שעות נוספות עבודה בשבת

הסוגייה העיקרית העומדת להכרעתנו היא האם תוספת מחזור ששולמה לנהג משאית באה במקום תשלום גמול שעות נוספות והאם על התובע לשאת בנזקים שנגרמו לכאורה על ידו במהלך עבודתו.

בפנינו תביעה לתשלום שכר עבודה, דמי הודעה מוקדמת, פיצויי פיטורים ודמי חופשה שנתית ותביעה שכנגד בגין נזקים ממוניים שגרם התובע לטענת הנתבעת בגין תאונות שביצע, החלפת צמיגי רכב ע"ח הנתבעת, אי חידוש רשיון הנהיגה ותשלום יתר של ימי החופשה.

העובדות כפי שעלו מחומר הראיות:
1. התובע עבד אצל הנתבעת כנהג משאית כבדה החל מיום 01/05/02 ועד ליום 18/02/08 (69.5 חודשים).

2. הנתבעת הינה חברת הובלה וחברה בהתאחדות מפעלי ההובלה בישראל.

3. ההסכם הקיבוצי הכללי בענף ההובלה חל על מערכת היחסים שבין הצדדים (להלן: "ההסכם הקיבוצי").

4. בתלושי השכר לא קיבל התובע תשלום עבור שעות נוספות.

5. שכרו של התובע הורכב משכר יסוד בתוספת מחזור ו/או פרמיה, אש"ל ותוספות שבת.

6. לא נחתם הסכם עבודה בין הצדדים.

טענות הצדדים:

טענות התובע:
1. לתובע לא שולמה תמורה בגין שעות נוספות שביצע.

2. הוצאות אש"ל ששולמו לתובע הינן שלא על פי הקבוע בהסכם הקיבוצי.

3. כמו כן טוען התובע כי הינו זכאי לפיצויי פיטורים ולחלף הודעה מוקדמת וכי הנתבעת ניכתה ממשכורותיו האחרונות 30 ימי חופשה, למרות שהתובע לא נטל חופשה.

4. עוד טוען התובע כי הנתבעת מסרבת להעביר על שמו את פוליסת ביטוח המנהלים.

טענות הנתבעת:
1. התובע הפר את התחייבויותיו כלפיה וגרם לה נזקים ממוניים בלתי הפיכים.

2. מאחר שלתובע שולם שכר בסיס ותוספת מחזור הנגזרת מסך הכנסות המשאית ושהוגדרו בתלוש השכר כ"תוספת מחזור", הרי שעל פי חוברת תנאי עבודה לנהגים בענף ההובלה התובע אינו זכאי לגמול שעות נוספות. התובע אינו זכאי לקבל גם תוספת מחזור וגם גמול בגין שעות נוספות.

3. הנתבעת שילמה לתובע מידי חודש בחודשו אש"ל בסך של 200 ₪ ובנוסף המציא התובע קבלות בגין הוצאות אש"ל וזכה לקבל החזרים בגין הוצאות אלה ולכן, התובע אינו זכאי לכל תוספת נוספת בגין אש"ל.

4. התובע התפטר מעבודתו מבלי שנתן הודעה מוקדמת ועל כן הנתבעת זכאית לקבל מהתובע חלף הודעה מוקדמת בגין התפטרותו מעבודתו אצלה בסך 5,775 ₪.

5. התובע קיבל במהלך עבודתו אצל הנתבעת 107 ימי חופשה למרות שהיה זכאי ל- 82.5 ימי חופשה. התובע נותר לנתבעת חייב בגין חופשה שנתית סך של 3,580 ₪.

6. בתביעה שכנגד הנתבעת תובעת מהתובע נזקים כספיים בגין תאונות שבהן היה מעורב בסך 50,000 ₪. התובע חתם על כתב התחייבות המחייבו לשאת בנזקים שיגרמו לנתבעת על ידו. בתיק האישי מצוי העתק נוהלי עבודה לפיו מתחייב התובע לשאת בנזקים שייגרמו לנתבעת.

7. התובע נטל צמיגים ברכב אותו הוביל על חשבון הנתבעת והנתבעת נאלצה לשלם בעבורם. בבדיקת פוליגרף שנערכה לתובע נמצא התובע דובר שקר באשר לפרשת "הצמיגים". בגין רכיב תביעה זה נגרם לנתבעת נזק בסך של 20,000 ₪.

8. התובע התרשל בחידוש רשיון הנהיגה שלו והעמיד את הנתבעת בפני עובדה מוגמרת כי הוא אינו יכול לנהוג בהיעדר רשיון בתוקף, לכן הנתבעת נאלצה לספוג הפסדים בשל עמידת כלי הרכב. התובע לא דיווח לנתבעת על שינויים באשר לרשיון הנהיגה שלו. הנתבעת העמידה רכיב תביעה זה על סך 30,000 ₪.

9. התובע חיבל במערכת המיחשוב של הרכב על מנת להסוות את מחדליו. התובע לא מסר דוחות טכוגרפים לנתבעת על מנת שלא ניתן יהיה לעקוב אחר מהירות נסיעתו ולאתרו.

10. התובע ביצע עבירות משמעת רבות, איחר לעבודתו ונעדר מהעבודה ללא תיאום.

11. במהלך תקופת עבודתו הקים התובע חברת הובלות משלו על חשבון זמן עבודתו אצל הנתבעת ובכך נטל התובע פרנסה מאת הנתבעת והפר את הסכם שמירה על סודיות ואי-תחרות. הנתבעת העמידה רכיב תביעה זה על סך 100,000 ₪.

עדויות:
שמענו את עדות התובע ומטעם הנתבעת נשמעו עדותם של מר אהוד כהן מהמכון הישראלי לפוליגרף, הגב' מירי פרחי, חשבת שכר בנתבעת ומר אלברט כהן, מנהל סניף אשדוד של הנתבעת.

הכרעה:
לאחר ששמענו את העדים בתיק, עיינו במסמכים ובחנו את טענות הצדדים, באנו לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל.

הסוגיות העומדות להכרעתנו:
מה היה השכר היסוד של התובע ומה היה שכרו המשולב של התובע ?
מהן שעות עבודתו של התובע והאם זכאי התובע לגמול שעות נוספות?
האם זכאי התובע להוצאות אש"ל ?
האם פוטר התובע ?
האם נותרה הנתבעת חייבת כספים לתובע בגין יתרת חופשה שנתית?
האם גרם התובע נזקים כספיים לנתבעת כנתבע בכתב התביעה שכנגד ?
שכר היסוד של התובע:
1. שכר היסוד של התובע עמד על סך 3,710 ₪, העולה על השכר לו זכאי התובע בהתאם להסכם הקיבוצי בענף ההובלה מיום 05/01/06 (נספח א'). לפיכך שכרו השעתי של התובע עמד על 19.42 ₪ לשעה {3710 שכר היסוד / (4.34 שבועות בחודש × 44 שעות עבודה בשבוע לפי ההסכם הקיבוצי)}.

שכרו המשולב של התובע:
2. שכרו של התובע הורכב בתלוש השכר משני מרכיבים עיקריים: שכר יסוד ותוספת מחזור בשיעור של 10% מהכנסות המשאית.
סעיף 16 (א) לחוק שעות עבודה ומנוחה קובע:
"היה שכרו של עובד, כולו או חלקו, לפי כמות התוצרת, ישלם לו המעביד בעד כל יחידה, שנעשתה בשתי השעות הנוספות הראשונות שבאותו יום, שכר עבודה לא פחות מ- 1/4 1 מהשכר המשתלם בעד כל יחידה שנעשתה בשעות העבודה הרגילות, ובעד כל יחידה שנעשתה בשעות הנוספות שלמעלה משעתיים לא פחות מ- 1/2 1 מהשכר המשתלם בעד כל יחידה שנעשתה בשעות העבודה הרגילות."

3. במקרה דנן, חלק משכרו של התובע שולם לפי כמות תוצרת, קרי, 10% מהכנסות המשאית לאורך כל שעות עבודתו לרבות השעות שמעבר למשרה הרגילה. על פי סעיף 21 לחוק הסכמים קיבוציים זכויות עובד הקבועות בחוק יכול ההסכם הקיבוצי להוסיף עליהן אך לא לגרוע מהן. לפיכך סעיף 16 (א) יחול בענייננו ועל הנתבעת לשלם גמול שעות נוספות בשיעור של 25% בעד השעתיים הראשונות ו- 50% בעד השעתיים שלאחר מכן, כפי שיפורט להלן.

4. סעיף 46 להסכם הקיבוצי דן בנושא גמול שעות נוספות בקובעו:
"46. שעות נוספות
א. העובדים יעבדו שעות נוספות בכל מקרה שצרכי העבודה מחייבים זאת, ובהתאם לחוק.
ב. גמול שעות נוספות ישולם כדלקמן:

  1. 125% מהשכר המשולב עבור כל אחת משתי השעות שמעל לשעות העבודה הרגילות באותו יום ו- 150% מהשכר המשולב עבור השעות שמעל שתי השעות הנ"ל.
  2. עבור עבודה בשבתות ובחגים, תשלם החברה שכר בשעור של 175% מהשכר המשולב לשעת עבודה של אותו עובד.

שעות שבת – תחום 36 השעות שמכניסת השבת או החג, כניסת השבת או החג לעניין זה פירושו בקיץ (אפריל/אוקטובר), משעה 18:00 בערב השבת או החג, ובחורף (נובמבר-מרס), משעה 17.00 בערב השבת או החג.
3. הוראות סעיף זה, לא יחולו על עובדים אשר גמול עבודתם מעבר לשעות העבודה הרגילות משולם בהסדר מוסכם שלא על בסיס של תמורה לפי מספר שעות התעסוקה, כפוף לאמור בנספח ב להסכם הקיבוצי מיום 2.5.93.
4. שכר שעה לצורך חישוב גמול שעות נוספות יחושב על ידי חלוקת השכר המשולב החודשי הרגיל מחולק ב- 191."

אם כן, חריג לזכות לגמול שעות נוספות נקבע בסעיף 46 (ב) (3) להסכם הקיבוצי בקובעו כי גמול שעות נוספות לא ישולם לעובדים אשר עליהם חל ההסכם הקיבוצי ואשר שעות עבודתם משולמות שלא על בסיס שעות.

5. סעיף 46 (ב) (3) להסכם הקיבוצי מפנה להסכם קיבוצי נוסף (נספח ב' להסכם הקיבוצי, שנחתם ביום 2.5.1993) בנספח הנ"ל נקבע בסעיף 2:
"גמול שעות נוספות שהגיע או יגיע מכוח חוק שעות עבודה ומנוחה לכל נהג המועסק או שיועסק אצל חברי ההתאחדות, יחשב ככלול בשכר העידוד ששולם או שישולם לו, לפי המקרה."

ובסעיף 3 נקבע:
"לפיכך, לא יגיע לנהגים כל תשלום עבור עבודתם בשעות שמעבר לשעות העבודה הרגילות בכל היקף שהוא, מעל ומעבר לאמור בהסכם הענפי ובהסכמים או ההסדרים המפעליים לעניין שכר עידוד."

6. סבורים אנו כי הסכמים קיבוציים אלו עומדים בניגוד לסעיף 16 (א) לחוק שעות עבודה ומנוחה במקרים בהם שולם לעובד שכר זהה בכל שעות עבודתו במשך כל יום העבודה (בדומה למקרה דנן). אילו שילמה הנתבעת תוספת מחזור בשיעור עולה ככל שיום עבודתו של הנהג ארוך יותר מעבר לשעות הרגילות, אזי הייתה הנתבעת עומדת בתנאי סעיף 16 (א) לחוק.
משלא שילמה הנתבעת לתובע תוספת מחזור בשיעור עולה, הרי שמסקנתנו היא שלתובע לא שולם גמול שעות נוספות מעבר למשרה מלאה מאחר שמעבר למשרה מלאה שולם למעשה 100% שכר בלבד (תוספת מחזור), כפי ששולם בשעות הרגילות.

7. בהיעדר תלושי שכר רציפים, יחושב השכר החודשי הממוצע בהתאם לשכר המצטבר לצרכי ביטוח לאומי, כפי שעולה מתלוש השכר לחודש 12/07. מתלוש השכר לחודש 12/07 עולה כי השכר המצטבר לצורך ביטוח לאומי עומד על סך 110,945 ₪. מכאן שהשכר החודשי הממוצע עמד על סך 9,245 ₪ (12 / 110,945).
מאחר ששכרו של התובע הורכב משני רכיבים עיקריים, שכר יסוד ותוספת מחזור, ונוכח מסקנתנו ששכרו החודשי הממוצע עומד על סך של 9,245 ₪ ושכרו היסוד עומד על סך 3,710 ₪, עומדת התוספת מחזור החודשית הממוצעת בגובה של 5,535 ₪ (3,710 – 9,245) לחודש.

מהן שעות עבודתו של התובע והאם זכאי התובע לגמול שעות נוספות ?
8. בפסיקה נקבע שאם העובד הוכיח באופן כללי מתכונת עבודה קבועה הכוללת עבודה בשעות נוספות, הוא אינו נדרש להוכיח את שעות עבודתו המדויקות:
"ככל שהעובד הוכיח כי עבד במתכונת עבודה קבועה שכללה שעות נוספות, די בכך שהעובד הוכיח מתכונת עבודה כללית, ואין הוא חייב בהוכחה מדויקת של שעות עבודתו. נטל ההוכחה להוכחת ימי היעדרות מעבודה, כגון חופשה ומילואים, מוטל על המעביד" {עע (ארצי) 212/06 ימית א. ביטחון (1988) בע"מ נ' אלי אפרים – ניתן ביום 12.11.08 פורסם במאגרים האלקטרוניים, עמ' 10}.

9. שוכנענו כי התובע אמנם עבד שעות נוספות של למעלה מ- 11 שעות ביום. התובע צירף לתצהירו דוחות טכוגרף יומיים לשנים 2004-2005 ועל פיהם ערך טבלה ובה פורטו שעות עבודתו (נספח ג1). מעיון בנספח ג1 לתצהיר התובע עולה כי בשנת 2004-2005 עבד התובע שעות נוספות רבות, כפי שהדבר משתקף בדוחות הטכוגרף, כך למשל:

(א) ביום 27/10/04 החל התובע את עבודתו בשעה 13:20 וסיים למחרת בשעה 10:00 בבוקר.
(ב) ביום 29/11/04 החל התובע לעבוד ב- 05:30 בבוקר וסיים לעבוד ב- 21:25 בערב.
(ג) ביום 26/01/05 החל התובע לעבוד ב- 8:15 בבוקר וסיים עבודתו בשעה 20:00 בערב.


אלו הן רק מקצת מהדוגמאות לשעות עבודתו של התובע בשנת 2005-2004.

10. מסיכום טבלה שצורפה ע"י התובע, שלה צורפו דוחות הטכוגרף עולה בבירור כי התובע עבד ימים רבים כ- 18 שעות עבודה ובוודאי שעבד שעות נוספות רבות.

11. זאת ועוד, התובע צירף תעודות משלוח של המשאית בה נסע בשנים 2007-2008 ומהן ניתן להסיק שהתובע הירבה בנסיעות בדרך אשדוד – אילת – אשדוד (ג' 2) וכי מרבית נסיעותיו בשנים 2008-2007 בוצעו כאמור על הקו שבין אשדוד-אילת. נסיעה על קו זה הלוך וחזור נמשכת למעלה מ- 12 שעות. וכן מיומן נסיעות שצורף ע"י התובע (ג' 3) ושנערך על ידו במהלך עבודתו לשנים 2007-2006 והנחזה להיות אותנטי, עולה כי מרבית נסיעותיו של התובע היו על הקו שבין אשדוד לאילת וחזור.

12. בחקירתו הנגדית אישר התובע כי עבד במתכונת עבודה קבועה:
"ש. אתה יכול לאשר שלא הייתה לך מתכונת עבודה קבועה, סדר יום קבוע, שחזרה כל תקופת העבודה? אני לומד על זה מתוספת המחזורים
ת. לא, פחות או יותר היה אותו דבר, לא אותו דבר בדיוק, רוב העבודה הייתה אילת אשדוד, אילת ראשון, פחות או יותר אותה עבודה.
...
ש. אתה יכול לאשר שלא הייתה לך מתכונת עבודה קבועה
ת. אני שוב אומר, רוב העבודה הייתה נסיעות לאילת, יש כמה פעמים באמצע השבוע שזה הובלות מקומיות.
ש. וזה חזר על עצמו כל שבוע
ת. כן." (עמ' 6 לפרוטוקול מיום 11/02/10 שורות 21-24 וכן עמ' 7 שורות 5-1)

13. לפיכך, טענת התובע אשר עוגנה במסמכים בדבר העסקתו במשך כ- 70 שעות מדי שבוע, לא נסתרה על ידי הנתבעת. נהפוך הוא, התובע אף הצליח להראות באמצעות מסמכים כי עבד לפעמים 16 עד 18 שעות ביום. התובע הסביר כי בעת הגעתו למקום היעד לא המתין בחוסר תעסוקה אלא נדרש לפרוק או להעמיס סחורה. בחקירתו הנגדית אישר שהיו ימים שבהם התחיל לעבוד לפני השעה 6:00 בבוקר וסיים לעבוד אחרי השעה 19:00 בערב, תוך שהוא מפרט את סדר יום עבודתו לשאלת ב"כ הנתבעת (עמ' 4 לפרוטוקול שורות 8-9).

14. אומנם התובע לא הצליח להוכיח באמצעות דוחות טכוגרף כי ביצע משנת 2006 ואילך עבודה בשעות נוספות, אולם השתכנענו כי הסיבה לכך היא שהנתבעת לא הציגה את הדוחות הטכוגרפים. אשר על כן משהתובע הציג יותר מראשית-ראיה באשר להעסקתו בשעות נוספות, סבורים אנו כי יש בכך כדי להעיד על העסקתו בשעות נוספות ביתר השנים. זאת ועוד, מחקירתו של מנהל הנתבעת עולה כי בידי הנתבעת כל דוחות הטכוגרף (עמ' 6 לפרוטוקול הדיון מיום 6.12.10 שורות 17-16) והנתבעת בחרה שלא להציגם. אנו דוחים מכל וכל את טענת הנתבעת ולפיה התובע חיבל בדוחות אלה מאחר שהנתבעת לא הוכיחה טענה זו בראיות.

גמול שעות עבודה בשבת:
15. מעיון בתלושי השכר של התובע וכן מהטבלה שנערכה על ידו עולה כי לתובע שולם שכר חודשי גלובלי בגין עבודה בשבת בסך של 240 ₪ ותוספת מחזור (10% מהכנסות המשאית)ללא כל תלות בשעות עבודתו של התובע בשבת. הגב' פרחי אישרה זאת בעדותה:
"ש. אם התובע עבד בשבת, הייתה משולמת לו תוספת ?
ת. בשבת הייתה משולמת תוספת קבועה לכל עובד שעבד בשבת ללא שום קשר לשעות העבודה שלו שאותן עבד באותו יום. זה נקרא בונוס על זה שהוא הסכים לעבוד בשבת. על שעות העבודה בשבת לא שולמה תוספת על שבת, אלא בונוס על זה שהוא הסכים לעבוד בשבת. הוא עבד 6 ימים בשבוע." (עמ' 2 לפרוטוקול הדיון מיום 16/12/10 שורות 21-25).

16. לפיכך טענתו כי למרות שביצע עבודה בשבת לפחות פעם בחודש, שולם לו 240 ₪ ו- 10% מהכנסות המשאית באותו יום (תוספת מחזור) בגין עבודה זו ללא תלות במספר שעות העבודה בשבת, לא רק שלא נסתרה על ידי הנתבע אלא אושרה ע"י עדה מטעם הנתבעת. אשר על כן על הנתבעת לשלם לתובע תוספת גמול שעות עבודה בשבת (75%) מאחר שתשלום של 240 ₪ ותוספת מחזור בשיעור זהה לשעות הרגילות, ללא תלות בשעות העבודה בשבת, איננו תחליף לתשלום תוספת גמול שעות עבודה בשבת.

דרך חישוב גמול העבודה בשעות נוספות ובשבת:
17. על פי ההסכם הקיבוצי משרה מלאה הינה 44 שעות שבועיות. במאמר מוסגר נציין כי על פי חוק שעות עבודה ומנוחה ובעקבות קיצור שבוע העבודה במשק, משרה מלאה הינה 43 שעות שבועיות. ההסכם הקיבוצי אינו יכול לגרוע מהוראות החוק והיה על התובע לערוך חישוביו על פי 43 שעות אולם התובע לא עשה כן. על כן חישובינו יעשו על פי משרה מלאה של 44 ש"ש.

18. התובע עבד 70 שעות שבועיות (כולל שבתות וחגים), כאמור בסעיף 5 לתצהירו אשר לא נסתר על ידי הנתבעת באמצעות ראיות.
בחודש קיימים 4.34 שבועות (365 ימים / 12 חודשים / 7 ימים).
התובע עבד 297 שעות מדי חודש (11 שעות בממוצע ביום עבודה × 6 ימים ×4.34 שבועות בחודש) בתוספת 11 שעות שבת בחודש.

לתובע שולם שכר בסיס בגין 191 שעות חודשיות (44 שעות עבודה בשבוע על פי ההסכם הקיבוצי ×4.34 שבועות בחודש) וכאמור בסעיף 46 (ב) (4) להסכם הקיבוצי:
"שכר שעה לצורך חישוב גמול שעות נוספות, יחושב על ידי חלוקת השכר המשולב החודשי הרגיל מחולק ב- 191".

אשר על כן התובע זכאי ל- 106 שעות נוספות מדי חודש (297 שעות עבודה בפועל בחודש- 191 שעות עבודה אשר שולמו לתובע) מתוכן 11 שעות שבת, קרי 95 שעות נוספות בחודש.
כלומר התובע עבד כ- 22 שעות נוספות בשבוע (95 שעות נוספות בחודש / 4.34 שבועות בחודש), מתוכן 12 שעות נוספות בשבוע של 125% ו- 10 שעות בשבוע של 150%.

19. נוכח מסקנתנו דלעיל (עמ' 5 לפסק דין זה) ולפיו לתובע שולמה תוספת מחזור מהשעה הראשונה לעבודתו עד השעה האחרונה לעבודתו, יחושב גמול שעות נוספות בערכים של 25%, 50% ו- 75%, מאחר שהחלק של ה- 100% שולם (תוספת מחזור).

20. אשר על כן נותרה הנתבעת חייבת לתובע בהתאם לחישוב הבא את הסכומים דלקמן:
א. התובע עבד 297 שעות חודשיות.
ב. תוספת המחזור החודשית עמדה על סך 5,535 ₪. תוספת המחזור השעתית עמדה על סך 18.64 ₪ (5,535/297).
הואיל והתוספת מחזור השעתית נמוכה משכר המינימום לשעה (19.95 ₪ נכון לחודש 02/2008), אזי החישוב ייעשה עפ"י השכר מינימום לשעה.
ג. התובע עבד 52 שעות נוספות של 125% בחודש (4.34 שבועות בחודש X 12 שעות נוספות בשבוע).
ד. התובע עבד 43 שעות נוספות של 150% בחודש (4.34 שבועות בחודש X 10 שעות נוספות בשבוע).
ה. התובע עבד 11 שעות שבת של 175% בחודש.
כמות שעות נוספות בחודש שווי שעת עבודה גמול שעות נוספות סה"כ                     
52      19.95      25%      259.35 ₪      
43      19.95      50%      428.92 ₪      
11      19.95      75%      164.58 ₪      
סה"כ שכר בגין תוספת גמול שעות נוספות ושבת בחודש : 852.85 ₪


לפיכך, חייבת הנתבעת לתובע 852.85 ₪ בגין תוספת גמול שעות נוספות ושבת בכל חודש, בקיזוז סך 240 ₪ ששולם בגין עבודה בשבת, שהם 612.85 ₪ לחודש בגין הפרשים בעבור שעות נוספות ובמכפלת 69.5 חודשי עבודה.
הנתבעת תשלם לתובע סך של 42,593 ₪ בגין תוספת גמול שעות נוספות ועבודה בשבת.

השלמת שכר מינימום בגין שעות נוספות ועבודה בשבת:
כאמור לעיל, הנתבעת שילמה לתובע תוספת מחזור שעתית בסך של 18.64 ₪, מחיר לשעת עבודה הנמוך מהשכר מינימום לשעה והעומד על 19.95 ₪ (נכון לחודש 02/2008). מכאן שעל הנתבעת לשלם לתובע השלמת שכר מינימום בגין עבודה בשעות הנוספות ועבודה בשבת בהתאם לחישוב כלהלן:
א. מספר שעות נוספות ושבת: 106 שעות.
ב. מספר חודשי עבודה: 69.5.
ג. השלמה לשכר מינימום: 1.31 ₪ (19.95-18.64).

אשר על כן, היה על הנתבעת לשלם לתובע השלמת שכר מינימום בסך של 9,650.77 ₪ (106 X 69.5 X 1.31) אולם משרכיב תביעה זה לא נתבע ע"י התובע, איננו רואים מקום לחייב את הנתבעת לשלם רכיב זה.

הוצאות אש"ל:
21. הנתבעת לא הצליחה להוכיח טענתה כי שילמה לתובע סכומים מעבר ל- 200 ₪ ששולמו בתלוש השכר.

22. סעיף 56 א להסכם הקיבוצי, קובע את הזכאות של נהג, להוצאות אש"ל, וכך נקבע בו:
"עובדים שיאלצו לאכול לרגל עבודתם מחוץ לעיר שבה נמצא משרד החברה וכן עובדים שיאלצו ללון מחוץ לבתיהם לרגל ביצוע עבודתם, ישתתף המעביד במימון ארוחותיהם ו/או לינתם, לפי המקרה, בשיעור שיהיה מקובל מפעם לפעם בשירות המדינה, ובכפוף לחוזרי אש"ל לנהגים והנחיות מס ההכנסה המוצאות מפעם לפעם על ידי המדור להובלה ונציגות המעסיקים בענף ההובלה."

23. בהתאם להלכה הפסוקה תשלום הוצאות אש"ל הינו זכות נלווית ולא ניתנת לפדיון עם סיום יחסי עובד ומעביד:
"זכות נלווית במערכת זכויות העובד כלפי מעבידו, ניתן להגדיר כזכות לכסף או לשווה כסף, כך שהיא משתקפת ביציאות העבודה – labour cost, אשר לעובד ממעבידו, במישרין או בעקיפין, הקשורה בעבודתו, אך אינה בגדר שכר עבודה במובן הצר של המלה, היינו – תמורה בעד עבודה שנעשתה, תרצה תאמר, כי זכות נלווית היא בגדר "תגמולים נוספים, יהיו אשר יהיו, המשתלמים במישרין או בעקיפין, במזומן או בעין, על-ידי המעביד לעובד, והבאים מהיות העובד מועבד", במשמעות של הדיבור – any additional emoluments באמנת העבודה הבינלאומית בדבר שכר שווה משנת 1951.
המושג זכויות נלוות כולל מיגוון של טובות הנאה שלהן זכאי העובד, בנוסף לשכר עבודה במשמעות הצרה של המושג, והן "חופשות" למיניהן, תגמולי פרישה ופיצויים עקב סיום יחסי עובד-ומעביד, "משכורת 13", מענקי חגים, "הטבות בעין" – כגון ארוחות במקום העבודה, דמי הבראה, ביגוד, כיסוי הוצאות השתלמות, כיסוי הוצאות לרכישת ספרות מקצועית, "השתתפות בשכר לימוד של ילדי העובד" וכיוצא אלה.

המשותף לכל אלה הוא שהם באים למטרה מסוימת, או מטעם מסוים, שאין הם קשורים ישירות בעצם ביצוע העבודה, אלא רק "נלווים" לה. בכך ההבדל בין "תוספת שכר" כגון תוספת יוקר, תוספת מקצועית, תוספת ותק וכיוצא באלה, לבין זכויות נלוות, שכנגדן אין המעביד מקבל תמורה ישירה בייצור או בשירות." (דיון לז/3-131 ד"ר פאולינה קלר נ' האוניברסיטה העברית בירושלים פד"ע, כרך ט', עמ' 312).

24. התובע לא הציג בפנינו קבלות באשר להוצאות אש"ל שהוצאו על ידו במהלך תקופת עבודתו (עמ' 12 לפרוטוקול שורות 27-24).

25. אשר על כן דין רכיב תביעה זה להידחות.

פיצויי פיטורים:
26. במכתב מיום 18/02/08 שצורף לתיק בית הדין עולה כי הנתבעת אומנם פיטרה את התובע:
"הנדון: העדרות מהעבודה ואי קיום חובות כעובד חברה
בתאריך 10.2.08 הגעת לעבודה לאחר היעדרות מתאריך 14.1.08.
לדבריך לא חידשת את רישיונך בשל קנסות.
יצוין שהוזמנת מס' פעמים ע"י הח"מ להתייצב לעבודה על מנת לפתור את הבעיות אך התעלמת.
כמו כן הריני לציין שקיימים בעיות משמעת מתמשכים שבאים לידי ביטוי ב:
אי הגעה בזמן לעבודה.
עבודה איטית ואי ביצוע עבודה מספקת כמתחייב.
הזנחה של הרכב.
יצוין שלא ניתן לסמוך עלייך בהגעתך לעבודה.
מכתב זה מהווה אזהרה אחרונה מבחינתנו וכל תקלה תחשב הפרה של ההסכם".

27. אין מחלוקת כי עבודתו של התובעת נסתיימה ביום 18/02/08 ורק ביום 02/03/08 נמסר לתובע מכתב בזו הלשון:
"הנדון: הפסקת עבודה
מאחר ולא התקבלה ממך שום תשובה למכתבי מיום 18.2.08.
סימוכין פריד 2882. מאחר והינך בהיעדרות ממושכת הנני מבין מכך שהינך ממשיך בהפעלת החברה הפרטית שברשותך "מזור הובלות" ולכן סיום עבודתך בחברה יהיה לאלתר. אנא פנה אל הנהלת החשבונות להסדרת העניינים הכספיים הנובעים מסיום עבודתך."

28. מסקנתנו היא שמכתבה של הנתבעת מיום 02/03/2008 הינו למעשה מכתב פיטורים, הן על פי תוכנו והן על פי כותרתו. אין במכתבה של הנתבעת לתובע מיום 18/02/08 בכדי להצדיק פיטוריו של התובע ללא מתן הודעה מוקדמת, בהתאם לחוק הודעה מוקדמת. כמו כן, אין במכתבה של התובעת דלעיל, בכדי שתעמוד לה הזכות הניתנת בחוק לאי תשלום פיצויי פיטורים.

29. מהראיות שהובאו בפנינו עלה כי במהלך התקופה האחרונה לעבודתו ביצע התובע הפרת משמעת אחת מתועדת, כפי שעולה מהמסמכים שצורפו ע"י הנתבעת (מכתב מיום 01/07/07). הפרה זו נעשתה למעלה מ- 8 חודשים טרם פיטוריו וכל עוד לא נעשתה בזדון בוודאי שאין בה כדי הפרת משמעת חמורה.

30. באשר לתאונות ודוחות שנגרמו בעטיו של התובע, אין בידנו לקבל את גרסת הנתבעת. התובע אשר שימש כנהג ועיקר עבודתו היא נהיגה יכול שיגרמו לרכב בו הוא נוסע תאונות ויכול שיקבל דוחות. אולם בכל מקרה היה על הנתבעת ליתן מכתב פיטורים במועד ובו לכתוב כי היא מפטרת את התובע בשל הפרות המשמעת שביצע. על פי ההלכה הפסוקה בטרם יפטר מעביד עובד בטענה להפרת משמעת, חובה על המעביד לערוך לעובד שימוע. חובה זו נגזרת מחובת תום הלב החלה על המעביד.
בענייננו ומהראיות שהובאו בפנינו, הנתבעת לא זימנה את התובע להשמיע בפניה את עמדתו בעבירות המשמעת שאותן ביצע לכאורה התובע. משלא עשתה כן, אין לה להלין אלא על עצמה.

31. משקבענו כי הנתבעת פיטרה את התובע, ומבלי לתת לו הודעה מוקדמת, מה שנותר זה לחשב את פיצויי הפיטורים והפיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת.

32. אומנם על פי תקנה 9 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים) תשכ"ד-1964, היה על הנתבעת לשלם לתובע פיצויי פיטורים על פי שכר קבלני, וזאת נוכח מסקנתנו דלעיל שחלק משכרו של התובע שולם באמצעות תוספת מחזור ועיקר שכרו נקבע לפי היקף ההכנסות מהמשאית. אולם מאחר שההסכם הקיבוצי מסדיר הסדר מיטיב עם העובדים {סעיף 62 (ב)} ולפיו לעובד המפוטר מעבודתו ישולמו פיצויי פיטורים בגובה של 150%, הרי שסעיף זה בהסכם הקיבוצי גובר על תקנות פיצויי פיטורים.

33. כאמור לעיל, בהעדר תלושי שכר רציפים, חושב השכר החודשי הממוצע של שכר היסוד ששולם לתובע (ללא תוספת שכר בגין תוספת מחזור ו/או שעות נוספות) והוא עומד על סך של 3,710 ₪ בהתאם לתלוש שכר חודש 11/2007.

34. נבחן את השכר הנ"ל אל מול טבלת שכר נהגים התחלתי כפי שעולה מנספח א' להסכם הקיבוצי בענף ההובלה מיום 01/01/2006: על פי ותק 6 שנים (בדומה לתובע) – השכר הינו 3451.76 ₪ בתוספת 250 ₪ בגין תוספת מקצועית אשר מסתכם בסך של 3,701.76 ₪ לחודש.

35. אם כן, שכר היסוד החודשי בגין משרה מלאה (191 שעות) קרוב לשכר לו זכאי התובע עפ"י ההסכם הקיבוצי ואף עולה עליו במעט. אי לכך, תחשיב פיצויי הפיטורים להם זכאי התובע ייערך בהתאם לשכר היסוד, קרי, 3,710 ₪.

36. אי לכך תשלם הנתבעת לתובע סך של 32,231 ₪ בגין פיצויי פיטורים {שיעור של 150% פיצויי פיטורים × (12 חודשים / 69.5 חודשי עבודה) × 3,710 שכר יסוד של התובע}, בניכוי הסכומים שהופרשו ע"י הנתבעת לקרן פנסיה / ביטוח מנהלים ע"ש התובע בגין רכיב פיצויי פיטורים בלבד ובכפוף להעברת הזכויות בהן לטובת התובע.

שחרור ביטוח המנהלים:
37. הנתבעת תשחרר לידי התובע את ביטוח המנהלים ו/או קרן הפנסיה על שמו של התובע, בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין.

הודעה מוקדמת:
38. משקבענו כי התובע פוטר מבלי שניתנה לו ע"י הנתבעת הודעה מוקדמת, נשאלת השאלה, האם נסיבות פיטוריו של התובע מהוות נסיבות שעקב קיומן אין לדרוש ממנו כי יעבוד בתקופת ההודעה המוקדמת הקבועה בחוק הודעה מוקדמת לפיטורין והתפטרות, התשס"א-2001 {סעיף 10 (1) לחוק}
הלכה פסוקה היא כי רק במקרים קיצוניים יחול סעיף זה, כשמקרה דנן אינו נמנה מביניהם, הואיל וכך, התובע זכאי לפיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת בהתאם לחישוב כדלהלן.

39. התובע הינו עובד במשכורת כהגדרתו בחוק פיצויי פיטורים. התובע עבד אצל הנתבעת 5.79 שנים. עפ"י סעיף 3 (3) לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים והתפטרות התשס"א – 2001, התובע זכאי להודעה מוקדמת בת חודש ימים.

40. שכרו הקובע לצרכי חישוב הודעה מוקדמת הינו שכר יסוד החודש האחרון, העומד על סך 3,710 ₪. מכאן הנתבעת תשלם לתובע חלף הודעה מוקדמת בסך של 3,710 ₪.

חופשה שנתית:
41. בתלושי השכר של התובע נרשמו ימי החופשה שנוצלו ושנצברו על ידו ובדיון ביום 16/12/10 צורפו דוחות נוכחות ודוח סיכום ימי החופשה ע"י הנתבעת.
כמו כן, מעדותו של התובע עלה כי התובע אומנם ניצל במהלך עבודתו אצל הנתבעת ימי חופשה, בניגוד לנטען בתצהירו.

42. כמו כן, בניגוד לטענת התובע, הנתבעת לא ניכתה משכרו האחרון של התובע (02/2008) שלושים (30) ימי חופשה, אלא המדובר ביתרת חופשה שלילית אשר נצברה לחובתו של התובע, שהועברה לכאורה מחודש שקדם לתלוש השכר לחודש 02/2008. יצוין כי תלוש שכר לחודש 01/2008 לא הוצג בפנינו ע"י הצדדים, אולם ניתן להסיק מתלוש השכר לחודש 11/2007 אשר צורף לכתב התביעה כי לחובתו של התובע נצברה יתרת חופשה שלילית.

43. התובע זכאי לאורך תקופת עבודתו אצל הנתבעת ל- 83.22 ימי חופשה (שנה ראשונה ושנייה – 12 ימי חופשה, שנה שלישית, רביעית וחמישית – 15 ימי חופשה, שנה שישית – 18 ימי חופשה).

44. מיומן חופשות אותו הציגה הנתבעת, עולה כי התובע נטל במהלך תקופת עבודתו אצל הנתבעת 98 ימי חופשה:
שנה ניצול חופשה בימים           
2002      13      
2003      24      
2004      12      
2005      2      
2006      21      
2007      34      
2008      -8*      
(* ניצול שלילי של 9 ימי חופשה בתלוש שכר חודש 02/2008 בנוסף לניצול יום חופשה אחד בתלוש שכר חודש 01/2008).

45. אשר על כן הנתבעת לא נותרה חייבת לתובע כספים בגין פדיון חופשה.

התביעה שכנגד:
46. התביעה שכנגד, שהועמדה על סך 209,355 ₪, איננה מבוססת ואינה מעוגנת במסמכים אשר תומכים בתביעה. להלן נסביר.

47. אין מחלוקת כי במהלך תקופת עבודתו של התובע אצל הנתבעת, הקים התובע חברת הובלות משלו. אולם טענתה של הנתבעת ולפיה התובע נטל את פרנסתה לא הוכחה. ראשית, משום שלא הוכח שתחומי עיסוקיה של החברה שהוקמה ע"י התובע זהים לתחום עיסוקה של הנתבעת ושנית, התובע העיד כי הכנסתו החודשית מהחברה שבבעלותו עמדה על סך 2,000-3,000 ₪. שלישית, לא הוכח על ידי הנתבעת כי התובע ביצע עבודתו במהלך שעות עבודתו אצל הנתבעת. לא ברור כיצד נפגעת פרנסתה של חברה בהיקפה של הנתבעת מחברה שהכנסותיה הן כאמור לעיל וכן לא הוכח שהנתבעת לא נתנה הסכמתה כאמור בסעיף 38 להסכם הקיבוצי.

48. אשר על כן הננו דוחים את טענת הנתבעת כי נגרמו לה נזקים בגין הקמת החברה שבבעלות התובע ולא הוכח כי אומנם ביצע התובע את עבודתו בחברה שבבעלותו על חשבון הנתבעת ושהתובע התעשר בשל כך שלא כדין.

נזק בגין תאונות שנגרמו בעטיו של התובע:
49. הנתבעת תבעה סכום של 50,000 ₪ בגין נזקים שנגרמו לה בשל חוסר זהירות בנהיגה של התובע ועבירות מהירות שנעשו על ידו. לא ברור כיצד חישבה הנתבעת ראש נזק זה. כשנשאל על כך מנהל הנתבעת השיב:
"ש. אני מפנה לס' 3 א' לתצהירך. איך חשבת את הסכום
ת. יש לך את זה מפורט בתיק, יש לך סכומים מפורטים אם תחבר אותם תגיע מעל 150,000 ₪" (עמ' 5 לפרוטוקול שורות 22-20)

50. זאת ועוד, בנספח ג' שצורף לתצהירו של העד מטעם הנתבעת שכותרתו "נוהלי עבודה כלליים" נכתב כי: "נהג שימצא אשם בתאונה יחויב בהשתתפות בערך הנזק לפי שיקול דעת הממונים". התובע אינו חתום על נהלים אלה.

51. בנספח ד' שצורף לתצהיר העד מטעם הנתבעת שכותרתו "כתב התחייבות – העתק לנהג" ושנחתם ע"י התובע, נכתב בסעיף 10:
"הנני מתחייב לדווח על כל ארוע תאונתי שארע עם רכב החברה לקב"ט או למזכירות החברה לא יאוחר מ- 24 שעות מרגע הארוע וכי הנני מודע לכך שבמידה ולא אעביר הודעה, אוחזק כאחראי לנזק.
כמו כן הנני מתחייב לקבל את כל פרטי הרכב המעורב בתאונה ולמלא את הפרטים בטופס הנדרש ולהעביר דיווח מדוייק.
ובמידה והנני אשם בתאונה אחוייב בהשתתפות בנזק לפי שיקול דעת הממונים."

52. הנתבעת לא הוכיחה שהתובע היה אשם בתאונות אלה. אשר על כן דין רכיב תביעה זה להידחות.

נזק בגין החלפת צמיגים:
53. לטענת הנתבעת, ביום 19/12/03 ביצע התובע הובלה של רכבים ולאחר ההובלה התברר כי גלגלי אחד הרכבים הוחלפו והלקוח קיזז מהנתבעת סך של 4,500 ₪. הנתבעת העמידה ראש נזק זה על סך 20,000 ₪. מהחקירות התברר כי לא נגרם, נזק בשיעור של 20,000 ₪ אלא לכל היותר נגרם נזק, אם נגרם, בסך 4,500 ₪:
"ש. אתה אומר שהוא החליף גלגלים על חשבון הנתבעת בשווי 20,000 ₪ איך הגעת לזה
ת. הגלגלים האלה ציינת שהשווי שלהם 20,000 ₪, שהם גלגלי ספורט, שהערך שלהם 20,000 ₪. בסעיף הבא ציינתי שהלקוח חייב אותי בסופו של דבר בכמעט 5,000 ₪. ציינתי שהערך של הגלגלים 20,000 ₪.
ש. חייבו אותכם ב- 4,500 ואתה רוצה 20,000
ת. ציינתי עובדה. הלקוח חייב אותי ב- 4,500. זה שהעובדה אמר לי אלברט, תשלם לי כך וכך. גם לקחתי אותו לפוליגרף ויצא דובר שקר. ואז הוא בקש סליחה וכו' ואז השארתי אותו בעבודה." (עמ' 6 לפרוטוקול שורות 19-12)

54. הנתבעת מבססת רכיב תביעה זה על בדיקת פוליגרף שנערכה לתובע. לתצהיר כהן צורפה בדיקת הפוליגרף, שממנה עולה כי התובע היה מעורב בהחלפת הגלגלים בהובלה מאילת. בית הדין בפסק דין מנחה מפי נשיאת בית הדין הארצי לעבודה, כב' השופטת נילי ארד, בעניין חיוב עובד עבור בדיקת פוליגרף קבע בית הדין הארצי כי לא ניתן לכפות עובד שנחשד במעשה פלילי לעבור בדיקת פוליגרף ועצם דרישה זו עלולה לחייב המעביד שעשה כן בפיצויי לעובד {ראה לעניין זה עע (ארצי) 415/06 דני מלכה נ' שופרסל בע"מ ניתן ביום 15 ביולי 2007 – פורסם במאגרים האלקטרוניים, עמ' 7-8 לפסק הדין}.

55. אשר על כן ועל פי ההלכה, הננו קובעים כי בדיקה זו איננה קבילה לצורך ההליך דנן.
לפיכך, הנתבעת לא הרימה את הנטל הדרוש על מנת להוכיח כי התובע הוא זה שהחליף את הצמיגים על חשבון הנתבעת.

נזק בגין אי חידוש רשיון נהיגה של התובע:
56. לטענת הנתבעת, התובע התרשל בכך שלא חידש את רשיון הנהיגה ובכך נגרמו הפסדים לנתבעת בשל עמידת כלי הרכב בו נהג התובע. הנתבעת העמידה ראש נזק זה על סך 30,000 ₪. העד מטעם הנתבעת צירף את נספחים ו' ו-ז' אשר יש בהם כדי להעיד כי אומנם רשיונו של התובע נשלל.

57. לא ברור כיצד חושב סכום זה, באילו תקופות נשלל רשיונו של התובע וכיצד כומת סכום זה. האמור במכתב מיום 01/07/07 ולפיו: "רשלנות בגין אי חידוש רשיון נהיגה ועמידה של 3 ימי מובילות בעלות של 15,000 ₪ ועוד 5,000 ₪ ביום 6.6.07" לא נתמך בעובדות המבססות סכומים אלה.

58. תביעתה של הנתבעת לחייב את התובע בגין נזקים שגרם התובע לנתבעת בשל אי חידוש רישיון הנהיגה עומדת בסתירה לטענתה בדבר גרימת נזק לנתבעת עקב הקמת חברה מתחרה ע"י התובע. ברי לכל בר בי רב כי אי חידוש רישיון הנהיגה של התובע על ידו יפגע באופן עקיף בפעילותה של החברה שבבעלותו, דבר שאינו סביר ועומד בניגוד לאינטרס התובע אשר מעוניין לתפעל את החברה שבבעלותו וללא רישיון נהיגה התובע אינו יכול לעשות כן. אשר על כן מסקנתנו היא שאי חידוש רישיון הנהיגה של התובע לא נעשה על ידו בזדון ובכוונה לגרום נזק לנתבעת.

59. אשר על כן דין רכיב תביעה זה להידחות.

נזק בגין קנסות והיעדרויות של התובע:
60. הנתבעת העמידה ראש נזק זה על סך 100,000 ₪.

61. מהעדויות התברר כי אין המדובר למעשה בדרישה כספית:
"ש.אתה אומר שיש קנסות וכו' – אני מפנה לנספח ח' 1. מה שאני רואה זה שאתם כתבתם מכתבים לעיריית אשקלון לאגף התעבורה והסבתם את כל הדוחות עליו
ת. זה הועבר לך הנייר הזה, כאן ציינו רק להראות לך את התנהגות התובע שחנה במקומות אסורים. חלק העברנו עליו, ויכול להיות, אני לא בטוח, אם קיבלנו נוספים עלינו, אבל את הדברים האלה ציינו להראות כדי להצביע עליו כבנאדם
ש. לא כדרישה כספית נגדו
ת. לא."(עמ' 7 לפרוטוקול שורות 9-3)

62. נוכח עדותו של העד מטעם הנתבעת, נדחה רכיב תביעה זה.

חלף הודעה מוקדמת:
63. משקבענו שהתובע פוטר מעבודתו, הנתבעת איננה זכאית לחלף הודעה מוקדמת מאת התובע, על כן דין רכיב תביעה זה להידחות.

תשלום יתר של ימי חופשה:
64. הנתבעת העמידה רכיב תביעה זה על סך 3,580.5 ₪ בגין 15.5 ימי חופשה.

65. כפי שפרטנו לעיל, אומנם הנתבעת שילמה לתובע 15 ימים ביתר בגין חופשה שנתית (98 ימים שאותם נטל התובע במהלך עבודתו אצל הנתבעת – 83 ימים להם היה זכאי). מעיון בתלוש שכר לחודש 02/2008 עולה כי הנתבעת שילמה לתובע ערך יום חופשה בסך 148 ₪. לפיכך על התובע לשלם לנתבעת 2,220 ₪ (15 ימי חופשה ביתר X 148 ₪ – שווי יום עבודה כפי ששולם לתובע במהלך חופשתו).

66. לא נעלם מעינינו האמור בסעיף 57 (ט) להסכם הקיבוצי הקובע כי: "עבור חופשה שנתית תשולם תוספת של 50% מהשכר המשולב" (ההדגשה לא במקור) אולם משהנתבעת לא שילמה לתובע חופשה שנתית בגובה של 150%, היא איננה זכאית להשבה בגובה של 150%.

67. אשר על כן דין רכיב תביעה זה להתקבל. על התובע לשלם לנתבעת 2,220 ₪ בגין קבלת חופשה ביתר.

68. סוף דבר:
הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים:
א. סך של 42,593 ₪ בגין תוספת גמול שעות נוספות.

ב. סך של 32,231 ₪ בגין פיצויי פיטורים, בניכוי הסכומים שהופרשו ע"י הנתבעת לקרן פנסיה / ביטוח מנהלים ע"ש התובע בגין רכיב פיצויי פיטורים בלבד.

ג. סך של 3,710 ₪ בגין חלף הודעה מוקדמת.

ד. הנתבעת תשחרר לידי התובע את ביטוח המנהלים ו/או קרן הפנסיה על שמו של התובע, בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין.

ה. הנתבעת תשלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪ והוצאות משפט בסך 1,000 ₪.

ו. התובע ישלם לנתבעת 2,220 ₪ בגין קבלת חופשה ביתר.

ז. בנסיבות העניין שמרובה של התביעה שכנגד נדחתה, איננו רואים מקום לפסוק הוצאות משפט כנגד התובע.

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון