הבטחת הכנסה רכב

1. במכתבו מיום 19/8/04, הודיע הנתבע לתובעת כי הוא דוחה את תביעתה לגמלת הבטחת הכנסה, שהוגשה ביום 18/1/04, וזאת - לטענת הנתבע - בשל כך שהתובעת משתמשת באופן קבוע בכלי רכב מנועי שמספר הרישוי שלו הוא: 06-011-44 (כלי רכב זה שהוא מכונית מתוצרת רנו, דגם קליאו, מודל 1994, ייקרא להלן: "המכונית").

2. כנגד דחיה זו - הגישה התובעת את התובענה שבפנינו. בכתב התביעה טענה התובעת שהמכונית שייכת לאחותה, גב' גאולה דסטה, אשר קנתה אותה לאחר שחרורה משירות צבאי, וכי התובעת, כאחותה הגדולה, הלכה ביחד עמה לבטח את המכונית, וכך נרשם שמה של התובעת על תעודת הביטוח. התובעת טענה כי השימוש שעשתה במכונית לא היה קבוע, אלא רק כשהיא נזקקה להביא את בנה לטיפולים בבית החולים (בנה של התובעת סובל מבעיות נשימה). עוד הסבירה התובעת בכתב התביעה כי עול הטיפול בבנה, מוטל כולו על כתפיה, באשר אביו של הבן אינו חי ביחד עמם, והוא מגיע לביקור רק לעתים נדירות.

3. בכתב ההגנה, טען הנתבע כי בתקופה הרלוונטית לתביעה, התובעת השתמשה במכונית בדרך קבע, וכי על כן - אין היא זכאית לגמלת הבטחת הכנסה.

4. בטרם נפרט את העובדות שקבענו, נעיר כי מצאנו לנכון לתת משקל רב יותר לגרסת התובעת כפי שהופיעה בהודעתה לחוקר הנתבע (נ/2) מאשר לגרסתה כפי שהיתה בעדותה בפנינו, וזאת מהטעם שאת גרסתה לחוקר הנתבע, מסרה התובעת בעת שהשיחה לפי תומה, בלא שידעה איזו משמעות ייחס הנתבע לדברים אלה. המשקל של גרסת התובעת בעדותה נמוך יותר, לא רק בשל כך שהתובעת כבר ידעה את עמדתו של הנתבע, אלא גם בשל כך שאין הוא מתיישב באופן מלא עם מה שנרשם בכתב התביעה.

אלה העובדות שאותן אנו קובעים על יסוד הראיות שבפנינו

5. התובעת היא גרושה ואם לילד שנולד באוקטובר 2003.

6. אביו של הילד, אינו בעלה לשעבר של התובעת, אלא אדם אחר. הוא סטודנט ובעת הרלוונטית לתביעה, התובעת לא הגישה נגדו תביעה לתשלום מזונות בעבור הילד. הוא היה תומך -כספית - בתובעת מדי פעם.

7. התובעת עבדה מספר שנים ברשת "הום סנטר".

בחודש אוקטובר 2003 יצאה התובעת לחופשת לידה. ביום 18/1/04, לאחר תום תקופת הזכאות לדמי לידה, היא הגישה את תביעתה לגמלת הבטחת הכנסה (נ/1). באותה עת, התובעת טרם חזרה לעבודה, אלא היתה בחופשה ללא תשלום (חופשת לידה "מוארכת").

8. בחודש מאי 2004, שבה התובעת לעבודתה מחופשת הלידה המוארכת - ופוטרה. מעבידתה שילמה לה שכר עד יום 25/7/04.

9. התובעת מתגוררת בבית הוריה בעפולה.

10. אחותה של התובעת, גב' גאולה ("גילי") דסטה, קנתה את המכונית לאחר שחרורה מצה"ל, בחודש ינואר 2003. התובעת (שבאותה עת עבדה) עזרה לתובעת במימון הוצאות המכונית.

11. בחודש ינואר 2004, היה צריך לחדש את ביטוחה של המכונית. גם באותה עת התובעת מימנה חלק מעלות הביטוח (נראה שהיא שילמה סך של 1,000 ₪ מתוך בסך של 1,800 ₪ עלות ביטוח החובה). בתעודת הביטוח נרשמו הן
התובעת והן אחותה כבעלות הפוליסה.

12. בכתב התביעה גרסה התובעת כי היא השתמשה במכונית רק בעת שבנה היה מאושפז עקב בעיות נשימה. בעדותה בפנינו, גרסה התובעת כי היא השתמשה במכונית במקרים שלבנה היו התקפים של אסתמה, והיא נזקקה לקחת אותו לקופת חולים.

גרסאות אלה (שאינן מתיישבות היטב בינן לבין עצמן), אינן מקובלות עלינו, וזאת מפאת העובדה, שכאמור לעיל, אנו נותנים משקל רב יותר לאמור בהודעת התובעת לחוקר הנתבע. נביא כאן ציטוט ממה שנאמר על ידי התובעת לחוקר הנתבע (נ/2):

"ש. ת. אני, אין לי רכב.

ש. אבל את נוסעת על רכב?

ת. נכון, נוסעת על רכב של אחותי גילי.

ש. ת. היא נותנת לי אותו לאן שאני צריכה וכמה שאני צריכה בגלל היא עובדת ולוקחים אותה אז משאירה לי אותו ככה אנחנו בבית עוזרים אחד לשני.

ש. ת. בהתחלה עזרתי לה בדלק, ביטוח, אבל עכשיו אין לי ממה. אבל שאני נוסעת אני שמה 50 ₪ דלק.".

מדברים אלה ניתן ללמוד שהתובעת השתמשה במכונית כל אימת שהיתה צריכה ולכל מקום שהיתה צריכה. כך אנו קובעים.

בעלות ו/או שימוש בכלי רכב מנועי כשוללי זכות לגמלת הבטחת הכנסה

13. נסקור כאן חיקוקים ופסיקה בקשר להשפעת בעלות או שימוש במכונית על שאלת הזכאות לגמלת הבטחת הכנסה.

14. סעיף 5(א) לחוק הבטחת הכנסה, התשמ"א-1980 (שייקרא להלן: "החוק"), קובע את שיעור גמלת הבטחת ההכנסה לזכאי, בהתאם למצבו המשפחתי של הזכאי ובהתאם לעילת הזכאות.


15. סעיף 5(ב) לחוק קובע כי זכאי לגמלה שיש לו הכנסה, לא יקבל את מלוא שיעור הגמלה שהוא זכאי לה, אלא רק את ההפרש בין שיעור הגמלה שהיה זכאי לה לולא הכנסתו - לבין הכנסתו.

16. סעיף 9(א)(4) לחוק קובע כי בגדר "הכנסה" יש לראות גם סכומים שיראו אותם כהכנסה מנכס, אף אם אין מופקת הכנסה מאותו נכס.

17. סעיף 9(ג) לחוק קובע כי בגדר "נכס", יראו גם כל זכות או טובת הנאה.

18. סעיף 9(ב)(1) לחוק מסמיך את שר העבודה והרווחה לקבוע בתקנות כללים בדבר חישוב הסכומים שיראו אותם כהכנסה מנכס.

19. שר העבודה והרווחה אכן השתמש בסמכות שהוקנתה לו מכח סעיף 9(ב)(1) לחוק, והתקין בתקנות הבטחת הכנסה, התשמ"ב-1982 (שתיקראנה להלן: "התקנות"), כללים בדבר סכומים שיראו אותם כהכנסה מנכס, אף אם אין מופקת ממנו הכנסה.

תקנה 10(ג) לתקנות, קובעת כי אם "הנכס" הוא רכב מנועי, הרי שיש לראות אותו כאילו מופקת ממנו הכנסה חדשית בסכום שאיננו נמוך מסכום הגמלה שהיתה משתלמת לתובע לולא האמור בתקנת משנה זו.

20. ההוראה שקבע השר בתקנה 10(ג) לתקנות, הוכנסה בשנת תשס"א לחוק עצמו. סעיף 9א(ב) לחוק, שנכנס לתוקף ביום 1/10/01, קובע ככלל שרכב ייראה כנכס שמופקת ממנו הכנסה חודשית שסכומה אינו נמוך מסכום הגמלה שהיתה משתלמת לתובע, לולא הוראות סעיף קטן זה.

21. עם זאת, סעיף 9א(ג)(2) לחוק, קובע כי לא יראו רכב כנכס שמופקת ממנו הכנסה במקרה שהתובע, או בן משפחתו זקוקים לרכב לצורך טיפול רפואי הניתן מחוץ לביתם, לפי תכנית טיפול שנקבעה מראש או לפחות 6 פעמים בחודש בפרק זמן העולה על 90 ימים רצופים.

22. על סמך כל הוראות החיקוקים שנסקרו לעיל, מתברר כי מי שיש לו כלי רכב מנועי - הרי הוא בעלים של נכס, שיש לראות אותו כאילו מופקת ממנו הכנסה בסכום שאינו נמוך מסכום הגמלה שהיתה משתלמת לו לולא הוראות תקנה
10 לתקנות או לולא הוראות סעיף 9א(ב) לחוק (אלא אם מתקיימים החריגים שנקבעו).

התוצאה מכך היא שבהתאם להוראת סעיף 5(ב) לחוק - שיעור הגמלה שלה הוא זכאי - הוא אפס, שכן ההכנסה שרואים אותו כמפיק מהשימוש ברכב - מגיעה לפחות לגובה הגמלה שלה היה יכול להיות זכאי.

23. בהלכה הפסוקה, אשר פירשה את תקנה 10(ג) לתקנות (ונפסקה לפני חקיקתו של סעיף 9א לחוק), נקבע כי מאחר ש"נכס" בסעיף 9(ג) לחוק כולל גם "טובת הנאה", ומאחר ששימוש בכלי רכב מנועי הוא בבחינת "טובת הנאה", הרי שגם מי שמשתמש בכלי רכב, שימוש שאיננו אקראי או חד-פעמי - שיעור הגמלה שלה הוא זכאי - הוא אפס, כאילו היה בעלים של כלי רכב מנועי.

24. כך היתה ההלכה הפסוקה במשך שנים לא מעטות. בהתאם לכך, אם היה מוכח שהתובע עשה שימוש במכונית באופן שאינו אקראי או חד-פעמי - די היה בכך כדי להביא לדחיית התביעה.

לפני מספר שנים, היה נראה שחל שינוי בהלכה הפסוקה, אם כי הדבר לא נאמר במפורש על ידי בית הדין הארצי. כוונתנו לפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בעב"ל 1066/02 מלכה - המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם, פס"ד מיום 19/6/03, ייקרא להלן: "ענין מלכה").

בפסק הדין בענין מלכה נקבע כי את החזקה על כך שלמי שיש כלי רכב מנועי יש לו הכנסה לפחות בגובה הגמלה, אין להחיל באופן אוטומטי על מי שמשתמש בכלי רכב מנועי שאינו בבעלותו. המשתמש זכאי לסתור את החזקה הזו. כשהמבוטח אינו הבעלים של כלי הרכב ואינו מממן את אחזקתו, הרי שגם שימוש תדיר ברכב אינו שולל בהכרח את הזכאות לגמלה.

כך נקבע בפסק הדין בענין מלכה:

"במקרה הנוכחי לא נסתרה טענת המערערת, כי איננה בעלת הרכב. כמו כן, לא נסתרה טענת המערערת שהיא, בעיקרו של דבר, אינה זו שמממנת את אחזקת הרכב.


אכן למערערת נגישות קלה לרכב, אך לא הוכח שהרכב חונה בדרך קבע ליד ביתה, גם השמוש ברכב אינו יום יומי, למרות שמדובר בשימוש קבוע: פעם בשבוע עד 10 ימים.

לא נעלם מעינינו, שפוליסת הביטוח של הרכב היא עדיין של המערערת. נתון זה מעורר תמיהה, אך אין בו כדי להכריע את הכף לחובתה.

התמונה הכוללת מנתונים עובדתיים אלה היא, שלא ניתן להתרשם, שהמערערת מפיקה טובת הנאה של ממש מן הרכב. נוחות כשלעצמה, ללא תשלום תמורה ממשית עבורה, אינה מצביעה על סוג של טובת הנאה, או על רמת חיים חריגה שבשלה ביקש החוק לשלול את הגימלה.

בנסיבות הקיימות, אין לראות במערערת כמי שמפיקה טובת הנאה משימוש ברכב השוללת ממנה את הגמלה.".

כלומר - בפסק הדין בענין מלכה נקבע כי אף שהשימוש שהמבוטחת עשתה בכלי הרכב היה קבוע אין הדבר שולל את זכאותה לגמלת הבטחת הכנסה.

למרות זאת, בפסק דין מאוחר יותר, עב"ל 396/03 מנאסרה - המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם, פס"ד מיום 19/2/04), קבע בית הדין הארצי לעבודה כי גם פסק הדין בענין מלכה, אישר את ההלכה שלפיה שימוש של קבע ברכב שולל זכאות להבטחת הכנסה.

התוצאה מכך היתה שמצב ההלכה הפסוקה - לא היה ברור. בתי הדין האזוריים לעבודה נתנו פסקי דין סותרים.

25. לאחרונה, בחודש מרץ 2005, ניתנו בבית הדין הארצי לעבודה מספר פסקי דין, אשר החזירו את היציבות, ולמעשה - השיבו על כנה את ההלכה הותיקה על כך ששימוש קבוע ברכב מנועי, שולל את הזכאות לגמלת הבטחת הכנסה, כאילו הוא היה בעלות על רכב מנועי.

כוונתנו לפסק הדין בתיק עב"ל 1010/04 המוסד לביטוח לאומי - עמר (טרם פורסם, פסק דין מיום 15/3/05 - להלן: "ענין עמר"), ולמספר פסקי דין נוספים שניתנו במקביל אליו.

נביא כאן ציטוט מפסק הדין בענין עמר:

"חוק הבטחת הכנסה הינו חוק סוציאלי, המבוסס על אבני בוחן שעניינם גובה ההכנסה והיכולת להפיק הכנסה. החוק נועד בעיקרו של דבר, להבטיח לכל אדם שאינו מסוגל לפרנס עצמו, ושהכנסתו פחותה מ'רצפה' הקבועה בחוק ובתקנות שהותקנו על פיו, רמה
מינימלית של הכנסה לצורך קיום בסיסי. אין החוק מיועד לאלה היכולים להשתכר את המינימום שנקבע בו או היכולים להפיק הכנסה מנכס כלשהו. משכך, נשללת בסעיף 9 לחוק הקצבה ממבוטח שברשותו נכס שהחזקה היא שניתן להפיק הימנו הכנסה מינימאלית. ההשקפה הגלומה בחוק היא שהציבור אינו חייב לתמוך באדם שיש לו רכוש ממנו ניתן להפיק, למצער, הכנסה מינימאלית. כך, לשם המחשה, אם מבוטח הוא בעל דירה נוספת על זו שבה הוא מתגורר, עליו להשכירה ולהשתמש בדמי השכירות לשם סיפוק צרכיו הבסיסיים ולא לתבוע קצבת הבטחת הכנסה. מנגד, כאשר מדובר במבוטח שרכושו מצטמצם למקרר, תנור אפייה, כלי בית, כלי מיטה, מערכות בגדים ורהיטים בסיסיים לומדים אנו גזרה שווה מסעיף 22 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 וקובעים כי אין הוא נדרש להעמידם למכירה על-מנת להימצא זכאי לקצבת הבטחת הכנסה. פריטים אלה נחשבים כיום לצרכים חיוניים הדרושים כדי מחיית האדם ועל המדינה לסייע בהבטחת הימצאותם אצל כל מבוטח.

מה דינו של שימוש ברכב? האם גם הוא בא כיום בגדר אותם צרכים חיוניים שעל המדינה לסייע בהבטחתם ולהימנע מלשלול את קצבת הבטחת ההכנסה בגינם?

יאמר מיד, כי בהקשר זה אין להתעלם מהשיקול של שינוי העתים; כיום רכב מנועי נפוץ ובוודאי כך גם השימוש בו. בידי רבים מתושבי ישראל מצוי רכב מנועי פרטי ולמעשה הרכב הפך לחלק מהרכוש הטיפוסי של המבוטח המועסק והמשתכר למחייתו. רבים נוסעים לעבודה ברכבם, מגיעים למרכזי קניות ברכבם, מסיעים בני משפחה למקומות שונים ולצרכים שונים, ובתוך כך גם לנופש ובילוי. אצל חלק משמש הרכב כלי עבודה ממש, ממנו ניתן להפיק הכנסה. מבוטחים עצמאים משתמשים ברכבם להגיע ללקוחותיהם, להסיע אנשים, להעביר חומרים ועוד. מחירו של רכב חדש נותר אמנם גבוה, אך ניתן לרכוש רכב משומש צנוע בסכום כסף לא גבוה באופן יחסי. עם זאת, ישנם רבים מבין תושבי ישראל, שאין להם רכב ותלויים בתחבורה ציבורית. מנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה עולה כי קרוב ל-37% מהאוכלוסייה אינם מחזיקים ברכב. המדינה מסבסדת את התחבורה הציבורית כדי לסייע לתושבים לנסוע ממקום למקום. מקומות עבודה רבים אף מסיעים את עובדיהם ממעונם למפעל באוטובוסים או מוניות. על פי הסכמים קיבוציים זכאים עובדים לדמי נסיעה בשיעור של נסיעה באוטובוס מהמעון למפעל. לנסיעות מיוחדות יכול המבוטח להיעזר בתחבורה מיוחדת דוגמת מוניות.

במדינת ישראל של תחילת המאה העשרים ואחת טרם הגענו לרמת חיים בה שימוש ברכב הינו חיוני לחיים הרגילים ומשול לשימוש במקרר, כדוגמא. משכך, אין לדרוש מהציבור לשאת בעלות של הבטחת הכנסה מקום בו המבוטח יכול לשאת בה או בחלקה בעצמו, ואף אין מקום לשנות מההלכה העקבית ולפיה שימוש קבוע ברכב שולל את הזכאות לגימלת הבטחת הכנסה. לטעמי, לא חלו שינויים משמעותיים במציאות או בחוק אותם אין עוד ההלכה משקפת. ההיפך הוא הנכון. ההלכה מבוססת על יסודות איתנים, אין בה משום אי צדק או טעות ושינויה הוא עניין למחוקק לענות בו, וכפי שהראנו לעיל, עמדתו של המחוקק בעניין זה, לעת הזו, ברורה.

...

עם זאת, במהלך השנים נעשה בפסיקה ובחקיקה מאמץ ליתן מענה לאותם מקרים חריגים שלא באו בגדר כללי הזכאות לקצבה. כך, לשם המחשה, 'הוכשר' בחוק השימוש ברכב לצורך הגעה לטיפול רפואי. הפסיקה מצידה הכריעה באותם מקרים חריגים על פי תכליתו של החוק אך לא נתנה ידה לפיקציות שכל מטרתן הייתה להתחמק מגדריו של סעיף 9א לחוק. אדגיש, כי הכלל לפיו שימוש קבוע ברכב שולל את הזכאות לגימלת הבטחת הכנסה נותר שריר וקיים על אף המקרים הבודדים בהן הובעו בפסיקת בית דין זה דעות אחרות.

אוסיף, כי לטעמי אין זה הוגן לדרוש מעובד שאין ברשותו רכב פרטי ונוסע לעבודה באוטובוס לסבסד תושב אחר שאינו עובד, מתפרנס מהבטחת הכנסה, אך בכל זאת מתנייד ברכב פרטי. בבחינת הצדק החברתי יש להתחשב לא רק במי שתובע את קצבת הבטחת ההכנסה אלא גם במי שנושא במימונה. במדינת ישראל המדובר, בחלק הארי, בשכירים המשלמים דמי ביטוח לאומי, דמי ביטוח בריאות ממלכתי ובנוסף לכך מס הכנסה בשיעורים בין הגבוהים בעולם.

השימוש ברכב מצביע על כך, שלמשתמש די אמצעים כספיים כדי להתפרנס בכבוד. רכישת רכב משומש צנוע ו/או שימוש קבוע בו, לרבות מימון ביטוח רכב, הוצאות דלק והחזקה שוטפת, יכולים להגיע לגובה של קצבת הבטחת הכנסה ולפעמים למספר בלתי מבוטל של קצבאות חודשיות. לשון אחרת, מי שבידו לשאת בעלות השימוש ברכב חזקה שיכול להמיר את כספי השימוש ברכב לצורך מחיה ואל לו להיסמך על הקופה הציבורית.


...

יודגש, כי האמור עד כה יפה גם מקום בו המבוטח אינו משתתף בהוצאות החזקת הרכב או משתתף רק בהוצאות התדלוק. זאת, על שום שיש לראות במבוטח שכזה כאילו ניתן לו על ידי בעל הרכב, סכום שווי הרכב וכן סכום שווי השימוש ברכב, לרבות אגרת הרישוי השנתית, הוצאות הביטוח והוצאות התיקונים והטיפולים ששיעורם, למצער, כשיעור הגימלה. לשון אחרת, אדם הסמוך על שולחן זולתו אינו זכאי להבטחת הכנסה. זאת ואף זאת, כלל ידוע במשפט הביטחון הסוציאלי הוא, כי למוסד אין חוקרים אשר יכולים לבדוק את מצבו הכספי של כל מבוטח. על מנת להחליט אם מבוטח זקוק להבטחת הכנסה החוק מדגיש סימנים המצביעים על הכנסה מינימלית. כך, השימוש ברכב מצביע על הכנסה מינימלית והוא מדד אפשרי ומדויק אשר אינו חודר לפרטיות המבוטח.

סוף דבר, לטעמי הוראות סעיף 9 לחוק ותקנה 10 (ג) הן חוקתיות ואף אין מקום לשינוי ההלכה הפסוקה.".

26. בפסק הדין בענין עמר, התייחס בית הדין הארצי גם להוספת סעיף 9א לחוק. כך אמר בית הדין הארצי על מה שניתן להבין על דעת המחוקק מהוספתו של סעיף 9א לחוק:

"זאת ועוד, המחוקק גילה דעתו ולפיה בעלות או שימוש ברכב מנועי מכל סוג ... שוללת ממבוטח את הזכאות לקצבת הבטחת הכנסה.".

בענין זה נעיר כי סעיף 9א לחוק, כלל אינו מזכיר את ה"שימוש" בכלי רכב מנועי, אלא רק את הבעלות על כלי רכב כזה.

לפיכך, אין אנו מבינים כיצד ניתן ללמוד מחקיקתו של הסעיף איזו דעה גילה המחוקק בענין שימוש בכלי רכב מנועי (ולדעתנו, היה אף ניתן ללמוד את ההיפך; כלומר - מעצם הימנעותו של המחוקק מלנצל את חקיקת סעיף 9א לחוק כדי לאזכר את ענין השימוש בכלי רכב מנועי, ניתן היה ללמוד שהמחוקק התכוון לשלול זכאות דווקא במקרה של בעלות ולא במקרה של שימוש, אשר הוא טובת הנאה שאינה דווקא "רכב"). אולם, חזקה עלינו פרשנותו של בית הדין הארצי לעבודה ואנו מכפיפים את דעתנו מפני דעת בית הדין הארצי. על כן, אין אנו רואים חרות לעצמנו לפסוק על פי הדרך שבה אנו היינו מבינים את דעתו של המחוקק נוכח חקיקתו של סעיף 9א לחוק, אלא נפעל בהתאם לפרשנות שניתנה על ידי בית הדין הארצי לעבודה, ונראה גם אנו את השימוש בכלי רכב מנועי, כשהוא אינו שימוש אקראי או חד פעמי, כשולל את הזכאות לגמלת הבטחת הכנסה.

27. בהמשך, קבע בית הדין הארצי מבחנים ראייתיים לענין קביעת השימוש בכלי רכב מנועי.

נביא כאן את אשר נאמר שם:

"המבחן העיקרי בסוגית השימוש ברכב הינו, הפקת טובת הנאה מהשימוש ברכב. 'טובת הנאה' פירושה תועלת או הנאה מהשימוש ברכב אם כי לאו דווקא כספית. החזקה היא, כי מי שמשתמש ברכב באופן קבוע מפיק משימוש זה טובת הנאה ולרשותו סכום כסף העולה על קצבת הבטחת הכנסה. המוסד לביטוח לאומי אינו חייב להוכיח את מהותה של טובת ההנאה של המבוטח או, כי הוא מפיק הכנסות כתוצאה מהשימוש ברכב. לעומת זאת, הוא מחויב להוכיח ששימושו של המבוטח ברכב קבוע ולא אקראי, בודד או חד פעמי, שכן שימוש כזה איננו נחשב כהפקת הכנסה. בפסיקה נקבעו מבחנים להכרעה בשאלה האם השימוש ברכב הוא קבוע כאשר עלינו לשקול את מכלול עובדות המקרה.

להלן נמנה רשימה של מבחנים וחזקות שנזכרו בפסיקה ושיכולים ליתן מרשם ולו חלקי למקרים עתידיים עם זאת נדגיש כי לעולם יש לשקול את מכלול נסיבות המקרה הספציפי.

המבחן האחד - תשלום תמורה ממשית עבור השימוש ברכב או השתתפות בהוצאות אחזקת הרכב. בהקשר זה יבחן בית הדין האם המבוטח משתתף בהוצאות הדלק, ביטוח, רישוי, תיקונים וכדומה. ככל שהמבוטח נוטל חלק גדול יותר באחזקת הרכב כך תגבר ההנחה שהוא עושה שימוש קבוע ברכב.

המבחן השני - כאשר הרכב עומד על יד ביתו של המבוטח ההנחה היא, שהמבוטח משתמש ברכב בקביעות. לחילופין, הרכב נמצא בקרבת המבוטח, ובעל הרכב לא נמצא במקום באופן קובע.

המבחן השלישי - עדות חוקר המוסד או עד אמין אחר לפיו המבוטח נהג ברכב לפחות פעמיים תוך פרק זמן קצר. ברי, כי המוסד איננו מסוגל להעמיד חוקר לצד כל מבוטח ועל
כן הוכחה שהמבוטח נהג פעמיים ברכב תוך פרק זמן קצר היא הוכחה סבירה לשימוש קבוע.

המבחן הרביעי - כאשר נסיבות השימוש ברכב מצביעות על כך שהמבוטח מפיק הכנסה או כי סביר להניח שהוא מפיק הכנסה, מאילו ברור שכמוהו כהפקת הכנסה מכל נכס אחר.

המבחן החמישי - מקום בו המבוטח עושה מאמצים להסתיר את השימוש ברכב עשוי הדבר להוביל למסקנה שראוי שהמבוטח יחשב כמי שמשתמש ברכב באופן קבוע. בהתאם לסעיפים 19 ו-20 לחוק הבטחת הכנסה רשאי המוסד לצורך קביעת זכאותו של תובע לגמלה או להמשך תשלומה לדרוש מתובע הגמלה למסור למוסד, בין היתר, כל ידיעה או מסמכים שברשותו או שבאפשרותו לקבלם. כמו כן, עליו להודיע למוסד על כל שינוי שחל במצבו המשפחתי ובהכנסותיו. אי עמידה באמור עשויה להשפיע על הזכות לקבלת הגימלה ואף להוביל לשלילתה.".

בענייננו - אין אנו צריכים להיזקק לכל אותם מבחנים, שכן על פי העובדות שקבענו לעיל, על סמך גרסת התובעת עצמה כפי שנמסרה לחוקר הנתבע - הגענו למסקנה שהתובעת השתמשה במכונית בתקופה הרלוונטית לתובענה, בדרך שאינה אקראית או חד-פעמית.

השפעת השימוש במכונית על זכאותה של התובעת לגמלת הבטחת הכנסה

28. משקבענו כי התובעת השתמשה במכונית בתקופה הרלוונטית לתובענה (מינואר עד אוגוסט 2004), ומשההלכה הפסוקה היום היא ברורה, ולפיה - שימוש בכלי רכב מנועי (שאינו שימוש בודד, אקראי או חד-פעמי) - שולל את הזכאות לגמלה, הרי שדין תביעתה של התובעת - להידחות.

עם זאת, מאחר שהתובעת העלתה טענה בענין מצבו הרפואי של בנה, נתייחס להלן גם לענין זה.

האם היתה הצדקה רפואית לשימוש במכונית ?

29. כאמור לעיל, בסעיף 9א(ג)(2) לחוק, נקבע כי במקרה שהמבוטח או בן משפחתו זקוקים לרכב לצורך טיפול רפואי הניתן מחוץ לביתם, לפי תכנית טיפול שנקבעה מראש או לפחות 6 פעמים בחודש בפרק זמן העולה על 90 ימים רצופים - לא יהיה בכלי הרכב כדי לשלול את הזכאות לגמלת הבטחת הכנסה.

30. התובעת, אמנם טענה שבנה סבל מהתקפי אסתמה וכי נזקק לטיפולים במרפאות קופת חולים ואולי אף אושפז בבית חולים. עם זאת, התובעת לא טענה מאומה בענין תדירות ההיזקקות לטיפולים רפואיים. מובן, שהיא גם לא הוכיחה כי התקיימו בבנה התנאים האמורים בסעיף 9א(ג)(2) לחוק מבחינת תדירות הטיפול.

התוצאה היא, איפוא, שלא הוכח שאצל בנה של התובעת התקיימו התנאים האמורים בסעיף 9א(ג)(2) לחוק, כמאפשרים זכאות לגמלה למרות השימוש במכונית.

לסיכום

31. על סמך כל האמור לעיל - אין לנו אלא לדחות את התביעה.

32. אין צו להוצאות.

33. כל אחד מהצדדים זכאי לערער על פסק דין זה, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 ימים מיום שפסק דין זה יומצא לו.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. הבטחת הכנסה רכב

  2. הבטחת הכנסה נכס

  3. הבטחת הכנסה קורס

  4. הבטחת הכנסה תושב

  5. הבטחת הכנסה רווק

  6. הבטחת הכנסה דירה

  7. הבטחת הכנסה עצמאי

  8. הבטחת הכנסה ליחיד

  9. הבטחת הכנסה גרושה

  10. אם חד הורית עובדת

  11. הבטחת הכנסה מסמכים

  12. הבטחת הכנסה מכונית

  13. הבטחת הכנסה ארנונה

  14. הבטחת הכנסה בגיל 55

  15. הבטחת הכנסה לאברכים

  16. הבטחת הכנסה חסכונות

  17. הבטחת הכנסה בני זוג

  18. הבטחת הכנסה אקדמאים

  19. הבטחת הכנסה פקדונות

  20. הבטחת הכנסה שכר דירה

  21. התיישנות הבטחת הכנסה

  22. הבטחת הכנסה בעלות רכב

  23. הבטחת הכנסה אחזקת רכב

  24. ביטול חוב השלמת הכנסה

  25. הבטחת הכנסה קצבת נכות

  26. מכתב דחיה השלמת הכנסה

  27. הבטחת הכנסה עיקול רכב

  28. הבטחת הכנסה קריטריונים

  29. הבטחת הכנסה הכנסה מנכס

  30. הבטחת הכנסה תושב שטחים

  31. הבטחת הכנסה עזרת משפחה

  32. הבטחת הכנסה דירת מגורים

  33. הבטחת הכנסה הוצאות חשמל

  34. הבטחת הכנסה אם חד הורית

  35. אם חד הורית השלמת הכנסה

  36. אישור רפואי הבטחת הכנסה

  37. הבטחת הכנסה משרד החינוך

  38. הבטחת הכנסה רטרואקטיבית

  39. הבטחת הכנסה יציאה מהארץ

  40. הבטחת הכנסה יציאה לחו''ל

  41. הגדרת בני זוג הבטחת הכנסה

  42. הבטחת הכנסה ידועים בציבור

  43. הבטחת הכנסה משק בית משותף

  44. הבטחת הכנסה הכשרה מקצועית

  45. הבטחת הכנסה שימוש קבוע ברכב

  46. תביעה בגין גמלת הבטחת הכנסה

  47. אי הצהרה על נכסים השלמת הכנסה

  48. איסור לנהוג ברכב הבטחת הכנסה

  49. הבטחת הכנסה תשלום רטרואקטיבי

  50. הבטחת הכנסה לעובד במשרה חלקית

  51. תביעה להשלמת גמלת הבטחת הכנסה

  52. אי שיתוף פעולה עם חוקרי המל''ל

  53. הבטחת הכנסה פטור מאגרת טלוויזיה

  54. הבטחת הכנסה לימודים במוסד אקדמי

  55. הבטחת הכנסה קשישים היוצאים מהארץ

  56. אי שיתוף פעולה שלילת הבטחת הכנסה

  57. הבטחת הכנסה תמיכה כלכלית מהקיבוץ

  58. הבטחת הכנסה מגורים בנפרד מבן זוג

  59. אי הודעה על הפסקת עבודה השלמת הכנסה

  60. הבטחת הכנסה חיים משותפים עם בן זוג

  61. אי יכולת לשלם שכירות עקב הפסקת הבטחת הכנסה

  62. האם מחלת הסכרת היא תוצאה של פגיעה בעבודה ?

  63. אי שיתוף פעולה לפי סעיף 19(א) לחוק הבטחת הכנסה

  64. דחיית תביעת הבטחת הכנסה לאם חד הורית ל-2 ילדים

  65. שלילת גמלת הבטחת הכנסה בגלל יציאה מהארץ בפעם השניה

  66. השלמת הכנסה נשללה בשל קיום משק בית משותף עם בן זוג

  67. האם בדין נשללה זכאות התובע לגמלת הבטחת הכנסה כיחיד ?

  68. סעיף 1 לחוק הבטחת הכנסה ייחשבו ידועים בציבור כבני זוג

  69. החלטת לביטוח לאומי להפחית רטרואקטיבית גמלת הבטחת ההכנסה

  70. זכאות לגמלת הבטחת הכנסה של נסמך על סיוע כספי של אמו וקרוביו

  71. ביטוח לאומי הפסיק לשלם גימלת הבטחת הכנסה ואף חייב בהשבת כספים

  72. תביעה על שלילת זכאות לתשלום גמלת הבטחת הכנסה באופן רטרואקטיבי

  73. זכאות לגימלת הבטחת הכנסה - שאלת זקיפת הכנסה מנכס, ובאיזה שיעור

  74. תביעה עקב החלטת ביטוח לאומי לדחות תביעות לקבלת גמלת הבטחת הכנסה

  75. כספים בחשבון מקבלי הבטחת הכנסה אשר אינם שלהם ולא נעשה בהם שימוש ובגינם הופסקה הגימלה

  76. החלטת ביטוח לאומי להפסיק תשלום הבטחת הכנסה מחמת חוסר שיתוף פעולה עקב אי המצאת מסמכים

  77. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון