הפרת חוזה שכירות עקב גירושין


1. התביעה שבפני, היא תביעה לפיצוי כספי בעילה חוזית, בגין הפרה יסודית של חוזה שכירות שנחתם בין התובע לבין הנתבעת, אשר לא הגיע לכלל מימוש עקב מניעת כניסתם של התובעים למושכר ע"י בעלה של הנתבעת, שצורף ברשות בית המשפט כצד ג' לתביעה (יקרא להלן - "צד ג'").

2. ביום 5.5.09 הוגשה הודעה ובקשה מטעם הנתבעת, למחיקת ההודעה לצד ג' לאור הסכם גירושין שנחתם ביניהם וקיבל תוקף של פסק דין בתיק תמ"ש 25223/04 ,לפיו הוסכם שצד ג' ישלם לנתבעת את חיוביה, אם וככל שיהיו בגין התביעה. בהתאם לכך, נמחקה ההודעה לצד ג'.

3. התובעים, טענו כי הוצג בפניהם מצג בעל פה וכן בחוזה השכירות, שנחתם עם הנתבעת בחודש אוקטובר 2007 (נספח ב' לכתב התביעה, להלן - "הסכם השכירות") לפיו, הנתבעת היא "הבעלים הרשום והמחזיק הבלעדי על המושכר, המצוי ברח' גוונר 273/8 בירושלים" (להלן - "המושכר") וכי "הוא פנוי וריק מכל דייר, הזכאי להחזיק בו". מועד תחילת השכירות שנקבע בהסכם השכירות הוא ליום 1.11.08 והתובעים טוענים, כי לבקשת הנתבעת הם קיצרו את תקופת השכירות שלהם במושכר אחר (להלן - "המושכר הקודם"), המצוי מדירה ממול למושכר.

למרות זאת, ביום 28.10.07 הופתעו התובעים לגלות כי צד ג', נכנס להתגורר במושכר ובכך, מנע מהם להיכנס אליו והתנגד להשכיר להם את המושכר.
התובעים, דורשים פיצוי מהנתבעת, בגין נזקיהם הישירים והעקיפים, עקב הפרת הסכם השכירות על ידה.

4. הנתבעת, הודתה כי נחתם הסכם השכירות ובדין, היא טוענת כי ההסכם נחתם בינה לבין התובע בלבד ולא עם התובעת. לדידה, קודם לחתימה על הסכם השכירות היא הציגה בפני התובע מצג , לפיו המושכר הוא בבעלות משותפת שלה ושל בעלה - צד ג', ואף אמרה לתובע כי הם מצויים בהליכי גירושין וכי לצד ג' יש "טענות שונות ביחס לדירה". למרות זאת, השיב לה התובע כי הוא אינו חושש מכך וייכנס למושכר.
בנוסף טענה הנתבעת, כי התובע לא המציא לה שטר חוב וערבות ופוליסת ביטוח לדירה לפי הסכם השכירות. על כן, דין התביעה כנגדה להידחות.
לשיטת הנתבעת, אילו מיהר התובע להיכנס למושכר, מיד עם פינויו מהשוכרים הקודמים, היתה נמנעת כניסתו של צד ג' למושכר והסכם השכירות, היה מקויים. הנתבעת, דחתה את דרישות התובע לפיצוי בגין נזקיו, המוכחשים על ידה, והוסיפה כי היה עליו להקטין את נזקיו, אם וככל שנגרמו לו נזקים בגללה.


בחינת המסכת העובדתית:
5. שמעתי את עדויות בעלי הדין והשתכנעתי מעדות התובע כי הנתבעת, לא הציגה בפניו מצג כלשהו על זכויותיו של צד ג' במושכר. לדברי התובע, הנתבעת אמרה לו שהיא גרושה אך לא הביאה לידיעתו, כי היא מצויה בהליכי גירושין (עמ' 9 שורות 5-4 שורה 26, ועמ' 10 שורות 4-1). התובע הוסיף ואמר כי לא שאל את הנתבעת אם היא בעלת הדירה והניח כי היא הבעלים, בפרט לנוכח החתימה איתה בלבד על הסכם השכירות וכן לאור ידיעותיו מהשוכר הקודם שגר במושכר כי הנתבעת, היא שחתמה איתו על הסכם שכירות. לדברין, הוא התקשר אל הנתבעת וביקש לדעת אם ניתן לשכור ממנה את המושכר ונענה בחיוב, ללא הסתייגות (עמ' 9 שורות 30-28; עמ' 11 שורה 10).

6. מעדות הנתבעת התרשמתי כי היא הציגה את עצמה כבעלת הזכות להתקשר בהסכם שכירות עם התובע ולא הוכחה גירסתה, כאילו היא התרתה בתובע על חשש שלה לקושי בביצוע ההסכם לנוכח הליכי גירושין שהתנהלו בינה לבין צד ג' או על זכותו של צד ג' במושכר. לדברי הנתבעת היא וצד ג' "נכנסו למצב של הליכי גירושין" והיא, יידעה את התובע על כך. יוער כי לא די בקיומם של הליכי גירושין או הודעה עליהם, כדי ליצור מצג בפני השוכר, על קושי צפוי בקיום הסכם השכירות בפרט לנוכח הצהרותיה במבוא להסכם על זכויותיה, כמובא ברישא לפסק הדין. יתירה מכך, אם וככל שצפתה הנתבעת כי עשוייה להיות מניעה לקיום ההסכם, אף שלא הוכיחה זאת, היה עליה ליתן ביטוי לכך בהסכם שנחתם בינה לבין התובע מכוח חובת תום הלב ועל מנת למנוע טעות מהתובע, בהניחו כי הצהרותיה
בהסכם נכונות וכי המצג שהוצג על ידה כבעלת זכות להשכיר את המושכר, נכון. זאת לא עשתה הנתבעת כאמור בסעיף 3 לעיל ואין בגירסתה, כי לא קראה היטב את הוראות ההסכם, כדי לגרוע מההסתמכות של התובע כדין, על הצהרותיה בהסכם השכירות בחתימתו עליו ולא נסתרה עדותו, על יחסי שכירות בין השוכר הקודם לבין הנתבעת ולא עם צד ג'. כך גם עולה מעדות הנתבעת ומכתבי בית-דין שצורפו על ידה וע"י צד ג', כי הדירה הושכרה, שנתיים קודם לכן על ידי הנתבעת מבלי שצד ג' היה צד להסכם (עמ' 2 שורות 2-1; עמ' 12 שורה 3). מעבר לכך, הנתבעת ניהלה בעצמה את המו"מ עם התובע עובר לכריתת ההסכם וצפוי היה, שתיידע את התובע על צורך בקבלת הסכמת צד ג' להתקשרות, אילו סברה כי תהיה התנגדות מצידו להסכם או שימנע את ביצועו. נכונים הדברים בפרט לנוכח היחסים הרעועים בין בני הזוג וההליכים המשפטיים ביניהם לעניין זכויותיה בפירות מהמושכר.

7. לפיכך, אני קובעת, כי הנתבעת, לא הוכיחה את גירסתה על יצירת מצג טרום חוזי בפני התובע, שהיה בו כדי לסתור את הצהרותיה בהסכם השכירות, על זכותה להשכיר את המושכר בעצמה. אין לנתבעת להלין כנגד התובע, על מניעת כניסתו למושכר ע"י צד ג' והפרת ההסכם על ידה, בשל כך ולא הוכח כי היה מקום לחשש מצד התובע מפני הפרה צפויה או על נטילת סיכון מרצון מצידו, בחתימתו עליו. אם וככל שסברה הנתבעת, כי קיים חשש לסיכול ההסכם ע"י צד ג' היה עליה לגלות מידע מהותי זה לתובע, כמצוות סעיף 15 לחוק החוזים (חלק כללי), תשלג-1973 הואיל ויש בו כדי להשפיע על החלטתו, להתקשר בהסכם השכירות איתה.

8. אני דוחה את טענת הנתבעת, כאילו היה על התובע להקדים להיכנס למושכר ובכך למנוע את מניעת כניסתו אליו ע"י צד ג'. מועד תחילת השכירות לפי ההסכם הוא ביום 1.11.08 ומעדותו של התובע עולה, כי הוא קיצר את תקופת השכירות שלו במושכר הקודם על מנת להיכנס למושכר (כפי שעולה מהסכם השכירות הקודם, נספח א' לכתב התביעה). בנסיבות אלו, לא היתה מוטלת חובה כלשהי על התובע להיכנס למושכר במועד מוקדם יותר וממילא, עמדה לו הזכות להיכנס למושכר בכל מועד שיבחר בו, החל ממועד תחילת השכירות ואילך. הוכח, כי כניסת צד ג' למושכר, בטרם מועד תחילת השכירות, מיד עם פינוי המושכר ע"י השוכר הקודם. כדברי התובע: "הייתי צריך להיכנס לדירה ביום רביעי, ביום שני יצא הדייר שהיה שם, אותו יום הוא (צד ג' - מ.ל.) נכנס לדירה. למחרת, היא (הנתבעת - מ.ל.) התקשרה למשטרה. הוסיף התובע ואמר: "הייתי צריך להיכנס, כשיצא הדייר הקודם. באותו יום שהשוכר הקודם היה צריך לפנות, אני גר ממול דפקתי בדלת ואז ראיתי את צד ג'" (עמ' 8 שורות 14-10).

9. לפיכך, היה על הנתבעת לאפשר את כניסתו של התובע למושכר ביום 1.11.09 ומשלא עלה הדבר בידה במועד המוסכם ולאחריו, הפרה הנתבעת הפרה יסודית של הסכם השכירות. מנגד, הנתבעת לא עמדה על המצאת הערב ופוליסת הביטוח למושכר בטרם מסירת החזקה לידי התובע ואף טענה, כי היה עליו להקדים להיכנס למושכר כדי למנוע את כניסת צד ג' אליו, מבלי שהיתנתה זאת בהמצאת הבטוחות הנ"ל. לפיכך, אין במחדלי התובע בנידון משום הפרה יסודית של הסכם השכירות, כניטען ע"י הנתבעת.


בחינת נזקי התובע:
10. לפי הוראות סעיף 10 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת החוזה), תשל"א-1970 זכאי התובע לתשלום פיצוי מהנתבעת, עקב הפרת הסכם השכירות. מטרת הפיצוי היא להשיב את מצבו לקדמותו והעמדתו במצב כספי בו היה נתון, אילולי לא היתה ההפרה והסכם השכירות, היה מקויים (ראה: רע"א 2371/01 אינשטיין נ' אוסי תכנון והקמת מבנים ופיתוח בע"מ, פד"י נז(5) 751, 787).

11. התובע, העיד על פעולותיו למציאת מושכר חילופי, מיד עם היוודע לו על הפרת ההסכם ובפרט, לאחר שההפרה לא תוקנה בימים שלאחר מועד תחילת השכירות לפי ההסכם. לדברי התובע, שעשה עלי רושם מהימן בעדותו, הוא שכר דירה חילופית אשר פורסמה ע"י מתווך בשונה אחרת, גילה, אף שהיה מעוניין בדירה בשכונת ארמון הנציב, אך הדבר לא צלח. על כן, הוא נאלץ להזמין מהמתווך את שירותיו ושילם לו דמי תיווך בסך של 3,100 ₪.

12. הנתבעת, הכחישה את מתן שירותי תיווך לתובע, בהסתמכה על הקבלה (נספח ז' לכתב התביעה) בגין תשלום דמי התיווך אשר לטענתה, אינם עבור דמי תיווך הואיל והוצאה ע"י קיי.טי.איי. בע"מ, מבלי שנרשם בה כי היא חברה לשירותי תיווך.

13. למרות הוצאת הקבלה ע"ש חברה, שאינה חברת תיווך, השתכנעתי כי התובע אכן שכר את שירותי המתווך ושילם לו דמי תיווך. בהתאם לכך, קיבל התובע קבלה מהמתווך, שמועדה ביום 16.11.07 (נספח ז' לכתב התביעה) מתיישב עם מועד החתימה על חוזה השכירות למושכר האחר ועם מועד פינוי המושכר הקודם ע"י התובע והמעבר למושכר החילופי. אין לקפח את זכותו של התובע להחזר הוצאותיו לדמי תיווך, רק בשל מתן קבלה לידיו בגין התשלום ע"י חברה, שהתובע העיד שלא פנה אליה לקבלת שירותים אחרים ופנייתו היתה למתווך, אשר ממנו הוא קיבל את הקבלה הנידונה. יוער, כי אין גם בהודאתו של התובע בהגינותו, על כך שהמתווך סייע לו בענייני המושכר ובחוזה לגביו, כדי לפגוע באמינות גירסתו, כי המתווך הוא שמצא לו את המושכר החילופי ובהתאם לכך, הוא נידרש לשלם לו דמי תיווך.

14. אילו רצתה הנתבעת, להקטין את חיוביה בגין הפרת ההסכם על ידה, צפוי היה שתסייע בידי התובע למצוא לו מושכר אחר בשכונת ארמון הנציב, בה מצוי המושכר הנידון. משלא עשתה כן הנתבעת ומשהוכח, כי המושכר החילופי נמצא בסיוע מתווך, 11 יום בלבד לאחר הפרת הסכם השכירות על ידה, אני מחייבת את הנתבעת לשאת בהוצאות התובע לדמי תיווך בסך של 3,100 ₪ כולל מע"מ, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום 16.11.07 ועד ליום התשלום בפועל.


15. הפרת הסכם השכירות ע"י הנתבעת, גרמה להפרת חוזה שכירות למושכר הקודם, בין התובע לבעליו, בו התגורר התובע קודם להפרה (להלן - "הבעלים"). עקב הפרה זו, נגרמה הפרת חוזה שכירות אחר, בין הבעלים לבין שוכר אחר והוגשה תביעה כנגד הבעלים, אליה צורף התובע, כצד ג'. על פי פסק הדין שניתן בת.ק. 1696/08 חוייב התובע בתשלום פיצוי לתובעים בסך של 2,500 ₪ (צורף כנספח לכתב התביעה). בתשלום זה חוייב התובע בשל הפרת הסכם השכירות ע"י הנתבעת אשר עיכבה בכך את פיונוי המושכר הקודם ע"י התובע. בשים לב ללוח הזמנים הסמוך, ממועד ההפרה עד לפינוי המושכר הקודם על ידו, הוכח כי לא היה סיפק בידי התובע למצוא לו מושכר חילופי קודם לכן.

16. לפיכך, אני מחייבת את הנתבעת בתשלום פיצוי לתובע בגין רכיב נזק זה בסך של 2,500 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה ממועד פסק הדין ביום 9.4.08 ועד ליום התשלום בפועל.

17. אני דוחה את הדרישה לתשלום פיצוי לתובע, בגין הפרשים בגובה שכר הדירה בין המושכר נשוא התביעה לבין המושכר החילופי. מעדות התובע עולה וכן מהסכמי השכירות של שתי הדירות נימצא כי המשוכר החילופי, כולל 5 חדרים ואילו במושכר הנדון, 4 חדרים בלבד. לפיכך, אין התובע רשאי להתעשר על חשבון הנתבעת בשל שכירות של מושכר גדול יותר להנאתו ורווחתו. יתירה מכך, לא הוכח כי לא ניתן היה למצוא מושכר בן 4 חדרים בשכונת גילה, השכונה בה מצוי המושכר החילופי באותו פרק זמן. התובע, לא הביא לעדות את המתווך וחזקה עליו, שהיה מזמינו להעיד אילו היה בעדותו, כדי להוכיח את טענתו בנידון. אי הצגת ראיה, משמעותית להוכחת רכיב נזק זה, יש בה כדי להביא למסקנה כנגד התובע, שנמנע מהצגתה (ראה: ע"א 9656/05 נפתלי שוורץ נ' חברה לסחר בע"מ).
בדומה לכך, לא הוצגה חוות דעת של שמאי ע"י התובע, על מנת להוכיח כי ההפרש במחיר השכירות אינו בשל גודל המושכר, כי אם בשל סיבות שמאיות אחרות (כדוגמת: היצע וביקוש). ההפרש בין גובה השכירות עבור שתי הדירות אינו גבוה וכך גם אין שוני גדול ביחס למושכר הקודם, בו התגורר התובע בטרם ההפרה, לעומת המושכר החילופי בגילה. לפיכך אני קובעת, כי ההפרש הוא בשל גודל המושכר בהיותו בן 5 חדרים והתובע אינו זכאי לפיצוי בגינו.

18. התובע, טען לזכותו לפיצוי בגין הסעות של ילדיו לבית הספר, משכונת גילה אליה הוא נאלץ לעבור אל שכונת ארמון הנציב, מקום לימודו ילדיו, עובר להתקשרות בהסכם השכירות ולהפרתו. הנתבעת, לא הוכיחה כי ניתן היה לשכור דירה חילופית בארמון הנציב וכאמור לעיל, לא סייעה לתובע בהצגת הצעות לדירות אחרות בשכונה.

19. מועד תחילת השכירות לפי הסכם השכירות, הוא בחודש נובמבר, הרבה לאחר תחילת שנת הלימודים ואין לדרוש על כן מהתובע, להפסיק את לימודי ילדיו בבית הספר בו הם למדו בשל המעבר לשכונה מרוחקת, עקב ההפרה. מטבע הדברים, נגרמו לתובע הוצאות בשל הסעת ילדיו לבית הספר להבדיל מהסעות לחוגים, אותם הוא הפסיק לבצע, מחמת הטירחה וההוצאה הכרוכה בכך. התובע, לא הציג ראיות להוכחת גובה הוצאותיו וכן לא הביא קבלות על הסעות במונית, אך העיד על המרחק בין השכונות.

20. בהתחשב בהכבדה ובהוצאה שנגרמה לתובע בגין הסעת ילדיו בעצמו לבית הספר, ולא במוניות שלא הובאו לגביהן קבלות, ובשים לב לאובדן זמנו של התובע הכרוך בכך, אני מחייבת את הנתבעת בתשלום פיצוי לתובע על דרך האומדנא בסך של 1,500 ₪. בכך, התחשבתי במרחק בין השכונות ובפרק הזמן ממועד תחילת השכירות, עד לתום שנת הלימודים (ראה: ע"א 355/80 נתן אנסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע, פד"י לה(2) 800, 808).

21. אני דוחה את הדרישה לתשחום פיצוי בגין נסיעותיו של התובע לעבודתו. לא השתכנעתי מעדות התובע, כי היה במעבר למושכר בגילה, כדי להכביד או להוסיף על נסיעותיו לעבודתו , בפרט לאור הודאתו כי הוא מצוי בנסיעות במסגרת עבודתו ובהתחשב להסעת ילדיו ממילא, בכל בוקר, לבית הספר בשכונת ארמון הנציב ונסיעתו משם, לעבודה.

22. התובע, גם לא הוכיח אובדן שעות עבודה בשל המעבר לשכונת גילה משלא הוכיח כי עבודתו, אמורה להתבצע בשכונת ארמון הנציב או בסמוך אליה. בנוסף, לא הוצג אישור רו"ח, להוכחת גובה הכנסותיו והפסדיו של התובע לשעת עבודה, על מנת להוכיח את הפסדיו.
לפיכך, אני דוחה את התביעה לפיצוי, בגין רכיב נזק זה.

23. התובע, זכאי לפיצוי בגין ההכבדה שנגרמה לו בשל הצורך להעביר את תכולת דירתו למושכר בגילה, לעומת הוצאתו הצפויה, אילו היה מעביר את התכולה למושכר המצוי ממול למושכר הקודם בו הוא התגורר עובר להפרת ההסכם. התובע, לא הציג קבלה על הוצאותיו להובלה, אך השתכנעתי מעדותו כי הוא נעזר בחברת הובלות ולא סביר, שביצע את ההעברה בכוחות עצמו. לפיכך, בהעדר קבלה ובהתחשב גם בכך שצפוי שהתובע ייעזר במוביל לביצוע ההעברה גם לולי ההפרה אך בסכום נמוך בהרבה, אני מחייבת את הנתבעת בתשלום פיצוי לתובע בגין ההובלה בסך של 1,000 ₪ בלבד.

24. התובע, דורש פיצוי בגין עוגמת נפש שנגרמה לו עקב הפרת הסכם השכירות. הוכח כי נירמה טירדה רבה לתובע בשל אי הוודאות בדבר מקום מגוריו עם משפחתו לאחר שהופר ההסכם ולנוכח הפרת הסכם השכירות למושכר הקודם. לפיכך ובהתחשב בכך, שהעיכוב היה למשך פרק זמן קצר לאור מאמצי התובע בנידון, אני מחייבת את הנתבעת בתשלום פיצוי לתובע בגין רכיב נזק זה בסך של 1,500 ₪.


25. הנתבעת, תשלם לתובע הוצאות משפט וכן שכ"ט עו"ד בסך של 2,500 ₪ בתוספת מע"מ.

26. התשלומים, ישאו ריבית והפרשי הצמדה ממועד פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

27.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. חוזה השכרת ציוד

  2. חוזה להשכרת בית

  3. חוזה השכרת מכונה

  4. אכיפת חוזה שכירות

  5. חוזה שכירות אחיד

  6. אורך חוזה שכירות

  7. חוזה להשכרת משרד

  8. ביול חוזה שכירות

  9. הכנת חוזה שכירות

  10. בדיקת חוזה שכירות

  11. חוזה השכרת גנרטור

  12. אופציה בחוזה שכירות

  13. חוזה שכירות אופציה

  14. אי חידוש חוזה שכירות

  15. אופציה חוזה שכירות

  16. חוזה השכרת קליניקה

  17. הפרת חוזה שכירות חנות

  18. הפרת חוזה שכירות לעסק

  19. אי עמידה בחוזה שכירות

  20. חוזה השכרת יחידת דיור

  21. חוזה להשכרת חדר בדירה

  22. אישור סיום חוזה שכירות

  23. חוזה שכירות בלתי מוגן

  24. הפרת סעיף בחוזה שכירות

  25. הפרת חוזה שכירות בקניון

  26. הפסקת חוזה שכירות דירה

  27. חוזה שכירות גן אירועים

  28. ביטול חוזה שכירות שותפים

  29. הפרה יסודית חוזה שכירות

  30. ביטול חוזה שכירות בעל פה

  31. הפסקת חוזה שכירות באמצע

  32. הארכת חוזה שכירות בעל פה

  33. חוזה שכירות אולם אירועים

  34. הפרה יסודית בחוזה שכירות

  35. ביטול חוזה שכירות חד צדדי

  36. חוזה השכרת דירה לטווח קצר

  37. אישור פתיחת עסק חוזה שכירות

  38. אופציה בחוזה שכירות ללא סכום

  39. ביטול חוזה שכירות לפני הזמן

  40. הפרת חוזה שכירות בלתי מוגנת

  41. ביטול חוזה שכירות מצד השוכר

  42. הפרת חוזה שכירות עקב רטיבות

  43. הפרת חוזה שכירות עקב גירושין

  44. ביטול חוזה שכירות לאחר חתימה

  45. ביטול חוזה שכירות מצד המשכיר

  46. ביטול חוזה שכירות תוך 14 יום

  47. חוזה שכירות לאחסנת ציוד חקלאי

  48. ביטול חוזה שכירות לאחר 24 שעות

  49. ביטול חוזה שכירות לפני הכניסה לדירה

  50. ביטול חוזה שכירות איחור 14 יום בתשלום

  51. ביטול אופציה לקניית הדירה בחוזה שכירות

  52. אופציית רכישה בחוזה שכירות ללא הגבלת זמן

  53. אחסון בחדר מדרגות בית בניגוד לחוזה שכירות

  54. איסור גביית דמי תיווך על הארכת חוזה שכירות

  55. חוזה שכירות מוגנת - רשות להכניס לדירה בני משפחה

  56. חוזה שכירות לשנה הופסק כשלושה חודשים לאחר כריתתו

  57. סעיף 19(א) לחוק השכירות והשאילה - הזכות להפסיק חוזה שכירות

  58. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון