שקיבלה מהמכולה הסמוכה לה, כאשר הורמה על-ידי המנוף.

שרשרת הנסיבות היתה כזו שמכסה בטן האניה התרומם בשל היותו פתוח ובשל העובדה כי המכולה שהורמה היתה עדיין נעולה וקשורה אליו.

כפי שצוין לעיל, את מכסה בטן האניה פותח צוות האניה ונראה כי הוא עשה זאת שלא במועד הנכון, אך כפי שצוין מאחר והאניה ו/או קברניט האניה אינם בעלי דין בתובענה, איני נזקק לקבוע אחריות כלשהי, שיש לייחס להם.

כפי שצוין לעיל, על הנתבעת 2 לפעול לשחרור כל המכולות מהמנעולים הנועלים אותן לגוף האניה או אחת לרעותה, והסתבר, כאמור לעיל, כי אותו מנעול שחיבר את המכולה שהורמה למכסה בטן האניה – לא שוחרר.

עוד יצוין, כי האתת, שתפקידו לפקח על פעולות הרמת המכולות על-ידי המנוף ולדווח למפעיל המנוף על כל תקלה לצורך עצירת הפעולות ותיקון תקלה בהתאם לצורך, לא פעל, עובדתית, בזמן מספק על מנת למנוע את נפילת המכולה לים.

כפי שקבעתי לעיל, נטל ההוכחה מוטל על כתפי הנתבעות.

הנתבעת 1 העידה בעניין זה מספר עדים:

מר מלכה שלום, שתפקידו ממלא מקום של מנהל העבודה, העיד ומסר כי תפקידו כמנהל עבודה להיות ברציף וכי האתת, המצוי על סיפון האוניה, תפקידו להודיע אם יש בעיה מסוימת, לצורך מתן פתרון, וכי קשר העין הוא רק לאתת (עמ' 27 לפרוטוקול מיום 14.3.11).

מר שלום מעיד עוד, כי כאשר מסתבר שאחד המנעולים תפוס, האתת מודיע למפעיל המנוף כי עליו לעצור בפעולותיו עד אשר באים ופותחים את המנעול (עמ' 33 לפרוטוקול מיום 14.3.11, בשורה 5).

כמו כן, מעיד מר שלום שדרך הפעולות של מפעיל המנוף הוא להרים קודם את המכולה לאט לגובה 20 ס"מ, ורק כשהאתת אומר למפעיל המנוף שהכל בסדר, הוא ממשיך להרים את המכולה מהר יותר (עמ' 36 לפרוטוקול מיום 14.3.11 בשורות 7-10).

מדברים אלה עולה, שתפקידו של האתת לפקח על פעילות הרמת המכולה על-ידי מפעיל המנוף ולהשגיח כי לא תקרה כל תקלה ולהודיע למפעיל המנוף מיידית לעצור את פעולות המנוף לפי הצורך.

מר ג'ורנו יוסף העיד בפני, מטעם הנתבעת 1, כי הוא האתת אשר היה במקום בזמן הארוע וכי היה מרחק כמטר וחצי מהמכולה.

מר יוסף העיד כי מפעיל המנוף נתן מתיחה והרים את המכולה, ואז אמר לו להוריד מהר, אבל עד שהמכולה הורדה, המכולה האחרת איבדה שיווי משקל ונפלה למים (עמ' 39 לפרוטוקול מיום 14.3.11 שורות 17-18).

דא עקא, כי מסתבר שמבטו של האתת היה מופנה אל המיקום בו המנוף תופס את המכולה ולא אל תחתית המכולה שם מצוי המנעול ושם מקום החיבור למכסה בטן האוניה (עמ' 39 שורות 31-32 ועמ' 40 שורות 1-2 לפרוטוקול מיום 14.3.11).

האתת העיד על ניסיונו הרב ועל האופן בו יש לבצע את פתיחת המנעולים על-ידי הנתבעת 2 ואני סבור, לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, כי האתת התרשל בכך שלא הביט לכיוון החלק התחתון של המכולה כדי לראות שכאשר הורמה היא עדיין תפוסה למכסה בטן האניה ו/או לא וידא כי מלוא המנעולים הקושרים את המכולה פתוחים, שכן היה עליו לדעת כי מנעול עלול להיות עדיין נעול, גם אם מדובר על מנעול המצוי בין שתי המכולות, והיה עליו לקחת בחשבון כי מנעול כזה יכול עדיין לנעול את המכולה ועל כן היה עליו לנהוג משנה זהירות בהרמת המכולה באופן כזה שתמנע פגיעה במכולה העומדת לצידה.

הנתבעת 1 העידה גם את מפעיל המנוף, מר יגאל גוזלן, אשר טען כי הרים את המכולה בין 10 ל- 20 ס"מ, כאשר מנגד מר זבולוטני, מטעם הנתבעת 2, העיד כי המכולה הורמה לגובה בין 30 ל- 40 ס"מ. לאחר שקבעתי כי נטל ההוכחה מוטל על כתפי הנתבעות, ומשמפעיל המנוף לא תמך גרסתו זו בכל ראייה נוספת, אני מקבל את הגרסה כי הוא הרים את המכולה לגובה 30-40 ס"מ ומעל לגובה הזהיר לפעולת ה"מתיחה" לפני הרמת המכולה.

מטעם הנתבעת 2 העידו מר סרגיי בונדר ומר אלכס זבולוטני, שהסבירו את אופן ביצוע הפעולות לפתיחת המנעולים ומדבריהם עולה כי ה"טויסט לוק" שהיה בין המכולות, היה סגור, כי בדרך כלל לא סוגרים אותם אף פעם, ואי אפשר לדעת אם הוא סגור או לא.

איני יכול לקבל את גרסת הנתבעת 2 מפי עדיה, כי לא ניתן לדעת האם המנעול המצוי בין שתי המכולות סגור או לאו, ולפתור את הדבר באופן זה, אלא מכיוון שתפקידה של הנתבעת 2 לפתוח את כל המנעולים, עליה לקחת בחשבון כי יכולים להיות מנעולים נוספים בין שתי מכולות, אף אם קשה להבחין במנעול כזה שהוא נעול, ולפעול בהתאם ובזהירות הדרושה כדי למנוע מצב בו מפעיל המנוף ירים מכולה כזו בטרם יוודא נציג הנתבעת 2 כי אותה מכולה אינה נעולה.

עדי הנתבעת 2 לא העידו בפני איזה פעולות עשו כדי לוודא שאותו מנעול המצוי בין שתי המכולות נועל את המכולה והסתפקו בכך שטענו כי לא ניתן להבחין במנעול וכי בדרך כלל לא סוגרים את המנעול הזה וכי המכולה נפלה בשל העובדה כי הפלטה עצמה היתה פתוחה והתרוממה.

לפיכך אני קובע כי הנתבעת 2 לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח כי לא התרשלה כאשר לא וידאה כי כל המנעולים הקושרים את המכולות פתוחים.

אני קובע כי מפעיל המנוף הרים את המכולה באופן לא זהיר ובגובה רב יותר מהנדרש לצורך פעולת המתיחה, האתת לא הבחין במועד כי המכולה מרימה גם את מכסה בטן האניה, וכי נגרם שיפוע אשר גרם לנפילת המכולה השניה לים ונציגי הנתבעת 2 לא פעלו לפתיחת מלוא המנעולים הנועלים את המכולות ולא פיקחו ו/או הזהירו את האתת ו/או את מפעיל המנוף לחשש לקיומו של מנעול נוסף בין שתי המכולות, מנעול אשר קשה להבחין בו.

אשר על כן אני קובע, כי הנתבעות, שתיהן יחדיו, אחראיות באופן שווה לקרות הארוע ולנפילת המכולה לים.

הנזק

בכתב התביעה טוען התובע לנזקים כדלקמן:

  1. ערך הטובין במקום ובזמן שנפרקו (על בסיס סע' VI5 (ב) לכללי האג - מחיר הפריט בחנותו של התובע) בסך של - 160,540$.
  2. תשלום מכס, אגרת מחשב וביטחון בסך של - 2,052$.
  3. הובלה יבשתית בסך של - 225$.
  4. אגרות ועמלות בסך של - 418$.
  5. חוו"ד שמאי בסך של - 1,483$.

סה"כ - 164,718$.

התובע טוען כי לאחר משיית המכולה מהים, בדק שמאי מטעם המכס את הנזק וקבע שיעור של 80% ללא שקלול הוצאות הובלה ומיסוי ימי.

כמו כן התובע טוען כי עלות הרכישה של הסחורה בסין היתה בסך של 374,929 ₪ (82,402$). התובע צירף העתיק הזמנות הסחורה כנספח ג' לכתב התביעה. דע עקא כי מסמכים אלה נערכו בשפה הסינית ולא הוגשו מתורגמים כנדרש, כך שבית המשפט אינו יכול להתייחס למסמכים אלה.

התובע צירך את נספח ד' לכתב התביעה, היא רשימת התכולה אשר הועמסה למכולה, כך לטענתו.

לא ברור מי ערך את נספח ד', וממילא הוא לא הובא למתן עדות בביהמ"ש. כך שאיני יכול גם לקבל מסמך זה כראיה קבילה.

התובע צירף את נספח ה' המהווה לטענתו את שטר המטען, אך גם מסמך זה לא הוגש כדין ולא הוכח כי הוא יכול להוות תעודה נכרית אשר ניתן להגישה כדין.

התובע צירף כנספח C לתצהירו העתק העברה בנקאית ע"ס 130,000$ והסביר בסע' 5 לתצהירו כי העברה זו היתה גם עבור סחורה נוספת, מעבר לזו נשוא התביעה.

התובע נחקר בביהמ"ש על כך והסביר כי התשלום היה על חשבון כל העבודה (עמ' 19 לפרוטוקול בשורה 27 ובעמ' 22-23), כך שגם אם ניתן לקבל את הטענה כי סכום זה הועבר לא ניתן לדעת עבור מה בדיוק שולם, איזה חלק ממנו עבור הסחורה שהיתה במכולה ואיזה חלק עבור סחורות אחרות עלומות.

עוד מסתבר מחקירתו של התובע כי מי שהיה בסין וביצע את ההזמנה בפועל היה אחיו אשר לא מסר עדות בביהמ"ש.

נ/1 הינו תצהיר תשובות שמסר התובע לשאלון. לנ/1 צורף נספח ג' הוא חשבונית מסין לגבי עלות הסחורה שהוזמנה בסך של 8,616.20$ ובגין סכום זה שילם התובע מכס.

עדותו של התובע נמשכה ביום 10.4.11 ואז העיד כי מתוך הסך של 130,000$ שהועבר, 82,000$ היו עבור הסחורה שנרכשה והיתה במכולה, אך דא עקא כי התובע לא יכול היה להציג דף חשבון ו/או פירוט אחר כלשהו על סכום זה.

התובע צירף את חוות דעתו של השמאי מיכה זכאי (נספח J לתצהירו) אשר קבע כי לאור קביעת השמאי מטעם המכס, ניתן לקבוע אובדן מוחלט של הסחורה וכן לאחר שבדק את הסחורה מצא שכולה ניזוקה. השמאי קובע כי עלות הרכישה בסין כולל עמלה והובלה יבשתית היא 82,402$. אך יש לציין כי מסקנה זו של השמאי מבוססת על אותם מסמכים שקבעתי לעיל כי לא ניתן להתייחס אליהם.

השמאי נחקר בבית המשפט והוצג בעניינו פסק דין (נ/8) לפיו הורשע השמאי בקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, ניסיון לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות ובקשירת קשר לביצוע פשע, במסגרת הגשת תביעות כוזבות לחברות ביטוח.

לא מצאתי לנכון להשליך מפס"ד זה על מהימנותו של השמאי שכן ממילא הרכיב היחיד שניתן לקבל מחוות דעתו הוא זה שקובע את האובדן המוחלט של הסחורה, מסקנה אשר הייתי מגיע אליה גם בלעדיי חוות דעת השמאי ולו לאור חוות דעתו של שמאי המכס.

התובע לא הגיש ראיות נוספות לגבי ערך הסחורה, הן במועד רכישתה והן ערכה עת הגיעה לישראל ואף לא לגבי המחיר הראוי אשר התובע יכול היה למכור את הסחורה בחנותו. התובע טוען בסיכומיו כי אין זה הגיוני כי מכולה המכילה כ- 19,000 פריטים מכילה תכולה בסכום כה נמוך של 8,616$ אך דע עקא כי לא ניתן לבסס קביעה על סמך הסבירות אליה מתכוון התובע. על התובע הנטל להוכיח את תכולת המכולה וערכה. התובע לא עמד בנטל זה.

התובע טוען כי ברשימת ההזמנה המחיר במטבע הסיני שווה ערך לכ- 85,000$, אך דע עקא כי לא ניתן לקבל רשימות אלה כראיות קבילות באופן בו הוגשו וממילא התובע עצמו בעדותו מסר סכום אחר (82,000$) ששולם מתוך הסך של 130,000$ שהועברו בהעברה בנקאית.

לא ניתן להתעלם מנספח ג' של נ/1 היא החשבונית שהוצגה למכס בגין הסחורה ע"ס 8,616.20$ הוא הערך שהוצהר ע"י התובע למכס. הצהרה זו של התובע מהווה השתק מלטעון לערך אחר וממילא התובע לא הגיש כל חוו"ד או כל ראיה אשר ניתן ללמוד ממנה, כדין, כי ערך הסחורה היה גבוה יותר.

גם אם הייתי מקבל את טענת התובע כי יש לבסס את ערך הסחורה במקום ובזמן שנפרקו ממילא ערך זה לא הוכח ע"י התובע.

בסע' 27 לסיכומיו טוען התובע לערך הסחורה "בהתאם למחירם בחנותו של התובע", אך דע עקא כי גם טענה זו לא הוכחה. התובע לא הגיש מחירונים, כרטסות ו/או כל מסמך אשר אשר יש בו כדי לבסס את מחירם של הפריטים בחנותו של התובע.

התובע טוען עוד כי התקבלה הצעת מחיר לרכישת הסחורה שניזוקה בסך של 25,000 ₪ אך דע עקא כי מי שערך את הצעת המחיר לא העיד בביהמ"ש ולא הסביר על בסיס מה הגיש לתובע את הצעת המחיר.

רשימון המכס (נספח H לתצהירו של התובע) מבסס את הטענה כי שולם סכום של 22,660 ₪ כמכס, מע"מ, אגרת מחשב ואגרת ביטחון, כאשר בניכוי המע"מ, נותר הסכום של 9,133 ₪, שווה ערך ל- 2,052$ הנטענים.

בנספח H שהוא רשומון היבוא, נרשם ערך הטובין בסך של 16,480.39$, אך דע עקא כי התובע לא טען בשום מקום לערך זה אף לא כטענה חלופית, לא ברור על סמן מה נרשם ערך זה ברשומות היבוא, כאשר הוא סותר את החשבונית נספח ג' של נ/1, לפיה הצהיר התובע על ערך הטובין למכס, ולכן כל שנותר לקבוע הוא כי הערך של הטובין הוא זה שהוצהר ע"י התובע על בסיס אותה חשבונית - 8,616.20$.

התובע טוען לסך של 225$ הובלה יבשתית, 418$ אגרות ועמלות ו- 1,483$ חוו"ד שמאי, אך לא צירף כל אסמכתא לתשלום סכומים אלה.

התובע טוען כי ברשות הפלסטינית נהוג לשלם במזומן ולכן אין לו אסמכתאות בכתב לביצוע התשלומים. ברי הוא כי לא ניתן לבסס הוכחה על סמך דברים אלה בלבד.

לאור כל האמור לעיל, אני קובע כי נזקו של התובע מסתכם בסך של 8,616.20$ כערכם ביום האירוע לפי שער דולר 4.468 ₪ (סע' 41 לכתב התביעה) שהוא הסך של 38,497 ₪.

סוף דבר

בהתאם לקביעתי דלעיל כי הנתבעות גם יחד נושאות באחריות לאירוע ולנזק שנגרם, בחלקים שווים, התביעה מתקבלת באופן זה שלסילוק סופי ומוחלט תשלמנה הנתבעות לתובע את הסך של 38,497 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום האירוע (8.6.06) ועד לתשלום המלא בפועל וכן הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 10,000 ₪, זאת כאמור בחלקים שווים.

הסכומים הנ"ל ישולמו לתובע באמצעות בא כוחו בתוך 30 יום מהיום.

זכות ערעור בתוך 45 יום.

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון