הבטחת הכנסה תושב

I. ההליך

1. לבית-הדין האזורי בירושלים הוגשה תובענה (תב"ע מד/34 - 04) בעתירה לגמלה לפי חוק הבטחת הכנסה, תשמ"א-1981 (להלן - חוק הבטחת הכנסה). בית-הדין האזורי (השופט נויגבורן - דן יחיד) דחה את התובענה, ומכאן ערעורה של התובעת לבית-דין זה.

2. העובדות הצריכות לערעור הן:

א) ביום 6.3.1984 הגישה התובעת למוסד לביטוח לאומי (להלן - המוסד) תביעה לגמלה לפי חוק הבטחת הכנסה. במכתב מיום 15.8.1984 דחה פקיד התביעות את התביעה ובו נאמר, שהתביעה נדחית "מאחר והוברר שאינך גרה בתחום המוניציפאלי של ירושלים";

ב) בזמן הגשת התביעה לבית-הדין האזורי גרה התובעת בישראל (בירושלים - מחנה פליטים שועפט);

ג) בכתב ההגנה נאמר, שטענו "כי התובעת ובעלה התגוררו ומתגוררים בתקופה של למעלה משלוש השנים האחרונות בדירה בבית חנינא העתיקה שבאזור רמאללה" ולכן, כך משתמע, "התובעת ובעלה אינם תושבי ישראל";

ד) בית-הדין האזורי שמע עדים והעדיף גרסת עדי המוסד לביטוח לאומי על פני עדי התובעת, כך שאימץ את הטענה העובדתית, "שהתובעת ובעלה התגוררו ומתגוררים בתקופה של למעלה משלוש השנים האחרונות בדירה שבבית חנינא העתיקה שבאזור רמאללה";

ה) בפסק-הדין שבערעור לא נקבע, עד מתי גרה התובעת, לאחרונה, בישראל - אם בכלל - מתי חדלה ובאילו נסיבות חדלה.

3. על סמך העובדה האמורה בפסקה ד' שבסעיף הקודם, דחה בית-הדין האזורי את התביעה בקובעו, שאין התובעת זכאית לגמלה, באשר התובעת, אף אם היא תושבת ישראל ביום מתן פסק-הדין, לא היתה "תושבת ישראל שנתיים לפני הגשת תביעתה". לכן, לא התקיים בה התנאי שבסעיף 2 (ב) לחוק, היינו היותה "תושב ישראל עשרים וארבעה חודשים רצופים בתכוף לפני הגשת תביעתה (תביעתו)".

4. במהלך הדיון בערעור התעוררה שאלה, אם די היה בחומר הראיות כדי לקבוע, שאכן גרה התובעת שלוש שנים, עובר להגשת התביעה, בדירה שכורה בבית חנינא הישנה (מקום שהוא מחוץ ל"שטח ישראל"); במרכז עלתה השאלה, אם במכלול הנסיבות חדלה התובעת להיות תושבת ישראל, עקב שינוי מקום המגורים.


II. פסק-דין

1. מפסק-הדין שבערעור עולה, כי בית-הדין האזורי אימץ את הטענה העובדתית של המוסד לביטוח אומי לעניין המגורים בבית חנינא הישנה, ואת הטענה המשפטית, שדי ב"מגורים או התגוררות" שם כדי לשלול מהתובעת מעמד של "תושב ישראל", בתקופה הרלבנטית, לעניין סעיף 2 (ב) לחוק הבטחת הכנסה.

2. לפנינו, איפוא, שתי שאלות: האחת - אם בדין נקבעה העובדה האמורה; והשניה - אם די באותה עובדה, כשלעצמה, אף אם בדין נקבעה, כדי לשלול מהתובעת מעמד של "תושב ישראל".
ראשית לעניין העובדות. בפני בית-הדין היו שתי מערכות של עדויות: האחת של המוסד והשניה של התובעת. לא נתערב בקביעת בית-הדין, שהוא מעדיף, מבחינת
מהימנות, את עדי המוסד על פני עדי התובעת (סעיף 2, פסקה ד', בחלק I לעיל).
השאלה היא, אם היה בעדות מטעם המוסד לביטוח לאומי כדי להביא למסקנה שאליה הגיע בית-הדין, עת התובעת לא היתה מיוצגת. העדים מטעם המוסד לביטוח לאומי היו שני חוקרי המוסד. פסקנו, וחזרנו ופסקנו, שאכן יש לייחס משקל רב לעדותם של חוקרים, ולעיתים להעדיף דברים שנאמרו במהלך החקירה על פני דברים שהשמיע עד בבית-הדין. במה דברים אמורים, בעדות החוקרים לעניין עובדות שהם היו עדים להן, או למעשים שעשו הם או הנחקרים. הודעות שגובים החוקרים, אף הן בגדר האמור, היינו דברים שהם רשמו כי נאמרו במהלך החקירה - אכן נאמרו. יחד עם זאת, ברור שהודעות שגבו אינן באות במקום עדות אפשרית מפי מי שמסר את הודעתו לחוקר.
בעדותו הגיש אחד החוקרים, כראיה לבית-הדין, הודעה שגבה מפי נציגת בעלי הבית שבו מדובר. לאמור באותה הודעה יכול להיות משקל רב. השאלה היא, אם כאשר התובעת לא היתה מיוצגת על-ידי עורך-דין, לא היתה זאת חובתו של בית-הדין עצמו לדאוג לכך, שמוסרת ההודעה תוזמן להעיד, עת ההודעה שמסרה היתה משמשת לבא-כוח המוסד לביטוח לאומי, בחקירה נגדית.
כל זה, במיוחד, כשעדים מטעם התובעת העלו גרסה עקבית שונה לחלוטין מזאת שנרשמה על-ידי החוקרים. זאת ועוד, מפי נציגת בעלי הבית, בדו"ח החקירה, נרשם כי התובעת ובעלה "מתגוררים דרך קבע" בבית שבו מדובר, והיה מקום לברר למה אותה עדה דוברת ערבית התכוונה במלים "מתגוררת דרך קבע". נוסף לכל אלה, מדובר בתרגומים מערבית לעברית, ובבית-הדין מעברית לערבית.

3. מכאן להיבט המשפטי. השאלה היא, אם אכן די בעובדה, כשלעצמה, שהתובעת "גרה" או "התגוררה" 3 שנים בבית חנינא הישנה, ולא בבית חנינא החדשה או בשופט, כדי לשלול ממנה מעמד של תושב ישראל לעניין סעיף 2 (ב) לחוק הבטחת הכנסה.

4. תשובה לשאלה זו מחייבת, הן התייחסות למשמעות המושג "תושב", ב האמור, והן לנסיבות המיוחדות הקשורות במגורים ב"אזורי שוליים".

5. על משמעות המושג "תושב", ועל הדרכים לפירושו של אותו מושג, ניתן ללמוד הן מפסיקתו של בית-המשפט העליון, והן מפסיקתו של בית-דין זה.
אשר לדרכים לפירושו של המושג (המונח) "תושב" נאמר, כי "יש לייחס למונח 'תושב' משמעות שונה בחוקים אחרים" (שונים) (בג"צ 129/63, [1] בע' 1651).
ולעצם המשמעות של אותו מושג, יש לראותו כמכוון "למי שיושב ישיבת קבע בישראל להבדיל מתושב ארעי או תייר" (שם, [1], בע' 1651, 1652).
דברים אלה נאמרו לעניין חוק שיפוט בתי-דין רבניים (נישואין וגירושין), תשי"ג-1953. באותו פסק-דין אף נאמר, כי "אדם היוצא את הארץ, אינו בהכרח חדל להיות 'תושב' בה: אם יציאתו היא יציאת ארעי ובדעתו לחזור, הוא נשאר תושב הארץ". ממשיך ואומר באותו פסק-דין השופט כהן, כי "אולי אף מותר להעמידו בחזקתו, שכל עוד לא הוכח אחרת, הרי מי שהיה תושב נשאר תושב; אבל משהוכח שהוא ירד מן הארץ לצמיתת, כי אז אין בעובדה שהיה אי פעם תושב ישראל כדי להעניק לבית-דין רבני סמכות שיפוט עליו לאחר שחדל מהיות תושב". יודגש, שדברים אלה נאמרו לעניין פירוש המושג בחוק שיפוט בתי-דין רבניים.

6. ומה עולה מפסיקתו של בית-דין זה? בפסיקתו נדרש בית-הדין לפירוש המושג יותר מפעם אחת, ונביא רק שניים מפסקי-הדין בנושא. פסק-הדין האחד הוא בעניין כמיליא חורי (דב"ע מא/0-65, [2]). באותו דיון עמד פרקליטו של המוסד לביטוח לאומי על כך, שקיימים "שני מרכיבי יסוד במושג 'תושב' - היסוד הנפשי והוכחה חיצונית כלשהי לזיקה הנפשית לתושבות". טענה דומה נתקבלה בבית-הדין האזורי, אך נדחתה על-ידי בית-דין זה. כנגד זה מייחס בית-דין זה, באותו פסק-דין, משקל לעצם היות ביתו של אדם בישראל, אם הביטוי לכך הוא "מגוריו"; אך, בית-הדין קובע גם, כי אדם יכול וימשיך להיות תושב אף אם הוא נעדר שנים מספר מן הארץ, בעוד שאשתו וילדיו ממשיכים לגור בארץ, והנסיבות מעידות על כך שאותה העדרות היא במהותה זמנית (שם, [2], בע' 308). פסק-הדין השני הוא בעניין אקדאס רחים (דב"ע מד/0-10, [3]). באותו הליך עמד לדיון הסכם בין הסוכנות היהודית לבין המוסד לביטוח לאומי. בהסכם נדרשו הצדדים למושג "תושב", ומנימוקים שנתן, ראה בית-הדין לפרשו כפי שהיה מפרשו לעניין חוק הביטוח הלאומי. הראוי לציון באותו פסק-דין היא העובדה, שמי שבמושגים של חוק הכניסה לישראל היה תושב ארעי, בנסיבות מיוחדות הכירה הסוכנות היהודית בו ובדומיו כזכאים לזכויות עולה.
במכלול הנסיבות המובאות בפסק-הדין מצא בית-דין זה, כי מי שעניינו עמד לדיון היה "תושב", על אף העובדה שלעניין חוק הכניסה לישראל דינו היה כדין "תושב ארעי".

7. נחזור להלכה, שלמושג "תושב" יכול ותהיה משמעות שונה בחוקים שונים.
בענייננו מדובר בחוק מתחום הביטחון הסוציאלי, וברור שיש לפרש את המושג כך, שתקודם מטרת המחוקק. מטרת המחוקק בחוק הבטחת הכנסה - מהי? חוק הבטחת הכנסה, ככל חוק בתחום הביטחון הסוציאלי, בא ליתן ביטוי למחויבות החברה להבטיח מקור מחיה למי שהחברה רואה עצמה אחראית לקיומו.

חוק הבטחת הכנסה, כחוקים אחרים בתחום הביטחון הסוציאלי, להוציא חוקים שבהם פועל העיקרון של מקום האירוע המזכה (למשל, תאונות עבודה ואימהות), מקנה זכויות ל"תושב". אין בחוק הגדרה של המושג, כשם שלא נמצאנה בחוקים אחרים. אף באמנות עבודה בינלאומיות לא הוגדר המושג "תושב", אבל מצוי בהן "סימן" אשר יקל על הפירוש. בעוד שבחוקים בישראל - חוק שיפוט בתי-דין רבניים וחוקים אחרים הנדרשים למושג "תושב" - הסתפקו בתיבה ולא הוסיפו, באות אמנות בינלאומיות
ואומרות, כי "תושב" משמעו אדם שמושבו הוא "בדרך כלל" בשטח המדינה - ‎"RESIDENT
."MEANS A PERSON ORDINARILY RESIDENT IN THE TERRITORY )אמנת עבודה בינלאומית מס' 102 בדבר נורמות מינימליות לביטחון סוציאלי - סעיף 1). בכך הוציאו מנסחי האמנה את התיבה "תושב" מגדר המונח המשפטי הפורמלי, והביאוהו
למסגרת של מצב עובדתי. לענייננו יש להדגיש את המלים ‎.ORDINARILY RESIDENT
נראית לנו הגישה, ולמעשה מתיישבת היא עם הפסיקה בישראל. נראה לנו, שהדיבור "בדרך כלל" לציון ה"תושבות" עדיף על הדיבור "קבע" ויכול לסייע כדי לרדת לדעתו של המחוקק. לפירוש הנכון אפשר להגיע גם בדרך ההשמטה (אלימינציה) ולומר, כי "תושב" הוא אדם המצוי בישראל שלא כתייר ולא ארעית. כמובן שיש לזכור את דברי השופט כהן ב-בג"צ 129/63, [1], כי, עם יציאת ארעי בדעה לחזור, אינה חדלה התושבות (שם, [1], בע' 165).

8. באחד שונה, לענייננו, חוק הבטחת הכנסה מחוק הביטוח הלאומי: בקשר להתנאת רכישת זכויות בתושבות. חוק הביטוח הלאומי, לעניין ענפי ביטוח מסוימים, קובע "תושבות" כתנאי לביטוח וקושר זכאות ב"תקופת אכשרה". לעניין תקופת אכשרה אין נפקא מינה, אם פרק הזמן הוא רצוף או שאינו רצוף (הגדרת "תקופת אכשרה" - פרק א' לחוק"). מכאן, שעת באים לבחון, אם התקיים תנאי "תקופת האכשרה", מביאים במניין גם פרקי זמן של תושבות שאינם רצופים. לא כן בחוק הבטחת הכנסה. בסעיף 2 (ב) לחוק הבטחת הכנסה מדובר במפורש בהיות אדם "תושב ישראל 24 חודשים רצופים".
התוצאה היא, שאין לצרף פרקי-זמן לא רצופים שבהם היה מי שבו מדובר "תושב". אך יחד עם זאת, אין ללמוד מן ההוראה, שתושבות נפסקת על-ידי עצם ההעדרות מן הארץ.
העדרות מהארץ, שאין עמה איבוד מעמד של תושב, לא תביא להפסקת הרציפות, לעניין ההוראה האמורה בחוק.

9. לא יהא זה נכון לקבוע נוסחה כוללת ומרשם כולל, אשר יהיה בהם כדי לענות על כל המצבים שבהם מתעוררת השאלה, אם פלוני הוא תושב ישראל, אם רכש מעמד כזה, או אם הפסיד מעמד כזה. תשובה תבוא ממכלול הנסיבות, כעולה מכל האמור לעיל. נדגיש רק זאת, שבחשבון סופי תקבע הזיקה למעשה; זיקה שלא יהא בה מהזמניות או מהארעיות, וזיקה שיש בה להוכיח ראיית מקום שבתחום ישראל, כמקום ש"בו הוא חי", ש"זה ביתו".

10. למצבים שבהם "זכאי לגמלה", היינו מי שבו מתקיים תנאי התושבות, והוא נעדר מישראל, דאג המחוקק בסעיף 14 לחוק הבטחת הכנסה, כשם שדאג למצב כזה בסעיף 146 לחוק הביטוח הלאומי. בסעיף 14 (ב) לחוק הבטחת הכנסה נאמר, כי לא תשולם גמלה למי ש"נמצא בחוץ-לארץ למעלה מחודש ימים... בעד הזמן שלאחר החודש הראשון...".
"נמצא בחוץ לארץ" - מצב עובדתי, יהיו הסיבה והמהות אשר יהיו. ראוי לציין, שההוראה היא מוחלטת ולא ניתן שיקול דעת למוסד לביטוח לאומי, להבדיל מהעולה מסעיף 146 לחוק הביטוח הלאומי. המחוקק מבחין, איפוא, בין רכישת זכאות ובין תשלום בפועל.

11. באים לשאלת הנסיבות המיוחדות (סעיף 4 לחלק I לעיל). הנסיבות המיוחדות נובעות ממצב מיוחד, הקשור בתוצאות מלחמת ששת הימים. כתוצאה מצו סדרי השלטון והמשפט (מס' 1), תשכ"ז-1967, נוצר מצב, שבית מסוים הוא בתחום ישראל, ובית אחר, הנמצא במרחק קטן ממנו, הוא מחוץ לישראל. המעבר משטח אחד לשני אינו מעבר ממדינה למדינה. הבא מהשטח השני לשטח הראשון אינו זקוק לאשרת כניסה לא כתייר ולא כתושב ארעי. יש והמגורים הם בשטח האחד, ומקור הפרנסה - עבודה או עסק - הם בשטח השני. יש ומטעמים משפחתיים עוברים חדשות לבקרים מבית לבית. במצבים כאלה לא ייתכן להגיע לתוצאה, שתושבות מתחלפת מיום ליום. התשובה היחידה למצבים אלה היא בראיה כוללת ובחיפוש מענה לשאלה, לאיזה "שטח" קיימת הזיקה העיקרית ולאיזה שטח -הזיקה היא זמנית, משנית או חולפת.

12. לכל השאלות העולות מהסעיף הקודם, לא ניתנה הדעת בפסק-הדין שבערעור, ומכאן, שלא הופנתה תשומת הלב למכלול העובדות הרלבנטיות. לפסק-הדין שבערעור שימשה עובדה מכרעת אחת, והיא, ששלוש שנים "גרה" או התגוררה התובעת בבית חנינא הישנה (סעיף 2 (ד) שבחלק I לעיל). לא נבחנה השאלה, אם התובעת היתה בעבר תושבת ישראל וחדלה, ובאיזו נסיבות חדלה, ואם רכשה תושבות במקום מסוים אחר. כמו כן לא נדונה השאלה, אם נותרה זיקה כלשהי למקומות הקודמים - היינו לבית חנינא החדשה או לשועפט.
מהאמור לעיל עולה, כי אין די בקביעת העובדות כפי שנקבעו, מה גם שלא ברור כל אם נקבעו כדין (סעיף 2 לעיל).

13. התוצאה היא, שדין הערעור להתקבל, כך שהעניין מוחזר לבית-הדין האזורי על מנת שיקבע מחדש את מערכת העובדות הצריכות לתשובה לשאלה, אם ב-24 החודשים שקדמו ליום 6.3.1984 היתה התובעת תושבת ישראל, לאור מכלול השיקולים שהובאו לעיל. קביעה עובדתית זו תחייב להידרש גם לנתונים מעבר לאותו פרק זמן, ויכול עד לשנת 1979 - שנת הנישואין - בכדי לבחון, אם אותה עת היתה התובעת תושבת ישראל, ואם הוכח שהפסידה את המעמד - מתי הפסידה אותו.
לאור מערכת העובדות שתיקבע - תבוא התוצאה המשפטית.

14. המערערת זקוקה לעזרתו של עורך-דין, ולשם כך יתקשר רשם בית-הדין עם הלשכה לסיוע משפטי.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. הבטחת הכנסה רכב

  2. הבטחת הכנסה נכס

  3. הבטחת הכנסה קורס

  4. הבטחת הכנסה תושב

  5. הבטחת הכנסה רווק

  6. הבטחת הכנסה דירה

  7. הבטחת הכנסה עצמאי

  8. הבטחת הכנסה ליחיד

  9. הבטחת הכנסה גרושה

  10. אם חד הורית עובדת

  11. הבטחת הכנסה מסמכים

  12. הבטחת הכנסה מכונית

  13. הבטחת הכנסה ארנונה

  14. הבטחת הכנסה בגיל 55

  15. הבטחת הכנסה לאברכים

  16. הבטחת הכנסה חסכונות

  17. הבטחת הכנסה בני זוג

  18. הבטחת הכנסה אקדמאים

  19. הבטחת הכנסה פקדונות

  20. הבטחת הכנסה שכר דירה

  21. התיישנות הבטחת הכנסה

  22. הבטחת הכנסה בעלות רכב

  23. הבטחת הכנסה אחזקת רכב

  24. ביטול חוב השלמת הכנסה

  25. הבטחת הכנסה קצבת נכות

  26. מכתב דחיה השלמת הכנסה

  27. הבטחת הכנסה עיקול רכב

  28. הבטחת הכנסה קריטריונים

  29. הבטחת הכנסה הכנסה מנכס

  30. הבטחת הכנסה תושב שטחים

  31. הבטחת הכנסה עזרת משפחה

  32. הבטחת הכנסה דירת מגורים

  33. הבטחת הכנסה הוצאות חשמל

  34. הבטחת הכנסה אם חד הורית

  35. אם חד הורית השלמת הכנסה

  36. אישור רפואי הבטחת הכנסה

  37. הבטחת הכנסה משרד החינוך

  38. הבטחת הכנסה רטרואקטיבית

  39. הבטחת הכנסה יציאה מהארץ

  40. הבטחת הכנסה יציאה לחו''ל

  41. הגדרת בני זוג הבטחת הכנסה

  42. הבטחת הכנסה ידועים בציבור

  43. הבטחת הכנסה משק בית משותף

  44. הבטחת הכנסה הכשרה מקצועית

  45. הבטחת הכנסה שימוש קבוע ברכב

  46. תביעה בגין גמלת הבטחת הכנסה

  47. אי הצהרה על נכסים השלמת הכנסה

  48. איסור לנהוג ברכב הבטחת הכנסה

  49. הבטחת הכנסה תשלום רטרואקטיבי

  50. הבטחת הכנסה לעובד במשרה חלקית

  51. תביעה להשלמת גמלת הבטחת הכנסה

  52. אי שיתוף פעולה עם חוקרי המל''ל

  53. הבטחת הכנסה פטור מאגרת טלוויזיה

  54. הבטחת הכנסה לימודים במוסד אקדמי

  55. הבטחת הכנסה קשישים היוצאים מהארץ

  56. אי שיתוף פעולה שלילת הבטחת הכנסה

  57. הבטחת הכנסה תמיכה כלכלית מהקיבוץ

  58. הבטחת הכנסה מגורים בנפרד מבן זוג

  59. אי הודעה על הפסקת עבודה השלמת הכנסה

  60. הבטחת הכנסה חיים משותפים עם בן זוג

  61. אי יכולת לשלם שכירות עקב הפסקת הבטחת הכנסה

  62. האם מחלת הסכרת היא תוצאה של פגיעה בעבודה ?

  63. אי שיתוף פעולה לפי סעיף 19(א) לחוק הבטחת הכנסה

  64. דחיית תביעת הבטחת הכנסה לאם חד הורית ל-2 ילדים

  65. שלילת גמלת הבטחת הכנסה בגלל יציאה מהארץ בפעם השניה

  66. השלמת הכנסה נשללה בשל קיום משק בית משותף עם בן זוג

  67. האם בדין נשללה זכאות התובע לגמלת הבטחת הכנסה כיחיד ?

  68. סעיף 1 לחוק הבטחת הכנסה ייחשבו ידועים בציבור כבני זוג

  69. החלטת לביטוח לאומי להפחית רטרואקטיבית גמלת הבטחת ההכנסה

  70. זכאות לגמלת הבטחת הכנסה של נסמך על סיוע כספי של אמו וקרוביו

  71. ביטוח לאומי הפסיק לשלם גימלת הבטחת הכנסה ואף חייב בהשבת כספים

  72. תביעה על שלילת זכאות לתשלום גמלת הבטחת הכנסה באופן רטרואקטיבי

  73. זכאות לגימלת הבטחת הכנסה - שאלת זקיפת הכנסה מנכס, ובאיזה שיעור

  74. תביעה עקב החלטת ביטוח לאומי לדחות תביעות לקבלת גמלת הבטחת הכנסה

  75. כספים בחשבון מקבלי הבטחת הכנסה אשר אינם שלהם ולא נעשה בהם שימוש ובגינם הופסקה הגימלה

  76. החלטת ביטוח לאומי להפסיק תשלום הבטחת הכנסה מחמת חוסר שיתוף פעולה עקב אי המצאת מסמכים

  77. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון