הבטחת הכנסה קריטריונים


1. במכתבו מיום 25.5.00, הודיע הנתבע לתובע כי הוא דוחה את תביעתו (שהוגשה ביום 27.10.99) לגמלת הבטחת הכנסה, בטענה שאשתו של התובע היא הבעלים של כלי רכב מנועי, שמספר הרישוי שלו הוא: 83-439-02 (להלן: "המכונית").

התובע שב ופנה לנתבע, בטענה שהוא זקוק למכונית לצרכים רפואיים ובטענה שאשת התובע היא בהריון ואף היא זקוקה למכונית. הנתבע, שקל את הענין (פקידת התביעות התייעצה עם רופא מטעם הנתבע), אך במכתב מיום 28.12.00, שב הנתבע על עמדתו כי התובע איננו זכאי לגמלה. כנגד כך הגיש התובע את התובענה שבפנינו.

2. בהחלטה מיום 15.3.01, חוייב הנתבע להגיש הודעה בדבר הקריטריונים שלפיהם ניתנה ההחלטה של רופא הנתבע, להודיע אם הקריטריונים האמורים פורסמו, ולהודיע אם ניתנה לתובע זכות לטעון את טענותיו בפני רופא הנתבע בטרם החליט הרופא כי אין הצדקה ל"רכב רפואי".

3. בתגובה, הגיש הנתבע ביום 10.6.01, כתב הגנה אשר התיימר להיות גם הודעה בהתאם להחלטה האמורה. לכתב ההגנה צורף מכתב שכתב רופא הנתבע (לאחר הגשת התובענה) - אל באת כח הנתבע. במכתבו הסביר רופא הנתבע מה הקריטריונים שעמדו בפניו לגבי "רכב רפואי" וציין כי בדק את תיקו הרפואי של התובע ולא מצא שהתובע עונה על אותם קריטריונים.

כתב ההגנה והנספח לו - לא כללו תגובה על ההחלטה בענין השאלה אם הקריטריונים פורסמו ואף לא תגובה על ההחלטה בשאלת מתן זכות הטיעון לתובע בפני רופא הנתבע.

4. בהחלטה מיום 21.6.01, ניתנה לב"כ הצדדים ההזדמנות לבקש לקבוע את התיק להוכחות. הצדדים לא ביקשו כך, ועל כן - בהתאם לאותה החלטה - הועבר התיק למתן פסק דין, לאחר שב"כ הצדדים הגישו סיכומים בכתב.

5. תמצית טיעוני ב"כ התובע:

א. החלטתו של רופא הנתבע ניתנה בדיעבד. הנתבע לא הראה על מה הוא נסמך בעת שדחה את תביעת התובע.

ב. הנתבע לא הראה מדוע התובע, שהוא במצב רפואי קשה ומתקשה ללכת יותר ממספר עשרות מטרים, איננו זכאי לשימוש ברכב לשם הקלה על ניידותו.

ג. החלטת הנתבע מביאה לריתוקו של התובע לביתו, ואיננה סבירה.

ד. רופא הנתבע עצמו תיאר בהחלטתו שנקבע שהתובע איננו מסוגל לעבוד.

שיקול זה היה צריך לפעול לזכות התובע ולא כנגדו.

6. תמצית טיעוני ב"כ הנתבע:

א. חוות דעתו של רופא הנתבע לא ניתנה "בדיעבד". חוות הדעת לא היתה יכולה להינתן בחודשים הרלוונטיים כי התובע קיבל אז גמלה וטענתו על שימוש ברכב לצרכים רפואיים עלתה רק לאחר דחייתה של התביעה באופן רטרואקטיווי.

ב. חוות דעתו של רופא הנתבע התבססה על המסמכים הרפואיים של התובע.

ג. ההחלטה שלפיה התובע איננו מסוגל לעבוד איננה מעידה על הצורך לשימוש ברכב לצרכים רפואיים.

ד. אין אסמכתא בכרטיסים הרפואיים על פניית התובע לחדר מיון או לאישפוז.

ה. התובע איננו חולה במחלה המצריכה את שימושו ברכב לצרכיו הרפואיים.

העובדות שפסק דין זה מתבסס עליהן

7. מכתבי הטענות ומהמסמכים שהוגשו - עולות עובדות שאינן שנויות במחלוקת, ואשר על פיהן ניתן לבסס את פסק הדין. נפרט אותן כאן - בקצרה.

8. התובע, נשוי ואב ל-5 ילדים. המכונית שייכת לאשת התובע. התובע השתמש במכונית בתקופה הרלוונטית לתביעה (מאוקטובר 1999 עד מאי 2000).

9. התובע איננו בקו הבריאות. הוא לוקה בלבו. (כפי הנראה, בתקופה שלאחר התקופה הרלוונטית לתביעה - הוא לקה גם בפגימות נוספות).

10. תיקו הרפואי של התובע הראה כי בתקופה הרלוונטית לתביעה ביקר התובע "מדי פעם ופעם" במרפאת קופת חולים בביקורים רגילים וביקורים לצורך ביצוע בדיקות.

(הניסוח: "מדי פעם ופעם" נלקח ממכתבו של רופא הנתבע).


11. ביום 19.7.00 קבע רופא תעסוקתי, אשר בדק את התובע, כי התובע איננו מסוגל לעבודה פיזית.

בעלות ושימוש בכלי רכב מנועי כשוללי זכות לגמלת הבטחת הכנסה

12. סעיף 5(א) לחוק הבטחת הכנסה, התשמ"א-1981 (שייקרא להלן: "החוק"), קובע את שיעור גמלת הבטחת ההכנסה לזכאי, בהתאם למצבו המשפחתי של הזכאי ובהתאם לעילת הזכאות.

13. סעיף 5(ב) לחוק קובע כי זכאי לגמלה שיש לו הכנסה, לא יקבל את מלוא שיעור הגמלה שהוא זכאי לה, אלא רק את ההפרש בין שיעור הגמלה שהיה זכאי לה לולא הכנסתו - לבין הכנסתו.

14. סעיף 9(א)(4) לחוק קובע כי בגדר "הכנסה" יש לראות גם סכומים שיראו אותם כהכנסה מנכס, אף אם אין מופקת הכנסה מאותו נכס.

15. סעיף 9(ג) לחוק קובע כי בגדר "נכס", יראו גם כל זכות או טובת הנאה.

16. סעיף 9(ב)(1) לחוק מסמיך את שר העבודה והרווחה לקבוע בתקנות כללים בדבר חישוב הסכומים שיראו אותם כהכנסה מנכס.

שר העבודה והרווחה אכן השתמש בסמכות שהוקנתה לו מכח סעיף 9(ב)(1) לחוק, והתקין בתקנות הבטחת הכנסה, התשמ"ב-1982 (שתיקראנה להלן: "התקנות"), כללים בדבר סכומים שיראו אותם כהכנסה מנכס, אף אם אין מופקת ממנו הכנסה.

תקנה 10(ג) לתקנות, קובעת כי אם "הנכס" הוא רכב מנועי, הרי שיש לראות אותו כאילו מופקת ממנו הכנסה חדשית בסכום שאיננו נמוך מסכום הגמלה שהיתה משתלמת לתובע לולא האמור בתקנת משנה זו.

17. על סמך כל הוראות החיקוקים שנסקרו לעיל, מתברר כי מי שיש לו כלי רכב מנועי - הרי הוא בעלים של נכס, שיש לראות אותו כאילו מופקת ממנו הכנסה בסכום שאינו נמוך מסכום הגמלה שהיתה משתלמת לו לולא הוראות תקנה 10 לתקנות והתוצאה מכך היא שבהתאם להוראת סעיף 5(ב) לחוק - שיעור הגמלה שלה הוא זכאי - הוא אפס, שכן ההכנסה שרואים אותו כמפיק מהשימוש ברכב - מגיעה לפחות לגובה הגמלה שלה היה יכול להיות זכאי.

עוד נקבע בהלכה הפסוקה כי מאחר ש"נכס" בסעיף 9(ג) לחוק כולל גם "טובת הנאה", ומאחר ששימוש בכלי רכב מנועי הוא בבחינת "טובת הנאה", הרי שגם מי שמשתמש בכלי רכב, שימוש שאיננו אקראי או חד-פעמי - שיעור הגמלה שלה הוא זכאי - הוא אפס, כאילו היה בעלים של כלי רכב מנועי.

1. לפי סעיף 4 לחוק, כאשר למבוטח יש "בן זוג" - הכלל הוא שזכאותו לגמלה תהיה תלויה בכך שגם בבן זוגו מתקיימים תנאי הזכאות.

19. מכאן, שלפי הכלל - העובדה שאשתו של התובע היא הבעלים של המכונית והעובדה שהתובע עשה שימוש במכונית - אמורות (כל אחת מהן בפני עצמה) לשלול את זכאות התובע לגמלת הבטחת הכנסה.

חריגים לכלל שנקבע מכח תקנה 10(ג) לתקנות

20. לכלל שנקבע בדבר שלילת זכאות להבטחת הכנסה בשל רכב, נקבעו חריגים.

קבוצה מסויימת של חריגים מצויה בתקנה 10(ד) לתקנות. בתקנת משנה זו נאמר:


"הוראות תקנה זו לא יחולו לגבי -

(1) רכב מנועי שנכה ברגליו מקבל מאוצר המדינה תשלום להחזקתו;
(2) רכב מנועי של מי שאינו מסוגל לעבוד בעבודה כלשהי בגלל מחלה, לתקופה שלא תעלה על ששה חדשים מיום שהגיש תביעה לגימלה, ובלבד שהפקיד את רשיון הרכב המנועי אצל הרשות המוסמכת להוצאת אותו רשיון.
(3) רכב מנועי שהוא טרקטור כאמור בתקנות התעבורה, התשכ"א-1961, לתקופה שהטרקטור אינו בשימוש, של מי שמשקו החקלאי אינו פעיל, ובלבד שהפקיד את רשיון הטרקטור אצל הרשות המוסמכת להוציא אותו רשיון.
(4) האמור בפסקאות (2) ו-(3) חל כל עוד רשיון הרכב מופקד.".

מאומה מהוראות תקנה 10(ד) לתקנות, איננו מתייחס למצב כמו זה של התובע, ועל כן, אין בה תועלת כלשהי לתובע.

21. בנוסף לחריגים שנקבעו בתקנות, קבע הנתבע לעצמו כלל שלא לשלול גמלת הבטחת הכנסה גם ממי שהוא בעלים או עושה שימוש בכלי רכב מנועי, אם הנתבע משתכנע כי המבוטח נזקק להשתמש ברכב לצרכים רפואיים.

החלטה זו של הנתבע איננה מעוגנת בחיקוק, והיא בבחינת התנהגות לפנים משורת הדין.

לצורך גיבוש החלטתו של הנתבע, בענין זה, הוא נעזר ברופא, עובד הנתבע, אשר מקבל לידיו חומר רפואי ובהתאם לכך - מחליט בשאלה אם המבוטח נזקק להשתמש בכלי רכב מנועי לצרכים רפואיים. כך עשה הנתבע גם בעניינו של התובע, כפי שתואר לעיל.

בחינת החלטותיו של הנתבע בענין "רכב רפואי"

22. דעתנו היא שאין לבוא בטרוניה עם הנתבע על כך שהוא מתחשב במצוקותיהם של המבוטחים ועל כך שהוא מוכן לשלם להם גמלת הבטחת הכנסה, אף לפנים משורת הדין.
טוב עושה הנתבע בהיותו קשוב למצוקות אנושיות אשר המחוקק לא השכיל למצוא להן פתרונות.

אולם, אנו סבורים, כי יש פגם בכך שהנתבע לא פרסם קריטריונים ברורים וגלויים לענין התנאים הנחוצים לשם הכרה ב"רכב רפואי". הנתבע מסר את סמכות ההחלטה בענין "רכב רפואי" לרופא מטעמו, אך החלטותיו של הרופא (כפי שהתברר מתיקים אחרים שנדונו בבית דין זה), לא תמיד מנומקות.

23. בהעדר פרסום של קריטריונים ברורים להכרה ב"רכב רפואי" ובהעדר נוהל ברור של הנמקות להחלטות רופא הנתבע בענין זה, לא ניתן לקיים ביקורת שיפוטית ראויה ויעילה על אופן קבלת ההחלטות; לא ניתן לדעת אם שיקול הדעת שהופעל היה סביר, אם התבסס על חומר מספק ורלוונטי ואם ההחלטות ניתנו תוך שמירת עיקרי הצדק הטבעי.

בנוסף, יש בכך פתח מסוכן להפליה בין מבוטחים שונים.

24. החלטותיו של הנתבע, כהחלטותיו של כל גוף ממלכתי, אמורות להיות כאלה ניתנות תוך שמירת עיקרי הצדק הטבעי, בלא משוא פנים, תוך הפעלת שיקולים סבירים ורלוונטיים, ובאופן כזה שניתן יהיה לבקר אותן ביקורת שיפוטית יעילה.

כאמור לעיל, האופן בו ניתנות החלטותיו של הנתבע בענין "רכב רפואי" - איננו מאפשר להבטיח זאת.

25. אנו סבורים שעל הנתבע לפרסם קריטריונים ברורים ואחידים, שבהם ייקבע, בין השאר, מה הנסיבות המצדיקות הכרה ב"רכב רפואי" ומה החומר הרפואי שאמור לעמוד בפני מי שמקבל את ההחלטה. בנוסף, לדעתנו, על הנתבע לאפשר למבקש ההכרה ב"רכב רפואי" לטעון את טענותיו בפני מי שמקבל את ההחלטה (באופן ישיר או עקיף), ולדאוג שההחלטות בענין זה, תהיינה מנומקות, ותאפשרנה פיקוח שיפוטי יעיל.

דעה זו הובעה כבר במספר פסקי דין שניתנו על ידי בית דין זה (בתיק ב"ל 2084/98 בן-לולו - המוסד לביטוח לאומי, בתיק ב"ל 1416/98 עואודה - המוסד לביטוח לאומי, בתיק ב"ל 1854/98 עפלק - המוסד לביטוח לאומי ובתיק ב"ל 2139/00 מחרום - המוסד לביטוח לאומי - כולם - לא פורסמו).

אמנם, כפי שניתן היה להתרשם ממכתבו של רופא הנתבע מיום 14.5.01, חל שיפור בנוהגו של הנתבע, באשר לפחות בעניינו של התובע - עמדת הרופא מנומקת חלקית ובדיעבד, אך עדיין לא זכינו לראות פרסום של קריטריונים ברורים וגלויים העשויים להבטיח את מניעת האפליה בין המבוטחים השונים, ולא הוברר לנו שההחלטה מתקבלת תוך שמירת כללי הצדק הטבעי וזכות הטיעון.

26. בפסקי הדין שהוזכרו בסעיף 25 לעיל, נקבע שעד שהנתבע ישנה את נוהגו כאמור לעיל (ואנו מקווים שהוא אכן ינהג כך), הרי שבמטרה למנוע חשש לשרירות או הפליה, הדרך הראויה שיש לילך בה - היא בהכרעה על ידי בית הדין בשאלת הצדקתו של "רכב רפואי", על סמך החומר שבפני בית הדין.

כל זמן שהנתבע איננו דואג לכך שהחלטותיו תינתנה באופן שיבטיח פיקוח שיפוטי יעיל עליהן, אין להחיל את ההלכה האמורה באורח אוטומטי, אלא יש לאפשר לבית הדין לקבוע את הצדקת השימוש ב"רכב רפואי" על פי הראיות שבפניו.

אולם, בענייננו - אין אנו יכולים לעשות כך. החומר שעמד בפני רופא הנתבע - לא הוגש לנו ואין לנו כל דרך לבחון בעצמנו את שאלת ההיזקקות ל"רכב רפואי".

27. כיון שכך, אנו סבורים שהדרך הנכונה שיש לילך בה - היא בהתאם לכללי המשפט המנהלי - לבחון אם נפלה טעות בדרך קבלת ההחלטה בעניינו של התובע, ואם כן - לחייב את הנתבע לתקן את אותה טעות.

נבחן איפוא את דרך קבלת ההחלטה על ידי רופא הנתבע.

28. ראשית, לענין הרטרואקטיוויות. כאמור כבר בסעיף 1 לעיל, לאחר שהתובע טען בפני הנתבע כי הוא זקוק למכונית לצרכים רפואיים, הועבר הענין אל רופא הנתבע ובסופו של דבר הודיעה פקידת התביעות כי בקשת התובע להיות מוכר כמי שנזקק ל"רכב רפואי", לא אושרה. המכתב לא כלל כל נימוק לדחיית בקשתו של התובע.

הנטען בסעיף 6 לסיכומי הנתבע, יכול להסביר מדוע לא ניתנה הנמקה כלשהי בחודשים הרלוונטיים לתביעה, אך אין בו כדי להסביר מדוע, לאחר דחייתה של התביעה, וכאשר התובע ביקש להכיר בו כנזקק לשימוש רפואי במכונית - לא מצאה פקידת התביעות לנכון לרשום נימוקים במכתב הדחיה הנוסף, מיום 28.12.00. כפי הנראה, נימוקים מעין אלה גם לא היו בפני פקידת התביעות, ולא היו מצויים בתיקו של התובע אצל הנתבע, שכן משהתבקש הנתבע להסביר את הדחיה, לאחר הגשת התובענה, נזקקה באת כחו לפניה מחודשת אל הרופא שדחה בעבר את ההכרה בתובע כנזקק ל"רכב רפואי", וה"הנמקות" ניתנו רק במכתבו של הרופא מיום 14.5.01. (את גוף ההנמקות נבחן בהמשך).

לפיכך, אכן מקובלת עלינו טענתו של ב"כ התובע שההנמקות לדחיית הבקשה להכיר בתובע כמי שנזקק ל"רכב רפואי" ניתנו בדיעבד, ורק לאחר הגשת התובענה. אלמלא הגשת התובענה, לא היה התובע יכול לדעת מה הביא את רופא הנתבע לדחות את בקשתו.

29. שנית, לענין הקריטריונים. כבר עמדנו לעיל על הפגם שיש בכך שהקריטריונים להחלטה אם להכיר במבוטח כמי שזקוק לרכב לצרכים רפואיים - לא פורסמו. מצב דברים זה מביא לכך שלא ניתן לדעת בהתאם למה שוקלים רופאי הנתבע את הבקשות המוגשות להם.

בעניינו של התובע, רופא הנתבע פירט במכתבו מיום 14.5.01, את אותם "קריטריונים" אך בחינת מכתבו - מעלה שאין כל תועלת בפירוט כפי שניתן. כך כתב הרופא במכתבו: "רכב רפואי כהגדרתו, ניתן על-פי הקריטריונים הבאים: הזדקקות לטיפולים דחופים בחדר מיון או בשירותים אחרים הנמצאים במסגרת לרפואה דחופה, טיפולים סגוליים (ספציפיים) כטיפולים אונקולוגיים, המודיאליזה. כמו-כן טיפולים מקצועיים כריפוי בעיסוק, פיזיוטרפיה, הניתנים במסגרת מכונים מיוחדים.
אפשרות נוספת למתן רכב הינה לנכה קשה למדי אשר לו הפרעות קשות בניידות וזקוק לניוד לצרכי רפואה.".

מה ניתן ללמוד מקריטריונים אלה? לדעתנו - לא הרבה.

לא ברור מה"קריטריונים" שהרופא כתב - מהי התדירות הנדרשת של הביקורים במוסדות רפואיים שלדעת הנתבע מצדיקה הכרה בצורך בשימוש ברכב לצרכים רפואיים.
נניח שבמהלך התקופה הנבחנת מבקר המבוטח בחדר מיון בתדירות של פעם ב-6 חודשים, האם הוא עונה על הקריטריונים? ואם מבוטח אחר מבקר פעמיים בשבוע במרפאה בביקור שאיננו במסגרת רפואה דחופה - האם הוא זקוק לרכב רפואי יותר או פחות מהמבוטח שבדוגמא הקודמת ? אין לכך תשובה באמור במכתבו של רופא הנתבע.

לאור זאת, ולאור הימנעותו הצורמת של הנתבע מלהשיב תשובה ברורה על ההחלטה מיום 15.3.01, אנו סבורים שאין לנתבע קריטריונים ברורים בשאלה כיצד לבחון את שאלת ההיזקקות ל"רכב רפואי" (או לכל הפחות - לא היו לו כאלה בתקופה שבה נבחן עניינו של התובע). אם היו לנתבע קריטריונים ברורים, הרי שלא רק שהוא לא פירסם אותם, אלא שהוא , כנראה, אף טרח להסתיר אותם - גם כאשר הוא התבקש במפורש להציגם.

30. שלישית, לענין אופן בחינת עניינו של התובע על ידי רופא הנתבע. רופא הנתבע לא מצא בחומר הרפואי שהיה בפניו, עדות לביקור במחלקה לרפואה דחופה, ולא לטיפולים ספציפיים, אך מצא עדות לביקורים "מדי פעם ופעם" במרפאת קופת חולים, וכן מצא ביצוע בדיקות "לעתים". מה התדירות של אותם ביקורים "מדי פעם ופעם"? מה התדירות של הבדיקות שבוצעו "לעתים"? כיצד ניתן לדעת שתדירות זו נמוכה מהתדירות שלפי ה"קריטריונים" שאולי היו - מצדיקה הכרה בצורך הרפואי בשימוש ברכב? לכל השאלות האלה אין תשובה במכתבו של רופא הנתבע (וגם לא בסיכומי ב"כ הנתבע). אין כל דרך לבחון את תקפות החלטתו של רופא הנתבע על סמך האמור במכתבו.

31. רביעית, לענין שמירת עיקרי הצדק הטבעי. כאמור כבר לעיל, הנתבע, ככל גוף ציבורי, אמור לנהוג עם המבוטחים באופן שוויוני. בנוסף לכך - הוא אמור לאפשר להם לטעון את טענותיהם (ישירות או בעקיפין) - בטרם קבלת החלטה בעניינם.

וודאי שהצורך בשמירת זכות הטיעון חל גם כאשר מדובר בהחלטה שהיא "לפנים משורת הדין". לדעתנו, צורך זה חל אף ביתר תקוף, כשמדובר בהחלטה כזו, כאשר על הנתבע לא מוטל רק הצורך להחליט אם המבוטח עונה על התנאים שבחיקוק או לא, אלא להחליט אם המבוטח זכאי לכך שינהגו עמו לפנים משורת הדין.

ברור גם שזכות הטיעון איננה יכולה להיעשות באופן עיוור. לפני שמאפשרים למבוטח לטעון טענות שמטרתן להשפיע על מי שאמור לקבל בעניינו את ההחלטה - יש לתת לו מידע על העניינים שלפיהם תישקל בקשתו - כלומר על הקריטריונים שלפיהם תינתן ההחלטה בענין.

32. לאור כל האמור לעיל, אנו סבורים שמבחינת המשפט המנהלי נפל פגם באופן שבו קיבל הנתבע את החלטתו בענין בקשת התובע להכיר בו כמי שזקוק למכונית לצרכים רפואיים, ועל הנתבע לתקן את הפגמים האמורים.

לסיכום

33. על סמך כל האמור לעיל, אנו מקבלים את התביעה, באופן זה שאנו מורים שהחלטת פקידת התביעות, אשר בוטאה במכתבה מיום 28.12.00 - בטלה. אין בכך, כמובן, כדי להביא לקביעה שהתובע זכאי לגמלת הבטחת הכנסה.

על הנתבע לתת החלטה מחודשת בבקשתו של התובע להכיר בו כמי שזקוק לרכב לצרכים רפואיים.

ההחלטה המחודשת תינתן לאחר שהנתבע יבצע את כל האמור להלן:

א. הנתבע יודיע לתובע מה הם הקריטריונים הברורים שלפיהם הוא מחליט בבקשות לענין ההכרה בצורך הרפואי בשימוש ברכב באופן ששימוש כזה לא ישלול גמלת הבטחת הכנסה.

ב. הנתבע יאפשר לתובע לטעון את טענותיו (בעל פה או בכתב) לשם תמיכה בבקשתו. התובע יהיה זכאי להגיש לנתבע מסמכים רפואיים שלדעתו יש בהם כדי לתמוך בבקשתו.

ג. הנתבע יביא את בקשתו של התובע לחוות דעת רופא הנתבע. הרופא יהיה מודע לטענותיו של התובע - אם תיטענה בהתאם לאמור בס"ק ב' לעיל.

הרופא יעיין במסמכים הרפואיים הנחוצים לו לשם קבלת ההחלטה.

ד. חוות דעתו של הרופא תובא אל פקיד תביעות שיתן החלטה מחודשת בענין בקשת התובע.

34. על הנתבע לשלם לתובע את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך 1,500 ש"ח בתוספת מע"מ, שישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום 16.7.02, אם לא ישולמו קודם לכן.

35. כל אחד מהצדדים זכאי לערער על פסק דין זה, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 ימים מיום שפסק דין זה יומצא לו.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. הבטחת הכנסה רכב

  2. הבטחת הכנסה נכס

  3. הבטחת הכנסה קורס

  4. הבטחת הכנסה תושב

  5. הבטחת הכנסה רווק

  6. הבטחת הכנסה דירה

  7. הבטחת הכנסה עצמאי

  8. הבטחת הכנסה ליחיד

  9. הבטחת הכנסה גרושה

  10. אם חד הורית עובדת

  11. הבטחת הכנסה מסמכים

  12. הבטחת הכנסה מכונית

  13. הבטחת הכנסה ארנונה

  14. הבטחת הכנסה בגיל 55

  15. הבטחת הכנסה לאברכים

  16. הבטחת הכנסה חסכונות

  17. הבטחת הכנסה בני זוג

  18. הבטחת הכנסה אקדמאים

  19. הבטחת הכנסה פקדונות

  20. הבטחת הכנסה שכר דירה

  21. התיישנות הבטחת הכנסה

  22. הבטחת הכנסה בעלות רכב

  23. הבטחת הכנסה אחזקת רכב

  24. ביטול חוב השלמת הכנסה

  25. הבטחת הכנסה קצבת נכות

  26. מכתב דחיה השלמת הכנסה

  27. הבטחת הכנסה עיקול רכב

  28. הבטחת הכנסה קריטריונים

  29. הבטחת הכנסה הכנסה מנכס

  30. הבטחת הכנסה תושב שטחים

  31. הבטחת הכנסה עזרת משפחה

  32. הבטחת הכנסה דירת מגורים

  33. הבטחת הכנסה הוצאות חשמל

  34. הבטחת הכנסה אם חד הורית

  35. אם חד הורית השלמת הכנסה

  36. אישור רפואי הבטחת הכנסה

  37. הבטחת הכנסה משרד החינוך

  38. הבטחת הכנסה רטרואקטיבית

  39. הבטחת הכנסה יציאה מהארץ

  40. הבטחת הכנסה יציאה לחו''ל

  41. הגדרת בני זוג הבטחת הכנסה

  42. הבטחת הכנסה ידועים בציבור

  43. הבטחת הכנסה משק בית משותף

  44. הבטחת הכנסה הכשרה מקצועית

  45. הבטחת הכנסה שימוש קבוע ברכב

  46. תביעה בגין גמלת הבטחת הכנסה

  47. אי הצהרה על נכסים השלמת הכנסה

  48. איסור לנהוג ברכב הבטחת הכנסה

  49. הבטחת הכנסה תשלום רטרואקטיבי

  50. הבטחת הכנסה לעובד במשרה חלקית

  51. תביעה להשלמת גמלת הבטחת הכנסה

  52. אי שיתוף פעולה עם חוקרי המל''ל

  53. הבטחת הכנסה פטור מאגרת טלוויזיה

  54. הבטחת הכנסה לימודים במוסד אקדמי

  55. הבטחת הכנסה קשישים היוצאים מהארץ

  56. אי שיתוף פעולה שלילת הבטחת הכנסה

  57. הבטחת הכנסה תמיכה כלכלית מהקיבוץ

  58. הבטחת הכנסה מגורים בנפרד מבן זוג

  59. אי הודעה על הפסקת עבודה השלמת הכנסה

  60. הבטחת הכנסה חיים משותפים עם בן זוג

  61. אי יכולת לשלם שכירות עקב הפסקת הבטחת הכנסה

  62. האם מחלת הסכרת היא תוצאה של פגיעה בעבודה ?

  63. אי שיתוף פעולה לפי סעיף 19(א) לחוק הבטחת הכנסה

  64. דחיית תביעת הבטחת הכנסה לאם חד הורית ל-2 ילדים

  65. שלילת גמלת הבטחת הכנסה בגלל יציאה מהארץ בפעם השניה

  66. השלמת הכנסה נשללה בשל קיום משק בית משותף עם בן זוג

  67. האם בדין נשללה זכאות התובע לגמלת הבטחת הכנסה כיחיד ?

  68. סעיף 1 לחוק הבטחת הכנסה ייחשבו ידועים בציבור כבני זוג

  69. החלטת לביטוח לאומי להפחית רטרואקטיבית גמלת הבטחת ההכנסה

  70. זכאות לגמלת הבטחת הכנסה של נסמך על סיוע כספי של אמו וקרוביו

  71. ביטוח לאומי הפסיק לשלם גימלת הבטחת הכנסה ואף חייב בהשבת כספים

  72. תביעה על שלילת זכאות לתשלום גמלת הבטחת הכנסה באופן רטרואקטיבי

  73. זכאות לגימלת הבטחת הכנסה - שאלת זקיפת הכנסה מנכס, ובאיזה שיעור

  74. תביעה עקב החלטת ביטוח לאומי לדחות תביעות לקבלת גמלת הבטחת הכנסה

  75. כספים בחשבון מקבלי הבטחת הכנסה אשר אינם שלהם ולא נעשה בהם שימוש ובגינם הופסקה הגימלה

  76. החלטת ביטוח לאומי להפסיק תשלום הבטחת הכנסה מחמת חוסר שיתוף פעולה עקב אי המצאת מסמכים

  77. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון