הלכת אסולין


1.הנאשם הובא לדין על כך, שבנוהגו את רכבו, במועד הנקוב בכתב האישום, על רחוב לוי אשכול סמוך לבית מס' 50 בת"א, נהג במהירות 75 קמ"ש במקום 50 קמ"ש המותרים במקום.

2.בישיבת ההקראה כפר הנאשם באישום.

3.בישיבת ההוכחות העידו עורכת הדו"ח והנאשם.


4.הדיון בתיק זה נסב בעצם סביב שאלה משפטית אחת בלבד - מה מעמדה של הדרך, בה נלכד הנאשם, כשהוא נוהג במהירות של 75 קמ"ש? - האם מדובר ב"דרך עירונית", כטענת התביעה, כי אז עבר הנאשם את העבירה שבכתב האישום, או שמא לא הוכח שמדובר ב"דרך עירונית" ואז נהג הנאשם במהירות שאין בה עבירה על החוק.

5.אין מחלוקת על כך, שהנאשם הגיע לרחוב לוי אשכול, לאחר שנחת בשדה דב מטיסה שבאמצעותה הגיע לת"א. אני מוכן להניח לזכותו של הנאשם, שאכן כדבריו, לא היה שום תמרור, לא ביציאה משדה דב ולא בכניסה לרחוב לוי אשכול, המלמד על כך, שהנאשם נוהג ב"דרך עירונית".

6.עורכת הדו"ח ציינה בטופס הדיווח שהתקבל בהסכמת הצדדים (ת/1), שנבדקו תמרורי ב-24 בכניסה לעיר מכוון איילון צפון – רוקח ונמצאו תקינים.

7.התובע ביקש להרשיע את הנאשם, שכן, לדבריו, על פי הפסיקה, די בקיומם של תמרורי ב-24, באחת הכניסות לעיר, על מנת למלא אחר הדרישה בדבר היות הדרך "דרך עירונית".
התובע מעגן את טיעוניו בשני פסקי דין, של בתי משפט מחוזיים: ע.פ. 6541/02 ראובן אלי נ' מ"י, ניתן בבימ"ש מחוזי בי-ם, על ידי כב' השופט יהונתן עדיאל;
ע.פ. 001448/04 כנרת ציבין נ' מ"י, ניתן בבימ"ש מחוזי בחיפה, על ידי כב' השופט אילן שיף.


8.מאידך, הסתמכה ב"כ הנאשם על הלכת אסולין (ע.פ. 213/83 פ"ד לח(1) 519, 524). לדבריה, על פי הלכת אסולין, יקפיד ביהמ"ש על בדיקת מילוי כל היסודות הנדרשים לצורך הרשעה בעבירת תעבורה. לדבריה, הדרך נחזית כדרך בינעירונית, הואיל ומי שמגיע משדה התעופה, אינו יכול להעלות על דעתו, שהוא נכנס לדרך עירונית אם לא הוצבו תמרורי ב-24 סמוך ליציאה משדה התעופה או בכניסה לרחוב לוי אשכול.

9.דומה כי באת כוחו של הנאשם מגלה פנים שלא כהלכה, בהבנת הלכת אסולין והרלוונטיות שלה לענייננו. הלכה זו, בכל הכבוד, אין בה כדי להשפיע על ההכרעה בתיק זה.
השאלה בתיק זה היא – האם דרך לוי אשכול הינה דרך עירונית?. בענין זה היטיב כב' השופט יהונתן עדיאל לנתח את הסוגיה בע.פ. 641/02, הנ"ל בענין ראובן אלי נ' מ"י.

לאחר שציטט את תקנה 1 לתקנות התעבורה, שמגדירה "דרך עירונית", ציין כב' השופט עדיאל כי כדי שדרך תחשב ל"דרך עירונית" נדרשים שני תנאים מצטברים:

א. המצאותה בשטח שיפוטה של רשות מקומית;
ב. הצבת תמרורי "כניסה לתחום דרך עירונית" בכניסה לאותו תחום.

בענין זה, יישום קביעותיו של כב' השופט עדיאל בסע' 4 לפסה"ד, על ענייננו, מחייבים לקבוע כי אין מחלוקת בין הצדדים, על כך כי המקום בו נלכד הנאשם מצוי בתחום שיפוטה המקומי של העיר ת"א. השאלה היא – האם יש צורך להוכיח הצבת תמרורים ועל מי נטל ההוכחה לקיומם?.

10.בענין זה, אני מפנה לפסקה 8 לפסה"ד של כב' השופט עדיאל, שם נקבע כי עבירה פלילית מורכבת מיסוד נפשי
ויסוד עובדתי; היסוד העובדתי מורכב מהתנהגות ונסיבות. על התביעה להוכיח, מעבר לספק סביר, כל יסוד מיסודות העבירה.
בעבירה על סע' 54(א) לתקנות התעבורה, היותה של הדרך בגדר דרך עירונית היא נסיבה. מודעותו של הנאשם לנסיבה זו, אינה דורשת הוכחה משום שמדובר בעבירה שהוכרה בפסיקה, כעבירה מסוג "אחריות קפידה". אולם התביעה אינה יכולה לפטור את עצמה, מעצם הוכחת עצם התקיימותה של אותה נסיבה.
להוכחת הרכיב הנסיבתי של העבירה, יש להראות שהדרך מצויה בתחום שיפוטה של רשות מקומית, ובנוסף לכך ובמצטבר, כי בכניסה לאותו התחום מוצב תמרור ב-24 שמשמעותו: "כניסה לתחום דרך עירונית".
לא כל דרך העוברת בשטח בנוי, היא "דרך עירונית". הצבת התמרור הינה יסוד חיוני להפיכתה של הדרך ל"דרך עירונית". בהעדר תמרור, לפחות באחת הכניסות לעיר, לא ניתן לומר כי הדרך המצויה באותו שטח שיפוט, הינה דרך עירונית, שכן אחד היסודות ההופכים אותה ל"דרך עירונית", לא התקיים. לצורך כך, לא נדרשת הוכחת קיומם של תמרורי ב-24 בכל אחת מהכניסות לעיר. די לה לתביעה שתוכיח, כי באחת הכניסות הוצבו תמרורים כנדרש. משהוצבו התמרורים באחת הכניסות, קמה הנסיבה והושלם הרכיב העובדתי של העבירה (ראה סע' 8 לפסה"ד).

11.בפסה"ד הנ"ל נקבע, כי טענת הנאשם, לפיה נכנס מכניסה אחרת, שבה לא הוצבו התמרורים או הוצבו והוסרו או הוסתרו, היא טענה המתיחסת ליסוד הנפשי – העדר מודעות לנסיבות.
הואיל ומדובר בעבירה של אחריות קפידה, הנטל על הנאשם להראות כי נהג ללא מחשבה פלילית וללא רשלנות ועשה ככול שניתן למנוע את העבירה (סע' 22(ב) לחוק העונשין תשל"ז-1977).
מטעם זה, הנימוק, כי דרישת הוכחת הצבת התמרורים מביאה לתוצאה אבסורדית, אינו יכול לעמוד. לצורך הוכחת היסודות העובדתיים של העבירה, התביעה אינה נדרשת להוכיח הצבת תמרורים בכל הכניסות. די לה שתוכיח הצבה כנ"ל בכניסה אחת. אם תעשה כן, יעבור הנטל לנאשם, לשלול רשלנות ולהוכיח כי עשה הכל כדי למנוע את העבירה. אם הנאשם יטען, שבכניסה דרכה נכנס לעיר לא הוצב תמרור, גם אז לא תדרש התביעה להוכיח, קיומם של תמרורים בכל הכניסות לעיר (ברוח הקביעות הנ"ל, כאמור לעיל, פסק גם כב' השופט אילן שיף, בבימ"ש מחוזי בחיפה, ע.פ. 001448/04).

12.כדי להפיס את דעתה של ב"כ הנאשם, אציין, כי על פי פס"ד יצחק אסולין נ' מ"י, (רשות ערעור 213/83), אילו היתה ההגנה חוקרת את עורכת הדו"ח והיה מתברר מדבריה, כי בכניסה שבה נבדקו על ידה התמרורים, הוצב תמרור אחד של ב-24 ולא שניים, כפי שנדרש בהודעת התעבורה (קביעת תמרורים), כי אז היה הנאשם יוצא זכאי בדינו.
בענין זה עוסק פס"ד אסולין, בו נקבע כי "הטלת אחריות פלילית מבלי שתבדק מחשבתו הפלילית של נאשם בעת המעשה, יש עימה הכבדה והחמרה עם הנאשם. רבים המקרים בהם הורשע נאשם בעבירה של איסור מוחלט, מבלי שהתכוון לעבור כלל עבירה זו, אולם בד בבד, ומשום ההחמרה עם הנאשם באשר ליסוד הנפשי, יקפיד ביהמ"ש הקפדה מלאה על קיום היסודות העובדתיים הנדרשים בעבירה ויבחן כראוי, אם אמנם התקיימו יסודות אלו. למותר להוסיף, כאשר מתעורר ספק בדבר קיומו של יסוד עובדתי, זה או אחר, הנדרש בעבירה, די בכך כדי להנות ממנו את הנאשם".
לא בהלכת אסולין מיקד הנאשם את הגנתו. כאמור לעיל, גילה הנאשם פנים שלא כהלכה בהבנתו את הלכת אסולין, בסוברו בטעות שהיא שייכת לדיון שבפנינו.

13.אחר הדברים האלה ומאחר ולא היתה מחלוקת על כך שהנאשם נסע במהירות של 75 קמ"ש במקום שבו הוכח שמדובר בדרך עירונית, לאור קיומם של תמרורי ב-24, אני מוצא את הנאשם אשם, בעבירה שבכתב האישום, גם על פי הודאתו.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. הלכת קטב

  2. הלכת קלס

  3. הלכת גנז

  4. הלכת קרמר

  5. הלכת קופל

  6. הלכת קריב

  7. הלכת קהתי

  8. הלכת קליג

  9. הלכת קדוש

  10. הלכת קאשי

  11. הלכת הפחד

  12. הלכת סלע

  13. הלכת קלמר

  14. הלכת קניר

  15. הלכת קורן

  16. הלכת אוסם

  17. הלכת קנית

  18. הלכת רוט

  19. הלכת צרי

  20. הלכת קוזלי

  21. הלכת קסוטו

  22. הלכת קורפו

  23. הלכת קרסיק

  24. הלכת קוסוי

  25. הלכת רוקר

  26. הלכת קעדאן

  27. הלכת קסירר

  28. הלכת סיבל

  29. הלכת טטרו

  30. הלכת פלמן

  31. הלכת אלסוחה

  32. הלכת אסולין

  33. הלכת אטינגר

  34. הלכת קנובלר

  35. הלכת אשבורן

  36. הלכת בובליל

  37. הלכת קאדריה

  38. הלכת אל עמי

  39. הלכת גויסקי

  40. הלכת פמיני

  41. הלכת הניכוי

  42. הלכת קרישוב

  43. הלכת קירשנר

  44. הלכת קלקודה

  45. הלכת הולצמן

  46. הלכת צמיתות

  47. הלכת פוליטי

  48. הלכת אהרונוב

  49. הלכת קליפורד

  50. הלכת קולומבו

  51. הלכת קול העם

  52. הלכת סוויסה

  53. הלכת אלגריסי

  54. הלכת אל עמלה

  55. הלכת הגמלאות

  56. הלכת משה סמי

  57. הלכת יורוקום

  58. הלכת בית הכרם

  59. הלכת פרמינגר

  60. הלכת בית הרכב

  61. הלכת קסטנבאום

  62. הלכת שטיינמץ

  63. הלכת מילפלדר

  64. הלכת קל בניין

  65. הלכת קו לעובד

  66. הלכת פרלה עמר

  67. הלכת חאג' יחיא

  68. הלכת ההשתחררות

  69. הלכת זטולובסקי

  70. הלכת צ'ק פוינט

  71. הלכת קהילת ציון

  72. הלכת מיסטר מאני

  73. הלכת נניקשווילי

  74. הלכת רובינשטיין

  75. הלכת קידוחי הצפון

  76. הלכת אפרופים הישנה

  77. הלכת קנובלר יעקובי

  78. הלכת הניהול הפנימי

  79. הלכת אפרופים החדשה

  80. הלכת מרכז הארגזים

  81. הלכת הניכוי מהניכוי

  82. הלכת הרשות הראשונית

  83. הלכת קנית היטל השבחה

  84. הלכת סויסה תצהיר חוקרים

  85. הלכת העיקר והטפל מקרקעין

  86. הלכת אהרונוב עסקאות נוגדות

  87. הלכת מרגוליס מצב רפואי קודם

  88. הלכת מלול אובדן סיכויי החלמה

  89. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון