זכרון דברים בדיקת רכב


השופטת ד' ברלינר, סג"נ - אב"ד:

א. אלו העובדות הרלוונטיות:

המערער היה בתקופה הרלוונטית בעל מגרש למכירת מכוניות בשם מגרש הצומת (להלן: מגרש המכוניות) בנתניה.

בתאריך 04.11.99 רכש המערער מקיבוץ שדה אליהו שני כלי רכב שעברו תאונה קשה. סך הכל שילם המערער עבור שני כלי הרכב 75,000 ש”ח. אחד מכלי הרכב היה מסוג סיטרואן ברלינגו משנת יצור 1998 (להלן: הרכב).

הרכב שימש לפני מכירתו למערער את מעבדות ההדברה של הקיבוץ.

הנזק שנגרם לרכב מן התאונה שעבר כלל פגיעות בשלדה, ברצפת המטען בעמוד אחורי ימני, בבתי הגלגלים הימניים והשמאליים, במכסה המנוע ובפח החזית. שתי הדלתות האחוריות והפגוש האחורי התכופפו.
המערער תיקן את הרכב והציגו למכירה במגרש המכוניות.

בתאריך 06.01.00 הגיע למגרש עאהד כבהא (להלן: המתלונן).

בין המערער למתלונן נחתם זכרון דברים למכירת הרכב בסכום של 70,000 ש”ח בתוספת מע"מ.

המתלונן שילם למערער במעמד הקניה סך 1,500 ש”ח באמצעות כרטיס האשראי שלו.

בכתב האישום נטען כי המערער הטעה את המתלונן וייצר מצג שוא שהביא את המתלונן לקניית הרכב.

המערער, כך על-פי הנטען, אמר למתלונן כי הרכב תקין לחלוטין, למעט נזילת שמן, לא סיפר למתלונן כי הרכב עבר תאונה, וכן טען בפניו כי הרכב היה בידי אדם פרטי בטרם עבר למגרש המכוניות.

באותו יום, לאחר החתימה על זכרון הדברים ביקש המתלונן לקחת את הרכב לבדיקה.

רק בבדיקה התבררו לו הפגיעות ברכב כמפורט לעיל.

המתלונן ביקש לבטל את העיסקה ולקבל את כספו. המערער סרב לבטל העיסקה.

בהמשך זייף המערער את זכרון הדברים והוסיף פרטים שלא היו בו, כאשר חתם המתלונן על זכרון הדברים, באופן שנחזה כאילו נרשמו במעמד החתימה על זכרון הדברים.

הפרטים שהוספו כללו נתונים על הפגיעה ברכב, הבעלות הקודמת, וכן תאריך מאוחר לתאריך החתימה.


כשחזר המתלונן למחרת יום העיסקה ודרש שוב את כספו - הציג לו המערער את זכרון הדברים המזויף ודרש את הפיצוי המוסכם בו בסך 24,500 ש”ח בתוספת מע"מ.

בית משפט קמא (כב' השופטת ש' בן שלמה, מבית משפט השלום בראשון לציון), הרשיע את המערער בעבירות שיוחסו לו: קבלת דבר במירמה, זיוף ושימוש במסמך מזויף.

על ההרשעה, כמפורט לעיל, הוגש הערעור שבפנינו.

ב. אלה ממצאיו העיקריים של בית משפט קמא:

1. המתלונן הותיר רושם אמין. על-פי הערכתה של כב' השופטת קמא: "מדובר באדם תמים שרומה" (עמ' 154).

זאת - למרות מספר "אי דיוקים שנפלו בדבריו" (שם);

2. המערער - אדם ערמומי "שהאמת אינה נר לרגליו" (עמ' 157);

3. המערער ידע בזמן שקנה את הרכב כי לרכב פגיעה ב"שאסי";

4. בשעת הקניה הוצג למתלונן רשיון הרכב, אולם רק לרגע;

5. מדברי המערער הבין המתלונן כי הבעלים הקודם היה סוחר תבלינים בשם שדה אליהו;

6. לא ניתן להסיק מאום באשר לשעת הקניה, מהשעה המופיעה בשובר ה"ויזה" ש"גוהץ";

7. התאריך 13.01.00, המופיע בזכרון הדברים, הוא לכל הדעות שגוי, אך איננו פרי טעות מקרית. זהו התאריך שעד אליו היה אמור המתלונן להשלים את התשלום ולקבל את הרכב;

8. זכרון הדברים אכן זויף, הוספו בו פרטים ונעשו שינויים לרבות רישום התאריך המאוחר, כאמור לעיל, על מנת ליצור מצג שוא כאילו הבדיקה קדמה לזכרון הדברים;

9. סדר האירועים - היה כפי שהעיד עליהם המתלונן, דהיינו: הבדיקה מאוחרת לזכרון הדברים;

10. המתלונן פנה מיידית והתלונן על המירמה בפני עורך דין, וזאת ביום 09.01.00.

ג. האם קדמה הבדיקה לעריכת זכרון הדברים?

אין ספק שזו אחת השאלות המרכזיות בתיק זה, אם לא המרכזית שבהן.

אם ידע המתלונן את ממצאי הבדיקה ועדיין חתם על זכרון הדברים, כי אז לא היתה הטעיה ולא היתה מרמה (לפחות לא בנושא הליקויים ברכב) שהביאו לעשיית העיסקה.

הראיות העיקריות שהיו בפני בית משפט קמא בנושא זה היו:

1. גירסת המתלונן - שזהו הנדבך המרכזי עליו נשענת מסקנת בית המשפט;

2. זכרון הדברים ת/10;

3. שעת עריכת העיסקה על-פי שובר הויזה.

בית משפט קמא היה ער לכך שגירסת המתלונן לא היתה עקבית, וכי המערער נתפס אפילו באמירת שקרים. עדיין סבר כי ניתן לתת בו אמון.

לאחר שעיינתי בחומר הראיות, דעתי היא כי הפגמים עליהם הצביע בית משפט קמא, ואחרים שאליהם לא התייחס, מכרסמים כירסום רבתי במשקל עדותו של המתלונן, באופן המצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור גם בממצאי מהימנות.

המתלונן שינה גירסתו דווקא בנושאים הבסיסיים והחשובים ביותר, וההסברים שנתן אינם מספקים תשובה של ממש.


גם גירסתו המקורית (ללא הסתירות שנתפס בהן), אינה ברורה והיא מותירה סימני שאלה.

בבית המשפט, בחקירה ראשית, היתה לכאורה בפי המתלונן גירסה סדורה כדלקמן: הוא הגיע למגרש המכוניות, התלהב מהרכב, נאמר לו שהרכב חדש וטוב. היה חשוב לו לקנות רכב בלי פגיעות, והוא אמר למערער כי לא יקנה "רכב פגוע ורכב קיבוץ" (עמ' 34). יש לו נטיה להאמין לאנשים ועל כן קנה את הרכב ושילם 1,500 ש”ח באמצעות כרטיס אשראי ויזה, פשוט משום שהאמין למערער.


זכרון הדברים נחתם במקום. המערער שמר בידו את המקור ת/10. הוא קיבל לידיו את ההעתק הכחול ת/10.
רק לאחר מכן התקשר עם בן דודו, שהוא מנהל מוסך. הלה יעץ לו לקחת את הרכב לבדיקה.

תוצאות הבדיקה השאירו אותו המום. הבוחן במכון אמר לו לראשונה שהרכב היה שייך לקיבוץ.

כאשר חזר אל מגרש המכוניות למחרת, כדי לבטל העיסקה, הבחין שבת/10 בוצעו זיופים.

הזיוף העיקרי: בסעיף 12 בת/10 נאמר כדלקמן: "ויקי מתקן נזילות שמן נזילת שמן מערכת לפי בדיקת הרכב בתאריך 06.01.2000. הרכב עבר תאונה בשילדה וכמו כן תיקונים סביב".

לדברי המתלונן: "ויקי מתקן נזילת שמן בדיקת מערכת לפי בדיקת הרכב בתאריך 6.1.00. זה כל מה שהיה כתוב. אם היה כתוב שהרכב עבר תאונות בשלדה ... לא הייתי בכלל חותם על החוזה כי הרכב עבר תאונה" (עמ' 31 לפרוטוקול).

ד. המילים: "ויקי מתקן נזילת שמן מערכת לפי בדיקת רכב בתאריך 06.01.00" ברורות דיין ואינן טעונות פרשנות.

לא ניתן להבינן אחרת, אלא כי הבדיקה קדמה לרישום זכרון הדברים וההסכמה בין הצדדים בדבר התיקון נעשתה בעקבות ממצאי הבדיקה.

המתלונן, שאישר בפה מלא בחקירה הראשית כמצוטט לעיל, כי מילים אלה מופיעות במסמך המקורי (שהעתקו ניתן לו בזמן מעשה), חזר בו בחקירה הנגדית, שמא משום שהבין בשלב זה את משמעות הדברים.

כשנשאל בחקירה הנגדית בנושא זה, אמר: "אני כנראה התבלבלתי כשאמרתי לתובעת שעד 6.1 היה רשום בחוזה המקורי" (עמ' 38 לפרוטוקול).

מסתבר כי לא רק בבית המשפט התבלבל: המתלונן נחקר במשטרה פעמיים, בהפרש של כחודש בין שתי ההודעות.

בשתי ההודעות אמר המתלונן כי המילים לפי בדיקת הרכב היו רשומות במקור (נ/2, שורות 21-2; נ/3, עמ' 5-4).

בהודעתו השניה נ/3, מגדיל המתלונן לעשות ומציין במפורש כי המילים הבאות ("הרכב עבר תאונה בשילדה...") הן "בכתב יד נוסף שהוסיפו כנראה" (שם). המשמעות היא כמובן, שהמילים הקודמות, לרבות "לפי בדיקת הרכב בתאריך 6.1.00", לא הוספו בכתב יד נוסף אלא היו במקור.

גם לדברים במשטרה הסברו הוא: "בהודעה שמסרתי לחוקר היה לי בלבול" (עמ' 38 לפרוטוקול). או: "אני שכחתי לומר שאת התוספת של המשפט הראשון הוא הוסיף אח"כ".

בלבול או שכחה אינן הסבר, במיוחד כך כשהמסמך הונח בפניו בזמן החקירה.

מה שחשוב יותר: מת/10 עולה כי לא יתכן שמדובר בתוספת, אם התאריך 06.01.00 נרשם בזמנו במקור.

כך הבינה זאת גם התביעה, שעל כן בכתב האישום נטען שהזיוף התבטא בהוספת המילים "לפי בדיקת הרכב בתאריך 06.01.00 הרכב עבר תאונה בשלדה..." (סעיף 14 לכתב האישום).

אלא שלא זו היתה גירסתו של המתלונן לכל אורך הדרך (עד לטענת הבלבול), ודי בכך כדי ליצור ספק בשאלה אם נכתבו הדברים לאחר הבדיקה או לפניה.

יש היגיון גם בטענת הסניגוריה לפיה קיימת התאמה בין ההסכמה כי על המערער לתקן "נזילות שמן מערכת" לבין ממצאי הבדיקה. אחת מהאבחנות בבדיקה היא "נזילת שמן מערכת הידראולית" (ת/7, סעיף 6).
בעקבות ממצא זה - סביר כי המערער יתחייב לתקן "נזילת שמן מערכת".


אין מחלוקת כי המילים 'נזילת שמן מערכת' - הופיעו במסמך המקורי, והמערער לא הואשם בהוספתו.

ה. לנושא עיתוי הבדיקה לעומת עיתוי החתימה על זכרון הדברים שייכת גם ההתפתחות הבאה:

המתלונן העיד בבית המשפט חד משמעית, כי "אף פעם לא בדקתי רכב" (עמ' 24 שורה 25). אלא שהמסמך נ/19 מוכיח כי יום לפני כן ביצע בדיקה לרכב אחר, וגם, כפי שציינה כב' השופטת קמא - "גילה בקיאות באשר לאופן בו מתבצעת הבדיקה" (עמ' 154 להכרעת הדין).

קביעתה של כב' השופטת קמא היתה כי המתלונן שיקר בנושא זה, אלא ששקר זה - עדיין אינו מערער את גירסתו (עמ' 154 שורה 12 להכרעת הדין).

בדיון בפנינו אמר התובע כי מדובר בניסיון של איש תמים "להגזים וליפות את העדות שלו".

נראה לי כי היה מקום לייחס משמעות רבה יותר לשקר זה.

לכאורה, העובדה כי המתלונן בדק רכב אחר יום קודם, אינה שייכת לאירועים הרלוונטיים לתיק זה, שעל כן ניתן לסווג את השקר כלא רלוונטי - ולא היא.

השקר רלוונטי לא רק משום שהוא משליך על מהימנותו של המתלונן באופן כללי, אלא אף משום שיש לו נגיעה ישירה לסוגיה הנדונה, קרי: האם הבדיקה קדמה לזכרון הדברים או להיפך.


ניתן אולי להאמין כי אדם תמים, שאינו מתמצא בהליכי קניית רכב, כהגדרתה של כב' השופטת קמא, יסכים לחתום על זכרון דברים לפני עריכת בדיקה, ורק מאוחר יותר, בדרבונו של אדם אחר (בן הדוד, בעל המוסך), יעמוד על עריכתה.

קשה יותר לקבל סדר דברים זה ממי שיום לפני כן עבר אותו תהליך, ועמד על בדיקת רכב לצורך קנייתו.

השקר בנושא זה גורע במידה ניכרת ממשקל עדותו של המתלונן.

ו. באשר לשובר הויזה:

על-פי גירסת המתלונן, התשלום בסך 1,500 ש”ח היה חלק מתהליך החתימה על ת/10, וקדם לעריכת הבדיקה.

על-פי גירסת המערער, כפי שנטענה כבר בהודעתו במשטרה (ת/6), התשלום נעשה לאחר הבדיקה, שאז הוסכם גם על המחיר.

אישור העיסקה בחב' ויזה נעשה בשעה 15:53 (ראה נ/1).

הבדיקה במוסך נעשתה בשעה 14:24 (נ/10, ת/7).

משמע - הבדיקה קדמה לתשלום.

מטעם התביעה העיד ראש מדור חקירות בח' ויזה כ.א.ל, אשר אמר בין היתר, כי כאשר מדובר ב"גיהוץ" הכרטיס - "אין דרך לדעת את השעה בה גוהץ הכרטיס".

על סמך עדותו קבעה כב' השופטת קמא, כי: "לא ניתן לקבוע על-פי שעת האישור שהזכרון דברים מאוחר לבדיקה" (עמ' 157).

אכן כך. השובר בפני עצמו אינו יכול להוות ראיה קונקלוסיבית לכך שהתשלום מאוחר לבדיקה.

אולם, כראיה נסיבתית, אין לבטל את ערכו.

לא נטען, וקשה להניח כי המערער צפה את השתלשלות הדברים (קרי: ביטול העיסקה ותלונת המתלונן), כבר בזמן קבלת התשלום, שעל כן דאג מראש לגהץ את הכרטיס או אפילו לאשר את העיסקה - רק לאחר הבדיקה, למרות שקיבל את הכרטיס מידי המתלונן בזמן עריכת זכרון הדברים, קרי: קודם לבדיקה.

במיוחד כך כאשר המתלונן אומר חד משמעית כי "ויקי גיהץ את הויזה ידנית ביקש ממני לחתום וחתמתי" (עמ' 25 שורה 21), וזאת לפני ההליכה לבדיקה.


ז. מתי נודע למתלונן כי הרכב היה שייך למעבדות ההדברה של קיבוץ שדה אליהו?

לגירסת המתלונן: "התגלה לי שהרכב הוא לא רכב פרטי, כך אמר לי הבוחן במכון והוא מקיבוץ שדה אליהו של מעבדות ביולוגיות" (עמ' 27).

המערער, כך לגירסת המתלונן, הציג לו נתון שקרי ואמר לו כי הרכב הוא "יד ראשונה. הרכב לא חברה לא קיבוץ ולא משועבד" (עמ' 24).

הרכב, כך נאמר לו, היה שייך לסוחר תבלינים אשר שמר על הרכב ו"הוביל רק דברים קלים".

הוא אמנם ראה ברשיון שכתוב שדה אליהו, אלא שלא ידע שזה שם של קיבוץ, וחשב שזה שם של אדם.

מדובר בגירסה ברורה, פשוטה וחד משמעית: רק מפי הבוחן במכון הבדיקה נודע למתלונן כי הרכב היה שייך בעבר לקיבוץ.

אלא שגם בנושא זה חל כירסום רציני בגירסה, משעומת המתלונן עם נתונים אובייקטיביים שעליהם אין מחלוקת.

על ת/9, טופס הבדיקה במכון לבדיקת רכב, נכתב במפורש "נבדק ללא רשיון רכב".

משמע - הבוחן לא יכול היה לדעת מאום על עברו של הרכב, וממילא לא יכול היה לומר זאת למתלונן.

כשנשאל על כך אמר המתלונן: "אם אתה אומר לי שרשום נבדק ללא רשיון רכב - יכול להיות שהבוחן שיקר".

איש לא טען כי הבוחן שיקר ואין כמובן שום היגיון בכך.

ח. ברשיון הרכב נ/11 כתוב בבירור כי הרכב שייך למעבדות הדברה ביולוגיות כשהמען הוא שדה אליהו.

כיוון שהמתלונן עיין ברשיון, לפני החתימה על זכרון הדברים, לכאורה היה נתון זה בידיעתו.

גם בנושא זה צצה גירסה חדשה בחקירתו הנגדית: "אני שכחתי למסור בעדות שלי שהוא הראה לי עוד רשיון ואני לא מכיר את הדברים האלה ... אני שכחתי להודיע לפרקליטות ולמשטרה שויקי הראה לי רשיון אחר ... אני לא חשבתי שזה קשור" (עמ' 35).

הדברים מדברים בעד עצמם ואינם טעונים הבהרה.

הגירסה אינה גירסה. גם התביעה לא טענה כי המערער הציג אי פעם רשיון אחר בפני המתלונן, שלא לדבר על העיתוי בו הושמעה הגירסה בפעם הראשונה (בחקירה הנגדית).

בפי המתלונן היו גירסאות נוספות לענין המועד או ההזדמנות בו נודע לו לראשונה כי הרכב היה שייך לקיבוץ:

מפי בן דודו - לאחר שחזר הביתה וסיפר לו מה כתוב ברשיון (עמ' 35 שורה 21); מפי החוקר שגבה הודעתו (עמ' 35 שורה 23); וכן הודעתו נ/3 (עמ' 5, שורות 6-2).

ט. למכלול הראיות בנושא זה שייך גם המכתב ת/3.

ת/3 הוא מכתבו של עוה"ד מרדכי עמוס אליו פנה המתלונן מיד לאחר שהמערער סירב להחזיר לו את כספו (המכתב נושא תאריך 09.01.00).

המכתב מפרט את טענותיו של המתלונן.

הטענה כי המערער הטעה את המתלונן באשר לבעלות ברכב - אינה נזכרת בו.

עוה"ד אישר כי הבעלות ברכב היא נושא חשוב, ולו היה הדבר נאמר לו - היה מציין זאת במכתב (עמ' 6).

בית משפט קמא היה ער לקשיים ולפירכות שבגירסת המתלונן, אלה שהוזכרו לעיל, ופגמים נוספים שאותם איני רואה למנות.


עדיין ראה לנכון להעדיף את "האמון הבסיסי" (עמ' 152) שרכש לעדות המתלונן על פני המסקנות שלכאורה מתחייבות ממכלול הנתונים האובייקטיביים שאינם מתיישבים עם גירסתו, והסתירות המהותיות שבה.

אציע לחבריי לקבוע כי הקשיים שמעוררת הגירסה כמפורט לעיל יוצרים לפחות את הספק הסביר שממנו רשאי המערער ליהנות.

י. עד כאן באשר למירמה.

לענין הזיוף: בכתב האישום נטען כי הזיוף מתבטא בהוספת המילים "לפי בדיקת הרכב בתאריך 06.01.00 הרכב עבר תאונה בשילדה וכמו כן תיקונים מסביב".

כמו כן הוסף התאריך וכן הוסף במקום המתאים כי הרכב שייך למעבדות להדברה ביולוגית.

בית משפט קמא התרשם ממראה עיניו, מהבדלים שונים בדרך הכתיבה בין חלקיו השונים של המשפט, שמתיישבים לכאורה עם הטענה כי המסמך זויף.

עדיין סברה כב' השופטת קמא כי "בהעדר חוו"ד מומחה לא ניתן לקבוע ממצאים חד משמעיים בקשר לכך" (עמ' 153 להכרעת הדין).

אולם, לשיטתה של כב' השופטת קמא - זכרון הדברים מכיל פרטים שיקריים נוספים: התאריך, מחיר הרכב והתוספות שנרשמו למעלה, ועל כן יש לקבוע "שהוספו בו פרטים לאחר החתימה מתוך כוונה לרמות על מנת לתמוך בגירסת ההגנה ... נערכה לפני, ושאין הוא משקף את שסוכם ועל כן יש בו כדי להטעות" (עמ' 153).

נראה לי, כי גם בנושא זה הראיות שהיו בפני בית משפט קמא מותירות מקום לספק.

הזיוף שנקבע בדיעבד על-ידי בית משפט קמא - אינו חופף לזיוף שיחסה המדינה למערער.

בהיעדר חוות דעת מומחה - הרי העדות היחידה לענין הזיוף - היא עדותו של המתלונן.

אלא שהמתלונן לא טען, אפילו בגירסתו המקורית, לזיוף הנטען בכתב האישום, שהרי מה שנותר "מהתוספת המזויפת" על-פי גירסתו המקורית של המתלונן - קרס אף הוא, לאור הסתירות המהותיות בכל אחד מרכיביה המהותיים של גירסתו המתייחסים לזיוף, כפי שהוסבר לעיל.

לפיכך, עדות המתלונן אינה יכולה לשמש בסיס לקביעה כי מדובר בזיוף, לא באשר לפן המעשה - הוספת המילים "לאחר הבדיקה", ולא באשר לרכיב הנפשי - הכוונה להטעות.

כיוון שראיות ממשיות אחרות אינן בנמצא, הרי המסקנה המתבקשת ברורה מאליה.

בין הפרטים המזוייפים שציינה כב' השופטת קמא - רק התאריך הוזכר בכתב האישום, ולכן אומר מילים ספורות בנושא זה.

אין מחלוקת, כי זכרון הדברים נערך ב-06.01.00.

אין מחלוקת, כי התאריך שנרשם בו כתאריך עריכתו הוא 13.01.00, תאריך שאינו נכון.

המערער טען בהודעתו כי מדובר בטעות, והפנה לטעות נוספת שנפלה ברישום תאריך בזכרון הדברים.

בסעיף 6.ב נרשם כי על הקונה להשלים את התשלום עבור הרכב עד 16.01.00.

בפועל היה על המתלונן לשלם את מלוא המחיר עד 13.01.00.

בית משפט קמא לא האמין למערער בנושא הטעות וסבר כי הרישום 13.01.00 כתאריך עריכת המסמך אינו מקרי - אלא מדובר במועד בעל משמעות, שהרי זהו המועד לתשלום המלא וקבלת הרכב על-ידי המתלונן.

כשלעצמי - איני רואה מה הטעם בזיוף התאריך ומה הרווח שצמח מכך למערער.

בכל מקרה, לא היתה מחלוקת על כך כי זכרון הדברים נערך ביום בו נעשתה הבדיקה, בתאריך 06.01.00, ובאותו יום גם בוצע התשלום באמצעות כרטיס האשראי.


אפילו אצא מנקודת ההנחה כי אין מדובר בטעות מקרית, אלא בבחירה מכוונת של המערער - עדיין התאריך נרשם מיד, ומופיע בעותק, ת/10א, שנמסר למתלונן, מיידית, גם לדבריו. המערער לא יכול היה לצאת מנקודת ההנחה כי המתלונן לא ישים לב לכך.

ככלל, העותק ת/10א שבידי המתלונן זהה לחלוטין לת/10, העותק המקורי, למעט התוספת בחלק העליון שלו שבה נכתב מחיר מחירון ומחיר מכירה.

התוספת הזו - בעליל, אינה חלק אינטגרלי מהמסמך, ואינה נחזית להיות ככזו, היא אינה קובעת אף אחד מפרטי העיסקה ואינה משמעותית לענין התחייבויותיו של מי מהצדדים, שעל כן גם לא הוזכרה בכתב האישום.

לפיכך, לא ניתן להתייחס אליה בהקשר זה.

העובדה ששני העותקים זהים - משמיטה את הקרקע, או לפחות מכרסמת כירסום משמעותי באפשרות לזייף את המסמך, שהרי לא ברור מתי יכול היה המערער לזייף המסמך, אם העביר מיד עותק לידי המתלונן.

יא. סוף דבר: אם תישמע דעתי - יזוכה המערער מחמת הספק.

בפסק הדין של בית משפט קמא מצויים כל זרעי הספק (ואפילו רבים יותר מאלה שהוזכרו על ידי).

התוצאה הסופית אליה הגיעה כב' השופטת קמא אינה משקפת לשיטתי את הנתונים שקובצו ונאספו על ידה.

סימני שאלה באשר לחלקים כאלה ואחרים בגירסת המערער, אינם יכולים למלא את החסר וליצור יש מאין גירסה קוהרנטית ואמינה שעליה ניתן להשתית ממצאי הרשעה - מקום שגירסה כזו לא הוכחה, לא בעדות המתלונן ואף לא בראיות הנלוות.

לפיכך יש להניח לזרעי הספק לנבוט ולהבשיל בדרך שבה נועדו לנבוט ולהבשיל, ולזכות את המערער מחמת הספק.

ד' ברלינר, שופטת - סג"נ
אב"ד

השופט ז' המר:

אני מסכים.

ז' המר, שופט

השופטת י' שיצר:

אני מסכימה.

י' שיצר, שופטת

לפיכך הוחלט, כאמור בחוות דעתה של אב"ד כב' השופטת ד' ברלינר, סג"נ, לבטל את פסק דינו של בית משפט קמא, ולזכות את המערער מחמת הספק.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. זכרון דברים קבלן

  2. זכרון דברים כללי

  3. זכרון דברים דירה

  4. אכיפת זכרון דברים

  5. זכרון דברים קטנוע

  6. ביטול זכרון דברים

  7. זכרון דברים ירושה

  8. זכרון דברים מותנה

  9. זכרון דברים אופנוע

  10. זכרון דברים הלוואה

  11. זכרון דברים משכורת

  12. זכרון דברים סטנדרטי

  13. זכרון דברים טרקטורון

  14. זכרון דברים פסקי דין

  15. ביטול זכרון דברים רכב

  16. חוזה זכרון דברים רכב

  17. הפרת זכרון דברים רכב

  18. זכרון דברים בדיקת רכב

  19. זכרון דברים טופס דירה

  20. זכרון דברים שיפוץ דירה

  21. זכרון דברים למכירת רכב

  22. זכרון דברים דיני חוזים

  23. זכרון דברים מכירת מגרש

  24. ביטול זכרון דברים דירה

  25. זכרון דברים תוקף משפטי

  26. זכרון דברים עמלת תיווך

  27. זכרון דברים רכב משועבד

  28. חוזה זכרון דברים דירה

  29. זכרון דברים חוזה מחייב

  30. זכרון דברים חוזה עבודה

  31. זכרון דברים למכירת חנות

  32. הערת אזהרה זכרון דברים

  33. זכרון דברים רכישת מניות

  34. זכרון דברים תאונת דרכים

  35. ביטול זכרון דברים הטעיה

  36. הפרת הסכם זיכרון דברים

  37. זכרון דברים חוזה שכירות

  38. זכרון דברים דירה למכירה

  39. זכרון דברים דירה שכירות

  40. זכרון דברים למכירת מגרש

  41. זכרון דברים רכב יד שניה

  42. זכרון דברים החלפת רכבים

  43. זכרון דברים להשכרת דירה

  44. זכרון דברים למכירת דירה

  45. זכרון דברים קניית מכונית

  46. הפרת זכרון דברים שכירות

  47. זכרון דברים שותפות עסקית

  48. זכרון דברים פירוק שותפות

  49. איחור בעריכת זיכרון דברים

  50. זכרון דברים קביל בבית משפט

  51. זכרון דברים פיצויי פיטורים

  52. זכרון דברים עסקת קומבינציה

  53. זכרון דברים וחוזה שלא נחתם

  54. זכרון דברים למכירת רכב משומש

  55. הפרת זכרון דברים מכירת מגרש

  56. ביטול זכרון דברים שכירות עסק

  57. ביטול זכרון דברים למכירת דירה

  58. ביטול זכרון דברים למכירת מגרש

  59. הפרת זכרון דברים למכירת דירה

  60. ביטול זכרון דברים עם קבלן בניה

  61. הפרת זכרון דברים עסקת קומבינציה

  62. זכרון דברים בדבר מכירת רכב עם ליקויים

  63. תביעה לפיצוי מוסכם 10% משווי הדירה לפי זיכרון דברים

  64. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון