אחריות פלילית שילוחית

השופט י' קדמי

1. פתח דבר

א. המערערת, "דן" אגודה שיתופית לתחבורה ציבורית בע"מ (להלן - האגודה), הועמדה לדין בבית-משפט השלום בתל-אביב-יפו (ת"פ 3-466886-3) יחד עם אחד מנהגיה - הנאשם 2 בכתב-האישום - בעבירה של התנהגות בלתי הולמת באוטובוס לפי סעיף 4 לצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (הסעה באוטובוסים ובמוניות), תשל"ד-1974 (להלן - הצו), בזיקה לסעיף 39ב לחוק הפיקוח על מצרכים ושירותים, תשי"ח-1957 (להלן - חוק הפיקוח) ולתקנה 416(2) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן - התקנות).

ב. בבסיס כתב-האישום, עומדת תלונתה של נוסעת (להלן - המתלוננת), ולפיה, כאשר ביקשה לעלות לאוטובוס, שעה שנהג בו הנאשם 2, כשהיא מחזיקה בידיה תינוק ועגלת תינוק, סגר הלה את דלת האוטובוס והחל נוסע ורק לנוכח תחנוניה חזר ופתח אותה, ואילו לאחר שעלתה לאוטובוס, פתח במפתיע בנסיעה לפני שישבה, וכאשר ביקשה לרדת, לא איפשר לה לעשות זאת בדלת הקדמית, כשהוא נוהג בה בחוסר נימוס.


ג. בית-משפט השלום הרשיע את הנהג אך זיכה את האגודה - המערערת - בקובעו:

"הגעתי למסקנה שבנסיבות הענין יהיה זה מרחיק לכת להטיל עליה אחריות שכזו. שמעתי מפי נאשם מס' 2 [הנהג - י' ק'] שהנאשמת מס' 1 [המערערת בפנינו - י' ק'] נוקטת בכל האמצעים הסבירים, על ידי הדרכה, ימי עיון ובקורות פנימיות על מנת לוודא שהנהגים העובדים בשירותה יתנו שירות הולם לנוסעים. על כן אין בנסיבות המקרה אשר נדון בפני בתיק זה לראות את הנאשמת מס' 1 אחראית להתנהגותו של נאשם מס' 2".

ד. המדינה ערערה כנגד זיכויה של האגודה לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב- יפו (ע"פ 468/95), אשר דן בערעור יחד עם שני ערעורים נוספים באותו נושא.

ערעור המדינה התקבל והאגודה הורשעה. בית-המשפט המחוזי קיבל אמנם את הטענה שאין לפרש את סעיף 4 לצו כמטיל אחריות פלילית על האגודה בשל כל עבירת תעבורה שבה מורשע נהג מנהגיה, ברם עם זאת קבע, כי הוראותיו של סעיף 4 לצו מטילות על האגודה אחריות פלילית שילוחית למעשים שבהם מפר נהג מנהגיה הוראה מהוראותיה של תקנה מתקנות התעבורה "הנוגעות לעצם הפעלת השירות", ותקנות 416 ו-419 לתקנות - שבהן מדבר כתב-האישום - נמנות עם התקנות האמורות.

בין היתר מצא בית-המשפט המחוזי אחיזה לעמדתו - המחלקת, כאמור, את תקנות התעבורה בעניין זה לכאלה שהפרתן על-ידי נהג מטילה אחריות פלילית על האגודה ולכאלה שהפרתן אינה מטילה על האגודה אחריות פלילית - בהוראותיה של תקנה 399(1) לתקנות, שלפיה:

"בעל רשיון קו יפעיל את השירות שעליו ניתן לו הרשיון באורח תקין, סדיר ורצוף, בצורה המבטיחה נסיעה נוחה ויעילה בהתחשב בצרכי הציבור".

ה. האגודה לא השלימה עם הרשעתה, ולאחר נטילת רשות כדין, הגישה ערעור כנגד הרשעתה לבית-משפט זה, הוא הערעור הנדון בפנינו.

2. הטענות בערעור

טענותיו של בא-כוח המערערת כנגד הרשעת שולחתו מתחלקות לשתי כיתות:
האחת - והיא עיקר - מרכזת את הטענות כנגד אחריותה של המערערת להפרת הוראותיו של סעיף 4 על-ידי נהג מנהגיה, ואילו השנייה - מרכזת טענות נלוות המדברות בתוקפו של הצו ובהשלכות שיש לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו ולהוראות

של חוק העונשין (תיקון מס' 39) (חלק מקדמי וחלק כללי), תשנ"ד-1994 (להלן - תיקון מס' 39) על פרשנות הוראותיו. כל אחת משתי הכיתות תידון להלן בנפרד.

א. הטיעון העיקרי: האחריות להפרת הוראותיו של סעיף 4 לצו

לשיטתו של בא-כוח המערערת:

(1) "התנהגות" נהגיה של המערערת כלפי הנוסעים אינה מהווה חלק "מהפעלת האוטובוס" על-פי רישיון הקו, ועל-כן אין בהפרת תקנות הקובעות "הוראות התנהגות" כלפי נוסעים על-ידי נהג מנהגיה של המערערת כדי לבסס הפרה של הוראות הסעיף לצו מצדה של המערערת.

(2) התנהגות נהגיה של המערערת כלפי הנוסעים אינה מהווה "תנאי" מתנאי הרישיון שניתן לאגודה להפעלת קו אוטובוס, ועל-כן "אין להפעיל את חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים על תקנות שאינן קשורות בהגדרתן לרשיון הקו... ואין מקום להחיל את הוראות סעיף 39ב לחוק הפיקוח לפיו נקבעה אחריות המערערת כמעבידה של הנהג בעבירה על תקנה 416(א) הנ"ל".

ב. הטיעון הנלווה: תוקפו של סעיף 4 לצו ופרשנותו

לשיטתו של בא-כוח המערערת:

(1) המערערת, כבעלת רישיון להפעלת קו אוטובוסים, אינה נושאת באחריות פלילית בשל "התנהגותם" של נהגיה כלפי ציבור הנוסעים. הרשעה כאמור, משמעותה הטלת "אחריות שילוחית" בפלילים, וזו אינה מתיישבת עם הוראות חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו ועומדת בסתירה להוראות הסעיפים 22 ו-23 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 - המסדירות הרשעה של תאגיד בעבירות של אחריות קפידה - כנוסחם לאחר תיקון מס' 39 לחוק האמור.

(2) הוראותיו של סעיף 4 לצו הינן "בלתי סבירות", והן נקבעו על-ידי שר התחבורה תוך חריגה מהוראותיו של סעיף 3 לחוק הפיקוח על מצרכים ושירותים, המתמקדות במישור הכלכלי של מניעת "הפקעת שערים וספסרות או למניעות הונאת הציבור". אשר-על-כן דינן של הוראות אלו להתבטל.

(3) הפרק הרביעי לתקנות התעבורה - שבו מצויה תקנה 416 שהפרת הוראותיה על-ידי הנהג עומדת בבסיס הרשעתה של האגודה - נושא את הכותרת: "חובות הנהג ועובדי השירות", ומטבע הדברים שיש לראות הוראות אלו כמטילות חובות על הנהג ועל עובדי השירות בלבד, ואילו המערערת אינה נושאת באחריות לאי-קיומן.


(4) על-פי ההלכה הפסוקה, ניתן להטיל על בעל רישיון קו אחריות פלילית שילוחית לעבירות שבוצעו על-ידי נהגיו, אך ורק בשל "מעשים או מחדלים הקשורים לחובות המוטלות עליו מכח היותו בעל רשיון", והתנהגות הנהג כלפי המתלוננת במקרה דנא אינה באה בגדרם. בעניין זה סומך בא-כוח המערערת את עמדתו על פסקי- הדין הבאים: ע"פ 222/78 "דן" אגודה שיתופית לתחבורה ציבורית בע"מ נ' מדינת ישראל [1]; ע"פ 326/84 "אגד" אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ נ' מדינת ישראל [2]; ע"פ 880/85 מדינת ישראל נ' "דן", אגודה שיתופית לתחבורה ציבורית בע"מ [3].

3. ההכרעה בערעור: הטיעון העיקרי - אחריות "שילוחית"

א. הוראות החוק הנוגעות לעניין

להלן נוסח הוראות החוק העומדות בבסיס אחריותה של המערערת להתנהגותם של נהגיה כלפי ציבור הנוסעים:

(1) סעיף 4 לצו, אשר זו לשונו:

"שירות יופעל על ידי מפעיל שירות ועובדיו לפי הוראות תקנות התעבורה" (ההדגשה שלי - י' ק').

(2) תקנה 416 לתקנות, אשר זו לשונה:

"416. (א) הנהג והכרטיסן ויתר עובדי השירות יתנהגו כלפי הנוסעים באדיבות ובנימוס.
(ב) הנהג והכרטיסן יפעלו באופן שיש בו כדי להבטיח כי הנוסעים יגיעו למטרתם בנוחות, במהירות ובבטיחות".


(3) סעיף 39ב לחוק הפיקוח, אשר זו לשונו:

"נעברה עבירה לפי חוק זה בידי עובד במהלך עיסוקו של מעבידו, או בידי מורשה כשהוא פועל בתחום תפקידיו, יאשם בעבירה גם מעבידו או מרשהו, אם לא הוכיח שהעבירה נעברה שלא בידיעתו ושנקט כל האמצעים הסבירים להבטחת שמירתו של חוק זה" (ההדגשות שלי - י' ק').




ב. סעיף 4 לצו: החובה המוטלת על-פיו

(1) סעיף 4 לצו מטיל על "מפעיל שירות" (קרי: המערערת) ועל כל עובד מעובדיו (קרי: על כל נהג מנהגיה), להפעיל את "השירות" על-פי התקנות.

(2) כפי שקבע בית-המשפט המחוזי - וקביעתו מקובלת עליי - יש להבחין לעניינו של סעיף 4 לצו בין תקנה מן התקנות המדברת ב"הפעלת השירות" לבין תקנה כאמור המדברת ב"הפעלת הרכב"; כאשר סעיף 4 הנ"ל מדבר רק בתקנות הנמנות על כיתת התקנות הראשונה.

בהתאם לסעיף 4 לצו, מהווה אפוא הפרת תקנה שעניינה ב"הפעלת השירות" הן עבירה לפי תקנות התעבורה והן עבירה לפי סעיף 4 לצו.

(3) במקרה דנא, המדובר בהפרת הוראותיה של תקנה 416 לתקנות, הנמנית עם אותן תקנות שעניינן ב"הפעלת השירות", ועל-כן מהווה הפרתה - כמוסבר לעיל - עבירה לפי התקנות ולפי הצו גם יחד.

ג. אחריותה של המערערת: סעיף 39ב לחוק הפיקוח

(1) אי-מילוי החובה הקבועה בסעיף 4 לצו על-ידי נהג מהווה עבירה לפי חוק הפיקוח, והמערערת נושאת באחריות לעבירה זו כ"מעבידה" של אותו נהג, בהתאם להוראותיו של סעיף 39ב לחוק הפיקוח ולא במישרין כ"מפעיל השירות".

(2) במקרה דנא, נעוצה הפרת סעיף 4 לצו על-ידי הנהג באי-קיום הוראותיה של תקנה 416 לתקנות התעבורה, והמערערת נושאת באחריות לאי-קיומה של התקנה האמורה על-ידי הנהג, מכוח הוראותיו של סעיף 39ב לחוק הפיקוח.

(3) על-פי הסיפה של סעיף 39ב הנ"ל בידי המערערת לפטור עצמה מן האחריות - השילוחית - לעבירה שנעברה על-ידי נהג מנהגיה, אם תוכיח: "שהעבירה נעברה שלא בידיעתו[ה] ושנקט[ה] כל האמצעים הסבירים להבטחת שמירתו של חוק זה".

(4) סיכומם של דברים: הוראות סעיף 4 לצו מחייבות את נהגיה של המערערת להתנהג כלפי ציבור הנוסעים בהתאם להוראותיהן של התקנות שעניינן ב"הפעלת השירות", ותקנה 416 לתקנות נמנית עם התקנות האמורות. אי-קיום הוראותיהן של התקנות האמורות על-ידי הנהגים מהווה הפרה של החובה הקבועה בסעיף 4 לצו. בתור שכזו, מהווה ההפרה האמורה עבירה לפי חוק הפיקוח ומכוח הוראותיו של סעיף 39ב לחוק הפיקוח, נושאת המערערת באחריות לעבירה זו, כמעבידה של הנהג (שעובר בפועל עבירה כאמור).



ד. הפטור מאחריות שילוחית למעשי הנהג

(1) כאמור, בהתאם להוראות הסיפה של סעיף 39ב לחוק הפיקוח, בידי המערערת לפטור עצמה מאחריות לפי סעיף זה, אם תוכיח שהעבירה "נעברה שלא בידיעתו[ה] ושנקט[ה] כל האמצעים הסבירים" להבטחת שמירת הוראותיו של סעיף 4 לצו.

(2) בית-משפט השלום מצא: "...שהנאשמת מס' 1 [המערערת בפנינו - י' ק'] נוקטת בכל האמצעים הסבירים על-ידי הדרכה, ימי עיון ובקורות פנימיות על מנת לודא שהנהגים העובדים בשירותה יתנו שירות הולם לנוסעים" ועל-כן, פטר אותה מן האחריות להתנהגות הנהג מכוח הוראותיו של סעיף 39ב לחוק הפיקוח.

ברם, בית-המשפט המחוזי סבר, כי המערערת לא יצאה ידי חובת הוכחתה של התשתית להנאה מן הפטור מאחריות כאמור; כאשר הוא מזכיר, בין היתר, כי לא הוכח שימוש נאות באמצעי המשמעת העומדים לרשות המערערת, לרבות העמדת נהגים ל"משפט חברים" לקידום התכלית של הסעת הנוסעים "באדיבות ובכבוד".

(3) עמדתו של בית-המשפט המחוזי בעניין זה נראית לי. גם אנוכי סבור, כי המערערת לא הוכיחה - במידה המוטלת עליה - כי נקטה את "כל האמצעים הסבירים" (ההדגשה שלי - י' ק') להבטחת קיום הוראותיו של סעיף 4 לצו על-ידי נהגיה.

בית-המשפט המחוזי הצביע בעניין זה - להמחשה - על אי-מיצוי כוחה של נקיטת "אמצעי משמעת" בעניין זה. דברים אלה מקובלים עליי, וגם אנוכי סבור כי נדרשת בעניין זה נקיטה מסיבית יותר של אמצעי משמעת, תוך פרסום נאות של תוצאותיהם מצד אחד, וכי ראוי שתילווה לכך פרסומת נאותה של חובות הנהגים כלפי הנוסעים וזכותם להתלונן על הפרתן של חובות אלו מצד אחר.

כאמור, אין בדברים אלה כדי להציג את "כל האמצעים הסבירים" שבידי המערערת לנקוט על מנת לפטור עצמה מן האחריות לפי סעיף 39ב הנ"ל, ותכליתם אך להמחיש את משמעותה של הדרישה בדבר נקיטת "כל האמצעים".

(4) כל עוד לא יינקטו "כל האמצעים הסבירים" (ההדגשה שלי - י' ק'), תיראה המערערת כנושאת באחריות להפרת הוראותיו של סעיף 4 לצו הפיקוח על-ידי נהגיה, וזאת, כמוסבר לעיל, מכוח הוראותיו של סעיף 39ב לחוק הפיקוח.

ה. סיכום ביניים

בכך ניתן היה למעשה לסיים את פסק-הדין. ברם, בכתב-הערעור - להבדיל מן הטיעון בעל-פה שבפנינו - העלה בא-כוח המערערת שורה של טענות "לוואי", אשר מן הראוי להתייחס לעיקריות שבהן וכך אעשה להלן.


4. ההכרעה בערעור: הטיעון הנילווה

מבין הטענות שהעלה בא-כוח המערערת בכתב - לצד הטענה המרכזית המשיגה נגד אחריותה השילוחית של המערערת - רואה אני להתייחס לטענות הבאות:

א. סעיף 4 לצו בטל מ"חוסר סמכות"

כאמור בו, הצו הותקן מכוח הסמכויות הקבועות בסעיפים 5, 15 ו-43 לחוק הפיקוח.

בהתאם להוראותיו של סעיף 5 לחוק הפיקוח:

"שר רשאי להסדיר בצו - (1) ...
(2) פעולתו ודרכי הנהלתו של מפעל העוסק בפעולה חיונית" (ההדגשה שלי - י' ק').

ובהתאם להוראות סעיף 15 לחוק הפיקוח:

"שר רשאי בצו להורות כל הוראה משלימה וכל הוראת לווי הדרושות לביצוע סמכויות לפי פרק זה...".

והנה, בהתאם להגדרות שבסעיף 1 לחוק הפיקוח, "פעולה חיונית" היא בין היתר - "פעולה הנראית לשר כחיונית... לקיום... שירותים סדירים..." (ההדגשה שלי - י' ק'); ו"שירות" - "לרבות כל שירות לזולת".

הוראות הצו - לרבות ההוראה שבסעיף 4 שבו - באות בגדר הסדרת "דרכי הנהלתו של מפעל" העוסק בקיום "שירותים סדירים" "לזולת", ודי בכך כדי להשמיט את הבסיס מתחת לטיעון המעמיד בספק את סמכותו של השר להתקין את הסעיף האמור.

ב. סעיף 4 לצו הפיקוח בטל בשל "חוסר סבירות" הטענה שלפיה הוראת סעיף 4 לצו לוקה ב"חוסר סבירות" קיצונית ועל-כן בטלה, אינה נראית לי. תקנות התעבורה קובעות כללים בדבר ההתנהגות הראויה של נהגי אוטובוס כלפי ציבור הנוסעים, ואין לראות "חוסר סבירות" בקביעה, שהפרת התקנות

האמורות תהווה עבירה גם לפי חוק הפיקוח, באופן שמעבידם של נהגי האוטובוסים יישא באחריות לאי-מילוי הכללים על-ידי נהגיו - מכוח הוראות סעיף 39ב לחוק האמור - ויידרש להבטיח את מילוים.

ג. חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו

הוראותיו של סעיף 39ב לחוק הפיקוח נקבעו עשרות שנים לפני חקיקתו של חוק- יסוד: כבוד האדם וחירותו, ותכליתן היא להבטיח את מעורבותו של המעביד בקיום הוראות חוק הפיקוח על-ידי עובדיו, אגב קביעת "פתח מילוט" של הוכחת נקיטת הצעדים הדרושים לווידוא קיומן של ההוראות האמורות.

המדובר בהוראת חוק מיוחדת לתכלית ראויה, ויישומה אינו חורג מן המשמעות המתבקשת מלשונה. חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו אינו פוסל הטלת אחריות שילוחית בפלילים, וההוראה שבסעיף 39ב לחוק הפיקוח אינה עומדת בניגוד להוראותיו.

ד. סעיף 39ב לחוק הפיקוח ותיקון 39 לחוק העונשין פתח המילוט שקובע סעיף 39ב לחוק הפיקוח עולה בקנה אחר עם זה שקובע סעיף 23(א)(1) לחוק העונשין לאחריותו של תאגיד למעשי עובדיו, ודי בכך כדי להשמיט את הבסיס מתחת לטענה, שתיקון 39 לחוק העונשין מעמיד בספק את תוקפה של ההוראה הקבועה בסעיף 39ב לחוק הפיקוח.

5. סוף דבר

לאור כל האמור לעיל, הנני מציע לחבריי הנכבדים לדחות את הערעור.

השופטת ד' דורנר

אני מסכימה.

השופט י' גולדברג

אני מסכים.

הוחלט לדחות את הערעור כאמור בפסק-דינו של השופט קדמי.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. תנאים להסגרה

  2. ביטול רישום פלילי

  3. בטלות יחסית פלילי

  4. התיישנות בפלילים

  5. העברת דיון פלילי

  6. התיישנות תיק פלילי

  7. הגנה מן הצדק פלילי

  8. התיישנות דין פלילי

  9. אחריות פלילית שילוחית

  10. התיישנות משפט פלילי

  11. התיישנות מרשם פלילי

  12. זכות עיון בתיק פלילי

  13. התיישנות רישום פלילי

  14. אחריות פלילית אי שפיות

  15. ביטול צו הסגרה לרוסיה

  16. בקשה למחיקת תיק פלילי

  17. התליית הליכים פליליים

  18. התיישנות פסק דין פלילי

  19. התיישנות סדר דין פלילי

  20. חוזה אזרחי במשפט פלילי

  21. המועד להגשת ערעור פלילי

  22. זכות העיון במרשם הפלילי

  23. בקשה למחיקה רישום פלילי

  24. ביטול רישום פלילי עריקות

  25. הגנה מן הצדק בהליך פלילי

  26. אחריות פלילית על משחק מסוכן

  27. חובת ההנמקה פסק דין פלילי

  28. בדיקת מסוכנות ללא עבר פלילי

  29. אין להשיב לאשמה בהליך פלילי

  30. טענות מקדמיות סדר דין פלילי

  31. הארכת מועד להגשת ערעור פלילי

  32. סעיף 2 לפקודת הפרוצדורה הפלילית

  33. בקשה להארכת מועד להגשת ערעור פלילי

  34. אחריות פלילית של דירקטורים על מעשי החברה

  35. הגדרת מפגר - חוק הסעד וכשירות לעמוד לדין פלילי

  36. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון