אשם תורם דיני ביטוח רכב


1. תובע מס' 1 (להלן – התובע) רכש מהנתבעת פוליסת ביטוח מקיף לרכב מסוג מזדה 323 שנת יצור 1997 (להלן – הפוליסה; להלן - המכונית).

ביום 05/01/05 נגנבה המכונית, עת שהיתה בשימושה של תובעת מס' 2 (להלן – התובעת).

התובעים פנו לנתבעת בדרישת פיצוי על פי הפוליסה, אולם דרישתם נדחתה, בטענה כי בעת גניבת המכונית פעלה התובעת בניגוד לתנאי הפוליסה.

2. אין מחלוקת בין הצדדים באשר לנסיבות גניבת המכונית (ראה הצהרת ב"כ הצדדים בעמ' 1 לפרוטוקול ישיבת 05/01/06) -

עת נהגה התובעת במכונית, ברח' רוטשילד בכפר סבא, שמעה רעשים מכיוון תא המטען. התובעת עצרה את המכונית ויצאה ממנה כשמנוע המכונית נשאר פועל והמפתחות בתוך מתג ההתנעה, פתחה את תא המטען והתכופפה פנימה בניסיון לאתר את מקור הרעשים, כשלפתע נכנס אלמוני למכונית וגנב אותה.

3. הצדדים חלוקים לעניין גובה הפיצוי –

הנתבעת אמנם הכחישה בכתב ההגנה את חבותה לפיצוי התובעים על פי הפוליסה, אולם בסיכומיה זנחה את טענת העדר החבות וטענה כי לתובעת אשם תורם לקרות הגניבה, כאשר פעלה בניגוד לתנאי הפוליסה ולאמור בסע' 61 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א- 1981 (להלן – החוק).

בנוסף טענה הנתבעת כי שווי המכונית נכון ליום הגניבה הינו נמוך יותר, זאת בשל תאונות קודמות שעברה המכונית ובשל פרמטרים נוספים המפחיתים מערכה (מס' ק"מ, מס' בעלים קודמים ושנת ייצור).

לגרסת הנתבעת, לאחר ההפחתות הנדרשות, הפיצוי לתובעים, מסתכם ב-60% משווי המכונית, נכון ליום הגניבה.

התובעת גורסת כי לא פעלה בניגוד לתנאי הפוליסה בעת גניבת המכונית ועל כן אין לזקוף לחובתה אשם תורם לקרות הגניבה.

לעניין שווי המכונית –טוענים התובעים כי הנתבעת גבתה פרמיה מלאה עבור המכונית, ללא התחשבות בגורמי הפחתת שוויה, ולפיכך אינה רשאית כעת להסתמך על גורמים אלו בקביעת גובה תגמולי הביטוח.

כן טוענים התובעים, כי התובע לא ידע על תאונות קודמות, שאירעו טרם רכש את המכונית.

4. אשם תורם

4.1. בהקשר לשמירת המפתחות ומיגון הרכב, בפוליסה נכתב –

"מיגון הרכב
מוצהר ומוסכם בזאת כי כיסוי גניבה ופריצה, מותנה בקיומה ובהפעלה בכל עת שהרכב ללא נהג, של מערכת תקינה מסוג....
שמירת מפתחות
על המבוטח להוציא את מפתחות הרכב ממתג ההצתה של הרכב בכל עת שברכב לא מצוי אדם בוגר וכן על המבוטח לשמור על מפתחות הרכב ולא להפקירם".



כנזכר, לגרסת הנתבעת לתובעת אשם תורם שכן התובעת פעלה בניגוד לאמור בתנאי הפוליסה והשאירה את המכונית לא מאוישת, ללא הוצאת המפתחות ממתג ההתנעה ושמירתם ומבלי להפעיל את אמצעי המיגון.

בשורה ארוכה של פסקי דין נקבע, כי רכב ייחשב כמאויש גם אם הנהג (או אדם אחר מטעמו), אינו נמצא פיסית ברכב, ודי בכך שהנהג נמצא בסמוך לרכב, תוך שמירת קשר עין עימו ואפשרות של גישה מיידית אליו במקרה הצורך.

רק במקרים בהם איבד המבוטח את קשר העין עם הרכב, קבע בית המשפט כי היה על המבוטח להוציא את מפתחות הרכב בטרם יצא ממנו, לנעול את הרכב ולהפעיל את אמצעי המיגון (ראה לעניין זה - ע"א (ת"א) 156/96 אשר חנן נ' ג'אן השכרת רכב בע"מ (פורסם בדינים ועוד); ת"א 6543/93 סלאמה נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ, דינים שלום כרך ח 622; ת"א 13493/94 גנון נ' סהר חברה ישראלית לביטוח בע"מ, דינים שלום כרך ח 657 וכן בר"ע (תל-אביב-יפו) 2656/02 גולדברג לאורנס ואח' נ' ביטוח ישיר איי.די.איי - חברה לביטוח בע"מ ואח', תק - מח 2003(3), 4538, אשר הוגש על ידי ב"כ התובעים).

בענייננו אין מחלוקת על כך שהתובעת יצאה מהמכונית, רק כדי לבדוק את פשר הרעשים ששמעה מכיוון תא המטען בעת הנסיעה והמכונית נגנבה שעה שהתובעת התכופפה לתוך תא המטען.

אי לכך, אין בסיס לטענת הנתבעת כי התובעת פעלה בניגוד לתנאי הפוליסה, שכן עפ"י הפסיקה הנזכרת, בעת אירוע הגניבה - המכונית "אויישה".

למעלה מן הצורך יצוין, כי מבחן הסבירות מחייב עפ"י העובדות שלא היו במחלוקת כי התובעת תבדוק את מקור הרעש כאשר המכונית מונעת (בדומה לטיפול דרך המצריך יציאה מן הרכב והשארת המנוע עובד).

4.2. הנתבעת טוענת בנוסף, כי יש לייחס לתובעת אשם תורם לגניבה, על יסוד הוראת סעיף 61(א) לחוק, לפיו פטור המבטח מהחובה לשלם תגמולי ביטוח "..בעד נזק שהמבוטח יכול היה למנוע או להקטין, בקרות מקרה הביטוח או לאחר מכן, בנקיטת אמצעים סבירים..".

לפי סעיף 64 לחוק, אין להתנות על הוראות סעיף 61 ".. אלא לטובת המבוטח או המוטב".

הנתבעת טוענת כי התנהגות התובעת מהווה הפרת חובתה להקטין את הנזק שכן היא גרמה ברשלנותה לאירוע הגניבה - לולא השאירה התובעת את המכונית מונעת ללא השגחה והיתה מפעילה את מערכת המיגון בעת שיצאה מהמכונית, לא היה מתרחש מקרה הביטוח ומטעם זה יש לייחס לתובעת אשם תורם.

עפ"י סעיף 61(א) לחוק, פטור המבטח מתשלום תגמולי ביטוח אם נגרם נזק שהמבוטח יכול היה למנוע או להקטין באמצעים סבירים. חובת המבוטח למנוע או להקטין את הנזק קמה "בקרות מקרה הביטוח או לאחר מכן", אך לא טרם התרחשותו. עד למועד זה חב המבטח גם אם מקור מקרה הביטוח בהתנהגות רשלנית של המבוטח (זאת בהיעדר תנאים ספציפיים בפוליסה לעניין זה; ראה – ע"א 1632/94 פוגריבצקי נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ, דינים מחוזי כו(7), 548; י' אליאס, דיני ביטוח, כרך א' בעמ' 447; אורי ידין, חוק חוזה הביטוח, פרוש לחוקי החוזים בעריכת ג' טדסקי, תשמ"ד, בעמ' 150).

נוכח קביעותי הנזכרות, נדחות טענות הנתבעת שפורטו לעיל.


5. גובה הנזק

5.1. אין מחלוקת בין הצדדים, כי בהתאם לתנאי הפוליסה, גובה הפיצוי במקרה של גניבת רכב, נקבע לפי ערך הרכב ביום הגניבה, כאמור במחירון יצחק לוי (להלן – המחירון).

לטענת הנתבעת, בשים לב לכך שהמכונית היא משנת יצור 1997 ועברה עד ליום הגניבה כ-120,000 ק"מ ולכך שתובע הינו הבעלים השלישי של המכונית, יש להפחית 10% מערך המכונית הקבוע במחירון.

בנוסף טוענת הנתבעת, כי המכונית עברה שתי תאונות קודמות (טרם רכישת המכונית על ידי התובע), בהן נקבעו ירידות ערך של 5% ו 1.5% ולפיכך יש להפחית מערך המכונית הקבוע במחירון 6.5% נוספים בגין תאונות אלה.

התובעים אינם חולקים על כך שהמכונית עברה תאונה קודמת, בטרם רכש התובע את המכונית, בה נקבעה למכונית ירידת ערך של כ 5% (ראה הצהרת ב"כ הצדדים בעמ' 1 לפרוטוקול ישיבת 05/01/06), אך טוענים כי מכיוון שהתובע לא היה בעלי המכונית בעת התאונה ולא ידע על ירידת הערך שנגרמה לה ובשים לב לכך שהנתבעת גבתה פרמיה מלאה עבור המכונית, ללא התחשבות בגורמים המביאים להפחתת שוויה, היא לא רשאית כיום להתחשב בגורמים אלו בקביעת גובה תגמולי הביטוח.

התובעים טוענים כי בכל מקרה, על פי המחירון, שקלול הפרמטרים של שנת יצור המכונית, מס' הק"מ שעברה עד לגניבה ומס' בעליה, אינו מביא כלל להפחתה בערך המכונית.


5.2 עקרון השיפוי

סע' 56(ג) לחוק קובע את הכלל המנחה בביטוחי נכסים מסוג זה והוא עקרון השיפוי, לפיו המבוטח הסובל מאובדן, זכאי לשיפוי עבור הנזק האמיתי או ההפסד שנגרם לו בפועל. הביטוח מיועד להשיבו למצב בו היה לפני שארע מקרה הביטוח (ראה לעניין זה - ע"א 196/88 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' הפועלים ליסינג בע"מ, פ"ד מו(1) 756, עמ' 765 - 766; ד' ששון, דיני ביטוח, שוקן תשמ"ט, 143).

לפיכך, גם אם לא הוסכם בין הצדדים בפוליסה על דרך חישוב גובה השיפוי - שיעור השיפוי אותו יקבל מבוטח בגין הנזק יהיה כשיעור שוויו של הנכס במועד קרות מקרה הביטוח המשקף את ההפסד הממשי שנגרם למבוטח.

5.3. בענייננו, בפוליסה נכתב במפורש כי "במקרה של גניבת רכב... יקבע ערך הרכב המבוטח בהתאם לתנאי הפוליסה, לפי שוויו ביום קרות מקרה הביטוח. ערך הרכב מתבסס על מחירון מכוניות משומשות של יצחק לוי... והוא כולל תוספות ו/או הפחתות, אשר משפיעות באופן מצטבר על ערך הרכב" (ההדגשות לא במקור – א.ר).

על פי העמודים הרלוונטיים במחירון (אשר הוגשו על ידי ב"כ התובעים), פגיעה קודמת של רכב בתאונה משפיעה על ערך מכונית משומשת (ראה - עמ' 7 למחירון, סע' 6 ל"גורמי השפעה נוספים").

נוכח האמור בפוליסה ובסע' 5.2 לפסק הדין, לפיו שיעור השיפוי אותו יקבל מבוטח בגין הנזק יהיה כשיעור שוויו של הנכס במועד קרות מקרה הביטוח המשקף את ההפסד הממשי שנגרם למבוטח - הטענה כי התובע לא ידע על קרות התאונה הקודמת ולא היה בעלי המכונית בעת שאירעה, אינה מעלה או מורידה בענייננו.

האמור לעיל נכון גם לגבי טענת התובעים, לפיה משגבתה הנתבעת פרמיה מלאה עבור המכונית, ללא התחשבות בגורמים המביאים להפחתת שוויה, היא לא רשאית כיום להתחשב בגורמים אלו בקביעת גובה תגמולי הביטוח.

בעניין זה יצוין, כי בפוליסה נקבע במפורש, בפרק הדן בקביעת ערך הרכב במקרה גניבה, ש"התעריף לפיו נקבעים דמי הביטוח נקבע בהתאם לפקטורים סטטיסטיים שונים והשפעת ערך הרכב על התעריף הינה חלקית בלבד".

אי לכך ונוכח ההסכמה הדיונית, לפיה המכונית עברה תאונה קודמת בה נקבעה ירידת ערך של 5% (לעניין זה הוגשה מטעם הנתבעת גם חוות דעת שמאית שנערכה לבקשת חברת הביטוח בה בוטחה המכונית בעת קרות התאונה הקודמת), אני קובע כי יש להפחית 5% מערך המכונית, על פי שוויה במחירון ביום הגניבה.

אשר לטענה הנתבעת לירידת ערך בשיעור 1.5% בגין תאונה נוספת שעברה המכונית – הנתבעת לא הניחה תשתית ראייתית להוכחת טענה זו ועל כן דין הטענה להידחות.

בנוסף, על פי הפרמטרים הקבועים בעמ' 5 ו-7 למחירון, שנת יצור המכונית (1997), מס' הק"מ שעברה עד לגניבה (כ-120,000 ק"מ) ומס' בעליה (3), אינם משפיעים על מחיר המחירון של המכונית.

אשר על כן, דין טענת הנתבעת, לפיה בשקלול הגורמים הנ"ל על פי המחירון, יש להפחית 10% מערך המכונית הקבוע במחירון, להדחות.

שווי המכונית על פי המחירון נכון ליום הגניבה – 35,020 ₪ ובהפחתת 5% בגין ירידת ערך – 33,269 ₪.

5.4 נזקים נוספים

אשר להוצאות הנוספות שדרשו התובעים (בין היתר - הוצאות בגין נסיעה ברכב חלופי וניהול תכתובות עם הנתבעת) - ראש נזק זה נזנח ע"י ב"כ התובעים בסיכומיו ומכל מקום הנזק בעניין זה לא הוכח והתובעים אינם זכאים לפיצוי בגינו.

אשר לנזק הלא ממוני - בשים לב לכך, שבעקבות התאונה נשארה התובעת ללא רכב ולהתנהלות הנתבעת בעניין תשלום הפיצוי המגיע לתובעים על פי הפוליסה (ראה להלן בסע' 6 לפסק הדין) וכל פרמטר רלוונטי נוסף, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים בפריט נזק זה, סך של 3,000 ₪, נכון להיום.

5.5. אין מחלוקת בין הצדדים כי מגובה הפיצוי המגיע לתובעים, יש לנכות סך של 1,579 ₪, בגין פרמיה שהוחזרה לתובע על ידי הנתבעת, ביום 20/02/05.

6. ריבית מיוחדת

6.1. ב"כ התובעים טען בסיכומיו כי יש לחייב את הנתבעת בריבית המיוחדת הקבועה בסעיף 28א לחוק, שכן סירובה לשלם תגמולי ביטוח נגוע בחוסר תום לב.

ב"כ הנתבעת חולק על בקשה זו.

6.2. ב"כ הצדדים הסכימו בפתח הישיבה שנקבעה לשמיעת ראיות כי המחלוקת היא משפטית ועפ"י הסכמה זו טענו ללא שמיעת עדים.

בנסיבות אלה ונוכח המחלוקת המשפטית כולל מחלוקת נוספת בעניין ירידת ערך לא שוכנעתי לפסוק ריבית מיוחדת, זאת גם בשים לב לפיצוי בגין נזק לא ממוני שנפסק לתובעים.

7. אשר על כן, אני מורה על קבלת התביעה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעים כדלקמן -

7.1. סך של 31,690 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 5/1/05 ועד התשלום המלא בפועל.

7.2. בגין נזק לא ממוני – סך של 3,000 ₪.

7.3. בנוסף תישא הנתבעת בשכ"ט עו"ד התובעים בסך של 4,000 ₪ + מע"מ, ואגרת משפט משוערכת.

החיובים עפ"י סע' 7.2 ו-7.3 ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון