הגדרת מפגר - חוק הסעד וכשירות לעמוד לדין פלילי


1. ההגנה מבקשת לקבוע כי הנאשם אינו כשיר לעמוד לדין מחמת היותו לוקה בשכלו.

כללי

2. נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו חמישה אישומים, כולם בעבירות איומים ואלימות כלפי אשתו, במועדים שונים. הנאשם ואשתו נשואים מזה 20 שנה, ולהם 4 ילדים משותפים.

3. בחודש נובמבר 2010, בעקבות האירועים הנטענים בכתב האישום, הנאשם נעצר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

4. במסגרת הליכי המעצר, הנאשם הופנה לפסיכיאטר המחוזי לקבלת חוות דעת, ולפי חוות הדעת מיום 19.11.10, נמצא שהנאשם כשיר לעמוד לדין ואחראי למעשיו.

5. סוגיית כשרות הנאשם לעמוד לדין מבחינת לקות שכלית, לא הועלתה על ידי ההגנה באותו מועד.

כשההליך המשפטי היה כבר בעיצומו, בתאריך 2.3.11, לאחר סיום מלוא פרשת התביעה, ההגנה טענה כי מצבו הרפואי או השכלי של הנאשם מצריך בירור וכי התקשורת עימו לקויה, ועל כן, ביקשה דחייה על מנת לשקול הגשת חוות דעת על יסוד מצבו הרפואי של הנאשם, והדיון נדחה.

בתאריך 10.4.11, ההגנה חזרה וביקשה דחייה נוספת וטענה כי נדרש שהנאשם ייבדק על ידי מומחה בתחום הנוירו פסיכולוגיה, והצהירה כי אין להגנה כל עדים מטעמה, ובית המשפט נענה שוב לבקשת הדחייה.

בשל אי השלמת חוות הדעת מטעם ההגנה, הדיונים שנקבעו בעניינו של הנאשם נדחו לבקשת ההגנה מפעם לפעם, וזאת למרות התנגדות התביעה.

6. בתאריך 29.5.11 הוגשה חוות הדעת מטעם ההגנה של מר יונתן שמעוני (להלן: "חוות הדעת"). מר שמעוני נחקר על חוות דעתו והצדדים טענו טענותיהם.

חוות הדעת מטעם ההגנה

7. בחוות הדעת צוין כי הנאשם הופנה על ידי ההגנה לאבחון לבירור מצבו הרגשי והקוגניטיבי.

לפי חוות הדעת, הנאשם בן 42, יליד אתיופיה, נישא בגיל 21, ועלה לארץ לפני 11 שנה. הנאשם מעולם לא למד בבית הספר כיוון שגדל בכפר באתיופיה. הבדיקה נערכה בשפה האמהרית, ולאחר מכן, בשפה הטיגרית, ובעזרת מתורגמן.

8. בהתבסס על מסמכים רפואיים שהומצאו למר שמעוני, הוא קבע כי הנאשם חולה אפילפסיה וסובל מנזק מוחי, הקשור כנראה לפגיעת ראש שעבר באתיופיה בגיל 28 שנה.

9. הממצאים העיקריים העולים מחוות הדעת הם כי הנאשם מצוי במצוקה רגשית קשה, קיים קושי בויסות רגשי והתנהגותי וקיימת תחושת חוסר אונים וחוסר יעילות ודימוי עצמי נמוך.

תפקודו האינטלקטואלי של הנאשם ברמה המקבילה לפיגור שכלי, יכולת הפשטה והסקת כלל נמוכים באופן משמעותי מהנורמה, ביצוע מבחנים קוגניטיביים באופן נמוך משמעותית מהמצופה.

אין עדות להפרעה פסיכוטית שעשויה לגרום לנאשם לשגות בהבנת התוצאות הקונקרטיות של מעשיו. לפי חוות הדעת, הנאשם מתקשה בהבנת העולם המודרני בו הוא חי, ובכלל זה מתקשה להבין את ההליך המשפטי בו הוא מעורב.
עקב תפקוד אינטלקטואלי נמוך, וקושי באינטגרציה והכללה של נתונים מצביים, הנאשם לא הצליח להסתגל לחיים בישראל.
יכולת הויסות הרגשי וההתנהגות מוגבלת. קיימת השפעה של גורמים רגשיים, ותתכן השפעה של גורמים מוחיים.
אין ממצאים למחלת נפש. יש אפשרות שהנאשם סובל מהפרעת אישיות אורגנית, הבאה לביטוי בליקויים קוגניטיביים, הפרעות באישיות ובהתנהגות ובמגבלות תפקודיות.


לפי חוות הדעת, תפקודו האינטלקטואלי הירוד והלקוי של הנאשם מגביל באופן משמעותי את יכולתו לסייע להגנתו, מאחר שקיימת מוסחות רגשית, קושי בהבנה וקונקרטיות שסביר כי יפריעו לו בתקשורת עם עוה"ד, והוא מתקשה בהבנת העולם המודרני. יש עדות לליקוי ביכולת ההפשטה, וחשד לליקוי בזיכרון.

המלצות חוות הדעת הן כי הנאשם יקבל מעקב טיפולי תמיכתי ע"י עו"ס או פסיכולוג שיקומי, וטיפול פסיכיאטרי בנושא הדיכאון, המתח, הפחתת התוקפנות ושיפור ויסות רגשי והתנהגותי.

טענות הצדדים

10. להלן יפורטו בתמצית טענות הצדדים –

ב"כ הנאשם טענה כי בהתבסס על חוות הדעת, יש לקבוע כי הנאשם אינו מסוגל לעמוד לדין, שכן הוא לא מסוגל לתקשר ולהבין את ההליך המשפטי המתנהל בעניינו ואינו מסוגל לסייע להגנה לנהל את הגנתו.

ב"כ המאשימה טענה כי כאשר ההגנה ביקשה דחיות לצורך הגשת חוות דעת, היא השאירה את מהות חוות הדעת סתומה ולא ברורה, אולם, משהוגשה חוות הדעת, עולה כי אין מקום לקבלה.
ב"כ המאשימה טענה כי יש לקבוע כי הנאשם כשיר לעמוד לדין. חוות הדעת של מר שמעוני, שהינו נוירו פסיכולוג ולא רופא פסיכיאטר, אינה יכולה להוות חוות דעת נגדית ואינה יכולה לסתור את חוות דעתו של הפסיכיאטר המחוזי, שקבע כי הנאשם כשיר לעמוד לדין.
עוד טענה ב"כ המאשימה כי חוות הדעת של מר שמעוני אינה רלוונטית לשלב זה של הדיון, שהוא שלב הבאת הראיות.

דיון

סעיפי החוק הרלוונטיים

11. סעיף 34 ח לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין") קובע :
"לא יישא אדם באחריות פלילית למעשה שעשה אם, בשעת המעשה, בשל מחלה שפגעה ברוחו או בשל ליקוי בכושרו השכלי, היה חסר יכולת של ממש –
(1) להבין את אשר הוא עושה או את הפסול שבמעשהו; או
(2) להימנע מעשיית המעשה".

12. ההוראות הקובעות כיצד יש לנהוג במשפט פלילי בנאשם הסובל מליקוי שכלי, מרוכזות בחוק הסעד (טיפול במפגרים), תשכ"ט - 1969 (להלן: "חוק הסעד"). ההוראות הקובעות כיצד יש לנהוג בנאשם שמחלה פגעה ברוחו מרוכזות בחוק טיפול בחולי נפש, התשנ"א-1991 (להלן: "חוק הטיפול בחולי נפש").

סעיף 1 לחוק הסעד הוא סעיף ההגדרות, ומגדיר מיהו מפגר–
"מפגר" – אדם שמחמת חוסר התפתחות או התפתחות לקויה של כשרו השכלי מוגבלת יכולתו להתנהגות מסתגלת והוא נזקק לטיפול".

סעיף 19 לחוק הסעד, מתייחס לטיפול באדם הלוקה בנפשו או שאינו בר עונשין, וקובע –
"ב. הועמד אדם לדין פלילי ובית המשפט מצא, אם על פי ראיות שהובאו לפניו מטעם אחד מבעלי הדין ואם על פי ראיות שהובאו לפניו ביזמתו שלו, אחת מאלה:
(1) שהנאשם אינו מסוגל לעמוד לדין מחמת ליקוי בכשרו השכלי;
(2) שהנאשם עשה את מעשה העבירה שהואשם בו, אך מחמת ליקוי בכשרו השכלי בשעת מעשה אין הוא בר עונשין, יצווה בית המשפט שהנאשם יובא לפני ועדת האבחון כדי שתחליט על דרכי הטיפול בו, ויחולו הוראות חוק זה בשינויים המחוייבים".
ג. הורשע אדם ובית המשפט מצא שיש ליקוי בכשרו השכלי, רשאי הוא, במקום לגזור את דינו, לצוות שיובא לפני ועדת האבחון כדי שתחליט על דרכי הטיפול בו; החליט בית משפט כאמור, יחולו הוראות חוק זה בשינויים המחוייבים.

ד. נידון אדם למאסר ומצא בית המשפט שהוא מפגר, רשאי הוא, לפי בקשת האדם, בקשת האחראי עליו או בקשת התובע, לצוות שישא מאסרו במעון נעול.
ה. כדי לאפשר לבית המשפט להכריע אם יש מקום ליתן צו לפי סעיפים 19א עד 19ד, רשאי הוא להורות, לפי בקשת בעל דין או מיזמתו שלו, שהאדם יובא לפני ועדת האבחון כדי שתתן חוות דעתה על מצבו".

13. סעיף 170 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב- 1982, קובע את תוצאות ההכרזה על נאשם הסובל ממחלת נפש או מפיגור שכלי כבלתי כשיר לעמוד לדין –
"(א) קבע בית המשפט, לפי סעיף 6(א) לחוק לטיפול בחולי נפש, תשט"ו-1955, או לפי סעיף 19ב (1) לחוק הסעד (טיפול במפגרים), תשכ"ט-1969, שנאשם אינו מסוגל לעמוד בדין, יפסיק את ההליכים נגדו; אולם אם ביקש הסניגור לברר את אשמתו של הנאשם, יברר בית המשפט את האשמה, ורשאי הוא לעשות כן אף מיזמתו מטעמים מיוחדים שיירשמו.
(ב) מצא בית המשפט בתום בירור האשמה, כי לא הוכח שהנאשם ביצע את העבירה, או מצא שהנאשם אינו אשם - שלא מחמת היותו חולה נפש לאו-בר-עונשין - יזכה את הנאשם; לא מצא בית המשפט לזכות את הנאשם, יפסיק את ההליכים נגדו, ורשאי הוא להפסיקם גם לפני תום בירור האשמה.
(ג) החלטת בית המשפט לפי סעיף קטן (ב) ניתנת לערעור".


14. לעניין נטל ההוכחה, בסעיף 34ה' לחוק העונשין, נקבע כי קיימת חזקה לפיה הסייגים לפליליות המעשה אינם מתקיימים, ובכלל זה קיימת גם חזקת שפיות, והתביעה אינה צריכה להוכיח כי הנאשם אינו סובל ממחלת נפש או אינו לוקה בכושרו השכלי. עם זאת, ובהתאם לסעיף 34 כב' לחוק העונשין, אם התעורר ספק שמא קיים סייג לאחריות פלילית, וסייג אי שפיות הדעת בכלל זה, ואותו ספק לא הוסר, הרי שיחול הסייג.

מן הכלל אל הפרט

15. לצורך קביעה כי נאשם אינו מסוגל לעמוד לדין, ועל כן יש להפסיק את ההליכים נגדו, יש צורך כי תתקיים אחת משתי חלופות – או לפי חוק טיפול בחולי נפש או לפי חוק הסעד.
יודגש – אין חלופה שלישית של ליקוי שכלי, שאינו נכלל באחד משני החוקים הנ"ל.

בעניינו של הנאשם, אין מחלוקת כי הוא מסוגל לעמוד לדין לפי חוק הטיפול בחולי נפש, כלומר, כי אינו סובל ממחלת נפש הפוגמת במידה ניכרת ביכולתו לעמוד לדין או בכושר השיפוט הביקורת המציאות שלו. חוות הדעת של מר שמעוני שהינו נוירו פסיכולוג ולא פסיכיאטר, לא נועדה לסתור את ממצאי חוות הדעת של הפסיכיאטר המחוזי.

גדר המחלוקת היא האם הנאשם סובל מליקוי בכושרו השכלי, לפי חוק הסעד, ובשל כך, אינו מסוגל לעמוד לדין.

הטענה הדיונית של המאשימה

16. הוראות חוק הסעד הקובעות כיצד יש לנהוג בנאשם הסובל מפיגור שכלי, מתייחסות לשלבים שונים של ההליך הפלילי – שלב החקירה המשטרתית, שלב הדיון הפלילי, שלב הכרעת הדין, שלב מתן גזר הדין ושלב ריצוי המאסר.

אנו מצויים היום בשלב של הדיון הפלילי, ולגבי שלב זה, נקבע כי אם אדם הועמד לדין פלילי ובית המשפט מצא כי אינו מסוגל לעמוד לדין מחמת ליקוי בכושרו השכלי, יצווה בית המשפט שהנאשם יובא לפני ועדת אבחון, כדי שזו תחליט על דרכי הטיפול בו.
(י' בזק "משפט ופסיכיאטריה אחריותו המשפטית של הלקוי בנפשו", נבו הוצאה לאור בע"מ, תשס"ו-2006, בעמ' 198-199).

17. הסמכות הבלעדית לאבחון מפגרים מסורה לוועדות האבחון המוקמות מכוח סעיף 5 לחוק הסעד (ע"פ 7924/07 פלוני נ' מדינת ישראל (2008), עמ' 18 (להלן: "פס"ד פלוני").

ועדת האבחון מורכבת מצוות מומחים רב תחומי, וכוללת מומחים בתחום הפסיכיאטריה, הפסיכולוגיה, פקיד סעד, רופא כללי ומורה לחינוך מיוחד, וזאת לאור הצורך שועדת האבחון תיתן את דעתה על מגוון תפקודים ויכולות של נאשם.

18. מכאן, שיש ממש בטענת המאשימה, לפיה בשלב זה של הדיון אין מקום להגשת חוות דעת מטעם ההגנה לגבי כשרות הנאשם לעמוד לדין, כאשר אין בכוונתה לסתור את קביעת הפסיכיאטר המחוזי שהנאשם אינו חולה נפש וכשיר לעמוד לדין, וכאשר לא התבקשה הפנייתו לועדת אבחון.

אם ההגנה סברה שהנאשם לוקה בשכלו, היה עליה לבקש להפנותו לוועדת אבחון, וזו הפרוצדורה הנכונה לפי הוראות חוק הסעד בשלב זה של הדיון הפלילי, אך זאת לא התבקש.

19. על אף האמור לעיל, לא אסיים את הדיון בטענה הדיונית בלבד, אלא אבחן גם את חוות הדעת לגופה וכן אבחן את טענות ההגנה מההיבט המהותי שלהן.

הבעייתיות בחוות הדעת

20. על פניה, קיימים קשיים משמעותיים בקביעות המופיעות בחוות הדעת.

מר שמעוני הבהיר כי היו קשיים בתנאי הבדיקה של הנאשם, כשקשיים אלו יכולים לסלף את תוצאות חוות הדעת ומהימנות התוצאות.
הקשיים התבטאו הן מבחינת התנאים הפיזיים: הנאשם נבדק בבית המעצר, והיה רעש רקע רב, אנשים נכנסו לחדר במהלך הבדיקה וניהלו שיחות בקול רם.
היו גם קשיים מבחינת השפה: ראשית, הנאשם דובר השפות הטיגרית והאמהרית, ואילו מר שמעוני דובר השפה העברית, ונעזר לצורך בדיקת הנאשם במתורגמן. שנית, המבחנים שנערכו לנאשם אינם תואמים את הרקע התרבותי של הנאשם.
עובדות אלו, בצירוף עובדת השכלתו הנמוכה של הנאשם, גם הן עשויות לפגוע במהימנות תוצאות הבדיקות (עמ' 49 ש' 25-עמ' 50 ש' 3).

21. זאת ועוד, מר שמעוני הודה כי בחוות דעתו אין קביעה מהי ההשפעה של הנזק המוחי על תפקודו וכשירותו של הנאשם, אלא חוות הדעת רק מעלה אפשרויות העשויות לנבוע מהמשמעויות של הפגיעה המוחית, ובאופן ספציפי, הוא לא יכול היה להגיע לקביעות נחרצות בעניינו של הנאשם (עמ' 50 ש' 24-עמ' 51 ש' 25). מכאן, שלא ניתן להתבסס על חוות הדעת לצורך קביעת ממצאים.

המבחנים שנקבעו בפסיקה בעניינם של הלוקים בשכלם

22. על פי החוק והפסיקה, התנאים המצטברים לתחולתו של סייג אי השפיות של לוקה בשכלו, הם:
א. קיומו של ליקוי בכושר השכלי.
ב. חוסר יכולת של ממש להבין את שנעשה או את הפסול שבמעשה או להימנע מעשיית המעשה.
ג. קשר סיבתי בין הליקוי בכושר השכלי לבין חוסר היכולת לגלות תובנה או לקיים יכולת בחירה, ככל שהדבר נוגע למעשה הפלילי.

אבחן להלן את כל אחד מהתנאים המצטברים הללו.

האם הנאשם לוקה בשכלו

23. הגדרת "מפגר" בחוק הסעד כפי שצוטטה לעיל מאמצת מבחנים אובייקטיביים של כושר שכלי עם מבחנים סובייקטיביים של תפקוד והסתגלות. נדרש כושר שכלי נמוך מהנורמה (I.Q), נדרש כי הליקוי השכלי יתגלה בשלב התפתחותו של הכושר השכלי (מהלידה ועד תום גיל התבגרות), וכן נדרש כי הליקוי ישפיע על התפקוד לרבות ההסתגלות החברתית.
(ד' שניט "זכויות המפגרים בישראל", עיוני משפט יב, 2, התשמ"ז, 305, בעמ' 308).

הטענה בחוות הדעת היא כי הנאשם סובל מפגיעה מוחית, בשל תאונה שארעה בעת שהנאשם היה בוגר, לפי מידע שהוא מסר (עמ' 49 ש' 17-18). יצויין כי בשל אותה תאונה לפי דבריו אף לא אושפז.
כלומר, אין מדובר בליקוי שהתגלה בשלב ההתפתחות השכלית, ולכן הנאשם אינו "מפגר" על פי ההגדרה בחוק הסעד.

יחד עם זאת, יצוין כי הושמעו בפסיקה דעות לפיהן גם אם נאשם אינו עונה על כל הקריטריונים שנחוצים לשם סיווגו כמפגר, בית המשפט יכול למצוא אותו ככזה, אם הליקוי בכושרו השכלי גרם בפועל לפגיעה ביכולתו להתנהגות מסתגלת המצריך טיפול.

24. אין כל קביעה בחוות הדעת כי הנאשם סובל מפיגור. מר שמעוני העיד בחקירתו הנגדית כי הטענה איננה שהנאשם מפגר, וכן כי ההסתברות לכך היא נמוכה (עמ' 50 ש' 4-9).

25. לפי חוות הדעת, אומדן רמת המשכל הוא בתחום הלקוי. צוין בחוות הדעת כי לא הועברו כל תתי המבחנים שנכללים במבחן מנת המשכל, וכי ההישגים הנמוכים במבחנים שבוצעו עשויים לנבוע מחוסר התאמה תרבותית של המבחן לנאשם, השכלתו הנמוכה או קונקרטיות הנובעת מנזק שכלי.

26. לפי חוות הדעת, הנזק המוחי אינו גורם לפיגור, ולא ברור מחוות הדעת מהן השלכותיו הישירות של אותו נזק על תפקוד הנאשם, כלומר, אם הליקוי בכושרו השכלי גרם בפועל לפגיעה ביכולתו להתנהגות מסתגלת המצריך טיפול. אין גם אבחנה בין הגורמים השונים, דהיינו, מצב נפשי, נזק מוחי, קושי בהבנת העולם המודרני וכד', כיצד כל אחד מגורמים אלו משפיע על מצבו של הנאשם.

האם הנאשם כשיר לעמוד לדין

27. בפסק דין פלוני (עמ' 26-27) נקבעו מספר מבחנים ביחס לקביעת כשרותם הדיונית של הלוקים בשכלם –

"על מנת לבחון האם נאשם הלוקה בשכלו ועונה על הגדרת "מפגר" הקבועה בסעיף 1 לחוק הסעד הינו כשיר לעמוד לדין אם לאו, יש לבחון:

(א) האם הנאשם מסוגל לתקשר עם עורך דינו באופן בסיסי, למסור לו את גרסתו ולייפות את כוחו לפעול בשמו;

(ב) האם הנאשם מבין את ההליך המשפטי באופן בסיסי, כלומר – מודע להימצאותו באולם בית המשפט, מזהה את בעלי התפקידים השונים, מבין את תפקידם ומבין את האישומים כנגדו. יודגש בהקשר זה, כי בדומה לדברים שנקבעו בפסק הדין בעניין ליסן גולה, מבחן זה אינו דורש כי הנאשם יהיה מסוגל לנהל את הגנתו בעצמו או להבין את ההליך לפרטי פרטיו, הואיל ולעיתים גם מי שאינו לוקה בשכלו עלול להתקשות בהבנת ההליך המשפטי על בוריו והוא נאלץ להיעזר בסנגור לשם ניהול הגנתו. לפיכך, נדרשת הבנה בסיסית בלבד של עצם מהותו של ההליך המשפטי ובעלי התפקידים בו ושל האישומים בהם מואשם הנאשם;

(ג) האם הנאשם מבין את העדויות באופן בסיסי, ומסוגל לזהות האם הן משרתות את טובתו או פועלות נגדו, קרי – האם האדם הנמצא על גבי דוכן העדים מסייע לו להוכיח את חפותו או דווקא מסייע בהרשעתו. ודוק – גם כאן דרושה הבחנה בסיסית בלבד, וממילא לא נדרשת בקיאות בעדויות ובתוכנן לפרטי פרטים".

28. בחוות הדעת שעיקריה פורטו לעיל, אין כל קביעה נחרצת לעניין כשרות הנאשם לעמוד לדין, ומר שמעוני אישר זאת בחקירתו הנגדית (עמ' 49 ש' 19-20).

29. בפס"ד פלוני, נקבע כי המבחנים המשמשים לקביעת אי מסוגלות אדם לעמוד לדין בשל מחלת נפש, ישמשו גם לצורך קביעת אי מסוגלותו של אדם לעמוד לדין בשל ליקוי בכושרו השכלי. לכן, לעניין זה, יש רלוונטיות לקביעותיו של הפסיכיאטר המחוזי באשר לכשרותו של הנאשם לעמוד לדין.

הפסיכיאטר המחוזי ציין בחוות דעתו כי הנאשם התייחס לאישומים נגדו, הכחישם באופן גורף, ועשה מינימליזציה של האירועים. הנאשם טען כי היו ויכוחים בינו לבין אשתו, אך מעולם לא היכה אותה ולא איים עליה, וכי הם אוהבים אחד את השני. הנאשם יודע שהמעשים המיוחסים לו פסולים ואסורים. הנאשם לא ידע לומר מדוע אשתו תטען נגדו דברים כאלה אם הוא לא ביצע אותם, ולאחר שנשאל על כך מספר פעמים, אמר לבסוף כי אולי היא שונאת אותו.

הפסיכיאטר המחוזי התרשם כי הנאשם מבין את כתב האישום נגדו ואת עיקרי ההליכים בבית המשפט. הנאשם מכיר את בעלי התפקידים בבית המשפט, קרי, סנגור, תובע ושופט, מסוגל להיעזר בעורך דין ולתכנן עימו קו הגנה.
לאור כל זאת, הפסיכיאטר המחוזי קבע כי הנאשם כשיר לעמוד לדין.

יצוין כי קביעה זו של הפסיכיאטר המחוזי נעשתה לאחר שהנאשם היה מאושפז יומיים לצורך הסתכלות, זאת לעומת שתי פגישות בנות כשעתיים שנערכו בין מר שמעוני לבין הנאשם, ובתנאים שהקשו על הבדיקה כפי שתיאר.

30. מהלך חקירת הנאשם במשטרה מהווה אינדיקציה נוספת למסוגלותו לעמוד לדין - הנאשם נחקר שלוש פעמים בתחנת המשטרה, כשעדותו תורגמה לאמהרית. תשובותיו של הנאשם בשלושת החקירות היו ענייניות וממוקדות. הנאשם השיב לכל השאלות אותן נשאל בצורה מפורטת וברורה. הנאשם מסר במשטרה מה עשה ביום האירוע, הכחיש את המיוחס לו ומסר גרסה נגדית לאירועים שתוארו על ידי המתלוננת.

מעדויות הנאשם במשטרה ניתן להסיק, כי הנאשם היה מודע והבין את אשר מיוחס לו, הכחיש את הטענות נגדו, זכר והיה מסוגל לתאר לפרטי פרטים את ההתרחשויות, והיה מסוגל למסור את גרסתו בצורה ברורה ובהירה.

כפי שהנאשם התמודד עם טענות המתלוננת בחקירתו ומסר לחוקרי המשטרה את גרסתו, כך הוא יכול היה לעשות בהליך זה.

31. יש לדחות את טענת ההגנה לפיה גביית הודעות הנאשם במשטרה לא הוקלטה או צולמה, ולכן, לא ניתן לדעת האם הוא מסר את דבריו בשטף או במקטעי דברים. שלושת ההודעות הוגשו בהסכמה, ולא התבקשה חקירת גובי ההודעות, אשר חקירתם יכולה הייתה לשפוך אור על אופן גביית ההודעות, אם הייתה על כך מחלוקת.

32. מחקירת הנאשם במשטרה ומראיות התביעה עולה כי הנאשם הבין הן במועד האירוע והן לאחר מכן, כי מיוחס לו מעשה פסול מבחינת הנורמות החברתיות ומבחינת מערכת החוקים במדינה, ולכן הוא ניסה לברוח כאשר הוזמנה המשטרה, לדבריו, מאחר ש"נכנס ללחץ".

33. במסגרת פרשת התביעה העידו אשתו, בתו וגיסתו של הנאשם, ומעדותן לא עלו נתונים היכולים להצביע על ליקוי שכלי של הנאשם, או על חוסר יכולתו לעמוד לדין.

34. מכל האמור לעיל עולה כי הנאשם מבין את ההליך המתנהל נגדו וכשיר לעמוד לדין.

האם הנאשם אחראי בפלילים

35. תנאי נוסף אשר חייב להתקיים, טרם שיוחל הסייג הינו קשר סיבתי בין הליקוי השכלי לבין חוסר יכולתו של הנאשם להבין את אשר הוא עושה, את הפסול שבמעשה או להימנע מעשיית המעשה. גם אם מדובר באדם הלוקה בשכלו, וגם אם הוכח כי לנאשם לא הייתה יכולת תובנה או רצייה, עדיין יש להוכיח כי חוסר יכולתו של הנאשם נובע מהליקוי השכלי.

במקרה דנן, ההגנה לא טענה כלל לתחולתו של תנאי זה ואין בחוות הדעת טענה לפיה הליקוי השכלי של הנאשם שלל ממנו באופן מהותי את יכולת ההבנה שלו את מעשיו או את הפסול בהם. יצוין כי בחוות הדעת צוין שאין עדות לליקוי בבוחן המציאות ואין עדות להפרעה במהלך החשיבה.

לסיום

36. לאור כל האמור, אני דוחה את בקשת ההגנה וקובעת כי הנאשם כשיר לעמוד לדין ואינו פטור מאחריות למעשיו.




לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. תנאים להסגרה

  2. ביטול רישום פלילי

  3. בטלות יחסית פלילי

  4. התיישנות בפלילים

  5. העברת דיון פלילי

  6. התיישנות תיק פלילי

  7. הגנה מן הצדק פלילי

  8. התיישנות דין פלילי

  9. אחריות פלילית שילוחית

  10. התיישנות משפט פלילי

  11. התיישנות מרשם פלילי

  12. זכות עיון בתיק פלילי

  13. התיישנות רישום פלילי

  14. אחריות פלילית אי שפיות

  15. ביטול צו הסגרה לרוסיה

  16. בקשה למחיקת תיק פלילי

  17. התליית הליכים פליליים

  18. התיישנות פסק דין פלילי

  19. התיישנות סדר דין פלילי

  20. חוזה אזרחי במשפט פלילי

  21. המועד להגשת ערעור פלילי

  22. זכות העיון במרשם הפלילי

  23. בקשה למחיקה רישום פלילי

  24. ביטול רישום פלילי עריקות

  25. הגנה מן הצדק בהליך פלילי

  26. אחריות פלילית על משחק מסוכן

  27. חובת ההנמקה פסק דין פלילי

  28. בדיקת מסוכנות ללא עבר פלילי

  29. אין להשיב לאשמה בהליך פלילי

  30. טענות מקדמיות סדר דין פלילי

  31. הארכת מועד להגשת ערעור פלילי

  32. סעיף 2 לפקודת הפרוצדורה הפלילית

  33. בקשה להארכת מועד להגשת ערעור פלילי

  34. אחריות פלילית של דירקטורים על מעשי החברה

  35. הגדרת מפגר - חוק הסעד וכשירות לעמוד לדין פלילי

  36. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון