בוררות באגודות שיתופיות


1. ההליך ועמדות הצדדים בפני הרשם.
זהו ערעור על החלטת כב' הרשם (כב' השופט ע. גרשון) מיום 8.1.01, לפיה דחה את בקשת המערערת (להלן: "כרמיאל") לעיכוב הליכים בגין הסכם בוררות.

המשיבים (להלן: "התובעים") הגישו לביהמ"ש המחוזי בחיפה תובענה בה עתרו לחייב את כרמיאל ולשלם להם סך של 1,677,015.80 ש"ח.
בתביעה טענו בעלי המניות, כי הם ילדיהם של המנוחים ברנרדו וגלוריה ברנגולה ז"ל (להלן: "המנוח והמנוחה, לפי הענין").

עוד טענו התובעים בתביעתם טענות אלה:
כרמיאל הינה אגודה שיתופית בע"מ הרשומה אצל רשם האגודות השיתופיות אשר עיסקה העיקרי והיחיד הינו החזקה, ניהול ותפעול של תחנת דלק בכרמיאל "שהינה אחת מתחנת הדלק הגדולות בישראל מבחינת היקף הכנסותיה".
המנוחה, כך נטען, היתה חברה בכרמיאל והחזיקה, עד למועד פטירתה, בשתיים מתוך 13 המניות המונפקות והמוצאות של כרמיאל.
המנוחה נפטרה ביום 3.1.97 ויורשה היחיד בהתאם לצו ירושה שהוצא על ידי בית משפט זה ביום 28.3.97, הוא המנוח.
המנוח עצמו נפטר ביום 13.4.97. התובעים טענו, כי הינם יורשיו היחידים של המנוח על פי צו קיום צוואה שהוצא על ידי בית משפט זה. לטענתם, "משכך, התובעים הם היורשים והבעלים היחידים של שתי מניות של כרמיאל".

הואיל ואין התובעים חברים באגודה כרמיאל, בקשו מכרמיאל לקבל את התובעת מס' 2 כחברה בכרמיאל וכמחזיקה במניותיה של המנוחה. בקשתם של התובעים נדחתה "ובהתאם הכירה כרמיאל בזכותם של התובעים לקבל את דמי הפדיון של שתי המניות של הגברת ברנגולה ז"ל".
על פי תקנון כרמיאל (נספח א' לכתב התביעה) פוקעת חברותו של חבר באגודה עם מותו וכי במקרה כזה תפדה האגודה את מניותיו ותשלם את שוויין ליורשיו.
על שום כך פנו התובעים לכרמיאל בדרישה לשלם להם את דמי פדיון שתי המניות, וכרמיאל הודתה בחבותה לשלמם לתובעים.

התובעים טענו, כי הדין הוא כי על ברית פיקוח, המשמשת כרואה החשבון של כרמיאל, לקבוע את שווי המניות תוך חודשיים ממועד פקיעת החברות וכי על כרמיאל לשלם את דמי פדיון המניות "לכל המאוחר בתוך שנתיים ממועד פקיעת החברות באגודה" [תקנות 9 ו- 14 לתקנות האגודות השיתופיות (חברות), התשל"ג-1973].

התובעים הוסיפו וטענו, כי:

"לאחר שהנתבעת לא פעלה כמתחייב מהוראות הדין במועדים הקבועים בו, פנו הצדדים, בהסכמה ובהתאם לסעיף 1 בחלק ו' (עמ' 12) בתקנות הנתבעת (...) להכרעה במחלוקות שביניהם באמצעות בוררות במרכז הקואופרציה.
הדיון במרכז הקואופרציה נערך ביום 10.3.98. (צ"ל 10.2.98. נראה שנפלה טעות קולמוס בכתב התביעה ע.ג.). באותה ישיבה נקבע בהסכמת הצדדים ועורכי דינם שנכחו בישיבה - מנגנון לקביעת שווי המניות. העתק סיכום הישיבה מיום 10.2.98 רצ"ב כנספח ד' לכתב תביעה זה.
ההחלטה לענין מנגנון קביעת שווי המניות, שדינו הן כדין פסק בוררות והן כדין הסכם, קבעה את ההוראות הבאות:
ימונה שמאי על ידי ברית פיקוח (רואה החשבון של האגודה הנתבעת) "אשר יעריך ויקבע את שווי המניה באגודה" (ראה סעיף 1 בנספח ד').
שמורה לתובעים הזכות "להתנגד לתוצאות השמאות ולהציג שמאות נגדית", וכן נקבע כי יינתנו לתובעים המסמכים שיידרשו להם (ראה סעיף 2 בנספח ד').
"אם לא יהיו הסכמות יפגשו השמאים וינסו להסדיר ביניהם המחלוקות".
תקנון הנתבעת מאפשר להגיש ערעור לרשות השיפוט הארצית של ההסתדרות על ההכרעה בבוררות במרכז הקואופרציה, ואולם אף לא אחד מן הצדדים הגיש ערעור על ההכרעה - נספח ד' - שכן זו נעשתה בהסכמת הצדדים, ומשכך הפך הפסק לסופי" (ההדגשות במקור).


"הכרעת מרכז הקואופרציה בבוררות", לא גרמה לכרמיאל לפעול באופן המתחייב מהדין "ועד למועד הגשת התביעה, מסרבת כרמיאל לקיים את פסק הבוררות שניתן בהסכמה במרכז הקואופרציה":

ברית פיקוח מינתה כשמאי את מר ירוחם פרמינגר, וזה נתן את חוות דעתו ביום 27.11.98 (נספח ה' לכתב התביעה). להערכתו של מר פרמינגר, שווי סך כל נכסי כרמיאל, נטו, הוא 4,313,117 ש"ח, שהם ליום הקובע כ- $1,327,000 ארה"ב.
התובעים הודיעו על התנגדותם לשומתו של מר פרמינגר ומינו את מר עודד האושנר כשמאי מטעמם.

כרמיאל נמנעה מלהעביר לתובעים את כל המסמכים שבקשו לקבל לצורך הכנת השומה מטעמם ו"בלית ברירה" נאלצו להורות למר האושנר להכין את שומתו בהתאם למסמכים שהיו בידיו, מבלי שיהיו בידיו מסמכים נוספים שכרמיאל נמנעה מלהעבירם לידיהם.

ביום 31.5.99 השלים מר האושנר את השומה שהכין (נספח ו' לכתב התביעה). שווי נכסי כרמיאל, על פי הערכתו של מר האושנר, הינו כמעט כפול מזה שהוערך על ידי מר פרמינגר.

למרות האמור בסעיף 3 "בהכרעת מרכז הקואופרציה" כי במקרה של חילוקי דעות בין השמאים, יפגשו השמאים וינסו להסדיר את המחלוקות שביניהם, סרב מר פרמינגר לקיים את הפגישה כמתחייב.
התובעים דרשו מכרמיאל, כי תדרוש ממר פרמינגר להפגש עם השמאי האושנר וכי תשלם להם את שווי המניות על פי חוות דעתו של מר האושנר או את הסכום שאינו שנוי במחלוקת.

ברם, כרמיאל לא טרחה לדרוש ממר פרמינגר להפגש עם מר האושנר ולא שילמה לתובעים כל סכום שהוא.

כרמיאל טענה, כי היא מוכנה לשלם את שווי המניות לפי הערכת רו"ח גרוס מברית פיקוח, אך הציבה תנאי מוקדם, היינו, קבלת אישור מאת שלטונות המס ביחס לגובה ניכוי המס שעליה לנכות מן התשלום.

לטענת התובעים הם המציאו לכרמיאל אישור כאמור, למרות שלא היה כל יסוד בדין לדרישתה של כרמיאל. אך לטענתם חיפשה כרמיאל ומצאה תנאי נוסף והוא חתימת התובעים על כתב ויתור והסתלקות מתביעות.
התובעים טענו כי ניסיונה של כרמיאל להכריחם לוותר על זכויותיהם ללא כל תמורה, ביודעה על המחלוקת בין הצדדים בדבר הסכום המגיע להם כפדיון המניות והצבת תנאים שונים בכל פעם מחדש "מעידה כי כל ענייניה של כרמיאל הינה אך ורק עיכוב תשלום כספים המגיעים לתובעים בתרמית ובחוסר תום לב".
הסכום נשוא התביעה מהווה את "מלוא הסכום לתשלום כדמי פדיון המניות לפי שומתו של השמאי האושנר בסך 1,677,015.80 ש"ח" בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 31.12.96 ועד לתשלום המלא בפועל.

עד כאן עיקרי התביעה.
כרמיאל הגישה בקשה לעיכוב הליכים. הבקשה נתמכה בתצהירים של מר שמעון רודיק, אחראי על סניף חיפה של מרכז הקואופרציה ליצרנות תחבורה ושירותים אגודה שיתופית מרכזית (להלן: "מרכז הקואופרציה") ושל משה שגב חבר בכרמיאל.

מר רודיק הצהיר כי בתחילת שנת 1998 נתבקש על ידי כרמיאל לסייע במציאת דרך לקביעת שווי המניות שהיו למנוחה בכרמיאל. בעקבות כך קיים במשרדו, ביום 10.2.98, פגישה שבה השתתפו עו"ד הלר, שניים מחברי כרמיאל, אחד מן היורשים ועורכת הדין כרמית דורון מטעם התובעים. לדבריו, הוא שימש יו"ר הישיבה אשר במהלכה ניסה "(...) להביא את הצדדים להבנה בכל הנוגע לדרך בה יקבע השווי של המניות הנ"ל - - בסופה של אותה פגישה הסכימו הצדדים על דרך מסויימת ואנוכי הוצאתי סיכום בכתב של הישיבה הנ"ל ואת אשר הצדדים סיכמו בה".


בהתיחסו לטענת התובעים כאילו הישיבה הנ"ל היתה הליך של בוררות הצהיר מר רודיק לאמור:

"(...) אנוכי מודיע בזה באופן הברור ביותר, כי הישיבה הנ"ל לא היתה במסגרת בוררות וכי לא קויימה כל בוררות בין הצדדים ואנוכי ו/או עו"ד הלר ו/או אחרים שהשתתפו בישיבה לא היינו בוררים בין הצדדים.
ושוב: לא אנוכי ולא עו"ד הלר מונינו להיות בוררים בין הצדדים, לא בכתב ולא בע"פ, איש לא הזכיר בפגישה הנ"ל שזו בוררות, וזו אכן לא היתה בוררות.
כל מה שנעשה בפגישה הנ"ל היה מו"מ ובעקבותיו הסכמה מסויימת בין הצדדים בניסיון להגיע להבנה ביחס לדרך קביעת שוויה המניות של המנוחה".

מר רודיק הוסיף והצהיר, כי תקנונה של כרמיאל מכיל סעיף בוררות בפני משפט החברים שליד מרכז הקואופרציה. על פי תקנון משפט החברים הסכסוכים נדונים בפני שלושה שופטים-בוררים מבין רשימה של שופטים-בוררים שנבחרו לתפקידם על ידי המועצה וכי מינהל השופטים הוא שממנה את השופטים-בוררים לדין בסכסוך מסוים. לא הוא ולא עו"ד הלר נמנים על רשימת השופטים-בוררים שנבחרו על ידי המועצה ואיש מהם לא מונה על ידי מינהל השופטים של מרכז הקואופרציה לדון בסכסוך שבין הצדדים.

מר שגב הצהיר, כי "מאז ומתמיד הסכימה אגודתנו להביא את המחלוקת שהיתה ושיש לנו עם היורשים לבוררות לפני משפט החברים שליד מרכז הקואופרציה. גם כיום מסכימה שירותי כרמיאל לעשות את כל הנדרש לקיום הבוררות הזו ולהמשכה".
לדברי מר שגב, אין זה נכון ש"קוימה כבר בוררות בנושא זה או בכל נושא אחר בין הקואופרטיב ובין היורשים, כפי שמנסה לטעון עוה"ד של היורשים. שירותי כרמיאל לא מינתה את מר שמעון רודיק להיות בורר בסכסוך הנ"ל וגם לא מינתה מישהו אחר, ולא נחתם ע"י הקואופרטיב כל הסכם בוררות בענין זה".

התובעים הגישו מצדם שני תצהירים. האחד של התובע 1 נתן ברנגולה (להלן:
"ברנגולה"), והשני של עו"ד כרמית דורון (להלן: "כרמית").

מר ברנוגלה הצהיר כי בעקבות פניית באי כוחו אל כרמיאל, בדרישה לפדות את מניות התובעים, השיבה כרמיאל במכתב הנספח ג' לתגובת המשיבים שבו כתבה לאמור:

"(...) הריני להודיעך כי ברית פיקוח לקואופרציה ביצרנות, תחבורה ושירותים אגודה שיתופית בע"מ הם המייצגים את אגודתנו, לכן נבקשך לפנות למשרדי ברית פיקוח, סניף חיפה, רח' (...), למר רודיק שמעון".

הישיבה שהתקיימה במשרדו של מר רודיק, ביום 10.2.98 "נערכה למטרה אחת:
קביעת מנגנון לקביעת שווי המניות נשוא התביעה, על מנת למנוע הליכים משפטיים ותביעות מצד התובעים".

מר ברנוגלה הוסיף, כי:

"אחת הסיבות שהסכמנו לישיבה עם ברית פיקוח/מרכז הקואופרציה, היא שהנחנו שמה שהוסכם בחסותם, יקויים על ידי כרמיאל מבלי צורך לפנות לבית המשפט, ולו מהסיבה שלברית פיקוח/מרכז הקואופרציה יהיה מספיק כבוד לסיכומים שנחתמו בחסותם (...).
לא ברורה לי טענת מר רודיק בתצהירו כי יש לפנות עתה לבוררות והרי ידוע לו היטב, כי כל מטרת הסיכום במשרדו, היתה אחת בלבד: לקבוע מנגנון הכרעה, עצמאי, מחייב, וסופי, בסכסוך בין הצדדים בקשר לאופן הערכת שווי המניה ופדיונה, מנגנון שיהיה משוחרר מהשפעה של גופים אינטרסנטיים שעבר זמנם, כמו ברית פיקוח ומרכז הקואופרציה, וימנע השפעתם של אותם גופים לטובת האגודה כרמיאל שהינה לקוחה שלהם וקשורה בהם (...).
כל הכוונה באותה ישיבה היתה למנוע עיכובים נוספים ועכשיו מוגשת בקשה נוספת שמטרתה רק ליצור עיכובים נוספים וסגירת ענינים בפורומים שעומדים באופן ברור לצד האגודה הנתבעת ונגדנו "האאוטסיידרים (...)".

המצהירה הגב' כרמית, ציינה, כי היא ועו"ד עודד מצקין פנו לכרמיאל בשם התובעים בענין תשלום דמי פדיון המניות וכי בתשובה הופנו למר שמעון רודיק בברית פיקוח.

היא מוסיפה, כי:

"יצוין, כי במהלך המגעים בינינו לבין כרמיאל ייצגו הן ברית פיקוח והן מרכז הקואופרציה את כרמיאל, ולא אדע כיצד יוכל גוף המייצג את כרמיאל לכהן כבורר או למנות בוררים לדון בסכסוכים בהם היא קשורה. בוררות כזו עלולה - בסבירות גבוהה ביותר - למנוע משפט צדק מהתובעים.
אם יש לסיכום הישיבה במשרדו של מר רודיק תוקף של פסק בוררות, וזאת שאלה משפטית שבניגוד לאחרים אותיר את ההכרעה בה לבית המשפט ככל שזה יזקק לה, הרי שתוקף זה יכול לעלות באופן ישיר מהסכמת שני הצדדים לדון במחלוקת בפני מר רודיק והסכמתם באותה ישיבה לגבי מה שהוסכם בה.

אני מאשרת את טענתו של מר רודיק כי הישיבה במשרדו נערכה למטרה אחת:
קביעת מנגנון לקביעת שווי המניות נשוא התביעה, על מנת למנוע הליכים משפטיים ותביעות מצד התובעים.
עלי להוסיף, כי מבחינתי כמייצגת התובעים, הסכמתנו לפנות למר רודיק נעשתה בהסתמך על ההנחה שסיכום שיושג על ידי או אצל מרכז הקואופרציה ו/או ברית פיקוח, יאפשר את אכיפתו על ידי ברית פיקוח ומרכז הקואופרציה.
אני מאשרת כי הסיכום בחתימת מר רודיק (....) משקף את עיקר ההסכמה בין הצדדים באותה ישיבה בין אם תקרא לסיכום האמור פסק בורר ובין אם תכנה אותו בכל שם או תואר אחר. החשוב הוא מה שהוסכם והתוקף שנתנו ונותנים הצדדים לעצם ההסכמה גם היום.
מה שאיני יכולה להבין הוא, כיצד טוען מר רודיק כי יש לפנות עתה לבוררות והרי כל מטרת אותו סיכום במשרדו היתה לקבוע מנגנון הכרעה עצמאי בסכסוך בין הצדדים, הבא לסיים את הסכסוך הן ברמה הפרוצדורלית והן בכלל.
בהתאם, אין כל ספק בלבי כי ככל שישנה עוד מחלוקת של ממש בין הצדדים, ואם וככל שיש תניית בוררות בתקנון האגודה, הרי שהמנגנון שנקבע בהסכמה ביום 10.2.98 בא במקומה, והופך אותה למיותרת במקרה זה".


ב. החלטת הרשם.
הרשם החליט לדחות את הבקשה לעיכוב הליכים. הוא ציטט את סעיף הבוררות של תקנון כרמיאל, אשר זה לשונו:

"ישוב סכסוכים:
כל הסכסוכים הנובעים מעיסקי האגודה, אשר יתגלעו בין חבר או חבר לשעבר או אדם המופיע מכוחו מצד אחד ובין האגודה או כל מוסד של האגודה וכל הסכסוכים בין חברי האגודה או חבר או חבר לשעבר או אדם המופיע מכוחו בינם ובין עצמם, הנובעים מעיסקי האגודה, יימסרו להכרעת משפט החברים שליד מרכז הקואופרציה וכל עוד זה לא יוקם למזכירות מרכז הקואופרציה או מי שיתמנה לכך על ידי מזכירות זאת.
על כל פסק דין שיוצא על פי הוראות תקנה זאת רשאי כל צד לערעור תוך 15 יום מיום מסירת פסק הדין לידו בפני בית הדין העליון של ההסתדרות הכללית של העובדים העבריים בארץ ישראל בהתאם לתקנות של בית דין עליון זה.
בתקנה זאת לשון יחיד כוללת לשון רבים ומין זכר כולל גם מין נקבה".

הוא דחה את טענת התובעים, כי כרמיאל מנועה מלפנות לבוררות, שכן הצדדים ויתרו על תנית הבוררות בישיבה שהתקימה במשרדו של שמעון רודיק אשר סוכמה על ידו בנספח ד' לתביעה.

אמנם מטרת הצדדים בקיום הפגישה במשרדו של רודיק, היתה למצוא מנגנון לקביעת שוויון של המניות כדי לחסוך התדיינויות מיותרות והצדדים אכן הסכימו על מנגנון כאמור.
ברם, התברר, כי המנגנון האמור לא הביא לפתרון הסכסוך, באשר כל צד הסתמך על הערכת שמאי מטעמו כאשר בין הערכות השמאים נוצרו הפרשים ניכרים.

בניגוד למוסכם לא נפגשו השמאים כדי לנסות לישב את המחלוקת הנוגעות להערכותיהם השונות.
בעצם הפגישה במשרדו של רודיק והסיכום שנערך בעקבותיה (נספח ד' לתביעה), לא היה ויתור על הליכי הבוררות.

אין לקבל את טענת התובעים, כי בעצם הגשת הבקשה לעיכוב הליכים ע"י כרמיאל, יש למצוא חוסר תום לב מצדה.

טענה אחרת בפי התובעים היתה כי "משפט החברים" שעליו מדובר בחלק ו' לתקנות כרמיאל אינו מוסד בוררות אלא טריבונאל משמעתי. טענה זו נדחתה ע"י כב' הרשם, שכן מנוסח התקנון עולה, כי "משפט החברים" הוסמך לדון כבורר, למרות שהמילה "בורר" או "בוררות" אינה מופיעה בו. די בכך שמנוסח הדברים עולה ההסכמה לבוררות.

עם כל זאת, ראה כב' הרשם לדחות את הבקשה מן הטעם שהסכם הבוררות אינו חל על התובעים שהם יורשי חברים. בהקשר לכך מצטט כב' הרשם את סעיף 4 לחוק הבוררות אשר זו לשונו:

"הסכם בוררות וסמכותו של בורר על פיו כוחם יפה גם לגבי חליפיהם של הצדדים להסכם, וסמכותו של בורר על פי הסכם בוררות מוקנית גם לבורר חליף, והכל כשאין כוונה אחרת משתמעת מן ההסכם".

הוא מציין שאין חוק הבוררות כולל הגדרה של "חליף" של צד.
כשבאים לפרש מושג זה, יש להביא בחשבון ש"נשמת אפו" של הליך הבוררות היא הסכמת הצדדים ואין לחייב בעל דין להתדיין בפני בורר אם לא הסכים לכך במפורש.
לכן, יש לפרש את הסעיף הנ"ל על דרך הצמצום. לפי תפיסתו, חליף, הוא רק מי שנכנס בנעלי הצד, בהסכמתו ובידיעתו (כגון: במקרה הנופל במסגרת חוב המחאת חיובים ואין הכוונה ליורשים אשר עזבונם "נפל" בחלקם עם פטירתו).

אמנם סעיף 4 בא לכאורה לישב מחלוקת ששררה בבתי המשפט טרם חקיקת חוק הבוררות בשאלה אם הבוררות פוקעת עם מותו של אחד הצדדים, אך הרשם מצטט מדברי המלומדת פרופ' סמדר אוטולנגי, בספרה על בוררות דין ונוהל מהד' שלישית מורחבת, ע' 44, המבחינה בין הסכם בוררות הניתן להעברה ושעליו חל סעיף 4 לחוק ובין הסכם בעל אופי אישי שאינו ניתן להעברה.

מדובר במקרה זה בהסכם בוררות הכלול בתקנונה של אגודה שיתופית "משפחתית", אגודה שמספר מניותיה המוצאות הן 13 בלבד; אגודה שלא היתה מוכנה לקבל את אחת מיורשיה של המנוחה כחברה בה (למרות הסכמת יתר היורשים). הסכם בוררות המצוי בתקנונה של אגודה כזו הוא בעל אופי אישי.

לאור האמור, נדחתה הבקשה לעיכוב הליכים.

ג. טיעוני כרמיאל.

1. יש לראות בתקנון האגודה חוזה לטובת צד ג' קרי התובעים, אשר מחייב אותם לציית גם לסעיף הבוררות שבו.

2. יש טעם עניני מדוע תידון המחלוקת בבוררות, שכן הסכסוך נוגע לשווי מניה באגודה שיתופית והבוררים מתמחים בסוגיות כאלה, מה גם שהבוררות היא מהירה ללא זמן המתנה.

3. הבסיס לתביעה הוא סעיף 5 בחלק ג' של התקנון המדבר על פדיון זכויות חבר.
וזה לשון התקנה:

"בהפסק חברותו של חבר באגודה תפדה האגודה את מניתו או מניותיו ותשלם לו או ליורשיו או לממונה על ידו את ערך פדיון המניה או המניות....
(סעיף 6 של חלק ב' (עמ' 3) קובע כי במותו של חבר נפסקת חברותו)".

ולכן יש לקבל האמור בתקנון במלואו לרבות סעיף הבוררות, מה גם שסעיף הבוררות שצוטט לעיל קובע מפורשות שהוא חל לא רק על "חבר" אלא גם על "חבר לשעבר או אדם המופיע מכוחו - -".

4. כל מי שתובע "מכוחו" של חבר הוא בגדר "חליף" לענין סעיף 4 לחוק הבוררות.

5. כרמיאל מפעילה תחנת דלק גדולה. היא משכירה נכסים שונים שיש לה ובתקנון אין שום דבר אישי. גם הסעד המתבקש הוא כספי גרידא, אין בו כל אופי אישי.

6. עמדת התובעים בכתב תביעתם לא היתה שסעיף הבוררות אינו מחייב אותם אלא שהבוררות כבר נתקימה. אותה עמדה נקטו התובעים בהודעה על הסכמה להחלפת עיקול בערובה (בש"א 8606/00) ולא עוד שם צינו שהם מבקשים פסק הבוררות שניתן בהסכמת הצדדים.
התובעים מנועים עתה מלשנות את עמדתם ולטעון כי סעיף הבוררות אינו מחייב אותם.

7. הרשם צדק בעמדתו בקובעו שהיה ויתור על הליכי הבוררות מצד כרמיאל.

ד. טיעוני התובעים.
1. התובעים תומכים בפירוש כב' הרשם למושג "חליף".

2. כרמיאל נוקטת בדרכים שונות למנוע הכרעה מהירה בסכסוך התלוי ועומד כ- 4 שנים ללא פתרון. ההתעקשות על בוררות נובעת מהנחת כרמיאל, כי אנשי מרכז הקואופרציה האמורים לשמש כבוררים, אוהדים את ענינה ועלול להתעורר מצב של ניגוד אינטרסים. מדובר באנשים שאין להם כל מומחיות בהערכת שווי של מניות.

3. בכתב התביעה אין ביהמ"ש מתבקש לשום את שווי המניות, אלא לפסוק את הסכום העולה מהערכת השמאי מטעמם, שכן בהתנהגותה שללה כרמיאל מעצמה כל זכות לחלוק על השווי האמור.

4. אין לקבל את הטענה, כי התקנון מהווה חוזה לטובת צד ג'. פרשנות כזו נוגדת את הוראות סעיף 8 לחוק הירושה, שלפיו בטל הסכם בדבר ירושתו של אדם שנעשה בעודו בחייו. זכות התובעים לפדיון המניות וחובת כרמיאל לשלם את שווים, נובעים מהדין ולא מהתקנון.

5. התכלית האמיתית של סעיפי בוררות באגודות שיתופיות, היא להקים מנגנוני הכרעה פנימיים לצורך יישוב מחלוקות באופן "ידידותי" במסגרת הקואופרטיבית.
במקרה הנדון, סרבה כרמיאל לקבל את התובעים אל בין שורותיה וכל מטרתה בקיום הליכי הבוררות הוא לכלוא את התובעים במסגרת דיונית העוינת להם.

6. תניית הבוררות, מגבילה את הענינים הנדונים בה ל"ענינים הנובעים מעסקי האגודה". במקרה הנדון, פדיון המניות אינו נובע מעסקי האגודה, אלא מפטירת המנוחה גלוריה ברנגולה. חובת תשלום דמי פדיון מניות נובע מהדין כגון סעיף 31 לפקודת האגודות השיתופיות ותקנות 9; 10; 11 לתקנות האגודות השיתופיות (חברות) התשל"ג-1973.

7. יש לפרש את התקנון על רקע המצב המשפטי, כפי ששרר בעת שנחתם ונרשם, דהיינו בשנת 1966 ובאותה תקופה הדין היה שבוררות פוקעת עם מותו של אחד הצדדים לו. התקנון נתקבל ונרשם גם קודם לחקיקתו של חוק החוזים (חלק כללי) שהכיר בפעם הראשונה בחוזה לטובת צד שלישי.

8. מאחר ומדובר באגודה שיש בה 13 מניות שמחזיקים בהם 7 חברים ושש משפחות בלבד, הסכסוך הוא בין משפחת התובעים וחמש המשפחות האחרות.

ה. דיון ומסקנות.
נראה לי, שדין הערעור להתקבל, ואלה נימוקי:
1. אין לקבל עמדה עקרונית הגורסת, כי יורשים אינם חליפים לענין סעיף 4 לחוק הבוררות.
אינני רואה הבדל עקרוני בין מי שזכה ב"חבילת זכויות" מכוח חוק המחאת חיובים, לבין מי שזכה בזכויות מכוח דיני הירושה.

בשני המקרים, אין כופין על מקבל הזכויות דבר: הנמחה, יכול להחליט שלא להסכים להמחאה שנעשתה לזכותו (ראה היקש מסעיף 3 לחוק המתנה) וכך יכול גם יורש להסתלק מהירושה (סעיף 6 לחוק הירושה) ולכאורה בשני המקרים הוא מקבל את הזכות כפי שהיא, לרבות מגבלות המוטלות על דרך אכיפתה.
עם זאת, כאשר מדובר בסכסוך בעל אופי אישי או נתבע סעד בעל אופי אישי, לא יחול הסכם הבוררות על החליף ואין כל מקום לאבחנה לענין זה בין חליף מכוח ירושה, מכוח הסכם או מכוח חוק המחאת חיובים.

2. במקרה הנדון, מצביעה התביעה שהוגשה בסדר דין מקוצר שהיא מתבססת במידה רבה על תקנון האגודה (ראה סעיף 4 לתקנון). לכן, לכאורה כפופה הזכות שלה טוענים התובעים למגבלות הנוגעות לדרך אכיפתה. נראה לי, שבהקשר של דיני האגודות השיתופיות, אין להפריד בין עצם הזכות ובין דרכי האכיפה.

3. אגודה שיתופית מעצם טיבה, מבוססת על שיתוף פעולה, עזרה הדדית ויחסי אימון בין החברים ובכך היא נבדלת מתאגיד מסחרי רגיל, גם אם תוכן עיסוקה הוא מסחרי כמו במקרה שלפנינו (השווה לענין חשיבות הבוררות באגודה שיתופית, פסק דינה של השופטת פרוקציה בה"פ (י - ם) 284/98 בית מאיר נ. אוריאל רחמני התומכת, (בניגוד לעמדת הרשם), במתן פירוש רחב לביטוי "סכסוך בעסקי האגודה").
קביעת סעיף בוררות במסגרת תקנון אגודה, באה כדי לפתור הסכסוכים במסגרת "המשפחה". אמנם התובעים עצמם אינם חברים אלא באים ב"נעלי" חברה שנפטרה, אך סעיף הבוררות כבר הביא אפשרות כזו בחשבון והוא חל גם על מי שבא מכוחו של חבר.
אין ספק שקיים סיכון מסוים בכך שחברים באגודה שיתופית, מוסרים את ההכרעה בסכסוכים לא רק בינם לבין עצמם אלא בינם לבין האגודה לגוף השייך ל"משפחה" ולא לגוף חיצוני נויטרלי המנותק לחלוטין מהאגודה, אבל הסיכון הזה קיים גם בחיי החברים והחברים הסכימו ליטול אותו על עצמם וכאשר באים התובעים בנעלי החברה שנפטרה ומבקשים לזכות בטובת הנאה הנובעת מהתקנון, עליהם לקבל את "הדבש עם העוקץ", דהיינו הם זוכים בזכויות שהתקנון מעניק להם עם המגבלה על דרך מימושה.

4. יצוין, שאין כאן ענין שבסדרי דין בלבד, אלא קיימת כאן השקה בין הצד הדיוני והמהותי. אין ספק שבמרכז הקואופרציה, התפתחו כללים ונוהגים לגבי דרך הערכת מניות לענין פדיונם, שיתכן והם גם שונים מהערכה כלכלית רגילה. יתכן ובמכלול שיקוליהם הם לוקחים גם בחשבון, שערך הפדיון הוא כזה המאפשר לחברים הנותרים באגודה להמשיך ולנהל את עסקי האגודה ולא להביא להתמוטטותה של האגודה.
לכן, אינני מקבל את התיזה, שתפקיד הבוררות הוא רק לשמור על "שלום בית" בין החברים החיים על ידי פתרון סכסוכים בדרך ידידותית, אלא השיקולים הם מהותיים יותר והם הרצון שהתוכן המהותי של הפתרון לסכסוך יהיה במסגרת המקובלת "בענף" של האגודות השיתופיות ולענין זה אין הבדל בין סכסוכים שבהם מעורב חבר חי ונושם לבין סכסוכים בהם מעורבים אלה הבאים בנעליו.

הסיכון שעליו דברתי מנוטרל במידת מה, שכן סעיף הבוררות מכיל מנגנון בוררות דו-שלבי: ערכאה ראשונה וערכאת ערעור וכמובן מעל למגנון זה מרחף הפיקוח של ביהמ"ש לפי חוק הבוררות.

5. בסכסוך נשוא הדיון אין אלמנט אישי מיוחד מעבר לזה הקיים בדרך כלל בסכסוכים באגודות שיתופיות קטנות או בינוניות.
האגודה עוסקת בעיסוקים בעלי אופי מסחרי טהור (הפעלת תחנת דלק) והסעד המתבקש הוא כספי גרידא.

6. זאת ועוד, תביעת התובעים מבוססת היא גופא על ההנחה, כי ניתן פסק בוררין (ראה סעיף 5, 7.15 לתביעה) ואין בתביעה רמז לכך כאילו לא היה מקום לניהול הליכי בוררות באשר אין הם החליפים של החברה שנפטרה.
הויכוח בין הצדדים בפני הרשם היה, אם בפועל קוים הליך של בוררות כפי שנטען בתביעה.
בכל מקרה, ההסתמכות על הליך בוררות כרכיב מרכזי בתביעה, מונע מהתובעים לטעון כיום שסעיף הבוררות כלל לא חל עליהם.

מהחלטת הרשם עולות קביעות המקובלות עלי, לפיהן עדיין לא התנהל הליך של בוררות ומן הצד השני, לא היה ויתור מצד כרמיאל על הליכים כאלה.

בשים לב לאמור, נראה לי כי דין הערעור להתקבל.
ההליכים יעוכבו והסכסוך יופנה לבוררות בפני "משפט חברים".

התובעים ישלמו לכרמיאל הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 4,000 ש"ח + מע"מ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. בוררות באגודות שיתופיות

  2. הרמת מסך אגודה שיתופית

  3. אגודה שיתופית דוחות כספיים

  4. אגודה שיתופית גוף דו מהותי

  5. אגודה שיתופית בערבון מוגבל

  6. אסיפה כללית אגודה שיתופית

  7. הקפאת הליכים אגודה שיתופית

  8. העברת זכויות אגודה שיתופית

  9. גילוי מסמכים אגודה שיתופית

  10. הקצאת מגרשים באגודה שיתופית

  11. אגודה שיתופית חקלאית העברת זכויות

  12. ביטול מועמדות חבר באגודה שיתופית

  13. בוררות בפני רשם האגודות השיתופיות

  14. בוררות בסכסוך בין אגודה שיתופית לבין חבר

  15. המרצת פתיחה לקבוע, כי ההחלטה של אגודה שיתופית תוחל גם עליהם

  16. סמכות רשם האגודות השיתופיות להטיל הוצאות משפט בהליכים המתנהלים לפניו

  17. ביקורת שיפוטית על החלטת אגודה שיתופית על קבלת או אי קבלת חברים לשרותיה

  18. סמכות בית הדין האזורי לעבודה בהליכי פשיטת רגל, פירוק חברה או פירוק אגודה שיתופית

  19. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון