הבטחת הכנסה מזונות


תביעה זו הוגשה נגד הודעת פקיד התביעות לתובעת מיום 22.12.09, על פיה נוצר לתובעת חוב בסך 7,884 ₪ בשל תשלומי גמלת הבטחת הכנסה ששולמו לה שלא הגיעו לה על פי חוק.

עובדות


אין מחלוקת לגבי העובדות הבאות:

א. התובעת קיבלה גמלת הבטחת הכנסה בין חודש 7/09 לחודש 12/09 בסך 7,884 ₪.
ב. ביום 15.9.09 ניתן פסק דין של בית משפט לענייני משפחה על פיו חוייב בעלה של התובעת לשלם לתובעת מזונות זמניים עבור ילדי בני הזוג (להלן: "פסק הדין"). תחולת החיוב במזונות על פי פסק הדין היתה מחודש 7/09 (מוסכמה 2 בדיון המוקדם מיום 20.10.10).
ג. דבר קיומו של פסק הדין למזונות נודע לנתבע בחודש 12/09 ובגינו נזקף לתובעת חוב בגובה 7,884 ₪ (להלן: "החוב") בגין גמלאות הבטחת הכנסה שקיבלה התובעת בין 7/09 ל-12/09 (להלן: "התקופה הרלוונטית").
ד. בעלה של התובעת לא שילם לה מזונות כלל, חרף פסק הדין שניתן נגדו, והתובעת לא נקטה נגד בעלה הליכי הוצאה לפועל ולא הגישה לנתבע בקשה לתשלום חודשי על פי חוק המזונות (הבטחת תשלום), התשל"ב-1972 (להלן: "גמלת מזונות" ו"חוק המזונות").
ה. אי הגשת תביעה על ידי התובעת לגמלת מזונות על פי חוק המזונות ואי הגשת פסק הדין לביצוע בהוצאה לפועל, נובעים מטעמים אישיים ומרצונה של התובעת שלא "לסבך" את בעלה.
ו. מהמוסכמות שנקבעו עולה כי אין מחלוקת שזקיפת מלוא הסכומים שנפסקו לתובעת על פי פסק הדין כהכנסה, מביאה לשלילת זכאותה של התובעת לגמלת הבטחת הכנסה בתקופה הרלוונטית.


המחלוקת


המחלוקות בהן נדרשת הכרעתי הן:

א. האם כדין יצר הנתבע לתובעת את החוב?
ב. האם התובעת זכאית להבטחת הכנסה בתקופה הרלוונטית?
ג. האם קיומו של חיוב במזונות לטובת התובעת, כשלעצמו, מסמיך את הנתבע לזקוף לתובעת כהכנסה את הסכומים שנפסקו לה כמזונות על פי פסק הדין, וזאת גם אם התובעת לא הגישה תביעה לתשלום חודשי על פי חוק המזונות (להלן: "גמלת מזונות")?


שלוש השאלות המפורטות לעיל קשורות ביניהן: אם הנתבע מוסמך לזקוף לתובעת כהכנסה את הסכומים שנפסקו לה על פי פסק הדין אף בהעדר תביעה מצד התובעת לגמלת מזונות על פי חוק המזונות, התובעת לא היתה זכאית לגמלת הבטחת הכנסה בתקופה הרלוונטית, וממילא החוב שנוצר לה – כדין נוצר.
בהתאם לכך, השאלה המשפטית בה נדרשת הכרעתי היא האם מוסמך היה הנתבע לזקוף לתובעת כהכנסה את הסכומים שנפסקו לה על פי פסק הדין.

טענות התובעת


עמדת התובעת היא כי בהעדר תשלום בפועל של מזונות לתובעת על ידי בעלה על פי פסק הדין או תשלום בפועל של גמלת מזונות לתובעת לפי חוק המזונות, לא היה הנתבע מוסמך לזקוף לתובעת הכנסה בגובה הסכומים שנפסקו לה על פי פסק הדין. התובעת מפנה לעניין זה להוראות סעיפים 5(ו) ו-9(א)(3) לחוק הבטחת הכנסה, התשמ"א-1980 (להלן: "חוק הבטחת הכנסה" או "החוק").
לעניין זה התובעת מפנה לכך שסעיף 9(א)(3) לחוק קובע כי כ"הכנסה" יראו "דמי מזונות שמקבל אדם לפי כל דין בעדו ובעד ילדיו, לרבות תשלום בעדו ובעד ילדיו לפי חוק המזונות (הבטחת תשלום), התשל"ב-1972". טענת התובעת היא כי על פי סעיף 9(א)(3) לחוק, תנאי לסיווגם כהכנסה של דמי מזונות (או גמלה לפי חוק המזונות), הוא שהם התקבלו על ידי תובע גמלת הבטחת ההכנסה. במקרה שדמי המזונות לא התקבלו בפועל, אין לסווג אותם כהכנסה.
לטענת התובעת, אין כל רלוונטיות לסיבה שבעטייה היא לא הגישה תביעה לגמלת מזונות לפי חוק המזונות, והעובדה המכרעת היא שבפועל היא לא קיבלה מזונות או גמלת מזונות.

טענות הנתבע


עמדת הנתבע היא כי גם בהעדר תביעה לגמלת מזונות מצד מי שלזכותה ניתן פסק דין למזונות, מוסמך הנתבע לזקוף כהכנסה לזוכה את סכומי המזונות שנפסקו לה. הנתבע מבסס את עמדתו על הוראת סעיף 5(ו) לחוק ועל סעיף 17 לחוק, וכן על הוראת תקנה 8(ד) לתקנות הבטחת הכנסה, התשמ"ב-1982. לטענת הנתבע, המשמעות של הימנעות התובעת מהגשת תביעה לגמלת מזונות לפי חוק המזונות היא שהתובעת מבכרת להטיל את עול פרנסת ילדיה על הציבור במקום על אביהם החייב במזונותיהם, ואין לאפשר זאת.

דיון והכרעה


לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים, הגעתי למסקנה שכדין יצר הנתבע לתובעת את החוב. להלן נימוקיי.
אין חולקים כי סכומים ששולמו בפועל בגין מזונות למי שתובע הבטחת הכנסה – יש לנכות משיעור הגמלה (דב"ע 4-201/98 אנה פנואילוב נ. המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לב 154).
השאלה שמתעוררת בתיק זה היא מה דינו של פסק דין למזונות שניתן לתבוע בגינו גמלת מזונות – אך בפועל לא הוגשה תביעה כזו ולא התקבלה על ידי הזוכה גמלת מזונות.
שאלה זו התעוררה בבל 2663/01 חנאן גמגום נ. המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 15.8.04 - מותב בראשות כב' השופטת הראשית רוזנפלד). כפי שנפסק שם, הפתרון לשאלה שבפנינו עולה מניתוח מטרות ההסדרים החקיקתיים שנקבעו בחוק המזונות ובחוק הבטחת הכנסה, והזיקה שביניהם.
מטרת חוק המזונות היא להבטיח למי שבידה פסק דין למזונות (שהגדרתו היא: "פסק דין או החלטה אחרת של בית משפט מוסמך, לפיו חייב אדם לשלם מזונות לבן זוגו או לילדו הקטין או להורהו"), כי תוכל להיפרע על פיו, מבלי שהדבר יהיה תלוי ביכולת הפירעון של החייב או בנקיטת הליכי גבייה נגדו. לשם כך יצר החוק זכות ל"זוכה" (שהגדרתו היא "מי שפסק דין למזונות ניתן לזכותו..") לבקש תשלום חודשי (גמלת מזונות) מהמוסד לביטוח לאומי, בתנאים שנקבעו. שיעור התשלום הוא על פי המזונות כנקבע בפסק הדין למזונות או על פי תקנות שנקבעו לפי חוק המזונות (סעיף 3 לחוק המזונות). החוק קובע כי על המוסד לביטוח לאומי לגבות מהחייב כל סכום ששילם לזוכה וכי לעניין זה רואים את פסק הדין למזונות כפסק דין שניתן לטובת המוסד כנגד החייב לגבי סכומים ששולמו על ידי המוסד לזוכה (סעיף 14 לחוק המזונות).
ההוראה שיצרה את הזכות לגמלת מזונות היא הוראת סעיף 2(א) לחוק המזונות, שזו לשונו:

"זוכה שהוא תושב ישראל זכאי לבקש מאת המוסד תשלום חדשי לפי הוראות חוק זה ובלבד שהחייב היה תושב ישראל ביום מתן פסק הדין למזונות או במשך עשרים וארבעה חודשים לפחות מתוך ארבעים ושמונת החודשים שקדמו בתכוף ליום מתן פסק הדין למזונות".


מהוראת סעיף 2(א) לחוק המזונות עולה כי לא כל מי שהוא בגדר "זוכה" זכאי לגמלת מזונות, אלא נדרשים תנאים נוספים: שהחייב היה תושב ישראל ביום מתן פסק הדין למזונות או במשך עשרים וארבעה חודשים לפחות מתוך ארבעים ושמונה החודשים שקדמו בתכוף ליום מתן פסק הדין למזונות.
מטרת חוק הבטחת הכנסה היא להבטיח אמצעי קיום מינימליים לתושב ישראל שידו אינה משגת לממן צרכי קיום כאלה, ואולם ממכלול מטרות החוק, כפי שגם פורשו בפסיקה, עולה כי מטרת החוק היא להוות רשת מגן אחרונה, באופן שמי שיש לו הכנסה או אמצעי אחר המאפשר לו להתקיים, יילקח הדבר בחשבון בקביעת זכאותו על פי החוק.
על רקע זה, נקבעה בסעיף 5(ב) לחוק הבטחת הכנסההוראה כללית על פיה שיעור הגמלה לזכאי לגמלה שיש לו הכנסה תהיה בסכום השווה להפרש שבין הגמלה, שהיה זכאי לפי הוראות החוק לולא ההכנסה, לבין ההכנסה. "הכנסה" הוגדרה בסעיף 9 לחוק.
בסעיף 5(ו) לחוק הבטחת הכנסה נקבע:

"מי שנפסקו לזכותו מזונות והוא אינו זכאי לתשלום חודשי לפי הוראות סעיף 2 לחוק המזונות (הבטחת תשלום), התשל"ב-1972 5, בשל כך שלא התמלאו בחייב התנאים המפורטים באותו סעיף או בשל כך שהוא אינו זוכה כהגדרתו בחוק המזונות, לא יופחת שיעור הגמלה אשר לו הוא זכאי רק בשל כך שנפסקו לזכותו מזונות; אין בהוראת סעיף קטן זה כדי לגרוע מהוראות שנקבעו בסעיפים 6 או 9 או לפיהן לגבי מי שהמזונות שנפסקו לזכותו, או חלקם, משתלמים לו בפועל;


מהוראת סעיף 5(ו) לחוק הבטחת הכנסה עולה כי אין להפחית את שיעור גמלת הבטחת הכנסה למי שנפסקו לטובתו מזונות אך לא הוכר כ"זוכה" לפי חוק המזונות, בשל כך שלא התנאים שבסעיף 2. לכאורה, מן ה"לאו" נשמע ה"הן", כך שמי שנפסקו לזכותו מזונות אך הוא זכאי לתשלום חודשי לפי סעיף 2 לחוק המזונות – יופחת שיעור גמלתו. תמיכה למסקנה פרשנית זו ניתן למצוא בבל 2663/01 הנ"ל, בו נקבע כי "מכלל הן, ניתן ללמוד על הלאו – אותו אדם שנפסקו לזכות מזונות, והוא זכאי להם על פי חוק המזונות, שיעור גמלת הבטחת הכנסה מן הסתם יופחת, בהתאם" (סעיף 12 לפסק הדין).
כנגד מסקנה זו מפנה התובעת להוראת סעיף 9(א)(3) לחוק הבטחת הכנסה, בו נקבע:

"בחוק זה – "הכנסה" – הכנסה מהמקורות המפורטים בסעיף 2 לפקודה, אף אם לא צמחה, הופקה או נתקבלה בישראל, ולרבות –

(3) דמי מזונות שמקבל אדם לפי כל דין בעדו ובעד ילדיו, לרבות תשלום בעדו ובעד ילדיו לפי חוק המזונות (הבטחת תשלום), התשל"ב-1972".


על יסוד הוראת סעיף 9(א)(3) לחוק הבטחת הכנסה, משיבה התובעת ב"הן" ו"לאו" משלה – מכלל ה"הן" – דמי מזונותשקיבל אדם, יש ללמוד את ה"לאו" – שאם דמי המזונות לא התקבלו על ידי האדם בפועל – אין לסווגם כ"הכנסה".
לדעתי, היחס הנכון בין ההוראות הוא שה"הן" שיש ללמוד מה"לאו" הקובע בסעיף 5(ו) לחוק הבטחת הכנסה (קרי: המסקנה שמי שנפסקו לטובתו מזונות והוא זכאי לתבוע גמלת מזונות לפי חוק המזונות – יש להפחית את שיעור גמלת הבטחת הכנסה שלו בהתאם), אינו נשלל בשל ה"לאו" שיש ללמוד מה"הן" שבסעיף 9(א)(ג) לחוק הבטחת הכנסה (קרי: שכספים שלא התקבלו בפועל בגין מזונות אינם בגדר "הכנסה").
סעיף 9(א) לחוק הבטחת הכנסה עניינו בהגדרת "הכנסה", ולעניין זה נקבע כי דמי מזונות שהתקבלו על ידי אדם, לרבות בדרך של קבלת גמלת מזונות – ייחשבו כ"הכנסה". ואולם, הפחתת שיעור גמלת הבטחת ההכנסה בסכום שבו נפסקו לאדם מזונות והוא זכאי לתבוע גמלת מזונות, הנלמדת מסעיף 5(ו) לחוק הבטחת הכנסה, אינה נובעת מכך שפסק דין למזונות שניתן לתבוע בגינו גמלת מזונות, הוא כשלעצמו בגדר "הכנסה", אלא היא נובעת מהוראת סעיף 5(ו) לחוק, שהיא הוראה עצמאית ואין היא תולה עצמה בהיות פסק דין למזונות, כשעלצמו, בגדר "הכנסה". ההצדקה להפחית את שיעור גמלת הבטחת ההכנסה של מי שיש לזכותו פסק דין למזונות והוא זכאי לתבוע גמלת מזונות על פיו, נובעת מכך שגמלת הבטחת הכנסה אינה נדרשת לאותו אדם כ"רשת מגן אחרונה".
לדעתי, מסקנה זו נתמכת גם מן הסיפא של סעיף 5(ו) לחוק בה נאמר כי אין בהוראת הסעיף כדי לגרוע מהוראות סעיף 6 או 9 לחוק לגבי מי שהמזונות שנפסקו לו שולמו לו בפועל. מטרת הוראה זו היא לקבוע כי מי שמקבל בפועל את מזונותיו על פי פסק דין – יש לזקוף לו "הכנסה" בגובה הסכומים שקיבל, אף אם לא ניתן להגיש בגין אותו פסק דין תביעה לגמלת מזונות לפי חוק המזונות ולכן אין להפחית בעטיו של פסק הדין את גמלת הבטחת ההכנסה על פי הרישא של סעיף 5(ו). קביעה זו מחזקת את המסקנה שהפחתת גמלת הבטחת ההכנסה עליה מורה (במשתמע) סעיף 5(ו), במקרים בהם פסק הדין ניתן למימוש בדרך של הגשת תביעה לגמלת מזונות על פי חוק המזונות, אינה תלויה בכך שהזוכה בפסק הדין מימשה בפועל את פסק הדין בדרך של הגשת תביעה לגמלת מזונות.
גם לו היתה מתקבלת גישת התובעת לפיה אין מקום להפחית את שיעור גמלת הבטחת הכנסה שלה, לא היה בכך כדי למנוע את "סיבוכו" של בעלה החייב במזונות ילדיהם, וזאת לאור סעיף 17 לחוק הבטחת הכנסה, הקובע:

"(א) אדם החייב על פי כל דין או הסכם במזונותיו של מי ששולמה בעדו גמלה, רשאי המוסד לביטוח לאומי לתבוע פיצוי על הגמלה ששילם או שהוא עתיד לשלמה.
(ב) הזכאי לגמלה חייב להושיט כל עזרה ולנקוט כל פעולה סבירה כדי לסייע למוסד במימוש זכותו לפי סעיף זה, ולא יעשה כל פעולה העלולה לפגוע בזכויות המוסד לפי סעיף זה, או למנוע בעד מימושן".


דהיינו, רצונה של התובעת למנוע את "סיבוכו" של בעלה, שהוא המניע להימנעותה מהגשת תביעה לגמלת מזונותלפי חוק המזונות, אינו יכול להתגשם, לאור הוראות סעיף 17, אלא אם התובעת תפר את הוראת סעיף 17 בדרך של אי גילוי עובדת זכאותה למזונות על פי פסק דין, במסגרת תביעתה להבטחת הכנסה.
מאחר שכך, הרי שככל שקיימת סתירה בין המסקנות הפרשניות שניתן לגזור מהוראות סעיפים 5(ו) ו-9(א)(3) לחוק הבטחת הכנסה, אני סבור ש"הכתוב השלישי המכריע ביניהם" הוא הוראת סעיף 17(ב) לחוק הבטחת הכנסה, המחייב את התובעת לסייע למוסד לממש את זכות החזרה שהוענקה לו בחוק כנגד בעלה ולהימנע מעשיית כל דבר העלול לפגוע בזכות זו. מכוח הוראה זו ניתן להסיק קיומו של נטל המוטל על התובעת להגיש תביעה לגמלת מזונות במקום, או בד בבד עם, תביעתה לגמלת הבטחת הכנסה.
בתביעה לפי חוק המזונות, נדרש תובע לנקוב בפרטי פסק הדין והחייב על פיו, ובכך מוגשמת מטרת סעיף 17 לחוק הבטחת הכנסה, שכן פרטי החייב יוצגו למוסד עם הגשת התביעה. לעומת זאת, הגשת תביעה לגמלת הבטחת הכנסה עלולה להיעשות תוך אי גילוי עובדת קיומו של פסק דין למזונות לטובת מגישת התביעה ובאופן שיכשיל את זכות המוסד לחזור על החייב לפי סעיף 17 לחוק הבטחת הכנסה לפיכך, מכוח סעיף 17(ב) לחוק אני סבור שניתן לגזור קיומה של חובה שמוטלת על מי שניתן לטובתה פסק דין למזונות ואשר מבקשת לתובע גמלת הבטחת הכנסה – לתבוע גמלת מזונות (במקום או בנוסף לגמלת הבטחת הכנסה).
כמו כן, סעיף 17 לחוק הבטחת הכנסה מהווה תמיכה למסקנה שה"הן" הנלמד מה"לאו" שבהוראת סעיף 5(א)(ו) לחוק הבטחת הכנסה אינו נשלל על ידי ה"לאו" שנלמד מה"הן" שבסעיף 9(א)(3) לחוק.
המסקנה היא שפסק הדין למזונות שניתן לטובת התובעת, אותו היא זכאית לממש בדרך של הגשת תביעה לגמלת מזונות לפי חוק המזונות, הסמיך את הנתבע להפחית מגמלת הבטחת ההכנסה שהתובעת זכאית לה את שיעור המזונות על פי פסק הדין, ועל כן כדין יצר הנתבע את החוב שכנגדו הוגשה תביעה זו.

סוף דבר


התביעה נדחית.
פסק דין זה נתון לערעור בזכות. הודעת ערעור ניתן להגיש לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין לצדדים.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. חוב דמי מזונות

  2. ביטול חוב מזונות

  3. התיישנות מזונות

  4. ביטול הסכם מזונות

  5. חישוב דמי מזונות

  6. אכיפת הסכם מזונות

  7. ביטול תביעת מזונות

  8. הבטחת הכנסה מזונות

  9. ביטול עיקול מזונות

  10. זכות קדימה מזונות

  11. העברת דיון מזונות

  12. מחיקת תביעת מזונות

  13. בוררות מזונות ילדים

  14. אי תשלום דמי מזונות

  15. התיישנות דמי מזונות

  16. התיישנות חוב מזונות

  17. התיישנות מזונות בגיר

  18. התיישנות גביית מזונות

  19. חיוב מזונות רטרואקטיבי

  20. בקשה לשינוי דמי מזונות

  21. התיישנות פסק דין מזונות

  22. חוסר סמכות בתביעת מזונות

  23. בוררות מזונות בין בני זוג

  24. בקשה למחיקת תביעת מזונות

  25. התיישנות פסק דין למזונות

  26. דחיה על הסף תביעת מזונות

  27. בקשה לקביעת מזונות זמניים

  28. בקשה לפסיקת מזונות זמניים

  29. בקשה לשינוי מזונות זמניים

  30. חייב מוגבל באמצעים מזונות

  31. בקשה דחופה למזונות זמניים

  32. דחיית בקשה למזונות זמניים

  33. גילוי מסמכים תביעת מזונות

  34. אי תשלום מזונות הוצאה לפועל

  35. בני זוג מוסלמים סמכות בית משפט

  36. התנגדות לביצוע פסק דין מזונות

  37. בקשה לפסיקת מזונות זמניים לקטין

  38. בקשת רשות ערעור על מזונות זמניים

  39. ביצוע פסק דין מזונות בהוצאה לפועל

  40. בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין מזונות

  41. חזקת שיתוף ספציפית - תביעת מזונות

  42. ביטול חיוב מזונות עקב שינוי מהותי בנסיבות

  43. פסק דין בתביעה למזונות לאור תקופת מגורים עם הבעל לשעבר

  44. זכאות לדמי מזונות לאור פתיחת תיק הוצל"פ כנגד הגרוש (החייב)

  45. סעיף 2 א לחוק המזונות: זוכה תושב ישראל זכאי לבקש תשלום חודשי

  46. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון