הלכת הולצמן

הקדמה

1. בפני בקשה שהגישו המבקשים כנגד המשיבה בדרך של המרצת פתיחה, בה מבוקש לקבוע את יתרת סכום הפיצויים המגיעים למבקשים בגין סדרת הפקעות של חלקים מהמקרקעין הידועים כחלקה 54 בגוש 3630 בראשון לציון (להלן: "המקרקעין"). סכום הפיצויים הוערך על ידי המבקשים בסך 1,576,986 ₪.

2. הבקשה הוגשה במקורה כנגד שתי משיבות נוספות:

מדינת ישראל, משרד התחבורה - נמחקה בהחלטת בית משפט מיום 17.2.08;

הועדה המקומית לתכנון ובניה ראשון לציון – נחתם הסכם פשרה בינה לבין המבקשים, אשר קיבל תוקף של פסק-דין (חלקי) ביום 14.6.09;

העובדות אשר אינן שנויות במחלוקת

3. המבקשים הנם בני משפחה, בעלים במשותף במקרקעין שבמחלוקת. המקרקעין, בשטח של 16,138 מ"ר, נרכשו על ידי אבי המבקשים ז"ל בשנת 1993, כשעליהם פרדס, אשר שימש לפרנסת המשפחה.

4. כעולה מהאמור בהמרצת הפתיחה המתוקנת, במשך השנים בוצעו במקרקעין ארבע הפקעות, כדלקמן:

א. ביום 26.9.85, הפקיעה הוועדה המקומית לתכנון ובניה ראשל"צ 2,852 מ"ר מהמקרקעין, המהווים 17.672% משטח המקרקעין המקורי (נספח ג' לבקשה). בגין הקרקע המופקעת, לא שולם למבקשים פיצוי (להלן: "ההפקעה הראשונה").

ב. ביום 5.11.89, הפקיעה הוועדה המקומית לתכנון ובניה ראשל"צ 425 מ"ר, המהווים 2.633% משטח המקרקעין המקורי (נספח ד' לבקשה). בגין הקרקע המופקעת לא שולם למבקשים פיצוי (להלן: "ההפקעה השניה").

בשתי ההפקעות הנ"ל, הפקיעה הוועדה המקומית לתכנון ובניה, באופן מצטבר 3,277 מ"ר, שהם 20.396% משטח המקרקעין המקורי (לטענת המשיבה בשתי ההפקעות הללו הופקעו 2,963 מ"ר, שהם כ-18% משטח החלקה המקורי).

שתי ההפקעות הנ"ל נעשו מכח פקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), 1943 (להלן: "פקודת הקרקעות") ומכח חוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965 (להלן: "חוק התכנון והבניה").

ג. ביום 26.9.00, הפקיעה מע"צ (בהגדרתה הקודמת, אשר המשיבה באה בנעליה על פי החלטת הממשלה מיום 15.9.2003) 11,178 מ"ר המהווים 69.265% משטח המקרקעין המקורי. בגין הפקעה זו שולם למבקשים פיצוי בגובה 4,765,474 ₪ (להלן: "ההפקעה השלישית").

ההפקעה השלישית בוצעה מכח פקודת הדרכים ומסילות הברזל (הגנה ופיתוח), 1943 (להלן: "פקודת הדרכים").

בסיכומים מטעם המבקשים נכתב (סעיף 30), כי הפקעה זו כללה גם את השטחים שהפקיעה הוועדה המקומית וגם שטחים אותם נטלה מע"צ, ובסה"כ הופקעו במסגרת הפקעה זו 14,141 מ"ר המהווים כ-88% מתוך שטח החלקה המקורי.

ד. ביום 19.2.06, הפקיעה הוועדה המקומית לתכנון ובניה ראשל"צ 134 מ"ר, המהווים 0.83% משטח המקרקעין המקורי. בגין הפקעה זו לא שולם למבקשים פיצוי (להלן: "ההפקעה הרביעית").

טענות הצדדים

5. טענות המבקשים

א. בעקבות ההפקעה השלישית, סך כל החלק המופקע במקרקעין עלה על 25%. המשיבה שילמה למבקשים פיצוי בסך 4,765,474 ₪ בגין חלק המקרקעין שהופקע מעבר ל-25% הראשונים, וסירבה לפצותם בגין 25% הראשונים מהשטח שהופקע.

ב. סך הכל הופקעו מהמבקשים למעלה מ-90% משטח המקרקעין המקורי. משטח המקרקעין שנותר אין למבקשים כל הנאה ואין כל אפשרות להפיק ממנו ערך כלכלי כלשהו. דהיינו – למבקשים לא צמחה כל תועלת מההפקעות.


ג. על פי ע"א 5546/97 והעדה המקומית לתכנון ולבניה קרית אתא נ' חנה הולמן, פ"ד נח (4) 629 ופסקי דין מאוחרים יותר, כאשר בעל מקרקעין שהופקעו אינו מפיק תועלת מההפקעה, חובה על הרשות המפקיעה לשלם פיצוי גם בגין 25% הראשונים שהופקעו.

בעניינינו כל התנאים אשר נקבעו בפסיקה לפיצוי המבקשים 'החל מהמטר הראשון' – מתקיימים., לרבות הנחיית היועץ המשפטי לממשלה מיום 16.2.03.

ד. סירובה של המשיבה לפצות את המבקשים כאמור מהווה עשיית עושר ולא במשפט (הפקת רווחים מהקרקע מבלי לפצות את המבקשים במלוא הפיצוי).

ה. סכום הפיצוי בגין כל השטח שהופקע מתוך שטח המקרקעין המקורי ולא שולם בגינו פיצוי, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, הינו 1,576,985.58 ₪.

6. טענות המשיבה

א. עניינה של הלכת הולצמן בחלקה שהופקעה בשלמותה ובמסגרת אותו צו הפקעה, בעוד שבעניינינו בוצעו ארבע הפקעות במסגרת ארבעה צווי הפקעה שונים ובמועדים הרחוקים זה מזה בשנים, על ידי רשויות שונות ולצורכי הפקעה שונים. על כן אין הלכת הולצמן חלה בעניינינו.

ב. שתי ההפקעות הראשונות נעשו ע"י הועדה המקומית לתכנון ובניה ראשון לציון, אשר עשתה בשטחים המופקעים שימוש למטרותיה העירוניות, ולמשיבה אין כל קשר לכך. על המבקשים לפנות בהקשר לכך לוועדה.

ג. בפועל, לאחר ההפקעה הראשונה (בספטמבר 1985), ולאחר ההפקעה השניה (בנובמבר 1989), היה למבקשים זמן רב ליהנות ולהפיק תועלת מהמקרקעין אשר נותר בידם עד להפקעה השלישית (בנובמבר 2000). המבקשים נהנו משטח החלקה שנותר, 13,175 מ"ר במשך 11 שנים עד להפקעה השלישית. משכך בצדק נוכה השטח שנותר להפקעה במסגרת 25% הראשונים, מהפיצוי בגין ההפקעה השלישית ואין תחולה בעניינינו להלכת הולצמן.

ד. בנוסף המבקשים ממשיכים ליהנות מיתרת המקרקעין אשר נותרה בידם לאחר ההפקעה, וראיה לכך הינה סירובן של המבקשים להצעת המשיבה לרכוש מהם את מלוא זכויותיהם במקרקעין שבנדון, לרבות יתרת החלקה אשר נותרה בידם לאחר ההפקעה הרביעית. סירובם מעיד על פוטנציאל כלכלי בחלק שנותר בידי המבקשים, לפחות גבוה מהסכום שהוצע להם על ידי המשיבה.

ה. ביום 26.12.04 שילמה המשיבה פיצויים למבקשים בגין השטח העודף על 25% מהחלקה (1,072 מ"ר מהשטח שהופקע בהפקעה השלישית נכללים במסגרת 25% הראשונים), פיצוי בגין המחוברים ופיצוי בגין נזק לנותר בשיעור של 90% מערכן של זכויות המבקשים בחלק המקרקעים אשר נותר לאחר ההפקעה.

7. בהחלטה מיום 20.1.10 נקבע, כי הדיון בתובענה יתחלק לשני שלבים:

בשלב הראשון – יכריע בית המשפט בשאלה האם זכאים המבקשים לפיצוי בגין 25% הראשונים משטח המקרקעין שהופקע (כאשר אין חולק כי בגין השטח שהופקע מעבר ל-25% הראשונים שולם פיצוי.

אם התשובה חיובית – האם על המשיבה לפצות את המבקשים בגין כל 25% הראשונים שהופקעו (לרבות על ידי הועדה המקומית לתכנון ובניה ראשון לציון) או רק בגין השטח שהופקע על ידי המשיבה בתוך 25% הראשונים – 6.6% בלבד.

בשלב השני – יקבע גובה הפיצוי.

הנורמה המשפטית

8. ההלכה בעבר היתה כי ניתן להפחית 40% מערך המקרקעין בהערכת השווי לפיצוי בגין הפקעה לצרכי ציבור, גם אם מופקעת הקרקע בכללותה (ע"א 377/79 פייצר נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה רמת-גן, פ"ד לה(3) 645).


זאת נקבע, על יסוד סעיף 20(2) לפקודת הקרקעות, לפיו:

"(2) מקום שנרכשה כל קרקע לפי פקודה זו כדי להרחיב איזו דרך קיימת או חלק ממנה או כדי להגדיל איזו דרך קיימת או חלק ממנה או כדי להגדיל איזה מגרש-משחקים או מגרש-נופש, או כדי לסלול איזו דרך חדשה, או חלק ממנה או להתקין איזה מגרש-משחקים או מגרש-נופש חדשים, יהיו הפיצויים המשתלמים לפי פקודה זו כפופים לשינויים הבאים, היינו -

(א) מקום ששטח הקרקע שנלקח, והוא נכלל במגרש, אינו עולה על רבע כלל שטחו של המגרש, ואין שום בנינים, עצים או דברים אחרים מחוברים אל הקרקע שנלקחה, לא ישתלמו פיצויים, ואם מצויים בנינים, עצים או דברים אחרים כאלה כל שהם המחוברים כן, יופחתו הפיצויים בסכום העולה כדי שוויה של הקרקע בלבד הנכללת בחלק המגרש שנלקח;

(ב) מקום ששטח קרקע שנלקח, והוא נכלל במגרש, עולה על רבע כלל-שטחו של המגרש, יופחתו הפיצויים בסכום שמתכונתו לערך הקרקע בלבד, הנכלל בחלק המגרש שנלקח, היא כמתכונת רבע כלל-שטחו של המגרש לכלל שטח-הקרקע, הנכלל בחלק המגרש שנלקח;

(ג) למרות הוראותיהן של הפסקאות (א) ו-(ב) שלעיל, מותר לשר האוצר להעניק - לפי ראות עיניו, אם נקבע כדי הנחת דעתו, שהצמצומים שהוטלו בכל אחת מן הפסקות ההן, יגרמו סבל - אותם פיצויים או פיצויים נוספים, שיראה אותם נכונים בהתחשב בכל נסיבות המקרה.

וכן על יסוד סעיף 190 לחוק התכנון והבניה, שם הועלה שיעור הפיצויים המותר בהפחתה ל-40% והורחבו המטרות שלשמן ניתן להפקיע מקרקעין, ללא הבחנה אם המקרקעין הופקעו בשלמותם או בחלקם."

שני החיקוקים הללו נחקקו עובר לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.

9. ההלכה שונתה בע"א 5546/97 הוועדה המקומית לתכנון ולבניה קריית אתא נ' הולצמן, פ"ד נה(4) 629 (להלן: "הלכת הולצמן"), לאור חקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, שם נקבע, כי אין סמכות להפחית פיצויים בגין הפקעת קרקע לצרכי ציבור, כאשר המגרש מופקע בשלמותו:

"הפקעת מקרקעין כשלעצמה פוגעת בזכות לקניין, אך הפקעה ללא פיצויים שווי ערך פוגעת בזכות במידה חמורה יותר"

(השופטת ד. דורנר, שם, עמ' 640)

"ברור, כי בעקבות הפקעת מקרקעין בשלמותם לא צפויה לבעליהם – שאינם נהנים מן הפיתוח שההפקעה נועדה לקדם ואף לא מפיצויים שישקפו פיתוח זה – כל הנאה שהיא, ואין אפוא הצדקה להפחתת הפיצויים המשתלמים לבעלים כאלה"

(השופטת ד. דורנר, שם עמ' 643)

10. בע"א 8736/04 אורה כהן ואח' נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה רעננה (מיום 24.1.06, "נבו") - אף שהשאלה הנדונה שם נגעה לשיקולים שמאיים לצורך חישוב ירידת ערך של מקרקעין אשר נפגעו ע"י תכנית שלא בדרך הפקעה, נקבע ע"י כב' השופט א. לוי, אגב אורחא, כי הלכת הולצמן אימצה את העיקרון לפי "באין השבחה – אין הפחתה". זאת בניגוד לפסיקה קודמת בע"א 3819/01 מדינת ישראל נ' איריס אסלן (מיום 27.12.04, "בנו"), שם נקבע (בדעת רוב, כנגד דעתו החולקת של השופט א. לוי) כי הלכת הולצמן אינה חלה בהכרח כאשר מדובר בהפקעה חלקית של מקרקעין.

11. פסיקה מחוזית נרחבת, הלכה בעקבות הלכת הולצמן, והחילה אותה במקרים בהם הופקע החלק הארי של המקרקעין והוכח כי יתרת המקרקעין לא הושבחה (ר' למשל ה"פ (ת"א) 447/01 יצחקוב נ' משרד התשתיות הלאומיות מע"צ (מיום 10.9.06, "נבו"), ה"פ (ת"א) 1300/04 קדרי נ' משרד התחבורה – מע"צ (מיום 4.11.08, "נבו"), ה"פ (ת"א) אוזונוביץ אליעזר נ' מדינת ישראל – מע"צ (מיום 25.6.09, "נבו").

לסקירה מפורטת וממצה של התפתחות ההלכה הפסוקה בסוגיה זו ר' פסק-דין חלקי של כב' השופט ד"ר ע. בנימיני בבפרשת אוזונוביץ לעיל.

12. סיכומו של פרק זה - בהלכה הפסוקה נקבע, כי כאשר מופקעת קרקע במלואה, יש לפצות את הבעלים בגין ההפקעה החל מהמטר הראשון. שאלה היא, אשר טרם הוכרעה, כפי שבנסיבות התיק שבפני, האם זכאים המבקשים לפיצוי החל מהמטר הראשון בגין המקרקעין שהופקעו, כאשר אין מדובר בהפקעת כל שטח המקרקעין, אף על פי כן, המבקשים (בהנחה כי תוכח טענתם) אינם נהנים מיתרת המקרקעין ואינם יכולים להפיק מהם תועלת.

בסוגריים יצוין, כי בפני בית המשפט העליון תלויים ועומדים ששה תיקים (ע"א 9333/04, ע"א 9826/04, ע"א 10754/04, בג"צ 7530/05, ע"א 9060/06, ע"א 8622/07) הנידונים במאוחד בשאלה זו ממש, וממתינים להכרעה. בין התיקים הללו נמצאים ערעורים על פסקי הדין בה"פ יצחקוב וקדרי לעיל.

בנוסף, יש להכריע בנסיבות המקרה שבפני, האם התשובה לשאלה לעיל יפה גם כאשר מדובר בסדרת הפקעות, כאשר כל חלק מהקרקע הופקע על ידי רשות אחרת למטרה אחרת?

האם התשובה לשאלה זו תשתנה כאשר בין הפקעה אחת לזו שלאחריה חלפו שנים מספר, במהלכן נהנו המבקשים מיתרת המקרקעין אשר טרם הופקע?

על כך להלן.

מן הכלל אל הפרט

13. בנסיבות הענין, וכפי שיורחב להלן, שוכנעתי כי המבקשים זכאים לפיצוי בגין 25% הראשונים משטח המקרקעין שהופקע (כאשר אין מחלוקת כי פיצוי בגין השטח שהופקע מעבר ל-25% שולם למבקשים).

14. הנני דוחה את טענת המשיבה, לפיה הלכת הולצמן אינה חלה בעניינינו כיוון שמדובר בסדרה של הפקעות ולא בהפקעה אחת, כפי שארע בפרשת הולצמן.

במסגרת ההפקעה השלישית במספר, אשר בוצעה ע"י המשיבה, הופקעו כ-70% משטח החלקה המקורי, אשר ביחד עם שתי ההפקעות הקודמות הותירו למבקשים חלקה ששטחה כ-12% משטח החלקה המקורי.

בפרשת הולצמן נקבע ע"י כב' השופטת ד. דורנר (פרשת הולצמן, עמ' 642):

"תשלום פיצויים בשיעור הנופל מערך המקרקעין שהופקעו יהיה מוצדק רק אם עקב ההפקעה עולה ערך הרכוש שנותר בידי הבעלים או הם זוכים בהנאה שוות ערך אחרת. כאמור, החוק מסמיך להפקיע לצורכי ציבור ללא תשלום פיצויים עד 40 אחוזים משטח שבבעלות אדם. על רקע זה אפשר לטעון כי הנוהג שהשתרש של הפחתת הפיצויים בשיעור מרבי זה בלי לבחון את השפעת ההפקעה על ערך השטח שלא הופקע או על הנאת הבעלים ממנו פוגע בשוויון, ובכך פוגע בזכות הקניין במידה העולה על הנדרש".

מכאן, כי את הרציונל של הלכת הולצמן יש לבחון מנקודת מבטם של המבקשים, בעלי הקרקע שהופקעה – האם הם זוכים בהנאה מהשטח שלא הופקע כתוצאה מההפקעה - ולא מנקודת מבט של הרשות המפקיעה. על כן, סבורני, כי אין זה נכון לצמצם את הלכת הולצמן רק למקרים בהם ההפקעה בוצעה בפעם אחת ולא כסדרת הפקעות. ויש לבחון מנקודת מבטם של המבקשים מהו השטח אשר נותר בחלקם לאחר ההפקעה/ות והאם הם מפיקים ממנו טובת הנאה כלשהי בעקבות ההפקעה/ות. מה גם, שכאמור, בעניינינו ההפקעה אשר בוצעה ע"י המשיבה בלבד (ההפקעה השלישית) היתה של כ-70% משטח החלקה המקורי.

15. הנטל להוכיח כי המבקשים הפיקו תועלת מההפקעה מוטל על הרשות המפקיעה, ובעניינינו – המשיבה (ר' פסקה 8 לפסק דינו של כב' הנשיא (כתוארו אז) א. ברק בפרשת הולצמן, פסקה 37 לפסק דינו של כב' השופט ע. בנימיני בפרשת אוזונוביץ). במקרה שבפני, לא שוכנעתי כי קמה למבקשים תועלת מסדרת ההפקעות אשר בוצעו במקרקעין וכי הם מסוגלים להפיק הנאה כלשהי מיתרת המקרקעין שנותרה בידם.

16. המשיבה טוענת, כי המבקשים נהנו מהשטח אשר נותר בידם לאחר כל אחת מההפקעות, כגון שהקימו משתלה על השטח שנותר בידם לאחר שתי ההפקעות הראשונות. אשר להוכחת הנאת המבקשים מיתרת השטח שנותר בידם לאחר ארבע ההפקעות (כ-12% משטח החלקה המקורי), מבקשת המשיבה להיבנות מכך שהמבקשים סרבו למכור לה את החלק הנותר בידם.

לטענת המבקשים, הצעת המשיבה לרכישת יתרת שטח החלקה היתה נמוכה, ולא הצדיקה מבחינתם נכונות להפרד מיתרת החלקה אשר יש לה משמעות רגשית מבחינתם. לטענתם אין להם כל אפשרות ליהנות מיתרת החלקה אשר נותרה בידם, לא ניתן לבנות עליה או לעבד אותה והיא נעדרת כל פוטנציאל מסחרי.

17. על פי הלכת הולצמן אין די להראות כי יש שווי כלכלי כלשהו ליתרת החלקה שנותרה לאחר ההפקעה, אלא, על מנת להפחית משווי הפיצוי יש להוכיח כי ערך יתרת החלקה עלה בעקבות ההפקעה. בעניינינו טענות המשיבה לעניין ההנאה שהפיקו המבקשים משטח החלקה לאחר שתי ההפקעות הראשונות נטענו בעלמא, ללא תימוכין, ודאי שלא הוכח כי ערך יתרת החלקה עלה לאחר ההפקעות הללו. משכך, לא עמדה המשיבה בנטל ההוכחה לעניין זה.

18. השטח אשר שהופקע בכללותו מחלקת המבקשים הינו משמעותי ביותר ומסתכם בכ-88% משטח הקרקע המקורי. בהפקעה השלישית לבדה, אשר נעשתה על ידי המשיבה, הופקעו כ-70% משטח המקרקעין המקורי. לאחר ההפקעות נותר בידי המשיבים חלק זניח של החלקה, אשר לא ניתן להפיק ממנו הנאה, ודאי שלא ניתן לומר כי צמחה להם תועלת מההפקעות. המשיבה לא הוכיחה אחרת.

בנסיבות אלו, יש לצעוד בדרך אשר הותוותה בהלכת הולצמן ובפסקי הדין של בתי המשפט המחוזיים שניתנו לאחריה, ולקבוע כי המבקשים זכאים לפיצוי מהמטר המופקע הראשון. כל תוצאה אחרת תוביל לפגיעה בקניינם של המבקשים, באופן שאינו מידתי, ושאינו תואם את פסקת ההגבלה שבסעיף 8 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.

19. השאלה השניה הדורשת הכרעה במסגרת פסק דין חלקי זה הינה, האם יש לחייב את המשיבה בתשלום מלוא הפיצוי בגין 25% הראשונים משטח החלטה שהופקעו (לרבות בגין ההפקעות הראשונה והשנייה אשר בוצעו על ידי רשות אחרת), או האם יש לחייבה בפיצוי בגין החלק אשר הופקע על ידה במסגרת 25% הראשונים משטח החלקה (6.6% בלבד).

20. המבקשים טוענים, כי יש לחייב את המשיבה במלוא הפיצוי בגין 25% הראשונים משטח החלקה שהופקע. לטענתם, צו הדרכים מיום 26.9.00 והתכנית החדשה מיום 14.12.00, אשר מכוחם נעשתה ההפקעה השלישית, ביטלו את התכניות הקודמות מהשנים 85 ו-89 מכוחם נעשו ההפקעה הראשונה והשנייה, בהתאמה. תוצאתה של ההפקעה השלישית (סלילת דרך 431), איינה את ההפקעות הקודמות ובאה במקומן (סלילת שדרות מינסטר בראשון לציון).

לטענת המשיבה, ההפקעה השלישית לא ביטלה את ההפקעות הקודמות. משסללה עיריית ראשון לציון את שד' מינסטר, בגינה בוצעו ההפקעות הקודמות, הרי שהפקעות אלו הושלמו והשטחים אשר הופקעו שייכים לעירייה כמו גם החובה לפצות את המבקשים בגין ההפקעות הללו. לטענתה, אם קמה זכות למבקשים לפיצוי בגין 25% הראשונים אשר הופקעו משטח החלקה המקורי, הרי שיש לחייב את המשיבה רק בחלק שהופקע במסגרת ההפקעה השלישית מתוך אותם 25%, דהיינו – שטח של 1,072 מ"ר.

21. בסוגיה זו מקבלת אני את טענות המשיבה. מהחומר שבפני עולה, כי ההפקעות הראשונה והשניה, בוצעו ע"י הועדה המקומית לתכנון ולבניה בראשון לציון בשנים 1985 ו-1989, לצורך סלילת שד' מינסטר. ההפקעה השלישית בוצעה בשנת 2000, למעלה מעשר שנים לאחר מכן, לאחר שנסללה דרך שד' מינסטר, לצורך אחר. לא ראיתי, כפי שטוענים המבקשים, כי ההפקעה השלישית איינה את שתי ההפקעות הראשונות ובאה במקומן.

לאחר ההפקעות הראשונה והשניה, השטחים שהופקעו הנם בבעלות העירייה ולא בבעלות המבקשים. אם במסגרת ההפקעה השלישית הופקעו שטחים שכבר הופקעו קודם לכן על ידי העירייה, הרי שהם הופקעו מידיה של עיריית ראשון לציון, ואם קמה זכות לפיצוי בגין הפקעה זו (ואיני נדרשת להכריע בשאלה זו במסגרת פסק דין זה) הרי הזכות הנה של עיריית ראשון לציון ולא של המבקשים.

חיזוק לכך ניתן ללמוד מנספח א' אשר צורף לסיכומי המשיבה, שהינו מכתב אשר נשלח מטעם עיריית ראשון לציון למשיבה ביום 11.2.09, ובו מבקשת העירייה מהמשיבה לדון עמה על פיצוי בגין הנזק שנגרם לה כתוצאה מהפקעה זו.

22. בהסכם הפשרה, אשר נחתם בין המבקשים לבין הועדה המקומית לתכנון ובניה ראשון לציון ביום 14.6.09 ואשר קיבל תוקף של פסק-דין, הוסכם כי הועדה המקומית לתכנון ובניה תשלם למבקשים סך 20,000 ₪ + מע"מ לסילוק טענות המבקשים כלפיה בקשר עם ההפקעות הראשונה, השניה והרביעית. הסכם זה חל ביחסים שבין המבקשים לעיריית ראשון לציון ואינו מחייב את המשיבה. בודאי שלא ניתן להסתמך על האמור בו על מנת לחייב את המשיבה לשאת בפיצוי בגין שתי ההפקעות הראשונות למבקשים, במקומה של עיריית ראשון לציון, כפי שמבקשים המבקשים לעשות בפועל.

יתרה מכך, חיוב המשיבה בפיצוי המבקשים בגין ההפקעות שנעשו על ידי עיריית ראשון לציון, תוביל למצב בו המבקשים ייהנו מכפל פיצויים, ולא זו היתה מטרת פקודת הקרקעות וחוק התכנון והבניה בנוסחם טרם התיקון.

התוצאה

23. המשיבה חייבת בפיצוי המבקשים בגין החלק היחסי אשר הופקע על ידה במסגרת ההפקעה השלישית, עד 25% הראשונים של המקרקעין, קרי: שטח של 1,072 מ"ר.

24. בהתאם לסעיף 1ב. להחלטה מיום 20.1.10, הצדדים יודיעו בתוך 30 ימים מהמסירה האם הם מסכימים לקבל את חוות דעת השמאי אשר הוגשה על ידי המשיבה, ובכך לייתר שמיעת הוכחות בשאלת גובה הפיצוי. לא תהיה הסכמה, ייקבע מועד להוכחות.

התיק יובא בפני לתזכורת פנימית ביום 25.11.10.

25. המשיבה תשלם למבקשת הוצאות פסק הדין החלקי בסך 20,000 ₪ + מע"מ. הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. הלכת קטב

  2. הלכת קלס

  3. הלכת גנז

  4. הלכת קרמר

  5. הלכת קופל

  6. הלכת קריב

  7. הלכת קהתי

  8. הלכת קליג

  9. הלכת קדוש

  10. הלכת קאשי

  11. הלכת הפחד

  12. הלכת סלע

  13. הלכת קלמר

  14. הלכת קניר

  15. הלכת קורן

  16. הלכת אוסם

  17. הלכת קנית

  18. הלכת רוט

  19. הלכת צרי

  20. הלכת קוזלי

  21. הלכת קסוטו

  22. הלכת קורפו

  23. הלכת קרסיק

  24. הלכת קוסוי

  25. הלכת רוקר

  26. הלכת קעדאן

  27. הלכת קסירר

  28. הלכת סיבל

  29. הלכת טטרו

  30. הלכת פלמן

  31. הלכת אלסוחה

  32. הלכת אסולין

  33. הלכת אטינגר

  34. הלכת קנובלר

  35. הלכת אשבורן

  36. הלכת בובליל

  37. הלכת קאדריה

  38. הלכת אל עמי

  39. הלכת גויסקי

  40. הלכת פמיני

  41. הלכת הניכוי

  42. הלכת קרישוב

  43. הלכת קירשנר

  44. הלכת קלקודה

  45. הלכת הולצמן

  46. הלכת צמיתות

  47. הלכת פוליטי

  48. הלכת אהרונוב

  49. הלכת קליפורד

  50. הלכת קולומבו

  51. הלכת קול העם

  52. הלכת סוויסה

  53. הלכת אלגריסי

  54. הלכת אל עמלה

  55. הלכת הגמלאות

  56. הלכת משה סמי

  57. הלכת יורוקום

  58. הלכת בית הכרם

  59. הלכת פרמינגר

  60. הלכת בית הרכב

  61. הלכת קסטנבאום

  62. הלכת שטיינמץ

  63. הלכת מילפלדר

  64. הלכת קל בניין

  65. הלכת קו לעובד

  66. הלכת פרלה עמר

  67. הלכת חאג' יחיא

  68. הלכת ההשתחררות

  69. הלכת זטולובסקי

  70. הלכת צ'ק פוינט

  71. הלכת קהילת ציון

  72. הלכת מיסטר מאני

  73. הלכת נניקשווילי

  74. הלכת רובינשטיין

  75. הלכת קידוחי הצפון

  76. הלכת אפרופים הישנה

  77. הלכת קנובלר יעקובי

  78. הלכת הניהול הפנימי

  79. הלכת אפרופים החדשה

  80. הלכת מרכז הארגזים

  81. הלכת הניכוי מהניכוי

  82. הלכת הרשות הראשונית

  83. הלכת קנית היטל השבחה

  84. הלכת סויסה תצהיר חוקרים

  85. הלכת העיקר והטפל מקרקעין

  86. הלכת אהרונוב עסקאות נוגדות

  87. הלכת מרגוליס מצב רפואי קודם

  88. הלכת מלול אובדן סיכויי החלמה

  89. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון