הלכת אהרונוב

1. ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב (כב' השופט ד"ר קובי ורדי) מיום 09/04/03 בה"פ 175902/02, אשר קיבל את התובענה, והצהיר כי גלוריה פרץ (להלן: "משיבה 1") זכאית לסך של 150,912 ₪ מתוך הכספים שמוחזקים בנאמנות ע"י עו"ד אסיף מרדכי (להלן: "משיב 5") ככונס נכסים מטעם בנק המזרחי המאוחד בע"מ (להלן: "המערער" או "בנק המזרחי").

2. הרקע

(א) המשיבה 1 נישאה לשמעון פרץ (להלן: "משיב 2") בשנת 1987. ביום 20/05/90 רכשו השניים מחברת שיכון עובדים (להלן: "החברה המשכנת") דירה המצויה בבת ים (להלן: "הדירה"). לשם רכישת הדירה, קיבלו בני הזוג ביום 06/07/90 הלוואה בסך של 110,000 ₪ מבנק לאומי למשכנתאות בע"מ (להלן: "משיב 3" או "בנק לאומי") בעקבות הסכם הלוואה מיום 25/06/90.
הואיל ובמועד העמדת ההלוואה לא ניתן היה לרשום משכנתא לטובת בנק לאומי, עקב העובדה שהמקרקעין טרם עברו הליכי הסדר, המציאו המשיבים 1-2 כתב התחייבות של החברה המשכנת לרשום את המשכנתא בלשכת רישום המקרקעין (שנחתם ביום 26/06/90).

(ב) ביום 05/06/96 נרשם הבנין, בו מצויה הדירה, כבית משותף בבעלות החברה המשכנת. באותו מעמד נרשמה גם הערת אזהרה לטובת המשיבים 1 -2. מסיבות לא ברורות לא נרשמה באותו מעמד הערת אזהרה על סמך ההתחייבות לרישום משכנתא (למרות ששטרי המשכנתא נחתמו כבר ביום 11/12/95). כמו כן, לא נרשם משכון אצל רשם המשכונות עד ליום 22/07/98.

(ג) בינואר 97' הפסיק המשיב 2 את תשלום החזרי ההלוואה בעבור הדירה.

(ד) ביום 17/09/95 פתח המשיב 2 חשבון בבנק המזרחי ע"ש חברה שבשליטתו, סוובקס בע"מ (שלימים נקראה רם פרטס סוובקס (1991) בע"מ, ותכונה להלן: "החברה"), והתחייב לערוב לחובותיה בערבות בלתי מוגבלת. בהמשך, נוכח חוב בסך 192,150 ₪ שנוצר בחשבון, הגיש בנק המזרחי ביום 02/11/97 תביעה נגד החברה ונגד המשיב 2 עצמו. במסגרת התביעה, הטיל בנק המזרחי עיקול זמני על זכויות המשיב 2 בדירה. העיקול נרשם בלשכת רישום המקרקעין ביום 12/11/97.

(ה) בית משפט השלום בתל אביב, בת"א 93970/97, קיבל את התביעה האמורה ביום 16/12/97 וחייב את הנתבעים הנ"ל להשיב לבנק המזרחי את סכום החוב בתוספת ריבית, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

(ו) בתאריך 02/06/98, נוכח פסק הדין האמור שבמסגרתו אושר העיקול, מינה ראש ההוצל"פ בתל אביב את המשיב 5 ככונס נכסים על זכויות המשיב 1 בדירה מטעם בנק המזרחי.

(ז) בתאריך 27/08/98 פתח בנק לאומי תיק הוצל"פ בכפר סבא לשם מימוש המשכון שנרשם ברשם המשכונות, כאמור לעיל, ביום 22/07/98. בתאריך 19/01/99 מינה ראש ההוצל"פ בכפר סבא את עו"ד לימור ישראלה (להלן: "משיבה 4") ככונסת נכסים על זכויות המשיבים 1-2 בדירה מטעם בנק לאומי.

(ח) בתחילה, נוכח המחלוקת שנתגלעה בשאלה האם יש ליתן עדיפות לעיקול או למשכון, החליט ראש ההוצל"פ לעכב
את הליכי ההוצאה לפועל בתיק המימוש של בנק לאומי בשל היעדר סמכות. בהמשך, משהגיעו בנק המזרחי ובנק לאומי להסדר ביניהם באשר לחלוקת הכספים שיתקבלו ממכירת הדירה (להלן: "ההסדר"), הוא אישר מכר הדירה (שנמכרה תמורת 148,000 $ שהועברו בנאמנות למשיב 5). התמורה חולקה בהתאם להסדר כדלקמן: חלקה של המשיבה 1, היינו- 301,824 ₪, הועבר במלואו לבנק לאומי וחלקו של המשיב 2 בסך 301,824 ₪ הועבר במלואו לבנק המזרחי בתאריך 09/06/02.

(ט) המשיבה 1 טענה כי בכך נטלו המערער והמשיבים 3-5 שלא כדין את חלקה בתמורה שנתקבלה ממכירת זכויותיה בדירה וכפו עליה את תשלום חובותיו של משיב 2, שלא היה לה כל חלק בהם. המשיבה 1 גרסה כי לבנק לאומי יש עדיפות על בנק המזרחי, משום שזכות מן היושר גוברת על עיקול, ולכן יש לחסר את כספי המשכנתא, בהם היא חייבת יחד עם משיב 2, מתמורת הדירה, ולהעבירם לבנק לאומי ומהיתרה זכאי בנק המזרחי – המעקל - למחצית (לה זכאי המשיב 2) בלבד. קרי, המשיבה 2 טענה כי היא זכאית לסך של 150,912 ₪ המהווה מחצית מהסכום ששולם לבנק המזרחי.

(י) בנק המזרחי והמשיב 5 טענו כי העיקול הרשום לטובת בנק המזרחי קדם למשכון שנרשם לטובת בנק לאומי ולכן גובר עליו מכוח סעיף 4(3) לחוק המשכון, תשכ"ז-1967 (להלן: "חוק המשכון"). משמע, הכספים שהועברו לבנק המזרחי בגין מכירת הדירה שייכים לו ולא למשיבה 1.
עוד טענו, כי אין מקום לבקשה לסעד הצהרתי מקום שמדובר בסעד כספי.

(יא) בנק לאומי והמשיבה 4 טענו כי המשיבים 1-2 והחברה המשכנת לא עמדו בהתחייבותם לרשום את השעבוד לטובת בנק לאומי במעמד רישום הזכויות בדירה ע"ש המבקשים 1-2 בלשכת רישום המקרקעין. עוד טענו, כי יש לדחות את התובענה ולו רק בשל היותה נגועה בחוסר תום לב ובשיהוי.

3. פסק דינו של בית משפט קמא

(א) בית המשפט דחה את הטענה שעניינה אי התאמת הסעד ההצהרתי המבוקש. נקבע כי מהות התובענה הינה הצהרה לגבי תחרות בין זכויות, כאשר הסעד האופרטיבי לגבי הכספים מתבקש מהסעד ההצהרתי, נלווה אליו ומשלים אותו. בנק לאומי ובנק המזרחי עצמם, הסכימו בהסדר שגובש ביניהם כי אם תישאר מחלוקת ביניהם בשאלת הקדימות, תוגש לבית המשפט המתאים המרצת פתיחה במסגרתה יוכרע האם יש עדיפות למשכון או לעיקול. דא עקא, שאלה מצאו פתרון שלא הצריך מבחינתם הכרעה, וכך נוצר מצב דברים בו דווקא המשיבה 1, שאינה צד להסכם זה, היא זו שמבקשת מבית המשפט להכריע בתחרות הזכויות בין הבנקים, שכן להכרעה זו ישנה השלכה לגבי חלקה בכספים.

(ב) בית המשפט קבע כי יש לקבל את התובענה משלושת הנימוקים שלהלן:

אא) עדיפות הממשכן מכוח זכות קניין שביושר תוצרת הארץ, זכות מעין קניינית של "משכון מן היושר"/"משכנתא מן היושר" הגוברת על העיקול – בית המשפט מציין את הלכת בוקר (בר"ע 178/70 בוקר נ' חברה אנגלו ישראלית בע"מ, פ"ד כה(2) 121) אשר נהפכה בע"א 189/95 בנק אוצר החייל בע"מ נ' אהרונוב, פ"ד נג(4) 199 (להלן: "הלכת אהרונוב" או "פס"ד אהרונוב"):
"בפס"ד אהרונוב ביהמ"ש העליון סטה מהלכת בוקר, תוך קביעת העיקרון שהתחייבות לביצוע עסקה כשלעצמה, אף ללא רישום, גוברת על זכותו של נושה שהטיל עיקול על הנכס, אף אם נרשם העיקול, כזכות שביושר תוצרת הארץ".


ר' גם ע"א 2643/97 גנז נ' בריטיש וקולוניאל חברה בע"מ ואח', פ"ד נז(2) 385 (להלן: "הלכת גנז" או "פס"ד גנז").
בסופו של יום, בית המשפט הסיק כי: "לאור הלכת אהרונוב, כפי שעם כריתת הסכם מכר מקבלים זכות שביושר ביחס לדירה כך גם עם כריתת הסכם משכון, מתן כספי ההלוואה וקבלת כתב התחייבות מהבעלים של הקרקע (החברה המשכנת – שאצלה נרשם המשכון) ויפויי כוח בלתי חוזר מהקונים מקבלי ההלוואה נוצרה לטעמי זכות מעין קניינית שביושר למשיב מס' 4 [בנק לאומי], זכות שעולה בדרגתה על זכות אובליגטורית גרידא כמו עיקול".

בב) עדיפות הממשכן עקב הזכות הנחותה של העיקול גם ללא הכרה במשכון כזכות "קניין שביושר" ועקב שיקולי צדק ויושר – בית המשפט הצביע על גישת כב' השופטת שטרסברג כהן בפס"ד אהרונוב אשר נותנת עדיפות אף לזכות חוזית על פני המעקל וזאת גם במקרה בו זכות המעקל נרשמה ברשם המקרקעין ואילו הזכות החוזית לא נרשמה. בית המשפט ראה עדיפות זו של המשכון על העיקול כמבטאת את היותו של העיקול זכות נחותה יותר במדרג הזכויות – בעוד ההתחייבות החוזית מקנה זכויות מהותיות בנכס המסוים, העיקול אינו יוצר את הזכויות המהותיות, אלא משמש כלי למימושן. העיקול הוא צעד דיוני שנועד לייחד את הנכס המסוים לגבייה.
נקבע כי שיקולי הצדק במקרה הקונקרטי מצדיקים שהמשכון יגבר על העיקול הרשום. הווה אומר – הדירה עליה הוטל העיקול לא היתה נרכשת אלמלא התקבלו כספי ההלוואה מבנק לאומי.
בית המשפט הפנה לגישה המצדדת בכך שבהכרעה בין הצדדים ישנם גם שיקולי מדיניות, יעילות וצדק
(רע"א 56661/93 כנען נ' UNITED STATES OF AMERICA, פ"ד נא(1) 114, 128) וקבע כי אין ספק שמי שייפגע יותר עקב שלילת הנכס ממנו הוא הבנק בעל המשכון וששיקולי הצדק מטים את הכף לעברו.

גג) העדפת המשכון עקב ראיית התגבשות המשכון עם נתינת הכסף, עריכת המסמכים, כתב ההתחייבות וייפוי כוח
בלתי חוזר – באנלוגיה להעברת זכויות במקרקעין שטרם נרשמה, שם תשלום תמורה ומסירת החזקה מהווים את גיבוש העברת הזכות, כך גם במקרה דנן. המשכון מתגבש למעשה בעת מתן כספי ההלוואה וחתימת מקבלי ההלוואה על הסכם ההלוואה, ייפוי כוח בלתי חוזר וחתימת הבעלים על כתב התחייבות לרישום המשכנתא. זאת, מכוח החלת דיני המכר/ המחאת חיובים על העברת הזכויות החוזיות.
בנסיבות המקרה דנן, בהן בנק לאומי מסר כבר את כל כספי ההלוואה למשיבים 1-2, החתים אותם על מסמכי רישום המשכנתא וקיבל כתב התחייבות מהחברה המשכנת וייפוי כוח בלתי חוזר מהמשיבים 1-2 עוד בטרם רישום העיקול על ידי בנק המזרחי, עסקת המשכון התגבשה למעשה עוד לפני הטלת העיקול.

בית המשפט, בגדרו של פסק דינו המפורט והמקיף, לא פסח גם על התמודדות עם סעיף 4 לחוק המשכון.
בית המשפט הבהיר כי סעיף 4 לחוק המשכון לא יוצר את המשכון והוא גם לא מבטלו באם לא נרשם. מטרת הסעיף דנא היא למנוע הטעייה של נושים אחרים של החייב בתחרות בין הממשכן לבין אדם אחר שרכש זכות בנכס. במקרה של מעקל, הדגיש בית המשפט, כי "לא מדובר במי ששילם תמורה והתקשר עקב אי ידיעתו על המשכון עם החייב אלא במי שנמצא באותו מצב שבו היה מוצא את עצמו אילו נרשם המשכון כבעל זכות עיקול בלבד עקב חוב החייב, בלא קשר למקרקעין הממושכנים".
בית המשפט הגיע לידי מסקנה כי במקרה דנן יש מקום להחלת הלכת אהרונוב וסעיף 4(3) לחוק המשכון לא מונע זאת.

בית המשפט לא ראה לקבוע שמי מהצדדים היה חסר תום לב, במידה העשויה להשפיע על זכויות שביושר וליצור מניעות כלפי הטוען לזכות (הלכת אהרונוב ופס"ד גנז).

4. הערעור

(א) המערער והמשיב 5 (שיכונו להלן: "המערער") טוענים, בראש ובראשונה, כי המשיבה 1 לא היתה זכאית לבקש סעד הצהרתי וכי היה עליה לתבוע סעד כספי בדרך של תובענה רגילה וכי טעה בית המשפט בכך שלא הסתפק בסעד הצהרתי כמבוקש, אלא חרג ממנו בקובעו כי הכספים יועברו למשיבה 1.
עוד נטען כי ההליך הראוי היה הגשת ערעור על החלטת ראש ההוצל"פ שאישר את חלוקת הכספים על פי ההסדר.

(ב) במישור המהותי, טוען המערער כי זכותו של בנק המזרחי גוברת על זכותו של בנק לאומי משני טעמים עיקריים:

הטעם הראשון עניינו בסעיף 4(3) לחוק המשכון לפיו, כך נטען, אין למשכון שלא נרשם תוקף כלפיו. מכח הוראה זו זכותו של הנושה המעקל עדיפה על זכות בעל המשכון שלא נרשם, ולא ניתן לפסוק בניגוד אליה. משכון שלא נרשם תקף רק בין הנושה לחייב ואילו כלפי נושים אחרים של החייב אין כוחו של המשכון יפה.
לטענת המערער, טעה בית המשפט בכך שלא התייחס כלל לשאלת ידיעת המעקל. במקרה הנוכחי, לא הוכח כי המערער ידע או היה עליו לדעת על משכון זכויות המשיב 2 לטובת בנק לאומי, ולפיכך אין למשכון שלא נרשם כל תוקף כלפיו.
המערער מוסיף וטוען כי גישתו של בית משפט השלום יוצרת יש מאין "זכויות שביושר" במקום שבו אמר המחוקק את דברו במפורש, ותוצאתה היא חוסר וודאות עסקית ומשפטית שתנבע מכך שגם בדיקת רישומים בספרים הציבוריים לא תאפשר לדעת את מצב זכויות הצד השני בוודאות.
הטעם השני, נוגע לאי רלוונטיות הלכת אהרונוב במקרה דנן. לטענת המערער, טעה בית המשפט בהסתמכו על הלכת אהרונוב כאסמכתא לקביעה כי זכויותיו של בנק לאומי גוברות על פני זכויותיו. בעוד יצירת הלכת אהרונוב התאפשרה בהיעדר חוק ספציפי העוסק ישירות במרוץ בין זכויות הקונה לזכויות הנושה, כאשר עסקינן במרוץ בין זכויות בעל משכון לא רשום אל מול נושה רגיל – ישנו חוק מפורש.
זאת ועוד, טוען המערער, כי בפס"ד גנז נקבע במפורש כי בעל הזכות הראשון בזמן כפוף לעקרונות כלליים במשפט בכלל ולעקרון תום הלב בפרט, ובדומה – ע"א 790/97 בנק המזרחי המאוחד נ' גדי (טרם פורסם) (להלן: "הלכת גדי" או "פס"ד גדי") שבא אחריו קבע כי עדיפותו של הקונה הראשון אינה אבסולוטית והיא עלולה לסגת מפני עקרון תום הלב. עמדת המערער היא, כי טעה בית המשפט שלא בחן את תום לבו של בנק לאומי, אשר לא רק שלא רשם הערה כלשהי ביחס למשכון בלשכת רישום המקרקעין, אלא שהוא כלל לא רשם משכון לזכותו במשך תקופה של כשמונה שנים לערך. המערער טוען כי היה על בית המשפט לקבוע כי אי הרישום האמור מהווה חוסר תום לב השולל כל עדיפות על פני נושה מאוחר.


5. טענות המשיבים

(א) המשיבה 1 מתנגדת לטענה הדיונית שמעלה המערער. לטענתה, ביקשה להצהיר על זכותה הקניינית בסכום הכסף שהיה מופקד, במועד הגשת התובענה, אצל המערער וכי רשאית היתה לעשות כן מכוח זכות העקיבה הנובעת מזכותה הקניינית בנכס שנמכר. בנוסף, טוענת המשיבה 1 כי מתן הסעד ההצהרתי במקרה זה הוא גם הדרך היעילה, הנוחה והזולה ביותר לסיום הפרשה כולה.

המשיבה 1 טוענת כי זכותו של בנק לאומי גוברת על זכותו של בנק המזרחי, זאת – נוכח הלכת אהרונוב (המשיבה 1 מפנה לה"פ (י-ם) 2247/03 רשף נ' לוי, תק-מח 2004(1) 6761 (להלן: "עניין רשף"), שם נקבע כי אין לצמצם את הלכת אהרונוב לתחרות שבין רוכש זכויות הבעלות לבין נושה אחר, וכי על פי הגיונה יפה הלכה זו גם לזכויות אחרות במקרקעין הטעונות רישום). אין הבדל לוגי- מבני בין אדם הרוכש בעלות בנכס לבין אדם הרוכש משכון.

המשיבה 1 מוסיפה כי ניתן ליישב את זכות המשכון מן היושר עם ס' 4(3) לחוק המשכון בעזרת גישתו של המלומד ח. זנדברג, אשר הובאה בפסק דינו של בית משפט השלום.
לעניין אי הרישום, טוענת המשיבה 1, כי המערער ממילא לא הסתמך על הנכס בעת מתן האשראי לחברה.

המשיבה 1 מדגישה כי הן המערער והן משיב 3 הם בנקים, קרי – נושים מקצועיים. לאמור, בנק המזרחי הוא נושה מקצועי, המודע למגבלות הרישום והוא בעל ידע וכלים לערוך בדיקות ראויות ולכן עובדת קיומה של החברה המשכנת ורישום הבית המשותף ע"י החברה המשכנת מבלי להעביר את זכויות הבעלות בנכס למשיבים 1-2, היו אמורים להביאו לבדיקת פנקסיה של החברה המשכנת וכך לגילוי קיומו של המשכון. כמו כן, גם אם אי הרישום על ידי בנק לאומי נתפס כחוסר תום לב הגורם לנסיגת זכותו מפני זכותו של המעקל, אסור לו לפגוע בזכות הקניין של המשיבה 1. שהרי, מדובר, כאמור, בנושה מקצועי ובגוף רב עוצמה, ולפיכך עליו לשאת בתוצאות התרשלותו או להיפרע ממי שהתרשל כלפיו ולא רשם הערת אזהרה לטובתו (החברה המשכנת).

(ב) המשיבים 3-4 מתנגדים גם הם לטענות המערער הנוגעות לעדיפות העיקול שנרשם לטובתו על פני המשכון.

עוד טוענים המשיבים 3-4, תוך כדי הצבעה על פס"ד גדי, כי בנק לאומי אחז בהתחייבות של המשיבים 1-2 והחברה המשכנת כי תרשם לזכותו הערת אזהרה בגין המשכנתא שהעניק למשיבים 1-2 ואשר כספיה הועברו לחברה המשכנת. הואיל והחברה המשכנת לא הודיעה לו כי אין ביכולתה לרשום הערת אזהרה, הוא לא ידע ולא יכול היה לדעת כי לא בוצע הרישום וכל עוד לא הופר חוזה הלוואה עם המשיבים 1-2 לא היתה לו כל אפשרות לבדוק זאת. לפיכך, אי רישום הערת האזהרה לטובתו אין בו כדי לשלול עדיפותו הקניינית על פני בנק המזרחי בעל העיקול ואין בו לכשעצמו משום הפרת חובת תום הלב כלפיו. כמו כן, אין באי הרישום משום רשלנות מצד בנק לאומי, כטענת המערער.

6. דיון והכרעה

(א) הדיון שלהלן יתמקד בזכות ה"קניין שביושר" ובהשלכות המעשיות העולות מעצם קיומה במקרה שלפנינו.
כידוע, "קניין שביושר" נוצר כתוצאה מהתחייבות לעסקה במקרקעין שטרם נרשמה. במקרה שלפנינו, החברה המשכנת התחייבה להקנות לבנק לאומי משכנתא ולכן האחרון נחשב, בתקופת הביניים שבין מתן ההתחייבות לבין הרישום בפנקסי המקרקעין, כבעל "קניין שביושר".

(ב) השאלה ששבה ועולה גם במקרה שלפנינו היא האם שיטת המשפט הישראלית מכירה כיום במוסד ה"קניין שביושר"; ואם כך - האם זכות של "משכון שביושר" גוברת על עיקול רשום שנוצר לאחריה?

כאמור בפסק דינו של בית משפט השלום הלכת אהרונוב הכירה, הלכה למעשה, ב"זכויות שביושר נוסח ישראל". אותו מקרה נסב על "זכויות שביושר" של רוכש נכס (אשר טרם שוכללה זכותו), הגם שלא רשם הערת אזהרה, וקבעה את עדיפותו ביחס לנושה כספי רגיל המעקל את הנכס (שיכונה להלן: "נושה מעקל"). זאת מן הטעם שהקניין המלא בנכס שאותו מבקשים לעקל, שוב אינו של המוכר, ואילו הקונה רכש קניין שביושר באותו נכס, המזכה אותו להירשם כבעל הנכס.
במקרה דנן, לא מדובר בתחרות שבין רוכש זכות בעלות שבמקרקעין לבין נושה מעקל, אלא בתחרות שבין בנק לאומי, נושה הזכאי לכך כי תרשם משכנתא על נכס מקרקעין, להבטחת החוב כלפיו (יכונה להלן: "נושה ממשכן") לבין בנק המזרחי, אשר רשם עיקול על אותו נכס מקרקעין.
הלכת אהרונוב, אשר מכירה בקניין שביושר, חלה לא רק על התחייבות לעשות עסקת מכר במקרקעין כי אם גם על רכישת זכויות אחרות במקרקעין, לרבות משכנתא, כחלק מהמשטר הכולל של "זכויות שביושר תוצרת הארץ".
ובלשונו של פסק הדין (שם, 240):

"פרופוזיציה זו אינה מוגבלת אך להקנייתה של זכות הבעלות. היא חלה על הקניה של כל זכות אחרת במקרקעין או במיטלטלין".

(ר' גם ע"א 1559/99 צימבלר נ' תורג'מן, פ"ד נז(5) 49, 59; וכן מ. דויטש, "נפילתה (?) ועלייתה של הזכות שביושר במשפט הישראלי – המשפט בעקבות המציאות", עיוני משפט כד (תשס"א) 313, 349-352).

בדומה למקרה בו עסקינן, עניין רשף עסק גם הוא במערכת היחסים שבין נושה ממשכן לבין נושה מעקל. נקבע כי:

"שורת הדין – המוכתבת על ידי משטר העדיפויות של סעיף 9 [לחוק המקרקעין, התשכ"ט- 1969] – מקנה לבנק [הנושה הממשכן] יתרון על פני הנושה המעקל. יתרון זה מבוסס הן על הכרונולוגיה – עסקת המשכנתא קדמה לעיקול, והן על המהות – מדובר בהתחייבות להקנות זכות בנכס אל מול נשייה כללית".

המסקנה המתבקשת, אליה הגיע בצדק בית משפט השלום היא, שבעל הזכות ל"משכנתא ביושר" גובר על המעקל אשר רשם את העיקול (ויודגש, אין חשיבות לעניין רישום העיקול, או בלשונו של בית משפט השלום:


"רישום העיקול לא יכול לפגוע בקניין שביושר ורישום העיקול לא מעלה ולא מוריד, כשהעיקול כזכות אובליגטורית לא פוגע בקניין שביושר").

(ר' גם: מ. דויטש, שם, עמ' 365-367).

(ג) משקבענו כי הנושה הממשכן גובר על הנושה המעקל, יש לבחון את השלכתו של עקרון תום הלב על ענייננו.
השאלה הטעונה הכרעה היא, האם חובת תום הלב יוצרת בהכרח דרישה לרישום הערת אזהרה.
כאמור לעיל, הלכת אהרונוב, אשר עסקה ביחסי רוכש מול נושה כספי, הכירה ב"זכויות שביושר" של רוכש נכס, הגם שלא רשם הערת אזהרה.
לעומת זאת, הלכת גנז אשר נפסקה לאחריה ועסקה בתחרות בין רוכשי זכויות בנכס מסוים (היינו, בעסקאות נוגדות), קבעה כי עקרונית מוטל נטל על הרוכש הראשון שזכותו טרם שוכללה, לרשום הערת אזהרה. ביסוד ההלכה עמדה התפיסה הגורסת כי הימנעות מרישום הערת אזהרה תורמת ליצירת התאונה המשפטית המובילה לעסקאות נוגדות (ר' נ. כהן, "חוזה של קטינה, לרכישת דירה, מול נושה של המוכר", הפרקליט מ"א 161 (1993)). משמעות ההלכה היא כי אי רישום הערת אזהרה עלול לעלות כדי חוסר תום לב, אשר יסייג את עדיפותו של בעל העסקה הראשונה.
המלומד פרופ' מ. דויטש, במאמרו "נטל הרישום של הערת אזהרה במקרקעין – הלכת גנז והשלכותיה", הפרקליט מז 181, 204-205, גורס כי אין כל סתירה בין ההלכות, וכי הלכת גנז לא ביטלה ולא סייגה את הלכת אהרונוב, נוכח סוגי העימותים השונים הנדונים בהלכות אלו. חיזוק לגישה זו ניתן לראות בהלכת גדי, אשר ניתנה לאחר הלכת גנז, וקבעה - ביחס למערכת יחסים עם נושה מעקל - כי באופן עקרוני לא מוטל על הרוכש הנטל לרשום הערת אזהרה. לשון אחר, במצב הדברים הטיפוסי, אין הרוכש מפר, באי רישומה של הערת האזהרה, את חובת תום הלב כלפי מעקל שהטיל עיקול לאחר היווצרות זכויות הרוכש. אי רישום הערת אזהרה אינו שולל את עדיפותו הקניינית בנכס. קביעה זו התבססה הן על מאפייני מוסד העיקול (אשר אינו מקנה זכות מהותית בנכס המסוים) וההתנגשות עם הרוכש (שבמהותה הינה "התנגשות כלכלית" ולא "התנגשות קניינית"); הן על אינטרס ההסתמכות החלש של הנושה; הן על היעדר קשר בין אי רישום הערת אזהרה לבין היווצרות העימות; והן על עוצמת הזכויות של המעקל ומידת זיקתו לנכס שהן בגדר ציפייה שאינה מגעת כדי אינטרס משפטי הגובר על זכותו המעין קניינית של רוכש הנכס.

המקרה שלפנינו נסב על סוג שונה של מערכת יחסים – תחרות בין נושה ממשכן לבין נושה מעקל, אך מבחינת מערכת השיקולים הכרוכה בהתמודדות בין הזכות שביושר לבין העיקול, האיזון העקרוני אינו שונה מזה שנעשה בהלכת גדי.

גם בנסיבות הקונקרטיות, אי רישום הערת אזהרה אינו עולה כדי חוסר תום לב אשר יסייג את עדיפות הנושה הממשכן, ואנו מקבלים את קביעתו של בית משפט השלום בהקשר זה.

אין קשר סיבתי בין העדר הרישום, לבין נזקו של הנושה המעקל - בנק המזרחי. הנשייה, בלא קשר לנכס, מלמדת שהנושה המעקל לא ביקש לסמוך במישרין על הנכס נושא העימות כדי להיפרע ממנו. לאמור, העסקה שבבסיס נשייתו של המערער היא ערבות אישית בלתי מוגבלת שהעמיד המשיב 2 למערער תמורת אשראי שקיבלה בשעתה החברה שבבעלותו. עסקת האשראי והערבות של המשיב 2 אינן קשורות לדירה. כמו כן, לא נשמעה מפי בנק המזרחי הטענה כי בעת העמדת האשראי לטובת החברה שבשליטת המשיב 2, הסתמך על הדירה כנכס של המשיב 2 שיוכל להיפרע ממנו. לא נטען כלל כי המערער ידע על קיומה של הדירה, כי בדק את מצב הפנקסים לגביה או כי הסתמך על העובדה שלא נרשמה הערת אזהרה לטובת בנק לאומי. נראה כי הדירה מעולם לא היוותה שיקול משיקולי המערער כשהחליט להעמיד אשראי לטובת חברתו של המשיב 2. היעדר הסתמכות עובדתית על אי הרישום של ההערה מוביל למסקנה כי אי רישום הערת האזהרה לא עלה כדי חוסר תום לב, אשר יש בכוחו לפגוע בעדיפות הנושה הממשכן.

במסגרת עקרון תום הלב יכול בית המשפט לקחת בחשבון שיקולי צדק שונים, לרבות אפיונם של הצדדים המעורבים.
הן המערער והן המשיבה 1 הדגישו בעיקרי הטיעון מטעמם כי הנושה הממשכן, בנק לאומי, הינו נושה מקצועי. בעניין רשף איפיין בית המשפט את מעמדו החברתי של בנק כדלקמן:

"הבנק מהווה סוכנות חברתית אשר מוטלת עליו חובות אמון מוגברות לא רק כלפי לקוחותיו אלא כלפי הציבור בכללותו. משמעות הדברים היא שהורחב היקף החיובים המוטלים על הבנק 'כלפי לקוחות ושאינם לקוחות, תוך לימוד אנלוגיה מן ההלכות המשפטיות המגדירות אחריותן של רשויות ציבוריות' (ע"א 53893/91 טפחות בנק משכנתאות לישראל נ' צבאח, פ"ד מח(2) 573). היותו של הבנק סוכנות חברתית יכולה להוביל להטלת חובות כלליות, שאינן באות לביטוי רק במישור יחסים מול לקוח קונקרטי או פרט מסוים. לדוגמא, ניתן להטיל במקרים המתאים, חובה כללית בנוגע למדיניות הדיווח הכספי של הבנק או מדיניות ההשקעות שלו. החלת חובת אמון כללית משנה את כללי הדיווח מיסודם, ומונעת הסתמכות על כללים פורמליים אשר אינם מורים תמונה מלאה (ת"פ (ירו') 524/90 מדינת ישראל נ' בנק לאומי לישראל)" (ה"פ (י-ם) 2247/03 רשף נ' לוי, תק-מח 2004(1) 6761, 6766).

בהקשר זה, ברצוננו לציין כי ראוי היה שבנק לאומי היה דואג לרישום של זכויותיו:


"...הבנק הוא נושה מקצועי. יש לו הכלים והמערך המקצועי לדאוג לרישום ראוי של זכויותיו. ברגיל הבנק עצמו סומך על הרישום, ועל כן ההכרה בחשיבות הרישום ובדיוקו ידועה לו. הבנק הוא גם בעל אינטרס ישיר בדיוק הרישום, שכן ברגיל הרישום מהווה כלי עבודה העומד לרשותו במהלך העבודה השוטף שלו...הבנקים מעורבים בעסקאות טעונות רישום בתדירות גבוהה. הקפדתם של הבנקים על רישום מהיר ומדויק יכולה להוות מרשם בטוח לקידום האינטרס שבמרשם" (ה"פ (י-ם) 2247/03 רשף נ' לוי, תק-מח 2004(1) 6761, 6765).
המקרה שלפנינו שונה מעניין רשף במובן זה שהמשיבה 1 אינה "נושה מקצועי" בעוד שהצדדים המעורבים האחרים שווים בכוחם. הווה אומר- הן הנושה המבקש להבטיח עצמו באמצעות משכון, הן הנושה המעקל - שניהם נושים מקצועיים. בנסיבות אלה, נוכח השיקולים המצטברים עליהם עמדנו, אין באי הרישום כדי לסייג את עדיפותו של בעל הזכות המעין קניינית.

7. מסקנתו של בית משפט קמא לפיה הוראת סעיף 4(3) לחוק המשכון אינה מונעת את תחולתה של הלכת אהרונוב בנסיבות המקרה הקונקרטי, מקובלת עלינו. בית המשפט עמד בפסק דינו על חלופות פרשניות אפשריות, התומכות במסקנה זו: ראו מ. דויטש, לעיל, 365-367, וכן ח. זנדברג, המחאת זכות: מכר מותנה או משכון?, משפטים לא(4) תשס"א 985, 998.
לכך נוסיף, כי גם אם נניח, כפי שמציין המלומד דויטש, כי הלכת אהרונוב הופכת את הסיפא להוראת סעיף 4(3) לחוק המשכון למיותרת, אין בכך כדי לגרוע מכוחה של הלכה זו.
לשם ההשוואה נציין כי כפועל יוצא של הלכת אהרונוב, הוראת סעיף 127 (ב) לחוק המקרקעין, התשכ"ט – 1969 הפכה למיותרת. לא היה בכך כדי למנוע שינויה של הלכת בוקר ולהעניק להוראות הדין את הפרשנות הראויה (ר' דברי הנשיא ברק, שם 251). הגיונם של דברים אלה יפה גם בענייננו. יש ליישם את הפרשנות הראויה נוכח השלכותיה של הלכת אהרונוב בנסיבות הקונקרטיות של המקרה, כמבואר לעיל.

8. לא מצאנו ממש בטענות הדיוניות של המערער, מטעמיו של בית משפט קמא.

9. סוף דבר

אשר על כן החלטנו לדחות את הערעור.

המערער ישא בשכ"ט עו"ד של המשיבה 1 בסך 20,000 ₪ בצרוף מע"מ.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. הלכת קטב

  2. הלכת קלס

  3. הלכת גנז

  4. הלכת קרמר

  5. הלכת קופל

  6. הלכת קריב

  7. הלכת קהתי

  8. הלכת קליג

  9. הלכת קדוש

  10. הלכת קאשי

  11. הלכת הפחד

  12. הלכת סלע

  13. הלכת קלמר

  14. הלכת קניר

  15. הלכת קורן

  16. הלכת אוסם

  17. הלכת קנית

  18. הלכת רוט

  19. הלכת צרי

  20. הלכת קוזלי

  21. הלכת קסוטו

  22. הלכת קורפו

  23. הלכת קרסיק

  24. הלכת קוסוי

  25. הלכת רוקר

  26. הלכת קעדאן

  27. הלכת קסירר

  28. הלכת סיבל

  29. הלכת טטרו

  30. הלכת פלמן

  31. הלכת אלסוחה

  32. הלכת אסולין

  33. הלכת אטינגר

  34. הלכת קנובלר

  35. הלכת אשבורן

  36. הלכת בובליל

  37. הלכת קאדריה

  38. הלכת אל עמי

  39. הלכת גויסקי

  40. הלכת פמיני

  41. הלכת הניכוי

  42. הלכת קרישוב

  43. הלכת קירשנר

  44. הלכת קלקודה

  45. הלכת הולצמן

  46. הלכת צמיתות

  47. הלכת פוליטי

  48. הלכת אהרונוב

  49. הלכת קליפורד

  50. הלכת קולומבו

  51. הלכת קול העם

  52. הלכת סוויסה

  53. הלכת אלגריסי

  54. הלכת אל עמלה

  55. הלכת הגמלאות

  56. הלכת משה סמי

  57. הלכת יורוקום

  58. הלכת בית הכרם

  59. הלכת פרמינגר

  60. הלכת בית הרכב

  61. הלכת קסטנבאום

  62. הלכת שטיינמץ

  63. הלכת מילפלדר

  64. הלכת קל בניין

  65. הלכת קו לעובד

  66. הלכת פרלה עמר

  67. הלכת חאג' יחיא

  68. הלכת ההשתחררות

  69. הלכת זטולובסקי

  70. הלכת צ'ק פוינט

  71. הלכת קהילת ציון

  72. הלכת מיסטר מאני

  73. הלכת נניקשווילי

  74. הלכת רובינשטיין

  75. הלכת קידוחי הצפון

  76. הלכת אפרופים הישנה

  77. הלכת קנובלר יעקובי

  78. הלכת הניהול הפנימי

  79. הלכת אפרופים החדשה

  80. הלכת מרכז הארגזים

  81. הלכת הניכוי מהניכוי

  82. הלכת הרשות הראשונית

  83. הלכת קנית היטל השבחה

  84. הלכת סויסה תצהיר חוקרים

  85. הלכת העיקר והטפל מקרקעין

  86. הלכת אהרונוב עסקאות נוגדות

  87. הלכת מרגוליס מצב רפואי קודם

  88. הלכת מלול אובדן סיכויי החלמה

  89. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון