זיקת הנאה למעבר

הרקע לעתירה:
בפני עתירה נגד החלטת הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה מחוז צפון (להלן: "הוועדה המחוזית") מיום 30.1.12 אשר דחתה את תוכנית החיבור בין דרך הגישה מכביש 70 לבין מטמנת אעבלין דרום אשר הגישו העותרים לאישורה של הוועדה המחוזית (תוכנית ג/19538 "דרך גישה לאתר אזורי לסילוק פסולת מוצקה - אבליים דרום". להלן: "התוכנית" או "תוכנית החיבור") וכן נגד החלטת יו"ר הוועדה המחוזית מיום 24.6.12 לדחות את בקשת הרשות לערור למועצה הארצית על ההחלטה על דחיית התוכנית אשר הוגשה על ידי העותרים.

מדובר בתוכנית שהגישו העותרים שמטרתה להסדיר דרך גישה לאתר לסילוק פסולת שאושר במסגרת תוכנית אחרת (תכנית ג/6955 שהיא התוכנית שהסדירה את הקמתו ופיתוחו של האתר לסילוק פסולת מוצקה אבליים דרום. להלן: "תוכנית הקמת האתר" או "תוכנית המטמנה"). תוכנית המטמנה קבעה כי הקמת האתר לסילוק פסולת וקבלת היתר בנייה למטרה זו מותנים באישור תוכנית מפורטת נפרדת המסדירה את דרך הגישה לאתר מדרך ארצית מס' 70. מכוח הוראה זו ובמטרה להגשים את הוראות תוכנית המטמנה תכננו העותרים את תוכנית החיבור לדרך הגישה לכביש 70.

הוועדה המחוזית קבעה בהחלטתה כי אין לאשר את התוכנית כפי שהוגשה, אשר מציעה נגישות לאתר הפסולת באמצעות זיקת הנאה ברוחב 20 מ' שמתחברת לדרך שירות שאושרה במסגרת תוכנית ניקוז ג/18185. נקבע כי התוכנית אינה תואמת את הוראות תוכנית המטמנה בדבר "אישור תכנית מפורטת לדרך הגישה לאתר פסולת (קטע דרך מדרך הגישה מכביש 70 אל אתר הפסולת)" ועל כן יש לדחותה במתכונתה הנוכחית. יחד עם זאת, צויין בהחלטת הוועדה המחוזית כי לאור חשיבות הנושא לפיתוח אתרי פסולת בהתאם למדיניות תכנונית שנקבעה בתוכנית מתאר ארצית תמ"א 16 מחליטה הוועדה להורות לוועדה המקומית לתכנון ולבנייה גבעות אלונים ליזום תוכנית לדרך גישה לאתר פסולת וזאת בהתאם להחלטת המועצה הארצית לתכנון ובנייה ובהתאם להוראות תוכנית המטמנה.

העותרים הגישו בקשת רשות ערר על החלטה זו ויו"ר הוועדה המחוזית דחה את הבקשה לקבלת רשות ערר. בהחלטת יו"ר הוועדה המחוזית נכתב כי ועדת המשנה אשר דנה בתוכנית והחליטה לדחותה נתנה את החלטתה לאחר דיון ארוך וממצה, כשהיא שמה לנגד עיניה את טענות הצדדים והחלטות מוסדות התכנון שקדמו לתוכנית. עוד נכתב כי ועדת המשנה לא הפחיתה מהמשקל שהיה ראוי להעניק לנושא פיתוח אתרי פסולת והורתה לוועדה המקומית ליזום תוכנית לדרך גישה לאתר פסולת בהתאם להחלטת המועצה הארצית לתכנון ובנייה ובהתאם להוראות תוכנית המטמנה. עוד צויין בהחלטת היו"ר כי התוכנית שבנדון מציעה גישה לאתר פסולת באמצעות זכות מעבר, המתחברת לרצועת קרקע ברוחב של 5 מטר המתוכננת לאורך גדת עורק ניקוז. נכתב כי מדובר בדרך שירות שאושרה במסגרת תוכנית ניקוז ג/18185, אשר נועדה לשמש לרצועת קרקע לצורכי אחזקת עורק הניקוז ומתן נגישות לחלקות החקלאיות הסמוכות. כן נכתב כי תוכנית המטמנה קבעה כי תנאי להוצאת היתר בנייה הינו אישור תוכנית מפורטת לדרך הגישה לאתר הפסולת (קטע דרך מדרך הגישה מכביש 70 אל אתר הפסולת) וכי זיקת הנאה ברוחב של 20 מטר המוצעת בתוכנית שבנדון אינה מהווה תחליף לדרך גישה. נקבע בהחלטה כי זכות מעבר (זיקת הנאה מסוג זכות מעבר) הינה זכות לעבור בקרקע ללא זכות להחזיק בה ובהעדר זכות להחזיק לא ניתן לבצע עבודות להתוויית הדרך. לכן לא ניתן יהיה להסדיר דרך גישה פיסית לאתר, אלא רק לעבור על פני הקרקע במצבה הפיסי הנוכחי. לכן תוכנית אשר קובעת זכות מעבר אינה עונה אחרי התנאי שנקבע בתוכנית המטמנה להסדרת דרך גישה סטטוטורית. עוד נכתב כי אף שמדובר במתן פתרון גישה לאס"פ שנקבע בתכנית מתאר ארצית – סילוק אשפה, תמ"א 16, מדובר בתכנית נקודתית שהיקף שטחה קטן ואינה מעוררת סוגיה תכנונית מורכבת, המצדיקה דיון נוסף במועצה הארצית. על כן, נדחתה הבקשה לקבלת רשות ערר.

נגד החלטות אלו, של הוועדה המחוזית ושל יו"ר הוועדה, הוגשה העתירה.

יצויין כי ב"כ המשיבים הביעה הסכמתה לכך שהתגובה שהוגשה מטעם המשיבים תחשב כאילו הוגשה תשובה.


כן יצויין כבר עתה כי לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת המסמכים שהוגשו לעיוני הגעתי למסקנה כי יש לדחות את העתירה שכן לא מצאתי בהחלטות שבנדון פגם המצדיק התערבות של בית המשפט לעניינים מנהליים.

טענות הצדדים:
העותרים טוענים כי תכננו את תוכנית החיבור בהתאם להוראות תוכנית המטמנה המאושרת ועל פי התוואי המשורטט בתשריט המצורף לה והחלטת הוועדה המחוזית לדחות את התוכנית הינה שגויה, בלתי סבירה, בלתי מידתית, פוגעת באופן בלתי מידתי בזכויותיהם ועומדת בניגוד גמור להחלטות קודמות של הוועדה המחוזית, לתוכניות שאושרו בידי המועצה הארצית, לתוכניות מתאר ארציות (תמ"א 16 ותוכנית המטמנה המאושרת) ולצורך הלאומי והחלטות הממשלה בדבר הקמתם של אתרים מאושרים להטמנת פסולת.

העותרים טוענים כי דרך 70 אינה מוסדרת מבחינה סטטוטורית, אך משמשת בפועל כדרך גישה לכביש 70 עבור העסקים הפועלים באיזור, לרבות מטמנת אעבלין צפון. נטען כי בתוכנית המטמנה נקבע כי יש להגיש תכנית משלימה להסדרת החיבור למטמנה מדרך הגישה מכביש 70 דרך החלקה החקלאית שנרכשה לצורך כך. לתוכנית המטמנה אף צורף תשריט אשר הורה על התוואי שבו תעבור דרך הגישה למטמנה.

נטען כי תמ"א 16 ייעדה את השטח הכלול בתוכנית המטמנה להקמתה והפעלתה של מטמנה ואילו תוכנית המטמנה אשר אושרה מכוחה נועדה ליישם תכלית זו. כן נטען כי תוכנית החיבור לדרך הגישה נועדה לקיים את התנאי הקבוע בסעיף 28.1 לתוכנית המטמנה אשר קבע כי תנאי להוצאת היתר בנייה במטמנה יהיה "אישור תוכנית מפורטת לדרך הגישה לאתר הפסולת (קטע דרך מדרך הגישה מכביש 70 אל אתר הפסולת)" הא ותו לא. נטען כי קטע הדרך נשוא תוכנית החיבור לדרך הגישה אף סומן על גבי תשריט תוכנית המטמנה אשר לגביו תוגש תוכנית מפורטת. יתר על כן, נטען כי המועצה הארצית אישרה את תוכנית המטמנה ואף קבעה בהחלטתה מיום 22.4.99 כי החלקה החקלאית שנרכשה לצורך יצירת גישה למטמנה מכביש הגישה לכביש 70 אכן מאפשרת גישה לשטח המטמנה אך קבעה כי מן הראוי כי הגישה לשטח המטמנה תוסדר בתוכנית נפרדת לצורך העניין.

העותרים טוענים כי מהנ"ל עולה כי על מנת לקבל היתרי בניה במטמנה כל שנדרש מהעותרים הינו אישורה של תוכנית מפורטת (משלימה) לאותו קטע דרך קצר המחבר בין דרך הגישה לכביש 70 לבין המטמנה. נטען כי העותרים הסתמכו על החלטת המועצה הארצית והחלטת הוועדה המחוזית כאמור לעיל ובהתאם לכך שינו את מצבם והגישו כתוכנית משלימה את תוכנית החיבור לדרך הגישה. נטען כי בדונה באותה תוכנית משלימה בדבר החיבור לדרך הגישה החליטה הוועדה המחוזית להוסיף תנאי מכללא נוסף לתוכנית המטמנה, אשר לא נזכר בתנאים וההוראות ליישום שנקבעו על ידי המועצה הארצית ובתוכנית המטמנה ואשר לא נדרש מיתר בעלי העסקים באיזור, המשתמשים באותה דרך גישה לכביש 70, והוא הגשת תוכנית על ידי הוועדה המקומית לדרך הגישה לכביש 70. נטען כי נראה שהוספת תנאי זה נעשתה כלאחר יד, ללא שינוי נסיבות ואף ללא מודעות למשמעותו של השינוי המהותי שבוצע. נטען כי בנסיבות אלה דחייתה של תוכנית החיבור לדרך הגישה הופכת את הוראות תמ"א 16 ואת הוראות תוכנית המטמנה אשר אושרה על ידי המועצה הארצית והוועדה המחוזית לאותיות מתות ובלתי ניתנות למימוש ביחס למטמנה.

כן נטען כי ככל שיש בהחלטת הוועדה המחוזית כדי להתנות את אישור תוכנית החיבור או להוסיף לתוכנית המטמנה תנאי בדבר אישורן של תוכניות לדרכי גישה נוספות, הרי שמדובר בתנאי מפלה, בלתי ענייני, בלתי סביר, אשר יש בו כדי להכביד יתר על המידה על העותרים ולפגוע באופן בלתי מידתי בזכויותיהם, שכן דרישה כאמור לא היוותה תנאי כלפי אף אחד מהעסקים הרבים הסמוכים למטמנה, אשר משתמשים באותה דרך גישה אשר אמורה לשמש גם את המטמנה, זאת לרבות מטמנת אעבלין צפון, אשר נטען כי שימושה בדרך הגישה הינו זהה לשימוש שעתידים לעשות בה גם העותרים. בנוסף נטען כי אין זה סביר או מידתי להתנות את קבלת היתרי הבנייה למטמנה באישורה של תוכנית אשר הגוף שצריך להכין ולהגיש אותה הינו הוועדה המקומית (בפרט כאשר תוכנית כזו הוכנה על ידי הוועדה המקומית בעבר ונגנזה).

עוד נטען כי ההחלטה לוקה בחוסר סבירות קיצוני שכן לא ניתן בה כל משקל לשיקולים ואינטרסים רלוונטיים, לרבות הפגיעה בזכויות העותרים עקב שלילת האפשרות לפרק זמן בלתי מוגבל לכאורה לעשות שימוש כלשהו בקרקע נשוא תוכנית המטמנה. נטען כי לרשות הוועדה המחוזית עמדו פתרונות קיצוניים הרבה פחות. למשל, ניתן היה להפקיד את תוכנית החיבור לדרך הגישה בתנאים ולאפשר לעותרים הוצאת היתרי בנייה מכוח תוכנית המטמנה תוך התליית הפעלת המטמנה בהגשת תוכנית על ידי הוועדה המקומית לדרך הגישה מכביש 70 ותוך קציבת מועד לוועדה המקומית להגיש את התוכנית. לחילופין, או בנוסף, ובשים לב להחלטת יו"ר הוועדה, ניתן היה להפקיד את תוכנית החיבור בכפוף לעריכת התיקונים הנדרשים לטעמה של הוועדה המחוזית. כך ניתן היה לאפשר לעותרים להתחיל בבניית המטמנה במקביל לקידום ההליכים התכנוניים הנדרשים לצורך הפעלתה תוך פגיעה פחותה באופן משמעותי בזכויותיהם.

העותרים טוענים גם כי יו"ר הוועדה המחוזית בהחלטתו הדוחה את בקשת הרשות לערור אשר הוגשה על ידי העותרים לא היה מוסמך להוסיף נימוק חדש להחלטת הוועדה המחוזית לדחות את התוכנית. כן נטען כי גם לגופו של עניין הנימוק של יו"ר הוועדה לפיו על העותרים היה להגיש תוכנית שבה תעוגן הגישה למטמנה על ידי יעוד הקרקע לדרך ולא על ידי הקניית זיקת הנאה אינו מצדיק את דחיית התוכנית ולו משום שניתן היה להורות על הפקדת התוכנית בתנאים.

המשיבים טוענים כי הפתרון התכנוני המוצע במסגרת תוכנית החיבור הינו להסדיר את הגישה לאתר המטמנה באופן חלקי על דרך מתן זיקת הנאה למעבר כלי רכב בשטח חקלאי, באמצעות סימון שטח ברוחב 20 מ' שישמש למעבר כאמור וזאת עד לדרך שירות ברוחב של 5 מ' שאושרה במסגרת תוכנית אחרת, תוכנית ניקוז ג/18185, אשר תוכננה ונקבעה להחזקת עורק הניקוז ונגישות לחלקות החקלאיות הסמוכות. נטען כי בנסיבות אלו, הואיל והעותרים לא הסדירו דרך גישה סטטוטורית כמתחייב מהוראות תוכנית הקמת האתר, דחתה המשיבה את התוכנית וזאת במסגרת הדיון אודות הפקדת התוכנית. אולם לנוכח חשיבות הנושא כללה החלטת המשיבה קריאה אל הוועדה המקומית ליזום תוכנית לדרך גישה לאתר.

המשיבים טוענים כי ההחלטה נשוא העתירה היא סבירה ומקצועית, לא נפל בה כל פגם מבחינת כללי המשפט המנהלי והיא מבוססת על שיקול דעת תכנוני ומקצועי ראוי המסור לה כמוסד תכנון על פי דין. נטען כי ההחלטה מנומקת, מפורטת, מבוססת כולה על שיקולים תכנוניים ראויים ומקצועיים ואין כל הצדקה להתערב בה. כן נטען כי מדובר בעניין תכנוני מקצועי מובהק שאין להתערב בו. נטען כי גם החלטת יו"ר המשיבה שלא לאפשר דיון נוסף בפני המועצה הארצית בתוכנית דנן נעשתה על פי אמות המידה ומושכלות היסוד המעוגנים בהלכה הפסוקה.

לטענת המשיבים בחירתם של העותרים להסדיר את דרך הגישה באופן המוצע על ידם בתוכנית, קרי, באמצעות מתן זיקת הנאה למעבר כלי רכב בשטח חקלאי ובשטח המיועד לאתר לסילוק פסולת, אינה עולה בקנה אחד עם התנאי שעמד ביסוד הוצאת היתר בנייה לאתר להקמת פסולת כהגדרתו בתוכנית המטמנה. נטען כי תוכנית העותרים אינה עומדת בתנאי האמור ופוגעת בתכלית ובמטרות שעמדו בבסיס קביעת התנאי, שהן הסדרת נגישות ראויה ובטיחותית המיועדת לשימוש תדיר ותכוף של כלי רכב כבדים ומשאיות בדרכן לפינוי פסולת מוצקה. נטען כי בניגוד לנדרש בהוראה 28.1 לתוכנית הקמת המטמנה, התוכנית דנן לא קובעת דרך גישה סטטוטורית מדרך ארצית 70 אל אתר הפסולת. נטען כי זיקת הנאה למעבר אינה מהווה הסדרת דרך סטטוטורית כנדרש ואינה מהווה תחליף לדרך גישה כאמור, לא כל שכן כאשר מוצע חיבור לדרך שירות המהווה רצועת מגן המשמשת את רשות הניקוז, בשים לב להגבלות המוטלות על דרך שירות זו בתוכנית הניקוז ג/18185.


עוד נטען כי בהחלטתה דחתה המשיבה את ההסדר המוצע מטעמים תכנוניים על פיהם התוכנית אינה תואמת את סעיף 28.1 שבהוראות תוכנית הקמת האתר וכן אינה משתלבת עם תוכנית הבינוי והתכנון ההנדסי המאושרת באותה תוכנית. כן נטען כי המשיב בהחלטתו, עת דחה את הבקשה ליתן רשות ערר למועצה הארצית, הסביר הגיון תכנוני זה אף בטעמים משפטיים, המתבססים על ההבחנה בדברי חקיקה שונים בין זיקת הנאה ובין התוויית דרכים, והמשקפים את מסקנת המשיבה. נטען כי לב ההחלטה שניתנה על ידי המשיבים מעוגן במסקנה התכנונית והמשפטית כי אין זהות בין מתן זיקת הנאה למעבר כלי רכב ובין התוויית דרך גישה סטטוטורית בשים לב לייעודה ולמטרות שבצד הצבתה וכתנאי להקמת האתר לסילוק פסולת.

המשיבים טוענים כי גם תוכנית הקמת האתר התנתה את הוצאת היתר הבנייה באישור תוכנית מפורטת לדרך הגישה לאתר ולו רצו העותרים לטעון נגד ההתניה והכריכה של אישור תוכנית מפורטת לדרך הגישה להיתר הבנייה להקמת אתר הפסולת, המקום והמועד לכך היו במסגרת הליכי אישור תוכנית ההקמה ומשלא פעלו בדרך זו הם מנועים ומושתקים מלהשיג על הוראה זו כעת.

עוד נטען כי פרשנות סבירה של החלטת המועצה הארצית מיום 22.4.99 (נספח ח' לעתירה) בד בבד עם קריאת התנאי הקבוע בסעיף 28.1 לתוכנית הקמת האתר אשר מחייב הכנת תוכנית משלימה לדרך הגישה לאתר הפסולת כתנאי להיתר בנייה, מכתיבה אפשרות מעשית אחת: הכנת תוכנית מפורטת אשר מסדירה את הנגישות באמצעות התחשבות בהיבטים תעבורתיים-בטיחותיים על ידי מומחה תחבורה, בשים לב להיקפי התנועה הצפויים, סוג כלי הרכב המשתמשים, תדירות השימוש וכיוצ"ב.

נטען כי פנייה אל הוועדה המקומית בקריאה ליזום תוכנית לדרך גישה לאתר הפסולת אינה בבחינת תנאי מכללא שמרוקן מתוכן את החלטות מוסדות התכנון הקודמות, אלא להיפך: תכליתה של החלטה כאמור היא לקדם ולשרת את אינטרס העותרים בהכנת תוכנית מפורטת אשר מביאה בחשבון את כל ההיבטים הכרוכים בהסדרת נגישות באופן ראוי ומושכל, מקום בו העותרים עצמם לא ניצלו כהלכה את ההזדמנות שניתנה להם להכין תוכנית מפורטת לדרך. נטען כי המשיבה ראתה לנכון להציע פתרון זה דווקא על רקע המדיניות התכנונית שהותוותה בתמ"א 16 וחשיבות הנושא של פיתוח אתרי פסולת ובאופן המתיישב עם האינטרס הציבורי, לאחר שהעותרים כשלו בעמידה בתנאי שהוצב להם הן על ידי המועצה הארצית בהחלטתה משנת 1999 והן בתוכנית המטמנה.

המשיבים טוענים גם כי בעוד שהעותרים מוצאים לנכון לתקוף את התנהלות הוועדה המקומית בעבר, הם בחרו שלא לצרף לעתירה כמשיבה את הוועדה המקומית ולכן יש לסלק על הסף את הטענות נגד התנהלותה של הוועדה המקומית. כן נטען כי אין כל חובה המוטלת על המשיבה לקצוב זמן להליך תכנוני אשר אמור להינקט על ידי מוסד תכנון אחר והעותרים גם אינם מפנים לחובה כאמור. על כן אין באי קביעת לוח זמנים להשלמת ההליך כדי לאיין את סבירות ההחלטה.

באשר לטענת העותרים בדבר פגיעה בזכויותיהם טוענים המשיבים כי שיקול הדעת שמכוחו נדחתה התוכנית נובע משיקולים תכנוניים טהורים. המשיבה שמה לנגד עיניה את האינטרס הציבורי בהסדרת דרך בטוחה למשתמשים באתר הפסולת בהתחשב בגודל האתר, תדירות השימוש בדרך, סוג כלי הרכב המשתמשים, היקף התנועה לאתר וממנו וכדומה. נטען כי האינטרס הציבורי עולה לאין ערוך על ערכו של אינטרס היחיד בהתחשב בנסיבות העניין ועל כן אין בהחלטה הדוחה תוכנית שעל פניה אינה מגשימה צרכים אלה כל פגם של חוסר סבירות או העדר מידתיות.

נטען גם כי החלטת המועצה הארצית ביחד עם התנאי המעוגן בתוכנית המטמנה מחייבים תוכנית משלימה לדרך טרם התחלת בנייה של המטמנה ולכן לא ניתן לנקוט בפתרון המוצע על ידי העותרים לפיו ניתן להתחיל בבניית המטמנה במקביל להליך תכנוני נוסף.

בכל הנוגע לטענת ההפלייה הנטענת על ידי העותרים נטען כי החלטת המשיבה נאמנה להחלטות מוסדות תכנון קודמים המתנים את אישור תוכנית המטמנה באישור תוכנית מפורטת לדרך גישה מכביש 70. כן נטען כי העותרים לא הניחו תשתית ראויה לטענת ההפלייה משום שלא ציינו מיהם אותם עסקים באזור שהגישה אל חצרם נעשית דרך אותה גישה לכביש 70 ולא הביאו ראשית ראייה להוכחת טענתם בדבר הפלייה בינם לבין אותם עסקים בפרמטרים הרלוונטיים ובפרט בכל הנוגע לצורך בנגישות, היקפי התנועה הנדרשים וכיוצ"ב. כן נטען כי גם ביחס למטמנה באעבלין צפון שהקמתה אושרה בשנת 2002 במסגרת ג/12532 לא הובא פירוט נדרש אשר לזהות ולדמיון בין שני האתרים בכל הנוגע לגודל המתקן, היקף הפעילות של המתקן, היקפי התנועה וכדומה. עוד נטען כי מדובר בתוכנית שדבר אישורה פורסם לפני כ-10 שנים כאשר גם אז הכתיב שיקול הדעת התכנוני קיומה של זיקה בין אישור תוכנית הקמת המתקן ובין הסדרתה של דרך גישה אף אם לא נקבעה במפורש התניית הבנייה באישור תוכנית לדרך. כן נטען כי לעותרים אין זכות קנויה לכפות על מוסד התכנון לקבל את אותה החלטה ולמשיבה שמורה הזכות גם לשנות את עמדתה על פי מדיניות התכנון העדכנית.

המשיבים טוענים כי יו"ר הוועדה המחוזית לא הוסיף בהחלטתו נימוק חדש שלא נזכר בהחלטת המשיבה ושתי ההחלטות מקורן במסקנה חד משמעית כי התוכנית המוצעת אינה תואמת את הוראות תוכנית המטמנה. המשיבה כמוסד תכנון בחנה את ההתאמה בפן התכנוני ואילו המשיב, שאמור להפעיל שיקול דעת על פי אמות מידה וכללים במישור המשפטי, העמיק את אותה מסקנה תכנונית בהנמקה משפטית התומכת בה. אין לראות בכך סתירה או חוסר קוהרנטיות אלא מדובר בהחלטות שהינן שלובות זו בזו ומשמיעות קול אחד. כמו כן נטען כי בנסיבות המקרה ובשים לב לסוגיה הצרה העומדת במוקד המחלוקת ההחלטה אינה עומדת במבחנים ואמות המידה שנקבעו בפסיקה ואין הצדקה ליתן רשות ערר על ההחלטה. נטען כי מדובר בתוכנית נקודתית להסדרת דרך גישה מכביש 70. התוכנית אינה מעוררת עניין בעל השלכה רחבה או בעלת אופי עקרוני או ציבורי לא כל שכן כזה הנתון למחלוקת ציבורית קשה. נטען כי החלטות המשיבים מגשימות את תכלית תמ"א 16 ולא עומדות בניגוד לה ולכן אין עניין ציבורי במחלוקת שבנדון.

נטען כי בשים לב לשיקול הדעת הרחב שהוקנה לוועדה המחוזית בעניינים אלו ובהתחשב בכך שהחלטתה נסמכת על שיקולים תכנוניים אורבאניים מקצועיים, אין להתערב בהחלטה ובשיקול דעתה. כמו כן, נטען כי גם להחלטת יו"ר המשיבה בסיס מוצק ואין עילה להתערב בה.

דיון ומסקנות:
כאמור לעיל, לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת המסמכים שהוגשו לעיוני הגעתי למסקנה כי יש לדחות את העתירה שכן לא מצאתי כי נפל בהחלטות שבנדון פגם המצדיק התערבות.

סעיף 28.1 לתוכנית ג/6855 – תוכנית הקמת המטמנה - שכותרתו "תנאים להוצאת היתרי בניה" קובע כי תנאי להוצאת היתר בנייה למטמנה הינו "אישור תכנית מפורטת לדרך הגישה לאתר הפסולת (קטע דרך מדרך הגישה מכביש 70 אל אתר הפסולת)".

גם מהחלטת המועצה הארצית מיום 22.4.99 (נספח ח' לעתירה), החלטה שניתנה בערר הנוגע לתוכנית המטמנה שהוגשה על ידי העותר 1 כאן (הערר הוגש על ידי העותר 1 כאן לאחר שהוועדה המחוזית דחתה את תוכנית המטמנה), עולה כי יש לאשר את תוכנית המטמנה ואף נכתב כי נראה שהחלקה החקלאית שרכש העותר 1 לצורך כביש גישה מאפשרת גישה לשטח הראוי. עם זאת נקבע בהחלטה כי ראוי שהדבר יוסדר בתוכנית שתיבדק על ידי מומחי תחבורה ותתייחס להיקפי הנסיעה הצפויים לאתר וממנו. כמו כן, נקבע שדרך הגישה לאתר תיסלל במסגרת תוכנית מתאר אזורית ונקבע כי יש צורך בתוכנית משלימה, עפ"י המאפיינים העקרוניים שהוצגו בפני המועצה הארצית, דהיינו בעיקרו של דבר דרך החלקה החקלאית שנרכשה, אך נקבע כי העותר 1 (העורר שם) יגיש לוועדה המחוזית תוכנית משלימה לכביש הגישה לאתר.

יש לקבל את טענת המשיבים כי תוכנית משלימה לדרך הגישה על פי האמור בסעיף 28.1 לתוכנית המטמנה ולאור האמור בהחלטת המועצה הארצית הנ"ל היא תוכנית שצריכה להיבחן בהיבט התעבורתי-בטיחותי בשים לב לגודל המתקן, היקף התנועה אליו, תדירות השימוש והיקפי הנסיעה.

התוכנית שבנדון הוגשה כדי להסדיר את דרך הגישה אל המטמנה בהתאם לאמור בתוכנית הקמת המטמנה ובהחלטת המועצה הארצית הנ"ל. התוכנית מבקשת להסדיר את דרך הגישה אל המטמנה באמצעות מתן זיקת הנאה למעבר כלי רכב בשטח חקלאי ובשטח המיועד לאתר לסילוק פסולת (סעיף 2.1 לתוכנית). בסעיף "יעודי קרקע ושימושים", סעיף 4 לתוכנית, מצוין כי תתאפשר בשטח זיקת הנאה לצרכי מעבר כלי רכב ע"י הכשרת דרך.

יש לקבל את טענת המשיבים לפיה עמידה בהוראות סעיף 28.1 לתוכנית ההקמה מחייבת הסדרת דרך גישה במובן בו אין מניעה חוקית לבצע עבודות תשתית לשם התווייתה והכשרתה של דרך כך שתתאים למעבר כלי רכב כבדים שעתידים להגיע אל האתר. על כן, הסדרת הדרך כפי שמבוקש בתוכנית, באמצעות זיקת הנאה, אינה עונה על התנאי, שכן זיקת הנאה אינה מאפשרת לבצע עבודות על המקרקעין לשם הכשרת הדרך והתוויית הדרך. בנסיבות אלו, נראה כי לא נפל פגם בהחלטת המשיבה לפיה התוכנית שהוגשה על ידי העותרים אינה תואמת את הוראות סעיף 28.1 לתוכנית המטמנה והחלטת המועצה הארצית, שמטרתן הייתה הסדרת התוויית הדרך בהתחשב באינטרס הציבור לבטיחות תעבורתית בדרך הגישה. יש לקבל אף את טענת המשיבים כי באיזון האינטרסים גובר אינטרס הציבור לבטיחות תעבורתית על האינטרס האישי של העותרים. כך אף עולה מהחלטת המועצה הארצית הנ"ל.

סעיף 5 לחוק המקרקעין, התשכ"ט – 1969, מגדיר זיקת הנאה כ"שעבוד מקרקעין להנאה שאין עמו זכות להחזיק בהם". כלומר, משמעות זיקת ההנאה היא זכות מוגבלת במקרקעין שאינה כוללת את זכות החזקה בה. במקרה של שימוש במקרקעין לשם התוויית דרך מדובר בהחזקה ושימוש במקרקעין ולא בזיקת הנאה. זיקת הנאה אינה מקנה לעותרים זכות לבצע עבודות על המקרקעין ובכלל זה התוויית והכשרת הדרך. על כן, יש לקבל את טענת המשיבים כי לא נפל פגם בהחלטתם לדחות את התוכנית שבנדון שמטרתה הסדרת דרך הגישה באמצעות מתן זיקת הנאה למעבר כלי רכב, שכן אין די בכך. עמידה בהוראות סעיף 28.1 לתוכנית ההקמה ובהוראות החלטת המועצה הארצית מחייבת הסדרת דרך גישה במובן בו אין מניעה חוקית לבצע עבודות תשתית לשם התווייתה והכשרתה של דרך, כך שתתאים למעבר כלי רכב כבדים שעתידים להגיע אל האתר.

גם על פי חוק התכנון והבנייה, התשכ"ה – 1965 (להלן: "החוק"), ישנה הבחנה ברורה בין זכות למעבר ובין התווייתן של דרכים. סעיף 63 לחוק קובע כי בתוכנית מתאר מקומית ניתן לקבוע הוראה בכל עניין שיכול להיות נושא לתוכנית מפורטת ומונה רשימה בלתי סגורה של נושאים היכולים להיכלל בתוכנית מתאר מקומית. סעיף 63(2) לחוק מתייחס לעניינים הכרוכים בהתווייתן של דרכים חדשות, הטייתן, הרחבתן, שינוין וביטולן של דרכים קיימות. סעיף 63(8) לחוק מתייחס בנפרד לזכות מעבר או זכות להעביר בקרקע תשתיות. כלומר, יש להפריד בין זכות מעבר והזכות להעביר בקרקע תשתיות לבין התוויית דרך.

על כן, לאור האמור לעיל, אני קובע כי לא נפל פגם המצדיק התערבות בהחלטת המשיבים לפיה התוכנית המבקשת להסדיר את דרך הגישה באמצעות זיקת הנאה אינה עונה על התנאים שנקבעו בתוכנית המטמנה ובהחלטת המועצה הארצית.

בנוסף, מדובר בהחלטה תכנונית אשר ניתנה מטעמים תכנוניים וכידוע, אין בית המשפט שם עצמו כרשות תכנונית נוספת על אלה הקבועות בחוק או כטריבונל תכנון עליון. תחום התכנון הופקד בידי מוסדות התכנון על פי החוק ובית המשפט אינו אמור לשים את שיקול דעתו במקום שיקול דעת הרשות התכנונית שהחלטתה עומדת למבחן, אלא אמור לבחון אם נפל פגם בהליך שהתנהל או בשיקול הדעת שהופעל על ידי הגוף המוסמך על פי המבחנים שנקבעו בפסיקה. ראו:
בג"צ 1125/91 ליטמן נ' הוועדה לבניה למגורים, מחוז המרכז, לא פורסם (31.12.91);
בג"צ 2324/91 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' המועצה הארצית לתכנון ולבניה, פ"ד מ"ה(3) 678 (1991);
בג"צ 2920/94 אדם טבע ודין – אגודה ישראלית להגנת הסביבה, עמותה רשומה נ' המועצה הארצית לתכנון ולבנייה, פ"ד נ(3) 441 (1996).

במקרה דנן, כאמור, החלטת הוועדה המחוזית מבוססת על התנאים שנקבעו בתוכנית המטמנה ובהחלטת המועצה הארצית וכן על שיקולים תכנוניים ראויים ומקצועיים ואין כל הצדקה להתערב בה.

ככל שהדבר נוגע לטענת האפליה שטענו העותרים – טענה זו נטענה בשפה רפה ולא בכדי. א הובאו בפני נתונים המצביעים תשתית עובדתית המבססת את הטענה. בכל הנוגע לצורך בביסוס טענת הפליה בתשתית ראייתית מספיקה ראו:
בג"צ 720/80 משה חנום נ' מנהל המכס והבלו, פ"ד ל"ו(1) 589 (1982);
בג"צ 10893/08 עמותה לויפאסנה בישראל נ' שר האוצר, לא פורסם (23.8.12).

כמו כן, אני קובע כי גם החלטת יו"ר המשיבה שלא לאפשר דיון נוסף בפני המועצה הארצית בתוכנית דנן ניתנה על פי אמות המידה ומושכלות היסוד המעוגנים בהלכה הפסוקה, שכן הסוגיה שבמחלוקת אינה בעלת השלכה רחבה או בעלת אופי עקרוני או ציבורי ונראה כי החלטות המשיבים מגשימות את תכלית תמ"א 16 ולא עומדות בניגוד לה, כנטען על ידי העותרים. לכן אין עניין ציבורי במחלוקת שבנדון. כמו כן, לא מצאתי כי יש בהחלטת יו"ר הוועדה נימוק חדש שלא עולה מהחלטת הוועדה או כי קיימים סתירה או חוסר קוהרנטיות בין החלטת הוועדה ובין החלטת היו"ר, כטענת העותרים. הן החלטת הוועדה המחוזית והן החלטת יו"ר הוועדה מבוססות על הקביעה לפיה התוכנית שהוגשה על ידי העותרים אינה תואמת את התנאים שנקבעו בתוכנית המטמנה ולא ניתן להסדיר את דרך הגישה באמצעות זיקת הנאה.

סיכום:
החלטות המשיבים מבוססות על טעמים תכנוניים, לאחר שנשקלו כל האינטרסים הנוגעים בדבר, ובהתאם להוראות תוכנית המטמנה והמועצה הארצית. ההחלטות גם תואמות את הוראות החוק הרלוונטיות לנושא. לא מצאתי כי נפל בהחלטות פגם או חוסר סבירות קיצוני וכן סבורני שלא הונח כל יסוד לטענות העותרים בדבר הפלייתם לרעה, פגיעה בלתי מידתית בזכויותיהם או בדבר הפרת חובות כלשהן על ידי הוועדה המחוזית.

אשר על כן, לאור המפורט לעיל, העתירה נדחית.

בד בבד עם דחיית העתירה נציין כי ראוי הוא שהוועדה המחוזית תעקוב ותוודא כי הנחייתה לוועדה המקומית לפעול להכנת תכנית לדרך הגישה אכן מבוצעת וראוי הוא כי מוסדות התכנון יפעלו כדי להסדיר את התכנית לדרך במהירות האפשרית, בהתם לסמכויותיהם ושיקול דעתם. כל זאת כד לקדם את הסדרת הדרך באופן שיאפשר את הפעלת אתר הפסולת בצורה תקינה ובהקדם האפשרי.

העותרים יישאו בהוצאות המשיבים בסכום של 20,000 ₪ שיישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. זיקת הנאה דרך

  2. זיקת הנאה במשק

  3. זיקת הנאה חניה

  4. זיקת הנאה אישית

  5. זיקת הנאה במושב

  6. יצירת זיקת הנאה

  7. חוזה זיקת הנאה

  8. זיקת הנאה לחניה

  9. זיקת הנאה למעבר

  10. זיקת הנאה שלילית

  11. זיקת הנאה לא רשומה

  12. זיקת הנאה התיישנות

  13. זיקת הנאה מחמת כורח

  14. זיקת הנאה זכות מעבר

  15. זיקת הנאה מכוח הסכם

  16. זיקת הנאה לטובת אדם

  17. זיקת הנאה בית משותף

  18. זיקת הנאה מכוח שנים

  19. זיקת הנאה חלקה נהנית

  20. זיקת הנאה זכות שימוש

  21. זיקת הנאה חלקה כפופה

  22. זיקת הנאה טעונה רישום

  23. זיקת הנאה וזכות קדימה

  24. זיקת הנאה ברכוש המשותף

  25. זיקת הנאה לטובת מקרקעין

  26. זיקת הנאה זכות במקרקעין

  27. זיקת הנאה מכורח הנסיבות

  28. זיקת הנאה סמכות עניינית

  29. זיקת הנאה במקרקעי ציבור

  30. זיקת הנאה חוזה קומבינציה

  31. זיקת הנאה במקרקעין מוסדרים

  32. דחיית בקשה לרישום זיקת הנאה

  33. ביטול זיקת הנאה שינוי נסיבות

  34. זיקת הנאה חוק המקרקעין סעיף 94

  35. זיקת הנאה מקרקעין בלתי מוסדרים

  36. המרצת פתיחה לרישום זיקת הנאה מסוג מעבר, בשטח הגג הצמוד לדירה

  37. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון