הפרת חוזה הובלה ימית


תביעה חפצית זו הוגשה לבית-משפט זה בשבתו כבית-משפט לימאות נגד האניה הזרה "פרודרומוס". בתוספת התביעה נטען כי ביום 4.10.72 הוטענו באניה 5,000 שקים של אבני מוזאיקה לתעשיית מרצפות במשקל כולל של 271,531 קילוגרם בנמל של איסטנבול במצב טוב לשם הובלתם לנמל חיפה, וכשנפרק המטען הזה מן האניה בנמל התעודה נמצא כי חסרים 844 שקים, 450 שקים נקרעו, והתהווה חסר של 48,531 קילוגרם. על כן תבעו התובעים, אשר לטענתם היו הבעלים של המטען "בזמנים הצריכים לתביעה זו", פיצוי החסר בסכום של 2,334.50 דולר של ארה"ב "לפי ערכו הגבוה ביותר ביום פסק-הדין". בעל האניה רשם הופעה, הוא לא נדרש להגיש כתב הגנה.

2. על פי הראיות שהיו לפני אני מוצא את העובדות האלה: -

א) התובעים, ה"ה מרדכי פרופינטור ויהושע הפטקה, הזמינו אצל ספק באיסטנבול אבני מוזאיקה, וזה הוציא חשבון על משלוח של 299,243 קילוגרם אבנים כאלה במחיר של 16 דולר הטון פאו"ב, ס"ה 4,307.88 דולר (מוצג ת/2 - אין מחלוקת על כך שהתובעים באמצעות בנק בארץ ובנק באיסטנבול שילמו לספק את המחיר). הסחורה
הוטענה באיסטנבול על האניה "פרודרומוס II", והוצא ע"י רב החובל או שלוחו שטר המטען בתאריך 24.10.75 - מוצג ת/1 - לזכות
בנק בגלטה, ובשרשרת של הסבות סוחר שטר המטען בסופו של הדבר לתובעים. בשטר המטען נאמר כי האניה קיבלה 271,531 קילוגרם אבני מוזאיקה. מזה 70,000 קילוגרם בתפזורת והשאר ב-350 שקי יוטה וב-4,650 שקי ניילון.

ב) אחרי שהמטען נפרק והועבר למחסני המכס בחיפה נמצא כי למחסנים לא הגיעה הכמות המלאה לפי שטר המטען, ונקבע שם חסר כמו שנטען בתוספת התביעה.

ג) רב החובל רשם ביומן האניה ביום 24.10.72 את הדברים האלה (במקור ביוונית, ואני מתרגם מתרגום לאנגלית, שאושר ע"י הקונסול היווני בחיפה): -

"אחרי גמר הטעינה הביאו אלי לחתימה שטרי מטען, שבהם הוזכרה כמות המטען 271 טון; הואיל ולפי שקיעת האניה המטען שנטען היה 220 טון, סירבתי לחתום על שטרי המטען, והשארתי את העניין לשיקול דעתם של בעלי אנייתי.
ועוד: מכתב מחאה שהגשתי להם בגלל שקים קרועים, כמויות מעורבבות וכו', סימונים מעורבבים, סירבו לחתום מכתב המחאה ההוא. ברישום זה ביומן אני שומר כל זכות חוקית להגן על האינטרסים של בעלי האניה לגבי העניין הזה" - ת/6.

ד) אותו יום כתבו סוכני ההובלה של המשגר אל סוכני האניה את המכתב הזה (תרגום מתרגום לאנגלית של המקור בשפה התורכית): -

"פנינו אליכם וקיבלנו הוראות לרב החובל להטעין על האניה בדגל יווני
"פרודרומוס II" של הסוכנות שלכם בעלת קיבולת של 219 טונות רשומות, כמות כוללת של 271,531 קילו של מוזאיקה, מזו 70,000 קילו בתפזורת ו-201,531 קילו בשקי יוטה או ניילון.

בגמר הטעינה לא יכלנו לבוא לידי הבנה עם רב החובל בדבר המטען הן בתפזורת והן בשקים, ואחרי אזהרתנו חתם רב החובל כי תכולת ההוראות הוטענה כולה.

במצב דברים זה אנו מבקשים אתכם כי גם אתם תוציאו את שטר המטען בהתאם להוראות לרב החובל. בעקבות זה אנו מצהירים בזאת כלפיכם שנדון במישרים עם המשוגרים בשאלות של מספר האריזות והמשקל, וכן אנו מצהירים כי לא תהיה כל אחריות שהיא על הבעלים, על רב החובל ועל הסוכן כתוצאה מהתנהגות זו". - ת/7.


3. השאלה הראשונה שיש לדון בה הנה אם בעלי האניה קשורים כלפי התובעים בהצהרה בשטר המטען על הכמות והמשקל של המטען. הצהרות אלו הן בבחינת הודאה מחוץ לכתלי בית המשפט, אשר מוכיחה לכאורה את תוכנה נגד המצהיר (או נגד שולחו, אם פעל כשלוח של אחר, כמו שעל במקרה שלנו חותם שטען המטען, שפעל כשלוח או שלוח משנה של בעלי האניה), אך אינה ראיה חותכת ומותר להוכיח שאינה אמת:
CARVER'S CARRIAGE BY SEA סעיף 75 (ע' 64).

4. נאמר אמנם בסעיף 103 לחוק הסחר הימי העותומאני כי שטר המטען הוא ראיה חותכת בין כל הצדדים שיש להן עניין במטען, אך כוח כזה נועד רק לשטר מטען שנערך בהתאם להוראות סעיף 102, הווה אומר כשהוא חתום גם ע"י רב החובל (או שלוחו) וגם ע"י המשגר. והואיל ושטר המטען ת/1 אינו חתום ע"י המשגר, אין לייחס לו כוח כזה.

5. בשטר המטען ת/1 נאמר כי המטען התקבל להובלה "כפוף לתנאים ולהסתייגויות הן הכלליים והן המיוחדים המפורטים פה ומעבר לדף" (במקור: -
SUBJECT TO THE CONDITIONS AND EXCEPTIONS BOTH GENERAL AND
.SPECIAL ENUMERATED HEREON AND ON THE BACK HEREOF

ובתנאי הראשון שמעבר לדף נאמר: -

"תכולה, משקל, מידה, כמות, איכות ושווי (פרט לצרכי שכר ההובלה) בלתי ידועים".

CONTENTS, WEIGHT, MEASURE, QUANTITY, QUALITY AND VALUE)
.(EXCEPT FOR FREIGHT PURPOSES] UNKNOWN[


תוצאת תניה כזאת הנה ששטר המטען אינו הוכחה, ואף לא הוכחה לכאורית, ביחס
למשקל או לכמות של המטען: CARVER סעיף 76 (ע' 65)
.RIPERT, DROIT MARITIME 4 EME ED ס' 1468 ע' 384 (כרך שני).

6. המצב ישתנה אם יש להחיל את כללי האג על שטר המטען. סעיף 3 (ב) בסימן 3 של הכללים מטיל על המוביל להוציא, לפי דרישת המשגר, שטר מטען ולציין בו, בין השאר, את מספר החבילות או היחידות או את הכמות או את המשקל, הכל לפי העניין, כמו שהומצאו בכתב על-ידי המשגר, ובלבד שאינו חייב לציין בשטר המטען נתונים כאלה, כאשר יש לו סיבה סבירה לחשוד שאינם תואמים אל נכון את הטובין שנתקבלו בפועל או כאשר לא היו בידיו אמצעי בקרה מתאימים; שם הוא מוציא שטר מטען כזה, יהיה בו משום הוכחה לכאורה שהמוביל קיבל את הטובין כפי שתוארו (סעיף 4 לסימן 3).



7. הותנה בשטר המטען שהוא יפורש על פי החוק התורכי, ושהחוק הזה יחול עליו (סעיף 21). מכוח החזקה של זהות הדינים מותר לי להניח, באין הוכחה אחרת, שחל בתורכיה דין דומה לפקודת הובלת סחורות בים, המחיל את כללי האג על הובלה בים היוצאת מנמל שבתחום המדינה, ללא הבדל אם נאמר בשטר המטען במפורש כי כללי האג חלים על ההובלה, אם לאו (סעיפים 2 ו-4 לפקודה). יימצא אולי רמז לכך שאין זה המצב התחיקתי בתורכיה בסעיף 27 לתנאי שטר המטען. הוא נותן תוקף לכללי האג לגבי הובלות אל כל נמל באירופה; והוא מחיל חוקים על הובלת סחורות בים של ארצות מסויימות להובלות מארצות אלו. בין הארצות האלה נזכרות "הודו הבריטית"
ו-"STRAITS SETTLEMENTS", סימן שטופס השטר אינו מעודכן, ואין להסיק ממנו, כי כיום אין בתורכיה חוק דומה לפקודת הובלת סחורות בים. דעתי כי חזקת זיהוי הדינים לא הוסרה ויש לתת תוקף לכללי האג לגבי שטר המטען הנדון.

8. היתה דרישה מצד המשגר שרב החובל יוציא שטר מטען ושיציין בו את המשקל של 271,531 קילוגרם (ת/7). יתכן שרב החובל היה זכאי לסרב לדרישה זו בגלל ספקותיו בנכונות הנתון הזה, אולם בכל זאת הוצא בסופו של הדבר שטר המטען המציין את המשקל הזה. האם בנסיבות אלו יש לראות בציון המשקל הוכחה לכאורה לפי כללי האג, אף על פי שבשטר המטען הוכנס, לא במיוחד לגבי ההובלה הזאת אלא כחלק מן הטופס
המודפס, כי המשקל אינו ידוע? נאמר בספרו של CARVER, בפירושים לסעיף 3 בסימן 3 של כללי האג: -

THE CARRIER IS NOT BOUND BY THIS RULE TO DELIVER ANY BILL"
OF LADING OR COMPLYING WITH THE RULE, UNLESS THE SHIPPER
DEMANDS IT. IF THE SHIPPER IS ISSUED WITH A BILL OF LADING
,WHICH DOES NOT COMPLY WITH THE RULE, AND MAKES NO COMPLAINT
THE RIGHTS OF THE INDORSEES OF THE BILL WILL BE GOVERNED BY
ITS ACTUAL TERMS. IT APPEARS THEREFORE THAT THE CARRIER MAY
RELY ON A CLAUSE IN THE BILL WEIGHT AND QUANTITY UNKNOWN
UNLESS THE SHIPPER OBJECTED TO IT. THE RULE, IT THEREFORE
SEEMS, COMPLETELY FAILS TO EFFECT ITS APPARENT PURPOSE OF
PROVIDING THE CONSIGNEE WITH A BILL OF LADING WHICH WILL
OPERATE AS AN EFFECTIVE RECEIPT FOR THE GOODS. SUCH WORD AS
WEIGHT AND QUANTITY UNKNOWN" ARE PRACTICALLY COMMON FORM IN"
.BILLS OF LADING - INCLUDING THOSE TO WHICH THE RULES APPLY
THEIR EFFECT IS THAT THE BILL OF LADING IS NOT EVEN PRIMA
FACIE EVIDENCE OF THE WEIGHT OR QUANTITY SHIPPED - IT HAS NO
PROBATIVE VALUE IN THAT RESPECT AT ALL. THE SHIPPER, BY THIS
RULE, HAS THE RIGHT TO DEMAND THAT ONE OF THE TWO WORDS BE
STRUCK
,OUT - BUT IN PRACTICE THAT RIGHT IS SELDOM, IF EVER
EXERCISED, AND THE CONSIGNEE, THE CHIEF LOSER, HAS NO WAY OF
SECURING THAT THE OBJECT OF THE RULE IS COMPLIED WITH, SINCE
IT IS ONLY, APPARENTLY, THE SHIPPER WHO HAS THE RIGHT TO
DEMAND A BILL OF LAING SHOWING THE PARTICULARS SET OUT IN
(סעיף 270, ע' ‎THE RULE." (238-237

9. שונה הגישה של בתי המשפט בצרפת לאותן הוראות בכללי האג. כאשר מופיע בשטר המטען ציון של כמות או משקל ובתנאים המודפסים של טופס השטר נאמר כי הכמות והמשקל הם בלתי ידועים, מעדיפים את ציון הכמות או המשקל, כאילו הוא מבטל את אשר נאמר בחלק המודפס של הטופס; או שרואים בהסתייגות לגבי הכמות או המשקל תניית שחרור מאחריות המוביל הנוגדת את האיסור שבסעיף 8 לסימן 3 של כללי האג
(ר' פסקי הדין, שפורסמו ב-‎;DROIT MARITIME FRANCAIS P. 1972 .P 349
P. 674 ;1962 - P. 111 ;1964 - P. 16 - 1960).

10. נראה שגם בתי-המשפט בארצות-הברית ובקנדה שוללים נפקות מתנאי סטנדרטי בטופס שטר מטען המתיימר להגביל את המשמעות של ציון הכמות או המשקל שהוכנס
בתורף השטר (ר' פסקי-הדין המאוזכרים בספר של TETLEY, MARINE CARGO CLAIMS, ע' 61 הערה 5, ע' 62 הערה 6). השאלה טרם הוכרעה בארץ, ומותר לי להעדיף את הגישה הנותנת תוקף למטרות ההוראה שבסעיף 3 לסימן 3 של כללי האג, במקום להכשילן. לכן אני מוצא כי על אף ההסתייגות בתנאים המודפסים יש לייחס לציון המשקל בשטר המטען ת/1 את כל התוצאות אשר גורר אחריו ציון כזה לפי כללי האג.

11. כבר נזכר שסעיף 4 לסימן 3 של כללי האג קובע כי ההצהרות בשטר המטען על הכמות או המשקל של המטען הן ראיות לכאורה כלפי המוביל על נכונותן. לא נאמר שהן ראיות חותכות, לא לטובת המשגר וגם לא לטובת המשוגר או מי שבא במקומו בתוקף סחור שטר המטען, ונראה כאילו אין כללי האג מונעים בעד המוביל מלהוכיח שההצהרות האלה לא התאימו למציאות. מקורן בהודעות המשגר, ובמהלך הרגיל קשה לממונה על הטעינה מטעם האניה לבדוק את דיוקן. האם הוכח דבר כזה בעניין שלנו? הראיה היחידה בכיוון זה היא הרישום של רב החובל ביומן האניה (ת/6), שהוא תחילה סירב לחתום על שטרי מטען, שציינו משקל של 271 טון, מפני שלדעתו הוטענה רק כמות של כ-220 טון. אילו הרישום הזה הוצג על-ידי בעלי האניה על מנת להוכיח את תכנו, וב"כ התובעים היה מתנגד לקבילותו, בוודאי לא יכולתי להתחשב בראיה זו, שהיא בבחינת עדות מחוץ לכתלי בית המשפט וללא שבועה. אך המסמך הזה הוצג דוקא על ידי בא-כוח התובעים, בכוונה להוכיח בעזרתו, בנוסף לעדויות שהשמיע בנדון זה, שהתובעים לא קיבלו יותר מ-220 טון בערך, הואיל ולפי הודאת רב החובל (המחייבת את בעלי האניה) לא הוטענה כמות גדולה מזו. בהציגו מסמך זה ובהסתמך על תכנו אימץ (או הקדים) ב"כ התובעת את הטענה העובדתית של בעלי האניה, שלא נמסר להובלה כמות גדולה מזו שבקבלתה מודים התובעים. נראה איפוא שהוכח מה שסעיף 4 לסימן 3 של כללי האג מתיר להוכיח נגד שטר המטען.

12. בכל זאת נראה לי שבעלי האניה אינם משוחררים מאחריות כלפי התובעים. החריג שבסיפא של סעיף 3 לסימן 3 של כללי האג מרשה למוביל לבלתי הכניס בשטר המטען את הנתונים, שנמסרו לו על-ידי המשגר, ביחס לכמות או המשקל של המטען, כאשר יש לו סיבה סבירה לחשוד כי אינם מתארים אל נכון את המטען שהתקבל להובלה בפועל, או כאשר לא עמדו לרשותו אמצעים סבירים לבקרה. זכות זו היא רק הצד השני של חובה להשמיט את ציון הנתונים האלה או לציים תוך הסתייגות מתאימה, כאשר קיימת סיבה לכך. נאמר בסעיף 5 לסימן 3 של כללי האג כי המשגר יראה כאילו ערב למוביל את הנכונות של הכמות או המשקל שהודיע למוביל בעת מסירת המשלוח, ושהוא יהיה חייב לשפות את המוביל בעד ההפסד, הנזק וההוצאות הנגרמים על-ידי אי דיוק בפרטים האלה, או הקשורים בזה. ועוד נאמר שם, כי הזכות של המוביל לשפוי כזה לא תגביל בשום אופן את אחריותו ואת התחייבויותיו לפי חוזה ההובלה כלפי כל אדם זולתי המשגר. נראה שציוני הכמות או המשקל, אשר מופיעים בשטר מטען, ללא הסתייגות מתאימה, מחייבים את המוביל כלפי המשוגר וכל מי שבא בנעליו בתום לב עקב סחור שטר המטען, והמוביל לא יוכל לטעון נגדו שבפועל קיבל להובלה כמות או משקל פחותים ממה שצויין בשטר המטען. סעדו הוא לפנות אל המשגר ולדרוש שפוי ממנו, אם הוא חוייב לשלם פיצויים מפני שמסר בנמל התעודה משקל או כמות פחותים ממה שנאמר בשטר המטען, מפני שלמעשה לא קיבל יותר משמסר. ואם אין רוצים להרחיק לכת עד כדי כך, יש לומר לפחות את זאת: מוביל אשר מוציא שטר מטען, שכלי האג חלים עליו, עם ציון הפרטים שנמסרו לו על-ידי המשגר ובלי הסתייגות כלפיהם בצורה מועילה מציג כלפי מי שרכש את שטר המטען בתום לב במהלך רגיל שעמדו לרשותו אמצעים סבירים לבדוק נתונים אלו, ושלא היתה סיבה סבירה לפקפק בהם. ולכן יהיה מנוע כלפיהם מלטעון, שנמסרו לו להובלה כמות או משקל פחותים, כאשר החסר מגיע לממדים כאלה שהיה צריך לעורר חשד סביר בנתונים שהמשגר מסר. גישה זו
תהיה בהתאם להלכה שנפסקה בעניין: .‎CANADIAN AND DOMINION SUGAR CO. V
.CANADIAN NATIONAL (WEST INDIES) STEAMSHIPS LTD.
[‎[1947] [2

AN INNOCENT INDORSEE FOR VALUE OF A BILL OF LADING IS"
ENTITLED TO ACT ON THE STATEMENTS CONTAINED IN THE BILL OF
LADING UNLESS HE HAS AT THE MATERIAL TIME CLEAR AND DEFINITE
KNOWLEDGE FROM OTHER SOURCES THAT THE STATEMENTS IN THE BILL
ARE UNTRUE. ANY OTHER VIEW WOULD AFFECT THE VALUE OF A BILL
OF LADING AS A DOCUMENT OF TITLE ON THE FAITH OF WHICH
".SHIPOWNERS AND INDORSEES DEAL


13. אם מתעלמים, כפי שצריכים לדעתי להתעלם, מן הנוסח הסטנדרטי המודפס שתכולתו, משקלו, מידותיו ואיכותו של המשלוח אינם ידועים, אין בשטר המטען עצמו (להבדיל משטר המטען שנדון בתקדים שהבאתי זה עתה) כדי להעמיד מוסב על המשמר כאילו משהו מן הפרטים בנוגע למשלוח אינו נכון. ידיעה ממקור אחר על כך שכמות המשלוח שנמסרה להובלה היתה פחותה ממה שנאמר בשטר המטען לא היתה לתובעים כאשר פדו את שטר המטען מן הבנק שמימן את היבוא. ההפרש בין המשקל המוצהר על-ידי המשגר לבין המשקל שהוטען בפועל הוא כזה שצריך היה לעורר חשד כי ההצהרה אינה נכונה ולמעשה הבחין רב החובל באי-נכונות ההצהרה. לכן מנועים בעלי האניה מלטעון כלפי התובעים שנמסרה להובלה רק הכמות שהתובעים קיבלו.

14. טענת המניעות אינה מופיעה בתוספת התביעה, אך היא נטענה בסכום. מקומה היה בתשובה להגנה, אילו בעלי האניה היו מגישים הגנה. אולם ואיל ולא ביקשו ולא הצטוו להגיש הגנה, גם לא היה מקום להגיש תשובה, ויש להרשות לתובעים להסתמך על המניעות גם כשאינה מופיעה בטענות הכתובות שלהם.

15. התובעים היו רשאים לדרוש מסירת הכמות שמופיעה בשטר המטען, הם לא קיבלו אותה כולה, כי אם בחסר של 48,531 קילוגרם, כמו שהוכח בעדויות. יש להוסיף כי לפי סעיף 105 לחוק הסחר הימי העותומאני על בעלי האניה היה נטל ההוכחה שנמסרה כל הכמות שהיה חייב למסור (ע"א 281/56 [1]), ולא היתה מצידו כל ראיה שנפרק מן האניה יותר ממה שהתובעים מודים שקיבלו. הוא חייב לפצות את התובעים בעד הנזק שסבלו כתוצאה מהפרת ההתחייבות שהמוביל קיבל על עצמו בשטר המטען.

16. הסחורה נמכרה לתובעים על-ידי הספק התורכי במחיר שחושב בדולרים. את שכר ההובלה שילמו התובעים בארץ בלירות ישראליות, אמנם החשבון על שכר ההובלה נערך אף הוא בדולרים. בא-כוח התובעים טוען כי יש לחשב את הנזק בדולרים ולהמיר את הסכום שייצא למטבע ישראלי לפי שער החליפין ביום סילוק החיוב.
הוא הפנה אותי לפסק-הדין שיצא בבית-משפט לערעורים באנגליה בעניין של
[MILIANGOS V. GEORGE FRANK (TEXTILES) LTD. [1975] ]3 שם נתבע לדין קונה, שמושבו באנגליה, על-ידי מוכר, שמושבו בשווייץ, על אי תשלום מחיר הסחורה שסופקה לו ושמחירה נקבע בחוזה המכר בפרנקים שווייציים. בית-המשפט חייב את הנתבע לשלם במטבע בריטי את הסכום השווה למחיר המוסכם בפרנקים ביום התשלום.
הנימוק להחלטה זו הוא שהקונה התחייב לשלם פרנקים שווייציים, ועליו למלא התחייבות זו בעין או עלי-ידי תשלום מטבע בריטי בסכום שיקנה ביום התשלום פרנקים שווייציים בכמות הדרושה לקיום החיוב. במקרה שלפנינו התביעה אינה לקיום חיוב כספי שנקבע במטבע זר כי אם לפיצוי של נזק, שנגרם ע"י הפרת חוזה הובלה.
הנזק נגרם בחיפה, ולכן יש לחשב אותו במטבע ישראלי לפי הנסיבות ביום ההפרה, הווה אומר בעת פריקת הסחורה מן האניה באוקטובר 1972. התוצאה היא שהתובעים יקבלו את הפיצוי כעבור קרוב לשלוש שנים בכסף שערכו ירד בינתיים במידה ניכרת, אך המחוקק הישראלי ידע לפצות נושה במידת מה בגלל זה, על-ידי כך שציווה פסוק ריבית על חוב פסוק בשיעור אשר מביא בחשבון את ירידת ערך המטבע הישראלי.

17. התובעים שילמו לספקים עבור הכמות החסרה 48,531 קילו סך 776.50 דולר (16 דולר הטון מאו"ב), והם שילמו עליה שכר הובלה כ- -.2,533 ל"י. את המחיר יש להמיר לפי שער החליפין של 4.20 ל"י לדולר, לסך -.32.61 ל"י, כך שס"ה של הנזק הוא בסכום של -.5,794 ל"י.

18. אי לזאת אני מחייב את בעלי האניה "פרודרומוס II" לשלם לתובעים סך
-.5,794 ל"י עם ריבית של 11% לשנה מיום הגשת התביעה (26.3.73) עד 13.5.73, בשיעור של 15% לשנה מיום 14.5.73 עד 22.1.75 ובשעור של 22% לשנה מיום 23.1.75. וכן עליו לשלם את יציאות המשפט וסך -.500 ל"י שכר עורך-דין.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. הפרת חוזה אישי

  2. הפרת חוזה בניה

  3. הפרת חוזה הפצה

  4. הפרת חוזה קצונה

  5. הפרת חוזה צפויה

  6. הפרת חוזה נמשכת

  7. הפרת חוזה הייטק

  8. הפרת חוזה ליסינג

  9. הפרת חוזה יסודית

  10. הפרת חוזה זכיינות

  11. הפרת חוזה דוגמנות

  12. הפרת חוזה עובדבכיר

  13. הפרת חוזה התחייבות

  14. התפטרות הפרת חוזה

  15. הפרת חוזה התיישנות

  16. הפרת חוזה כח עליון

  17. הפרת חוזה היתר בניה

  18. התיישנות הפרת חוזה

  19. הפרת חוזה הובלה ימית

  20. הפרת חוזה קבע ראשוני

  21. הפרת חוזה קניית דירה

  22. הפרת חוזה רכישת דירה

  23. הפרת חוזה בין בני זוג

  24. הפרת חוזה פיצוי מוסכם

  25. הפרת חוזה לתקופה קצובה

  26. הפרת חוזה פיצויים מוסכמים

  27. אובדן רווחים עתידיים הפרת חוזה

  28. תביעה בגין הפרת חוזה מכר מקרקעין נגד המוכר

  29. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון