בוררות בתביעת לשון הרע

לפני בקשה לעיכוב הליכים.

  1. המבקש והמשיב הינם רופאים, החברים בהסתדרות הרפואית בישראל (להלן: "הר"י"). המשיב הגיש תביעה בסך 500,000 ₪ כנגד המבקש בעילה של לשון הרע, שבסיסה, לפי כתב התביעה, בטענות שהועלו במכתב שהעביר המבקש לחברי וועדת הברור בהסתדרות הרפואית וליועציה המשפטיים בו נטען כלפי המשיב כי הוא מטעה את הציבור בהציגו את עצמו כדוקטור למדעים ( PHD ) נוסף על תארו כרופא ( MD ), בעוד שכביכול אין הוא מחזיק בתואר זה .
  2. המבקש ביקש כי בית המשפט יפעיל סמכותו ויעכב ההליכים על מנת שיידונו טענותיו של המשיב לפני בית הדין הפנימי של ההסתדרות הרפואית בישראל, בשל תניית הבוררות לפי סעיפים 231- 233 לתקנון ההסתדרות.
  3. לטענת המבקש, עילת התביעה היא המכתב שכתב בתוקף תפקידו כיו"ר הלשכה לאתיקה של הר"י, ובהעדר יריבות אישית בינו לבין המשיב, חלה תניית הבוררות לפי ס' 231.1 לתקנונה. התקנון, המסדיר בין היתר, סכסוכים בין חברי הר"י לבינה או לבין מוסדותיה , מהווה חוזה המחייב את כל חברי האגודה (ע"א 524/88 "פרי העמק" – אגודה חקלאית שיתופית בע"מ ואח' נ' שדה יעקב – מושב עובדים של הפועל המזרחי להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ ואח', פ"ד מה(4) 529).
  4. עוד הוסיף המבקש וטען כי בעבר כבר ניסה המשיב להעלות את טענותיו בבית המשפט (ה"פ (י-ם) 7383/08 בש"א 4601/08), אך האחרון דחה את הטענות והורה על עיכוב ההליכים.
  5. המשיב טען כי יש לדחות הבקשה. לגרסתו, ההחלטה שהעבירה את תביעתו בירושלים לבוררות איננה מהווה מעשה בי-דין שכן סעיף הבוררות אינו חל על תביעות לשון הרע. לעמדתו, אף הודיעו ב"כ הר"י בעבר לבית המשפט כי בתביעת לשון הרע לא יגישו בקשה לעיכוב הליכים והדבר קיבל תוקף של פסק דין והפך להלכה מחייבת (ה"פ (ת"א) 1173/00 ההסתדרות הרפואית נ' יוסף ברנר (טרם פורסם) להלן "עניין ברנר").
  6. לשיטת המשיב, ההחלטה שניתנה בירושלים ושעליה מסתמך המבקש - העבירה לבוררות סכסוך שלא נתבע בו סעד כספי. בענייננו- עוסקת התביעה בסכסוך אישי שאין לו זיקה למקצוע הרפואה והסעד המבוקש בה הינו כספי. לטענתו אין להר"י סמכות לדון בה.
  7. עוד נטען כי דרישת סף להעברה לבוררות אינה מתקיימת שכן אין נכונות מצד הבורר לקיים הליך בוררות והוא אינו מצהיר על כך. יתר על כן, היועצים המשפטיים של הר"י כבר גילו את דעתם ומעורבותם החד צדדית לטובת המבקש, לאחר שדחו את תלונותיו הקודמות של המשיב ולא העבירון לבוררות.
  8. עוד טען המשיב כי הכלל הוא שאין לעכב הדיון בתובענה בשל קיומו של ס' בוררות כשקיומו של ס' זה מוטל בספק (א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה עשירית, תשס"ט, 301) וכי בע"א 286/83 קמא נ' ליפסקי, פ"ד לז(4) 245, נפסק: "... אין בית המשפט יכול להגיע לידי החלטה לעכב את ההליכים, בלי שיש לפניו ראיה כלשהי להוכחת הסכם הבוררות, כשזה שנוי במחלוקת ".
  9. תשובת המבקש כי ב"כ הר"י מעולם לא הודיעו לבית המשפט כי בתביעות לשון הרע, לא יגישו בקשה לעיכוב הליכים. זאת ועוד, נסיבות המקרה בעניין ברנר היו שונות כיוון ששם הוגשה תביעת לשון הרע בגין דברים שנאמרו בתכנית טלוויזיה, בעוד שכאן הוצאת לשון הרע, המוכחשת, נעשתה בחדרי חדרים ובתכתובת מקצועית. בעניין ברנר סברו ב"כ הר"י כי אין זה ראוי כי בירור הסכסוך יעשה בטריבונל פנימי, לנוכח כמות הצופים שצפו בנאמר באותה תכנית.
  10. עוד השיב המבקש כי בית המשפט המחוזי בירושלים פסק כי על המשיב, בהיותו כפוף לתקנון, חלה חובה מוחלטת להביא תביעותיו לפני הטריבונלים הפנימיים בארגון אליו משתייך. החברות בהר"י הינה וולונטרית, וכל עוד לא הפסיק המשיב את חברותו בה, אין הוא רשאי לבחור לעצמו את הפורום הנוח לו.
  11. דיון

בס' 5 לחוק הבוררות, תשכ "ח-1968 נקבע: "(א) הוגשה תובענה לבית משפט בסכסוך שהוסכם למסרו לבוררות וביקש בעל-דין שהוא צד להסכם הבוררות לעכב את ההליכים בתובענה, יעכב בית המשפט את ההליכים בין הצדדים להסכם, ובלבד שהמבקש היה מוכן לעשות כל הדרוש לקיום הבוררות ולהמשכה ועדיין הוא מוכן לכך. (ב) בקשה לעיכוב הליכים יכול שתוגש בכתב ההגנה או בדרך אחרת, אך לא יאוחר מהיום שטען המבקש לראשונה לגופו של ענין התובענה. (ג) בית המשפט רשאי שלא לעכב את ההליכים אם ראה טעם מיוחד שהסכסוך לא יידון בבוררות".
ס' 231 לתקנון ההסתדרות הרפואית קובע:" בית הדין של הר"י מוסמך לדון:
...
231.2 בסכסוכים או בהאשמות בעלי אופי אישי מצד חבר הר"י נגד עמיתו, ובתנאי שהסכסוכים הללו עומדים בזיקה למקצוע הרפואה, ושני הצדדים מתחייבים מראש לציית להחלטות בית הדין".
סעיף 233.1 מורה כי "בכל סכסוך הנמנה בתקנות 231. ו- 23332.2 לעיל מחויב כל חבר או מוסד בהר"י להביא את תביעתו בפני בית הדין של הר"י לפני שינקוט אמצעים אחרים, משפטיים או פומביים."

12. לפי תקנון הר"י, חבר המעוניין לבטל את חברותו רשאי לעשות כן על ידי הודעה בכתב, מדובר בחברות רצונית וכל עוד המשיב הינו חבר בה – מחוייב הוא לקיים את הוראות התקנון. בה"פ (מחוזי ת"א) 1173/00 ההסתדרות הרפואית בישראל נ' ד"ר יוסף ברנר, תק-מח 2001(4), 21782 , 21786 (2001) צוין: "הלכה פסוקה היא, כי תקנון של תאגיד, תהא זו אגודה שיתופית, אגודה עותומנית או כל התאגדות וולונטרית פרטית אחרת, מהווה חוזה בין חברי האגודה לבין עצמם ובין כל אחד מהם לבין האגודה (ר' ע"א 525/88, ע"א 524/88 "פרי העמק" - אגודה חקלאית שיתופית בע"מ ואח' נ' שדה יעקב - מושב עובדים של הפועל המזרחי להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ ואח', פ"ד מה (4) 529). תקנות המבקשת מהוות, איפוא, מהיבט זה, חוזה מחייב בין המשיב ובין המבקשת 1. סעיף א(2) לפרק 2 של אותן תקנות, מהווה תניה אחת מתוך מכלול תניותיו של אותו "חוזה", ועיון בנוסחה של תניה זו, מלמד כי בפנינו התחייבות ברורה, חד משמעית, ולא אופציה, לפיה מוטלת על כל חבר או מוסד ממוסדות המבקשת 1 החובה להביא את תביעתו בפני בית הדין "בכל סכסוך או האשמה הנמנים בפיסקה 1... יש להדגיש כי מגמה זו, לברר סכסוכים בין ארגון וולנטרי פרטי ומוסדותיו לבין חבר מחבריו, או בין החברים לבין עצמם, במסגרת מוסדות שיפוט פנימיים של הארגון, זכתה בדרך כלל לברכתם של בתי-המשפט, אשר קבעו כי מקום שבו קיימת התאגדות וולנטרית פרטית כגון אגודה שיתופית, אגודה עותומנית או עמותה (כפי התאגדותה של המבקשת 1 במקרה שלפנינו), אשר במסגרתה נטלו על עצמם החברים באותה התאגדות, מרצונם, התחייבויות, נהלים ומגבלות, יש לראות בכך ביטוי לרצון הפרט, וכל עוד אין הוא נוגד את החוק, המוסר או את תקנת הציבור, יש ליתן לו את מלוא התוקף (ר' ע"א 835/93, רע"א 2835/92 מאיר איגנט נ' אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ, פ"ד מט (2) 793, 823). אחד הביטויים המובהקים למתן תוקף כאמור, הינו עיכוב ההליכים בפני בית-המשפט, מקום שבו מסדיר תקנון ההתאגדות את דרך ההתדיינות באותו סכסוך בפני מוסדות השיפוט הפנימיים של התאגיד, על מנת לאפשר למוסד השיפוט הפנימי הנוגע בדבר, ליישם את סמכותו."
13. בעניין ברנר, הגיש התובע המרצת פתיחה למתן מסמכים, לצורך הגשת תביעת לשון הרע. כב' השופטת חיות העבירה את העניין לבוררות בציינה:
"לא ראיתי לנכון להכנס לגופן של המחלוקות המהותיות אשר נפלו בין הצדדים בענין זה, שכן אין בכך צורך לענין ההחלטה בבקשה לעיכוב הליכים (ר' לענין זה החלטתי בעמ' 7 ו- 8 לפרוטוקול הדיון מיום 19.6.01). מכל מקום, לא זו בלבד שאין בסיס לטענת "החוקתיות" שמעלה המשיב בענין גילוי המסמכים, אלא שמדובר בדרישה מקדמית, אשר ספק אם היא מצדיקה תובענה עצמאית, ואשר נראה כי ניתן היה, בנקל, לעשותה חלק מהליכים מקדמיים לגילוי מסמכים, במסגרת תובענה על-פי חוק איסור לשון הרע (באשר לתובענה כזו, כבר ציינו המבקשים בתגובתם כי לא יעתרו לעיכוב הליכים, שכן גם לדעתם יש לבררה במסגרת בית-המשפט)". להבנתי, שיקף בית המשפט את עמדת הצהרת ב"כ הר"י כי אין הם מתנגדים שהתביעה תתברר בבית המשפט האזרחי, לנוכח העניין לציבור שבה, מבלי לקבוע כל מסמרות לעניין. יתר על כן, לטעמי, העובדה כי חרף היות ההמרצה מכוונת פני הליך אזרחי, הועברו ההליכים המקדמיים המתייחסים אליה לבוררות, מלמדים דווקא על חוזקה של תניית הבוררות ועל אי האפשרות להשתחרר ממנה.
14. בתובענה שהגיש פינקלשטיין לבית המשפט המחוזי בירושלים (ה"פ (ירושלים) 7383/08)
עתר למתן סעד הצהרתי כי: א. כלל אתיקה רפואית שהתקבל על ידי ההסתדרות הרפואית בישראל, בשאלה מי רשאי להחזיק בתואר "פרופסור" (לרפואה), הינו בטל מטעמים שונים, לרבות חוסר סמכות, היעדר סבירות ומידתיות, פגיעה בזכויות יסוד של הרופאים. ב.הליך "ועדת בירור" אותו מתעתדת המבקשת שם לערוך למשיב הינו הליך פסול מאותם טעמים.

15. הנתבעים שם הגישו בקשה לעיכוב הליכים מכח ס' 5 לחוק הבוררות (שהתקבלה) בשל תניית הבוררות המופיעה בתקנון, המהווה חוזה מחייב בין האגודה לחבריה ובין החברים לבין עצמם. בש"א (מחוזי יר') 4601/08) ההסתדרות הרפואית הישראלית נ' פרופ' יורם פינקלשטיין, תק-מח 2009(1), 10967 , 10968 (2009)). בתשובה לבקשה נטענו על ידי המשיב טענות ש"מוחזרו" על ידיו גם כאן (כך למשל הטענה לפיה המבקשים אינם נכונים לקיים הליך הבוררות והטענה בדבר פגיעה בזכות הגישה לערכאות).

16. איני מקבלת את טענות המשיב. בפסק הדין בעניין ברנר צוין כי למרות שהנושא עלה לראשונה בבקשה לעיכוב הליכים, אין ללמוד מכך על כוונה שלא להיזקק להליכי הבוררות. הנכונות לקיום הליך הבוררות נלמדה מתוך הבקשה עצמה שהוגשה בהזדמנות הראשונה. בעניין פינקלשטיין אימץ בית המשפט את הדברים שנאמרו בהקשר זה בעניין ברנר וקבע בין היתר את הדברים הבאים:
"24. טענותיו העיקריות של המשיב מתמקדות בשאלת היקף סמכותו של בית הדין של הר"י. טענת המשיב, שלפיה בית הדין אינו מוסמך להצהיר על בטלותה של תקנה שאושרה על ידי מליאת הר"י והפכה לכלל אתיקה מחייב, אין לה על מה שתסמוך, ואף המשיב סתם ולא פירש בעניין זה. יתר על כן, הסעד העיקרי לו עותר המשיב אינו הצהרה על בטלותה של תקנה בתקנון, כי אם בטלותו של כלל אתיקה שאושרר בועידת הר"י. אף המבקשים מודים, כי "היקף סמכותו של בית הדין של הר"י אינו מוגבל כפי שטוען המשיב" (סעיף 13 לתשובתם לתגובת המשיב). מכל מקום, דומה כי אין מקום לדון בשלב זה בשאלת היקף סמכותו של בית הדין, וזו תידון על ידי בית הדין עצמו, אם תיטען לפניו טענה, וברי כי החלטתו נתונה לביקורת שיפוטית ואף להתערבות במקרים המתאימים, כגון: חריגה מסמכות, פגיעה בכללי הצדק הטבעי (השוו: ע"א 2211/96 כהן נ' כהן, פ"ד נ(1) 629 (1996); ע"א 10985/05 יפים נ' יפרח (לא פורסם, 28.12.08) והאסמכתאות שם). במקרה דנן דומה, כי עניינה של תביעת המשיב נופל בגדר נוסחה הרחב של תקנה 223.1, אשר, כאמור, מסמיכה את בית הדין לדון "בסכסוכים שבין מוסד ההסתדרות הרפואית... לבין חבר", לגביהם חלה חובת פנייה לבית הדין. 25. אשר לטענת המשיב בדבר "חלקה השני של התובענה" העוסק בסכסוכים ובהאשמות בעלי אופי אישי בין המשיב לבין המבקש 3 וועדת הבירור. ראשית, ספק בעיני אם אכן מדובר בסכסוך אישי בין הצדדים. שנית, פרשנותו של המשיב, שלפיה בסכסוכים בעלי אופי אישי ישנה חובה לקבל את הסכמתו המפורשת לדיון בבית הדין, אינה בהכרח מתיישבת עם לשון התקנון. שהרי תקנה 225.1 חלה גם על סכסוכים כאמור בתקנה 223.2, היינו גם בסכסוכים או בהאשמות בעלי אופי אישי חלה חובה להביאם לפני בית הדין של הר"י לפני נקיטת אמצעים אחרים. דומה, מבלי לקבוע מסמרות בדבר, כי הסיפא לתקנה 223.2 ("ושני הצדדים מתחייבים מראש לציית להחלטות בית הדין") נועדה לשים דגש על התחייבות הצדדים לציית להחלטות בית הדין, ולא לקבוע חריג לחובה הכללית לפנות לבית הדין כאמור בתקנה 225.1. מכל מקום, גם אם אניח לטובת המשיב שהמדובר בסכסוך אישי ושבסכסוך שכזה נדרשת הסכמתו המפורשת להתדיין לפני בית הדין, הרי שאין בכך כדי לשנות ממסקנתי. זאת לאור הסעדים המבוקשים ברישא לתובענה, המתייחסים לכלל האתיקה ולועדת הבירור, ולא נכללה בהן עתירה לסעדים "אישיים" כלשהם כלפי המבקש 3 או כלפי חברי ועדת הבירור".

17. לאור נוסחו של הס' הרלוונטי לתקנון (לעיל), סברתי כדעתו של כב' השופט פרקש בעניין פינקלשטיין, כי גם בסכסוכים או בהאשמות בעלי אופי אישי - חלה חובה להביאם לפני בית הדין של הר"י לפני נקיטת אמצעים אחרים. קביעתי זו באה בייחוד לנוכח המסקנה שהניחוח העולה מהתביעה אינו אישי פר-אקסלנס. דומה כי פינקלשטיין שם לו למטרה להביא לשינוי כלל אתיקה רפואית שהתקבל על ידי ההסתדרות הרפואית בישראל - בשאלה מי רשאי להחזיק בתואר "פרופסור" (לרפואה). היטיב לתאר את המצב בית המשפט כשאמר את הדברים הבאים: "כל נושא המחלוקת שבין הצדדים - האם רשאי המשיב להשתמש בתואר פרופסור שקיבל מאוניברסיטת ונדרבילט, לאחר שהתארח שם 9 ימים - הינו נושא לדיון לפני המוסדות המוסמכים של הר"י. אם ימצה המשיב את כל ההליכים במסגרת הר"י ועדיין יהיה סבור כי בפיו נימוקים ממשיים ומבוססים להביא טענותיו לפני בית המשפט, דומה, כי הדרך תהא פתוחה לפניו לעשות כן על פי כל דין". (בש"א (מחוזי יר') 4601/08 הנ"ל).

מכל האמור, הבקשה לעיכוב הליכים – התקבלה.

הוצאות בסך 7,500 יחולו על המשיב.




לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. אשם תורם לשון הרע

  2. התיישנות לשון הרע

  3. בחינת אמרות לשון הרע

  4. מחיקת תביעה לשון הרע

  5. בוררות בתביעת לשון הרע

  6. גילוי מסמכים לשון הרע

  7. מכתב תלונה למבקר המדינה

  8. אחריות שילוחית בלשון הרע

  9. מבחן אובייקטיבי לשון הרע

  10. הפרת חובה חקוקה לשון הרע

  11. אינטרס ציבורי בפרסום לשון הרע

  12. העברת תיק ועד בית - לשון הרע

  13. אחריות גלובס בגין פרסום לשון הרע

  14. טענת הוצאת דיבה עקב האשמות כוזבות

  15. אחריות על פרסום לשון הרע בפורום באינטרנט

  16. אחריות ספק אינטרנט לפרסומי לשון הרע של גולשים

  17. תביעה לקבלת פיצויי פיטורים ופיצוי בגין לשון הרע

  18. חובת דיווח חסרי ישע - תביעה לפי חוק איסור לשון הרע

  19. תביעת לשון הרע נגד הוצאה לפועל (הרשות לאכיפה וגבייה)

  20. תביעה על סך 70,000 ₪ לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה- 1965

  21. האם פרסום כותרת בעיתון בדבר פיטורים מהעירייה מהווה לשון הרע ?

  22. תביעה של כתב ספורט בגין פרסום לשון הרע באתר אינטרנט של אוהדים

  23. לשון הרע - סירוב שיק מחמת היעדר כיסוי מספיק עלול לבזות אדם ולהשפילו

  24. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון