הלכת אלגריסי

השופטת י' צור

1. בפסק-דין מיום 1.4.2001 קבעתי את סכום הנזק שנגרם לתובעים כתוצאה מהתאונה שבה נהרג המנוח. ביום 8.5.2001 ביקשו הצדדים להכריע בשאלת זכאותם של התובעים לרבע מן הנזק על-פי סעיף 330(ג) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן - חוק הביטוח הלאומי).


2. בהתאם לחוות-הדעת של האקטואר ספיר, המוסכם על הצדדים, עולה כי סכום הנזק הכולל על-פי הפראמטרים שנקבעו בפסק-הדין הוא בסכום של 2,408,139 ש"ח.
אין חולק כי גימלאות המוסד לביטוח לאומי (להלן - המל"ל) שהתובעת מקבלת הן בסכום כולל של 2,413,139 ש"ח. התובעים טוענים כי מאחר שהמנוח נסע במכונית שהיא בבעלות חברה להשכרת רכב, ולא במכונית השייכת למעביד, מגיע להם פיצוי בסכום נוסף של 25% מהסכום הכולל של הפיצוי שנפסק. הנתבעת טוענת כי מדובר בתאונת עבודה ובמכונית שהמעביד סיפק למנוח לצורכי עבודתו ולפיכך התובעים אינם זכאים ל-25% נוספים מסכום הנזק שנפסק להם.

הצד המשפטי - כללי

3. זכותו של נפגע לקבל פיצוי בסך %125, דהיינו את מלוא נזקיו בתוספת של 25%, נקבעה בסעיף 330 לחוק הביטוח הלאומי. זכות זו קשורה קשר הדוק לזכות המוסד לביטוח לאומי לחזור בתביעת שיפוי על צד שלישי החייב פיצויים לנפגע על הגימלה שהמוסד משלם לנפגע. עם זאת נקבע בחוק (סעיף 82(ג) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]), כי מצבו של מעביד שונה מזה של "צד שלישי" אחר וניתן לו פטור מתביעת שיפוי של המל"ל. הטעם לפטור נעוץ בעובדה שהמעביד משלם את דמי הביטוח למל"ל, ולכן, בעקיפין, הוא נושא בעול הגימלה המשתלמת לעובדו שנפגע. לפיכך פוטרים את המעביד מתביעת שיפוי של המל"ל, ומהפיצויים המגיעים לנפגע מנכים את סכום הגימלאות שהנפגע מקבל מהמל"ל. תוצאה זו מביאה למצב שבו המעביד נושא בסכום רק פעם אחת וגם הנפגע מקבל את נזקו פעם אחת. ובמילים אחרות, כאשר האחראי לתשלום הפיצויים הוא המעביד, יקבל העובד שנפגע 100% מהנזק, ואילו במקרה שמדובר בצד שלישי הוא יקבל סכום נוסף של 25% מהנזק ובסה"כ 125%.

4. בית-המשפט העליון קבע כי כאשר מדובר בתאונת דרכים המוכרת על-ידי המל"ל גם כתאונת עבודה, וכאשר נפגע בה עובד - על-ידי שימוש, שנעשה ברשות - ברכב שבעליו הוא המעביד, אין המל"ל רשאי לחזור אל המעביד ולמבטחו בתביעת שיפוי בגין הגימלאות המשתלמות לנפגע. הוא הדין אם הנזק נגרם בתאונה עצמית שעשה העובד. הוא גם הדין אם התאונה נגרמה משימוש ברכב על-ידי עובד אחר ברשותו של המעביד או על-ידי המעביד עצמו. בית-המשפט העליון קבע כי המבטחת של השימוש ברכבו של המעביד בביטוח האחריות באה בנעליו של המעביד, וכשם שאין המל"ל זכאי לתבוע שיפוי מהמעביד ששילם את דמי הביטוח למל"ל - כך אין הוא זכאי לתבוע את המבטחת על השימוש ברכבו של המעביד (ע"א 545/85 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' אלגריסי, להלן - פרשת אלגריסי [1]).

ההלכה שנקבעה בפרשת אלגרסי [1] אינה מתייחסת ישירות לסיטואציות שונות ומגוונות שבהן "שייכות הרכב" שונה מהמצב שהיה באותה פרשה, שם היה הרכב "בבעלות המעביד". לפני שאנתח את המצב המשפטי אקבע את המצב העובדתי הנוגע לענייננו.

הצד העובדתי

5. מהמסמכים ומהראיות שנשמעו בפניי עולה כי זמן קצר לפני התאונה החל המנוח לעבוד בחברת "גרופית". חברת "גרופית" הזמינה עבור המנוח ולשימושו מכונית מחברת השכרה עד שתגיע המכונית החדשה שהיא רכשה עבורו. העידה בעניין זה גב' אירית ראובן מנהלת הכספים של חברת גרופית והנשיאה של החברה:


"הרכב שהמנוח נסע בו בעת התאונה היה של חב' ההשכרה. אנחנו שכרנו את הרכב, החברה. שכרנו את הרכב לצורך העבודה שלו. הוא התחיל להיות מועסק אצלנו והזמנו לו רכב ושכרנו רכב עד שיגיע הרכב החדש.


הרכב הזה עמד לשימוש בלבד והוא היה צמוד אליו" (עמ' 3 לפרוטוקול ישיבה מיום 17.1.2001).

אין חולק כי את תשלום דמי השכירות עבור המכונית נשאה חברת "גרופית" (המעבידה של המנוח). בעניין זה הציגה הנתבעת חשבוניות על שם חברת גרופית המעידות על כל התשלומים לחברת ההשכרה (מוצגים נ/8). גם אין חולק כי את ביטוח החובה שילמה חברת ההשכרה כחודשיים לפני התאונה (מוצג נ/10).

6. בא-כוח התובעת טוען כי השוכר של המכונית היה המנוח ולא חברת "גרופית".
אין לקבל טיעון זה. גם אם פורמאלית נרשם שמו של המנוח כשוכר, מי שנשא בתשלום דמי השכירות היא חברת "גרופית", והדבר עולה בבירור מהחשבוניות שהוצאו על שם חברת גרופית. עורך-דין ארגוב מהמחלקה המשפטית של חברת ההשכרה הסביר (בכתב), כי מאחר שמי שנהג בפועל במכונית היה המנוח, חברת ההשכרה ראתה בו אחראי כלפיה אם "חשבון ההשכרה" לא ישולם, ובנוסף ל"צרכי הסבת דו"חות חניה ותעבורה" (מוצג נ/6).

7. מהנתונים בפניי עולה בבירור, כי חברת "גרופית" הייתה זו ששכרה את המכונית עבור המנוח, היא זו שהזמינה את הרכב עבור המנוח, היא שילמה את התמורה עבור ההשכרה, וגם ההחזקה והשימוש בה על-ידי המנוח נעשו ברשותה ובהסכמתה.
שכירות היא זכות שהוקנתה בתמורה להחזיק בנכס ולהשתמש בו שלא לצמיתות. אין ספק כי את התמורה עבור השכירות שילמה חברת "גרופית" וגם ההחזקה באותה מכונית הייתה - מכוח הסכמתה ורשותה - בידי העובד שלה (המנוח).

הניתוח המשפטי

8. השאלה הדרושה הכרעה בפניי היא אם העובדה כי בענייננו מדובר ברכב שהמעביד שכר עבור העובד והעמיד אותו לרשותו יש בה כדי לשנות לגבי שאלת זכות השיפוי של המל"ל. ובמילים אחרות, האם תנאי הכרחי הוא כי הרכב יהיה דווקא בבעלותו של המעביד, או די בכך כי הרכב יהיה ב"שירות המעביד". שאלה זו, במישרין, טרם הוכרעה על-ידי בית-המשפט העליון וקיימת מחלוקת בעניין זה בין בתי- המשפט המחוזיים ובספרות בין כבוד השופט ריבלין לבין כבוד השופט אנגלרד.
במחלוקת זו דעתי היא כדעתו של כבוד השופט י' אנגלרד, בספרו פיצויים לנפגעי תאונות דרכים - עידכון משולב [3].

9. נראה לי כי אין צידוק ענייני להבחין בין מקרה שבו הרכב שהעמיד המעביד לרשות העובד הוא בבעלות המעביד, לבין מקרה שבו המעביד העמיד לרשות העובד רכב שהוא שכר עבורו. בשאלה זו של "שייכות הרכב" קיים מגוון של אפשרויות. כך, למשל, קיימת אפשרות של "שכר מכר", שכירות לתקופה ארוכה, שכירות לתקופה קצרה וכיוצא באלה אפשרויות שונות ומגוונות היכולות לשנות את "מעמדו" של הרכב אצל המעביד. המבחן בענייננו חייב להיות מהותי ולא פורמאלי. מה שחשוב לענייננו הוא שהמעביד רכש את זכות השימוש במכונית (או בכל ציוד אחר), הוא זה ששילם עבורה והעמיד אותה לרשות העובד במסגרת ולצרכיה. אם אגב השימוש באותו רכב, או בכל ציוד אחר, אירע האירוע הרשלני (לענייננו תאונת דרכים), הרי שמדובר בתאונת עבודה שאירעה בשירותו של המעביד, ויש להחיל את הלכת אלגריסי [1] הקובעת כי אין למל"ל תביעת שיפוי, וכפועל יוצא מכך העובד לא יהא זכאי לתוספת של %25 על מלוא הנזק שקיבל.

10. בענייננו, חברת "גרופית" (המעביד), אשר שכרה את הרכב והעמידה אותו לרשות המנוח, הייתה גם זו שחבה בעשיית ביטוח לרכב. לעניין זה אין זה משנה כי לפני שהרכב הושכר ל"גרופית", שילמה חברת ההשכרה עבור הביטוח, אך ברור הוא שדמי השכירות שחברת ההשכרה קיבלה מ"גרופית" כללו גם מרכיב של ביטוח, כך שבפועל מי ששילם את דמי הביטוח עבור תקופת השכירות הייתה חברת "גרופית" (המעביד). מה שחשוב הוא שבפועל המעביד הוא זה שנשא בכל ההוצאות עבור המכונית וכי הוא זה שהעמיד אותה לרשות העובד למענו, לצורכי עבודתו.

11. לעניין זה יפים הדברים שכתב כבוד השופט י' אנגלרד בספרו הנ"ל [3], המעדיף את הפרשנות העניינית על פני הפרשנות הפורמאלית:

"אין צידוק ענייני להבדיל, לגבי זכות השיבוב של המוסד לביטוח לאומי, בין תאונת עבודה הקורית ברכב של המעביד לבין תאונת עבודה הקורית ברכב של העובד. היסוד המכריע הוא כי תאונת הדרכים היא תאונת עבודה בשירותו של המעביד. הנימוקים הענייניים להלכת אלגריסי חלים בשני המצבים. זכות השיבוב של המוסד לביטוח לאומי מייקרת את ביטוח החובה, והעומס הכלכלי הנוסף יוטל בסופו של דבר על המעביד, אשר למענו השתמש העובד ברכבו.
(השווה ודוק פרשת אלגריסי, בעמ' 23, 25-26). הפרשנות של נוסח ס' 82 לפקודת הנזיקין היא, במקרה של תאונה עצמית, בלאו הכי דחוקה (כהודאתה של השופטת נתניהו בפרשת אלגריסי, שם, בעמ' 28 [ו-ז]). הקושי נובע מכך שהמחוקק, באופן כללי, לא היה ער במידה מספקת לבעיית השילוב בין ביטוח אישי לאחריות. נוכח מצב דברים זה יש להעדיף פתרון התואם את ההגיון הענייני של הסוגיה. מנקודת ראות זו, אין להכיר בזכות שיבוב של המוסד לביטוח לאומי כאשר היא מכוונת - במסגרת של תאונת עבודה - כלפי המבטח של המעביד או כלפי המבטח של העובד. בשני המקרים הפרמיה של ביטוח הרכב היא הוצאה השייכת במישרין למהלך העבודה. אין צידוק כי המוסד לביטוח לאומי, הגובה דמי ביטוח לאומי ממשלמי הפרמיה, ישפה את עצמו על ידי גלגול הוצאות התגמולים על מבוטחי הרכב. העובדה כי שלילת השיבוב מונעת מן העובד את זכות-היתר של %25, אינה צריכה להשפיע על הפתרון השיטתי הכולל. מבחינה פורמלית, קרות התאונה האישית תוך כדי מהלך העבודה די בה כדי למלא את דרישות ס' 82 לפקודת הנזיקין (ראה בספר ס' 361, סמוך להערה 129), תוך כדי זיהויו של המבטח, לפי המקרה, הן עם המעביד והן עם העובד. מן האמור עולה, כי אין גם להבדיל - לגבי עובד הנוהג ברכבו שלו לשם ביצוע העבודה למען מעבידו - בין תאונה אישית של העובד לבין פגיעה על ידי נהיגתו בעובד אחר של מעבידם המשותף. על דעתי זו חולק א' ריבלין, תאונת הדרכים - סדרי דין וחישוב הפיצויים (ירושלים, תשנ"ג) 142, הערה 40; אך נימוקיו נשארים במישור הפורמלי.

יתרה מזו, המסקנה כי יש הבדל בין תאונה הקורית ברכב של העובד לבין זו הקורית ברכב של המעביד יוצרת אי-התאמה עם מצבו המשפטי של עובד עצמאי.
ואמנם, תאונה עצמית של עובד עצמאי, המבוטח בביטוח לאומי, עוררה שאלה דומה. גם כאן נטען כי הלכת אלגריסי אינה חלה,

משום שמבחינה פורמלית הקבלן העצמאי אינו מצוי ביחס עובד-מעביד. טענה זו נדחתה בצדק בפרשת ת"א (חי') 171/88 חג'אג' נ' אושיות חברה לביטוח בע"מ, צלטנר, 630(קכה), בעמ' 630(קלא)-(קלו) (השופטת ב' גילאור).
מעמדו של עובד עצמאי כלפי המוסד לביטוח לאומי דומה לזה של עובד שהוא כביכול המעביד של עצמו. הוא משלם את דמי הביטוח ולמוסד לביטוח לאומי אין, כמובן, כל תביעת שיבוב נגדו בתור מבוטח. לכן, הנימוקים שהעלינו בסמוך נגד זכות השיבוב של המל"ל במקרה של עובד שנפגע בתאונת עבודה, שעה שנהג ברכב של עצמו, חלים גם על המקרה הנידון. אין כל הגיון ענייני להעניק למל"ל זכות שיפוי נגד המבטח האישי של העובד העצמאי הזכאי לתגמולים. ראה עוד ברוח זו את פסק הדין המנומק של השופט י' ענבר בפרשת ת"א (י - ם) 16757/89 המוסד לביטוח לאומי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, צלטנר, 2872. בסיכום, מעמדו המשפטי של העובד העצמאי הנפגע בתאונת דרכים עצמית זהה לזה של עובד רגיל: שניהם אינם זכאים ל%25- מן הפיצויים לפי ס' 152 לחוק הביטוח הלאומי (כעת ס' 330 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995). אין כל היגיון ענייני להחיל דין שונה על עובד המשתמש ברכבו שלו לצרכי העבודה, דהיינו, מקרה שבו הנפגע מצוי במעמד-ביניים בין עובד לעובד עצמאי" (שם [3], בעמ' 132-133).

בת"א (י - ם) 92/93 עזבון המנוח אבו-חאמד מחמד נ' צור שמיר, חברה לביטוח בע"מ [2], קובעת כבוד השופטת פרוקצ'יה בעניין זה:

"על פי קביעת הפסיקה, משנפגע עובד בנוסעו לעבודה ברכב בשירות המעביד, אין חלות לקביעת סעיף 152 לחוק הביטוח הלאומי, בשל העדר יכולתו של המוסד לחזור אל המעביד בתביעת שיפוי לגבי אותם 25% מהפיצוי שהיו עשויים להשתלם לניזוק, אילו הוחל.

לענין זה, אין הכרח כי הרכב יהיה בבעלות המעביד, די בכך כי למעביד היתה זכות שימוש ברכב, והוא העמידו לרשות עובדיו במסגרת מהלך העבודה הרגיל (השווה ע"א 545/85 אליהו נ' אלגריסי, פד"י מ"ד(2) 8;
ת"א (י - ם) 592/88 אלמקייס נ' אליהו (כב' השופט זיילר) (לא פורסם)".

12. לסיכום, מה שמכריע לענייננו היא העובדה כי מדובר בתאונת עבודה, כשהמנוח נסע, בשירותו של המעביד, במכונית שנשכרה עבורו על-ידי המעביד.
בנסיבות אלה אין צידוק לראות את מבטח המכונית כצד שלישי ואין לאפשר למל"ל

לחזור למעביד או אל מבטח הרכב שהיה בשירות אותו מעביד. האבחנה בין "בעלות" או "שכירות" אינה עניין מהותי הצריך לשנות. אין הצדקה עניינית לקבוע כי למל"ל תהא זכות שיפוי צ במקרה של תאונת דרכים שהיא גם תאונת עבודה - כלפי המעביד והמבטח, בין שמדובר ברכב שבבעלות המעביד ובין ברכב שהמעביד שכר והעמידו לשימושו של העובד לצרכיו ועבור עבודתו. פרשנות זו מביאה לשוויון בין הנפגעים בשתי הסיטואציות באופן שבמקרים אלה הם לא יזכו ליותר מ-100% מהפיצויים שנפסקו להם. כך במקרה שמדובר ברכב שבבעלות המעביד וכך גם במקרה שבו העובד נוסע ברכב שהמעביד העמיד לרשותו לצורכי עבודתו ובמהלך העבודה.

לאור כל האמור לעיל, אין התובעים זכאים לתוספת של 25% על סכום הפיצויים שנפסק להם בפסק-הדין. בנסיבות המקרה ולמרות התוצאה החלטתי שלא לחייב את התובעים בהוצאות ובשכר טרחה.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. הלכת קטב

  2. הלכת קלס

  3. הלכת גנז

  4. הלכת קרמר

  5. הלכת קופל

  6. הלכת קריב

  7. הלכת קהתי

  8. הלכת קליג

  9. הלכת קדוש

  10. הלכת קאשי

  11. הלכת הפחד

  12. הלכת סלע

  13. הלכת קלמר

  14. הלכת קניר

  15. הלכת קורן

  16. הלכת אוסם

  17. הלכת קנית

  18. הלכת רוט

  19. הלכת צרי

  20. הלכת קוזלי

  21. הלכת קסוטו

  22. הלכת קורפו

  23. הלכת קרסיק

  24. הלכת קוסוי

  25. הלכת רוקר

  26. הלכת קעדאן

  27. הלכת קסירר

  28. הלכת סיבל

  29. הלכת טטרו

  30. הלכת פלמן

  31. הלכת אלסוחה

  32. הלכת אסולין

  33. הלכת אטינגר

  34. הלכת קנובלר

  35. הלכת אשבורן

  36. הלכת בובליל

  37. הלכת קאדריה

  38. הלכת אל עמי

  39. הלכת גויסקי

  40. הלכת פמיני

  41. הלכת הניכוי

  42. הלכת קרישוב

  43. הלכת קירשנר

  44. הלכת קלקודה

  45. הלכת הולצמן

  46. הלכת צמיתות

  47. הלכת פוליטי

  48. הלכת אהרונוב

  49. הלכת קליפורד

  50. הלכת קולומבו

  51. הלכת קול העם

  52. הלכת סוויסה

  53. הלכת אלגריסי

  54. הלכת אל עמלה

  55. הלכת הגמלאות

  56. הלכת משה סמי

  57. הלכת יורוקום

  58. הלכת בית הכרם

  59. הלכת פרמינגר

  60. הלכת בית הרכב

  61. הלכת קסטנבאום

  62. הלכת שטיינמץ

  63. הלכת מילפלדר

  64. הלכת קל בניין

  65. הלכת קו לעובד

  66. הלכת פרלה עמר

  67. הלכת חאג' יחיא

  68. הלכת ההשתחררות

  69. הלכת זטולובסקי

  70. הלכת צ'ק פוינט

  71. הלכת קהילת ציון

  72. הלכת מיסטר מאני

  73. הלכת נניקשווילי

  74. הלכת רובינשטיין

  75. הלכת קידוחי הצפון

  76. הלכת אפרופים הישנה

  77. הלכת קנובלר יעקובי

  78. הלכת הניהול הפנימי

  79. הלכת אפרופים החדשה

  80. הלכת מרכז הארגזים

  81. הלכת הניכוי מהניכוי

  82. הלכת הרשות הראשונית

  83. הלכת קנית היטל השבחה

  84. הלכת סויסה תצהיר חוקרים

  85. הלכת העיקר והטפל מקרקעין

  86. הלכת אהרונוב עסקאות נוגדות

  87. הלכת מרגוליס מצב רפואי קודם

  88. הלכת מלול אובדן סיכויי החלמה

  89. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון