אשרת עבודה אריתראים

1. עתירת העותר הינה כי יקבע כי שלא כדין נשללה אשרת השהייה, לפי סעיף 2(א)(5) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב – 1952, שהיתה בידו. עוד עתר כי המשיב יבחן את בקשתו להכרה כפליט באופן פרטני, וכן כי המשיב יבחן את סיכויי העותר לקבל הגנה אפקטיבית באתיופיה, כולל אי הרחקתו לאריתריאה. העותר אף ביקש לאפשר לו לפנות לוועדה ההומניטארית של המשיב במידה ועתירתו תידחה.

קיצור העובדות הרלבנטיות לענייננו
2. העותר, שהוא נתין אריתריאה, נכנס לישראל שלא כדין ביום 19.2.2008 דרך גבול מצרים. נטען כי למחרת היום נכנסה לישראל בת זוגו, אזרחית אתיופיה. עם כניסתו לישראל הוצא כנגד המשיב צו הרחקה ואולם, העותר שוחרר בערובה לאחר שנמצא כי הוא עומד בתנאי סעיף 13 ו' לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב – 1952 (להלן: "חוק הכניסה לישראל"), והוצא לעותר אישור שהייה זמני לפי סעיף 2(א)5 לחוק הכניסה לישראל, אשר הוארך מפעם לפעם. בפעם האחרונה הוארך האישור ביום 12.8.12. שחרורו של העותר בערובה, כאמור, נעשה במסגרת הגנה קבוצתית שמדינת ישראל נותנת לנתיני אריתריאה. לעותר ולבת זוגו נולד בישראל בן שהוא כיום כבן שנה ושמונה חודשים.
3. ביום 19.8.12 נעצר העותר ע"י משטרת ישראל בחשד לביצוע עבירות זיוף, קבלת דבר במרמה ושימוש במסמך מזויף. העותר הודה כי תמורת 400 ₪ רכש עבור בת זוגו אשרת עבודה מזויפת. למחרת היום ביום 20.8.12 הובא העותר בפני מר עמוס עטיה מנהל מרחב דרום ביחידת ההגירה עוז לצורך קיום הליך שימוע לביטול אשרת שהייתו בישראל. העותר אישר כי שילם עבור אשרת שהייה מזויפת סכום של 400 ₪ על מנת שבת זוגו תוכל לעבוד בישראל. ההחלטה שניתנה היתה "ביטול אשרה – פלילי תיעוד מזויף".
4. עם ביטול אישור השהייה הוצא נגד העותר ביום 20.8.12 צו גירוש לפי סעיף 30(א) לחוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), תשי"ד – 1954 (להלן: "חוק למניעת הסתננות"). ביום 22.8.12 נערך לעותר שימוע לפי סעיף 30(א) לחוק למניעת הסתננות, שבסופו ניתנה החלטה על החזקת העותר במשמורת עד לגירושו מישראל.
5. ביום 29.8.12 הובא העותר בפני בית הדין לביקורת משמורת של שוהים שלא כדין בהתאם לסעיף 30 ה(1)(א) לחוק למניעת הסתננות. לאחר שמיעת דברי העותר ועיון בתיקו החליט בית הדין כי לא השתכנע "כי התקיימו התנאים לשחרורו של המוחזק בערובה לפי סעיף 30 א(ב)או(ג) לחוק למניעת הסתננות". ולפיכך, אישר החזקתו של העותר במשמורת.
6. העותר הגיש בקשה לשחרורו ולפיכך ביום 3.9.12 התקיים דיון נוסף בבית הדין לביקורת משמורת בבקשת העותר לשחררו, הבקשה לשחרור נדחתה.
7. לאחר מתן החלטה זו ביקש העותר הבהרה להחלטה מיום 3.9.12, בית הדין נתן החלטה נוספת ביום 4.9.12 בה הבהיר את החלטתו מיום 3.9.12 ואישר פעם נוספת את צו המשמורת שניתן כנגד העותר.
מכאן העתירה שבענייננו.


חוק למניעת הסתננות
8. בינואר שנה זו התקבל התיקון לחוק למניעת הסתננות, שכדברי באת כוח המשיב בתשובת המשיב לעתירה, "מטרתו לתת פתרון אפקטיבי לתופעת ההסתננות". מתוך ציטוט מדברי הכנסת, שהובאו אף הם בתשובת המשיב עולה כי החוק נועד "להתמודד עם תופעת ההסתננות מגבולה הדרומי של מדינת ישראל". כדברי המשיב בתשובתו "תכלית החוק נועדה לבלום את גל המסתננים שפקד את מדינת ישראל בשנים האחרונות, ולייעל את הטיפול בעניינם וזו נקודת המוצא לדיון בפנינו" (הדגשה במקור).
9. חוק למניעת הסתננות הוחל בהתאם לסעיף 30 ב' אף על מי שנכנס לישראל ללא רשות לפני תחילתו של החוק "ומותר בגלל זה לצוות על גירושו מישראל בין לפי פקודת העליה, 1941, ובין לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב – 1952".
10. נתיני אריתריאה וצפון סודן נהנים בישראל מ"הגנה קבוצתית"/ "הגנה קולקטיבית" או "הגנה זמנית". בפסק דינו של בית המשפט העליון עע"מ 8908/11 עע"מ 8908/11 נסנט ארגיי אספו נ' משרד הפנים , עמ' 11 ואילך, (2012) עמד כבוד השופט פוגלמן על משמעותה של הגנה זו, הגנה ממנה נהנה עד כה העותר- ""הגנה זמנית" היא שם כללי להחלטה של מדינה, שאופייה ארעי, לא להרחיק מתחומה פרטים שאינם יכולים לשוב לארץ מוצאם, על בסיס השתייכות קבוצתית, בלי שתיבדק זכאותם הפרטנית למקלט לפי אמנת הפליטים או להגנה משלימה אחרת...." צויין בפסק הדין כי יחסה של נציבות האו"ם לפליטים, למעמד של "ההגנה הזמנית", אינו חד ממדי, אך יחד עם זאת, "מדגישה הנציבות כי כל פתרון זמני חייב לשמור על זכויות המהגרים הזקוקים להגנה בינלאומית בתקופת הביניים עד למציאת פתרון קבוע (חזרה בטוחה לארץ המוצא, קליטה במדינה הקולטת או יישוב מחדש במדינה שלישית). בין היתר, יש לשמור על זכויות האדם הבסיסיות המוכרות במשפט הבינלאומי, לספק להם תנאי קיום בסיסיים, לא להפלות אותם על בסיס "חשוד"; לשמור על אחדות המשפחה ועל זכויותיהם של קטינים, וכיוצא באלה (UNHCR (EXCOM) Conclusion No. 22 (XXXII) of 1981 concerning Protection of Asylum-Seekers in Situations of Large-Scale Influx). הנציבות מודעת היטב לחשש שמא מנגנוני "הגנה זמנית" ישחקו את התחייבויות המדינות החברות באמנת הפליטים, ולכן מבהירה כי הנהנים מהגנה זמנית (שעשויים להיות פליטים לפי האמנה או זכאים להגנה משלימה אחרת) צריכים ליהנות מאותה רמת הגנה שממנה נהנים פליטים מוכרים לפי האמנה (UNHCR (EXCOM), no. 74 לעיל, סעיף (t)). כן מדגישה הנציבות כי לנהנים מהגנה זמנית צריכה להיות אפשרות להגיש בקשות פרטניות למקלט שתיבדקנה, גם אם לא על אתר. עוד מבקשת הנציבות להבהיר כי מנגנון ההגנה הזמנית הוא אמצעי חירום (UNHCR (EXCOM) Conclusion No. 103 (LVI) of 2005 on the Provision on International Protection Including Through Complementary Forms of Protection)." (עמ' 13 לפסק הדין). בית המשפט העליון סקר בפסק הדין את היקף הזכויות הניתנות לנהנים מההגנה הזמנית במדינות שונות וקבע כי -
"הבחינה ההשוואתית מלמדת אפוא כי במדינות הנזכרות אין במעמד הכרוך ב"הגנה זמנית" כדי להקנות לנהנה ממנו זכויות מלאות לאלה של פליט מוכר. ......זאת, מפני שהגנה זמנית היא ארעית מטבעה, ולא נועדה להקנות זכויות שיש בהן משום השתקעות במדינה הקולטת. אמנם, ככל שמשכה של הגנה זמנית מתארך, וה"זמני" נהפך ל"קבוע", עצמתו של רציונל זה נחלשת." (עמ' 16 לפסק הדין).
על דברים אלו הוסיפה כבוד השופטת חיות, כי מדיניות משרד הפנים בעניין זה, לה הוא קורא "אי הרחקה זמנית", "מבלי שנקבעו בצידה כללים ונהלים ברורים הנוגעים לזכויותיהם של אותם "בלתי-מורחקים" בעת שהותם בישראל. זהו מצב בלתי רצוי בעליל. הערפל הנורמטיבי יוצר אי-וודאות מכבידה ביותר מבחינת האנשים עצמם אשר לעיתים שוהים בישראל מכח המדיניות האמורה פרקי זמן בלתי-מבוטלים. בתי המשפט נאלצים אף הם להתמודד בשל כך חדשות לבקרים עם שאלות ומצבים שונים ומגוונים שמייצרת, מטבע הדברים, מציאות החיים והנוגעים לזכויותיהם של אנשים אלה. " (עמ' 18 לפסק הדין).
11. דינו של העותר אשר קיבל את אישור השהייה בישראל בשל ההגנה הקבוצתית שהמדינה מעניקה לנתיני אריתריאה שונה מדינם של זרים אחרים המקבלים אשרות שהייה במדינה. הגם, שמדינת ישראל לא העניקה לנתיני אריתריאה מעמד של פליטים, הרי שהענקת ההגנה הקבוצתית באה בעקבות הכרת המדינה בכך שמתקיימים אצל נתיני מדינה זו תנאים הדומים לאלה בעטיים זכאי אדם לקבל מעמד של פליט. יפים לעניין זה דבריו של כבוד השופט ר. אמיר (עת"מ (מרכז) 53854-07-10 היילו טיגסט נ' משרד הפנים (2011)), "ההגנה הקולקטיבית איננה הגנה מכח ובגדר אמנת הפליטים, אך היא "בת משפחה....".
12. על פי סימן לג' באמנה בדבר מעמדם של פליטים (1951) מי שזכה למעמד של פליט "לא יוכל לתבוע לעצמו הנאה מהוראה זו (איסור גירוש או החזרה – ר.א) אם יש נימוקים מספיקים לראותו בסכנה לביטחון הארץ שבה הוא נמצא או אם לאחר שחויב בדין ע"י פסק דין סופי בשל פשע חמור במיוחד, ומהווה סכנה לציבור הארץ ההיא". לא נעלם מעיני כי העותר, לא זכה, בשלב זה, למעמד של פליט, ולפיכך, ההוראה האמורה לא חלה לגביו. יחד עם זאת, מאחר שכאמור, בלשונו של כב' השופט ר. אמיר, "ההגנה הקולקטיבית" היא "בת משפחה" לאמנת הפליטים, הרי שאין לומר כי כל עבירה שבוצעה ע"י מי שזכה להגנה קבוצתית מכניסה אותו למסגרת ההגדרה של מי ש"מסכן את בטחון המדינה ושלום הציבור".
13. לנוכח מעמדם המיוחד של הנהנים מהגנה קבוצתית, ולענייננו העותר אשר שוהה במדינה כארבע וחצי שנים תחת הגנה זו, ראוי כי במסגרת שלילת אשרת השהייה שלה זכה במסגרת ההגנה הקבוצתית, תלקח בחשבון ההכבדה שנוצרה, מאז תיקון החוק למניעת הסתננות, למי שהסתננו לישראל, וזכו להגנה קבוצתית.
ביום 24.9.12 פורסם "נוהל הטיפול במסתננים המעורבים בהליך הפלילי" בנוהל האמור מפורט הליך הטיפול במסתנן המעורב בפלילים. עצם פרסום הנוהל והאמור בו מלמד כי המשיב מצא למסד את הטיפול במסתננים המעורבים בהליך פלילי, תוך הענקת זכויות בסיסיות למי שהנוהל חל עליו, הכל כמפורט בנוהל. עצם העובדה כי אבן הבוחן שנקבעה לשלילת אשרת שהייה הינה סכנה לשלום הציבור ובטחון המדינה, ולא ביצוע כל עבירה, מלמדת כי לא ביצוע של כל עבירה תביא לשלילת אשרת השהייה.

האם ביטול אישור השהייה של העותר היה כדין?
14. לטענת המשיב אשרת השהייה של העותר נשללה ממנו בשל כך שלא קיים את האמור בסעיף 13 ז' לחוק הכניסה לישראל, שם נקבע כי היה ונוכח ממונה על ביקורת גבולות "כי שוהה שלא כדין ששוחרר בערובה הפר או עומד להפר תנאי מתנאי שחרורו בערובה רשאי הוא להורות בצו על החזרתו למשמורת". בחוק למניעת הסתננות הוסף סעיף דומה לזה המצוי בסעיף 13 ז' לחוק הכניסה לישראל – סעיף 30א(ט) שם נקבע "נוכח ממונה ביקורת הגבולות כי מסתנן ששוחרר בערובה הפר או עומד להפר תנאי מתנאי שחרורו בערובה רשאי הוא להורות, בצו, על החזרתו למשמורת ...". לטענת ב"כ המשיב בכך שהעותר עבר את העבירה המיוחסת לו הפר הוא את תנאי השחרור בערובה, שכן, שמירת חוקי המדינה הוא תנאי מכללא ברישיון השהייה שניתן לעותר. באת כוח המשיב הסתמכה לעניין טענתה זו על מספר פסקי הדין:
א. עע"ם 693/05- שם דן בית המשפט העליון בערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב, אשר דחה עתירת המערער, אזרח פיליפינים השוהה בישראל על פי אשרת עבודה, כנגד החלטת המשיב שלא להאריך אשרת השהייה. המערער שם נעצר בגין תלונה שהוגשה נגדו על ידי אזרחית פיליפינית לפיה ניסה לאנוס אותה וביצע בה מעשה מגונה.
ב. בעת"מ 479/03 הגישו העותרים עתירה כנגד צו הרחקה מהארץ שהוצא נגדם. העותרים, אזרחי הודו, היו בעלי אשרת שהייה ועבודה בארץ, אשר בוטלה בגין ביצוע עבירות של הברחת מסתננים לישראל, גביית תשלומים במרמה מהשוהים הבלתי חוקיים והצגת מצג שווא כי ידאגו להנפקת אישורי שהייה בישראל. בית המשפט קבע כי די בראיות הקיימות על מנת להוות תשתית עובדתית מספקת להחלטת הרשות המנהלית לבטל אשרותיהם של העותרים, לפיכך העתירה נדחתה.
ג. עת"מ 2100/05, העותרים באותה עתירה עתרו כנגד החלטת משרד הפנים לשלול את רישיונות השהייה והעבודה שלהם בישראל בשל כך שביצעו עבירות על חוק הגנת חיות הבר, תשט"ו – 1955, משנטען כי לקחו חלק בלכידתו של חזיר בר. נקבע כי העותרים היו מודעים לאיסור ציד חיות בר ולמרות זאת הפרו את האיסור ולכן שיקול הדעת אותו הפעיל משרד הפנים בנסיבות הינו סביר, לפיכך העתירה נדחתה.

מעיון בפסיקה האמורה עולה כי בשלושת המקרים מדובר היה בעובדים זרים ולא, כפי שבעניינו של העותר, אשר נהנה מההגנה הקבוצתית שהמדינה מעניקה לנתינים אריתראים, ואשר בעטייה ניתן לו אישור השהייה.

15. בעניינו של העותר נפתחה חקירה משטרתית נגדו בשל כך שקנה אישור עבודה מזויף עבור בת זוגו. ביום 20.8.12 נשלחה בקשה ממשטרת ישראל לרשות האוכלוסין "לביטול רישיון ישיבה זמני". באותה בקשה התבקשה הרשות לפעול לביטול רישיונו של העותר "ולהשמתו במשמורת לפי סעיף 30 א(ד)(2) לחוק למניעת הסתננות ....". צויין בבקשה כי נגד העותר נפתחה חקירה בחשד לקשירת "קשר לביצוע עוון בכך שסידר לאשתו אשרת עבודה מזויפת – הנ"ל הודה בחקירתו". בסיום הבקשה נאמר "ביצוע עבירות אלו מסכן את שלום הציבור ובטחונו לפי סעיף 3א(ד)(2) לחוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), תשי"ד – 1954". בקשה זו חתומה ע"י מירון שרעבי – מפקח קצין חקירות יאל"כ להב 43. חתימתו של מפקח מירון שרעבי מצוי בטופס מעל התואר קצין הממונה על החקירה/תובע/ פרקליט מטפל. עוד מצינו על גבי הבקשה מקום לחתימה ל"ר' שלוחה בתביעה/ פרקליט ממונה" וכן ל"רענ"ח מחוזי/ק' אח"מ מחוזי", אשר לא חתומים על הבקשה אף כי נראה כי חתימתם, או של אחד מהם, נדרשת.
16. בהליך שהתקיים ביום 20.8.12, שבמהלכו בוטלה אשרת השהייה של העותר, נרשם כי נאמר לעותר במהלך השימוע "דע לך שעקב ביצוע עבירה אנחנו מבטלים לך את האשרה". בהחלטה נאמר "ביטול אשרה – פלילי תיעוד מזויף". לכאורה מהאמור עולה כי ביצוע כל עבירה היה גורר אחריו את אותה תוצאה. כאשר המדובר במי שנהנה מהגנה קבוצתית תוצאה כזו אינה מתיישבת עם המטרה שבעטייה מוענקת הגנה שכזו.
17. מאחר וההליך של ביטול האשרה החל בבקשת המשטרה לרשות האוכלוסין, כאמור לעיל, הרי שגם אם נניח כי אשרת השהייה של העותר נשללה ממנו בשל כך שנמצא כי ביצע עבירות "המסכנות את שלום הציבור ובטחונו", הרי שהמשיב בטיעוניו לא פרט על שום מה העבירה שביצע העותר "מסכנת את שלום הציבור ובטחונו".
לטענת ב"כ העותר, העבירה שעבר מרשו לא העניקה לו או לבת זוגתו דבר, שכן, בת זוגתו שהשתמשה באישור המזויף לא זכתה לזכויות סוציאליות כלשהן, ועל אף שהיתה נטולת אשרת עבודה, המשיב בעבר הצהיר כי בנסיבותיה של בת זוגו של העותר הוא לא יפעל כנגד השוהה הזר היה ויעבוד או כנגד מעבידיו.
18. לאחר שבוצעו ההליכים המפורטים לעיל כנגד העותר, ביום 24.9.12, כאמור, הוציאה רשות האוכלוסין וההגירה "נוהל הטיפול במסתננים המעורבים בהליך פלילי". על פי אותו נוהל (סעיף א' 1.3.2 או ב' 1.4.2) יש צורך לשם נקיטת ההליך של הוצאת צו גירוש, כי יינתן "אישור כי העבירה שבה נחשד המסתנן היא עבירה המסכנת את ביטחון המדינה או שלום הציבור לפי סעיף 30א(ד)(2) לחוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), תשי"ד – 1954. בחוות הדעת יינתן ביטוי לסכנה לשלום הציבור ובטחונו, נכון למועד קבלת ההחלטה ועל בסיס הקבוע בתבחינים". עוד נאמר בנוהל כי במקרה ועסקינן במסתנן המצוי עדיין בידי המשטרה בסמוך לביצוע העבירה יש צורך כי תינתן חוות דעת של משפטן לפיה "המסתנן עומד בתבחינים אשר אושרו ע"י המשנה ליועמ"ש (פלילי)". ובמקרה של "מסתנן שתיקו נסגר עוד בטרם החלת הנוהל" יש צורך כי "ראש ענף חקירות מחוזי (הרענ"ח) הרלבנטי יעביר למטה מינהל אכיפה זרים רשימה של מסתננים אשר עומדים בתבחינים שאושרו על ידי המשנה ליועמ"ש (פלילי)".
19. הטיפול בעניינו של העותר הסתיים עוד בטרם פורסם הנוהל, דא עקא, שלטענת המשיב הוא פעל בהתאם לנוהל (סעיף 30 לכתב התשובה), ואכן, הכוונה היתה לפעול בהתאם לנוהל, כפי שעולה מה"בקשה לרשות האוכלוסין לביטול רישיון ישיבה זמני" (נספח יג' לתשובת המשיב). אלא שלמרות שהמשיב התיימר לפעול על פי הנוהל הוא לא פעל על פי הנוהל. הבקשה לרשות האוכלוסין הוגשה לא ע"י מי שהוסמך להגישה, ויתר על כן, לא מצינו, כדרישת הנוהל, וכפי שמתבקש שיעשה, ביטוי כלשהו על שום מה מעשה העבירה שהעותר ביצע יש בו כדי לסכן את שלום הציבור ובטחונו. גם בהחלטות שניתנו בעקבות הפניה לרשות האוכלוסין לביטול רישיון הישיבה הזמני (נספח יג') לא מצינו ביטוי או פירוט על שום מה העבירה שביצע העותר יש בה כדי לסכן את שלום הציבור ובטחונו או, מדוע, כאמור בסעיף 13 ז' לחוק הכניסה לישראל הפרת "תנאי מתנאי שחרורו בערובה" על ידי העותר.
20. מאחר שאישור השהייה של העותר בוטל, על אף ש"הבקשה לרשות אוכלוסין לביטול אישור ישיבה זמני" לא מולא ונחתם כנדרש, ועל אף שלא ניתן ביטוי או הסבר בבקשה או בהחלטה לביטול אישור השהייה, לקביעה כי העותר "מסכן את שלום הציבור ובטחונו", בשל כך שעבר את העבירה של שימוש במסמך מזויף, בנסיבות כפי שתוארו, דעתי היא כי ההליך של ביטול אשרת השהייה היה פגום, ולפיכך, דין ההחלטה לביטול אשרת השהייה להתבטל. עם ביטול ההחלטה האמורה, ממילא מתבטלות ההחלטות שניתנו בעקבותיה. יצויין כי אין בדבריי כדי להביע דעה לגופו של עניין, בשלב זה, האם העובדה שנעברה העבירה האמורה ע"י העותר יש בה כדי להצביע על כך שהוא אכן מסכן את שלום הציבור ובטחונו – אם לאו.
כאשר עסקינן בחירותו של אדם – כל אדם – יש להקפיד על קיום הדין והכללים המאפשרים לשלול את חירותו. בענייננו, אין המדובר בפגמים "טכניים" אלא בפגמים מהותיים, כמפורט לעיל.
21. בטרם אסיים אבקש להתייחס לפסק דין שניתן ביום 30.10.10 בעת"מ 26229-09-12 טספהונה נ' משרד הפנים ע"י כב' השופט אברהם יעקב בבית המשפט המחוזי מרכז. פסק הדין הומצא לעיוני ע"י ב"כ המשיב לאחר שהדיון בעניינו של העותר הסתיים. בפסק הדין האמור מדובר היה בעותרת, נתינת אריתריאה, שקיבלה אשרה לפי סעיף 2(א)(5) לחוק הכניסה לישראל, ונעצרה ע"י המשטרה בחשד לשימוש באשרת עבודה מזויפת. לאחר שנחקרה במשטרה הועבר הטיפול בעותרת למשיב, אשרת השהייה שהיתה ברשותה בוטלה, והוצא נגדה צו גירוש. ב"כ המשיב טענה כי יש ללמוד גזירה שווה מעניינה של העותרת בעת"מ 26229-09-12 לעניינו של העותר כאן. אין בידי להסכים לטענת ב"כ המשיב. בפסק הדין שניתן בעת"מ 26229-09-12 ציין בית המשפט כי "מן העתירה עולה כי אין בפי העותרת כל טענה ממשית באשר לכשרות ההליך. העותרת אינה טוענת שלא הותר לה להתייעץ עם בא כוחה, אינה טוענת שלא ניתן לה זמן להתארגנות לקראת השימוע, ולכן אינני רואה פגם אמיתי וממשי בהליך ביטול האשרה". שונה המצב בענייננו, כפי שפורט לעיל, שכן מצאתי כי נפל "פגם אמיתי וממשי" בהליך ביטול האשרה.

סיכום
22. אשר על כן, לנוכח הקביעה כי דין ההחלטה לביטול אשרת השהייה להתבטל, ישוחרר העותר מהמשמורת בה היה נתון. העותר ישוחרר בערובה באותם תנאים בהם היה משוחרר קודם לביטול אשרת השהייה ויקבל אשרת שהייה לפי סעיף 2(א)(5) לחוק הכניסה לישראל. מאחר ולכאורה העותר עבר עבירה כמפורט לעיל, בנוסף לתנאים בהם היה משוחרר בערובה עד כה יצורפו התנאים הבאים כתנאים לשחרור בערובה:
א. תחתם ערבות עצמית וערבויות שני צדדים שלישיים, ניתן לקבל כערבים גם שוהים זרים, להבטחת קיום תנאי השחרור בערובה ע"י העותר. גובה הערבויות יהיה בסך 10,000 ₪.
ב. על העותר למסור כתובת מגוריו למשיב ולשהות במעצר בית בכתובת אותה ימסור למשיב בימי שלישי בשבוע בין השעות 01:00 עד 04:00. מעצר הבית האמור הוא למשך תקופה של חודשיים מהיום.
23. לנוכח התוצאה אליה הגעתי אין עוד מקום, במסגרת הליך זה, לדון בבקשת העותר לאיחוד עם אשתו ובנו במסגרת המשמורת. יחד עם זאת, רשמתי בפני את עמדת המדינה לפיה בקשת העותר לאיחוד עם משפחתו אושרה מידית באופן שהמשיב הודיע כי העותר יועבר לאותו מתקן שבו מצויים בת זוגו ובנו.
24. במידה ולא יעלה בידי העותר לעמוד בתנאי השחרור בערובה שנקבעו, יובא העותר בפני ביום 8.11.12 בשעה 10:00.
25. כל צד יישא בהוצאותיו.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. אשרת א-5

  2. ביטול אשרת עולה

  3. אשרת שהייה 2 א 5

  4. אשרת שהייה זמנית

  5. ביטול אשרת שהייה

  6. אשרת עבודה מטפלת

  7. אשרת ביקור לתייר

  8. אשרת כניסה סטודנט

  9. אשרת תייר עובד זר

  10. אשרת שהייה איש דת

  11. אשרת עולה בכוח א-1

  12. אשרת שהייה עובד זר

  13. אשרת עובד זר מומחה

  14. אי חידוש אשרת שהייה

  15. אשרת עבודה אריתראים

  16. אשרת שהייה 6 חודשים

  17. אשרת כניסה תלמיד א-2

  18. אשרת שהייה הורה קשיש

  19. אשרת עבודה פיליפינית

  20. ביטול רישיון ישיבת קבע

  21. בקשה להחלפת סוג האשרה

  22. אשרת שהיה חיים משותפים

  23. אשרה ורישיון לישיבת קבע

  24. אשרת שהייה ידועה בציבור

  25. דחיית בקשה לאשרת כניסה

  26. אשרת כניסה עובדת סיעודית

  27. אשרת שהיה ברשות הפלסטינית

  28. אשרת שהייה לימודים בישראל

  29. אשרת תושב ארעי תושב השטחים

  30. אשרת שהייה הורים של חייל בודד

  31. דחיית בקשה לאשרה חיים משותפים

  32. בקשה להחזרת רישיון ישיבת קבע בישראל

  33. אריתראי הסתנן לישראל וניתנה לו אשרה

  34. עתירה כנגד החלטת משרד הפנים שלא לחדש אשרה

  35. אריתראי עם אשרה מסוג 2(א)(5) שחודשה מדי פעם

  36. עתירה מנהלית להארכת אשרת שהייה מסוג א/2 - מפאת הפגמים בהליך המנהלי

  37. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון