בוררות איגוד הכדורסל


1. בפנינו בקשה אשר הועלתה במסגרת כתב ההגנה של עמותת מועדון הכדורסל הפועל כפר-סבא, לדחיית התובענה שהגישו המשיבים מפאת חוסר סמכות עניינית של בית הדין לדון בתובענה.

2. כעולה מכתבי הטענות, המשיבים עבדו אצל המבקשת כמאמני כדורסל.
לטענת המבקשת, הסמכות הבלעדית להכריע בתובענה נתונה למוסדות השיפוט הפנימיים של איגוד הכדורסל, מכוח סעיף 11 לחוק הספורט התשמ"ח- 1988 (להלן: "חוק הספורט").

3. לטענת המשיבים, לבית הדין לעבודה סמכות לדון בתובענה, לאור העובדה כי תביעתם אינה מבוססת על יחסים חוזיים, אלא על זכויות יסוד מוגנות והמצויות בסמכותו הייחודית של בית הדין.

4. ולהכרעתנו –

א. ראשית, נציין כי המבקשת בכתב הגנתה לא ביקשה לעכב את ההליכים בבית דין זה ולהעביר את התובענה לבירור במוסדות השיפוט הפנימיים של איגוד הכדורסל, אלא טוענת היא כי יש לדחות את תביעתם של המשיבים מפאת חוסר סמכות עניינית.
ספק אם יש בכך מענה כדבעי להוראות חוק הבוררות.


ב. המשיבים טוענים בכתב תביעתם כי במהלך עבודתם החליטה המבקשת באופן חד-צדדי לשנות את מעמדם מעובדים לעצמאים וכי מאותה העת הפסיקה המבקשת לשלם להם זכויות סוציאליות בגין עבודתם. עוד טוענים המשיבים כי פוטרו ע"י המבקשת ועל כן הינם זכאים לפיצויי פיטורין.

מושכלות יסוד הם כי הנושאים הנזכרים בכתב תביעתם של המשיבים מצויים בסמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה מכוח סעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט - 1969, וכי אין בוררות (אף בוררות מכוח חוק) שוללת את סמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה (ראה: בר"ע 1020/00 אבי כהן – מכבי ת"א במחלקת הכדורסל [לא פורסם, מיום 18.6.00]).

לאור זאת, הרי שטענת המבקשת דינה להידחות.

ג. שאלה נפרדת היא האם לאור תניית הבוררות, הקבועה בחוק הספורט, יש לעכב את ההליכים ולהעביר את התובענה לבירור במוסדות השיפוט הפנימיים של איגוד הכדורסל. אף שסעד זה לא התבקש בענייננו, מצאנו לנכון להדרש גם לסוגייה זו.

ההלכה בעניין עיכוב הליכים מכוח חוק הספורט הוכרעה זה מכבר בפסיקה. נקבע כי כאשר מדובר בבוררות יש להבחין בין זכויות הנובעות מחוזה, אותן ניתן להעביר להכרעתו של בורר לבין זכויות הנובעות מחוקי המגן – זכויות קוגנטיות אותן לא ניתן להעביר להכרעתו של בורר, משהעברת סוגיות אלה להכרעתו של בורר עלולה לעשות פלסתר את הוראות החוקים השונים המקנים לעובד זכויות שלא ניתן להתנות עליהן (בג"צ 760/79 ד"ר לילי דיין נ' בית הדין הארצי לעבודה פ"ד לד(3) 820).

בבר"ע 1504/02 הפועל ב"ש ואח' - אפרים צבי ואח' (מיום 5.11.02), קבע כבוד הנשיא ס. אדלר:

"אופיין הציבורי-קוגנטי של ההוראות המגינות, מביא לידי כך שאין הן יכולות לשמש נושא להסכם בין הצדדים. משכך, ההכרעה בדבר התקיימותם של יחסי עובד-מעביד או בדבר קיומה של זכות מכח חקיקת מגן, אינה בת בוררות (דב"ע נה/125-3 אלון בן דור – ההסתדרות הכללית, פד"ע כ"ט 28; ראה גם בג"צ 760/79 דיין נ' בית הדין הארצי, פ"ד לד(3) 820; דב"ע נד/163-3 הלסקו ישראל בע"מ – עזבון המנוח אלי גל-און, פד"ע כ"ח 66) דברים אלה יפים אף מקום בו מדובר בבוררות חובה מכח חוק הספורט, שהרי בית הדין זה פסק כי "דין בוררות על פי חוק הספורט כמוהו דין בוררות על פי חוק הבוררות בשינויים המחוייבים מההוראות הייחודיות לחוק הספורט ולתקנונים שהותקנו על פיו (דב"ע נז/5-3 ניסים לוי – התאגדות לחינוך גופני הפועל 1991 באשדוד, פד"ע ל"ב 568)."

לאור האמור, הרי שנושאים מכוח תחיקת המגן נתונים בסמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה, ואינם יכולים להיות נושא לבוררות.

ד.כפי שצוין לעיל, מחלוקת מרכזית בין הצדדים היא קיומם של יחסי עובד-מעביד. בעניין זה נפסק לא אחת כי לא ניתן להעביר לבוררות סכסוך בשאלה אם שררו בין שניים יחסי עובד-מעביד, מהטעם שמדובר בסטטוס (דב"ע לה/111-9 קופת חולים מכבי – בלכנר פד"ע ח 113; בג"צ 115/77 הסתדרות מכבי ישראל נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד לב(1) 214).

ה.כמו כן, מרבית הזכויות הנתבעות ע"י המשיבים מקורן בחוקים קוגנטיים, אשר מצויים בסמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה, ואשר לא ניתן להעבירם לבוררות. עוד ברי כי אין מקום לפצל דיון בהליך, גם אם חלק מהנתבע בו הוא בר-בוררות.

במאמר מוסגר נציין כי פסקי הדין עליהם ביקשה להסתמך המבקשת שונו זה מכבר בהלכות אשר ציינו לעיל.

5. סוף דבר – הבקשה לדחייה על הסף נדחית בזאת.

משהמבקשת לא הגישה בקשה בהליך נפרד – לא ראינו ליתן צו להוצאות.

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון