זיקת הנאה זכות מעבר

מבוא:


לפניי תביעה למתן צו מניעה, צו עשה ולפיצוי כספי בסך של 159,064 ש"ח, בגין הפרת זכותה של התובעת, כך לטענתה, ל"מעבר בלעדי" בשביל נשוא התביעה וכן להורות לנתבעים, להסיר את מחדליהם השונים, הנוגעים לשביל המעבר.




התובעת והנתבעים, הינם שכנים המתגוררים בבית משותף, כאשר לכל אחד מהצדדים מוצמד שטח מתוך השטח המשותף, עליו בנוי ביתו. בשטח הצמוד לביתם של הנתבעים, קיים שביל מעבר, הצמוד לביתם אולם מוביל בסופו, לביתה של התובעת.




הצדדים חלוקים ביניהם, באשר לטיב זכות המעבר של התובעת, בשביל מעבר, הצמוד לביתם של הנתבעים ומוביל לביתה של התובעת. בעוד שטענת התובעת הינה כי זכות המעבר בשביל המעבר, בהתאם לתקנון ולתשריט הבתים המשותפים, הינה זכות מעבר בלעדית, באופן השולל זכות השימוש ו/או כל זכות אחרת של הנתבעים, טוענים הנתבעים שהמעבר הינו שטח שהוצמד לחלקתם, וזכותה של הנתבעת הינה זכות מעבר בלבד, מבלי שיש בכך כדי לשלול את זכות השימוש שלהם, באותו מעבר.




יצוין כי למרות שהתובעת והנתבעים הינם שכנים אשר גרים בצמידות ובבית משותף, יחסי "שכנות" או "רעות", אינם שוררים ביניהם והסכסוך נשוא תובענה זו, הינו ככל הנראה, קצה הקרחון ליחסיהם הסבוכים, ואין לי אלא להצר על כך, כי הצדדים זנחו כל ניסיון הידברות ביניהם.

רקע כללי:


הצדדים, מתגוררים בשכנות בבית משותף שהינו בית דו משפחתי, אשר נרשם כבית משותף בפנקס הבתים המשותפים, בשנת 1996. התובעת, הגב' מוניקה פרץ, מתגוררת מזה שנים, ברח' שביל שבע, דירה 7 באשקלון חלקת משנה 8/1 בבית המשותף ואילו הנתבעים, משפחת אהרוני, מתגוררים בשד' דרום אפריקה 38 אשקלון בחלקת משנה 8/2, משנת 2008.




ב"תקנון המוסכם" של הבית המשותף ( נספח א3 לתצהיר התובעת) בו מתגוררים הצדדים, הוחלט על ידי בעלי המקרקעין [רשות הפיתוח], על צמידויות בהתאם לסעיף 55 לחוק המקרקעין תשכ"ט – 1969 (להלן: "חוק המקרקעין") ועל הוצאת חלקים מהרכוש המשותף, והצמדתם לדירות באופן הבא:


" קרקע כולל הקרקע מתחת לדירה, בשטח של 437 מ"ר, המסומנת בתשריט באות א', והצבועה בכחול תוצמד לחלקת משנה 8/1."

"קרקע כולל הקרקע מתחת לדירה, בשטח של 528 מ"ר, המסומנת בתשריט באות ד', והצבועה באדום תוצמד לחלקת משנה 8/2."

כמו כן קבע התקנון המוסכם :

"בעלים של חלקת 8/2 , לה צמוד שטח הקרקע המסומן בתשריט באות ד, יאפשרו גישה חופשית לבעלי חלקת 8/1, על פני השטח הצמוד הנ"ל, המסומן בתשריט בקווים אלכסוניים, למטרות מעבר חופשי להולכי רגל ולכלי רכב, לצורך גישה חופשית לדירה [להלן:"חלקת משנה 8/1"] ו/או לשטחים הצמודים לה.
מובהר בזאת, כי זכות זו הינה למעבר בלבד, ולא לכל מטרה אחרת. "



חלוקה זו אשר נקבעה בתקנון המוסכם, מוצאת את ביטויה בתשריט הבית המשותף ( נספח א4 לתצהיר התובעת) ואף בצו רישום הבית (נספח א2 לתצהיר התובעת).




בהתאם לתקנון המוסכם, רצועת הקרקע, אשר סומנה בתשריט (נספח א4 לתצהיר התובעת) באות ד, הצבועה בצבע אדום והמסומנת בקווים אלכסוניים, תוצמד לחלקת משנה 8/2 (להלן:" שביל המעבר"), אשר בבעלות הנתבעים.




על אף שהתקנון המוסכם קבע כי כל השטח המסומן באדום, ומסומן בתשריט באות ד', מוצמד לחלקת משנה 8/2 נקבע אף בתקנון המוסכם ואף בתשריט, כי בעלי חלקת משנה 8/2, קרי הנתבעים, להם הוצמד שביל המעבר, יאפשרו גישה חופשית למעבר אדם וכלי רכב לבעלי חלקת משנה 8/1 במשך כל שעות היממה, ולא לכל מטרה אחרת.




מכאן, שכל השטח המסומן בתשריט באדום ומסומן באות ד, מוצמד לחלקת משנה 8/2

(לנתבעים) אולם על אף הצמדה זו, מחויבים בעלי חלקת משנה 8/2 ( הנתבעים) לאפשר זכות מעבר לחלקת משנה 8/1 ( התובעת), בשביל המעבר. מכאן שלתובעת ישנה זיקת הנאה בשביל המעבר, המוצמד לחלקת הנתבעים.



הצדדים מודים ומסכימים כי הנתבעים עושים שימוש במעבר, לצרכיהם. אולם בעוד שהנתבעים סוברים שחובתם היא רק לאפשר לתובעת זכות מעבר ( הולכי רגל ורכב) בכל שעות היממה, סוברת התובעת כי נתונה לה זכות מעבר בלעדית בשביל המעבר וכי הנתבעים, מנועים לעשות כל שימוש במעבר ללא רשותה שכן בעצם שימושם בשביל, בין באופן זמני ובין באופן קבוע, הם מונעים ממנה את מימוש זכותה למעבר בשביל.


טענות התובעת:




בבסיס התביעה עומדת טענת התובעת, כי הצמדת שביל המעבר לחלקת משנה 8/2 שבבעלות הנתבעים, נעשתה פורמלית ורק בשל היות השטח צמוד לביתם ומטעמי נוחות, אולם בפועל, זכות המעבר שלה, היא "זכות מעבר בלעדית", באופן ששולל מהנתבעים, לעשות שימוש כלשהוא בשביל המעבר.




לטענתה, זכות המעבר של חלקת משנה 8/1, המופיעה בתשריט ובתקנון המוסכם של הבית המשותף, הינה זיקת הנאה ומהווה זכות מעבר בלעדית. לטענתה, לנתבעים אין כל סיבה וצורך לעשות שימוש בשביל מעבר, שכן הוא משמש רק כשביל גישה לביתה של התובעת, וכניסתם של הנתבעים לביתם, הינה מחזית ביתם, קרי מרחוב דרום אפריקה 38.




כן טענה התובעת, כי פועל יוצא מזכותה הבלעדית במעבר היא, שככל שהנתבעים מבקשים לעשות שימוש כלשהו בשביל המעבר, עליהם לבקש את רשותה המפורשת לכך.




כן הוסיפה התובעת וטענה כי הנתבעים, חוסמים את שביל המעבר, למשך זמנים ארוכים לצורך פריקת ציוד, וכן כי בעלי מקצוע עושים שימוש בשביל המעבר על מנת לבצע עבודות בביתם של הנתבעים , באופן המונע ממנה לעשות שימוש במעבר, לצרכיה, בניגוד לזכותה ע"פ התקנון והתשריט, כך לשיטתה.




לטענתה, זכותה בשביל המעבר הינה "זיקת הנאה", המיועדת לה בלבד, והתנהגות הנתבעים, באופן השולל ממנה את האפשרות לעשות שימוש במעבר באופן בלעדי, פוגעת באיכות חייה ובשימוש המעבר המוקנית לה על פי החוק.




התובעת בכתב תביעתה המתוקן מפנה להוראות ס. 92 ו-93 לחוק המקרקעין, העוסקות בזיקת הנאה, וטוענת כי זכות המעבר בעניינה, הינה זיקת הנאה אשר גורעת מזכות הבעלות של הנתבעים במעבר, באופן המרחיב את זכות הבעלות שלה על שביל המעבר.




התובעת צרפה לכתב תביעתה, חוות דעת של מהנדס בנין, מר גוכמן אליעזר. על פי חוות הדעת, ישנם ליקוים בביתם של הנתבעים, כמפורט בחוה"ד, ולטענתו על פי הרשום בטאבו, שביל הגישה שייך לתובעת בלבד, וכל הליקויים, שצוינו על ידו בחוות הדעת, קרי הצינורות, פסולת הבניה על השביל, ופתיחת פתח מעבר בחומת הנתבעים, הינם בניגוד להיתר הבניה, פוגעים באיכות חייה של התובעת ומסכנים את העוברים בשביל, מטעמה.




נוכח כל זאת, עתרה התובעת למתן צו מניעה כללי וקבוע, האוסר על הנתבעים או מי מטעמם, לעשות שימוש שלא לפי ההיתר, ובניגוד לתשריט הבית המשותף ולתקנון. כן עתרה התובעת, להורות לנתבעים לסלק כל פריט שיש לו זיקה כלשהי לפעילותם של הנתבעים משביל המעבר – כגון: צנרת, מזגנים ועוד, וכן לסגור בלבנים את השער שנפרץ שלא כדין, בין חצרם למעבר. עוד עתרה התובעת לתשלום סך של 159,064 ש"ח המהווים תשלום עבור דמי שימוש ראויים של הנתבעים בשביל המעבר, פיצוי בגין עשיית עושר ולא במשפט ובגין מטרד היחיד.


עמדת הנתבעים:



הנתבעים דוחים את טענת התובעת לפיה יש לה זכות מעבר בלעדית בשביל המעבר. לטענתם, המעבר הינו שטח קרקע שהיה חלק מהרכוש המשותף ואשר הוצמד לחלקת משנה 8/2 על פי התקנון המוסכם ותשריט הבית המשותף, והוא מהווה חלק משטח הקרקע אשר בבעלותם.




הנתבעים הודו כי על פי התקנון המוסכם ותשריט הבית המשותף, לתובעת ישנה זכות מעבר לכיוון ביתה, הן ברכב והן ברגל. לטענתם, אין בזכותה של התובעת ובחובתם, כדי לאיין את בעלותם על שביל המעבר ומשכך, הם זכאים לעשות בו שימוש והם אכן עושים בו שימוש סביר, לפרקי זמן קצרים, ומבלי לפגוע בזכותה ובאפשרותה של התובעת, למעבר.




לטענתם, קיימת להם זכות לפרוק ולהטעין חפצים בשביל המעבר ולצורך כך אף לחסום לפרקי זמן קצרים את המעבר, אולם הם עושים זאת במשורה ובמקרים נדירים ורק כאשר אין מנוס מלעשות כן.




כן מוסיפים הנתבעים, כי לביתם ישנה חניה מסודרת, בחזית הבית, לכן אין להם כל צורך להחנות את רכבם במעבר, והמעבר משמשם רק באופן אקראי ולא בדרך קבע, ולצרכים ספציפיים בלבד.




הנתבעים אף מציינים כי בחלקת המשנה 8/2 אשר נקנתה על ידם, קיימת יחידת דיור הצמודה לביתם, אשר הגישה אליה הינה משביל המעבר. לטענתם, שוכר היחידה, אכן עושה שימוש במעבר לצורך גישה ליחידה, אולם אין הוא מחנה את רכבו/אופנוע בשטח המעבר, ולכל היותר, הדייר עושה שימוש בשביל המעבר לצורכי מעבר, על מנת להיכנס ליחידה ו/או להכניס את האופנוע לחצר היחידה ולא באופן יומיומי וקבוע..




הנתבעים מוסיפים וטוענים, שכל טענות התובעת בדבר חריגות בניה, אין בהם ממש. לטענתם, הבית נקנה על ידם בשנת 2008 מהבעלים הקודם ( בן חמו) והוא נותר כפי שהיה בעת הקנייה. לטענתם, הפתח הקיים בחומת הבית, הינו על פי היתר והוא קיים בחומה עוד בתקופת הבעלים הקודם של הבית.




לטענתם, התובעת היא שחוסמת את הגישה לשביל המעבר ברכבה, ומונעת את כניסתם ואת כניסתו של דייר היחידה, לשביל המעבר.

סלע המחלוקת בין הצדדים



סלע המחלוקת בין הצדדים הינה מהי משמעותה של "זכות מעבר לחלקת משנה 8/1", הקיימת לתובעת בשביל המעבר? ומה טיבה של זיקת ההנאה שניתנה לבעלי חלקת משנה 8/1?





את זכות המעבר של התובעת וזיקת ההנאה, יש לפרש בהתאם להוראות התקנון המוסכם, (נספח א-3 לתצהיר התובעת) הקובעות את הצמדת שביל המעבר, לחלקת המשנה 8/2 שבבעלות הנתבעים, ואשר קובעות כי עליהם לאפשר לתובעת, בעלת חלקת משנה 8/1 , זכות מעבר של הולכי רגל ורכב בלבד, בכל שעות היממה.




בעוד שטענת התובעת היא כי על פי הוראות "התקנון המוסכם" והתשריט שצורף לצו רישום בתים משותפים, נתונה לה "זכות מעבר בלעדית", באופן המונע מהנתבעים לעשות כל שימוש בשביל המעבר, ללא רשותה, טוענים הנתבעים, כי זכות המעבר המוקנית לתובעת, מכוח התקנון והתשריט, היא זכות מעבר בלבד, לעבר ביתה השוכן בסופו בהמשך של המעבר ולא זכות מעבר בלעדית.




הצדדים למעשה מסכימים כי הזכות שניתנה לתובעת על פי התקנון המוסכם והתשריט, הינה זכות מעבר מסוג "זיקת הנאה", אולם הם חלוקים בשאלה: האם זיקת הנאה זו, למעבר של הולכי רגל ורכב בלבד בכל שעות היממה, אשר הוענקה לבעלי חלקת משנה 8/1 (התובעת) שוללת את זכויות בעלי חלקת משנה 8/2 ( הנתבעים) בשטח המעבר ומונעת מהם, את הזכות לעשות שימוש כלשהוא בשטח זה, הצמוד למעשה לביתם?




לאחר שתוכרע שאלת טיב זכות המעבר וזיקת ההנאה, שהוענקה לבעלי חלקת משנה 8/1/, יהא על בית המשפט להידרש לשאלה, האם אכן הפרו הנתבעים את זכותה של התובעת למעבר בשביל המעבר? ככל שיקבע כי אכן זכות זו הופרה, יידרש בית המשפט לשאלת הפיצויים, גובהם ולמתן הסעדים הקבועים בחוק.




יצוין כי הצדדים שטחו בכתבי טענותיהם, בתצהירים ובחקירותיהם הנגדיות, שיחות והתנהלויות בלתי ראויות אשר קיימות ביניהם מזה שנים, ואשר הובילו להגשת תביעה זו. אולם היות והגעתי לכלל מסקנה כי המחלוקת בין הצדדים היא באשר לטיב זכות המעבר וזיקת ההנאה שהוענקה לבעלי חלקת משנה 8/1 והאם זכות זו הופרה בין הצדדים, איני רואה לנכון להתייחס לטיעונים אלו כלל.




בהקשר זה אוסיף, כי הנתבעים בחרו להגיש לבימ"ש מספר רב של תצהירי שכנים, שמטרתם היתה להציג את התובעת באור שלילי, מבלי שהיה בתצהירים אלו כדי לקדם את המחלוקת בין הצדדים ומוטב אם היו נמנעים מכך.


תשתית נורמטיבית



ס. 2 לחוק המקרקעין, קובע כי הבעלות הינה:


"הזכות להחזיק במקרקעין, להשתמש בהם ולעשות בהם כל דבר וכל עסקה בכפוף להגבלות לפי דין/הסכם"

ס. 5 לחוק קובע כי זיקת הנאה הינה:

"שעבוד מקרקעין להנאה שאין עמה זכות להחזיק בהם". ( הדגשה שלי א.ל.)

ס. 55 לחוק המקרקעין העוסק בבתים משותפים, קובע כי:

"בעלי דירות רשאים לקבוע בתקנון.... שחלק מסוים של הרכוש המשותף יהא צמוד לדירה פלונית... הוצמד חלק מסוים מהרכוש המשותף לדירה פלונית, לא יחולו עליו הוראות פרק זה, ודינו ככל דבר כדין הדירה שאליה הוצמד." ( הדגשה שלי א.ל.)
דיון והכרעה



אחר שעיינתי בכתבי הטענות, נספחיהם ושמעתי את עדויות הצדדים, שוכנעתי כי התובעת אינה זכאית ל"זכות מעבר בלעדית" בשביל המעבר, אלא רק לזכות מעבר העולה כדי זיקת הנאה. זכות זו, אינה מקנה לה את הזכות להחזיק בשביל המעבר, אלא רק לעבור בו, ואין בה כדי למנוע מהנתבעים לעשות שימוש סביר באותו שביל המעבר, כל עוד זכותה של התובעת למעבר, נשמרת.
קביעתי לפיה התובעת אינה זכאית לזכות מעבר בילעדית מתבססת על כתבי הטענות שהונחו בפני, על התשריט, תקנון הבית המשותף וצו רישום הבית המשותף.
כמו כן, לאחר ששמעתי את העדויות, עיינתי בחוות הדעת מטעם התובעת, ובתמונות שהוצגו בפניי, אני אף קובעת כי הנתבעים לא הפרו את זכותה של התובעת למעבר בשביל המעבר, בכל שעות היממה.

טיבה של זכות המעבר- זיקת ההנאה



כפי שצוין לעיל, טענת התובעת היא כי זכותה בשביל מעבר הינה זכות העולה כדי "זיקת הנאה", כהגדרתה בסעיף 5 לחוק המקרקעין




עיון בתשריט ובתקנון המוסכם, מלמד כי שטח המעבר הוצמד מכוח התקנון המוסכם והתשריט לחלקת 8/2 [חלקת הנתבעים], ומשכך ולאור הוראות סעיף 55 לחוק המקרקעין, דין שטח המעבר, כדין הדירה השייכת לנתבעים.




זכות זו של בעלי חלקת משנה 8/2 , הנתבעים, בכל השטח הצבוע באדום ומסומן באות ד', צומצם בשטח שביל המעבר בלבד, שכן בשטח זה מחויבים בעלי חלקת משנה 8/2 (הנתבעים) לאפשר לבעלי חלקת משנה 8/1 מעבר חופשי להולכי רגל ולכלי רכב, לצורך גישה חופשית לדירה בחלקת משנה 8/1, וזאת למשך כל שעות היממה ולא לכל מטרה אחרת.




זכות מעבר זו של בעלי חלקת משנה 8/1 עולה כדי זיקת הנאה של התובעת, בשטח המעבר, הצמוד לבית הנתבעים ואשר שייך לנתבעים, מכוח ההצמדה בהתאם להוראות סעיף 55 לחוק המקרקעין.




זיקת הנאה זו משמעה שיעבוד המקרקעין ,שטח המעבר הצמוד לבית הנתבעים, להנאתה של התובעת, בעלת חלקת משנה 8/1 ,לצרכי מעבר בלבד, מבלי שיש לה זכות להחזיק בשטח זה. זיקת ההנאה, אינה שוללת ואף אינה יכולה בשל היותה רק זיקת הנאה, לשלול את זכות הבעלות של הנתבעים בשביל המעבר, והם רשאים לעשות כל שימוש בשביל המעבר, כל עוד זכותה של התובעת למעבר, נשמרת.




טענת התובעת, כי זכות המעבר הקיימת לה מכוח התקנון והתשריט, העולה כדי זיקת הנאה בלבד, מאיינת את זכות הנתבעים במעבר, אין לה אחיזה בהוראות החוק , התקנון המוסכם ובתשריט הבית המשותף, ודינה להידחות.




ככל שהייתה כוונה של הבעלים בתקנון המוסכם ליתן לחלקת 8/1 זכות מעבר בלעדית, באופן השולל את זכות השימוש מבעלי חלקת משנה 8/2, הרי ששביל המעבר היה מוצמד לחלקת משנה 8/1 בלבד, ולא לחלקת משנה 8/2. משהוצמד שביל המעבר לחלקת 8/2 הרי שדין שטח זה, כדין כל השטח שצבוע באדום וסומן בתשריט באות ד', וזכאים הנתבעים לעשות בו כל שימוש שהם חפצים, תוך שמירה על זכותה של התובעת למעבר שם.




יצויין כי בחקירתה נגדית, חזרה בה התובעת מהטענה כי הנתבעים אינם רשאים לעבור בשביל ( ראה עמוד 8 שורה 9 לפרוטוקול) אולם טענה כי לנתבעים "אין מה לעשות שם " וכן כי "לדיירים הנוספים ששייכים ליחידה שנוספה לנתבעים, לאנשי מקצוע שלהם, למכריהים לחבריהם" ( ראה עמוד 8 שורה 16 ו-17 לפרוטוקול) אסור להשתמש בשביל המעבר כלל. הנה כי כן, אף התובעת הודתה כי הנתבעים רשאים לעשות שימוש בשביל המעבר, אלא שלגישתה, אין להם כל צורך לעשות בו שימוש.


האם זכות המעבר של התובעת הופרה ע"י הנתבעים



משהכרעתי במשמעותה של זכות המעבר של התובעת בשביל המעבר ומשקבעתי כי לא נתונה לה זכות מעבר בלעדית, יש לבחון האם הוכיחה התובעת כי הנתבעים הפרו את זכותה למעבר בשביל המעבר, הן בשימושם בשביל המעבר באופן שמנע ממנה להשתמש בשביל ובין בחריגות הבנייה הנטענות על ידה? התשובה לכך, הינה שלילית.




בתמיכה לטענת התובעת כי הנתבעים אינם מאפשרים לה לממש את זכותה למעבר בשביל המעבר, הגישה התובעת חוות דעת של המהנדס, מר גוכמן אליעזר, אשר לטענתו ישנן חריגות בניה בביתם של הנתבעים, באופן שמונע ממנה לעשות שימוש בשביל. טענה זו דינה להידחות. התובעת וכן המומחה מטעמה כלל לא השכילו להביא ראשית ראיה, כי החריגות הנטענות (ובינהן :צינורות, מזגנים, פתח בחומה ועוד) מנוגדים להיתר הבניה של הבית ו/או כי קיימות בבית הנתבעים, חריגות בניה כלשהן.




למותר לציין כי בעדותה של התובעת, חזרה היא, למעשה, מהטענה כי ישנן חריגות בניה בשביל המעבר, ולמעשה הודתה כי טענתה זו, הינה השערה שאין לה כל תימוכין בכתב או מרשות התכנון :

"ש. נכון שפנית לעירייה לקבל אישור שהבניה בניגוד לחוק
ת. כן.
ש. היכן המכתב
ת. אין לי אותו, קיבלנו תשובה שיש היתר אני מחכה להיתר והעיריה לא מוצאת אותו ..." ( עמוד 7 שורות 31 ואילך). ( הדגשה שלי א.ל.)



חוות הדעת מטעם המומחה, מושתתת על ההנחה השגויה כי ישנן חריגות בניה, המנוגדות להיתר הבניה, אשר מפריעות לתובעת לממש את זכותה למעבר, בשביל המעבר. כפי שצויין לעיל, התובעת בחקירתה הנגדית הודתה כי קיבלה אישור מהרשות המוסמכת כי אין כל חריגות בניה בביתם של הנתבעים וכי תלונתה לעיריית אשקלון בעניין, נדחתה. כך שגם טענתה וטענת המומחה כי הנתבעים חרגו מהיתר הבניה, לא הוכחה כלל, ודינה להידחות.




כמו כן, התובעת בתצהירה (סעיף 12) וכן בחקירתה הנגדית ( ראה עמוד 9 שורה 6 ו- 7 לפרוטוקול) מודה כי כל חריגות הבניה הנטענות ע"י המומחה ועל ידה, בוצעו בפועל ע"י הבעלים הקודמים של חלקת משנה 8/2 ,משפחת בן חמו, למעט הרמפה שנבנתה צמוד ליחידת הדיור ע"י הנתבעים. (ראה לעניין זה את שאלתו של ב"כ התובעת בעמוד 14 שורה 22 לפרוטוקול).




ככל שאכן היו בחריגות אלו, כדי לפגוע בזכותה של התובעת לעבור בשביל, הרי שצריכה היתה לפעול מזה שנים כנגד בעלי חלקת משנה 8/2 הקודמים ( משפחת בן חמו). משלא פעלה התובעת כנגד הבעלים הקודמים של חלקת משנה 8/2 על אף שהוכח בפניי שהם אלו שביצעו את ה"חריגות" שלכאורה לגביהם טוענת התובעת כי הן בניגוד להיתר, אזי ניתן להסיק כי אף אם ישנן חריגות, טענה שלא הוכחה כלל, הרי שאין בחריגות נטענות אלו, כדי להפריע לזכות המעבר של התובעת, בשביל.




יצוין כי התובעת צירפה לסיכומיה, מסמכים כגון: תכנית התב"ע והמתאר, בקשה משנת 2001 לשינוי בהיתר הבניה והחלטת רשות התכנון, אשר לא נכללו בפרשת הראיות של התובעת ובשל כך, דינן להימחק מתיק בית המשפט. למותר לציין, כי אף אם התובעת היתה משכילה להגישם לתיק בית המשפט במסגרת ראיותיה, אין בהם כדי להרים את נטל הראיה הנדרש להוכיח כי בביתם של הנתבעים, ישנן חריגות בניה וכי הפתח הקיים בחומת הבית, אינו על פי היתר וכי פתח זה, מונע ממנה מעבר בשביל.




באשר לרמפה שהוספה ע"י הדייר ביחידת הנתבעים, לאחר שעיינתי בתמונות הנוגעות לרמפה ( תמונת מס' 9, 11, 13 14 15, 16 ועוד ) אני קובעת כי רמפה זו, הינה צמודה לקיר החומה/מבנה באופן שאינו מפריע לזכות המעבר של התובעת בשטח השביל, הן כהולכת רגל והן ברכב, במשך כל שעות היממה.




שמעתי את עדות התובעת, עיינתי בתמונות שצורפו על ידה ( 83 תמונות) ואף שמעתי את עדויות הנתבעים ועדותו של הדייר מר אורן יזראעלי ונחה דעתי כי הנתבעים עושים שימוש סביר בשביל המעבר, לצרכים זמניים ולא קבועים, כגון: כניסתו של הדייר ליחידת הדיור, העמדת סולם לצורך תיקונים בגג הבניין, כניסה של כלי רכב לצורך פריקה וטעינה בלבד.




עדותם של הנתבעים היתה מהימנה, כנה ועקבית בעיניי. אלו הודו בקיומה של זיקת ההנאה של התובעת בשביל המעבר ואף הצהירו, כי הם עושים שימוש בשביל המעבר באופן זמני, מבלי להפריע לזכותה של התובעת לעבור בשביל.




עדותו של הדייר מר אורן יזרעאלי, היתה גם היא מהימנה בעיניי. עד זה הודה כי הוא עבר בשביל המעבר על מנת להיכנס ליחידת הדיור ואף הכניס לתוך חצר היחידה, את האופנוע שברשותו. הנ"ל הצהיר כי על פי החוזה עם הנתבעים, נאסר עליו להחנות את רכבו בשביל המעבר, ולכן הוא לא החנה שם את רכבו ו/או האופנוע שהיה ברשותו. מר יזראעלי הטיב ליתן הסברים, באשר לתמונות שהוצגו בפניו ( תמונות 1-20 29-31) והניח את דעתי כי השימוש שעשה בשביל המעבר, היה זמני ולא קבוע, מבלי שהיה בכך כדי לפגוע בזכות המעבר של התובעת בשביל.




לאחר ששמעתי את העדויות ואף עיינתי בתמונות וקבלתי את הסברים לגביהם ע"י עדי הנתבעים, נחה דעתי כי הנתבעים ו/או חבריהם ו/או עובדים מטעמם ו/או דייר היחידה, אינם מפריעים לתובעת לעבור בשביל המעבר ולממש את זכותה למעבר בשביל, הן כהולכת רגל והן באמצעות רכבה. מאידך, עדותה של התובעת בסוגיה זו, כי הנתבעים חוסמים את שביל המעבר, דרך קבע, היתה מגמתית, מופרזת ומוגזמת, לא נתמכה בראיות של ממש ולמעשה לא היתה מהימנה בעיניי.




יודגש, שככל שהנתבעים עושים שימוש סביר בשביל המעבר וחוסמים את המעבר, לפרקי זמן קצרים ולצורך אמיתי וכנה ולא לצרכי חניית רכב, אין כל מניעה שיעשו כן ואין בכך כדי לפגוע בזיקת ההנאה של התובעת.




גם בעניין זה, יש לפרש את זכות המעבר של התובעת, באופן סביר ובהנחה כי מדובר בשכנים לבית משותף, אשר צריכים ויכולים לדבר אחד עם משנהו. ככל שהנתבעים נדרשים לעבור ו/או לחסום את המעבר, לצרכיהם ולפרקי זמן קצרים, הרי שמדובר בשימוש סביר שלהם בזכות, המוקנית להם כדין, ואין בכך פגיעה ממשית בזכותה של התובעת לזיקת הנאה בשביל, והם אינם נדרשים לבקש את רשותה של התובעת לעשות שימוש בשטח השביל, השייך להם כדין.




למותר לציין, שככל שהנתבעים נדרשים להציב סולם, בשביל המעבר, על מנת לתקן את גג ביתם ואין להם כל דרך אחרת להגיע לגג, אין כל ספק כי הם יכולים להציב שם את הסולם ואין בהתנהלות זו, כדי לפגוע בזיקת ההנאה של התובעת.




מן הראוי היה שהצדדים, שהינם שכנים לבית המשותף, ידברו ויעדכנו, זה את זה בדבר צרכים מיוחדים, ספציפיים, הנוגעים לשימוש בשביל המעבר.


סוף דבר


לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, בתצהירים ובנספחיהם, ושמעתי את העדים, אני קובעת כלהלן:




לתובעת, כבעלת חלקת משנה 8/1 זכות מעבר בלבד בשביל המעבר, העולה כדי זיקת הנאה ולא זכות מעבר בלעדית.
לנתבעים, כבעלי חלקת משנה 8/2 הבעלות על שביל המעבר, וקיימת להם הזכות לעשות שימוש בשביל המעבר, תוך שמירה על זכותה של התובעת למעבר בשביל ברכב או רגלית, כל שעות היממה.
התובעת לא הוכיחה כי ישנן חריגות בניה בביתם של הנתבעים ובחומת הבית, וכי הפתח הקיים בחומת הבית, מנוגד להיתר הבניה ומונע ממנה את זיקת ההנאה בשביל.
התובעת לא הוכיחה שככל שישנן חריגות בניה, כנטען ידה, חריגות אלו מונעות ממנה את זכות המעבר בשביל.
הנתבעים, אינם מונעים מהתובעת לממש את זכות המעבר ואת זיקת ההנאה, הקיימת לה בשביל המעבר.




מכל האמור לעיל, דין התביעה להידחות, על כל סעיפיה.




אני פוסקת את שכרו של המומחה מטעם התובעת בסך של 750 ₪ ומחייבת את התובעת בשכר טרחתו אשר ישולם למומחה תוך 30 יום מהיום שאם לא כן, הוא יישא ריבית והצמדה מהיום ועד התשלום בפועל.




כמו כן, אני מחייבת את התובעת לשלם לנתבעים הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 16,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום שאם לא כן, הם יישאו ריבית והצמדה מהיום ועד התשלום בפועל.




זכות ערעור כחוק.




לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. זיקת הנאה דרך

  2. זיקת הנאה במשק

  3. זיקת הנאה חניה

  4. זיקת הנאה אישית

  5. זיקת הנאה במושב

  6. יצירת זיקת הנאה

  7. חוזה זיקת הנאה

  8. זיקת הנאה לחניה

  9. זיקת הנאה למעבר

  10. זיקת הנאה שלילית

  11. זיקת הנאה לא רשומה

  12. זיקת הנאה התיישנות

  13. זיקת הנאה מחמת כורח

  14. זיקת הנאה זכות מעבר

  15. זיקת הנאה מכוח הסכם

  16. זיקת הנאה לטובת אדם

  17. זיקת הנאה בית משותף

  18. זיקת הנאה מכוח שנים

  19. זיקת הנאה חלקה נהנית

  20. זיקת הנאה זכות שימוש

  21. זיקת הנאה חלקה כפופה

  22. זיקת הנאה טעונה רישום

  23. זיקת הנאה וזכות קדימה

  24. זיקת הנאה ברכוש המשותף

  25. זיקת הנאה לטובת מקרקעין

  26. זיקת הנאה זכות במקרקעין

  27. זיקת הנאה מכורח הנסיבות

  28. זיקת הנאה סמכות עניינית

  29. זיקת הנאה במקרקעי ציבור

  30. זיקת הנאה חוזה קומבינציה

  31. זיקת הנאה במקרקעין מוסדרים

  32. דחיית בקשה לרישום זיקת הנאה

  33. ביטול זיקת הנאה שינוי נסיבות

  34. זיקת הנאה חוק המקרקעין סעיף 94

  35. זיקת הנאה מקרקעין בלתי מוסדרים

  36. המרצת פתיחה לרישום זיקת הנאה מסוג מעבר, בשטח הגג הצמוד לדירה

  37. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון