שעות נוספות מוצאי שבת


רקע כללי ועובדות שאינן במחלוקת

1. בפנינו תביעת מר גיא אהרון, התובע והנתבע שכנגד (להלן: "התובע") לגמול בעד עבודה בשעות נוספות, דמי נסיעות, פדיון חופשה, פדיון דמי הבראה, פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת, ותביעה שכנגד של הנתבעת והתובעת שכנגד (להלן: "הנתבעת") לפיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת להתפטרות, פיצוי בגין נזק שנגרם עקב הפקרת משמרת ועוגמת נפש.

2. אין מחלוקת כי התובע עבד אצל הנתבעת בפיצריה שבניהולה בין 6/06 ל-3/08. הצדדים חלוקים בשאלה אם התובע זכאי להפרשי שכר בגין עבודה בשעות נוספות, דמי נסיעות, פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת. לעניין פיצויי הפיטורים ודמי הודעה מוקדמת, המחלוקת היא אם התובע פוטר, כטענתו, או שמא התפטר, כטענת הנתבעת.

3. אשר לתביעת התובע לפדיון דמי הבראה – אין מחלוקת כי דמי הבראה לא שולמו לתובע וכי הוא זכאי לפדיון דמי הבראה כפי שנתבעו (עדות מר דורון מועלם בפרוטוקול הדיון מיום 15.1.09 בעמ' 7, שורה 12).

4. אין מחלוקת כי התובע זכאי לפדיון חופשה ואולם קיימת מחלוקת לעניין גובה הסכום (פרוטוקול 15.1.09, עמ' 7, שורה 15-17).

5. דיון להוכחות נקבע ליום 15.1.09. במועד זה נשמעו עדותם של התובע ושל בעלי הנתבעת, מר יעקב פטל ומר דורון מועלם. בתום הישיבה החליט בית הדין לאפשר לתובע להגיש ראיות נוספות בתמיכה לתביעתו לגמול בעד עבודה בשעות נוספות. התובע אכן הגיש ראיות נוספות ביום 12.2.09 והתקיים דיון נוסף בו העידו התובע ומר יעקב פטל.
התביעה לפיצויי פיטורים ולדמי הודעה מוקדמת

העובדות

6. התובע התקבל לעבודה כשליח במשמרת ערב ועבד בתפקיד זה מתחילת עבודתו עד למועד שבו עובד אחר של הנתבעת, אשר מילא תפקיד של שליח בוקר, נסע לחו"ל. נסיעתו של אותו עובד (שמו שימי אסור) היתה מתוכננת להיות נסיעה קצרה, כחודש לערך, ועם נסיעתו החליף התובע אותו בתפקיד שליח בוקר.

7. נסיעתו של שימי אסור התמשכה מעבר למתוכנן והתובע המשיך למלא את תפקידו כשליח בוקר.

8. לתובע הובהר שמשרת שליח הבוקר שייכת לשימי אסור, ושככל ששימי אסור יחזור מחו"ל הוא יחזור לעבודה כשליח בוקר בפיצריה (עמ' 4 לפרוטוקול מיום 15.1.09, שורות 3-5).

9. שימי אסור חזר לבסוף לארץ אך לא חזר לעבוד בנתבעת. למרות זאת, הובהר לתובע כי בשל גיוסו הצפוי בחודש אוגוסט 2008, ובשל הצורך בקבלת עובד למשרת שליח בוקר לטווח ארוך, נוקטת הנתבעת פעולות לגיוס שליח בוקר לעבודה לטווח ארוך וכי אין משרת שליח הבוקר מובטחת לו עד גיוסו (עמ' 3 לפרוטוקול 15.1.09, שורות 18-19, עמ' 4
, שורות 12-13).

10. ביום 7.3.08, שחל ביום שישי, הודיע מר פטל לתובע שייתכן שהחל מהשבוע הבא יגיע שליח בוקר. ביום 8.3.08, במוצאי שבת, הודיע מר פטל לתובע כי אכן גוייס שליח בוקר וכי החל מהשבוע הבא יחזור התובע לעבודה כשליח ערב. התובע התנגד להודעה זו והתווכח עם מר פטל. התובע העיד כי אמר למר פטל כי אין זה הוגן להודיע לו ערב לפני על שינוי בתפקידו משליח בוקר לשליח ערב. התובע, לאחר שסיים את השיחה עם מר פטל, התקשר למר דורון מועלם ולטענת התובע מר מועלם גילה הבנה לעמדתו (ראו האמור במסמך הנספח לכתב התביעה שאושר על ידי התובע בעדותו). מר מועלם אישר בעדותו כי אמר לתובע כי ניתן יהיה לפתור את הבעיות למחרת (פרוטוקול 15.1.09, עמ' 6 שורות 7-8, עמ' 7, שורה 1). לאחר מכן שוחח התובע שוב עם מר פטל. לטענת התובע, מר פטל אמר לו באותה שיחה שאם החלטתו לשבצו כשליח ערב החל מיום א' למחרת אינה מוצאת חן בעיניו הוא יכול ללכת הביתה (ראו האמור במסמך הנספח לכתב התביעה שהתובע אישר בעדותו וכן עדות התובע בפרוטקול 15.1.09 בעמ' 5, שורה 7). מר פטל לא הכחיש בפנינו כי אמר זאת לתובע.

11. בעקבות שיחתו האחרונה עם מר פטל, עזב התובע את המשמרת באותה מוצאי שבת. עובד אחר של הפיצריה הודיע לשותפים, מר פטל ומר מועלם, כי התובע עזב את הפיצריה, והם פעלו להבאת עובד אחר למלא את מקומו, אך עברו כשעתיים עד שהגיע העובד המחליף. הנתבעת טענה בפנינו כי נטישת המשמרת על ידי התובע גרמה נזק למוניטין של הפיצריה שכן בעטיה נגרם עיכוב בהבאת משלוחים לבתי הלקוחות. בהקשר זה צויין כי משמרת של מוצאי שבת היא משמרת עמוסה במיוחד.

12. ביום א', 9.3.08, הגיע התובע לפיצריה ושוחח עם מר מועלם. מר מועלם הודיע לתובע כי הוא צריך להתייעץ עם מר פטל כיצד לנהוג בתובע, ולאחר כיומיים הודיע לתובע כי הוא ומר פטל החליטו כי הם ייאותו להחזיר את התובע לעבודה אם התובע יכתוב מכתב התנצלות על כך שנטש את המשמרת במוצאי שבת הקודם (עדות מר מועלם, פרוטוקול 15.1.09 בעמ' 7, שורות 4-8). התובע לא הסכים לדרישה לכתוב מכתב התנצלות ולא חזר לעבודה.

13. התובע אישר את טענת הנתבעת לפיה הובהר לו שמשרת שליח בוקר אינה מובטחת לו, אך טען כי היה סיכום בינו לבין נציגי הנתבעת שתינתן לו הודעה מראש על השבתו לתפקיד שליח ערב (פרוטוקול 15.1.09, עמ' 4, שורה 13). לדבריו, הודעת מר פטל במוצאי שבת, 8.3.08, כי למחרת ישוב לתפקיד שליח הערב היוותה הפרה של סיכום זה והדבר פגע בו בשל עבודה נוספת שהיתה לו בערבים (ראו המסמך שהתובע הגיש במצורף לכתב התביעה). התובע טען שעזב את המשמרת לאחר שמר פטל אמר לו שאם החלטת הנתבעת על החזרתו למחרת לתפקיד שליח ערב אינה מקובלת עליו – הוא יכול ללכת הביתה.

טענות הצדדים

14. התובע טוען שבהודעת מר פטל לפיה הוא יכול לעזוב אם ההחלטה להעבירו למשמרת הערב אינה מוצאת חן בעיניו, ובסירוב הנתבעת להחזירו לעבודה ללא מכתב התנצלות, יש משום מעשה פיטורים.


15. הנתבעת כופרת בטענה כי פיטרה את התובע. לטענתה, התובע עשה דין לעצמו כאשר עזב את משמרתו במוצאי שבת ביום 8.3.08. בכך, לטענת הנתבעת, נטש התובע את העבודה והתפטר. הנתבעת מדגישה כי "לא יעלה על הדעת שעובד, שעובד בחברה מסודרת יפעל על דעת עצמו" (תגובת הנתבעת מיום 8.2.09).

הכרעה

16. במחלוקת זו שבין הצדדים מקבלים אנו את עמדת התובע כי פוטר, מהטעמים שיפורטו להלן.

17. כידוע, פיטורים או התפטרות הינם אקטים חד צדדיים של צד ליחסי עבודה, המבטאים באופן חד משמעי רצונו של אותו צד להביא לסיום קשר העבודה שבין הצדדים (דב"ע שם/116-3 שלמה סלמה נ. מדינת ישראל, פד"ע יב 375). איננו מקבלים את טענת הנתבעת כי בעזבו את הפיצרייה במשמרת מוצאי שבת ביום 8.3.08, התפטר התובע, כי לא ניתן ללמוד מעזיבת התובע כוונה חד משמעית להביא לסיום את יחסיו עם הנתבעת. התובע התרעם על מה שהיה בעיניו הפרת הסיכום לפיו תינתן לו הודעה מוקדמת לפני החזרתו לתפקיד שליח ערב, ועזב לאחר שמר פטל אמר לו, בשיחה השנייה ביניהם, כי אם החלטת הנתבעת אינה מוצאת חן בעיניו הוא יכול ללכת הביתה (נזכיר כי מר פטל לא הכחיש את טענת התובע כי כך אמר לתובע). התובע חזר לפיצריה למחרת ושוחח עם מר מועלם כפי שמועלם אף הזמינו לעשות בשיחתם במוצאי שבת. בהתאם לכך לא היתה הנתבעת רשאית להסיק מהעובדה שהתובע עזב את המשמרת במוצאי שבת כאקט של התפטרות.

18. יודגש, כי איננו רואים בהודעתו האמורה של מר פטל משום הודעת פיטורים. מעשה הפיטורים של הנתבעת הוא באי הסכמתה להחזיר את התובע לעבודה בלא שיחתום על מכתב התנצלות. עמדתה זו של הנתבעת היתה מבוססת על הנחתה שהתובע התפטר וכי עומדת לה הרשות להתנות תנאים לקבלתו חזרה לעבודה. אלא שהנחתה זו של הנתבעת היתה שגויה. התובע לא התפטר. הוא הופיע ביום ראשון, 9.3.08, בפיצריה, וביקש את עמדת הנתבעת לגבי המשך העסקתו. מכאן שהיה צריך להיות ברור לנתבעת שהתובע לא ביצע אקט התפטרות ברור וחד משמעי. העובדה שהנתבעת בחרה לראות בתובע כמי שהתפטר בדרך של נטישת העבודה, אינה יכולה להועיל לה. ידועה הפסיקה על פיה סיווגו של אקט כהתפטרות או כפיטורים איננו נובע מן האופן שבו רואה הצד שכגנד את אותו אקט, ואין כל
תוקף לאמירה של צד ליחסי עבודה שאם הצד שכנגד ינהג, או לא ינהג, כך או אחרת, הוא יראה באותה התנהגות משום פיטורים או התפטרות (דב"ע לה/45-3 נטשה מחמד נ. יזרום בע"מ, פד"ע ז 64).

19. לכל היותר יכולה הנתבעת לטעון שבעזיבתו את משמרתו במוצאי שבת, ביצע התובע עבירת משמעת, וכי בעטייה יש להפחית את פיצויי הפיטורים המגיעים לו או להפחית את דמי ההודעה המוקדמת המגיעים לו. בנסיבות העניין, איננו סבורים שיש להפחית מפיצויי הפיטורים ומדמי ההודעה המוקדמת המגיעים לתובע, משום שמקובלת עלינו טענת התובע כי הודעת הנתבעת באתראה של יום אחד בדבר שינוי תפקידו לשליח ערב, לאחר שבפועל ביצע תפקיד של שליח בוקר במשך תקופה משמעותית, לא היתה ראויה ומשום שמר פטל אמר לתובע כי הוא יכול ללכת הביתה אם ההחלטה אינה מוצאת בעיניו.

20. אשר על כן אנו קובעים כי הנתבעת פיטרה את התובע ללא הודעה מוקדמת, ומגיעים לתובע פיצויי פיטורים.

21. חישבנו את ממוצע משכורותיו של התובע בשנים עשר חדשי העבודה המלאים האחרונים להעסקתו (3/07 עד 2/08), כולל נסיעות (מאחר שכפי שיפורט להלן, מקובלת עלינו טענת התובע לפיה דמי הנסיעות המופיעים בתלושי השכר נגרעו משכר העבודה שהגיע לו בגין שעות עבודתו, בעוד שהיה על הנתבעת להוסיף אותם לשכר העבודה). ממוצע משכורותיו כאמור הינו בסך 3,092 ₪. אשר על כן יש לחשב את פיצויי הפיטורים ואת דמי ההודעה המוקדמת המגיעים לתובע לפי סכום זה.

22. התובע עבד אצל הנתבעת 21 חודשים (איננו יודעים באיזה שלב בחודש 6/06 החל עבודתו – מתלוש השכר עולה שכפי הנראה לא עבד חודש מלא). לפיכך פיצויי הפיטורים המגיעים לו הם בסך 5,411 ₪.

23. אשר להודעה המוקדמת, החלטנו שלא לפסוק לתובע הודעה מוקדמת הואיל והיתה לתובע תרומה לתהליך שהוביל לפיטוריו, והואיל ולפי העדויות שהובאו בפנינו, התובע החל באופן מיידי לעבוד בעסק הסמוך לפיצריה, שגם הוא עיסוקו במזון מהיר, וזאת בהמשך לקשרים שקיים עם אותו עסק במקביל לעבודתו אצל הנתבעת.

התביעה לדמי נסיעות

24. בדיון שהתקיים בפנינו ביום 12.2.09 הוכיח התובע את טענתו כי דמי הנסיעות נגרעו מסה"כ השכר בעד שעות עבודתו. התובע הדגים זאת בהפנותו לתלוש משכורת לחודש 10/07. בחודש זה סה"כ שעות העבודה היה, על פי פלט שעון הנוכחות הממוחשב שהגיש, 197.50 שעות (171.12 שעות רגילות ו-26.40 שעות "שבתון" – כלומר – שעות שבוצעו במוצ"ש). תלוש השכר לחודש זה מורכב משכר יסוד בסך 3,938 ₪ ומסך 216 ₪ "דמי נסיעות". סה"כ התשלומים: 4,154 ₪. סכום זה, כאשר הוא מחולק ל-197.5 הוא 21.03 ₪ לשעה. סכום זה מתאים לשכר השעתי עליו העיד מר מועלם (פרוטוקול 15.1.09, עמ' 5, שורה 17).

25. למעשה, הנתבעת לא הכחישה את טענת התובע לפיה גרעה ממכפלת שעות העבודה בשכר השעתי את דמי הנסיעות. טענת הנתבעת היתה אחרת: שבשל כך שהיא שילמה לעובדיה שכר שעתי שעלה על שכר המינימום לשעה, היא יצאה ידי חובת תשלום הנסיעות באשר דמי הנסיעות גולמו בשכר השעתי הגבוה משכר המינימום.

26. טענת הנתבעת אינה מקובלת עלינו. אמנם ניתן לכלול דמי נסיעות בשכר, הסכם לכלילת דמי הנסיעות בשכר צריך להיות ברור וחד משמעי (דב"ע 98/63-3 גדי בובליל נ. א.א.צ. שירותים משפטיים בע"מ, פד"ע לב 91). לפיכך, היה מוטל על הנתבעת להוכיח קיומו של הסכם מפורש על פיו השכר השעתי מגלם בתוכו את דמי הנסיעות, כפי שטענה. הנתבעת לא הוכיחה כל הסכם מפורש כזה.

27. אשר על כן יש לפסוק לתובע דמי נסיעות בעד כל תקופתו עבודתו. דמי הנסיעות החודשיים (לפי "חופשי חודשי") עמדו בסוף תקופת עבודת התובע על 220 ₪. לפיכך יש לפסוק לתובע סך 4,620 ₪ (21X220).


דמי הבראה

28. התובע תבע דמי הבראה בסך 2,226 ₪ עבור 7 ימי הבראה. הנתבעת הודתה בחובתה לשלם לתובע את דמי ההבראה הנתבעים. אשר על כן יש לפסוק לתובע דמי הבראה בסך 2,226 ₪.

פדיון חופשה

29. התובע תבע פדיון חופשה בסך 2,671 ₪ עבור 21 ימי חופשה, לפי 127 ₪ ליום חופשה.

30. הנתבעת הודתה בחובתה לשלם לתובע פדיון חופשה, אך טענה כי תביעת התובע מוגזמת באשר היא מבוססת על הנחה של עבודה במשרה מלאה.

31. טענת הנתבעת אינה מקובלת עלינו. ערך יום העבודה לו טען התובע אינו משקף עבודה במשרה מלאה. התובע טען בכתב התביעה כי משרתו היתה בשיעור 77%. שיעור זה הגיוני לאור ממוצע משכורות התובע ב-12 חודשי עבודתו המלאים, כפי שפירטנו לעיל. הנתבעת לא הביאה ראיות להוכחת שיעור משרה אחר.


32. 21 ימי חופשה אינם יותר מהימים שהתובע צבר בתקופת עבודתו לפי חוק חופשה שנתית, התשי"א-1951. הנתבעת לא הציגה כל ראיות לעניין ניצול חופשה בפועל על ידי התובע.

33. אשר על כן אנו מקבלים את התביעה ופוסקים לתובע פדיון חופשה בסך 2,671 ₪.

תביעה לגמול בעד עבודה בשעות נוספות

34. התובע הגיש לבית הדין ביום 19.1.09 את תדפיסי שעון הנוכחות הממוחשב בגין חלק מחודשי עבודתו כדי להוכיח את תביעתו לגמול בעד עבודה בשעות נוספות. לכל תדפיס כזה צירף התובע טבלה שהפיק בעצמו, אשר לטענתו משקפת את הנתונים בתדפיסים. קיימים פערים בין תדפיסי שעון הנוכחות לבין הטבלאות שערך התובע ולכן בית הדין מסתמך על שעון הנוכחות בלבד.

35. על פי תדפיסי כרטיס הנוכחות עבד התובע מספר שעות נוספות כמפורט להלן. השעות הנוספות נמנות לאחר שמונה וחצי שעות (בהנחת קיומה של הפסקה רצופה בת חצי שעה לפחות כדרישת סעיף 20 לחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951, אשר אינה נמנית עם "שעות העבודה" לפי סעיף 1 לחוק). כמו כן, ביצענו עיגול כלפי מעלה או למטה לחצי שעה או לשעה שלמה (כך ששעה ו-16 דקות ייחשבו כשעה וחצי ואילו שעה ו-14 דקות ייחשבו כשעה).

ביום 15.1.07 – 1.5 שעות.
ביום 16.1.07 – 1 שעה.
ביום 12.2.07 – 2 שעות.
ביום 28.2.07 – 4.5 שעות.
ביום 6.3.07 – 0.5 שעות.
ביום 22.3.07 – 1.5 שעות.
ביום 29.3.07 – 3 שעות.
ביום 1.4.07 – 3 שעות.
ביום 24.5.07 – 2 שעות.
ביום 31.5.07 – 4.5 שעות.
ביום 28.6.07 – 6 שעות.
ביום 9.7.07 – 2 שעות.
ביום 11.7.007 – 5 שעות.
ביום 24.7.07 – 3 שעות.
ביום 20.9.07 – 2.5 שעות.
ביום 30.9.07 – 5.5 שעות.
ביום 2.10.07 – 3.5 שעות.
ביום 14.10.07 – 6.5 שעות.
ביום 15.10.07 – 4.5 שעות.
ביום 16.10.07 – 1 שעה.
ביום 17.10.07 – 1.5 שעות.
ביום 25.10.07 – 1.5 שעות.
ביום 1.11.07 – 1 שעה.
ביום 22.11.07 – 0.5 שעה.
ביום 19.12.07 – 2 שעות.
ביום 20.12.07 – 5 שעות.
ביום 23.12.07 – 3.5 שעות.
ביום 24.12.07 – 1 שעה.
ביום 10.1.08 – 2 שעות.
ביום 14.1.08 – 0.5 שעות.
ביום 16.1.08 – 0.5 שעות.
ביום 21.1.08 – 0.5 שעות.
ביום 22.1.08 – 1 שעה.
ביום 2.2.08 – 6 שעות.

סה"כ שעות לפי 125% - 50 שעות.
סה"כ שעות לפי 150% - 32 שעות.

יצויין כי לא זיכינו את התובע בשעות נוספות בגין 27.1.08, 28.1.08 ו-29.1.08 ו-31.1.08 בשל כך שהרישום בתדפיס שעון הנוכחות אינו ברור.

36. לפי ערך שעת עבודה של 21 ₪ - הסכום המגיע לתובע עבור שעות נוספות בערך 125% הינו 262.50 ₪ (21X50=
1,050) לחלק ל-4=262.50. הסכום המגיע לתובע עבור שעות נוספות בערך 150% הינו 336 ₪ (21X32=672) לחלק ל-2 = 336. אשר על כן יש לפסוק לתובע סך 598.50 ₪ כגמול בעד עבודה בשעות נוספות (262.50 + 336).
התביעה שכנגד

37. לאור האמור לעיל, אין הנתבעת זכאית לפיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת להתפטרות, באשר היא זו אשר פיטרה את התובע.

38. הנתבעת לא הוכיחה כי בעזיבתו את משמרתו ביום 8.3.08 במוצאי שבת הפר התובע חובה שהיתה מוטלת עליו כלפיה, במיוחד לאור דברי מר פטל בשיחתו עם התובע (אשר דבר אמירתם לתובע לא הוכחש על ידו) לפיהם התובע יכול ללכת הביתה. מעבר לכך, הנתבעת לא הוכיחה את נזקיה הנטענים, אף כי סביר להניח שעסקי הנתבעת נפגעו במידת מה כתוצאה מכך שהמשמרת לא היתה מאויישת באופן מלא למשך כשעתיים עד להגעתו של מחליפו של התובע.

39. לאור האמור, התביעה שכנגד נדחית.

סוף דבר

40. התביעה מתקבלת ברובה, כמפורט להלן, והתביעה שכנגד נדחית. הנתבעת תשלום לתובע את הסכומים הבאים:

א. סך 5,411 ₪ בגין פיצויי פיטורים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 8.3.08 ועד לתשלום בפועל.
ב. דמי נסיעות בסך 4,620 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 8.3.08 ועד לתשלום בפועל.
ג. פדיון דמי הבראה בסך 2,226 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 8.3.08 ועד לתשלום בפועל.
ד. פדיון חופשה בסך 2,671 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 8.3.08 ועד לתשלום בפועל.
ה. גמול עבודה בשעות נוספות בסך 598.50 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 8.3.08 ועד לתשלום בפועל.

41. כמו כן, הנתבעת תשלם לתובע הוצאות משפט בסך כולל של 1,000 ₪. סכום זה ישולם תוך 30 ימים, שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית עד לתשלומו בפועל.

42. ערעור על פסק דין זה טעון רשות של בית הדין הארצי לעבודה. בקשה לרשות ערעור יש להגיש לבית הדין הארצי תוך 15 ימים מיום המצאת פסק הדין לצדדים.

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון