מכתב אשראי דוקומנטרי


פסק הדין ניתן בהמשך לתביעה כספית שהוגשה על ידי התובעים כנגד הבנק הנתבע, תחילה לבית המשפט השלום באשדוד ואשר בשל חוסר סמכות מקומית הועברה לידון בפני בית משפט זה. לטענת התובעים, נגרמו להם נזקים בשל עיכוב מצד הנתבע בהעברת תשלום המקדמה במועד לידי הבנק המודיע בסין כחלק מביצוע עסקה באשראי דוקומנטרי. בעטיו של עיכוב זה, כך נטען, חל עיכוב בייצור הסחורה ע"י הספק ואספקתו לארץ באופן שהטובין הגיעו כשבוע לאחר סיום חג הפסח, תקופה אשר שווי המכירות בה הינו גבוה בהרבה ממכירות בתקופה אחרת בשנה.

התובעים כימתו את נזקיהם נכון למועד הגשת התביעה בסך כולל של 187,965 ₪ כמפורט להלן:
הפסד עסקת שיווק חד פעמית בסך של 108,000 ₪ בצירוף מע"מ;
הפסד עסקת שיווק נוספת בסך של 36,000 ₪;
עלויות אחסון הסחורה בסך של 3,429 ₪;
פגיעה במוניטין ועוגמת נפש בסך של 21,145 ₪.

רקע עובדתי בקליפת אגוז

התובע 1 היה בזמנים הרלוונטיים לתובענה בעל עסק לממכר תמונות מתנות וריהוט לבית המכונה "הבית של איילת" בגן יבנה והתובע 2 ניהל עסק בשם "בר פרחים וכלים לעיצוב הבית" באשקלון. התובעים, אשר עד אותו זמן ניהלו עסקים נפרדים, החליטו לייבא במשותף רהיטים מסין לצורך מכירתם בעסקיהם ולשם כך פתחו חשבון משותף אצל הנתבע, הפקידו סכומים שווים בחשבון, הזמינו את הסחורה יחדיו, התחלקו בהוצאות הייבוא באופן שווה וחילקו ביניהם את הסחורה.

הנתבע הינו תאגיד בנקאי כמשמעותו בחוק הבנקאות (רישוי), התשמ"א – 1981 אשר לו סניף באשדוד. התובע 1 ניהל חשבונות נוספים בסניף הנתבע מלבד החשבון המשותף עם התובע 2.

התובעים התקשרו עם חברה סינית בשם FUJIAN ANXI JUFENG HANDICRAFT CO., LTD (להלן: "הספק") לשם ייבוא סחורה לארץ בהיקף של 5,766 $ בתוספת הוצאות ייבוא (כגון: מכס מע"מ והובלה ימית) אשר הסתכמו בכ- 6,000$ נוספים. לשם כך שלח הספק הסיני "SALES CONFIRMATION" נושא תאריך מיום 7.11.03 ובו פרטי העסקה, תנאי התשלום ותיאור המוצרים שהוזמנו (להלן: "מכתב האישור").

לצורך ליווי העסקה לרבות הוצאת מכתב אשראי דוקומנטרי והעברת הכספים אל הבנק המודיע, פתחו התובעים ביום 11.11.03 חשבון בנק עסקי שמספרו 279077 בסניף הנתבע באשדוד, אשר שימש בעסקה כבנק הפותח וחתמו לשם כך על הסכם תנאים כלליים לניהול חשבון ועל הסכם תנאים כלליים לפעילות באשראי (לקוח עסקי), וכן על בקשה למתן/חידוש אשראי. עוד באותו היום הפקידו התובעים לחשבון סך של 14,000 ₪ בשיק מזומן ושיקים דחויים בסך של 56,000 ₪. במועד מאוחר יותר, ביום 23.11.03 הופקדו 5,000 ₪ וביום 4.12.03 הופקדו 5,000 ₪ נוספים, כך שבסה"כ סכומי ההפקדות בחשבון הסתכמו לסך של 80,000 ₪.

מכתב ההגנה עולה כי עוד באותו היום, דהיינו בתאריך 11.11.03 סיפקה פקידת הייבוא, הגב' איריס צור, הסברים לתובעים לגבי הליך פתיחת אשראי דוקומנטרי. הם הציגו בפניה את מכתב האישור מטעם הספק והיא הסבירה להם את תנאי העסקה, תוך שציינה בכתב ידה על גביו את דרישות התשלום בעסקה: "1,729 $ מזומן מראש ו- 4,037 $ L/C". במעמד זה ביקשה מהתובעים לספק לה נתונים נוספים כגון: מס' זיהוי ספק, מס' זיהוי יבואן ומס' זיהוי סחורה.

ביום 16.11.03 פקד התובע 1 את הסניף וחתם על מסמך נוסף המכונה "בקשה לפתיחת אשראי דוקומנטרי" אשר ביום 19.11.03 קיבל את אישורה של הגב' דינה יחיא, מורשית החתימה מטעם הבנק.

לאחר שהתובעים המציאו את הנתונים הנוספים כפי שנתבקשו, הונפק ונשלח ביום 20.11.03 מכתב אשראי דוקומנטרי לטובת הספק.

ביום 15.1.04 הועברו כספי המקדמה לידי הספק וביום 19.4.04 הגיעה הסחורה לנמל אשדוד.

עיקרי טענות הצדדים

כנטען בכתב התביעה, במעמד פתיחת החשבון הציגו התובעים לפקידת הייבוא בבנק, הגב' איריס צור, את מכתב האישור מטעם הספק שם צוין כי יש להעביר מקדמה בשווי 30% מהעסקה לידי הבנק של הספק (להלן: "המקדמה"). התובעים טוענים כי הנחו אותה מפורשות להעביר את המקדמה אל הבנק המודיע בד בבד עם פתיחת האשראי הדוקומנטרי. בנוסף, הפקידה הוסיפה בכתב ידה על גבי מכתב האישור את הדרישות הנחוצות לשם ביצוע עסקת האשראי הדוקומנטרי, ולטענת התובעים היא הראיה לכך כי העברת סכום המקדמה לידי הבנק המודיע כבר במועד זה היה בתחום אחריותו של הנתבע.

עוד נטען, כי הפקדת הסך של 14,000 ₪ נועדה להבטיח את העברת המקדמה הכספית לידי בנק הספק כנדרש במכתב האישור.

מכתב התביעה עולה, כי ביום 20.11.03 סיפקו התובעים לבנק הנתבע נתונים נוספים כגון: מס' זיהוי הספק, מס' זיהוי יבואן ומס' זיהוי סחורה ובאותו מעמד הורו לפקידת הייבוא להשלים את מכתב האשראי הדוקומנטרי ואת העברת המקדמה כאמור לעיל. פקידת הייבוא, כך נטען, הודיעה לתובעים כי הכל יסודר בו ביום בהתאם לתנאי האישור, אלא שבדיעבד התברר לתובעים כי הבנק הנתבע אמנם שלח לבנק הספק באותו היום את מכתב האשראי הדוקומנטרי אך לא העביר את המקדמה בסך של 1,729$.

התובעים, כך נטען, הסתמכו על אישור הבנק על העברת כספי המקדמה והמתינו להגעת הטובין לארץ. ביום 15.1.04 לקראת מועד המשלוח המתוכנן, נוצר קשר בין הספק לתובעים, אז התחוור להם כי מכתב האשראי הגיע, אך משלא הגיעו כספי המקדמה לא החל הספק בייצור הסחורה.


בהמשך נטען כי משהתקשרו התובעים לסניף הבנק, פקידת הייבוא הודיעה להם כי העברת המקדמה בוצעה וכי הקבלה על כך מוכנה. התובעים הגיעו לסניף בבהילות או אז הודיעה להם כי העברת המקדמה לא בוצעה עד כה בשל טעות מצדה. רק באותו יום הועברו כספי המקדמה לידי הספק, קרי ביום 15.1.04.

כפועל יוצא, כחודשיים לאחר המועד המתוכנן החלו במפעל לייצר את הסחורה, אשר הגיעה לנמל אשדוד ביום 19.4.04 כשבוע לאחר תום חג הפסח. התובעים טוענים כי כתוצאה ממעשי ומחדלי הנתבע נגרמו להם נזקים רבים, שכן הסחורה הגיעה לארץ לאחר החג, עובדה אשר פגעה קשות בהיקף המכירות ובשיעור הרווחים הצפוי. בפועל, כך נטען, לא הצליחו התובעים למכור את מרכולתם אלא כעבור כחמישה חודשים ובמחירי עלות רק כדי להיפטר מהסחורה, תוך שהיא מאוחסנת במסוף המטענים במשך כארבעה חודשים ועד ליום 20.8.04.

התובעים טוענים כי במעשיו ובמחדליו של הבנק גרם הוא לשורה של הפרות, ובכלל זה: הפרת חוזה, הפרת חובת הנאמנות, הפרת חובת הזהירות, רשלנות, הפרת סעיף 3 לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א-1981, חוסר תום לב, הטעיה ומצג שווא וכן הפרות מכוח חוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981.

התובעים העמידו את תביעתם ע"ס כולל של 187,965 ₪ בגין הפסד העסקה דנן, הפסד של עסקת שיווק נוספת אשר נאלצו לבטלה לאור העובדה כי נותרו עם סחורה במחסנים, עלויות אכסון הסחורה, עוגמת נפש ופגיעה במוניטין בסכומים הנקובים לעיל.

אל מול זאת ניצבת גרסתו של הבנק הנתבע המכחישה מכל וכל את הנטען ע"י התובעים. בכתב ההגנה נטען, כי מועד ביצוע העברת כספי המקדמה היה נתון לשיקול דעתם הבלעדי של התובעים וככל שהיה איחור במועד העברת כספי המקדמה לבנק בסין הרי שיש לזקוף זאת לחובתם של התובעים. הנתבע הוסיף וטען, כי עיתוי העברת הכספים כמו גם מועד מתן ההוראה לבנק הפותח להעבירם היה נתון לבחירתם ולשליטתם המוחלטת והבנק אך מילא אחר הנחיותיהם והעביר את תשלום המקדמה לחו"ל עם מתן ההוראה על ידי התובעים וחתימתם על גבי מסמך העברה.

בהמשך נטען, כי בעת פתיחת החשבון הציגו התובעים בפני פקידת הייבוא את מכתב האישור וביקשו לקבל בשלב זה הבהרות בלבד לגבי העסקה והסבר כללי על ביצוע עסקאות ייבוא ופתיחת מכתבי אשראי דוקומנטריים. במסגרת הפגישה דובר כי יהיה צורך בפתיחת מכתב אשראי ובתשלום מקדמה ולתובעים הוצגו הטפסים אותם נדרש למלא לצורך פתיחת אשראי דוקומנטרי וכן הוסבר להם מפורשות, כך נטען, כי לצורך ביצוע העברה הבנקאית יש לחתום על טופס נפרד נוסף. לפיכך ובניגוד לטענת התובעים, משלא נתנו התובעים כל הוראה ולא חתמו על טפסים מיוחדים לשם ביצוע העברת הכספים ממילא לא הועברו הכספים ולא ניתן להם כל אישור על העברתם.

עוד עולה מכתב ההגנה, כי ביום 16.11.04 הגיעו התובעים לסניף וחתמו על בקשה לפתיחת אשראי דוקומנטרי, אך גם במועד זה לא ביקשו לבצע העברה בנקאית של כספי המקדמה לבנק המודיע שבסין. הבנק הפותח העביר את האשראי הדוקומנטרי לבנק המודיע בהתאם להוראות התובעים ביום 20.11.03, ורק ביום 15.1.04, כך נטען, פנו התובעים לראשונה לפקידת הייבוא וביקשו לבצע העברה לחו"ל על סך של 1,729 $ ארה"ב, תוך שחתמו על טופס הוראת תשלום בהתאם.

בהמשך נטען, כי השירות שניתן בבנק במחלקת הייבוא הינו טיפול באשראי דוקומנטרי והוא בלבד. תשלום המקדמה לא היווה תנאי לאשראי הדוקומנטרי עצמו אשר הונפק על יתרת שווי העסקה, דהיינו 70% מסכום העסקה הכולל ומשכך האחריות לתשלום המקדמה רבצה על התובעים ככל התחייבות חוזית אחרת שבינם ובין הספק.

התובעים הגישו תצהירי עדות ראשית. הנתבע הגיש תצהירים מטעם פקידת הייבוא, הגב' איריס צור ומטעם הגב' דינה יחיא, מנהלת תחום בנקאות כללית אישית בסניף הנתבע שבאשדוד.

לאחר שנחקרו העדים על תצהיריהם הגישו הצדדים סיכומים בכתב.

דיון:

במסגרת התובענה שבנדון עלינו לבחון:

  1. האם העיכוב שחל בהעברת כספי המקדמה לספק בסין נבע מרשלנותו של הבנק או נעוץ במחדל התובעים או שמא משניהם גם יחד?
  2. במידה ותתברר רשלנותו של הבנק, אזי האם הוכח קשר סיבתי בין המעשה הרשלני לנזקים הנטענים ושיעוריהם, וכן האם הוכח היקף הנזק הנתבע בפועל?


בפתח הדברים יובהר, כי עסקינן בתביעה כנגד בנק בגין טענת רשלנות והפרת חובה חקוקה. משכך, התובעים הם שנושאים בנטל ההוכחה, הן לגבי עצם קיומה של רשלנות, הן לגבי הוכחת הקשר הסיבתי בין הרשלנות לבין הנזק הנטען והן לגבי כימות הנזק.

טענתם העיקרית של התובעים עניינה בהוראה שנתנו לבנק הנתבע לבצע העברה כספית בחודש נובמבר 2003. נטען על ידי התובעים כי קיבלו את אישורה הטלפוני של הגב' דינה כי המקדמה הועברה לספק וכי מכתב האשראי הונפק ונשלח. באותה שיחה טלפונית מאחר והמקדמה הועברה ביקשה מהם להפקיד בחשבון 10,000 ₪ נוספים. רק כעבור חודשיים התחוור לתובעים כי בפועל העברת הכספים לא בוצעה ולא נשלחה לידי הספק בסין, ומשכך לא התחיל בייצור הסחורה במועד שנקבע. זו בוצעה רק ביום 15.1.04 וכפועל יוצא הסחורה הגיעה לארץ באיחור לאחר סיום חג הפסח, תקופה שבה היקף המכירות גדל משמעותית, ומכאן התביעה לפיצוי בגין הנזק שנגרם.

רשלנות הבנק

תשלום מקדמה על חשבון סכום העסקה הכולל נקבע במסגרת מכתב האישור - "confirmation sales ", אשר נשלח ישירות על ידי הספק לתובעים ותנאי זה מוצא את ביטויו כדלהלן:

Terms & Condition"

  1. By 100% confirmed & irrevocable L/C to be available by sight draft reching the Sellers 45 days before the imports of shipment, remaining valid for negotiation in China for further 15 days after the proscibed time of shipment allowing transport
  2. 30% DIEPOSIT BEFORE THE COVERING PRODUCTION 70% TO BE PAID UPON THE COPY OF B/L BY FAX."



(הנוסח כבמקור. ההדגשות בס"ק 2 אינן במקור- מ.ת.).

עולה אפוא, כי מכתב האישור מציב שתי דרישות הנוגעות לתנאי התשלום בעסקה. הדרישה הראשונה הינה תשלום 70% משווי העסקה באמצעות אשראי דוקומנטרי כנגד קבלת העתק שטר המטען בפקס והדרישה השנייה נוגעת להעברת מקדמה כספית לספק בשיעור של 30% משווי העסקה עוד בטרם החל בייצור הסחורה.

מדובר אם כן בשתי דרישות שונות. הדרישה הראשונה להוצאת מכתב אשראי דוקומנטרי מוטלת על הבנק ועל כך אין כל עוררין, ולגבי הדרישה השנייה אין הכרח כי הבנק יבצעה כשעמדו בפני התובעים דרכים נוספות להעברת המקדמה לספק מלבד העברה בנקאית במסגרת החשבון המשותף שבבנק הנתבע, כגון העברה בנקאית במסגרת חשבון אחר שבבעלותם או תשלום בבנק הדואר או באמצעות מתן הוראה טלפונית לבנק הנתבע (במאמר מוסגר יצוין, כי מנספח א' להסכם פתיחת חשבון עולה כי התובעים חתמו על האפשרות לייתן הוראות טלפוניות).

השאלה היא, אם כן, הינה, האם התובעים הרימו את נטל ההוכחה על מנת להוכיח כי אכן בקשו מהנתבע לבצע העברה של המקדמה בעת או בסמוך לבקשה להכנ האשראי הדוקומנטרי.

התובעים הציגו לבנק את דרישת תשלום המקדמה והעברתו לספק בד בבד עם בקשתם לפתיחת אשראי דוקומנטרי והבנק אף הציג בפני התובעים את הטופס הדרוש.

בהקשר זה טוענים התובעים, כי ניתן ללמוד על ההוראה שנתנו לבנק לבצע העברת המקדמה לספק כבר בחודש נובמבר 2003 מעצם התנוססות כתב ידה של פקידת הייבוא על גבי מכתב האישור, בעוד הנתבע טוען כי לא ניתן להסיק דבר מעצם הופעת כתב ידה על גבי מכתב האישור, שכן היה זה חלק מהליך מתן הסבר לתובעים לגבי עסקת אשראי דוקומנטרי, שזוהי להם עסקה ראשונה מסוגה שהם מבצעים.

אין בפניי ראיה המעידה על מתן הוראה מפורשת לבנק להעברת כספי המקדמה. יחד עם זאת בנק נושא בחובת זהירות ואמון מוגברת כלפי ציבור לקוחותיו. במקרה שלפנינו, אין חולק כי מכתב האישור הוצג לפקידת הייבוא עוד ביום 11.11.03 עם פתיחת החשבון המשותף וקיבלו ממנה הסבר אודות הליך קבלת אשראי דוקומנטרי, הן לעניין הפרוצדורה, עמלות ומילוי הטפסים הכרוכים בכך. כן אין חולק כי פקידת הייבוא חישבה את הסכומים הנדרשים לתשלום במסגרת האשראי הדוקומנטרי והסכום הנדרש לתשלום במסגרת המקדמה וציינה זאת בכתב ידה על גבי מכתב האישור. יוצא אפוא, כי הבנק ידע עוד באותו יום על קיומו של התנאי המקדים ולפיו נדרש תשלום מקדמה לידי הספק. כן אין חולק, כי הבנק החתים את התובעים במעמד זה על טפסים שונים, כגון: תנאים כלליים לניהול חשבון, תנאים כלליים לפעילות באשראי (לקוח עסקי) וכן על בקשה למתן/חידוש אשראי. לכל זאת מצטרפת העובדה כי מתצהירה של פקידת הייבוא עולה, כי אף הציגה בפני התובעים את הטופס הדרוש לצורך ביצוע העברה בנקאית (סעיף 21 לתצהירה), עובדה המחזקת את טענת התובעים כי נתבקשה לבצע העברה בנקאית, כשמנגד אין כל הסבר בתצהירה מדוע הוצג הטופס אך לא הושלם מילויו והחתמתו ע"י התובעים, זאת למרות העולה מעדותה כי לצורך פתיחת אשראי דוקומנטרי והעברת הכספים במזומן נדרשו התובעים לחתום על שני מסמכים בלבד (פרוטוקול מיום 28.10.09 (להלן: "הפרוטוקול השני"), עמ' 13, שורות 27-21) וחרף עדותו של התובע 1 כי חתם על גבי כל המסמכים כפי שנתבקש על ידה (פרוטוקול מיום 15.7.09 (להלן: "הפרוטוקול הראשון"), עמ' 10, שורות 16-11).

לא ניתן לשלול כי מאחר ולא ניתן היה להשלים את הדרישה הראשונה - הוצאת אשראי דוקומנטרי - בו ברגע הן בשל היעדר פרטים כגון מס' זיהוי הספק, מס' זיהוי יבואן ומס' זיהוי סחורה, והן בשל העובדה כי הליך זה דורש קבלת אישור דרג בכיר יותר בבנק תוך בחינת מצב הביטחונות בחשבון כך גם ביצוע הדרישה השנייה - העברת המקדמה - לא הושלם במועד זה, הגם כי לא הייתה כל מניעה לעשות כן.

לא זו בלבד, מחומר הראיות שבפני עולה כי גם בפגישה שנתקיימה לאחר אותו מועד עם פקידת הייבוא ביום 16.11.03 עת חתם התובע 1 על בקשה לפתיחת אשראי דוקומנטרי (נספח ד' לתצהיר הנתבע), גם אז לא נערכה בדיקה כי חשבון התובעים חויב בסכום המקדמה או בירור עם התובעים כי המקדמה הועברה לספק, הגם שניתן היה בבדיקה פשוטה לוודא זאת.

לכך מצטרפת הסתירה בין עדותה של פקידת הייבוא ובין עדותה של מורשית החתימה לעניין השאלה, מתפקידו של מי היה לבצע בדיקה כי התנאים לקבלת אשראי דוקומנטרי מולאו, כשכל אחת מהן מגלגלת את האחריות לפתחה של רעותה.

כך עולה מחקירתה של פקידת הייבוא:
"ש. אבל את היית צריכה לוודא שהתנאים שקבעה דינה מולאו.
ת. לא, דינה היתה צריכה לוודא שהתנאים שהיא קבעה מולאו והיא היתה צריכה לתת לי את האישור לפתוח. זה לא קשור אליי.
.
.
.
ת. מתפקידה היה לעקוב שהם מולאו." (הפרוטוקול השני, עמ' 17, שורות 15-9).

ומנגד, עדותה של מורשית החתימה, הגב' דינה:
"ש. אז מי מאשר? את מאשרת את ה- L.C, מי מוודא שהתנאים שאת קובעת ממולאים?
ת. הפקיד. אני לא בודקת את זה.
ש. הפקיד.
ת. כן.
ש. פקידת היבוא שמתעסקת בעצם מול הלקוחות בנושא הייבוא.
ת. אחד הפקידים שטיפל בו.
ש. הפקיד שטיפל בו. בנושא היבוא.
ת. סביר להניח.
ש. הוא צריך לוודא בעצם שהם עומדים בתנאים של הוצאת ה- L.C.
ת. כן." (הפרוטוקול השני, עמ' 5, שורות 21-12).

הנה כי כן, בנסיבות אלה ובהעדר כל פעולה מצד הבנק לפעול ולמצער לוודא, העברת כספי המקדמה לידי הספק וזאת הגם שפקידת הבנק ידעה על קיומו של תנאי זה כבר ביום 11.11.03, העלתה זאת על הכתב והציגה בפני התובעים את המסמך הנדרש לשם ביצוע העברת המקדמה. כשמנגד לא החתימה אותם על גבי הטופס ואף בפגישה מאוחרת יותר, חמישה ימים לאחר אותו מועד, לא וידאה כי כספי המקדמה הועברו בפועל, הגם כי המקום הטבעי לביצוע העברת המקדמה היה באמצעות הבנק הנתבע ובפרט כשחשבון הבנק המשותף נפתח לצורך כך. לאור כל האמור, הנני קובע כי התובעים הרימו את הנטל להוכיח את מחדלו של הבנק ורשלנות הבנק בטיפול העברת המקדמה לחו"ל.

אשם תורם

כמו כן, מחומר הראיות עולה כי התובעים נהגו בפאסיביות, שעה שיכולים היו לפעול להקטנת הנזק או למצער לגלות את מחדלו של הבנק עוד קודם לכן עובר למועד בו נתגלה. מחקירתו של התובע 1 עולה, כי התובעים לא ערכו בדיקות בחשבון על מנת לוודא כי המקדמה אכן שולמה והועברה לספק וזאת במשך כחודשיים ימים. לטענתם, כבר במהלך חודש נובמבר 2003 נתנו הוראה לפקידת הבנק לבצע את העברה הכספית בעוד שעולה מהראיות כי רק ביום 15.1.04 לקראת מועד המשלוח המתוכנן, יצר התובע 1 קשר עם הספק הסיני אז התברר לו כי לא הועברו כספי המקדמה. התובעים טענו בסיכומיהם כי הסתמכו על אישור הבנק לביצוע ההנחיות ולא קיבלו דפי חשבון במהלך כל התקופה אלא רק לאחר גילוי המחדל וכי האמינו בפקידי הבנק אמון מלא. מבחינתם, כאשר פקידת הבנק הודיעה כי העברת המקדמה בוצעה לא היה כל צורך לבדוק האם אכן בוצעה (סעיף 55-59 ו- 64-66 לסיכומי התובעים וכן פרוטוקול מיום 15.7.09, עמ' 13, שורות 10, 23, 25) ואכן לא ביצעו כל פעולת מעקב, פיקוח או בדיקת פעולות הבנק.

חשבון הבנק נפתח ביום 11.11.03 ובמשך כחודשיים ימים לא קיבלו התובעים דפי חשבון, לא בדקו בסניף את מצב החשבון שלהם, לא ביקשו לקבל לידיהם תדפיס המאשר את דבר ביצוע העברה הכספית לידי הספק בחו"ל, תוך שהסתמכו רק על אישור פקידת הבנק שניתן להם בעל פה בדבר העברת הכספים. אל מול זאת לא ניתן להתעלם כי מדובר באנשי עסקים המנהלים עסק מזה שנים, מדובר בחשבון עסקי שנפתח לטענתם לשם ייבוא סחורה מחו"ל כשזהו המשלוח הראשון שביצעו במסגרתו, כך שבנסיבות אלה עולה ביתר שאת עצימת העיניים בה נקטו התובעים. אל זאת מצטרפת העובדה כי התובעים לא יצרו קשר טלפוני או אחר עם הספק במשך כל אותה תקופה לברר את סטאטוס הזמנתם בפרט כשמועד אספקתו לפני חג הפסח היה כה משמעותי עבורם וכן הספק הסיני אף הוא לא טרח להודיע לתובעים כי מסמכי האשראי הדוקומנטרי הגיעו אליו וזאת בשונה מכספי המקדמה.

יחד עם זאת, מלבד הצגת מכתב האישור לידי פקידת הבנק לא הציגו התובעים בפני כל מסמך נוסף המעיד על דרישה מפורשת מהבנק לבצע את העברה הכספית בפועל עוד ביום 11.11.03. כמו כן אין חולק כי התובעים לא חתמו במעמד זה על הטפסים הדרושים לצורך ביצוע העברה בנקאית של כספי המקדמה, כגון טופס ביצוע המרת מט"ח וטופס ביצוע העברה כספית ומשלא חתמו על טפסים אלה, ברי כי ידעו או שעליהם היה לדעת כי כספי המקדמה לא הועברו בפועל לידי הספק. כך גם לא טרחו התובעים לבדוק האם אכן בוצעה פעולת העברת הכספים ליעדם על אף כי ניתן היה בנקל לגלות כי חשבונם לא חויב בסכום המקדמה בין אם ע"י דרישה לקבלת תדפיס מצב חשבון, בין אם ע"י דרישה לקבלת אסמכתא לביצוע הפעולה ובין אם ע"י התקשרות לספק ווידוא קבלת המקדמה לידיו, ובפרט שהתובע 1 התייצב בבנק חמישה ימים מאוחר יותר ביום 16.11.03. לאור כל האמור, לא נותר לי אלא לקבוע כי התנהגות התובעים אף היא תרמה למעשה הרשלני הנטען וכי יש לייחס לתובעים בנסיבות אלה אשם תורם.

למעלה מן הצורך אתייחס בקליפת אגוז לשתי טענות נוספות שהעלו התובעים. האחת, לפיה ימים ספורים לאחר ה- 20.11.03 התקשרה מורשית החתימה מטעם הבנק, הגב' דינה אל התובעים וביקשה ממנו להפקיד לחשבון 10,000 ₪ נוספים כדי לבסס את היתרה בחשבון כיוון שהכספים שהפקידו כמקדמה מועברים אל הספק. לראיה הציגו התובעים אישור הפקדה מיום 23.11.03 ע"ס של 5,000 ₪ ולגבי 5,000 ₪ הנותרים נטען כי הופקדו ביום 4.12.03.

מדף החשבון שצורף כנספח ז' לתצהיר הנתבע עולה, כי התובעים אכן הפקידו ביום 23.11.03 וביום 4.12.03 סכום כולל של 10,000 ₪ וכי מצב החשבון נכון לאותו מועד היה ביתרת זכות. עוד עולה כי הופקדו בסה"כ בחשבון סך של 80,000 ₪ התואם את סכומי שתי העסקאות שבוצעו באשראי דוקומנטרי ואת סכום המקדמה. יחד עם זאת, מכאן ועד לטענת התובעים ולפיה דרישתה זו של הגב' דינה מהווה עדות לכך כי פקידי הבנק היו אמורים כבר בחודש נובמבר להעביר את כספי המקדמה לידי הספק, המרחק הינו רב. ודוק, לא הובאו בפני ראיות בדבר קיומה של דרישה כאמור מצד הגב' דינה כדי לבסס את הצהרת התובעים והתאריך המדויק בו עלתה דרישה זו. יתרה מכך, אף אם הייתה דרישה כאמור אין זה הכרחי כי ההפקדה נועדה למטרה זו קרי, לביסוס היתרה בחשבון לאחר העברת כספי המקדמה לידי הספק עוד במהלך חודש נובמבר, ובפרט שמנספח ת' 4 שצורף לתצהירי התובעים עולה, כי ההפקדות שבוצעו בחשבון היו בחלקם שיקים דחויים שטרם נפרעו, וכי על עלות הסחורה מתווספות הוצאות ייבוא. עולה אם כך, כי אף אם זו מסקנה אפשרית מסתברת אין זו מסקנה ודאית.

בפנינו טענה נוספת לפיה מנהל הסניף הציע לתובעים בשעתו פיצוי, וזאת כראיה לכך כי הבנק הכיר במחדל ובהתנהגותו הרשלנית. גם טענה זו אינה נתמכת בראיות. היפוכו של דבר, מתשובת הבנק שניתנה לפניית ב"כ התובעים מיום 19.8.2004 עולה, כי הבנק דחה את מלוא טענות התובעים ולא הועלתה כל הצעה למתן פיצוי. יתרה מכך, לא ניתן להתעלם מהגרסאות הבלתי עקביות שהעלו התובעים במסגרת כתבי טענותיהם לעניין זה. בכתב ההגנה אין כל התייחסות לנושא הפיצוי. כל שנאמר בהקשר זה הוא, כי התובעים הוזמנו לפגישה עם מנהל הסניף אך כאשר הופיעו מלווים בבאי כוחם סירב הוא להמשיך את קיומה. במסגרת תצהיריהם טענו התובעים, כי בטרם נכנסו עורכי הדין לתמונה הבנק התנצל והציע להם פיצוי אשר בסמכות מנהל הסניף, כגון הנחה בעמלות. מאוחר יותר בתצהירו מוסיף התובע 1 (בס' 34) כי בשלב מסוים הבנק הציע לתובעים פיצוי בגובה העסקה כ- 6,000$ ומאוחר יותר אף הציע הבנק סך של 40,000 ₪. התובעים שרצו להימנע מניהול הליך משפטי הסכימו להצעה זו אלא שהבנק חזר בו מהצעה זו. במסגרת הסיכומים נזנחה גרסה זו הנוקבת בסכום הפיצוי, תוך שמצוין באופן כללי כי מנהל הסניף דאז ביקש לפצותם בגין המחדל, אך חזר בו כאשר עורכי הדין של הצדדים נכנסו לתמונה. לאור האמור, הנני דוחה טענה זו.

לאור כל האמור לעיל, הנני קובע את שיעור אחריותו של הנתבע בגובה 60% מסכום הנזק שיוכח ואילו שיעור האשם התורם של התובעים בגובה 40% מסכום הנזק שיוכח.

הוכחת שיעור הנזק

משהגעתי למסקנה כי שני הצדדים התרשלו ומידת אחריותם של התובעים הינה 40% ומידת אחריותו של הבנק הנתבע הינו 60%, אפנה כעת לדון בראשי הנזק הנתבעים ושיעוריהם. אקדים את המאוחר ואקבע כבר עתה, כי התובעים לא עמדו בנטל הן לעניין הוכחת נזקיהם והן לעניין כימות הנזקים.

בנוגע לראש הנזק הנתבע בגין הפסד עסקת שיווק חד פעמית בסך של 108,000 בתוספת מע"מ - התובעים צירפו כרטסת הנהלת חשבונות ודוחות רווח והפסד, אשר לא צורפו לתצהיריהם אלא הוגשו במהלך הדיון כשנה לאחר מכן. אלא שלא זו בלבד, במהלך חקירתו הנגדית של התובע 2 עלה כי אין בהם כדי להעיד על שיעורי הרווח ומחקירת התובע 1 עלה כי דוחות הרווח והפסד אינם משקפים את כלל ההכנסות.

כך עולה מחקירת התובע 1:

"ש. אתה לא צרפת לתצהירך קבלות שמראות שמכרת את הסחורה.
ת. העסק שלי מנוהל בקבלות ידניות ואני לא כותב, אני נותן חשבונית ...
ש. צרפת נספח ת/16 לתצהירך. אני מסתכל על ההכנסות ועל מה שכתוב פו, אני מציג לך את זה, ההכנסות שיש לך ביוני עד אוגוסט 2004 שזה סכומים מסוימים, והחודשים המקבילים בשנים 2005, ואני רואה שאפילו ההכנסות שלך היו גדולות יותר באותם חודשים מ – 2004.
ת. יכול להיות.
ש. כתבת בסעיף 36 שאתה מצרף לכל רווח והפסד. בעמוד הראשון של ת/16 כתוב שאין לך הכנסות מספטמבר עד דצמבר 2004.
ת. זה לא משקף. אם אתה יכול לשים לב, שינואר ופברואר... זה לא משקף." (הפרוטוקול הראשון, עמ' 16, שורות 28-19) (ההדגשות אינן במקור – מ.ת.).

דווקא עלה מחקירתו, כי במהלך החודשים יוני – אוגוסט 2004 התקופה שלאחר קבלת הסחורה לידיו, הניב העסק רווחים גבוהים מאשר בחודשים המקבילים בשנה שלאחר מכן, בשנת 2005 (שם, עמ' 16, שורות 25-21).

ומחקירת התובע 2:
"ש. נספח ת/16 שלך, אתה כותב שאתה מצרף דוחות רווח והפסד. יש פה נייר שכתוב עליו דוח רווח והפסד. אתה מבין בזה? אתה יכול להגיד אם זה דוח רווח והפסד?
ת. זה מחזור מכירות שלי. זה משהו שמעיד על ... אין פה פירוט של הוצאות.
ש. אי אפשר לדעת מפה מה שיעור הרווח שלך?
ת. לא." (שם, עמ' 22, שורות 15-11) (ההדגשות אינן במקור – מ.ת.).

הנה כי כן, לא הוכח הפסד הרווח הנטען כשלכל זאת מצטרפת העובדה, כי התובעים לא הציגו ראיות, כי הסחורה אכן נמכרה במחירי עלות, לא צירפו קבלות המעידות על הסכומים בהם נמכרה הסחורה, ומשנשאל התובע 1 על כך העיד בחקירתו כי העסק שלו מנוהל בקבלות ידניות, כך שהוא אינו כותב קבלות אלא מוציא חשבוניות (שם, עמ' 16, שורות 20-19).

התובע 2 העיד כי במסגרת דו"ח רווח והפסד לא צורף פירוט בגין החודשים אוקטובר – דצמבר 2004. כמו כן לא שוכנעתי כי שיעור הרווחים הצפוי הוא אכן פי שלושה מסכום עלות הסחורה ועלות הייבוא גם יחד. כך למשל, אין כל הסבר מדוע זה מגלמים התובעים את עלויות הייבוא כחלק מרווחיהם, שעה שמדובר בעלויות אשר מעצם טבען התובעים היו צריכים לשאת בהם, זאת ללא קשר למועד הגעת הסחורה לארץ. יתרה מכך, אם לשיטתם יש לגלם את הוצאות הייבוא כחלק מהרווחים, מדוע זה אינן כוללות גם את הוצאות אחסון הסחורה, כשהוצאות אלה נתבעות כראש נזק נפרד. לאור האמור, הנני דוחה ראש נזק זה.

כך לעניין ראש הנזק בגין הפסד עסקת שיווק נוספת בסך של 36,000 ₪. המסמך שצרפו התובעים להוכחת עסקה זו המכונה: "SALES CONFIRMATION" (צורף לתצהיר התובעים ומסומן ת-12) אינו חתום בידי מי מהצדדים, ובמהלך חקירתו העיד התובע 1 כי אין בידיו טיוטת הסכם או כל אסמכתא נוספת על כך (שם, עמ' 15, שורות 30-27). מעבר לכך, קיימת סתירה בין האמור בתצהירו של התובע 1, ולפיו הזמנת המשלוח הנוסף נכשלה בשל העובדה כי התובעים נותרו עם סחורה רבה שלא נמכרה, בעוד שבמהלך חקירתו טען כי הספק סירב להמשיך לעבוד איתם והוא שביטל את העסקה עמם (שם, עמ' 14 שורות 27-26, עמ' 15 שורות 3, 10-9, 14). לפיכך, הנני דוחה ראש נזק זה.

ראש נזק נוסף הנתבע ע"י התובעים הינו בגין הוצאות אחסנת הסחורה אצל חברת קונטרם בסך של 3,429 ₪ לתקופה שמיום 28.4.04 ועד ליום 20.8.04. התובעים צירפו דו"ח ריכוז חשבוניות מיום 10.11.04 ממנו משתקף עלות האחסנה הנתבעת כשסכום זה מתייחס לרשימון מס' 420910648 בנוגע לקונטיינר נשוא התובענה. יחד עם זאת, התובעים צירפו תעודות אחסנה לגבי שני קונטיינרים נוספים שהזמינו "מוצלחים" כהגדרתם על מנת להוכיח כי משך האחסנה בגין הקונטיינר נשוא התובענה היה צפוי להימשך כחודש ימים אך בשל אי היכולת למכור את הסחורה היא נותרה במחסנים במשך כארבעה חודשים. אולם, הפכתי לפני ולפנים באסופת תעודות המשלוח שצירפו התובעים ולא מצאתי עדות לטענתם כי משלוחים אלה אוחסנו אך במשך כחודש ימים. גם במהלך חקירתו העיד התובע 1 כי משלוחים אוחסנו במשך חודש-חודשיים (שם, עמ' 16, שורות 16-15). לאור האמור, יש להפחית ראש נזק זה לסך של 2,572 ₪ (3,429 X0.75), דהיינו עלות אחסנת הסחורה במשך שלושה חודשים מעבר לתקופת האחסנה הצפוי. מכיוון שהבנק נושא באחריות בשיעור 60% מהנזק הכולל, הרי שהנני מעמיד ראש נזק זה בסך של 1,543 ₪.

בהקשר זה יצוין במאמר מוסגר, כי יש יסוד לטענת הנתבע כי אין לשלול את אי הגעת הסחורה לארץ לפני ערב חג הפסח זאת ללא קשר לעיכוב שחל בהעברת המקדמה. ודוק, מועד משלוח הסחורה המקורי נקבע ליום 28.2.04 כפי שעולה ממכתב האישור שנשלח ע"י הספק וממכתב האשראי שהנפיק הבנק. מחקירתו של התובע 1 עולה כי משלוח ימי אורך בדרך כלל למעלה מחודש ימים (הפרוטוקול הראשון, עמ' 11, שורות 31-29 וכן עמ' 12, שורות 3-1). בהתחשב בזמן הנדרש לצורך שחרור הסחורה מהמכס, הרי שקיימת סבירות גבוהה כי אף במקרה בו לא היה חל עיכוב בהעברת המקדמה כי גם אז לא הייתה הסחורה מגיעה לארץ לפני ערב חג הפסח שחל באותה שנה ביום 5.4.04, וממילא לא הייתה יכולה להימכר לפני חג הפסח.

לעניין פגיעה במוניטין וצמצום היקף עסקאות עתידיות, תחילה במסגרת כתב התביעה העמידו התובעים ראש נזק זה על סך של 16,776 ₪ ולגבי עוגמת נפש הותירו ראש נזק זה לשיקול דעתו של בית המשפט. במסגרת הודעה מאוחרת יותר שהוגשה לבית המשפט העמידו ראש נזק זה בצירוף עוגמת נפש על סך כולל של 21,145 ₪. דא עקא כי לא הצליחו התובעים לבסס פגיעה בגין פגיעה במוניטין ובשמם הטוב וכן צמצום עסקאות עתידיות. מלבד העובדה כי לא צורפו מסמכים המעידים על המוניטין שצברו עסקיהם במרוצת השנים עובר למקרה נשוא דיוננו וכימות הנזק, ככל שנגרם למוניטין בשל הכשלת העסקה הנדונה, הרי שדווקא מעדותו של התובע 1 במהלך חקירתו עולה כי הם מייבאים כיום מוצרים מסין מארבעה ספקים ראשיים וספקים נוספים שאינם קבועים וכי אף היקף הייבוא גדל מאז ומגיע לסך של 250,000 $ לשנה (שם, עמ' 16, שורות 9-1). במצב דברים מעין זה קשה עד בלתי אפשרי לבסס פגיעה במוניטין ובצמצום היקף עסקאות עתידיות. אשר על כן, הנני דוחה ראש נזק זה.

יוער כי התובעים צירפו תצהירים מטעם שתי קונות, הגב' ארביב זיו והגב' אושרת רחמים על מנת לבסס את טיעוניהם בהקשר זה. אולם מלבד העובדה כי מצהירות אלה לא זומנו לעדות מטעם התובעים ולא נחקרו על תצהיריהן, אין בהם כל ממש ולו מהטעם כי תצהיריהן נוסחו באופן סתמי וללא שנתמכו בקבלות המעידות על עצם רכישת הסחורה, תיאור הסחורה הנרכשת, סכום הרכישה ומועד הרכישה הנטענת.

גם לעניין טענת הבלעדיות של התובעים עם הספק לא מצאתי כל ממש. במהלך חקירתו העיד התובע 1 כי הספק הסיני הנ"ל הינו אחד הספקים הגדולים ביותר בסין המשווק את מוצריו לכל המעוניין, וביניהם גם לסוחרים ישראלים אחרים (שם, עמ' 15, שורות 26-22).

על יסוד כל האמור ובפרט כי חל עיכוב כלשהו במועד הגעת הסחורה לארץ כתוצאה מהעיכוב בהעברת המקדמה לידי הספק ולאור מחדלו של הבנק בעניין זה, הנני קובע כי על הבנק לשלם לתובעים פיצוי בסך של 10,000 ₪ בגין עוגמת נפש.

לסיכום:

כפי שפורט בהרחבה לעיל, התובעים עמדו בנטל להוכיח את מחדלו של הבנק הנתבע בכך שלא וידא העברת המקדמה לידי הספק עוד במהלך חודש נובמבר 2003. הבנק לא יוכל להישמע בטענה כי תחום אחריותו בנוגע לעסקה שלפנינו התמצה בהוצאת האשראי הדוקומנטרי בלבד, וכי העברת המקדמה היה באחריותם של התובעים - ושלהם בלבד- כל זאת כאשר הבנק ידע על קיומו של תנאי זה, ערך תחשיב לעניין סכום המקדמה ואף הציג בפני התובעים את הטופס הדרוש בלא שניתן הסבר מדוע הטופס אך הוצג ולא נחתם ע"י התובעים בו בעת.

יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם מהעובדה כי לתובעים היה חלק במעשה הרשלני, שכן יכלו בנקל ובבדיקה פשוטה להימנע או לכל הפחות לצמצם, את שיעור הנזקים, ככל שנגרמו מהעיכוב הנטען.
לאור כל האמור קבעתי כי יש לייחס לתובעים אשם תורם בשיעור 40% כשלבנק רשלנות בגובה 60% מסך הנזקים שנגרמו והוכחו.

יוצא, אם כן, קבלת תביעות על סך של 10,000 ₪ בגין עוגמת נפש וכן סך של 1,543 ₪ בגין חלקם היחסי עבור דמי אחסון כנ"ל.

אשר על כן, הנני דוחה את מרבית רכיבי התביעה ומחייב את הנתבע בתשלום סך כולל של 11,543 ₪ בתוספת ריבית והפרשי הצמדה מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. לאור התוצאה, אינני מוצא לנכון לפסוק שכ"ט עו"ד והוצאות לטובת התובעים וכל צד יישא בתשלום שכר טרחתו.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. ביטול עסקה CAL

  2. אי חידוש קו אשראי

  3. אשראי ליווי בנקאי

  4. ביטול עסקה ישראכרט

  5. ביטול מסגרת האשראי

  6. אי חידוש מסגרת אשראי

  7. ביטול עסקה ויזה כאל

  8. מכתב אשראי דוקומנטרי

  9. ביטול עסקה מאסטרכארד

  10. ביטול עסקה לאומי קארד

  11. התיישנות כרטיס אשראי

  12. ביטול עסקת אשראי ויזה

  13. הפרת הסכם למתן אשראי

  14. ביטול עסקה חברת האשראי

  15. הסדר נושים קווי אשראי

  16. ביטול עסקת אשראי טלפונית

  17. ביטול עסקה אמריקן אקספרס

  18. אשראי רכישת קרנות נאמנות

  19. בדיקת פוליגרף כרטיס אשראי

  20. ביטול עסקה באשראי תשלומים

  21. ביטול עסקה מול חברת האשראי

  22. ביטול צו עיקול בחברות אשראי

  23. ביטול חיוב עמלת פריסת אשראי

  24. ביטול עסקת אשראי תוך 24 שעות

  25. ביטול הרשאה לחיוב כרטיס אשראי

  26. אחריות ספק בעסקת אשראי טלפונית

  27. חייב מוגבל באמצעים כרטיס אשראי

  28. ביטול מסגרת אשראי בבנק הודעה מראש

  29. כרטיסי אשראי מתגלגל: תביעה ייצוגית

  30. אשראי דוקומנטרי סמכות שיפוט בינלאומית

  31. שימוש בכרטיס אשראי למרות הבטחה לא להשתמש בו

  32. שימוש בפרטי כרטיס אשראי ללא הרשאה לצרכים אישיים

  33. טענה כי יש לקבל תביעה מאחר שהנתבע מודה בהלוואות ובאשראי שקיבל

  34. שימוש אסור שנעשה בכרטיס האשראי של התובעת באמצעות חשבון הפייסבוק שלה

  35. הגבלת החשבון המקורית יצרה מחנק חמור באשראי והביאה לקושי בניהול העסק

  36. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון