מכתב התראה הרעת תנאים

1. זהו פס"ד בתביעת התובע לפיצויי פיטורין וזכויות סוציאליות שונות.

2. הרקע לתביעה:

א. הנתבעת הינה חברת שמירה.
ב. התובע, אשר היה בתקופה הרלבנטית לתביעתו סטודנט, עבד בנתבעת מ -1/6/99 ועד 31/3/04, והתפטר.
ג. שכרו של התובע שולם לו כאמור בתלושי השכר.
ד. הנתבעת לא הפרישה לתובע למבטחים.
ה. הנתבעת ניכתה משכרו האחרון של התובע דמי הודעה מוקדמת בסך 2,008 ₪ ברוטו.
ו. התובע שלח למנהל הנתבעת מכתב מיום 29/2/04 על הרעה מוחשית בתנאי עבודת ופגיעה בשכרו (נספח ב' לכתב התביעה), והודיע כי במידה ולא יקבל את מה שדרש – יתפטר. בתגובה קיבל מכתב תשובה שצורף כנספח לכתב ג' לכתב התביעה. בין השאר נרשם במכתב התשובה כי לא הורעו תנאי עבודתו, וכי קיבל את כל המגיע לו וכי "שמורה לך הזכות להתפטר".

ז. יצויין כי התובע חוייב בגין תיקון כתב תביעה בתשלום שכ"ט עו"ד של הנתבעת בסך של 1,000 ₪, תשלום שנדחה לסוף ההליך.

3. הפלוגתאות בתיק:
הצדדים חלוקים בשאלת נסיבות הפסקת העבודה וזכאותו של התובע לפיצויי פיטורין (כולל לעניין חוקיות קיזוז דמי הודעה מוקדמת משכרו, כפי שנעשה), וכן לעניין אופן חישוב פיצויי הפיטורין, למידה וזכאי. כמו כן חלוקים הצדדים בשאלת הזכאות והסכומים המגיעים לו לעניין דמי חגים, חופשה הבראה, שעות נוספות ופיצוי בגין אי תשלום למבטחים.

4. העדים: מטעם התובע העיד התובע בעצמו, ומטעם הנתבעת: המנהל, שרון סיוון, מר דוד מיר מנהל ב"מקור הנפקות וזכויות בע"מ (להלן: מקור הנפקות), במקום עבודתו החדש, וכן הגב' פולינה רובצינסקי, אשר עבדה יחד עם התובע. (גב' אסולין שמסרה בדיון את מסמכי "מקור הנפקות" שוחררה ממתן עדות).

5. דיון:
א. נסיבות הפסקת העבודה וזכאות התובע לפיצויי פיטורין:
אין חולק כי התובע התפטר. התובע טוען מצידו להרעת תנאים, לאחר שהיתרה בנתבעת על כך והדבר לא תוקן. מנגד טוענת הנתבעת כי לא הייתה הרעה מוחשית, וכי התובע כבר התחיל לעבוד במקום עבודה אחר, בטרם הודיע לנתבעת על רצונו לעזוב את העבודה, דבר שמלמד על כך שהתובע תכנן לעזוב את העבודה, תוך שהוא מבקש לקבל פיצויי פיטורין, למרות שהתפטר. כמו כן נטען כי התובע ביצע עבירות משמעת חמורות (כמפורט בנספח א' לתצהיר הנתבעת).

ב. לעניין ההרעה המוחשית בתנאי עבודתו הצהיר התובע בתצהירו (סעיפים 8-9) כי:"מעל 4 שנים כמעט מתחילת עבודתי אצל הנתבעת עבדתי 2-3 משמרות לחודש בימי ו. מאמצע ינואר 2004 הודיע לי המפקח כי הוחלט להוריד לי כל משמרת שניה בימי ו' ולהעבירן לעובד אחר. כתוצאה מכך נגרם לי הפסד שכר של 286 ₪ לחודש לכל הפחות... התנגדתי נחרצות לשינוי הפתאומי והבהרתי שלא אסכים לו..."


ג. התובע שלח לנתבעת מכתב התראה על הרעה מוחשית בתנאי עבודתו ב- 29/2/04אלא שלבית הדין הומצאו מסמכים מחברת "מקור הנפקות" מהם עולה כי ב- 25/2/04 (עוד בטרם ששלח את מכתב ההתפטרות) מילא התובע
כרטיס עובד בחברת "מקור הנפקות" וכן קורות חיים (בשניהם אף לא ציין כי עובד יום בשבוע בנתבעת). כמו כן הומצא העתק ממכתב שנמסר לתובע בסיום עבודתו ב"מקור הנפקות", ובו ציון כי תקופת עבודתו הייתה מ -4/3/04 ועד 16/8/04. כך גם עולה מעדותו של מר דוד מיר מחברת "מקור הנפקות". מר מיר העיד (עמודים 13-14), כי התובע נדרש למלא את כרטיס העובד, וזאת "לקראת התלוש הראשון, שאז אני צריך לתת למנהלת החשבונות", וכי "לפני תחילת תשלום המשכורת הייתי חייב את הטופס הזה". גם לעניין משכורת חודש אפריל והרישום של 468 שעות בתלוש אחד הסביר מר מיר כי: "אני חושב שזו הצטברות של חודשיים". אמנם אין הוכחה כי רישום השעות מתייחס גם לחודש פברואר, כפי שטוענת הנתבעת (והעד, משום מה, לא המציא לבית הדין את דו"ח הנוכחות לחודש אפריל, כפי שהתבקש לעשות), אלא שהעובדה שהתובע מילא כרטיס עובד ב"מקור הנפקות", 4 ימים לפני ששלח את מכתב ההתראה, יש בה כדי ללמד כי מכתב ההתראה לא נשלח בתום לב, ולא מתוך רצון אמיתי שהנתבעת תשנה את החלטתה ותוסיף לו שעות, אלא על מנת שיהיה לו מכתב לעניין הרעת תנאים, על מנת שיוכל לתבוע פיצויי פיטורין.

לעניין זה יובהר, כי כשם שמצופה ממעסיק לנהוג בתום לב כלפי עובד – מצופה גם שהעובד ינהג בתום לב עם מעסיקו, ועל פניו – קבלת עבודה אחרת בטרם סיום עבודה בנתבעת (ומבלי שמי מהמעסיקים יודע על מקום העבודה השני) ושליחת מכתב התראה על הרעת תנאים תוך כדי מעבר לעבודה אחרת, שהמעסיק לא מודע לה, יש בה כדי לעורר ספק לעניין תום הלב שלו. גם העובדה שהתובע לא ציין בטופס קורות החיים שמילא ב"מקור הנפקות" כי הוא עובד בנתבעת (וכן לא בטופס לעניין תיאום מס), יש בה כדי לחזק את הטענה, כי עניין זה הושמט במתכוון, לאחר שממילא כבר החליט לעזוב את עבודתו (ואם היה מציין בקורות החיים כי הוא עובד בנתבעת, ממילא אמור היה לרשום את מועד הפסקת עבודתו שם – דבר שככל הנראה העדיף שלא לעשות מן הטעם דלעיל). היות ומכתב ההתראה נשלח לנתבעת שלא במטרה שההרעה בתנאי עבודתו תבוטל – ממילא אין לראות במכתב זה כמספיק לצורך קביעה כי התובע עזב בשל הרעה מוחשית בתנאי עבודתו, וכי היתרה על כך כנדרש, על מנת שהעיוות יתוקן וימשיך לעבוד.

ד. יצויין עוד כי התובע עבד כסטודנט, ועל פניו נראה שהיו במהלך עבודתו שינויים במספר המשמרות שעבד בכל חודש, ולא היה זה דבר קבוע לאורך כל התקופה. מקובל עלינו, שבמהלך עבודתו כסטודנט, הייתה התגמשות מסוימת בשעות והיקף העבודה (מצד שני הצדדים) במיוחד בתקופות בהן הוא זה שרצה לעבוד פחות – כפי שטוען מנהל הנתבעת – בשל בחינות וכד'. יתרה מכך, מחקירתו הנגדית של התובע (עמ' 9 משורה 16), עולה כי התובע מודה שבחודש מרץ עבד 3 שבתות בחודש, כפי שעבד גם בחודש הקודם. לפיכך בפועל, לא ניתן לומר כי הייתה הרעה מוחשית בתנאי עבודתו.

ה. ונקודה נוספת: התובע העלה טענות של הרעה מוחשית, הן לעניין העבודה המופחתת בימי ששי, והן לעניין תשלומים שונים שקיבל בחסר, כטענתו. לגבי תשלומים אלו - לא ניתן לטעון בצורה כללית כי לא קיבל את מלוא זכויותיו, וכי במידה ולא ישולם לו כל המגיע לו –יהיה בכך די כדי לראות בהתפטרותו כ"הרעת תנאים". ככל שהתובע סבר שהגיעו לו כספים שלא קיבל – היה עליו לפרט זאת, ברחל בתך הקטנה, ולציין מהם הסכומים שמגיעים לו, ומהו אופן החישוב. מה גם שעל פניו, מתלושי המשכורת, קיבל התובע משך השנים חופשה הבראה וחג, וחלק מהיתרה שנותרה לתשלום – הינה יתרה של סגירת חשבון, עם סיום עבודתו. מכל מקום, ואף שבדיעבד התברר שלא קיבל את מלוא זכויותיו – כפי שיפורט בהמשך, היה עליו להבהיר למעסיק, מהם הסכומים המגיעים לו, על מנת שתיערך התחשבנות וניתן יהיה לתקן את הטעון תיקון. (בהערת אגב יצויין כי התובע טען במכתבו שלא קיבל כלל דמי נסיעות, אולם טענה זו איננה מופיעה בתביעתו, וניתן להסיק כי בנקודה זו אכן קיבל את המגיע לו). מכל מקום, טענה כללית בנוסח "אני מבקש לשלם לי את כל מה שמגיע לי עד היום", מבלי שצויין סכום ואופן החישוב – איננה מספיקה.

ו. מהאמור לעיל – איננו מקבלים את תביעת התובע לפיצויי פיטורין, היות לא התקיימו נסיבות המצדיקות לראות בפיטוריו כפיטורין בשל הרעה מוחשית בתנאי העבודה (גם אם בפועל מתברר כי נותרו לזכותו סכומים שונים, כפי שיפורט בהמשך). הערה נוספת הינה לעניין אי הפרשות למבטחים – בעניין זה אין כל התכתבות קודמת של התובע עם הנתבעת, ולו זו הייתה הסיבה האמיתית להתפטרותו – היה פונה בעניין זה זמן רב קודם לכן, ולא כעבור 4 שנות עבודה.

ז. יחד עם זאת, די היה במכתבו של התובע מיום 29/4/04, כדי להוות הודעה מוקדמת על התפטרות, שהרי בפועל עזב רק לאחר ב -31/3/04 . היות ובכל מקרה השיבה הנתבעת תשובה שלילית למכתבו – ממילא הודעתו נכנסה לתוקף, ועל כן לא הייתה הצדקה לקזז ממנו שכר בגין אי מתן הודעה מוקדמת. עם זאת, שוכנענו כי הסכום קוזז ממנו בתום לב ובשל מחלוקת של ממש לעניין זכאותה לעשות כן, ועל כן אין לפסוק בגין רכיב זה פיצויי הלנה.

ח. הזכאות לפיצוי בגין אי הפרשות למבטחים:
התובע תובע פיצוי בגובה 5% משכרו בגין אי הפרשות למבטחים. ואכן בהתאם להוראות ההסכם הקיבוצי וצו ההרחבה בענף השמירה על המעביד להפריש מהשכר היומי המלא של העובד שפירושו - "שכר העבודה המשתלם לעובד בעד שמונה שעות ביום עבודה רגיל, לרבות תוספת יוקר, משפחה וותק, ולמעט תוספת המשתלמת בעד עבודה בשבתות ובחגים ושעות נוספות". טענת הנתבעת כי התובע הוא זה שסרב שיופרשו עבורו כספים למבטחים איננה מתקבלת. בכל מקרה – אין הדבר נתון לשיקול דעת, ועל הנתבעת היה להפריש כספי מעביד מחד – ועובד, מאידך. אם התובע אינו מסכים לאמור בצו ההרחבה – רשאית הייתה הנתבעת שלא להעסיקו. אולם משהחליטה להעסיקו – היה עליה לפעול ע"פ צו ההרחבה. לכן בנקודה זו, והיות ואין כל דרך להפריש למבטחים רטרואקטיבית – ממילא זכאי התובע לפיצוי בגובה הסכומים שהיו אמורים להיות מופרשים עבורו. לעניין החישוב של גובה הפיצוי – אכן ערכה הנתבעת את החישוב ע"פ האמור בצו ההרחבה, ועל כן יש לקבל את חישובה באופן שעל הנתבעת לשלם לתובע את
הסך של 5,169 ₪ בצירוף ריבית והצמדה מיום 31/3/04 ועד ליום התשלום בפועל.

ט. התביעות הכספיות הנוספות בתיק – הערות כלליות:
התובע ערך חישובים בתביעתו המקורית שהתבררו כלא נכונים, ואכן חלק מרכיבי התביעה תוקנו בסיוע בא כוחו. בחקירתו הנגדית לא ידע התובע להסביר את החישובים בתיק, ובמיוחד – האם מסתמך על דו"חות הנתבעת או על רישומים שלו. כשנשאל לגבי דו"חות הנתבעת:
"אתה טוען שהדו"חות האלה לא בסדר"
השיב:" אני לא זוכר" (עמ' 10 לפרוטוקול מיום 3/7/07).


לעניין זה הבהיר בא כוחו לפרוטוקול (עמ' 11) כי:"מ-2001 התובע מסתמך על חישובי הנתבעת ועד 2001 על החישובים שהוא ערך". כשנשאל התובע על החישובים שערך לעניין השעות הנוספות, והתברר שחישוביו אינם תואמים את הדו"חות שהגיש, ביקש בית הדין לברר "האם יש מקום לשקול מחדש את הטענות או החישובים לעניין השעות הנוספות". בתגובה השיב בא כוחו לפרוטוקול (עמ' 21 באמצע) כי :"אנו מסכימים כי החישובים בדו"ח האקסל לא נכונים ומן הראוי היה שהיינו מוחקים אותך "(צ.ל. "אותם" = י.ש ).

לעניין זה יצויין כי הנתבעת קובלת, ובצדק, על התנהלות התובע. לא יתכן להגיש חישובים, לבזבז את זמנם של בית הדין והצד השני לצורך חקירה על חישובים אלה, ולאחר מכן לטעון, מחד, כי החישובים שנערכו אינם נכונים, אך מאידך, להמשיך ולעמוד על הרכיבים הנתבעים על סמך חישובים אלה. ברור שעניין זה ייזקף לחובת התובע (ובענייננו – בתביעתו לשעות נוספות). מאידך, קיימת בעיה של ממש בהתנהלות הנתבע, כאשר בחלק מהתלושים נרשם באופן עמום כי הכספים שולמו בגין "חופשה הבראה וחגים". לא ניתן לבודד ולבדוק, באופן בו נרשמו הדברים, כמה כסף שולם לו בגין כל אחד מרכיבים אלו. הדברים מקבלים משמעות דווקא לאור טענת הנתבעת על התיישנות של חלק מהתקופה, (לגבי חופשה והבראה). הנתבעת עומדת על כך שהתובע זכאי רק לשנתיים בהבראה ושלוש שנים חופשה, אך מאידך מבקשת לערוך קיזוז על כספים שקיבל בעבר, מבלי שניתן לבודד (בחלק מהתקופה),ולבדוק כמה קיבל התובע באותם חודשים, בגין כל אחד מרכיבים אלו. עניין זה יפעל לרעת הנתבעת, בטענותיה לקיזוז. בכל מקרה יובהר, כי ע"פ הפסיקה, לא ניתן לשלם לתובע במהלך עבודתו בגין דמי פדיון חופשה, אלא אם כן קיבל תשלום עבור יום חופש שניצל בפועל.

וכך אמר בית הדין הארצי מפי כב' הנשיא אדלר (בע"ע (ארצי) 324/05, ריבה אצ'יריב – עמישב שירותים בע"מ, מיום 27/3/06 ) כי:

" ... תכליתו של חוק חופשה שנתית היא לתת לעובד חופשה בפועל, מנוחה, על מנת שיאגור כוח לעתיד אף סעיף 5 לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958 אוסר מתן שכר הכולל בתוכו, מראש, תשלום בעבור דמי חופשה, תמורת חופשה או פדיון חופשה כאמור בחוק חופשה שנתית. ודוק, כל האמור ביחס לפדיון חופשה מתייחס לזכאות מכוח החוק בלבד בסיום יחסי עובד-מעסיק. פדיון חופשה הוא מושג שהחוק הולידו, ואין הוא בא אלה בהקשר לחופשה שנתית שהחוק מזכה בה מכיוון שאין לשלם לעובד סכום עבור פדיון ימי חופשה, כתחליף לחופשה בפועל לה הוא זכאי מכוח חוק חופשה שנתית, אין מקום לקזז את הסכומים ששולמו למערערת, ודין הערעור בעניין זה להתקבל".

י. היות וכך, אין כלל מקום לקיזוז כספים שקיבל התובע במהלך עבודתו בגין פדיון חופשה. לפיכך, טענת הקיזוז תעמוד לתובעת רק לגבי דמי חגים, ורק לגבי אותם חודשים בהם נרשם במפורש שהתובע קיבל דמי חגים (ולעניין הזכות לדמי חגים – ר' בהמשך). בכל מקרה לעניין דמי הבראה – היות (וכפי שיובהר בהמשך), לקחנו בחשבון את הסכומים שקיבל בנובמבר 2003, ממילא אין מקום לקיזוז נוסף). לאור ההסברים דלעיל, נבדוק אחת לאחת את זכאותו של התובע לסכומים הנתבעים על ידו.
יא. דמי פדיון חופשה :

אין חולק כי התובע כי לא קיבל חופשה בתשלום בימי עבודתו, ועל כן זכאי היה עם סיום עבודתו, לקבל דמי פדיון חופשה. ע"פ הפסיקה, הזכות לפדיון חופשה נוצרת ביום בו נותקו יחסי עובד ומעביד, כאשר את תקופת ההתיישנות, של שלוש שנים הקבועה בסעיף 31 לחוק חופשה שנתית, התשי"א - 1951, יש למנות מאותו מועד (ראה – דב"ע מב/17-3 שמריהו גולן ואח' - יעקב ממן פד"ע י"ג 321). היות ובפועל הוגשה התביעה ב 13/12/04 , הרי שהתובע זכאי לדמי פדיון חופשה מיום 13/12/01. אף בעניין זה – ומעיון בתלושים עולה כי חישובו של התובע כללי מדי ואינו מדוייק ("יותר מ-200 ימים") וכי לצורך החישוב יש לספור אחד לאחד את ימי העבודה ולא לערוך חישוב סתמי. לאור זאת עדיפה עלינו צורת החישוב שערכה הנתבעת המחשבת בצורה מדוייקת את מס' ימי העבודה בשנה, ע"פ הנוסחה הקבועה בחוק. לפיכך זכאי התובע לתשלום דמי פדיון חופשה בסך של 3,201 ₪ בהתאם לתחשיב הנתבעת, בצירוף ריבית והצמדה מיום 31/3/04 ועד ליום התשלום בפועל. כפי שנאמר לעיל, ומשהנתבעת שילמה לתובע דמי פדיון חופשה במהלך העבודה ולא נתנה לו ימי חופשה בשכר (ומכל מקום אף לא נטען שניצל בפועל ימי חופשה), ולאור הפסיקה דלעיל – אין מקום לטענות הקיזוז של הנתבעת.

יב. דמי הבראה:
צו ההרחבה בדבר השתתפות המעביד בהוצאות הבראה ונופש קובע:


"עובד יהיה זכאי לדמי הבראה אף לאחר סיומם של יחסי עובד מעביד וזאת לגבי תקופה של עד שנתיים שלפני תום תקופת עבודתו, אם לא קיבל את דמי ההבראה עבור אותה תקופה במהלך עבודתו".

היות וכך, משהסתיימו יחסי עובד ומעביד, הרי שהזכות לדמי הבראה הינה אך ורק לשנתיים האחרונות, כששיעור דמי ההבראה נקבע בהתאם לויתקו מחד, וביחס להיקף משרתו, מאידך. התובע היה זכאי עבור שנתיים אלו ע"פ חלקיות משרתו (כ-50% בשנתיים האחרונות לעבודתו) ל-7 ימי הבראה, ובסה"כ ל 2,142 ₪ (כפי החישוב שערכה הנתבעת). היות בחודש נובמבר 2003 קיבל התובע דמי הבראה בשיעור של 1,960 ₪. לאור זאת נשארה יתרה לתשלום בסך של 182 ₪ בלבד.

יג. דמי חגים:
ראשית, לעניין מס' ימי החג להם זכאי עובד יומי בענף השמירה: אין מחלוקת כי על יחסי העבודה בין הצדדים חלות הוראות ההסכם הקיבוצי בענף השמירה והאבטחה. בהסכם הקיבוצי נקבעה זכאות עובד בענף השמירה ל- 10 ימי חג בשנה. צו ההרחבה לעניין קיצור שעות העבודה קובע כי עובד זכאי ל- 9 ימי חג בשנה (בהפחתת ה- 1 במאי), ותחולתו על כל העובדים והמעבידים בישראל, בענפי העבודה המפורטים בתוספת השנייה, למעט עובדים שלגביהם נקבעו הוראות עדיפות בהסכמים קיבוציים. ע"פ הפסיקה, הוראות ההסכם הקיבוצי ו/או צו ההרחבה בענף השמירה עדיפות על פני הוראות צו ההרחבה לעניין קיצור שעות העבודה, בכל הנוגע לזכאות העובדים לדמי חג, שכן אינן מתנות את הזכאות לדמי חג בתנאים הנקובים בצו ההרחבה לעניין קיצור שעות העבודה וקובעות זכאות לעשרה ימי חג ולא לתשעה. לפיכך, נקבע בפסיקה כי יש להחיל על העובד בענף השמירה את ההוראות המיטיבות שבהסכם הקיבוצי ו/או צו ההרחבה בענף השמירה, על פיהן זכאי עובד ל- 10 ימי חג בשנה.

יד. הנתבעות טוענות, כי התובע לא הוכיח כי עבד יום לפני ויום לאחר החג על מנת שתקום זכאותו לדמי חגים. אלא, שלעניין זה אין בידינו לקבל את טענת הנתבעות, היות ועל התובע חל צו ההרחבה בענף השמירה שאינו כולל דרישה להוכחה של יום עבודה לפני ויום אחרי. על כן התובע זכאי לדמי חגים בשיעור של 10 ימים לשנה (ואין מדובר בזכות שאינה ניתנת לפדיון לאחר סיום יחסי עובד ומעביד). לעניין חישוב חלקיות המשרה - היות ובצו ההרחבה אין קביעה כי תשלום גובה דמי החגים יהיה כפוף לאחוז המשרה (בניגוד לצו ההרחבה בנושא ההבראה, לדוגמא), הרי שהתובע זכאי למלוא הסכום הנתבע על ידו , ובסה"כ -6,752 ₪, בצירוף ריבית והצמדה מיום 31/3/04 ועד ליום התשלום בפועל. מסכום זה יש להפחית את הכספים שקיבל התובע בגין דמי חגים (דהיינו – רק את אותם חודשים בהם נרשם במופסד "דמי חגים") ובסה"כ – סך של 638 ₪ ששולמו לו במרץ 2001, ו- 1,287 ₪ ששולמו לו בנובמבר 2003. לאור זאת זכאי התובע לדמי חג בשיעור של 4,827 ₪, בצירוף ריבית והצמדה מיום 1/4/04 ועד ליום התשלום בפועל.

טו. שעות נוספות:
בכתב תביעתו כתב התובע כי :"שכרו המוסכם של התובע בתחילת עבודתו עמד על 15.5 ₪ לשעה ובמהלך השנים עלה, לקראת סיום עבודתו הסתכם ב-20.4 ₪ לשעה". היות וכך נרשמה מוסכמה בתיק כי :"לתובע שולם כאמור בתלושי השכר". עוד יצויין כי התובע העיד (עמ' 19 לפרוטוקול) כי בדק את תלושי השכר שקיבל מדי חודש, וכלשונו לעניין זה:"בדקתי. היו פעמים שהיה מגיע לי יותר ופניתי וקיבלתי". הדבר מלמד, ולו גם לכאורה, שהתובע, אף שידע שעבד שעות נוספות – לא ביקש ולו גם שעה נוספת אחת במהלך עבודתו. אין זאת, אלא שהתובע ידע שקיבל לשכרו היא התוספת בגין שעות נוספות, בדרך של 9%, ושהסכים לה. שאם לא כן – כיצד הסכים להמשיך ולעבוד משך תקופה כה ארוכה, שעות נוספות, ללא כל תמורה, לגישתו, וזאת אף שבדק את תלושי השכר. התובע לא טען בכתב תביעתו כי היה זכאי מעבר לשכר המוסכם, לתוספת כלשהיא, או שהרכיב הרשום כ"תוספת" בכתב התביעה הינו חלק משכרו. היות וכך – מדוע לדעתו לגרסתו, שולמה לו מדי חודש תוספת זו? העלאת טענה כיום כי שכרו כלל את שיעור התוספת – אכן מהווה שינוי חזית ואין מקום להיעתר לו. אעפ"כ, ולמען הסר ספק, נתייחס גם לטענות לגופן.

טז. מהחישובים שעשו שני הצדדים עולה כי הסכום הקרוי "תוספת" שיקף (גם אם לא תמיד באופן מדוייק), סכום של 9%. בכל מקרה והיות והיו גם סטיות לטובתו, הרי שניתן לומר בוודאות כי בפועל קיבל סכום של 9% לשכרו. היות וכך, ולאור התנהגות התובע בעניין זה (והעובדה שמעולם לא טען כל טענה שהיא במהלך עבודתו, אף שדאג לבדוק את התלושים) הרי שברור שהתובע הסכים לסכם 9%, אף שבפועל לא הומצא עותק ממנו.

יז. עוד יובהר, כי גם אם היינו מקבלים את טענתו של התובע כי מגיע לו שעות נוספות, בנוסף לתוספת שקיבל (ולאור העובדה שלא הומצא הסכם 9%), בכל מקרה וכפי שכבר הוסבר לעיל – לא ניתן להסתמך כלל על חישובים שנערכו ע"י התובע לעניין השעות הנוספות (לא בתוכנת אקסל שהודה שאינה נכונה, ולא לעניין רישומיו). גם הטענה כי עד 2001 ביסס התובע את חישוביו על דו"חות שלו – לא הוכחה כנכונה, והתובע לא המציא נתונים מדוייקים המאשרים טענותיו אלו.

יח. נקודה נוספת הינה עדותה של הגב' פולינה רובצינסקי. הגב' רובצינסקי העידה על קנוניה שעשו היא והתובע במחצית השנה האחרונה, כך שלא באמת עבדו את מלוא השעות שעליהם חתמו, אלא החתימו (גם אחד לשני), את שעות העבודה, ובפועל עזבו את המקום. אמנם עדות זו איננה נקייה מספיקות (במיוחד כשהמכתב שכתבה למעסיקה על תפקודם בחצי שנה האחרונה נכתב כשנתיים לאחר עזיבתו של התובע, ומתוך מטרה שכלפיה לא ינקטו בהליכים כלשהם על מנת שתוכל להמשיך לעבוד), אלא שגם בעדותו של התובע יש כדי לחזק חלק מטענותיה. וכך העיד (עמ' ,
14 סיפא)

"ש. מי כתב את שם השומר
ת.יכול להיות שפולינה כמעט בטוח שפולינה
ש.ת. אנחנו לפעמים עוזרים אחד לשני, וכותבים אחד לשני את השעות. ש.אבל היא לא יודעת בוודאות מה קרה איתך
ת. כשאני יוצא לסיבוב בשעה 7:00 בבוקר והיא באה להחליף אותי, או כשהיא נכנסת כבר יש לחצנים ואני כבר צריך ללכת לעשות סיבוב, אז מה איכפת לה לרשום את השם שלי?"

גם בהמשך עדותו עולה כי הרישום שנעשה בפועל לא היה בהכרח מדוייק, לפעמים נרשם רק בסוף המשמרת, ואף היו מחיקות (עמ' 15, 16 לעדותו). דברים אלו מעמידים בספק רב את אמינות דיווח השעות הנוספות. דהיינו – גם אם הייתה מתקבלת עמדתו של התובע כי לא קיבל את תוספת 9%, לא ניתן היה על סמך רישומיו של התובע לקבוע בוודאות כמה שעות נוספות עבד. לעניין זה , כידוע, נקבע בפסיקה כי "תביעה לגמול שעות נוספות היא מתביעות הממון המוגדרות, ואין לפסוק בה לפי אומדנא דדינא או לפי עקרונות של שכר ראוי" (ראה לעניין זה דב"ע לב/32-3 בר אדון ואח' - פרוימוביץ', פד"ע ד 39).

מכל האמור לעיל, ומשהתובע לא יכול היה להמציא רישומים מדויקים על עבודתו בשעות נוספות, וכשמאידך סכום ה"תוספת" שקיבל התובע בכל חודש תואמים בדרך כלל את תוספת ה-9% (ולעיתים אף קיבל מעבר לכך), הרי שהתובע קיבל את המגיע לו כשעות נוספות, ומכל מקום לא הוכיח, כנדרש בפסיקה, כי זכאי לתשלומים נוספים בגין השעות הנוספות.

יט. סוף דבר :

הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים:

  1. החזר דמי הודעה מוקדמת בסך של 2,008 ₪, מיום 1/4/04 ועד ליום התשלום בפועל.
  2. סך של 5,169 ₪ כפיצוי בגין אי הפרשות למבטחים, בצירוף ריבית והצמדה מיום 31/3/04 ועד ליום התשלום בפועל.
  3. סך של 3,201 ₪, כדמי פדיון חופשה, בצירוף ריבית והצמדה מיום 31/3/04 ועד ליום התשלום בפועל.
  4. סך של 4,827 ₪, כדמי חג, בצירוף ריבית והצמדה מיום 1/4/04 ועד ליום התשלום בפועל.
  5. סך של 182 ₪ כהפרש דמי הבראה, בצירוף ריבית והצמדה מיום 1/4/04 ועד ליום התשלום בפועל.


לאור העובדה שהתביעה נדחתה בחלקה, ובהתחשב בסכומים שנפסקו לנתבעת בגין תיקון כתב התביעה תשלם הנתבעת לתובע סך של 1,500 ₪ בצירוף מע"מ כשכ"ט.

ערעור על פסק דין זה ניתן להגיש לבית הדין הארצי תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין ליד הצד המבקש לערער.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. התפטרות הרעת תנאים

  2. התיישנות הרעת תנאים

  3. התפטרות הרעה בתנאים

  4. התפטרות הרעה מוחשית

  5. דמי אבטלה הרעת תנאים

  6. מכתב התראה הרעת תנאים

  7. התפטרות הרעת יחס בעבודה

  8. התפטרות לאחר הרעת תנאים

  9. התפטרות מזכירה הרעה בתנאים

  10. התפטרות אחות עקב הרעת תנאים

  11. התפטרות מורה עקב הרעת תנאים

  12. התפטרות בדין מפוטר הרעת תנאים

  13. התפטרות אחות מעשית בשל הרעת תנאים

  14. אי הצעת עבודה חלופית התפטרות בגלל הרעת תנאים

  15. תביעה לתשלום פיצויי פיטורים בגין התפטרות עקב הרעת תנאים וזכויות נוספות

  16. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון