זכרון דברים הלוואה


חיה ושמואל בורנשטיין (להלן - התובעים), הגישו תביעה כספית על סך 36,246 ₪ נגד יעקב פנט (להלן - הנתבע או ינקי), בגין נזק כספי שנגרם להם עקב הסתמכותם על הבטחתו, שניתנה בעל-פה, לרכוש את דירת מגוריהם, הנמצאת ברחוב ג'ורג אליוט 6 בתל- אביב (להלן - הדירה). לאחר שהנתבע חזר בו מהבטחתו, נאלצו התובעים לבטל הסכם לרכישת דירה אחרת במודיעין, עליו חתמו, ועקב כך נדרשו לשלם פיצויים מוסכמים למוכר הדירה במודיעין.

טענות התובעים

בחודש אוגוסט 2004 החלו בניסיונות למכור את הדירה, על מנת לעבור להתגורר בסמוך לבנם וכלתם בישוב מודיעין, זאת לאחר שכלתם חלתה בסרטן ונאלצה לעבור טיפולים קשים. לשם מכירת הדירה פנו למתווך וחתמו על הסכם בלעדיות, שהיה בתוקף עד ליום 4/2/2005 (להלן - הסכם הבלעדיות). במהלך חודש אוקטובר 2004 הפסיקו את הליכי מכירת הדירה בשל מצבו הרפואי של מר בורנשטיין ומחלתה של כלתם. ינקי, המתגורר בשכנות אליהם אך לא היה מוכר להם עד למועד זה, פנה אליהם בסוף נובמבר 2004, שלא באמצעות המתווך, והתעניין ברכישת הדירה. לאחר שפנה לעיריית תל-אביב לברר פרטים על הדירה ולאחר שהביא את רעייתו ואמו, שיראו את הדירה ואף התייעץ עם ארכיטקט למטרת שיפוץ, התחייב בפניהם לרכוש את הדירה. התובעים הבהירו לו, כי על פי הסכם הבלעדיות הם מנועים מלחתום על הסכם מכר שלא באמצעות המתווך עד לתום תקופת הבלעדיות, אולם מאחר וביקש בכל זאת לרכוש את הדירה סוכמו בעל-פה כל פרטי העסקה המהותיים, לרבות המחיר והאופן בו ישולם ומועד פינוי הדירה. העסקה סוכמה בלחיצת ידיים וללא מסמך בכתב. עוד סוכם בין הצדדים, כי ההסכם ייחתם בחודש פברואר 2005, לאחר סיום תקופת הבלעדיות של המתווך.

לאחר שסוכמה מכירת הדירה, עודד ושידל אותם ינקי לחפש לעצמם דירה במודיעין, על מנת שפינוי הדירה לא יתעכב. ביום 31/12/2004, שילם להם ינקי מקדמה בסך 5,000$ עבור הדירה, אך החתים את גב' בורנשטיין על מסמך לפיו, הכספים משולמים כהלוואה שמועד פירעונה במועד בו היה אמור להיחתם ביניהם החוזה לרכישת הדירה. ינקי הצדיק מסמך זה בטענה, שאחרת יצטרכו לחתום על זיכרון דברים, דבר שאינו אפשרי לאור התחייבות התובעים לבלעדיות כלפי המתווך. בהסתמך על התחייבותו ועל תשלום המקדמה, מצאו התובעים דירה במודיעין ובטרם חתמו על הסכם הרכישה פנו לינקי והודיעו לו על כוונתם לחתום על ההסכם ביום 16/1/2005. תגובת ינקי להודעתם היתה, כי "אין דרך חזרה ואין חרטות" וכי בכוונתו לרכוש את הדירה. בהתבסס על מצגיו של ינקי, שהתנהג כמי שהעסקה חתומה וסגורה מצידו והצהיר על כך בכל הזדמנות ועל תשלום המקדמה, התקשרו התובעים בהסכם לרכישת הדירה במודיעין. בחודש פברואר, ביום בו היו אמורים התובעים וינקי לחתום על החוזה למכירת הדירה במשרדו של עו"ד, הודיע ינקי, כי רעייתו חלתה וביקש לדחות את מועד החתימה. יום לאחר מכן הודיע, כי רעייתו התחרטה אולם חרף התנגדותה תתקיים העסקה. לאחר זמן קצר הודיע, כי הוא חוזר בו מהעסקה מאחר ורעייתו מתנגדת בתוקף לרכישת הדירה. כתוצאה מהפרת התחייבותו הפרו התובעים את החוזה לרכישת הדירה במודיעין, שכן לא היה באפשרותם לשלם את הסכום לו התחייבו. התובעים נאלצו לשלם בגין ההפרה פיצוי מוסכם בסך 50,000₪. לצורך התשלום נאלצו לקחת הלוואה על סך 20,000₪, הנושאת ריבית וכן נשאו בהוצאות עו"ד בסך 4,446 ₪, לביצוע העסקה במודיעין וביטולה. אם לא די בכך, ביום 23/3/2005 פנה אליהם ינקי בדרישה לקבל את "החזר ההלוואה" בסך 5,000$. לטענת התובעים, התנהגות ינקי היא שגרמה להפרת החוזה לרכישת הדירה במודיעין. ינקי ידע היטב, שיכולתם לקיים את החוזה לרכישת הדירה במודיעין תלויה בקיום התחייבותו לרכישת דירתם ושהפרת התחייבותו תגרום להפרת התחייבותם הם, שכן אלמלא התחייב לרכוש את הדירה כלל לא היו מתקשרים בחוזה לרכישת הדירה במודיעין. חרף זאת, עודד אותם לרכוש את הדירה במודיעין ולאחר מכן חזר בו מהתחייבותו.
התנהגות ינקי במהלך המשא ומתן עימם היתה חסרת תום לב ומצגיו גרמו להם נזק ולכן עליו לשאת בנזקים שגרם להם בשיעור הפיצוי המוסכם ששילמו, הוצאות ההלוואה שנטלו ותשלום שכ"ט עו"ד, כל זאת בקיזוז המקדמה ששילם בסך 5,000$.


בכתב ההגנה שכנגד טענה גב' בורנשטיין, כי מעולם לא ביקשה ולא קיבלה כל הלוואה מהתובע שכנגד, והכספים בסך 5,000$ הם מקדמה על חשבון רכישת הדירה. בינה לבין התובע שכנגד אין קשר משפחתי או קשרים חברתיים ואף שהם מתגוררים בשכנות, לא היתה ביניהם היכרות קודם להתעניינותו בדירה ולכן אין כל סיבה, שייתן לה הלוואה.

טענות הנתבע

בכתב ההגנה טוען ינקי, כי כל מטרת התביעה היא להתחמק מלהחזיר את ההלוואה בסך 5,000$ שנתן לתובעת. מאחר והתובעים לא הציגו כל ראיה בכתב להתחייבותו לרכוש את הדירה, כנדרש על פי סעיף 8 לחוק המקרקעין, תשכ"ט - 1969 (להלן - חוק המקרקעין) הקובע, שהתחייבות לעשות עסקה במקרקעין טעונה מסמך בכתב, דין התביעה להימחק על הסף. לגופו של עניין טוען ינקי, כי התעניין בדירת התובעים אך לא הביע נכונות ולא התחייב בפניהם בכתב או בעל-פה לרכוש את הדירה. נכון הדבר שפנה לעירייה לברר פרטים על הדירה והתייעץ עם ארכיטקט, אבל כל זאת על מנת להחליט אם לרכוש את הדירה ואין בכך כדי להעיד על התחייבותו לרכישה. כמו כן, לא נחתם בין הצדדים זיכרון דברים או כל מסמך אחר המעיד על הסכמתו לרכישת הדירה. מאחר ומעולם לא גמר בדעתו לרכוש את הדירה, לא התכוון לשפץ אותה ולא עודד או שידל את התובעים לחפש דירה אחרת במודיעין. טענת התובעים, כי כל פרטי העסקה המהותיים סוכמו והעסקה נחתמה בלחיצת ידיים היא טענה שקרית ובהיעדר כל מסמך בכתב, כנדרש בעסקאות במקרקעין, אין לטענה כל בסיס משפטי או עובדתי. לאחר שהתעניין ברכישת הדירה, התפתחה בינו לבין הגב' בורנשטיין מערכת יחסים של ידידות ולכן הלווה לה סך של 5,000$, וזאת ללא קשר לרכישת הדירה במודיעין. ההלוואה ניתנה מאחר וריחם על התובעים, לאור גילם ומצבם הרפואי וגם ניסיונותיו לעזור להם במציאת קונה לדירתם נבעו מכך. גב' בורנשטיין חתמה על הסכם הלוואה (להלן - ההסכם), שבו אין זכר לגרסת התובעים, כי הכסף ניתן כמקדמה עבור רכישת הדירה. על פי ההסכם היתה צריכה להחזיר את ההלוואה עד ליום 15/2/2005, דבר שלא נעשה. אם טענת התובעים היתה נכונה והכסף ניתן כמקדמה על רכישת הדירה, מדוע לא עוגן הדבר בחוזה ומדוע נערך הסכם הלוואה.

ינקי הגיש נגד הגב' בורנשטיין תביעה שכנגד, בה טען, כי היא מנסה לטפול עליו האשמות שווא כדי להתחמק מהחזר ההלוואה. בנה של גב' בורנשטיין, מר אבי ברקת (להלן - אבי) פנה אליו והבטיח להסדיר את חובה של אמו, אולם במקום לעשות כן פנתה אליו גב' בורנשטיין ביום 17/4/2005 במכתב בו טענה, כי הסך של 5,000 $ קוזז בגין חובו אליה.

תמליל השיחה בין ינקי לאבי

ביום 27/7/2005, הגישו התובעים, כחלק מהראיות בתיק, תמליל שיחה טלפונית, שנערכה בין בנם של התובעים, אבי, לבין ינקי ומבוססת על דיסק הקלטה, שהוקלט על ידי אבי, ללא ידיעתו של ינקי. השיחה הוקלטה ביום 4/4/2005, בטרם הוגשה התביעה, ותומללה על יד חב' תמלול בע"מ. מובאים בזאת מספר ציטוטים מהתמליל ביחס לסוגיות שבמחלוקת.

בעמ' 3-4 לתמליל שואל אבי את ינקי באשר לסיבה לאי רכישת הדירה על ידו ונענה כדלהלן:
ינקי: אני אגיד לך למה, אני, בגדול אני אגיד לך למה, כי אישתי לא רצתה, היא לא רצתה, היא היה לה מלא חששות. אני בזמנו, הבטיחו לה דירה וגם היא רצתה, ואמרנו, אמא שלך רצתה לחכות בגלל ה, בגלל ה,
אבי: מתווך.
ינקי: בגלל המשרד תיווך הזה, ובינתיים נודעו החדשות האלה לאישתי, וכל זה, ו, תשמע זה מה שקרה.

בעמ' 4-5 לתמליל נשאל ינקי באשר לפנייתה של הגב' בורנשטיין אליו, בטרם חתמה על החוזה לרכישת הדירה במודיעין:

אבי: תגיד, תגיד, סתם שאלה, יקי, יקי, אמא שלי, אמא שלי, לפני שהלכה לחתום על החוזה היא שאלה אותך, היא שאלה אותך, אז מה חששות אז לא היו קיימות?
ינקי: נכון, היא שאלה אותי, ואמרתי לה, תשמעי, תראה , אם, אני אגיד לך מה,
אבי: היא היתה מאוד מודאגת, היא היתה מאוד מודאגת.
ינקי: בסדר, אם אנחנו, אני אגיד לך בגדול, אם אנחנו לא היינו מחכים כל כך הרבה זמן, החוזה היה נחתם בינינו ולא היתה שום בעיה. בגלל שחיכינו אז פתאום, אתה יודע, מתמלאים בחרדות.
אבי: רגליים קרות, רגליים קרות.
ינקי: והיא כן, וזה, ותבין, אם הייתי חותם, אם היינו חותמים על זכרון דברים, לא היינו מגיעים לבעיה הזאת של חרטה.
אבי: מה, זכרון דברים, ינקי, ינקי,
ינקי: אישתי היתה, אבל, אבל תקשיב לי רגע, אישתי היתה מחויבת לעניין.
אבי: אבל תשמע, תשמע, גם כשאתה נותן להם כסף, זו איזה שהיא התחייבות, לא? זה לא, זה לא בקטע של,
ינקי: אבל הכסף, הכסף, הזה ניתן, הכסף ניתן, אני אומר לך עוד פעם, תראה זו לא שיחה לטלפון, אבל הכסף ניתן כעזרה למקדמה בדירה שהיא קונה, כי כל מסמך אחר שהיה
נרשם, זה היה כאילו זכ"ד, וזכ"ד כמוהו כעסקה לכל דבר והעסקה הזאת אמורה להיות מדווחת לטאבו.

בעמ' 6-5 לתמליל נשאל ינקי באשר לסיבה למתן הסך של 5,000 $ לגב' בורנשטין:
ינקי: נכון, אני מודה, היא ביקשה, היא ביקשה לקנות דירה במודיעין, וביקשה ממני אם אני יכול לעזור לה בתשלום של 5000 דולר, ואמרתי לה,
אבי: אבל מה הסיבה שתעזור לה, מה הסיבה שרצית לעזור לה?
ינקי: כן, אבל תבין, ברגע שאנחנו נחתום, אנחנו סיכמנו, אני מודה בזה, ברגע החתימה, ברגע שנחתם על החוזה בדירה, או על זכרון דברים,
אבי: הכסף הזה הוא יהיה,
ינקי: הכסף הזה, הכסף הזה ישמש כמקדמה, כמקדמה, או על החשבון, או משהו כזה, כל, כל, כל, כל מסמך אחר הוא לא, הוא לא חוקי.


באשר לביטול החוזה במודיעין על ידי התובעים אומר ינקי, בעמ' 2 לתמליל:
ינקי: אני אמרתי לך אבי, אני דיברתי איתה בזמנו ואמרתי לה גב' חיה, אמרתי לה, אל תבטלי את החוזה שמה במודיעין, את קנית את הדירה, את רוצה את הדירה ההיא.

ובעמ' 6 לתמליל:
ינקי: אני, אני, אני ביקשתי מאמא שלך, תעזוב, ביקשתי ממנה בכל לשון של בקשה, אל תבטלי את החוזה במודיעין, תאמיני לי, אנחנו נמצא קונה, כבר היו קונים מאוד, מאוד רציניים ופוטנציאליים.

הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית ונחקרו על תצהיריהם. מטעם התובעים העידו גב' בורנשטיין ובנה אבי ומטעם הנתבע העיד הנתבע בעצמו. ביום 26/3/2006, הגיש ב"כ הנתבע התנגדות להגשת דיסק ההקלטה והתמליל המבוסס עליו בטענה, שהדיסק לא הוגש בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (להלן - תקנות סדר הדין האזרחי) ואינו עומד במבחני הקבילות שנקבעו בפסיקה. כמו כן, מאחר והנתבע הוקלט ללא ידיעתו והסכמתו, ואבי ציין לכל אורך השיחה כי הוריו בחרדה, מדובר בשיחה מגמתית ולא ספונטאנית שלא משקפת את הדברים לאשורם.

דיון

בכתבי טענותיו טען ינקי, כי התעניין בדירת התובעים, אך לא גמר בדעתו לרוכשה. כמו כן טען, כי לא הביע בפני התובעים נכונות או התחייבות לרוכשה והסך של 5,000$, שניתן על ידו לגב' בורנשטיין, היה הלוואה ולא מקדמה על חשבון הדירה ולא היה כל קשר בינו לבין רכישת הדירה במודיעין. מהתמליל מצטיירת תמונה שונה לחלוטין מזו שתוארה בכתבי טענותיו וניכר, כי כוונותיו באשר לרכישת הדירה חרגו מגדר התעניינות גרידא.

כך מתברר, שהנתבע הביע כוונתו לרכוש את הדירה וביקש לחתום על חוזה, אולם העסקה לא יצאה לפועל מאחר ובחלוף הזמן רעייתו התחרטה. או בלשונו של ינקי עצמו בשיחה עם אבי: "אם אנחנו לא היינו מחכים כל כך הרבה זמן, החוזה היה נחתם בינינו ולא היתה שום בעיה... אם היינו חותמים על זיכרון דברים, לא היינו מגיעים לבעיה הזאת של חרטה". (עמ' 5 לתמליל).

כמו כן מודה ינקי, כי הסך של 5,000$ שניתן על ידו לגב' בורנשטיין נועד לשמש כמקדמה על חשבון רכישת הדירה, בעת החתימה על זיכרון הדברים: "אנחנו סיכמנו, אני מודה בזה, ברגע החתימה, ברגע שנחתום על החוזה בדירה, או על זיכרון דברים...הכסף הזה, הכסף הזה ישמש כמקדמה, כמקדמה, או על החשבון" (עמ' 6 לתמליל). כמו כן מודה ינקי, כי קיים קשר בין רכישת הדירה במודיעין לבין "ההלוואה": "נכון אני מודה, היא ביקשה, היא ביקשה לקנות דירה במודיעין, וביקשה ממני אם אני יכול לעזור לה בתשלום של 5,000 דולר" (עמ' 5 לתמליל). גם הטעם לעריכת הסכם הלוואה, במקום הסכם רכישה או זיכרון דברים, מתברר מדבריו של הנתבע: "כל מסמך אחר שהיה נרשם, זה היה כאילו זכ"ד, וזכ"ד כמוהו כעסקה לכל דבר והעסקה הזאת אמורה להיות מדווחת לטאבו" (עמ' 5 לתמליל).

במסגרת הדיון ניסה ינקי להסביר, את הסתירות שהתגלו בין כתבי טענותיו לבין התמליל והתייחס לדברים שאמר לאבי במהלך השיחה ואף חזר עליהם, תוך מתן פרשנות משלו לכל מה שנאמר על ידו בשיחה. פרשנות זו, באמצעותה ביקש ינקי להוכיח את הגנתו, תומכת בטענות התובעים בכתב תביעתם. כך הודה ינקי, כי הטעם לאי רכישת הדירה הוא חרטת רעייתו וכי למעשה עד היום הוא מתעניין בדירה (עמ' 13 לפרוטוקול):

ש. מתי הסתיימה ההתעניינות הרצינית בדירה.
ת. למעשה עד היום אני מתעניין בה. אישתי ירדה מהעניין בינואר, פברואר 2005. אם אישתי ירדה מהעניין, אני לא יכול לעשות שום דבר.

יחד עם זאת הוסיף וטען, כי לא היתה עסקה מאחר ולא נחתם זיכרון דברים והיו "כמה נושאים פתוחים" (עמ' 15-16 לפרוטוקול):
ש. אתה מסכים איתי שהגעתם למצב של חרטה?
ת.כמה פעמים אנשים מגיעים לחוזה ולא חותמים עליו כי אחד מבני הזוג התחרט. לא חתמתי כי אשתי לא הגיעה לבשלות ולא היתה סגורה לגבי הרכישה.
ש. למעשה ביטלת את העסקה כי אישתך התחרטה?
ת. לא ביטלתי עסקה כי לא היתה עסקה. זה לא הגיע לבשלות, היו כמה נושאים פתוחים.


ש. אתה אומר לאבי, הכל בגלל שלא נחתם זכרון דברים ואם זה היה נחתם גם אשתך היתה מחויבת.
ת. ברור.

לשאלת בית המשפט, מה הם הנושאים שנותרו פתוחים ענה (עמ' 17 לפרוטוקול): "התשלומים של העסקה לא היו סגורים, המחיר כעיקרון היה סגור למעט היטל ההשבחה".
לשאלת ב"כ התובעים, האם הגיעו לסיכום באשר להיטל ההשבחה, לפיו 3,000$ ראשונים ישולמו על ידו וכל סכום שמעל ל- 3,000$ ישולם על ידי התובעים ענה (עמ' 17 לפרוטוקול): "כן. אבל הודעתי לגברת שאשתי לא מוכנה לזה. לי זה נראה הוגן ולאשתי לא". כמו כן הודה, כי יש קשר בין הסך של 5,000$, שניתן על ידו לגב' בורנשטיין, לבין תשלום המקדמה בגין רכישת הדירה, אולם טען, שהכסף היה הלוואה שהיתה אמורה להפוך למקדמה אם היו חותמים על הסכם (עמ' 17 לפרוטוקול):"אם היינו חותמים על הסכם רכישת הדירה לא היה הסכם הלוואה והכסף היה הופך להיות מקדמה על חשבון רכישת הדירה".

עוד התברר בחקירה, שהצדדים קבעו להיפגש אצל עו"ד להסדיר את נושא רכישת הדירה. לשאלת בית המשפט בעניין זה ענה הנתבע (עמ' 19 לפרוטוקול): "דובר על פגישה אצל עוה"ד לדבר על הנושא הזה, אני לא זוכר שהיה מועד מסוים כי כל פעם דחינו את זה לעוד יום יומיים. זה היה צריך להיות אצל עו"ד צוריאל. היתה צריכה להיות פגישה אבל לא נסגר סופית הענין כי גם אישתי היתה צריכה להגיע. בגדול, אם זה היה תלוי רק בי היינו סוגרים את העסקה אם לא היו בעיות בחוזה".

בדבריו של ינקי, שנאמרו בדיון, הוא מודה בעצם, שכוונותיו ביחס לדירה לא היו בגדר "התעניינות בלבד". אדם המבקש לחתום על זיכרון דברים לרכישת דירה, מסכם עם המוכר את מחיר הדירה ואת האופן בו ישולם היטל ההשבחה וקובע מועד לפגישה אצל עו"ד, אינו רק "מתעניין". יתר על כן, הסיכום לפיו התשלום על סך 5,000$ יהווה מקדמה על חשבון רכישת הדירה בעת החתימה על החוזה, הוא האינדיקציה החזקה ביותר לכך, שהנתבע התכוון לחתום על החוזה. לו היה מדובר בהלוואה בלבד, שאינה קשורה לרכישת הדירה והנתבע רק "התעניין", מדוע נקבע, כי אם ייחתם הסכם, ה"הלוואה" תהפוך למקדמה? מדוע הלווה הנתבע לגב' בורנשטיין סכום נכבד זה ולא ביקש ריבית או בטוחה להשבת ההלוואה? מאחר ולא עסקינן בבני משפחה או בצדדים שיש ביניהם יחסי אמון המבוססים על היכרות קרובה, נסיבות מתן ההלוואה הן נסיבות תמוהות. לכך מתווספת העובדה שלכל אורך השיחה עם אבי לא ציין ינקי, כי מדובר בהלוואה. ינקי נשאל על כך על ידי ב"כ התובעים (עמ' 18 לפרוטוקול):

ש. למה אתה לא אומר לו הלוואה?
ת. בגלל שהם היו בחרדה, תשמע בקלטת. (הדגשה הוספה)
ש.אתה מסכים שידעת שאתה משוחח עם אבי ולא עם ההורים שלו.
ת. ברור.
ש.לאבי פחדת להגיד ההורים שלך קיבלו ממני הלוואה.
ת. הוא אמר שההורים שלו בחרדה רצינית מאוד.

גם טענתו של ינקי, כי לא עודד את התובעים להתקשר בהסכם לרכישת הדירה במודיעין נסתרה, כאשר בחקירתו הודה, שגב' בורנשטיין פנתה אליו בטרם חתמה על החוזה במודיעין ושאלה אותו האם להתקשר בהסכם (עמ' 20 לפרוטוקול): "ברור שהיא שוחחה איתי. לא היתה עסקה בינינו, היא רצתה לשאול אותי אם העסקה במודיעין היא בסדר. מבחינתי זה בסדר למה שלא תעשה עיסקה במודיעין..." הנתבע הודה בחקירתו, שאינו עוסק בייעוץ נדל"ן ואינו מתווך. מאחר ולא היו בין הצדדים יחסים קרובים תמוה הדבר, מדוע מוצאת לנכון גב' בורנשטיין להתקשר אליו בטרם היא חותמת על ההסכם במודיעין. לשאלת ב"כ התובעים נתן לכך ינקי את ההסבר (עמ' 20 לפרוטוקול): "לדעתי היא מגשימה את הרצון שלה לגור ליד הבן שלה. היא התייעצה איתי בתור שכן שמדבר איתה על הרכישה של הדירה שלה. ברור שהנושא לא היה סגור".

גם לאחר שהתובעים רכשו את הדירה במודיעין והנתבע הודיע להם, כי רעייתו התחרטה ולכן לא ירכוש את הדירה, הפעיל הנתבע לחץ על גב' בורנשטיין לא להפר את ההסכם ואף הציע לה עזרה כספית, לטענתו "הלוואה נוספת", על מנת שלא תבטל את הסכם הרכישה. כך בעמ' 19 לפרוטוקול:

ש. ביקשת ממנה לא לבטל את החוזה במודיעין.
ת. לדעתי, בתור שכן ואיש קרוב שהענין קרוב אליו, לדעתי הביטול היה צעד מוטעה מבחינתם לאור זה שהיו צריכים לשלם פיצויים... (הדגשה הוספה).
ש. בתמליל עמ' 6 שורות 16-18, "אני ביקשתי מאמא..." אתה מבקש ממנה לא לבטל את החוזה במודיעין, למה?
ת. רציתי לעזור לה. חשבתי שזה צעד לא נכון לבטל את החוזה במודיעין...
ש. כל כך רצית לעזור לה ומציע לה שתתן לה כסף לרכוש את הדירה במודיעין וכשנמצא קונה אקבל את זה חזרה.
ת. הצעתי לה עזרה כספית, הלוואה נוספת, שלא תבטל את החוזה במודיעין שזה צעד מוטעה.


בחקירתו לא טען ינקי, שהשיחה לא התקיימה, שהקול בשיחה אינו קולו או שדבריו הוצאו מהקשרם או שאינם נכונים. יתר על כן, הוא הודה בדברים, הפנה להקלטה, תוך מתן פרשנות משלו לכל מה שנאמר על ידו בשיחה, וזאת על מנת להראות שאין בתמליל כל תוספת ראייתית לטענות התובעים. בתגובה להתנגדות להגשת הדיסק הפנה ב"כ התובעים לת.א (מחוזי-ת"א) 2089/01 ל.אשל שירותי מזון נ' אי.סי.איי בע"מ, שם דחתה כב' השופטת אחיטוב-הרטמן הדסה, התנגדות להגשת קלטת בנימוק: "האנשים אשר קולותיהם הוקלטו הופיעו לעדות ולא נשמעה מפיהם טענה, כי דבריהם בהקלטה נערכו, סולפו, הושמטו או הוצאו מהקשרם. די בכך כדי לקבוע את קבילות ההקלטה ולייחס לה משקל הולם". (עמ' 14).

דברים אלה נכונים גם למקרה דנן, בו הודה ינקי בעדותו בכל הדברים שנאמרו על ידו בשיחה, ולכן די בכך כדי לקבוע את קבילות ההקלטה ואין צורך בהפעלת מבחני הקבילות הטכנית, שנקבעו בפסיקה. יתר על כן, גם אם דיסק ההקלטה לא היה עומד במבחני הקבילות, מאחר והדברים שנאמרו בו חוזרים על עצמם בדיון, מפי הנתבע עצמו, אין חשיבות לשאלת קבילות ההקלטה מאחר וניתן להתבסס על עדותו של הנתבע. גם טענת ינקי, כי מאחר ולא ידע שהוקלט השיחה מגמתית ואינה ספונטאנית דינה להידחות, שכן "ככלל, הקלטת הדברים דינה לענייננו, כדין "רישום" הדברים מפי הדובר; ואין נפקא מינה לעניין הקבילות, אם הדובר מודע לעובדה שדבריו "נרשמים" בהקלטה, אם לאו". (י' קדמי, על הראיות, חלק שני, (2003) עמ' 1141).

גם טענת ב"כ הנתבע, כי הדיסק לא צורף בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי, דינה להידחות. תמליל השיחה צורף ביום 27/7/2005 לרשימת המסמכים שהוגשה על ידי התובעים, והעתק ממנה נמסר לב"כ הנתבע. הדיסק המקורי הוצג בבית המשפט במהלך דיון ההוכחות והעתק ממנו הועבר לבדיקת ב"כ הנתבע. בהתאם לאמור, איני מקבל את התנגדות ב"כ הנתבע להגשת דיסק ההקלטה ודין טענותיו לעניין זה, להידחות.

מצירוף העובדות שנטענו על ידי הצדדים בכתבי טענותיהם לדברים שהתבררו במהלך הדיון עולה, כי בין הצדדים סוכם מחיר הדירה ואופן תשלום היטל ההשבחה, נקבעה פגישה אצל עו"ד ושולם לתובעים סך של 5,000$. הנתבע התייעץ עם אדריכל לגבי שיפוץ הדירה, הביא את אימו ורעייתו לראות את הדירה ובירר פרטים לגביה בעירייה. התובעים מצידם, התקשרו בהסכם לרכישת דירה במודיעין, שילמו מקדמה וחתמו על חוזה בכתב. בטרם החתימה על ההסכם התקשרה גב' בורנשטיין לנתבע ושאלה אותו האם זה "בסדר" להתקשר בהסכם והוא ענה לה ש"זה בסדר". עובדות אלה כמתברר מהדיון, מוסכמות על הצדדים. אולם, בעוד שהתובעים טוענים כי הנתבע התחייב לרכוש את הדירה, שילם את הסך של 5,000 $ כמקדמה ונתן להם את אישורו לחתימה על החוזה לרכישת הדירה במודיעין, טוען הנתבע, כי התשלום ניתן כהלוואה ורק אם היה נחתם ביניהם חוזה בכתב הוא היה הופך למקדמה. באשר לחתימה על ההסכם במודיעין, הוא טוען, כי גב' בורנשטיין התייעצה עימו כשכן ולא ביקשה את אישורו.

בחינת גרסה אחת כנגד השנייה תיעשה בשים לב לכך שגרסתו של הנתבע בדיון שונה שוני מהותי מגרסתו בכתבי טענותיו. לשאלת ב"כ התובעים, מדוע לא צוינו הפרטים הנ"ל בכתבי טענותיו או בתצהירו טען ינקי: "לא ידעתי שנגיע לפרטים האלה", (עמ' 17 לפרוטוקול) תשובה תמוהה כשלעצמה שכן מדובר בפרטים מהותיים היורדים לשורש המחלוקת ולא בפרטים שוליים. משנמצא, כי הנאמר בכתבי טענותיו של הנתבע אינו עולה בקנה אחד עם דבריו בתמליל השיחה ועם עדותו בחקירה הנגדית, מתעוררת שאלת מהימנותו.

לעומת זאת, גרסתם של התובעים היתה אמינה, עקבית ואחידה ואף קיבלה חיזוק מפתיע מעדותו של הנתבע עצמו.

התובעים אינם מבקשים סעד של אכיפה, שיחייב את ינקי לרכוש את הדירה, אלא פיצוי בגין הנזק שנגרם להם עקב מצגיו, לפיהם בכוונתו לרכוש את הדירה, מצגים שהתגלו כמצגי שווא, וזאת לאחר שבהתבסס על מצגיו התקשרו התובעים בהסכם לרכישת דירה אחרת ונגרם להם נזק כלכלי. טענות התובעים אינן בתחום דיני המקרקעין, אלא בתחום דיני החוזים והנזיקין, טענות בדבר חוסר תום לב במשא ומתן טרום חוזי ומצג שווא רשלני. בהתאם לכך, לא יכול הנתבע להסתתר מאחורי הטענה שמדובר בהתחייבות להתקשר בעסקת מקרקעין, הדורשת מסמך בכתב. שכן, "סעיף 8 לחוק המקרקעין אין בכוחו לחסום טענות אודות מירמה או מצג שווא, שנעשו בשלב הטרום-חוזי" (ע"א 481/81 טבוליצקי נ' פרלמן, פ"ד לח(4) 421, 426).

אף אם לא היה כל מסמך בין הצדדים - אם נתעלם מהסכם ה"הלוואה", שמהותו שנויה במחלוקת - אין בכך כדי לאפשר לנתבע להתנהג בחוסר תום לב או ליצור מצג שווא בזדון או ברשלנות, לפיו, בכוונתו לרכוש את הדירה, בעוד שבפועל אינו מתכוון לרוכשה או שהסכמתו מותנית בהסכמת רעייתו.

בהקשר זה יצוין, כי טענתו לפיה העסקה לא התגבשה מאחר והיתה תלויה באישורה של רעייתו היא טענה שלא צוינה בכתבי טענותיו ודינה להידחות, הן מטעם זה והן מאחר ולא ייתכן שהנתבע ינהל משא ומתן עם התובעים על כל הפרטים המהותיים בידיעת רעייתו, שאף הגיעה לראות את הדירה, יסכם עם התובעים פרטים מרכזיים כמחיר הדירה, יצהיר על רצונו לרכוש את הדירה ואף ישלם לתובעים מקדמה. יחד עם זאת, בשום שלב לא יאמר שהסכמתו מותנית בהסכמת רעייתו. רק לאחר שהתובעים רכשו דירה אחרת ושינו מצבם לרעה, בהתבסס על הצהרותיו ומצגיו, יודיע, כי הסכמתו היתה מותנית בהסכמת רעייתו ומאחר וחזרה בה הוא "לא יכול לעשות שום דבר".

התנהגות זו היא התנהגות שלא בדרך מקובלת ובחוסר תום לב מובהק, שכן הנתבע ידע, כי התובעים מסתמכים על מצגיו וחתמו על הסכם לרכישת הדירה במודיעין בהתבסס על כך, ובכל זאת לא עמד במצגים אותם יצר ובכך גרם
לתובעים לנזק כלכלי. הנתבע הודה בחקירתו, כי גב' בורנשטיין התקשרה אליו בטרם חתמה על ההסכם לרכישת הדירה במודיעין ושאלה אותו, האם היא יכולה לחתום על ההסכם, אולם טען, שהתייעצה עימו כשכן. בחקירתה טענה גב' בורנשטיין כי התקשרה אל הנתבע כדי לשאול אותו אם הוא לא מתחרט, וזאת על מנת להיות בטוחה, שבכוונתו לרכוש את הדירה (עמ' 4 לפרוטוקול). בתגובה לטענת ב"כ הנתבע שהעובדה שהתקשרה מעידה על כך שלא היתה בטוחה שהוא מתכוון לקנות את הדירה ענתה: "הייתי בטוחה משום שהוא נתן כסף" (עמ' 5 לפרוטוקול).

אכן, לא היה בין הצדדים חוזה בכתב אולם אין חולק, כי התנהל ביניהם משא ומתן ומטרתם המשותפת היתה להתקשר בחוזה לרכישת הדירה. כמו כן אין חולק, כי במסגרת המשא ומתן סוכמו פרטים מהותיים ביחס לרכישת הדירה. בין היתר סוכם, שחוזה ייחתם במועד מאוחר יותר, וזאת לאור הסכם הבלעדיות שהיה לתובעים עם המתווך שחייב את שני הצדדים לשלם למתווך 2% משווי העסקה, במידה ויחתמו על חוזה במהלך תקופת הבלעדיות. מבחינת המועדים לקיום ההתחייבויות השונות עולה, כי קיימת התאמה בין מועד ה"הלוואה" לבין מועד תשלום המקדמה עבור רכישת הדירה במודיעין, כמו כן קיימת התאמה בין מועד החזר ההלוואה ובין המועד שבו לטענת התובעים היה אמור להיחתם החוזה עם הנתבע. המועד לסיום תקופת הבלעדיות היה 4/2/2005, הסכם ה"הלוואה", שהיה אמור להפוך ל"מקדמה", נערך ביום 31/12/2004 והחזר ה"הלוואה" נקבע ליום 15/2/2005, לאחר תום תקופת הבלעדיות. התובעים שילמו מקדמה על סך 5,000$ עבור רכישת הדירה במודיעין ביום 16/1/2005, ועל פי הסכם המכר היו אמורים להעביר למוכרים את יתרת התשלום בסך 300,000 ₪ עד ליום 21/2/2005, ועוד 390,000 ש"ח חודש לאחר מכן. לאור סמיכות מועדים אלה לא ניתן שלא לתהות, מדוע נטלו התובעים הלוואה שעליהם להחזירה לפני תשלום סכום כה ניכר עבור הדירה במודיעין. כמו כן לא ניתן שלא לתהות כיצד התחייבו בהסכם, מבלי שידעו בביטחון שמצאו קונה לדירתם. גב' בורנשטיין נשאלה על כך על ידי ב"כ הנתבע (עמ' 5 לפרוטוקול):

ש. בס' 4 להסכם המכר כתוב שצריך לשלם 300,000 ₪ עד ל- 21/2/05. כיצד הסתמכת שיהיה לך את הכסף הזה.
ת. על הבטחת מר פנט שב- 15/2 נחתום על חוזה קניית הדירה ואני אקבל דמי קדימה 100,000$.
ש. בהסכם המכר, בהמשך את אמורה לשלם למוכרים עוד 390,000 בעוד חודש. מנין הבטחון שיהיה לך את הכסף לשלם להם?
ת. הייתי בטוחה שנחתום על הסכם הרכישה של הדירה ואז יהיה כסף. התשלום הנוסף היה אמור להיות משולם ב- 1/4.

הנתבע, לעומת זאת ענה בסוגיית התשלומים: "סוכמו כל מיני סכומים אבל לא זכור לי סכום מפורש. לא זוכר מה סוכם. כל מיני תרחישים יכולים להיות, לא חתמנו על הסכם מלבד הסכם הלוואה" (עמ' 17 לפרוטוקול). גם בסוגיה זו גרסתם של התובעים אמינה יותר, שכן מדובר באנשים כבני 80, שלא סביר שייכנסו ל"הרפתקאה" של רכישת דירה, כאשר אינם יודעים, כי יש בידם את הסכום הנועד למטרה זו. סביר יותר, כי לאור הבטחת הנתבע, תשלום המקדמה על ידו וסיכום מועדי התשלום וסכום המכירה, ידעו התובעים, כי תהיה להם אפשרות לעמוד בתשלומים להם התחייבו.

נכון הוא שלא נחתם בין הצדדים זיכרון דברים או חוזה ( אם לא יובא בחשבון הסכם ה"הלוואה" השנוי במחלוקת). עם זאת, גם בשלב הטרום חוזי, בו אין חוזה בין הצדדים מוטלות על המשתתפים נורמות משפטיות כלליות, המעוגנות בין היתר בדיני החוזים ודיני הנזיקין.

סעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג - 1973 (להלן - חוק החוזים) קובע כדלהלן:

תום-לב במשא ומתן
(א) במשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה חייב אדם לנהוג בדרך מקובלת ובתום-לב.

(ב) צד שלא נהג בדרך מקובלת ולא בתום-לב חייב לצד השני פיצויים בעד הנזק שנגרם לו עקב המשא ומתן או עקב כריתת החוזה, והוראות סעיפים 10, 13 ו-14 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970, יחולו בשינויים המחוייבים.

סעיף זה חל בין אם נכרת חוזה בתום המשא ומתן ובין אם לאו. כאשר המשא ומתן אינו מבשיל לכדי חוזה, החובה לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב קמה באופן עצמאי, בשל ניהולו של המשא ומתן (ג' שלו, דיני חוזים- החלק הכללי, עמ' 145-156, ע"א 8144/00 עלריג נכסים (1987) בע"מ נ' ברנדר, פ"ד נז(1) 158, 170). "משמעותה של חובה זו לנהל משא ומתן בדרך מקובלת ובתום-לב היא, כי המנהלים משא ומתן זה עם זה, חייבים לנהוג זה כלפי זה ביושר ובהגינות. שוב אין הם "זרים" זה לזה, אלא הדין יוצר ביניהם "קירבה", היוצרת ציפיות, והמטילה חובה של התחשבות". (ע"א 207/79 רביב משה ושות' בע"מ נ' בית יולס בע"מ פ"ד לז(1) 533, 543-544).

ניהול משא ומתן על ידי הנתבע, תוך הצהרה, כי יש בכוונתו להתקשר עם התובעים בחוזה, אולם בלא כוונה אמיתית להתקשר בחוזה מהווה חוסר תום לב. גם סיטואציה שבה היתה לנתבע כוונה אמיתית להתקשר בחוזה עם התובעים, אולם הוא חזר בו מכוונה זו, לאחר שרעייתו התחרטה, היא חסרת תום לב, לאור הנסיבות בהן יצר הנתבע מצג בהתנהגותו ובהצהרותיו, לפיו בכוונתו לרכוש את הדירה. הנתבע אף עודד את התובעים להתקשר בהסכם לרכישת הדירה במודיעין ולא גילה להם את העובדה, שחתימת החוזה מותנית בהסכמת רעייתו, כאשר על פי הנסיבות היה
מקום לצפות לכך, שיגלה זאת לתובעים. במקרה דנן אין ספק, שהנתבע יצר מצג עליו הסתמכו התובעים, וביודעו כי לא יהיה באפשרותם לקיים את ההסכם לרכישת הדירה במודיעין ללא שירכוש את הדירה גרם להם להפרת התחייבותם לרכישת הדירה במודיעין.

מקור נוסף להטלת סטנדרט ראוי של ניהול משא ומתן טמון בדיני הנזיקין, המטילים אחריות בנזיקין על מי שנתן לצד השני למשא ומתן מידע שווא בזדון או ברשלנות והצד השני התבסס עליו.
(נ' זלצמן, "הצהרה כוזבת רשלנית בשלב משא-ומתן לכריתת חוזה" עיוני משפט ח 55).

המקור לסטנדרט התנהגות זה נעוץ בסעיפים 35 ו-36 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. "על-פי הוראות סעיפים אלה, מוטלת החובה על כל אדם לנקוט אמצעים סבירים כדי למנוע נזק מאדם, שצריך לצפות כי ייגרם לו נזק. במסגרת הוראות אלה מוטלת אף החובה שלא ליתן מידע רשלני אלא ליתן מידע עובדתי מדויק, וזאת כלפי אדם, הסומך על מידע זה: המ' 106/54 [7]. חובה זו קיימת אף במסגרת ניהול משא ומתן לקראת כריתתו של חוזה" (ע"א 230/80 פנידר בע"מ נ' קסטרו לה(2) 713, 727).

"החובה הכללית לנקוט אמצעים סבירים למניעת נזק מאדם הופכת, במהלך ניהולו של משא ומתן, לחובה קונקרטית ומוגדרת יותר; חובה היא שלא ליתן הודעה רשלנית, אשר יש בה כדי להטעות את הצד השני למשא ומתן ... במשפטנו, חובה זו של מסירת מידע מדויק, אשר אין בו כדי להטעות את הצד השני, אינה חובתו של איש המקצוע דווקא, אלא היא מוטלת גם על הדיוט, בין במהלכה של עיסקה ובין שלא במהלכה של עיסקה..." (ע"א 783/83 קפלן נ' נובוגרוצקי, פ"ד לח(3) 477, 484).

בע"א 790/81 AMERICAN MICROYSSTEMS INC נ' אלביט מחשבים בע"מ, פ"ד לט(2) 785 797) התווה כב' השופט אור את הדרך בה יש לבחון האם מתקיימת עילת היצג רשלני: "כשבוחנים קיומה של עילה בשל התרשלות בהיצג רשלני במהלך משא ומתן, יש לבחון: האם הוכח היצג של עובדות; האם ההיצג לא היה מהימן, ובזהירות ושקידה ראויות היה על מציג העובדות לדעת, שההיצג אינו מבוסס; האם היה עליו לצפות, כי הצד האחר למשא ומתן יסתמך על דבריו ויפעל על פיהם, ואם יפעל כך עלול להיגרם נזק פיסי לגוף או לרכוש או נזק כלכלי לאחר; האם בפועל הסתמך האחר על ההיצג הרשלני וכתוצאה מכך נגרם לו נזק".

במקרה דנן מכל האמור לעיל, עולה כי הנתבע הציג בפני התובעים מצג לפיו בכוונתו לרכוש את הדירה. לאור טענתו הוא, היצג זה לא היה מהימן מאחר ורעייתו "לא הגיעה לבשלות" ולפי דבריו הוא, חתימת ההסכם היתה מותנית בהסכמתה. יתר על כן, ידע הנתבע, כי התובעים מתבססים על הבטחתו לרכישת הדירה ופעלו על פיה בכך שהתקשרו בהסכם לרכישת הדירה במודיעין. עקב הסתמכותם על הבטחתו וחזרתו מהבטחה זו נגרם להם נזק כלכלי. בהתאם לכך, מתקיימים התנאים לקיום העילה והתובעים זכאים לסעד.

התרופה בגין הפרת החובה לנהל משא ומתן בתום-לב ובדרך מקובלת היא פיצויים, אשר צריכים להעמיד את הצד הנפגע באותו מצב בו היה נתון, לולא נכנס למשא ומתן כלל. אלמלא התנהגותו של הנתבע, הנתבעים לא היו חותמים על ההסכם לרכישת הדירה במודיעין ולא היו נאלצים לשלם דמי ביטול בגין הפרתו. אשר על כן, זכאים הנתבעים לחזור למצב בו היו נתונים לולא נכנסו למשא ומתן עם הנתבע. לתוצאה זו אנו מגיעים גם בעילה של היצג רשלני, שהרי עיקרון יסוד בדיני הנזיקין הוא, שעל המזיק לפצות את הניזוק על הנזק שנגרם לו, בדרך של השבת המצב לקדמותו. בעניינו, בשני המסלולים התוצאה היא אותה תוצאה - על הנתבע לפצות את התובעים בגין הנזקים שנגרמו להם ב"עסקת מודיעין".

טענת הנתבע לפיה התובעים עצמם לא היו תמי לב מאחר וביקשו להמתין עד לפקיעת הסכם התיווך אינה יכולה לסייע לו, שכן – גם לנתבע היה אינטרס לעכב את החתימה על ההסכם ולא לשלם דמי תיווך וביחסים הפנימיים בין התובעים לבין הנתבע לא היה שמץ של חוסר תום לב מצידם. התובעים בטחו בנתבע, סמכו עליו ופעלו על פי מצגיו והבטחותיו.

התובעים הוכיחו תשלום של 50,000 ש"ח בגין ביטול הסכם מודיעין (נספחים ז' ו- ח' לתצהירם). מאידך, התובעים לא הוכיחו את הריבית ששולמה על ידם ואת שכה"ט ששולם, ועל כן אני דוחה את התביעה ברכיבים אלה.

לאור האמור, ישלם הנתבע לתובעים סך של 27,750 ש"ח (50,000 ש"ח פחות המקדמה בסך השווה ל- 5,000$ - 22,250 ש"ח), בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מיום 21/4/05 ועד לתשלום בפועל. כמו כן ישלם הנתבע לתובעים הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 5,000 ש"ח בתוספת מע"מ כדין וכן הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מהיום ועד לתשלום בפועל.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. זכרון דברים קבלן

  2. זכרון דברים כללי

  3. זכרון דברים דירה

  4. אכיפת זכרון דברים

  5. זכרון דברים קטנוע

  6. ביטול זכרון דברים

  7. זכרון דברים ירושה

  8. זכרון דברים מותנה

  9. זכרון דברים אופנוע

  10. זכרון דברים הלוואה

  11. זכרון דברים משכורת

  12. זכרון דברים סטנדרטי

  13. זכרון דברים טרקטורון

  14. זכרון דברים פסקי דין

  15. ביטול זכרון דברים רכב

  16. חוזה זכרון דברים רכב

  17. הפרת זכרון דברים רכב

  18. זכרון דברים בדיקת רכב

  19. זכרון דברים טופס דירה

  20. זכרון דברים שיפוץ דירה

  21. זכרון דברים למכירת רכב

  22. זכרון דברים דיני חוזים

  23. זכרון דברים מכירת מגרש

  24. ביטול זכרון דברים דירה

  25. זכרון דברים תוקף משפטי

  26. זכרון דברים עמלת תיווך

  27. זכרון דברים רכב משועבד

  28. חוזה זכרון דברים דירה

  29. זכרון דברים חוזה מחייב

  30. זכרון דברים חוזה עבודה

  31. זכרון דברים למכירת חנות

  32. הערת אזהרה זכרון דברים

  33. זכרון דברים רכישת מניות

  34. זכרון דברים תאונת דרכים

  35. ביטול זכרון דברים הטעיה

  36. הפרת הסכם זיכרון דברים

  37. זכרון דברים חוזה שכירות

  38. זכרון דברים דירה למכירה

  39. זכרון דברים דירה שכירות

  40. זכרון דברים למכירת מגרש

  41. זכרון דברים רכב יד שניה

  42. זכרון דברים החלפת רכבים

  43. זכרון דברים להשכרת דירה

  44. זכרון דברים למכירת דירה

  45. זכרון דברים קניית מכונית

  46. הפרת זכרון דברים שכירות

  47. זכרון דברים שותפות עסקית

  48. זכרון דברים פירוק שותפות

  49. איחור בעריכת זיכרון דברים

  50. זכרון דברים קביל בבית משפט

  51. זכרון דברים פיצויי פיטורים

  52. זכרון דברים עסקת קומבינציה

  53. זכרון דברים וחוזה שלא נחתם

  54. זכרון דברים למכירת רכב משומש

  55. הפרת זכרון דברים מכירת מגרש

  56. ביטול זכרון דברים שכירות עסק

  57. ביטול זכרון דברים למכירת דירה

  58. ביטול זכרון דברים למכירת מגרש

  59. הפרת זכרון דברים למכירת דירה

  60. ביטול זכרון דברים עם קבלן בניה

  61. הפרת זכרון דברים עסקת קומבינציה

  62. זכרון דברים בדבר מכירת רכב עם ליקויים

  63. תביעה לפיצוי מוסכם 10% משווי הדירה לפי זיכרון דברים

  64. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון