אחריות על נזק מנפילת עץ

1. בפני תביעה שהוגדרה כתביעה כספית ונזיקית, בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכב התובעת בארוע שארע בין התאריכים 26/9/10 – 28/9/10, בו נפל ענף של עץ על רכבה של התובעת שחנה כדין בחניה מותרת ומוסדרת.

טענות התובעת

2. התובעת טענה בכתב התביעה, כי הנתבעת – עירית תל אביב – הינה הבעלים, המחזיקה או המפקחת בפועל על עץ שהיה שתול בסמוך למגרש חניה אזורי. מדובר בעץ גדול ביותר שענפיו הצלו על הרכב אשר חנה במרחק של כ-4 מטרים מגזע העץ. לטענת התובעת, בתאריך 26/9/10 החנתה את הרכב במקום, בתאריך 28/9/10 אמורה הייתה לצאת עם הרכב, ואז בשעות הערב, כשהגיעה לחניה נדהמה לראות חלל ריק מעל הרכב, דהיינו הענף הענק שגודלו היה כמחצית מגודל העץ נעלם, הרכב היה מטונף משיירי ענפים, עלים, אבקני פרחים ושרף הענפים שדבק על הצבע והשמשות. התובעת גם הבחינה בפגיעה בפח, באנטנת הטלפון כן פגיעה בריפוד העליון מסגרות תאורה ועוד.

3. בכתב התביעה נטען, כי התובעת שוחחה ביום 29/9/10 עם רוני לוי, עובד תברואה אשר הודיע למוקד 106 על המפגע וכן עם שלומי גוזלן מפקח על הגינון באזור מטעם העיריה, אשר דיווח לתובעת שתעד בצילומים את נפילת הענף והפגיעה ברכב.

4. התובעת הוסיפה, כי צלמה את העץ וכי הצלקת הינה באורך של כ- 80 ס"מ וברוחב 28 ס"מ, טענה כי נראה בתמונה כי מחצית מן הצלקת יבשה ומחציתה טריה ומכאן יש להסיק כי הענף היה שבור מזה זמן וכי העירייה לא בדקה ולא מנעה את נפילת העץ.

5. התובעת זימנה שמאי לבדוק את הרכב, אשר קבע, כי הנזק הישיר לרכב עומד על 12,446 ₪ וירידת הערך עומדת על 18,800 ₪ ובסה"כ 31,266 ₪.

6. משכך, טוענת התובעת כי האשם רובץ לפתח העיריה בכך שלא תחזקה את העץ כראוי, לא וידאה ולא בדקה מבעוד מועד מה מצב העץ, לרבות מצב הענף הגדול שנפל, לא מנעה בפעולות מקדימות של בדיקה ופיקוח את נפילת העץ ולא כרתה את הענף היבש מבעוד מועד ומשכך לא נקטה באמצעים סבירים למניעת התאונה.


7. משכך טוענת התובעת, כי העירייה הפרה חובה חקוקה על פי סעיף 235 לפקודת הראיות, הפרה חובת זהירות מושגית וקונקרטית וחבה כלפיה מכוח סעיפים 35 ו- 36 לפקודת הנזיקין. כמו כן טוענת התובעת לתחולת סעיף 41 לפקודת הנזיקין, בבחינת "הדבר מעיד על עצמו".

טענות הנתבעת
8. בכתב הגנתה טענתה הנתבעת כי אין לה אחריות מוחלטת על כל מפגע המתרחש ברחבי העיר, וכי היא מתחזקת את רשת העצים ברחובותיה אך אין לחייבה בדין מבלי להוכיח רשלנות מצדה.

9. הנתבעת טענה, כי בתאריך 28/9/10 נתקבלה אצלה הודעה או דווח בדבר בקשה לגיזום עץ עירוני, כאשר העץ נפגע על ידי כלי רכב מסוג משאית אלמונית שנסעה בכביש ופגעה בעץ, פגיעה אשר גרמה לנפילתו. לטענת הנתבעת המפגע טופל על-ידי המחלקה הרלוונטית מתוך חובתה לדאוג לתושבי העיר והמפגע הוסר.

10. הנתבעת הוסיפה, כי עד לקבלת ההודעה לא היה בידיה לעשות דבר, היא נהגה כרשות מקומית סבירה והיא עורכת תדיר נוהל בדיקת עצים על מנת לגלות נזקים פוטנציאליים ובבדיקה האחרונה לא התגלה נזק כלשהו, מכל מקום, כאשר במקרה דנן העץ נפל כתוצאה מפגיעת משאית לא ניתן היה לצפות את האירוע או למנוע את התרחשותו.

11. הנתבעת הוסיפה בכתב ההגנה כי נוצר ריקבון בחלק התחתון של בסיס העץ, דבר אשר אין לאבחנו עובר לקריסת הענף.

עדויות הצדדים והראיות שהוגשו

12. התובעת העידה, כי החנתה את הרכב שלה במגרש החניה, ביום 26/9/10 ביום ג' בערב, באה לצאת מהמקום שהיה מאוד מוצל וראתה חלל מעל הרכב כל ענף העץ נעלם. לדבריה, חשבה שגזמו את העץ וגם ראתה שארים של גיזום אולם ראתה מכה על האוטו. התובעת הוסיפה והסבירה את דעתה בדבר אופן קרות הארוע: "זה לא היה גיזום. כי היתה צלקת בעץ. אותה "צלקת" שהיתה מאוד גדולה, וזה משמעותי כי חצי מהצלקת היתה יבקשה והחלק התחתון היה טרי... הבנתי שבעצם בגלל שהצלקת יבשה, המכה הראשונית היתה. בין זה לבין הצלקת השניה העיריה היתה אמורה לאתר את זה. לא לחכות שזה יפול באופן טבעי" (עמ' 2 שורות 24-19).
התובעת העידה, כי היא מכירה את האחראי על הגינון באזור, שהיה שם לפחות פעם בשבוע, כי מכירה את הגננים מזה שהם באים לגינה מול הבית שלה ולטעמה הם היו צריכים להבחין בעץ, אבל בגלל שהם לא שמו לב לזה קרה מה שקרה וזו אחריות העיריה לשאת בהוצאה שנגרמה לה.
בחקירה הנגדית הודתה התובעת, כי אין לה ידיעה מקצועית באגרונומיה וכי לא ראתה בעיניה את הענף נופל. התובעת גם השיבה, כי אין לה ידיעה באיזו שעה הענף נפל, אבל היא יודעת שנפל במשך הלילה מרגע שהחנתה עד הבוקר. שמעה שנפל עץ אבל לא דמיינה שזה על האוטו שלה. לדבריה, בשכונה דיברו, אח שלה עבר במקום, יש לה עד שעבר במקום, אבל לא ידעו שמדובר ברכב שלה. התובעת אישרה כי עבדו ממול למקום בו נפל העץ, אולם לדבריה לא משאית פגעה בעץ ולו הייתה פוגעת, היה צריך למסור את מספר המשאית.

13. מטעם הנתבעת העיד מר שלומי גוזלן, מפקח במחלקת גנים ונוף בעיריית תל-אביב שהיה אחראי על האזור. מר גוזלן העיד, כי במקצועו הוא גנן, אחראי על גינון ומתעסק בעיקר בעצים. לדבריו, בתאריך 27/9/10 (שהוא תאריך של פניית המוקד שצורפה לכתב התביעה), הגיע בבוקר מוקדם וראה ענף גדול של עץ שבור על הרכב. בפינת הרחוב מתבצעת בנייה של בנין חדש, מדובר ברחוב צר והיו להם הרבה בעיות עם משאיות בטון וחומרי בנין שנכנסים לרחוב וגורמים נזקים בעמודי חסימה ומדרכות. כאשר הגיע לבדוק את המקרה, ראה שמדרכה שקעה והיה נזק בעמוד חסימה כתוצאה מפגיעה של גלגל גדול, על הגזע עצמו ראה פגיעה של מכה.
באשר לתחזוקת העצים במקום, העיד העד, כי נראה בתמונות שהוצגו על ידי התובעת, שהעצים מטופלים, גזומים לא גבוהים ולא כבדים, ואין סיבה שענף כזה יקרוס לבד. העד הצביע בתמונות על הבניין בו מבוצעות העבודות ממול, וכן על עמוד שבור הנמצא על המדרכה שלדבריו נפגע כתוצאה מפגיעת רכב. לדבריו, תיקון המדרכה נעשה למחרת היום ורואים את העמוד המתוקן ואת הריצוף. העד העיד כי צילם תמונות אולם אלה לא נשמרו במערכת.
בנוגע לדו"ח שכתב העד (נ/1) ציין כי הוא סגר את הקריאה וכתב כי לא יתבצע טיפול נוסף מחוסר תקציב, שכן לדבריו לא חשב להוציא כסף עירוני על גיזום שאין בו צורך.
העד השיב עוד בחקירה הנגדית, כי יש בעיריה נוהל של בדיקת עצים ועושים בדיקה שנתית בכל העצים וכן מבצעים גיזומים שוטפים. כל החניון האמור נבדק על ידו בעבר, גם בעקבות תלונות של תושבים, כאשר הגיזום נעשה גבוה על מנת שיאפשר מעבר למכוניות. לדבריו, לא ביקשו ממנו להביא את דו"ח הבדיקה האחרון, אולם נראה בתמונות, כי העצים גזומים. לדבריו, הם בודקים את העצים ואם רואים שיש משהו שמצדיק בדיקה מוזמן אגרונום לשטח מבצע את הבדיקה ונותן אחריות. העד העיד, כי בעת האחרונה לא היו תלונות על האזור, אלא הוא בדק את אופן עבודת הקבלן.
לשאלות בית המשפט השיב העד, כי מדובר בענף שגדל בפיצול, אבל הוא לא המשיך לגזול, כי אין לו עצה. כאשר נשאל האם היה מעריך שענף כזה היה נופל, השיב כי נפלו גם עצים בגובה 15 מ' ללא סיבה, עצים נופלים, אבל מהסתכלות על העץ ובחינה בדיעבד ניתן לדעת את הסיבה.

14. שמאי התובעת העיד, כי בדק את הרכב ביום 28/12/10, ליד ביתה של התובעת, ולאחר מכן ב- 22/2/11 בדק את הרכב במוסך ושוב ליד ביתה של התובעת לאחר שתוקן וכן ראה חשבוניות תיקון מיום 24/2/11. לדבריו השיהוי לא רלוונטי ומשכך לא צוין בחוות הדעת. הוא עצמו שוחח עם מנהל המוסך שאמר שאינו יכול לקבל את הרכב.
באשר לירידת הערך שקבע בחוות הדעת, העיד שהנחיות ועדת ששון אינן רלוונטיות והוא מעריך את ירידת הערך כ- 20% כפי 1.5. מהתיקון, שכן כאשר מדובר ברכב שהגג בו נפגע מדובר בעניין של מכשול פסיכולוגי למי שהולך לקנות רכב מסוג זה.
באשר לעובדה שחוות הדעת מתובלת בציטוטים מפסיקה הסביר, כי חלק מן ההכשרה של שמאי היא משפטית, ולפיכך ציטט גם מן הפסיקה על מנת שמי שקורא את חוות הדעת יבין שהוא מחויב לפסיקה.


סיכומי הצדדים

15. בסיכומיה טענה התובעת, כי העיריה התרשלה בפיקוח ומניעת נפילת הענף ולא הביאה אפילו בדל ראיה, כי העץ נבדק בעבר ובאם נבדק מתי נבדק, לא הומצא דו"ח מהעבר, לא הומצא נוהל בדיקה, לא הומצאו צילומים והכל כאשר מדובר בענף הנמוך בעץ. התובעת טוענת, כי משנמנעה העירייה מהבאת ראיות הרי שיש להחיל לגביה את החזקה הנוגעת להימנעות מהבאת ראיה, ונוכח העובדה, כי הנטל מוטל על העיריה בהתאם לסעיף 41 לפקודת הנזיקין בבחינת "הדבר מעיד על עצמו", הרי שיש לקבוע כי העיריה לא עמדה בנטל להוכיח הגנתה ולקבל התביעה במלואה.

16. הנתבעת טענה בסיכומיה, כי תביעת התובעת לא הוכחה וכי לב ליבה של המחלוקת היא האם הנתבעת אמורה לבדוק מדי יום ביומו כל עץ בתחומה. לטענת הנתבעת הוכח מפיו של מר גוזלן והתובעת כאחד כי מתבצעת בדיקה וטיפול שוטף את העצים במקום וכי לא היה כל צורך לבצע גיזום. לטענתה, הוכח עוד, כי העץ נפגע בתוצאה כתוצאה מפגיעת משאית ואלו הנתבעת נהגה כרשות סבירה. לטענת הנתבעת, לו שמעה התובעת כפי טענתה את העץ נופל בלילה, הכיצד לא בדקה את הרכב ורק למחרת בשעות הערב גילתה את הנזק?

דיון והכרעה

17. אין חולק, כי במקרה הרגיל, על התובע נטל הראיה, שכן "המוציא מחברו עליו הראיה", ואולם מאחר ומדובר בתביעה אזרחית בה רמת ההוכחה הנדרשת עומדת על 51% - הרי שדי בכך שגרסה אחת תהא מסתברת באחוז אחד בלבד יותר מרעותה: "מה שנדרש מבעל דין להוכיח... ובדרך כלל יספיק .. שהגרסה.. היא קרובה לאמת מזו העולה מהעובדות שהוכחו ע"י הצד שכנגד" (כב' השופט י' אגרנט ע"פ 232/55 היועץ המשפטי לממשלה נ' מלכיאל גרינוולד , פ"ד יב(2) 2017, 2063ב (1958)). "באורח ציורי נוהגים לומר שדרושה רק הרמת נטל ההוכחה עד למעלה מ-50%... די לנושא בנטל השכנוע שגרסתו תשכנע את ביהמ"ש ב-51% מתוך 100% המבטאים וודאות מוחלטת, על מנת לצאת ידי חובתו, ואין נפקא מינא שנותרים 49% של אי וודאות ... ולא למיותר יהא להזכיר כי ביהמ"ש אינו מנוע לקבוע, כי בעל דין עמד בטל השכנוע במידה הדרושה, גם אם חומר הראיות מותיר חללים ופרשיות סתומות" (י' קדמי, על הראיות (חלק רביעי, תש"ע-2009) עמ' 1764), ראה גם: תאמ (י-ם) 18301/08 ליסינג בע"מ נ' צביה פישר), שם צוטטו הדברים.

18. תחילה יש לבחון אם התובעת הוכיחה בגין מה ניזוקה מכוניתה. ביתר פירוט, יש לבחון אם התובעת הוכיחה שמכוניתה נפגעה מענף עץ שנפל או הופל והיכן היה מצוי העץ. בענייננו, התובעת העידה, כי החנתה את מכוניתה במקום, וכעבור יומיים ראתה את הנזק וסימנים לנפילת הענף, הנתבעת לא חלקה על הטענה כי מכונית התובעת נפגעה מנפילת הענף והדבר גם תועד בדיווחים של עובדי העיריה שהגיעו למקום. הנה כי כן, ניתן לקבוע כי הוכח במידה הנדרשת שמכונית התובעת ניזוקה מענף של עץ שנפל עליה, ושענף העץ מצוי בשטח הנמצא באחריות העיריה. מכאן יש לבחון את אחריות הנתבעת לתאונה.

19. השאלה, לפיכך, היא האם הוכחה התרשלות בעטיה יש לחייב את הנתבעת לפצות את התובעת על נזקיה.

20. נדמה שלא יכולה להיות מחלוקת, כי רשות מקומית אחראית למפגעים הקיימים בכבישים המצויים בשטחה, עם זאת אחריות של רשות מקומית או כל בעל חזקה אחר במקרקעין, אינה בלתי מוגבלת. אחריותה של הרשות המקומית, ככל אחריות, מקורה בהפרת חובת זהירות, בין מושגית ובין קונקרטית, הנבחנת על בסיס פעולתה והתנהלותה של הרשות הסבירה. הרשות הסבירה, אינה רשות מושלמת, וגם אם ימצא קיומו של מפגע שלא ניתן לצפותו או מפגע שלא ניתן יהיה למגרו בו ברגע (כגון שריפת נורה), לא תחוייב הרשות.

21. במקרה דנן, טוענת התובעת להעברת הנטל על הנתבעת בהתאם לסעיף 41 לפקודת הנזיקין, ומשכך מבקשת לקבוע, כי הנתבעת לא עמדה בנטל המוטל עליה.

סעיף 41 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש), קובע:
"בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה כי לתובע לא הייתה ידיעה או לא הייתה לו יכולת לדעת מה היו למעשה הנסיבות שגרמו למקרה אשר הביא לידי הנזק, וכי הנזק נגרם על ידי נכס שלנתבע הייתה שליטה מלאה עליו, ונראה לבית המשפט שאירוע המקרה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהוא נקט זהירות סבירה - על הנתבע הראיה שלא הייתה לגבי המקרה שהביא לידי הנזק התרשלות שיחוב עליה".

22. על מנת להוכיח התקיימות הכלל "הדבר מדבר בעדו", נדרש מן התובע להוכיח תחילה קיומם של שלושה תנאים מצטברים שנקבעו בסעיף 41 לפקודת הנזיקין :
תנאי ראשון: הנסיבות הממשיות של האירוע אינן ידועות לתובע.
תנאי שני: כי הנזק שנגרם - נגרם על ידי נכס שבשליטתו המלאה של הנתבע.
תנאי שלישי: כי ההנחה ששבירת הענף כתוצאה מרשלנות כלשהיא - תהא מסתברת יותר מההנחה שזו נגרמה ללא כל התרשלות של הנתבע.

23. נטל השכנוע לעניין קיומם של שלושת התנאים רובץ על שכם התובע, ועליו להרימו על-פי המבחן של עודף ההסתברויות: ערעור אזרחי מס' 241/89 ישראליפט (שרותים) תשל"ג בע"מ נ' רחל הינדלי (להלן: "פרשת ישראליפט").

24. בענייננו, ספק אם התנאים מתקיימים – באשר לתנאי הראשון, התובעת ידעה לאורך כל הדרך לטעון, כי הנסיבות לנזק ידועות לה, ואף העידה בבית המשפט, שמעה בלילה את שבירת הענף וכי ביכולתה לקבוע בהסתמך על הצלקות המצויות בעץ, כי העירייה אמורה הייתה לאתר את המפגע ולמגרו. כמובן, שהתובעת אינה מומחית לענייני אגרונומיה, וספק אם בידה לקבוע בהסתמך על הצלקות שנמצאו בעץ את מנגנון הגרימה. בנסיבות מעין אלה, על התובעת מוטל הנטל להוכיח באמצעות חוות דעת או באמצעי אחר, כי מדובר בהתרחשות שארעה כתוצאה מרשלנות של התובעת. על אף האמור, בנסיבות בהן התובעת לא שהתה במקום עת ארעה נפילת הענף, אני נכונה להתעלם מהידיעות המופלגות שהפגינה התובעת אודות מנגנון הגרימה ולקבוע, כי התנאי הראשון התקיים והנסיבות הממשיות של האירוע אינן ידועות לה.

25. באשר לתנאי השני, שמדובר בנכס המצוי בשליטתו המלאה של הנתבע, שההלכה שקבעה דעת הרוב בפרשת ישראליפט, אינה דורשת שליטה מוחלטת בנכס. לפי דעת השופט מצא, שקבע את דעת הרוב –
"המבחן הראוי לקיומה של שליטה איננו אפוא מבחן טכני-פורמאלי המבוסס על חזקה מלאה, רצופה ובלעדית בנכס המזיק, אלא מבחן ענייני-מעשי, הבוחן אם זיקתו המיוחדת של הנתבע לנכס המזיק מעידה לכאורה על היותו בעל היכולת הטובה ביותר למנוע את התרחשות התאונה. אם התשובה לשאלה זו - על-פי מאזן ההסתברויות - היא בחיוב, כי אז ייראה הנתבע כבעל שליטה בנכס המזיק. אכן, בבואו לקבוע אם הנתבע הוא בעל שליטה, יידרש בית המשפט, מטבע הדברים, גם לשאלות הקשורות בחזקה שיש (או שהייתה) לנתבע בנכס: טיב זכותו להחזיק בו, עד כמה פעיל למעשה את זכותו, כלום חזקתו (בהתחשב בחובת הזהירות שחלה עליו מכוחה) הייתה רלוואנטית לגרימת הנזק, האם היו מחזיקים (או בעלי גישה) נוספים זולתו, מה המשקל שיש לייחס לאפשרות שהנזק נגרם עקב מעשה של אדם אחר, ועוד. אך מבחן זה איננו תולה את קיומה של שליטה בתנאי סף נוקשים; לא בלעדיות החזקה, ואף לא קיומה במועד התאונה דווקא, מהווים תנאים כאלה".

26. במקרה דנן, העץ מצוי בשטח שהוא בחזקת הנתבעת, כאשר לעובדיה הגישה למקום, אף כי לא ניתן לשלול אפשרות של הגעת אנשים אחרים למקום, או פגיעה בעץ מגורם זר כפי שנטען על ידי הנתבעת, אני דווקא נוטה לקבוע, כי במבחן המהותי לנתבעת נתונה השליטה לגבי תחזוקת העץ. אין משמעות הדבר שהנתבעת אמורה להפקיד שמירה על העץ יומם וליל, אלא שבידה האפשרות הטובה ביותר למנוע את התרחשות הארוע.

27. ואולם, גם אם אניח, כי התנאי הראשון והשני מתקיימים, ספק אם התנאי השלישי מתקיים - ויודגש כי הנטל להוכיח שסביר יותר להניח שהתרשלות היא שגרמה, בנסיבות העניין, לנזק, מוטל על התובעת. ראה לעניין זה: ד"נ 4/69 נוימן נ' כהן, פ"ד כד (2) 229, וע"א 4152/03 ענדאליב ואח' נ' בית החולים ביקור חולים, תק-על 2005 (1), 1135, שם נפסק בעניין זה, על ידי כב' השופט ריבלין כי:
"כלל "הדבר מעיד על עצמו" מהווה חריג לדרישת ההוכחה האינדיבידואלית, בכך שהוא מאפשר לתובע להוכיח את תביעתו באמצעות ראיות סטטיסטיות גרידא - ראיות המלמדות כי במרבית המקרים, נזק מן הסוג שארע נגרם בשל התרשלות כלשהי... אלא שגם הראיות הכלליות אינן זוכות לאמון א-פריורי, והן נדרשות לעמוד באמות-המידה הרגילות של מהימנות ומשקל".

28. לטעמי, התובעת לא עמדה בנטל להוכיח בדרך כלשהי כי במרבית המקרים נזק מסוג זה נגרם בשל התרשלות כלשהי. ככל שברצון התובעת היה להוכיח כי הדבר נבע כתוצאה מהתפתחות העץ והתנתקות הענף מן העץ גופו אט אט כפי שנטען, דבר שהעיריה הייתה אמורה לאתר ולמנוע מבעוד מועד, הרי שהיה עליה לתמוך תיזה זו בעדות מומחה. מדובר בעדות סברה טהורה. לא ניתן לקבוע על סמך התמונות שהציגה התובעת את גודל הצלקת על העץ ולא ניתן לקבוע על סמך אותן תמונות ומבלי שנשמעה עדות שבמומחיות, כי על סמך הגודל והיחס בין החלק היבש בצלקת לבין החלק הטרי, סביר יותר לקבוע כי הענף נפל באופן עצמאי. אף לא ניתן לקבוע, כי על גנני העיריה היה להבחין בסכנה מבעוד מועד. דווקא בתמונה שהציגה התובעת נראה, כי מסביב לחלק היבש, יש חלק של צלקת טריה, כך שאפשר שחיצונית הענף נראה מחובר כל כולו לעץ ולא ניתן היה להבחין בהינתקות החלקית שלו מן העץ. כאמור, בית המשפט אינו מומחה לאגרונומיה ואינו יכול להיכנס בנעליו של מומחה כזה.
הנה כי כן, התובעת לא תמכה את תביעתה בחוות דעת מומחה אשר יהא בידו לשכנע, כי התרחשות נזק מסוג זה הייתה בגדר צפיותה של הרשות הסבירה והתרחשותו היא תוצאה של רשלנות ולא של התערבות גורם זר לדוגמא, משאית שעברה במקום ונתנה מכה לעץ. כל שהוכח הוא ארוע נקודתי בו נפל ענף על מכוניתה של התובעת, דבר שיכול להתיישב עם התערבות גורם זר, או ארוע שלא ניתן לצפותו. על כן, אני קובעת כי בענייננו, לא הוצבה, תשתית ראייתית, המלמדת, כי ההסתברות לגרימת הנזק, כתוצאה מהתרשלות, עולה על ההסתברות להעדרה, לפיכך דין הטענה, בדבר תחולת הכלל הראייתי, "הדבר מדבר בעדו", להידחות (השווה: תא (כ"ס) 5455/05 ביטוח ישיר נ' פשטיין מרים ועמי (11/9/2005))

29. משכך, חובת הראייה הייתה ונותרה על כתפי התובעת. לטעמי תובעת לא עמדה בחובה זו, למול האפשרות שהציבה התובעת כי העץ נפל כתוצאה מהעדר תחזוקה נכונה והתרשלות הנתבעת, עומדת טענת הנתבעת, כי ביצעה תחזוקה נאותה במקום. טענה שקיבלה אישוש בעדות התובעת שאשרה, כי היא ראתה את העד מטעם הנתבעת לפחות פעם בשבוע במקום. כן עומדת טענת הנתבעת, כי הדבר ארע כתוצאה מפגיעת משאית שפגעה גם בעמוד שהיה על המדרכה, כאשר בתמונות שצלמה התובעת נראה העמוד השבור מונח, וכן נראים סימני תיקון טריים.

30. אכן הנתבעת לא הביאה מכלול ראיות שעשויות היו לתמוך בגרסתה, כגון מסמכים אודות הבדיקה התקופתית, נוהל גיזום העצים, ראיות אודות התיקון במדרכה שנעשה באותו הבוקר, לא הוצגו התמונות שצולמו וכיוצ"ב, יחד עם זאת משהנטל להוכחת התביעה לא מוטל על כתפיה, אין בהימנעות זו מהבאת ראיות כשלעצמה להביא להטלת אחריות על כתפיה.
אציין כי עדותו של עד הנתבעת, מר שלומי גוזלן מהימנה בעיני, מר גוזלן העיד על מראה עיניו כאשר הגיע למקום בבוקר וראה ענף גדול של עץ שבור על רכב, ראה, כי המדרכה שקעה והיה נזק בעמוד חסימה כתוצאה מפגיעה של גלגל גדול. על הגזע עצמו ראה פגיעה של מכה, גם לשאלות בית המשפט השיב העד: "לפי מה שראיתי במקום והמדרכה השבורה ועמודי החסימה, ראינו שהיתה פגיעה של רכב גבוה בענף" (עמ' 5 שורות 3-4). זוהי עדות ראיה למצב של השטח בסמוך לאחר הארוע, עוד לפני שהתובעת הגיעה למקום, שמציבה לפחות גרסה השווה במשקלה לטענת התובעת, כי הענף נפל כתוצאה מהזנחה.
יתירה מזו, מר גוזלן (שהתובעת אשרה, כי היא רואה אותו במקום לפחות פעם בשבוע) העיד, כי לא היה במקום צורך לבצע גיזום עצים, כי העץ לא היה גדול ולא היה מסוכן. מר גוזלן העיד, כי הוא פעל בהתאם לנוהל וכי החניון נבדק בצורה שוטפת. אכן הנוהל לא הוצג, אולם די בעדותו של העד ובראיה כי נמצא במקום פעם בשבוע כדי לקבוע כי הוכח שאכן נערכת בדיקה תדירה של המקום. אין ספק שלו העד היה מבחין בסכנה מאחד העצים היה מורה למגרה.
כפי שהעיד העד, בתמונות שהציגה התובעת עצמה, המקום נראה מתוחזק, לא מוזנח והעצים נראים גזומים יחסית וגבוהים. מקובלת עלי עדות העד, כי עצם העובדה שמדובר היה בענף הנמוך ביותר בעץ, לא מצדיקה גיזומו רק בשל כך, ככל שלא נשקפה הימנו סכנה. אכן העד לא ידע לומר מתי אגרונום ביקר במקום ומה היו הוראותיו, אך אם התובעת סברה שמידע זה חשוב ורלבנטי, יכלה לדרוש אותו מן העיריה מבעוד מועד.

31. אכן, לא יכול להיות חולק על חובת העירייה לפעול למיגור מפגעים בשטחה ובכלל זה לדאוג לגיזום העצים ולהסיר מפגעי עצים שעשויים ליפול ולגרום נזק לרכוש וחלילה גם לגוף. כפי שעלה מדברי העד, העיריה מכירה בחובתה, קיים נוהל גיזום עצים והעד טען, כי אכן פעל לפי הנוהל. עדות זו לא נסתרה. נהפוך הוא. התובעת טענה, כי היא רואה את העד במקום פעם בשבוע. התובעת לא טענה ולא הביאה, כי ראיה כי היו ענפי עצים נוספים שנפלו במקום, כך שהעיריה אמורה הייתה לדעת על הסכנה. העיריה לא נדרשה להציג נתונים על עצים שנפלו במקום או בכלל, משכך איני סבורה שהוכח כי העיריה הפרה את חובת הזהירות המוטלת עליה כלפי התובעת, וזאת גם אם אניח כי הנטל עבר אל העיריה.
כפי שנפסק במקרה דומה בו קיבל בית המשפט המחוזי ערעור על פסק דין בית משפט שלום שהטיל חבות על מועצה מקומית מקום שנפל עץ על רכב חונה –

"למעשה, קבלת התביעה על ידי בית משפט קמא יש בה כדי להטיל על המועצה חבות כמעט מוחלטת לכל נזק עקב נפילת עץ, ולשחרר את המשיבה מחובת ההוכחה המוטלת עליה מעצם מעמדה כתובע, כל זאת על אף שמדובר בעילת רשלנות".
עא (חי') 15084-02-11 המועצה המקומית פרדס חנה-כרכור נ' שומרה חברה לביטוח בע"מ (30/11/11).

ראה גם: ת"א (שלום-ת"א) 44949/04 איילון חברה לביטוח בע"מ נ' מועצה מקומית נווה מונוסון (16/2/06).

אמנם יש מקרים בהם חוייבה רשות מקומית במקרים בהם נפל עץ וגרם לפגיעה בגוף או ברכוש, אך היה זה בנסיבות שהוכח, כי על הרשות המקומית היה לצפות נפילת ענפי עצים במקום ובכל זאת לא היה קיים נוהל מסודר ולא עשתה דבר כדי למגר את הסכנה (ראה לדוגמא: בתא (חי') 1108/01 פומניאשיץ ורה נ' עיריית חיפה (22/7/2004)).

32. אם צריך עוד להוסיף, הרי התובעת עצמה נמנעה מלהביא ראיות שעשויות היו להוכיח גרסתה, כך התובעת טענה, כי שמעה שנפל עץ ודיברו על זה בשכונה. לדבריה, אח שלה עבר וראה את זה, ויש לה עד שעבר שם וראה את זה, אבל הוא לא זיהה את הרכב. אחיה של התובעת והעד מטעמה לא הובאו להעיד, כפי שניתן היה לצפות אם אכן מדובר היה בעדים שיכולים לשפוך אור על אופן התרחשות המקרה.

33. העולה מן המקובץ, כי הנתבעת לא עמדה בנטל המוטל עליה משלא הוכח קשר סיבתי בין מעשי או מחדלי הנתבעת-1 לבין נפילת ענף העץ, כאשר למול טענת התובעת בנוגע למחדלי העירייה קיימת אפשרות ממשית של התערבות גורם זר משאית שפגעה בעץ ושל התרחשות שהיא בבחינת אירוע בלתי צפוי (השווה: תאמ 176444/09 גלי ליסינג בע"מ נ' ועד הבית רחוב מגיד 10 (תל-אביב-יפו), (02/11/2010))

34. נוכח כל האמור לעיל, דינה של התביעה להדחות.

35. משכך איני נדרשת לעניין שיעור הנזק, אך פטור בלא כלום אי אפשר ולפיכך, אציין, כי גם אם הייתי מקבלת את התביעה, הרי שספק אם הנזק הוכח כדבעי. כפי שהוכח הרכב נבדק באיחור משמעותי, תוקן באיחור משמעותי עוד יותר ושיעור ירידת הערך שנקבע בחוות דעת השמאי על פניו הוא בלתי סביר. אכן דו"ח ועדת ששון אינו האורים והתומים בלעדיו אין על מנת להוכיח נזק של ירידת ערך ובית המשפט אינו כבול להמלצות הועדה, אך הוא בהחלט מהווה אינדיקציה לקביעת נזק כזה. קשה לקבל כי כאשר מדובר בנזק לגג הרכב שאין בו כל היבט בטיחותי, שיעור ירידת הערך יעמוד על פי 1.5 מסכום התיקון. לא ברור על מה מבוססת חוות דעת השמאי בנוגע להשפעה הפסיכולוגית שיש לתיקון מעין זה על הקונה, להבדיל מהשפעה פסיכולוגית של תאונה שפגעה בשלדת המכונית ונחשבת כפגיעה בבטיחות הרכב. נוכח הקביעות דלעיל, אין כל צורך שאכריע בעניין.

36. בנסיבות העניין, לפנים משורת הדין, וכאשר העירייה נכונה לפצות את התובעת בלא קשר לשאלת האחריות, כפי שהמליץ בית המשפט, בעת ניהול ההוכחות (ואין אלא להצר על כך שהתובעת לא הסכימה לפיצוי שהוצע), איני עושה צו להוצאות. כל צד ישא בהוצאותיו ובהוצאות העדים מטעמו.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. בור במדרכה

  2. ביטוח נפילה מסוס

  3. אחריות על נזק מנפילת עץ

  4. אחריות בגין נפילה במדרכה

  5. אחריות על נפילת עובד מפיגום

  6. ביטוח ספורט אתגרי נפילה מסוס

  7. אחריות על נפילה מגובה של עובד

  8. אחריות העירייה על נפילה ברחוב

  9. אחריות העירייה בגין נפילה לבור

  10. נפילה בעבודה בשל מים שהיו על הרצפה

  11. נפילה של אישה קשישה בחנות לדברי מאפה

  12. פיברומיאלגיה עקב נפילה במדרגות המשרד ?

  13. החלקה על מים שנצטברו על הרצפה במהלך העבודה

  14. נפילה במהלך העבודה בעת הורדת ילד מרכב הסעות

  15. נפילת חתיכות מלט וחול על אדם שעבר ליד אתר בנייה

  16. נפילה על מדרגות ברזל המובילות מחצר המסעדה למטבח

  17. פגיעת ראש עקב נפילה מאוטובוס שעצר לפתע ודלתו נפתחה

  18. נפילה עקב כך שסף האוטובוס היה רטוב בשל גשם חזק שירד

  19. תביעה בגין נזקי גוף כתוצאה מהחלקה על משטח רטוב בקניון

  20. נפילת גלגל רכב על הרגל בזמן החלפת גלגל - האם תאונת דרכים ?

  21. האם הנפילה אירעה עקב עבודתו או מסחרחורת שאינה נובעת מהעבודה

  22. תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף עקב נפילה נטענת במדרגות ציבוריות

  23. הסייג המוציא מתחולת החוק הפלת"ד הינתקות או נפילה של חלק מהרכב

  24. החלקה בגלל שתוך כדי העבודה שטפו עובדי הניקיון את עמדת המאפייה

  25. בעת יציאתו החליק ונפל במדרגות בתחום ביתו הפרטי ונחבל בידו הימנית

  26. תביעה לפיצוי בגין נזק שנגרם לרכב חונה עקב נפילת ענפי עץ פיקוס על גג הרכב

  27. טען כי תוך כדי ועקב עבודתו, כתוצאה מנפילת גוף מתכת כבד על פניו, נפגע בפנים ובשיניים

  28. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון