דמי אבטלה הרעת תנאים

תביעה זו עניינה תשלום דמי אבטלה לעובד שהתפטר מיוזמתו.

רקע עובדתי

1. התובע עבד בחברת רשף ביטחון (1993) בע"מ (להלן - "החברה") כשומר בחוות זרע ג'נטיקס בע"מ בקריית גת זאת מיום 16.9.09 ועד ליום 26.11.09. התובע התפטר מעבודתו.

2. בחודש 12/09 הגיש התובע לנתבע תביעה לתשלום דמי אבטלה.


3. ביום 3.2.10 הודיע הנתבע לתובע כי תביעתו לתשלום דמי אבטלה אושרה. עם זאת, נשללה זכאותו לדמי אבטלה לתקופה של 90 יום החל מיום 27.11.09 ועד ליום 24.2.10 הואיל והפסיק לעבוד מרצונו מבלי שהוכח שהיתה הצדקה לכך (נספחי טז' לתביעה).

4. המחלוקת בין הצדדים הינה האם נסיבות התפטרותו של התובע מזכות את התובע בזכויות כמי שפוטר או שיש לראותו כפי שהתפטר מעבודתו "ללא הצדקה"?

5. במסגרת הדיון המוקדם הוסכם בין הצדדים כי משהתייצב התובע בשירות התעסוקה רק בחודשים 12/09-1/10 ושבעה ימים בחודש 2/10, תתייחס התביעה לחודשים אלה בלבד.

טענות הצדדים

6. לטענת התובע יש לראות בהתפטרותו משום פיטורים. לדבריו, נאלץ להתפטר מעבודתו לאחר שהחברה ניכתה משכרו כספים בגין דמי חבר ואובדן כושר עבודה ללא הסכמתו ובניגוד לדין. לדבריו, פנה לחברה בדרישה להשבת כספים וזו אמנם השיבה לו את הכספים ברכיב אובדן כושר העבודה אך המשיכה בחיוב בגין דמי חבר על אף התנגדותו ופעלה כלפיו באופן משפיל. לטענתו, ממילא התכוונה החברה לפטרו, זימנה אותו לשימוע אליו לא יכול היה להתייצב ומשביקש לדחותו והחברה סירבה, בחר להתפטר.

7. לטענת התובע, בנסיבות אלה, משפגעה החברה בזכויותיו המעין קנייניות ומשפעלה בחוסר תום לב, לא ניתן לדרוש ממנו להמשיך לעבוד והוא בחר להתפטר מעבודתו. עוד טען התובע, כי פנה בעניין הניכויים משכרו למחלקת האכיפה של משרד התמ"ת ובשל כך התנכלה לו החברה והתכוונה לפטרו.

לדבריו, משהתפטר בדין מפוטר בשל הרעת תנאים, התפטרותו מוצדקת ויש לראותו כמי שנפלט מהעבודה בעל כורחו. לטענתו, משאין מחלוקת כי צבר תקופת אכשרה, זכאי הוא למכסה של עד 67 ימי אבטלה כאשר בפועל היה מובטל 61 ימים שבגינם הוא מבקש תשלום דמי אבטלה.

8. הנתבע טוען מנגד, כי משהתפטר התובע מרצונו מבלי שהיתה לו סיבה מוצדקת לכך, כדין פעל פקיד התביעות עת אישר את תביעת התובע לדמי אבטלה, אך דחה את התשלום בפועל עד לאחר חלוף תקופת ההמתנה של 90 הימים. עוד טען הנתבע, כי לו היה התובע מתייצב בלשכת שירות התעסוקה כדורש עבודה, יכול היה לנצל זכאותו לקבלת דמי אבטלה עד לחודש 10/10.

9. מטעם התובע העידו התובע עצמו ואילו מטעם הנתבע העיד מר ירון לביא אשר שימש כמנהל התפעול הארצי של החברה.

המסגרת הנורמטיבית

10. הוראות סעיף 160 לחוק הביטוח לאומי [נוסח משולב] התשנ"ה - 1995 (להלן - "החוק") קובעות -


"דמי אבטלה ישולמו למבוטח שהוא מובטל, אשר השלים את תקופת האכשרה כמוגדר בסעיף 161 ומלאו לו 20 שנים ...".

"מובטל" הוגדר בסעיף 163 לחוק כמי -

ש"רשום בלשכת שרות התעסוקה כמחוסר עבודה לפי תנאים שקבע השר באישור וועדת העבודה והרווחה, והוא מוכן ומסוגל לעבודה במקצועו או בכל עבודה אחרת המתאימה לו (לשני אלה יקרא להלן - עבודה מתאימה), ולשכת שרות התעסוקה לא הציעה לו עבודה כאמור."

ואילו הוראות סעיף 166 לחוק קובעות סייגים לזכאות ובהן סעיף (ב) -

"מי שהפסיק את עבודתו מרצונו, בלי שהיתה הצדקה לכך, לא יהיה זכאי לדמי אבטלה בעד 90 הימים הראשונים מיום הפסקת העבודה; השר, באישור וועדת העבודה והרווחה, רשאי לקבוע בתקנות מה ייחשב כהצדקה לעניין סעיף קטן זה."

בתקנה 8 לתקנות הביטוח הלאומי (הרחבת חוג המבוטחים בביטוח אבטלה ותשלום דמי ביטוח), התשנ"ח - 1997 (להלן - "התקנות") נקבע -

"לעניין סעיף 127ח(א) לחוק (סעיף 166 לנוסח המשולב - י.א.ש.) יראו התפטרות ממקום העבודה מהסיבות האמורות בסעיפים 6 או 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג - 1963, כהצדקה להפסקת עבודה מרצונו של המבוטח."

מכאן, כי התובע הטוען כי הפסקת עבודתו בחברה מרצונו היתה מוצדקת, צריך לעמוד בנטל דומה לזה המוטל על מי שמבקש להוכיח כי התפטרותו עומדת בתנאי סעיף 11(א) לחוק פיצויי הפיטורים התשכ"ג - 1963. בעניין זה יצוין כי אין מדובר ברשימה סגורה ודי בכך שהתובע יוכיח כי התפטרותו מוצדקת (דב"ע תש"ן/2-140 המוסד לביטוח לאומי - אריאלה אוחנה, פד"ע כ"ב 34, 37).

הכרעה

11. בתביעתו טען התובע, כי לא הסכים לניכוי רכיבים של א.כ.ע. (אובדן כושר עבודה) ושל דמי חבר ועל כן יש לראות בהתפטרותו כפיטורים. בתצהיר עדותו הראשית הרחיב התובע את היריעה וטען כי התפטר מעבודתו משנקטה החברה כלפיו יחס משפיל מהרגע שהחל לעמוד על זכויותיו וזאת על אף שביצע את עבודתו למופת.

12. בעדותו הודה התובע כי עם קבלתו לעבודה חתם על הסכם עבודה הנושא כותרת "הודעה בדבר תנאי עבודה" (נ/1). עיון בהסכם זה, מעלה כי התובע אישר שהמעסיק רשאי לנכות משכרו מס ארגון להסתדרות.

בחקירתו הנגדית צמצם התובע את טענתו לניכוי שלא כדין רק בנוגע לרכיב א.כ.ע. וטען כי סכום זה הוא נושא הויכוח (עמ' 5 שורות 4-5 לפרוטוקול). לדבריו, ביום 13.10.09 מיד עם קבלת תלוש שכר, הודיע לחברה כי הוא מתנגד לניכוי רכיב זה. וביום 28.10.09 הודיעה החברה בתשובה לפנייתו בכתב מיום 24.10.09 כי הניכוי נעשה על ידה מכוח צו הרחבה חדש בענף השמירה, אך במידה ואין הוא מעוניין לשאת בעלות הנוספת של ביטוח זה, תענה החברה לבקשתו (נספח ה' לתצהיר התובע; נספח י' לכתב התביעה).

עוד הודיעה החברה לתובע, כי הינה מנכה משכרו דמי ארגון מקצועי בסך של 0.95% בהתאם לחוק הסכמים קיבוציים ולצו ההרחבה החדש בענף השמירה.

13. אין מחלוקת כי כבר במשכורת חודש אוקטובר 2009 (החודש השני לעבודת התובע) השיבה החברה לתובע את הסך של 13 ₪ אשר ניכתה ממנו בגין אובדן כושר עבודה בחודש 9/09 ואילו בעבור חודש 10/09, לא נוכה רכיב זה משכרו.

לפיכך, בנוגע לטענותיו של התובע באשר לניכויים שלא כדין, משמיד עם פניית התובע לחברה השיבה לו החברה את הסכומים שניכתה ללא הסכמתו והסבירה לו את מקור הניכוי של מס הארגון, לא מצינו כי בהתנהלותה זו נפל כל פגם ואין לראות בניכויים (שהוחזרו לתובע) משום הצדקה להתפטרותו.

14. דא-עקא, לטענת התובע משהחל לעמוד על זכויותיו החלה החברה להתנכל לו, ערכה ביקורת וזימנה אותו לשימוע במועד שלא היה לו נוח היות והיו לו התחייבויות ללימודים. עוד טוען התובע כי משהודיעה לו החברה כי מסרבת לדחות את מועד השימוע הודיע לה על התפטרותו.

בפנינו טען התובע כי בחר להתפטר מהעבודה ולא לחכות שיפטרו אותו על אף שסבר כי זו כוונת החברה. לעמדתו, נערכו לו ביקורות על עבודתו באופן החורג מהמקובל ובנסיבות אלה לא היה מקום שימשיך בעבודתו ויושפל.

15. שמענו את עדות התובע וכן את עדות מר לביא, מנהל התפעול הארצי של החברה והתרשמותנו היא כי לא הניכויים משכרו של התובע הם שהביאו להתפטרותו מהעבודה. התרשמנו כי התובע בחר להתפטר מעבודתו לאחר שנערכו ביקורות במקום העבודה והוא כשל בהם. דעתנו היא כי התובע לא רצה להמשיך לעבוד במקום בשל הביקורת המקצועית שהופנתה כלפי עבודתו והוא בחר שלא להתמודד עם ביקורת זו.

לאור האמור, התובע לא הרים את הנטל להוכיח כי יש לראות בהתפטרותו כמוצדקת ואין לראות אותו כמי שנפלט מהעבודה בעל כורחו.

16. גם אם נכונה טענת התובע, כי החברה נותרה חייבת לו כספים בגין נסיעות ושעות עבודה, (אשר על פי כתב התביעה שהגיש כנגד החברה עומדים על כ -122 ₪), הרי שבפנינו לא העלה כל טענה כי התפטר בשל אי קבלת זכויותיו אלה אלא כאמור בשל ניכויים בשכרו והיחס שקיבל בשל עמידתו על זכויותיו. כאמור, לטענות אלה לא מצאנו כל בסיס.

17. אשר על כן, דין טענת התובע כי התפטר בדין מפוטר וכי הוא זכאי לתשלום דמי אבטלה בעד 90 הימים הראשונים מיום הפסקת העבודה - להידחות.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. התפטרות הרעת תנאים

  2. התיישנות הרעת תנאים

  3. התפטרות הרעה בתנאים

  4. התפטרות הרעה מוחשית

  5. דמי אבטלה הרעת תנאים

  6. מכתב התראה הרעת תנאים

  7. התפטרות הרעת יחס בעבודה

  8. התפטרות לאחר הרעת תנאים

  9. התפטרות מזכירה הרעה בתנאים

  10. התפטרות אחות עקב הרעת תנאים

  11. התפטרות מורה עקב הרעת תנאים

  12. התפטרות בדין מפוטר הרעת תנאים

  13. התפטרות אחות מעשית בשל הרעת תנאים

  14. אי הצעת עבודה חלופית התפטרות בגלל הרעת תנאים

  15. תביעה לתשלום פיצויי פיטורים בגין התפטרות עקב הרעת תנאים וזכויות נוספות

  16. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון