הלכת אוסם


1.לפני בקשת רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופטים א' אפעל-גבאי, ר' כרמל וי' מרזל) במסגרתו נדחה ערעור המבקשות על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (כבוד השופט א' דראל).


מר מאיר משה (להלן: הנפגע) טען את משאיתו בשטח הטענה ייעודי של חברת תנובה. לאחר הטענת הסחורה, לא ניתן היה לסגור את דלתותיה האחוריות של המשאית, שכן זו עמדה צמודה לקיר בעמדת הטעינה. על כן, התקדם הנפגע בנסיעה מרחק של כ-20 מטרים, עצר את משאיתו, דומם את מנועה ויצא לסגור את הדלתות האחוריות של המשאית. בעודו סוגר את דלתות המשאית או מיד לאחר שסיים לסגור אותן, נפגע הוא ממשאית שחלפה בסמוך, ואשר היתה מבוטחת אצל המבקשות (להלן: הרכב הפוגע). אין חולק שאילו היה הנפגע משלים את פעולת סגירת הדלתות, הוא היה חוזר למשאיתו, מניע אותה ומתקדם בנסיעה למקום סמוך במגרש ההטענה, על מנת לעסוק בסידור המטען. בית המשפט נדרש להכריע אם הנפגע היה בבחינת משתמש ברכבו, שאז האחריות לפגיעה בו חלה על מבטחת הרכב שלו, שמא נחשב הוא כמי שטען ופרק מטען, שאז האחריות היא על מבטחות הרכב הפוגע – המשיבות.

בית משפט השלום קבע כי ירידת הנפגע ממשאיתו לשם סגירת הדלתות היתה בנסיבות המתוארות חלק אינטגראלי מהליך הטעינה או פעולת לוואי של הליך הטעינה, ולא היה בה משום שימוש עצמאי ברכב. נראה שלא הייתה מחלוקת בין הצדדים כי על-פי ההסכם ביניהם, אם אכן כך הדבר, צריכה להתקבל תביעת המשיב (המוסד לביטוח לאומי, ששילם לנפגע דמי פגיעה ומענק נכות). פסק הדין אושר על ידי ערכאת הערעור. מכאן בקשת רשות הערעור שלפנינו.

2.המבקשות סבורות כי קביעתן של הערכאות הקודמות, לפיה הנפגע נחשב כמי שטען ופרק את רכבו, מוטעית לאור פסק הדין שניתן ברע"א 418/03 אוסם נ' סמדג'ה, פ"ד נט (3) 541 (2004) (להלן: הלכת אוסם). המבקשות ערות להלכה שנפסקה ברע"א 7617/97 קרנית נ' אלשעאר, פ"ד נה (1) 861 (1999) (להלן: הלכת אלשעאר) – לפיה סגירת דלת במהלך טעינה ופריקה היא שימוש לוואי של טעינה ופריקה – ואולם לשיטתן הלכת אלשעאר בוטלה בהלכת אוסם, וכיום, כך על פי פרשנותן, סגירת דלת היא שימוש עצמאי, שכן היא מהווה חלק מהכניסה לתוך הרכב או הירידה ממנו. לחלופין טוענות המבקשות כי גם אם יקבע כי הלכת אלשעאר חלה, הרי שיש לאבחן את ענייננו מן המקרה שנדון שם, שכן נסיעתו של הנפגע ניתקה את הקשר מפעולת הטעינה, וזאת בדומה לעניינו של הנפגע פארס, שנדון במסגרת פרשת אוסם. המשיב מצידו סבור כי אין מקום בנסיבות העניין ליתן רשות ערעור בגלגול שלישי. לגופו של עניין הוא סומך ידיו על פסקי הדין של הערכאות הקודמות, וסבור כי הלכת אלשעאר כלל לא בוטלה אלא היא שרירה וקיימת, ואף יושמה כהלכה במקרה דנן.

3.דין בקשת רשות הערעור להידחות. אכן, יש לראות בסגירת דלתותיה האחוריות של המשאית על ידי הנפגע משום השלמת פעולת הטעינה, ועל כן מדובר בפעולה שבאה בגדר החזקה הממעטת שבהגדרת "שימוש ברכב מנועי" בסעיף 1 לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים).

אין חולק כי נסיבות המקרה שלפנינו דומות לאלה שנתבררו בפרשת אלשעאר. באותו עניין, נבחנה השאלה אם סגירת הדופן (או הדלת) האחורית של משאית, שנפתחה קודם לכן לצורך טעינת המשאית, היוותה חלק מפעולת הטעינה אם לאו. בית המשפט קבע שם כי "אין ספק שפתיחת הדופן האחורית של המשאית לצורך טעינת המשאית, כמו גם סגירתה עם סיום הטעינה מהוות פעולות לוואי של הטעינה. פתיחת הדופן נעשתה כדי לאפשר את הטעינה או להקל עליה; סגירתה בסמוך לאחר הטעינה באה להשלים את פעולת הטעינה על ידי השבת הרכב למצבו הקודם, הרגיל, קודם פעולת הטעינה. מדובר בפעולות המהוות חלק אינטגראלי של פעולת הטעינה של אותה משאית, ועל כן יש לראותן כפעולות לוואי של הטעינה וכחלק שלה" (שם, בעמוד 863-864). באופן דומה נפסק בפרשות אחרות כי פריסת ברזנט על מטען שהועמס על משאית היוותה חלק מפעולת הטעינה, כפעולת לוואי שלה (רע"א 6223/98 שיבלי נ' הדר, חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נב (5) 381 (1998)) וכי קיפול יריעת ברזנט וקשירתה לארגז המשאית בסמוך לאחר פריקת המטען מהמשאית, מהווים פעולה נלווית לפעולת פריקת המטען וחלק ממנה (רע"א 2781/98 דגן נ' גבירלה (טרם פורסם, 30.12.1998). ברע"א 6454/99 "אריה" חברה לביטוח בע"מ נ' דואני, פ"ד נו (3) 495 (2002), חזרנו ועמדנו על מהותה של פעולת הלוואי, והבהרנו כי היא באה בגדר חריג הטעינה והפריקה "...במקום שבו פעולת הלוואי היא חלק אינטגראלי של פעולת הטעינה, או הפריקה, וקשורה עמן בקשר הדוק. קשר זה נבחן על פי מידת הצורך בביצוע פעולת הלוואי, המידה בה מקלה אותה פעולה על הפריקה או הטעינה, סמיכות הזמנים שבין פעולת הלוואי לבין פעולת הפריקה או הטעינה, ועתים אף סמיכות המקום בו מבוצעת פעולת הפריקה או הטעינה".

אמנם, במקרה דנן לא סגר הנפגע את דלתות המשאית מיד לאחר תום העמסתה, אלא בחלוף פרק זמן קצר ונסיעה בת 20 מטר. עם זאת, מקובלת עלי מסקנת הערכאות הקודמות כי בנסיבות העניין – סמיכות המקום (מרחק של לא יותר מ- 20 מטר) סמיכות הזמנים (פרק זמן קצר), חוסר האפשרות להשלים את הליך הטעינה אלא לאחר הזזת הרכב למרחק המדובר (שכן לא ניתן היה לסגור את הדלתות בסמוך לעמדת הטעינה) והעובדה שהנסיעה הקצרה נעשתה כחלק מתוכנן וקבוע מראש של הליך הטעינה – תומכים בכך שמדובר בחלק אינטגראלי מהליך הטעינה, שלא הושלם קודם לכן.

4.אשר לטענות המבקשות בנוגע להלכת אוסם. ראשית, אין לקבל את הטענה לפיה הלכת אוסם בטלה את אותן הלכות שהגדירו את הפעולות הנלוות לפריקה ולטעינה. היפוכם של דברים הוא הנכון: בית המשפט ציין, במסגרת פרשת אוסם, כי יש להקפיד שלא להוציא ממושג הפריקה והטעינה, בניגוד לכוונת המחוקק, מרכיבים אינהרנטיים של המושג, והפנה (בסעיף 16 לפסק הדין) להלכות הקודמות שנפסקו בעניין אלשעאר, דגן, שיבלי ודואני. בית המשפט הוסיף וחזר על כך ש"פעולות מסוימות מהוות 'חלק אינטגרלי' של פעולת הטעינה או הפריקה, 'משלימות' אותה או 'מאפשרות' את ביצועה. אופיין זה מביא אותן בגדרי פעולת הטעינה והפריקה עצמה. זו לא היתה 'אפשרית' או 'שלמה' בלעדיהן. לפיכך חל על פעולות לוואי אלה דין הפריקה והטעינה, לאמור – הן באות בגדר החריג" (הלכת אוסם, סעיף 17 לפסק הדין).

5.זאת ועוד. הלכת אוסם עוסקת, כידוע, במקרים בהם אירוע תאונתי אחד מקיים את אחת מדרכי השימוש המוכרות בחוק הפיצויים, אך נופל, בה בעת, במסגרת החריג המוציא מגדר תחולת החוק את טעינתו של מטען או פריקתו. כזכור, קבעה הלכת אוסם כי די בכך שאירוע מקיים את אחת מדרכי השימוש המוכרות על מנת שתקום תחולה לחוק הפיצויים, ואין בעובדה שהאירוע נופל גם בגדר חריג הפריקה והטעינה, כדי לאיין את נפקות קיומו המקביל של "שימוש ברכב מנועי" על פי הגדרת החוק.

בענייננו לא הוכיחו המבקשות כי מתעוררת סתירה בין שימוש עצמאי ברכב לבין חריג הפריקה והטעינה. המבקשות טוענות כי סגירת דלת המשאית היא בגדר שימוש עצמאי, בהיותה חלק מן הכניסה לרכב או הירידה ממנו. ואולם, לא כך הם פני הדברים: אין לראות בנפגע שבפנינו כמי שנפגע בעת שביצע "ירידה" מן הרכב או "כניסה" לתוכו, שכן התאונה אירעה בעת שהנפגע סגר את הדלתות האחוריות של המשאית, לצורך השלמת פעולת הטעינה. פעולת סגירת הדלתות היתה חלק אינטגראלי מהליך הטעינה, ולא נעשתה לצורך תחבורתי.

6.עוד טענו המבקשות, כי השימוש המוכר שעשה הנפגע ברכב היה של "טיפול דרך", שנועד למנוע או להקטין את הסיכון התעבורתי ואשר בוצע אגב הנסיעה או לצורך המשכה המיידי, בדומה לעניינו של פארס שנדון במסגרת פרשת אוסם. טענה זו נדחתה בצדק על ידי הערכאות הקודמות. כפי שהובהר, במקרה שלפנינו ארעה התאונה במקום החנייה של המשאית, בטרם יצאה לדרכה, ו"הטיפול" הנדון – סגירת דלתות המשאית – לא נדרש עקב אירוע פתאומי, ולא ביטא פעולה הכרחית של הנהג, במהלך הדרך, שנועדה לאפשר את המשך הנסיעה (לתנאים בהם יש לעמוד, על מנת שטיפול מסוים יחשב ל"טיפול" או ל"תיקון דרך" ראו: רע"א 5099/08 נביל נ' הדר חברה לביטוח בע"מ (טרם פורסם, 4.2.2009); רע"א 10875/08 שרון נ' קארו (טרם פורסם, 19.4.2009)). הנה כי כן, אף שבמקרה דנן סגר הנפגע את דלתות המשאית לאחר שנסע כ-20 מטר, הרי שאין מדובר ב"טיפול דרך" במובן המתואר, ואף אין לומר כי הנסיעה ניתקה את הקשר מפעולת הטעינה, שהרי הצורך בסגירת הדלתות היה ידוע ומתוכנן מראש, כחלק מהליך ההעמסה, ונבע מכך שלא ניתן היה להשלים את הטעינה בעמדת ההעמסה.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית. המבקשות ישאו בהוצאות המשיב וכן בשכר טירחת עורך דינו בסך 10,000 ש"ח.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. הלכת קטב

  2. הלכת קלס

  3. הלכת גנז

  4. הלכת קרמר

  5. הלכת קופל

  6. הלכת קריב

  7. הלכת קהתי

  8. הלכת קליג

  9. הלכת קדוש

  10. הלכת קאשי

  11. הלכת הפחד

  12. הלכת סלע

  13. הלכת קלמר

  14. הלכת קניר

  15. הלכת קורן

  16. הלכת אוסם

  17. הלכת קנית

  18. הלכת רוט

  19. הלכת צרי

  20. הלכת קוזלי

  21. הלכת קסוטו

  22. הלכת קורפו

  23. הלכת קרסיק

  24. הלכת קוסוי

  25. הלכת רוקר

  26. הלכת קעדאן

  27. הלכת קסירר

  28. הלכת סיבל

  29. הלכת טטרו

  30. הלכת פלמן

  31. הלכת אלסוחה

  32. הלכת אסולין

  33. הלכת אטינגר

  34. הלכת קנובלר

  35. הלכת אשבורן

  36. הלכת בובליל

  37. הלכת קאדריה

  38. הלכת אל עמי

  39. הלכת גויסקי

  40. הלכת פמיני

  41. הלכת הניכוי

  42. הלכת קרישוב

  43. הלכת קירשנר

  44. הלכת קלקודה

  45. הלכת הולצמן

  46. הלכת צמיתות

  47. הלכת פוליטי

  48. הלכת אהרונוב

  49. הלכת קליפורד

  50. הלכת קולומבו

  51. הלכת קול העם

  52. הלכת סוויסה

  53. הלכת אלגריסי

  54. הלכת אל עמלה

  55. הלכת הגמלאות

  56. הלכת משה סמי

  57. הלכת יורוקום

  58. הלכת בית הכרם

  59. הלכת פרמינגר

  60. הלכת בית הרכב

  61. הלכת קסטנבאום

  62. הלכת שטיינמץ

  63. הלכת מילפלדר

  64. הלכת קל בניין

  65. הלכת קו לעובד

  66. הלכת פרלה עמר

  67. הלכת חאג' יחיא

  68. הלכת ההשתחררות

  69. הלכת זטולובסקי

  70. הלכת צ'ק פוינט

  71. הלכת קהילת ציון

  72. הלכת מיסטר מאני

  73. הלכת נניקשווילי

  74. הלכת רובינשטיין

  75. הלכת קידוחי הצפון

  76. הלכת אפרופים הישנה

  77. הלכת קנובלר יעקובי

  78. הלכת הניהול הפנימי

  79. הלכת אפרופים החדשה

  80. הלכת מרכז הארגזים

  81. הלכת הניכוי מהניכוי

  82. הלכת הרשות הראשונית

  83. הלכת קנית היטל השבחה

  84. הלכת סויסה תצהיר חוקרים

  85. הלכת העיקר והטפל מקרקעין

  86. הלכת אהרונוב עסקאות נוגדות

  87. הלכת מרגוליס מצב רפואי קודם

  88. הלכת מלול אובדן סיכויי החלמה

  89. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון