זכרון דברים ירושה

עניינו של פסק הדין אשר בפני הוא הכרעה בשתי תביעות: תביעה לקיום צוואה בעל-פה של המנוחה פ.מ. ז"ל, שנשאה
הרקע ותמצית טענות הצדדים

1. המנוחה נפטרה ביום .... בהיותה אלמנה, וכאשר אין לה ילדים משלה. המנוחה היתה נשואה לאביהם המנוח של מבקשי קיום הצוואה במשך שנים ארוכות.

2. מבקשי קיום הצוואה, שהם ילדיו של בעלה המנוח של המנוחה, ביקשו לקיים צוואתה של המנוחה לטובת ילדיהם, צוואה שלטענתם נערכה בשני תאריכים שונים ב- 12.12.08 וב- 19.12.08.

3. לטענתם של המבקשים בבקשה לקיום הצוואה, הם הפקידו את זכרון הדברים אצל הרשם לענייני ירושה ביום 2.2.09. לטענתם זכרון הדברים הוא מיום 31.1.09.

4. מנגד טענה המתנגדת כי המנוחה לא היתה בימים הנטענים לעריכת הצוואה בעל-פה, היינו בימים 12.12.09 או 19.12.08, במצב שניתן להגדירו כ"שכיב מרע" או כמי שרואה עצמו מול פני המוות. לטענת הנתבעת המנוחה שברה את עצם הירך כאשר נפלה בביתה, היא אושפזה בבית חולים ואחר כך הועברה לצרכי אחלמה לבית האבות ... ועיקר תלונותיה היו פיסיות, היא נפטרה לאחר ששוחררה מבית האבות, ולפיכך לא היתה "שכיב מרע" או מי שרואה עצמו מול פני המוות, לא באופן אובייקטיבי ולא באופן סובייקטיבי.
5. הנתבעת העלתה בהתנגדותה נימוקים נוספים ובהם כי דברי המנוחה בימים 12.12.08 או 19.12.08 לא נרשמו בסמוך לאמירתם אלא כחלוף חודש ומחצה, כי העדים לצוואה היו גם הנהנים ממנה, ולפיכך עדותם היתה אינטרסנטית, וכי לא עולה מתצהירי המבקשים כי למנוחה היתה "גמירות הדעת הנחוצה לעריכת צוואה, וכי הצוואה הופקדה רק על ידי עד אחד לצוואה".

6. לאחר ששמעתי את ההוכחות, וב"כ הצדדים הגישו סיכומיהם בכתב, ניתן עתה פסק דיני.

דיון

7. סעיף 23 לחוק הירושה, תשכ"ה-1965 (להלן- "חוק הירושה"), קובע לאמור:
"א) שכיב מרע וכן מי שרואה עצמו, בנסיבות המצדיקות זאת, מול פני המוות, רשאי לצוות בעל-פה בפני שני עדים השומעים לשונו.
(ב) דברי המצווה, בציון היום והנסיבות לעשיית הצוואה, יירשמו בזכרון דברים שייחתם בידי שני העדים ויופקד על ידיהם אצל רשם לעניני ירושה; רישום, חתימה והפקדה כאמור ייעשו ככל האפשר בסמוך לאחר שניתן לעשותם.
(ג) צוואה בעל-פה בטלה כעבור חודש ימים לאחר שחלפו הנסיבות שהצדיקו עשייתה והמצווה עודנו בחיים".

8. כידוע, צוואה בעל פה שונה מצוואה בכתב הנערכת בין בכתב יד ובין בעדות. בעוד שבצוואה בכתב קיימת חזקת נכונות ועל הנתבע המתנגד לקיומה להרים את נטל ההוכחה באשר לבטלותה או פסלותה, בצוואה בעל פה אין מתקיימת חזקת קיום.

הפסיקה התייחסה בחשדנות רבה לצוואה בעל-פה ועל מבקש הקיום של צוואה בעל פה רובץ הנטל להוכיח את אמיתותה.
ראה בענין זה: ע"א 134/84 פלדמן נ' טרופמן, פ"ד כ(2) 419.
כן ראה: ספרו של המלומד פרופ' שילה "פירוש לחוק הירושה, תשכ"ה-1965", בהוצאת נבו, עמ' 208.
כן ראה: ע"א 17/71 ניקולא נ' האפוטרופוס לנכסי נפקדים, פ"ד כ"ז(1) 682; ע"ד 99/63 פלג נ' היועמ"ש, פ"ד יז 1122; ע"א 130/59 פרידמן-אברמוביץ' נ' היועמ"ש, פ"ד טו(1) 115.

9. בסיכומיה, טענה הנתבעת כי התנאים בסעיף 23 הם תנאים מצטברים וכי רק בהתקיים כל התנאים "יש בפנינו צוואה בת תוקף".


אקדים ואומר כי אמירה זו אינה תואמת את אשר קבעה הפסיקה. הנה כך קבעה בענין זה כב' השופטת צ' ברון, באשר להוראות 23(א) לחוק ב-ע"ז (ת"א) 2130/96, עז' מינה רביצקי נ' עדינה פז ואח' (22.10.01)(פורסם במאגר "נבו"):
"לפנינו שני תנאים מצטברים לעשיית צוואה בעל-פה. האחד, אובייקטיבי, שהמצווה יהיה "שכיב מרע" והשני שילוב של דרישה סובייקטיבית (שיראה עצמו מול פני המוות) ואובייקטיבית בנסיבות המצדיקות זאת. אין אלה תנאים מצטברים כפי שטוען ב"כ המתנגדים. לכל ידוע כי אין המחוקק משחית מילותיו לריק. לו רצה המחוקק להורות כי יהיו אלו תנאים מצטברים, לא הייתה מניעה מלרשום "שכיב מרע הרואה עצמו" וגו'. משלא כך הדבר, המסקנה המתבקשת היא שהמחוקק התכוון לשתי חלופות, כאמור. ראה גם: ד"נ 40/80 קניג נ' כהן, פ"ד לו(3) 201".

האם היתה המנוחה "שכיב מרע"?

10. הפסיקה טרם קבעה הלכה מפורשת באשר לצוואת "שכיב מרע", וגם המונח עצמו לא הוגדר בחוק והוא נקלט מן המשפט העברי.

כך נקבע בפסק הדין בע"א 252/70 רוזנטל נ' טומשבסקי, פ"ד כה(1) 488, מפי כב' השופט לנדוי:
"מותר לנו איפוא להיזקק לעקרונות כלליים של ההלכה העברית בסוגיה זו "בתמצית ובקירוב"... מצבו הגופני של שכיב מרע מוגדר בשולחן ערוך... "חולה שתשש כח כל הגוף וכשל כוחו מחמת החולי עד שאינו יכול להלך על רגליו בשוּק והרי הוא נופל על המיטה"...".

מכאן ניתן ללמוד כי לכאורה קנה המידה שעל פיו נקבעת ההגדרה של מצווה כ"שכיב מרע", הינו אובייקטיבי, ומתמקד במצבו הגופני של האדם.

11. למען הזהירות אוסיף בשולי האמור לעיל כי נחיצותו של היסוד הסובייקטיבי בנוסף ליסוד האובייקטיבי בצוואת "שכיב מרע" טרם הוכרעה בפסיקה, ובית המשפט נמנע מלהכריע בה.
כך בע"א 631/88 חנה קהא נ' שלום לוי, פ"ד מד(3) 324, וכך בע"א 795/99 פרנסואה נ' פוזיס, פ"ד נד(3) 107.

ראה בענין זה גם עמדתו של פרופ' שילה בספרו "פירוש לחוק הירושה", הוצאת נבו, בעמ' 210, הקובע כדלקמן:
"מלשון הסעיף משתמע שמספיק אם יש רק גורם אובייקטיבי – המחלה בגדריה האמורים – ואין צורך גם בגורם הסובייקטיבי – החשש שיש לו למצווה שהוא על ערש דווי, ובענין זה ראה גם: ע"א 120/84 גולדברג נ' אסיאו, פ"ד לט(4) 716".

12. בדיקת התשתית הראייתית שהונחה בפני מביאה אותי למסקנה כי המנוחה לא היתה יכולה להיכלל בקטגוריה של "שכיב מרע". עוד אומר כי אין בידי לקבל את טענת התובע כי מיום ששברה המנוחה את האגן צריכה היתה להחשב כ"שכיב מרע", ולהלן אפרט טעמי:

12.1 קשה לקבל שאדם ששבר את אגן הירכיים וניידותו הוגבלה הינו בחזקת "שכיב מרע". אמנם על פי הביטוי ההלכתי "אינו יכול להלך בשוּק", אולם הגבלת ניידות, ואפילו אבדן שליטה על סוגרים, אין בו כדי לגרום לאדם להפוך "שכיב מרע", שאחרת רבים הקשישים שיסווגו לקטגוריה זו, והדבר הוא בלתי סביר.

12.2 לא הומצא תעוד רפואי לפיו במועדים שננקבו במועדי הצוואה בעל פה, היינו 12.12.08 או 19.12.08, היתה המנוחה בסכנת חיים, או שניתן היה להבין שקצה קרוב.

12.3 על פי התעוד הרפואי שנמצא, ביום 30.12.08 שוחררה המנוחה מ"בית רבקה" ושהתה בביתה עד שביום 22.1.09 היא אושפזה בבי"ח סוראסקי. המנוחה נפטרה ביום 5.2.09.

גם על פי נתונים אלה, אין ספק שאפילו ניתן לומר שהיא היתה "שכיב מרע" בתאריך 19.12.08 (או 12.12.08), הנה כאשר שוחררה לביתה ב- 31.12.08, חלפו למעלה משבועיים מאז התאריך הנטען לצוואות, ואין ספק שגם עם השחרור הביתה חלפה "סכנת החיים" הנטענת.

אוסיף עוד כי על פי המסמך "סיכום פטירה" המיוחס למנוחה, בפרק "מהלך האשפוז" נקבע:
"... התקבלה לאשפוז בשל קוצר נשימה, בתמונה קלינית של בצקת ריאות"

ברור איפוא שהמחלה ממנה נפטרה המנוחה אינה קשורה לשבירת האגן הקודמת, ואפילו, כאמור לעיל, היתה המנוחה ב"סכנת חיים" עקב אבדן עצמאותה בשל שבירת האגן, הרי סכנה זו חלפה.

כן ראה נספח ח' למוצגי התביעה שהוא מסמך הקבלה הרפואית, ובו מצוין:
"מחלה נוכחית: חולה עם ירידה קוגנטיבית וסיעודית. קושי ניכר בלקיחת אנמנזה. יום טרם קבלתה תחושה כללית רעה מלווה בהקאות. מזה 3 ימים כאב בחזה שמאלי, אך לא ברור אם הכאבים רציפים או מוקלים בשינוי תנוחה. מבוקר יום קבלתה, קוצר נשימה. בניידת נטלי טופלה באספירין 325 מ"ג... החולה נבדקה על ידי קרדיולוג שהתרשם מפרפור עליות, גודש ריאתי ושינויים באק"ג. בבדיקתי ללא כאבים בחזה...".


13. המסקנה: המנוחה לא היתה יכולה להחשב אובייקטיבית כ"שכיב מרע" בתאריכים הנטענים לעריכת צוואתה בעל פה. ועיקר לכל, מבקשי קיום הצוואה לא הוכיחו את עובדת היותה של המנוחה "שכיב מרע" בחוו"ד רפואית של ממש, וממילא בית המשפט לא אמור להסיק מסקנה מתעוד רפואי בלא שתוגש בענין שברפואה חוות דעת (או שבית המשפט יתבקש למנות מומחה), ולפיכך, הלכה למעשה, המבקשים לא הרימו את הנטל המושת עליהם בענין זה.

14. הפסיקה קבעה כי על מנת להיכלל בקטגוריה של מי שרואה עצמו מול פני המוות צריכים להתקיים שני תנאים מצטברים, אובייקטיבי וסובייקטיבי.
התנאי הסובייקטיבי – על המצווה לראות עצמו מול פני המוות, כגון אדם המרגיש שהתקף לב ממשמש ובא, או חייל הנמצא במערכה.
התנאי האובייקטיבי – מערכת הנסיבות צריכה להיות כזאת שבמסגרתה יוכל המנוח באופן סביר לאמץ את הדעה כי הוא עומד מול פני המוות. מערכת נסיבות כזו אינה קיימת כאשר המדובר, למשל, באדם חולה משך שנים שלא חלה שום הרעה פתאומית במצבו, או באדם שלמרות מחלתו מתפקד בחלקו.

ראה בענין זה: ע"א 516/73 אומר נ' קוגוט, פ"ד כט(1) 107; ע"א 580/84 היועמ"ש נ' שמואל פיק, פ"ד מב(2) 703.

15. בדיקת התשתית הראייתית אף היא מביאה למסקנה שהמנוחה לא ראתה עצמה "מול פני המוות" בתאריכים הנטענים, 12.12.08 ו- 19.12.08, ולהלן אפרט:
15.1 כאמור לעיל, בכל הנוגע ליסוד האובייקטיבי – הוא אינו מתקיים (ראה הניתוח בסעיפים 12 לעיל), ומכאן שבוודאי לא התקיים החלק בסעיף 23 האומר "בנסיבות המצדיקות זאת".

15.2 ממילא בהעדר יסוד אחד משני היסודות המצטברים לא מתקיימים התנאים, ואין "קיום" לטענה כי המנוחה ראתה עצמה מול פני המוות.

15.3 ואולם, גם היסוד הסובייקטיבי אינו מתקיים לעניות דעתי: לא סופקה ראיה כלשהי לפיה המנוחה ראתה עצמה מול פני המוות. להיפך, היו עדויות שהיא רצתה כבר להשתחרר מבית רבקה (שם שהתה ב- 12.12.08 ו- 19.12.08) הביתה.

לענין זה ראה את תצהיר הגב' ש.ט. האומרת כי בביקורים שלה בבית רבקה הם נהגו להוציא את המנוחה לחצר האחורית של בית החולים, בה היתה שמש ועודדו את רוחה. בהמשך התצהיר היא מצטטת מפי המנוחה שאמרה "אני רוצה כבר הביתה, נמאס לי". כך אינו מדבר, לכל הדעות, מי שרואה עצמו מול פני המוות. ההיפך הוא הנכון.

כן ראה תצהיר עדותו הראשית של ד.א, סעיף 20, בו מתואר שהמנוחה שמחה לחזור הביתה.

15.4 העובדה שהמנוחה לא שלטה בסוגרים ונזקקה לחיתולים אינה יכולה להיות, אפילו סובייקטיבית, ראיה לכך שהיא ראתה עצמה מול פני המוות.

16. מן המקובץ עולה המסקנה הפשוטה כי המנוחה לא היתה בחזקת "שכיב מרע" ואף לא ראתה עצמה מול פני המוות בתאריכים 12.12.08 ו- 19.12.08.

יצויין כי על פי ההלכה המשפטית ברור השאלה המקדמית (היינו האם היתה המנוחה "שכיב מרע" או היתה מי שראתה עצמה מול פני המוות) הינו חיוני ונחוץ.
ראה בענין זה ספרו של המלומד פרופ' שילה "פירוש לחוק הירושה", הוצאת נבו, עמ' 210.

עמדת הפסיקה היתה כי אם השאלה הטרומית בדבר היות המנוח "שכיב מרע" או מי שראה עצמו מול פני המוות נענית בשלילה כי אז אין לקיים הצוואה.
ראה: ע"א 120/84 צפורה גולדברג נ' רות אסיאו ואח', פ"ד לט(4) 716 בעמ' 718.

17. מן האמור בסעיף 16 עולה כי למעשה לא קוימו כלל תנאי סעיף 23(א) לחוק הירושה, לפיכך לכאורה יש באמור לעיל כדי לדחות את התביעה, ואולם בחרתי להמשיך ולנתח את הסוגיות השונות שעלו מן התיק שנדון בפני, כפי שאראה בהמשך.

האם קוימו התנאים הנדרשים בסעיף 23(ב) לחוק הירושה?

18. השאלה הבסיסית אותה עלי לברר בהיבט זה האם זכרון הדברים, למעשה זכרונות הדברים, נערכו בסמוך לאחר עריכת הצוואה, והאם נערכו והופקדו כדין.

19. לכאורה וכנטען בבקשה, הוגשו מסמכים המתייחסים לשני מועדים בהם ערכה המנוחה צוואה בעל-פה, בעת ששהתה ב"בית רבקה".

19.1 צוואה מיום 12.12.08, שהושמעה באזני ל.א ובעלה פ.פ
19.2 צוואה מיום 19.12.08 שהושמעה ביום שישי בשעות אחר הצהריים באזני ש.ט ובעלה.
19.3 צוואה מיום 19.12.08, יום שישי בשעה 20:00, שהושמעה באזני ד.וש.א.

20. בדיקת המסמכים שבהתייחס אליהם נטען שהם בחזקת "זכרון דברים" מצביעה על הפגמים המפורטים מטה, אשר כולם נעשו בניגוד להוראות סעיף 23(ב) לחוק הירושה.

20.1 זכרון הדברים של ל.א (עפ"י סעיף 19.1 לעיל), לא נחתם על ידי בעלה ולא הופקד אצל הרשם לענייני ירושה.

20.2 זכרון הדברים של ש.ט, (עפ"י סעיף 19.2 לעיל), לא נחתם על ידי בעלה ולא הופקד אצל הרשם לענייני ירושה.

20.3 זכרון הדברים של שלמה וד.א (עפ"י סעיף 19.3 לעיל) הופקד אצל הרשם לענייני ירושה רק על ידי אחד מהם.

20.4 כל שלושת זכרונות הדברים נחתמו רק ביום 31.1.09, ולא בסמוך לתאריך הנטען של הצוואות. אין ספק שעריכת זכרון דברים כחודש ומחצה אחרי הצוואה הנטענת אינה פעולה שנעשתה "בסמוך". הוראות הפסיקה הן ברורות, ולהלן אביא דברים היפים לענייננו בנושא זה:

"המחוקק דאג איפוא לתריס מה כלפי אי- דיוקים ודרש כי העדים ירשמו מיד זכרון-דברים ויפקידוהו בבית-המשפט, כלומר מיד כשאפשר לעשות זאת. אם העדים עושים זאת ומציינים לא רק את דברי המצווה בדיוק, אלא גם, כדרישת המחוקק, את הנסיבות לעשיית הצוואה ודבריהם יוצאים מידיהם ונמצאים בבית-המשפט, הרי יש מקום יותר לסמוך על כך שלא שינו מדברי המצווה ושלא טעו בדבריו. ואילו אם הם מאחרים, הרי קיימת סכנה גדולה יותר שיש שינוי, לפחות כלשהו, בין דבריהם לבין דברי המצווה, וכי בינתיים התייעצו עם מי שהם מוצאים לנכון להתייעץ וזכרון-הדברים ועדותם בבית-המשפט אינם ניתנים לבקורת מתאימה".

ראה: ע"א 430/73 אקשטיין ואח' נ' כהן, פ"ד כח(2) 432, בעמ' 434.
כן ראה: ע"א 795/99 פרנסואה נ' פוזיס, פ"ד נד(3) 107.

20.5 גם המסמכים השונים המתייחסים לצוואה אחת לא "כונסו" לזכרון דברים משותף, בניגוד להנחיית הפסיקה.
ראה בענין זה: ע"א 252/70 רוזנטל נ' טומשבסקי, פ"ד כה(1) 488, בעמ' 492; ד"נ 40/80 קניג נ' כהן, פ"ד לו(3) 701.

20.6 מכל המסמכים הנטענים להיות זכרון דברים לא עולה כי המנוחה התכוונה וגמרה בדעתה באמת לצוות רכושה. להיפך, עיון במסמכים אלה מעורר קושי גדול.

21. השאלה אם הפגמים המנויים בסעיף 21 לעיל ניתנים לתיקון אף היא מעוררת קושי, שכן ראשית לכל בית המשפט כלל לא התבקש להפעיל את סעיף 25(א) לחוק ולתקן את הפגמים, ושנית, ריבוי הפגמים שנפלו במה שנטען להיות צוואה (מלבד אלה שמניתי לעיל), ולרבות עצם השאלה אם המנוחה היתה "שכיב מרע" כלל ועיקר, ו/או האם הראתה עצמה מול פני המוות, והעובדה שכל העדים הם גורמים אינטרסנטיים, מעוררת ספק באמיתותה של הצוואה.

22. המסקנה: גם תנאי סעיף 23(ב) לחוק לא קוימו, ואין מקום לקיים איפוא גם מטעם זה את הצוואה הנטענת.

האם קוימו תנאי סעיף 23(ג) לחוק הירושה?

23. מן התשתית הראייתית שהונחה בפני עולה כי המסמכים שהם בחזקת זכרון דברים (הנושאים תאריך של 31.1.09) הופקדו בכלל אצל הרשם ב- 2.2.09, ומכל מקום, הם בוודאי נערכו למעלה מחודש לאחר התאריכים שבהם נטען כי נערכה הצוואה (12.12.09 ו- 19.12.09).

אם כך, לכל הדעות וכמתחייב מסעיף 23(ג) לחוק הירושה, שכן "צוואה בעל פה בטלה כעבור חודש ימים לאחר שחלפו הנסיבות שהצדיקו עשייתה והמצווה עודנו בחיים...", כלומר אפילו הייתי מקבלת את הטענה שהמנוחה היתה בחזקת "שכיב מרע" או שראתה עצמה מול פני המוות, בנסיבות שהצדיקו זאת ב- 12.12.08 או ב- 19.12.08, הרי עריכת זכרון הדברים ב- 31.1.09 , היינו כחודש ומחצה לאחר הצוואות, גורמת לביטול הצוואה בעל פה נוכח הלשון המפורשת שנקט המחוקק בסעיף 23(ג) לחוק הירושה.

24. מקרים אחרים מן הפסיקה שמהם ניתן ללמוד אנלוגיה למסקנה אליה הגעתי לעיל, תומכים במסקנתי זו.

כך למשל ע"א 430/73 לאה ודוד אקשטייין נ' אפרים כהן, פ"ד כח(2) 432 – במקרה זה נרשמה והופקדה צוואה כשישה שבועות לאחר עשייתה, ובית המשפט ראה בכך איחור הפוסל את הצוואה, ובנסיבות המקרה לאור הספק באמיתות הצוואה, סירב להפעיל את הוראות סעיף 25 לחוק.

כך גם היה בפסק הדין בענין ע"א 631/88 חנה קהא ואח' נ' שלום לוי, פ"ד מד(3) 324, שבו נדון מקרה בו זכרון הדברים נרשם למעלה מחודשיים לאחר שנאמרו דברי המצווה לעדים (אולם במקרה זה תוקן הפגם לאור הוראת סעיף 25 לחוק).

25. המסקנה: תנאי סעיף 23(ג) לחוק הירושה לא קוימו, גם זו סיבה נפרדת ונוספת לדחיית הבקשה.

נסיבות עריכת הצוואה ואמיתותה של הצוואה הנטענת

26. אקדים ואומר כי מעבר לכל, נוכח התשתית הראייתית שהונחה בפני, מתקיים ספק של ממש באמיתותה של הצוואה. ספק זה נובע מן הנסיבות כדלקמן:

26.1 העדים לכל אחת מן הצוואות הנטענות היו עדים אינטרסנטיים, שהם לכאורה הזוכים על פי הצוואות.

26.2 הן מזכרון הדברים לכל אחת מן הצוואות ומלשון התצהירים קיים חשש אמיתי אם היתה מצידה של המנוחה "גמירות הדעת" הנחוצה לצוות צוואה. הדיבור שננקט בזכרון הדברים והמיוחס למנוחה כצוואה הוא כללי מאד ובלתי מסוים.

27. כידוע, הפסיקה חזרה וקבעה כי בית המשפט נדרש להקפיד על מילוי כל הדרישות המפורטות בסעיף 23 לחוק הירושה ככתבן וכלשונן, כדי להבטיח ככל האפשר הצוואה תקוים כפי שנאמרה בפועל מפי המצווה.
ראה: ע"א 436/01 רכאב נ' רכאב, פ"ד נח(6) 913.
כן ראה: ספרו של המלומד כב' השופט שאול שוחט, "פגמים בצוואה", מהדורה שניה, עמודים 152-153.

גם הפגמים אותם מניתי לעיל מטילים ספק של ממש באמיתות הצוואה.

סיכומו של דבר

28. מכל הטעמים שלעיל, הבקשה לקיום צוואת המנוחה נדחית איפוא.

29. מבקשי קיום הצוואה ישאו בהוצאות התביעה, לרבות שכ"ט עו"ד, בסך 10,000 ₪.

30. ניתן לפרסום בהשמטת שמות.




לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. זכרון דברים קבלן

  2. זכרון דברים כללי

  3. זכרון דברים דירה

  4. אכיפת זכרון דברים

  5. זכרון דברים קטנוע

  6. ביטול זכרון דברים

  7. זכרון דברים ירושה

  8. זכרון דברים מותנה

  9. זכרון דברים אופנוע

  10. זכרון דברים הלוואה

  11. זכרון דברים משכורת

  12. זכרון דברים סטנדרטי

  13. זכרון דברים טרקטורון

  14. זכרון דברים פסקי דין

  15. ביטול זכרון דברים רכב

  16. חוזה זכרון דברים רכב

  17. הפרת זכרון דברים רכב

  18. זכרון דברים בדיקת רכב

  19. זכרון דברים טופס דירה

  20. זכרון דברים שיפוץ דירה

  21. זכרון דברים למכירת רכב

  22. זכרון דברים דיני חוזים

  23. זכרון דברים מכירת מגרש

  24. ביטול זכרון דברים דירה

  25. זכרון דברים תוקף משפטי

  26. זכרון דברים עמלת תיווך

  27. זכרון דברים רכב משועבד

  28. חוזה זכרון דברים דירה

  29. זכרון דברים חוזה מחייב

  30. זכרון דברים חוזה עבודה

  31. זכרון דברים למכירת חנות

  32. הערת אזהרה זכרון דברים

  33. זכרון דברים רכישת מניות

  34. זכרון דברים תאונת דרכים

  35. ביטול זכרון דברים הטעיה

  36. הפרת הסכם זיכרון דברים

  37. זכרון דברים חוזה שכירות

  38. זכרון דברים דירה למכירה

  39. זכרון דברים דירה שכירות

  40. זכרון דברים למכירת מגרש

  41. זכרון דברים רכב יד שניה

  42. זכרון דברים החלפת רכבים

  43. זכרון דברים להשכרת דירה

  44. זכרון דברים למכירת דירה

  45. זכרון דברים קניית מכונית

  46. הפרת זכרון דברים שכירות

  47. זכרון דברים שותפות עסקית

  48. זכרון דברים פירוק שותפות

  49. איחור בעריכת זיכרון דברים

  50. זכרון דברים קביל בבית משפט

  51. זכרון דברים פיצויי פיטורים

  52. זכרון דברים עסקת קומבינציה

  53. זכרון דברים וחוזה שלא נחתם

  54. זכרון דברים למכירת רכב משומש

  55. הפרת זכרון דברים מכירת מגרש

  56. ביטול זכרון דברים שכירות עסק

  57. ביטול זכרון דברים למכירת דירה

  58. ביטול זכרון דברים למכירת מגרש

  59. הפרת זכרון דברים למכירת דירה

  60. ביטול זכרון דברים עם קבלן בניה

  61. הפרת זכרון דברים עסקת קומבינציה

  62. זכרון דברים בדבר מכירת רכב עם ליקויים

  63. תביעה לפיצוי מוסכם 10% משווי הדירה לפי זיכרון דברים

  64. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון