מכתב תלונה למבקר המדינה

1. ענייננו בתביעה לפיצויים לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"א-1961 (להלן: "החוק") במרכזה טענת התובעת לפגיעה בשמה הטוב ובמוניטין הקנוי לה מזה שנים רבות, וזאת בעקבות מכתב, הנושא תאריך 13.3.09, ששלח הנתבע למבקר המדינה בחודש מרץ 2009 (להלן:"המכתב").

2. התובעת, הינה ארגון הפועל להנצחת זכרם של חללי מערכות ישראל הדרוזיים והטיפול במשפחות השכולות (להלן: "התובעת" או "התאגיד"). הנתבע, שימש כמזכיר סניף התובעת בבית ג'אן החל מחודש יוני 2006 עד אשר פוטר, לכאורה, בחודש דצמבר 2007 אולם המשיך לשמש כמזכיר בפועל עד לחודש פברואר 2009. במועד זה מונה אדם אחר לשמש בתפקיד מזכיר הסניף בבית ג'אן ואילו הנתבע מונה לרכז ענייני האלמנות והיתומים הדרוזיים, תפקיד ממנו פוטר בחלוף שבוע ובהמשך, הופסקה חברותו של הנתבע בתובעת ביום 2.11.2010 .
בגין פיטוריו של הנתבע מעבודתו אצל התובעת מתנהלת תביעת הנתבע בבית הדין לעבודה, מספר ההליך 3394-09-09. התיק ממתין לפסק דין.
בגין הפסקת חברותו של הנתבע בתובעת הוגשה עתירה מנהלית במסגרת תיק עת"מ 40840-11-10, אך הליך זה נמחק בהעדר סמכות עניינית.

טענות התובעת

3. הנתבע נשא בתפקיד מזכיר שלוחת התובעת בבית ג'אן החל מחודש יוני 2006. התובעת צירפה תצהיר החתום על ידי יו"ר התובעת, מר אמל נסראלדין (להלן:"מר נסראלדין") אשר היה מנהלו הישיר של הנתבע, ממנו עולה כי הנתבע, במהלך פעילותו אצל התובעת עשה עבודתו נאמנה ופעל רבות לטובת המשפחות השכולות. מר נסראלדין מציין כי בשנת 2007 רבצו על הנתבע עיקולים רבים, בין היתר על משכורתו של הנתבע, דבר אשר לטענתו, הסב נזקים לתובעת היות שפגע בכבוד של התאגיד.

4. מר נסראלדין הבהיר לנתבע כי לא יוכל להמשיך בתפקידו בתאגיד כל עוד רובצים על משכורתו עיקולים וכי יהא עליו לסלקם באופן מיידי, אחרת יאלץ להפסיק את תפקידו בארגון. בחודש נובמבר 2007 הודיע מר נסראלדין לנתבע על הפסקת עבודתו בתאגיד עד להסדרת ענייניו ובכפוף להמצאת אישורים מתאימים. בחודש ינואר 2008 המציא הנתבע את האישורים המתאימים על הסרת העיקולים ובהתאם לכך חזר לתפקד כמזכיר השלוחה בבית ג'אן.
מר נסראלדין ציין כי הדרישה מן הנתבע לפעול להסרת העיקולים היתה ברורה ומוסכמת על הנתבע. לאורך השנים פעל הנתבע להסרת העיקולים ומשלא עלה בידו לעשות כן, נאלץ מר נסראלדין לסיים את תפקידו בתאגיד.

5. לטענת התובעת, חרף המצאת אישורי הסרת העיקולים על ידי הנתבע, לא פסקו העיקולים באופן מוחלט. זו הסיבה, לטענתה, אשר הביאה לפטורי הנתבע במהלך חודש נובמבר 2008.
בזכות התערבותם של מכובדים בעדה, ותוך שיתוף פעולה של הצדדים, הוסכם להחזיר את הנתבע לתאגיד, אולם משנבחר אדם אחר לשמש כמזכיר השלוחה, הועבר הנתבע לתפקיד רכז ענייני האלמנות והיתומים הדרוזים החל מחודש מרץ 2009. התובעת טוענת כי הפיטורין והעברת הנתבע מתפקיד המזכיר היו ידועים ברורים ומוסכמים על הצדדים.

6. לטענת התובעת, מן הרגע בו פוטר הנתבע, החל הלה במסע השמצות והכפשות מול גורמים רבים, החל במשפחות השכולות וכלה במבקר המדינה והציבור כולו. לטענת התובעת, בהתנהגותו זו של הנתבע יש משום פרסום דברים המהווים לשון הרע.
התובעת עתרה לחיוב הנתבע בתשלום סך של 100,000 ₪ וכן בפרסום התנצלות בעיתונות בנוסח אשר ייקבע על ידי התובעת.
התובעת מוסיפה בתביעתה ומפרטת אודות תלונות אשר הוגשו ביחס לנתבע לפיהן נטל לעצמו ולבני ביתו עץ אשר יועד למשפחות אחרות להסקת בתיהן, אולם אין לדבר כל קשר לעילת התביעה, היא "לשון הרע", וכלל לא ברור מדוע זה שורבב העניין לתביעה.
התובעת טענה כי המכתב נכתב מתוך רשעות לשמה ומשיקולים אישיים של הנתבע, לכן לא עומדת לנתבע כל הגנה, לרבות הגנת תום הלב.

7. במועד שמיעת הראיות בתיק, הבהיר ב"כ התובעת כי התביעה נסבה על האמור במכתב למבקר המדינה מיום 13.3.09 בלבד. בשים לב לכך, נשמעו ראיות אך ורק ביחס לאמור במכתב ולנסיבות כתיבתו. משכך, לא יידונו יתר הטענות, אף אלו אשר עליהן שבה התובעת וחזרה בסיכומיה.

טענות הנתבע

8. הנתבע טוען כי בחודש יוני 2006 נבחר לכהן כמזכיר שלוחת יד לבנים בבית ג'אן, כהונה אשר אמורה היתה להמשך חמש שנים. לקראת סוף שנת 2007, הכין מר נסראלדין הצעת תקציב עבור בית יד לבנים הדרוזיים לשנת 2008. הנתבע, מתוקף תפקידו כמזכיר הסניף בבית ג'אן, עיין בחוברת התקציב ומצא כי ישנם אי-דיוקים אותם ביקש לברר עם מר נסראלדין. הנתבע חשש שעם הגשת חוברת הצעת התקציב, ייגרם עוול גדול למגזר הדרוזי, שכן לטענתו, סעיפי התקציב והסכומים המופיעים העלו חשש כבד לאי-סדרים ולמעילה בכספים, דבר אשר עלול היה להוביל, בסופו של דבר, לפגיעה במשפחות ואף חמור מכך.

9. הנתבע טוען כי פנה אל מר נסראלדין בהזדמנויות שונות, על מנת שזה ייתן לו הסברים על סעיפיה השונים של הצעת התקציב וכן ימסור לעיונו דוחות כספיים, שכן לטענתו, חלק מן הסעיפים אשר הופיעו בהצעה, היו מופרכים וחסרי אחיזה במציאות. לדבריו, הבטיח לו מר נסראלדין, פעמים רבות, כי ימסור לעיונו את הדוחות הכספיים, אך לא קיים הבטחותיו.

10. לטענת הנתבע, משהבין מר נסראלדין כי אין בכוונת הנתבע לסגת מדרישתו לקבל הדוחות הכספיים וההסברים על הצעת התקציב, פיטר מר נסראלדין את הנתבע, בטענה כי החובות הכספיים והעיקולים הרבים הרובצים עליו, מסבים נזק רב לתאגיד.
הנתבע טוען כי עיקול משכורתו אינו מהווה עילה לפיטורין, לא כל שכן פיטורין ללא הודעה מוקדמת ומבלי לקיים את זכותו לשימוע. בנוסף, טוען הנתבע, כי במשך תקופת עבודתו כמזכיר ניסה להסיר העיקולים, אולם, חרף ניסיונותיו, לא עלה בידו להסירם באופן מוחלט וזאת בשל מצב כלכלי קשה אליו נקלע, לדבריו. זאת ועוד, טוען הנתבע, כי במהלך שנת 2008 המשיך לתפקד כמזכיר הסניף בבית ג'אן, למרות הודעת הפיטורין הלכאורית שקבל ממר נסראלדין בחודש נובמבר 2007. טענותיו אלה, כאמור, הועלו ויידונו בפני בית הדין לעבודה.

11. הנתבע טוען כי ההחלטה להגיש מכתב למבקר המדינה, נתקבלה בתום ישיבה שהתקיימה בחודש פברואר 2009 בנוכחות ראש המועצה בית ג'אן ופקיעין ואשר מטרתה היתה להציג את חוברת התקציב. במהלך הישיבה, פרש הנתבע בפני הנוכחים את חשדו ביחס לחלק מהסעיפים המופיעים ואשר מהווים חשש לניצול הכספים שלא למטרתם הייעודית.
הנתבע טוען כי בסמוך לקבלת ההחלטה על משלוח מכתב למבקר המדינה, במהלך חודש פברואר 2009, קיבל הנתבע, במפתיע, מינוי לתפקיד רכז האלמנות והיתומים הדרוזים וכשבוע לאחר קבלת המינוי כרכז האלמנות והיתומים, קיבל הנתבע מכתב פיטורין נושא תאריך מרץ 2009, כביכול, בשל עיקול שהוטל על משכורתו.

12. הנתבע הגיש ביום 03.9.2009 תביעה לבית הדין לעבודה בחיפה ס"ע 3394-09-09 כנגד התובעת בתובענה דנא וכנגד מר אמל נסראלדין. בירור תביעה זו טרם נסתיים. בתובענה ההיא עתר הנתבע למתן צו הקפאת הפיטורין שקבל בחודש מרץ 2009 ואשר תחולתו מחודש נובמבר 2007 וכן עתר למתן צו המורה להשאירו בעבודה.

13. טענה נוספת שמעלה הנתבע היא ביחס לבחירת התובעת להגיש את התביעה נגדו בלבד, חרף העובדה כי על המכתב למבקר המדינה, אותו מכתב בו נטען כי פורסם "לשון הרע", חתום גם אדם נוסף, מר מוחמד פדול (להלן:"מר פדול"), נציג המשפחות השכולות מפקיעין בשלוחת בית ג'ן. התובעת בחרה שלא לצרף אותו לכתב התביעה, דבר אשר לטענת הנתבע, מעלה ספק באשר לתום ליבה של התובעת או מי מטעמה.

14. הנה כי כן, טוען הנתבע כי לא פוטר בשל חובות כספיים ועיקולים הרובצים על משכורתו כטענת התובעת, אלא בשל רצונו של מר נסראלדין להיפטר מהמטרד שהיווה הנתבע, כאשר שב ודרש לקבל דוחות כספיים והעלה את החשש מניצול כספים המיועדים למשפחות השכולות ולהנצחת החללים הדרוזיים, שלא למטרות אלה. עוד טוען הנתבע, כי מר נסראלדין נהג כלפיו בבריונות.

15. בסופו של יום, טוען הנתבע, כי אין במשלוח המכתב למבקר המדינה משום פרסום "לשון הרע" וכי לא היתה לו כל כוונה לפגוע בתאגיד בכל דרך שהיא. מכתבו נכתב בתום לב, לשם הגנה על האינטרס של המשפחות השכולות והתאגיד כולו והמדובר בהליך אשר אינו חורג מביקורת ציבורית ולגיטימית אשר רובצת על כל ארגון ובפרט ארגון שיש בו עניין ציבורי. לחילופין, טען הנתבע, כי גם אם ימצא כי המדובר ב"לשון הרע" כעולה מלשון החוק, הינו חוסה בצילן של ההגנות לפי סעיפים 14, 15 ו-16 הקבועות בחוק. לחילופי חילופין טוען הנתבע כי חלות עליו הקלות לפי סעיפים 19(1) ו- 19(2) לחוק.


תוכנו של המכתב נשוא התביעה

16. מפאת חשיבות העניין, יובא תוכן מכתבם של הנתבע ומר מוחמד פדול למבקר המדינה, מיום 13.3.09, בלשון בו נכתב. על בסיס מכתב זה, טוענת התובעת לפרסום "לשון הרע":

"לכבוד מר מיכה לינדנשטראוס
שופט בדימוס
מבקר המדינה
הנדון: מעילה בכספי ציבור המשפחות השכולות הדרוזיות.
א.נ.
עמותת יד לבנים הדרוזי הוקמה לפני יותר מעשרים שנה על ידי מר אמל נסר אלדין ומאז הוא משמש כיו"ר העמותה אין ספק שעשה רבות למען המשפחות ועל כך התודה.
הוקמה העמותה ע"מ לטפל במשפחות השכולות בילדיהם באלמנות וביתומים שאבדו את היקר מכל ובכלל כדי להיטיב איתם ולהקל עליהם כאבם שווה בשווה.
אנו מודעים שהנושא רגיש מאד אבל אנחנו מתוך המשפחות האלה הכאובות ומתברר שבכל השנים שחלפו הסתירו מאתנו את תקציב יד לבנים הדרוזי ואך ורק מר אמל עצמו מגיש תקציב מקבל אותו מנהל אותו ופרע אותו לראות עיניו ללא ידיעת המשפחות ואפילו חלק גדול מחברי ההנהלה. ולאחר בדיקה אפילו לא מקיים דיון תקציב בכלל.
רק לפני מספר חודשים הגיעה אלינו חוברת התקציב של שנת 2008 שהוגשה בדצמבר 2007 שהתקציב התקבל ונפרע עם הרבה מעילות בתקציב ששולם למטרות קדושות. להל"ן חלק מהסעיפים עם פירוט וגם מצורפת החוברת שמדברת בעד עצמה.
תקציב יד לבנים הדרוזי עומד על סך 2,155,000 ₪ שנתי.
טקסי זיכרון עפ"י מלחמות ישראל שלא התקיימו כלל 30,000
עידוד השכלה מלגות ליתומים ובני המשפחות שלא חולק... 50,000
שי לעובדים שלא נראה ולא חולק... 10,000
מכון לחקר העדה הדרוזית לזכר החללים לא ידוע על מכון כזה 50,000
צדקה ותרומות מופיע במספר עמודים לא חולק... 10,000
דלק לרכב האישי של מר אמל 24,000
החזקת שני רכבים למר אמל 30,000
סעיף המירה האבטחה ומקד השמירה לדעתנו מופרז מאד 158,640
גינון דשא ביד לבנים 4000 מ"מ אולי יש 200 מ"מ 48,000
סעיף הנקיון באולמות מופרז מאד 174,000
שכר דירה בכפר פקיעין שלא היה חדר אפילו 10,000
שכר דירה בכפר סגור שאין בכלל 12,000
שכר דירה בכפר ראמה שאין בכלל 12,000
שכר דירה בכפר כסרא סמיע שאין בכלל 12,000
עבודות פיתוח בסניף מגאר שהוא הרוס ומוזנח עד היום 70,000
והרשימה עדיין ארוכה כמעט בכל הסעיפים בחוברת אין דיוק.
אדון נכבד
ראינו לנכון לפנות אליך לאחר שאפסו הכוחות להברה אנשים כי כל המתלונן או מעלה שאלה בנושא גורלו מנודה על ידי מר אמל והסובבים אותו.
אנו מאמינים בך ביושר שלך בכדי להביא לסיום השחיטות שארכה שנים תחת הכותרת תקציב המשפחות השכולות הדרוזיות ומנצלים את דמם וזכרם של בנינו לקידום מעמדם האישי וצרכיהם האישיים.
בעזרתך לא נסכים עוד לניצול כזה".
17. עם קבלת המכתב במשרד מבקר המדינה, הועברה הבדיקה לרשם העמותות וההקדשות. לאחר חליפת מכתבים בין נציגי משרד העמותות וההקדשות לנציגי התובעת, נקבע כי חרף אי עמידת העמותה בחלק מסעיפי התקציב, המדובר בהתנהלות סבירה לתאגיד מסוג זה.
ראה סעיף 14 במכתב התשובה מרשם העמותות וההקדשות נושא תאריך 24.9.09:
"העמותה לא עמדה בחלק מסעיפי התקציב. חלק מהמטלות עלו פחות ממה שתוכנן וחלק עלו יותר ממה שתוכנן. נראה כי אין מקום להתערבותנו ומדובר במהלך הרגיל של הדברים. עם זאת, לכשהעמותה תרכיב את התקציב לשנים הבאות, כדאי לקחת את השינויים האלה בחשבון".

18. בתאריך 8 ביוני 2009 נשלח מכתב מאת מר נסראלדין, מכתב הממוען לכל המשפחות השכולות הדרוזיות ועוסק בנסיבות פיטוריו של הנתבע. בין היתר, נכתב כי לנתבע תיקי הוצאה לפועל בחיפה ובתל-אביב וכי חרף דרישתו של מר נסראלדין, לא עמד בכך הנתבע ועל כן הוא פוטר. למכתב, אשר מוען, כאמור, לכל המשפחות השכולות, צורף תדפיס תיקי ההוצל"פ של הנתבע.
תוכנו של המכתב, אשר אינו מוכחש על ידי התובעת, שאף ציטטה ממנו בסיכומיה, הובא כאן, הגם שלא הוגשה בגינו תביעה על ידי הנתבע, אולם סברתי כי יש בו כדי ללמד על מהלך הדברים ומכאן חשיבותו.


האם יש במכתב "פרסום לשון הרע" ביחס לתובעת

19. תובענה זו הובאה לפתחו של בית משפט זה בעילה של עוולת פרסום לשון הרע.
הגדרת המונח עוולת פרסום לשון הרע מוגדרת בסעיף 7 לחוק בזו הלשון:
"פרסום לשון הרע לאדם או יותר זולת הנפגע תהא עוולה אזרחית, ובכפוף להוראות חוק זה יחולו עליה הוראות הסעיפים 2(2) עד 15, 55ב, 58 עד 61 ו-63 עד 68א לפקודת הנזיקים האזרחיים, 1944".

20. אם כן, עוולת פרסום לשון הרע, כפי העולה מהגדרתה בחוק, מורכבת משני יסודות: היסוד הראשון הינו יסוד ה"פרסום" והיסוד השני הינו יסוד "לשון הרע".

האם המדובר בפרסום כלשון החוק?

21. "פרסום" לשון הרע מוגדר בסעיף 2 לחוק כך:
"(א) פרסום, לעניין לשון הרע – בין בעל פה ובין בכתב או בדפוס, לרבות ציור, דמות, תנועה, צליל וכל אמצעי אחר.
(ב) רואים כפרסום לשון הרע, בלי למעט מדרכי פרסום אחרות:
(1) אם היתה מיועדת לאדם זולת הנפגע והגיעה לאותו אדם או לאדם אחר זולת הנפגע.
(2) אם היתה בכתב והכתב עשוי היה, לפי הנסיבות להגיע לאדם זולת הנפגע."

22. מעשה הפרסום בתובענה דנא, בא לידי ביטוי במשלוח מכתב למבקר המדינה, חתום על ידי הנתבע ואיתו מר מוחמד פדול, בטענה למעילה בתקציב, על בסיס האמור בחוברת הצעת התקציב לשנת 2008 של התאגיד. במכתב ציינו הנתבע ומר פדול את הסעיפים אשר דורשים בדיקה על ידי הגוף המבקר קרי, מבקר המדינה, זאת מתוקף היות התובעת תאגיד ציבורי.
לפיכך, משלוח המכתב על ידי הנתבע ומר פדול למבקר המדינה, עונה על הגדרת המונח "פרסום" כפי שמופיע בסעיף 2 לחוק.

האם המדובר ב"לשון הרע"?

23. הגדרת "לשון הרע" מצויה בסעיף 1 לחוק ולשונה כך:
"לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול-
(1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם:
(2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסות לו:
(3) לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו:
(4) לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו:
בסעיף זה " אדם"- יחיד או תאגיד."

24. המבחן הוא מבחן אובייקטיבי, היינו "מהי, לדעת השופט היושב בדין, המשמעות, שקורא סביר היה מייחס למילים" (ע"א 740/86 תומרקין נ' העצני, פ"ד מג(2) 333, בעמ' 337 וראה גם בע"א 466/83 שאהה, ארכיהגמון בכנסיה הארמנית בירושלים נ' הארכיהגמון דרדיאן, פ"ד לט(4), 734).
רבות עסקו בתי המשפט באופן שבו יש לפרש את הפרסום הנטען כ"לשון הרע". נקבע כי יש לפרש את הפרסום על פי המובן הטבעי והרגיל של המילים, כדרך שיפרשוֹ האדם הסביר/ האדם ברחוב / האדם הרגיל, לא בדרך שבה נבחן מסמך משפטי ואין גם לנסות לפרש את המסמך באופן שיקל או שיחמיר עם המפרסם.

עם זאת, נקבע גם כי הזכות לחופש הביטוי מחייבת שלא לדקדק בציציותיו של הפרסום הפוגע. לכוונתו של המפרסם אין חשיבות בהקשר לשאלת משמעות הפרסום, מאחר שהעוולה לפי סעיף 7 לחוק, אינה דורשת כוונה כלשהי מצידו של המפרסם. מהעדרה של דרישה זו, ניתן להסיק על העדר החשיבות לכוונת המפרסם, לדרך שבה הובן הפרסום על ידי הנפגע או לדרך שבה הובן הפרסום על ידי מי שאליו הגיע אותו פרסום. אין גם דרישה כי תהיה פגיעה כלשהי בפועל ודי בכך שהפרסום עלול לגרום לכך (לאופן פרשנות הפרסום ראה אורי שנהר, דיני לשון הרע (1997) בעמ' 110-111 וכן בעמ' 121-122).

25. עיון במכתב, מלמד כי הטענות כולן מכוונות אל מר אמל נסראלדין. המכתב פותח בפסקה המתייחסת אליו באופן אישי ואשר הטענות המועלות בה נוגעות במישרין אליו ולא אל הגוף שבראשו הוא עומד. הפירוט המובא לאחר מכן, פירוט סעיפי התקציב השונים, בא לתת דוגמאות לסעיפים המדגימים את התנהלותו של מר נסראלדין, על פי טענת הנתבע ומר פדול. גם בסופו של המכתב מתייחסים הכותבים, שוב, באופן אישי, למר נסראלדין.
בשלב זה של הדיון, מוכנה אני לקבוע כי יש בדברים שנאמרו כדי להוות, לכאורה, "לשון הרע", זאת בהתאם לסעיף 1(2) ו- 1(3) לחוק לשון הרע, אך זאת בכל הנוגע למר נסראלדין בלבד. איני רואה כיצד נפגעה התובעת עצמה, עמותת יד לבנים הדרוזי, כתוצאה מן המכתב, שהרי כל הטענות בו מכוונות במישרין אל מר נסראלדין ואל התנהלותו שלו ולא מוזכר במכתב גורם כלשהו אחר זולת מר נסראלדין. אף האמירה בסיום המכתב, בדבר הצורך בהפסקת השחיתות בתובעת, מכוונת במישרין אל העומד בראשה. כך לטעמי, מבין האדם הסביר את האמור במכתב.
בשים לב לכך שמר נסראלדין אינו תובע בתיק, אזי איני רואה יריבות בין התובעת לנתבע בכל הנוגע לעילת התביעה של פרסום לשון הרע. עילת תביעה קיימת, כך על פי הפרשנות האובייקטיבית של המכתב, אך ורק למר נסראלדין.

כבר בשלב זה של הדיון, ניתן היה להורות על דחיית התביעה, שהרי התובעת כאן אינה הנפגעת מן המכתב.

פיצויים בלא הוכחת נזק לתאגיד

26. זאת ועוד, גם אם היתה התובעת הנפגעת במכתב, אזי לא הוכח כל נזק שנגרם לתובעת.
סעיף 10 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש), תשכ"ח-1968, (להלן:"הפקודה") קובע כך:
"תאגיד לא ייפרע פיצויים בשל עוולה אלא אם נגרם לו נזק"

עמותה, כך לפי סעיף 8 לחוק העמותות, תש"ם- 1980, היא "תאגיד, כשר לכל זכות, חובה ופעולה משפטית". האם קיימת לתאגיד זכות להיפרע פיצויים ללא הוכחת נזק כפי שעומדת לאדם פרטי? על סוגיה זו עמדתי בהרחבה, זה מכבר בפרשת דורפברגר (ת"א 651-09-09 ש.דורפברגר בע"מ נ' רמי חן (16.8.11). מסקנתי היתה כי בהעדר הוכחת נזק לא קמה לתובעת הזכות להיפרע פיצויים גם בעוולה של "לשון הרע".
בתובענה דנא, לא הוכיחה התובעת כי נגרם לה נזק. אכן, מטבע הדברים, נדרשו אנשי מקצוע, כדוגמת רואה החשבון של התובעת, להידרש להמציא נתונים כאלה ואחרים במהלך הבדיקה שערך רשם העמותות וההקדשות, אולם נוכח ממצאי הרשם, אשר מצא, בין היתר, גם שינויים בין תוכנית התקציב לביצוע בפועל, אינני מוצאת כי המדובר בפעולה חריגה אשר בעטייה נגרם נזק.
טענת התובעת, בסעיף 19 בסיכומיו, לפיו נגרם נזק לתדמיתה ולתקציביה השוטפים, לא הוכחה כלל ועיקר. זולת העלאת הטענה על ידי מר נסראלדין לא הובאה כל ראיה לתמיכה בכך. לא הוכח למה כוונתו בטענות האמורות ואם בכלל נגרם נזק כלשהו.

במצב דברים זה, בהעדר הוכחת נזק, אין התובעת זכאית לפיצוי.

הגנות הנתבע

27. אף לגוף העניין, לטעמי, לנתבע הגנות וזאת כמפורט להלן.
הנתבע טען בכתב הגנתו כי אין המדובר בפרסום "לשון הרע" אולם ככל שיוכרע כי המדובר בפרסום "לשון הרע", הינו חוסה בצילן של ההגנות המצוינות בסעיפים 14, 15 ו-16 בחוק ולחילופין הינו נהנה מההקלות המופיעות בסעיף 19 לחוק.
לטעמי, ההגנות הרלוונטיות הן זו המצויה בסעיף 14 ובעיקר ההגנה בסעיף 15(8), זאת גם בשים לב למהותה של התובעת.

הגנת סעיף 14- אמת בפרסום

28. הגנת סעיף 14 מוגדרת בחוק כך:
" במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה שהדבר שפורסם היה אמת והיה בפרסום עניין ציבורי: הגנה זו לא תישלל בשל כך בלבד שלא הוכחה אמיתותו של פרט לוואי שאין בו פגיעה של ממש"

שני יסודות מצטברים להגנה זו: הראשון עניינו אמיתות הפרסום והשני עניינו מידת העניין הציבורי שבאותו פרסום, היינו היתרונות החברתיים שיש בפרסום, המצדיקים אותו, חרף העובדה שיש בו "לשון הרע".
29. האמירות הנדונות כאן הינן אמירות עובדתיות אשר הועתקו מהצעת התקציב עצמה אשר נכתבה על ידי נציגי התובעת עצמה וההערות שהוספו על ידי הנתבע ומר פדול נסמכות על ידיעתם האישית, כפי שמסרו הם בתצהיריהם ובעדויות בפניי. עיון בתגובת מבקר המדינה מעלה גם כי אכן נמצאו אי-התאמות וחריגות מן התקציב, אולם לא נמצאה שחיתות, כפי שנטען במכתב. לפחות בכל הנוגע לפירוט הסעיפים, עמדתי היא כי יש אמת באמור במכתב. מנגד, "שחיתות", כאמור, לא נמצאה.
לעניין התקיימות היסוד השני, מידת העניין הציבורי והיתרונות החברתיים שבפרסום, היות והתובעת הינה תאגיד ציבורי וכיוון שהמדובר בהצעת תקציב שנתית של אותו תאגיד, הרי שבפרסום החשדות העולים מהצעת התקציב יש יתרונות חברתיים ברורים, בייחוד כאשר קיים חשש לניהול כספים לא תקין.

בענייננו יפים דברי כב' השופט י. עמית בע"א (מחוזי חיפה) 2141/05 שרון נ' פישר (16.1.07):
"הרציונל שבבסיס ההגנה, הוא האינטרס הציבורי שיתאפשר לכל אדם מן הציבור להגיש תלונה, ללא מורא וללא חשש שמא ייחשף לתביעה אזרחית או לקובלנה פלילית, כך שהרשויות המוסמכות יקבלו מידע בנושאים עליהם הן מופקדות. מטעם זה, אין נפקא מינה מה המניע להגשת התלונה, אם למטרה נעלה של "תיקון עולם" והגשמת שלטון החוק, או בשל יצר נקמנות ושנאה או מניע אישי אחר, ובלבד שהמתלונן האמין בתום לב באמיתות תוכן התלונה. זאת, מאחר שלרשויות המוסמכות יש ענין בקבלת מידע אמיתי, גם אם המניע למסירתו הוא פסול - ע"א 788/79 ריימר נ' עיזבון רייבר, פ"ד לו(2) 141, 149 (1981)".

30. מאחר שכאמור, לא ניתן לומר כי האמירה אודות "שחיתות" בתובעת הינה אמת, וקשה לומר כי אמריה זו הינה "פרט לוואי שאין בו פגיעה של ממש", אזי יש לבחון האם חוסה הנתבע תחת הגנות נוספות.

הגנת סעיף 15- תום הלב

31. סעיף 15 קובע, בין היתר, כך:
" במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה אם הנאשם או הנתבע עשה את הפרסום בתום לב באחת הנסיבות הללו:
...
(8) הפרסום היה בהגשת תלונה על הנפגע בעניין שבו האדם שאליו הוגשה התלונה ממונה על הנפגע, מכוח דין או חוזה, או תלונה שהוגשה לרשות מוסמכת לקבל תלונות על הנפגע או לחקור בעניין המשמש נושא התלונה: אולם אין בהוראה זו כדי להקנות הגנה על פרסום אחר של התלונה, של דבר הגשתה או של תכנה:
..."
כלומר, ההגנה לפי סעיף 15 תחול רק אם יתקיים באותו פרסום מרכיב נוסף והוא שהפרסום נעשה "בתום לב". "תום לב" כאמור, אינו נדרש בכל הנוגע להגנת סעיף 14.

32. הנתבע ומר פדול שלחו את מכתבם למבקר המדינה, מתוקף תפקידו כגוף הממונה על הביקורת על גופים ומוסדות ציבוריים, וזאת לאחר שלטענתם, לא קיבלו את הדוחות הכספיים לצורך ביצוע הבירור בעצמם. דרישתם לקבלת הדו"חות הכספיים באה על רקע תפקידם בתובעת, הנתבע כמזכיר השלוחה ומר פדול כנציג המשפחות השכולות מפקיעין. מאחר שמבקר המדינה הוא כתובת אפשרית עבור הנתבע ומר פדול, בהיותו גוף המוסמך לקבל תלונות על התובעת, אזי מתקיימות נסיבות סעיף 15(8). יובהר כי לא הובאה כל ראיה כי מכתבם של הנתבע ומר פדול נשלח אל גורמים נוספים, זולת מבקר המדינה ועל כן, מתקיימות נסיבות הסעיף, כנדרש.

33. כעת, יש לבחון האם נשלח המכתב בתום לב.
ראשית, עומדת לנתבע החזקה המופיעה בסעיף 16 לחוק, לפיה, משהוכח על ידי הנתבע כי עשה את הפרסום באחת הנסיבות האמורות בסעיף 15, ושהפרסום לא חרג מתחום הסביר באותן נסיבות, חזקה עליו שעשה את הפרסום בתום לב.
בחינת הנסיבות שבפניי מעלה כי הפרסום לא חרג מתחום הסביר באותן נסיבות. חזקה זו לא נסתרה על ידי התובעת, כהוא זה.
חרף העלאת הטענות השונות, הן ביחס לאינטרסים שיש, לכאורה, לנתבע והן ביחס לאינטרסים שיש, לכאורה, למר פדול, במשלוח מכתב תלונה למבקר המדינה, התרשמתי אני כי חשיבות התובעת בעיניי הנתבע, אח שכול, ומר פדול, אב שכול, היתה גבוהה ביותר. מעדויותיהם ניתן היה להתרשם בנקל כי פגיעה בתובעת היא גם פגיעה בהם, בהיותם חלק מקהילת המשפחות השכולות בעדה הדרוזית, עדה אשר לשמה הוקמה התובעת. התרשמתי כי לא היתה להם כל כוונה לפגוע בתובעת, שהרי הם עצמם היו חלק ממנה ואף נלחמו יחדיו בניסיון לשנות מן ההחלטה להוציאם מחברותם בתובעת.
משכך, איני מקבלת את הטענה כי מכתבם למבקר המדינה נשלח מתוך רצון לפגוע בתובעת.
ויודגש, גם אם היו השניים בעלי אינטרס, עדיין אין בכך כדי למנוע החלת ההגנה של סעיף 15, כל עוד המדובר בפרסום בתום לב בנסיבות המנויות בסעיף.
(לעניין זה ר' ספרו של שנהר, בעמ' 303-305).

34. שנית, גם בלא החזקה כאמור, בחינת התנהגותו של הנתבע, בפועל, מביאה למסקנה כי הנתבע נהג בתום לב, כפי שיובהר להלן.
מתצהיר הנתבע, אשר לא נסתר, עולה כי לאורך תקופה, ביקש הנתבע לקבל הסברים אודות הצעת התקציב, אולם נענה בשלילה על ידי מר נסראלדין. הנתבע אף העלה בפני מר נסראלדין את טענותיו ואף מסר לו אודות שמועות בדבר ניצול כספים שלא למטרותיהם. חרף זאת, אין מחלוקת כי הנתבע לא זכה לקבל לעיונו את הדו"חות הכספיים, או לקבל תשובות ענייניות, זולת הבטחות ממר נסראלדין כי הניהול הוא תקין. כך גם, לאורך תקופת עבודת הנתבע אצל התובעת, טען כי לא זכה לתגובות ולשיתוף פעולה מיו"ר יד לבנים הארצי ומגורמים שונים בארגון הארצי לפניותיו בנושאים שונים. משכך, נוכח הנתבע כי לא נותרה לו ברירה מלבד פנייה למבקר המדינה.
(ראה עדותו של הנתבע, פרוטוקול דיון הוכחות מיום 06.07.11 עמוד 13 שורה 33, עמוד 14 שורה 1-6, עמוד 16 שורה 4-9, עמוד 17 שורה 27-33 ועמוד 18 שורה 1-3).
בעדותו בפניי, התרשמתי כי הנתבע חש יראת כבוד כלפי מר נסראלדין ועל כן נמנע מהעלאת טענותיו על הכתב. הנתבע הדגים והבהיר הערותיו במכתב, אשר לדבריו, נסמכו על דברים שידע מידיעה אישית, כמו למשל, ביחס לשטח הנטען של המדשאה בדלית-אל-כרמל. מדבריו, הנתמכים בעדותו של מר פדול, עולה כי עוד טרם קיבל את תפקיד הממונה על היתומים והאלמנות, כבר הכריז על כוונתו להגיש תלונה על התנהלות התובעת ועל כן, טענת התובעת לאורך כל ההליך, כי מקורה של התלונה בפיטוריו של הנתבע מעבודתו, אינה עומדת. הוצאת הנתבע מחברותו בתובעת הגיעה עוד בהמשך.
מסקנתי מעדויות הנתבע ומר פדול היא כי השניים האמינו בתום לב שהאמור במכתבם הוא אמת וכי אכן קיים חשש לאי-סדרים, חשש המצדיק פנייה למבקר המדינה, על מנת שזה יבדוק את הטענות ויסיר את אותם חששות.

חשוב לציין כי ברקע הדברים התנהלה מסכת ארוכה של התניות והגבלות באשר להמשך עבודתו של הנתבע על רקע עיקולים אשר רבצו על משכורתו. לא מן הנמנע כי מסכת זו הרעה את האווירה והעכירה את היחסים בין הנתבע למר נסראלדין בעצמו. מכתבו של מר נסראלדין מיום 8.6.09 החושף את ענייניו הכספיים של הנתבע בפני כלל המשפחות השכולות החברות בתובעת ובחירת התובעת להגיש תביעתה אך ורק נגד הנתבע ולא נגד מר פדול, מצביעים אף הם על אופי היחסים בין הצדדים. ואולם, בנסיבות העניין, אני מוצאת כי הנתבע היה משוכנע באמיתות דבריו באשר לחשש לאי-סדרים העולה מסעיפי התקציב ומטרתו בפנייה אל מבקר המדינה, היתה כי העניין ייבדק ותימנע פגיעה במשפחות השכולות. לפיכך, המדובר במניע לגיטימי ולא במניע אישי נקמני, כפי טענת התובעת.

משנשלח המכתב בתום לב, בנסיבות המנויות בסעיף, אזי זכאי הנתבע להגנת סעיף 15(8).

סוף דבר

35. על יסוד האמור לעיל, אני מורה על דחיית התביעה.

אחר ששקלתי את מכלול השיקולים, בין היתר את זהות הצדדים ואת התנהלותם עובר להגשת התביעה ובמהלכה, אני מוצאת לחייב את התובעת לשלם לנתבע הוצאות ושכ"ט עו"ד בגין ההליך בסך כולל של 10,000 ₪.

סכום זה ישולם בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל.

זכות ערעור כחוק.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. אשם תורם לשון הרע

  2. התיישנות לשון הרע

  3. בחינת אמרות לשון הרע

  4. מחיקת תביעה לשון הרע

  5. בוררות בתביעת לשון הרע

  6. גילוי מסמכים לשון הרע

  7. מכתב תלונה למבקר המדינה

  8. אחריות שילוחית בלשון הרע

  9. מבחן אובייקטיבי לשון הרע

  10. הפרת חובה חקוקה לשון הרע

  11. אינטרס ציבורי בפרסום לשון הרע

  12. העברת תיק ועד בית - לשון הרע

  13. אחריות גלובס בגין פרסום לשון הרע

  14. טענת הוצאת דיבה עקב האשמות כוזבות

  15. אחריות על פרסום לשון הרע בפורום באינטרנט

  16. אחריות ספק אינטרנט לפרסומי לשון הרע של גולשים

  17. תביעה לקבלת פיצויי פיטורים ופיצוי בגין לשון הרע

  18. חובת דיווח חסרי ישע - תביעה לפי חוק איסור לשון הרע

  19. תביעת לשון הרע נגד הוצאה לפועל (הרשות לאכיפה וגבייה)

  20. תביעה על סך 70,000 ₪ לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה- 1965

  21. האם פרסום כותרת בעיתון בדבר פיטורים מהעירייה מהווה לשון הרע ?

  22. תביעה של כתב ספורט בגין פרסום לשון הרע באתר אינטרנט של אוהדים

  23. לשון הרע - סירוב שיק מחמת היעדר כיסוי מספיק עלול לבזות אדם ולהשפילו

  24. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון