ביטוח אובדן כלי שיט

מבוא ורקע עובדתי;
לפני שתי תביעות שנידונו במאוחד, ואשר עניינן באירוע אובדן כלי שיט מסוג סיגרט (להלן: 'כלי השיט') בבעלות מר ניקי מאיר (להלן: 'הנתבע והתובע במסגרת 16025/04 / "אשר ייקרא לשם נוחיות המבוטח"), ואשר בוטח על ידי קבוצת חתמי לוידס באמצעות נציגתן בישראל מרין סוכנות לביטוח בע"מ (להלן: "התובעים במסגרת ת.א 207892/02 והנתבעים בתביעה המאוחדת / אשר ייקראו לשם נוחיות המבטחת").

כלי השיט המדובר, נמצא טבוע בלב ים, לאחר שלטענת המבוטח הוא נגנב ממקום עגינתו במרינה בהרצלייה.

ביום 06.03.02 הודיע המבוטח למבטחת אודות גניבת כלי השיט ממקום עגינתו מהמרינה בהרצלייה. עם קבלת ההודעה, החלה המבטחת במאמצים לאיתור כלי השיט ובירור מקרה הביטוח. בחודש אפריל 2002, לאחר חקירה ובדיקה מאומצת נמצא כלי השיט במרחק של 2.24 מייל מחוף בת – ים. כלי השיט נבדק על ידי מומחה שמאי מטעם המבטחת, מר תלמור (בלומברג) יצחק (להלן: "השמאי מטעם המבטחת") מיד לאחר הצפתו על ידי צוללנים. בהמשך נבדק כלי השיט ביסודיות מיד עם הגיעו למוסך בשם גדי בעיר יפו.

ממצאי הבדיקה של השמאי מטעם המבטחת העלו בלב המבטחת חשד למעורבותו של המבוטח בהעלמת כלי השיט לצורך קבלת תגמולי הביטוח שלא כדין. בהתאם לממצאים אלה, דחתה המבטחת את תביעתו של המבוטח.

בגין האירוע המתואר לעיל, הוגשה על ידי המבטחת תלונה במשטרה במסגרתה פירטה את חשדותיה למעורבות המבוטח באירוע הטבעת כלי השיט. המשטרה פתחה בחקירה ובסופו של יום מטביע הסירה לא נלכד ותיק החקירה נסגר מחוסר ראיות.

האירוע המתואר דלעיל, הוליד שתי תביעות – תחילה המבטחת הגישה תביעה כנגד המבוטח להשבת סכום הוצאות האיתור והחילוץ של כלי השיט בהן נשאה (ת.א 207892/02) ובהמשך, המבוטח הגיש כנגד המבטחת ואחרים, תביעה לקבלת תגמולי ביטוח בגין נזקים שנגרמו לכלי השיט (ת.א 16025/04).

הדיון בשתי התביעות כאמור אוחד.
טענות הצדדים בקליפת אגוז;
לשיטת המבטחת, בגרסאותיו של המבוטח נתגלו סתירות מהותיות שאינן ניתנות ליישוב. סתירות אלה נוגעות למספר תחומים עיקריים, החל מזכותו הנטענת של המבוטח בכלי השיט וכלה בנסיבות היעלמותה של הספינה ובאופן טביעתה.

כן נטען, כי המבוטח מסר גרסאות כזב בפני המבטחת, מתוך כוונה להכשיל את בירור שאלת החבות ולגרום לקבלת כספי הביטוח שלא כדין.

עוד לטענתה, בפני בית המשפט הוכח לפני ולפנים כי המבוטח, כיזב בפרמטרים מרכזיים הנוגעים לגרסתו, הוכח גם כן, כי כלי השיט "נעלם" ממקומו תוך שימוש במפתח הנעה יחיד וללא חבלה בחיווט – בסמוך לאחר ביקור המבוטח במרינה, הוכח כי הסירה הוטבעה לאחר שפקקי הריקון המצויים בתחתית גוף כלי השיט הוסרו ביד נעלמה – וכי משאבת השיפוליים המצויה במקום נסתר בכלי השיט חובלה ביד מקצועית ע"מ שלא תפעל לריקון המים בעת הטבעת הנכס.

נטען, כי הוכח לבית המשפט כי כלי השיט בוטח בערכים כספיים גבוהים – ללא כל קשר לסכומים ששולמו בעבורו בידי המבוטח, אם בכלל, בעת "רכישתו" מדוד המבוטח מר אמנון מגורי (אשר המבוטח טרח להסתיר את הקשר המשפחתי עימו), כי אין בנמצא כל תיעוד להעברת סכום כלשהו בגין רכישת כלי השיט, כי למבוטח היה מניע בהטבעת כלי השיט – ע"מ לקבל את תגמולי הביטוח – וכי מדובר במקרה מובהק של ביום מקרה הביטוח.

עוד נטען, כי תחת הקטנת נזקו כמתחייב מהפוליסה, מהדין ועל פי הפסיקה, החליט המבוטח על אף שקיבל התראה בכתב בעניין, שלא לשקם את כלי השיט – ובכך הפך במו ידיו נזק שולי לנזק גדול יותר, שבכל מקרה אין הוא יכול לתבעו.

עוד טוענת המבטחת כי כדי לכסות ולו במעט על בושתו – ובניסיון בוטה לאיים על המבטחת ו/או על מי מטעמה, החליט המבוטח, לאחר כשנה וחצי מהגשת תביעת המבטחת, להגיש תביעה לתגמולי ביטוח ולסעדים נוספים מופרכים, כנגד נתבעים שונים וביניהם סמנכ"ל שירביט ! וחוקר פרטי שפעל כדין לבירור נסיבות המקרה.

עוד לשיטת המבטחת, המבוטח בעצמו אינו חולק, על עצם הטבעת כלי השיט במתכוון, כך בניגוד להכחשתו הגורפת בכתבי טענותיו, במהלך המשפט נאלץ המבוטח להודות כי אכן כלי השיט הוטבע במתכוון וכדברי בא כוחו בישיבת 26.10.06 :"הם צריכים להוכיח זדון שלנו, הם לא הוכיחו את זה. הם הוכיחו רק זדון". וכן מפיו :"תמיד אמרנו שמישהו הטביע את הסירה... (עמ' 1 פרוטוקול 13.03.05).

דבר ההטבעה עלה במפורש גם מבדיקת השמאי מר יצחק תלמור, אשר השתתף בחילוץ כלי השיט בזמן אמת. בחוות דעתו של מר תלמור (ת/1) נקבע בסעיף 2.2 כי פקקי ריקון המצויים לאורך כל גוף כלי השיט, במדורים השונים (מדורים – מחיצות בכלי השיט שתפקידן למנוע טביעה במקרה שרק חלק מכלי השיט נפגע) "נעלמו", כלומר מטביע כלי השיט פתח את הפקקים וכך אפשר למים לחדור לגוף כלי השיט ולהטביעו.

מנגד המבוטח טוען בין היתר, כי במקרה דנן, ברור כי לא מוטל על המבוטח חובת ההוכחה שידו לא היתה במעל ונטל השכנוע לענין היסוד השלילי רובץ על חברת הביטוח. זאת מהסיבה ההגיונית והפשוטה שאין ביכולתו של המבוטח לדעת איך נהג העבריין בבואו לגנוב הכלי ו/או להטביעו. עם זאת ולאורך כל הדרך המבוטח שיתף פעולה עם המבטחים ועשה כל שיש בידו כדי לסייע למבטחים לברר חבותם בהתאם לפוליסה וכפי שהתבקש. יתר על כן, המבוטח ניסה ככל שאל ידו לנסות ולשפוך אור על היסוד השלילי אשר למי ייתכן שגנב הכלי ומי יכול להטביעו. זאת כאמור, על אף שאין זו מחובתו בדין לעשות כן.

עוד נטען, כי טענות המבטחים הרבות והמאוחרות נעדרו מכתב תביעתם, למילים "ביום או הונאה או תרמית" אין זכר בכתב תביעת המבטחים. המילים "מפתח אחד, חוטים קרועים, משאבת שיפוליים וכו" גם הם נעדרות מכתב התביעה ומכתב ההגנה שכנגד. אף טענות שכן טענו המבטחים כגון "פעל במתכוון" "גרסאות כזב" "מעשים חמורים" אין פירוט לטענות אלה שנטענו בעלמא. לפיכך מתבקש בית המשפט שלא ליתן למבטחים להשיג יתרון דיוני ו/או לשנות חזית אסורה ולהורות שכל טענה שלא פורטה במלואה בכתב תביעת המבטחים סופה להימחק, כל שכן טענה שלא פורטה כלל.

נטען, כי עדות המבוטח הינה מהימנה ברורה ועקבית טרם ההליך ולאורכו. המבוטח הצהיר חזור ואמור מתי הפעם האחרונה שראה הכלי והאם נכחו עדים לאירוע וכמה מפתחות יש לדעתו לכלי. בתלונתו במשטרה מסר כי פעם אחרונה שראה את הכלי הייתה ביום 28.02.02 עת הגיע בשעה 21:00 בערך לטיפול שוטף בכלי השיט ולמיטב ידיעתו לא היו עדים לאירוע ולכלי יש מפתח אחד. המבוטח חזר והצהיר זאת על גבי טופס תביעה לביטוח ימי מיום 06.03.02 וכן בגביית עדותו תוך שיתוף פעולה מלא מצידו בעת חקירתו אצל רענן על גבי טופס גביית עדות המבוטח מיום 06.03.02 דבק בגרסתו זו בכתב הגנתו המפורט, בכתב תביעתו שכנגד בצירוף מסמכים בתצהיר עדות ראשית מטעמו ובחקירתו הנגדית. גרסה זו מעולם לא הופרכה. וכי המבוטח מסר כי נודע לו לראשונה כי כלי השיט שלו נעלם ביום 04/03/02 עת הגיע לטיפול חוזר בכלי ומסר הודעתו בעל פה למבטחת באמצעות סוכן הביטוח צ'יפס.

דיון והכרעה;
כהערה שיש בה כדי להקדים במעט את המאוחר אציין, כי לאחר עיון בכתבי הטענות מטעם הצדדים, שמיעת הראיות, בחינת החומר המשפטי הרב המצוי בתיק וכן נתתי את דעתי לסיכומי ב"כ הצדדים לרבות סיכומי התשובה, הגעתי למסקנה, כי דין שתי התביעות להידחות.

מטעמים שבבהירות הדיון, אני מוצא ליתן ביטוי לעיקרי שיקוליי ורק לאחר זאת, ועל בסיס האמור אדון בטענותיהם הפרטניות של בעלי הדין.

אתחיל את הדיון בהפניה למושכלות יסוד לפיהן, מדרך העולם, נטל הראיה על התובע או במילים אחרות, המוציא מחברו – עליו הראיה. כלל ראייתי זה, שאומץ מהמשפט העברי, קובע כי צד למשפט אזרחי צריך להוכיח את עיקרי העובדות המהוות את עילת תביעתו מן הבחינה המשפטית. רמת ההוכחה אינה כבמשפט הפלילי "מעבר לכל ספק סביר", כי אם די בהוכחה כי גרסתו של מי שמוטל עליו נטל ההוכחה סבירה יותר מאשר הגרסה השוללת אותה.

מקובל לומר שנטל ההוכחה במשפט הפלילי הוא מעל לכל ספק סביר והוא מוטל על המאשימה, ואילו במשפט האזרחי נושא התובע בנטל להוכיח תביעתו ברמת ודאות של 51%. הכלל, "המוציא מחברו – עליו הראיה" הוא מכללי היסוד במשפט העברי, ונקרא "כלל גדול בדין" :"חכמים אומרים זה כלל גדול בדין המוציא מחבירו עליו הראיה למה לי למימר זה כלל גדול בדין אצטריך דאפילו ניזק אומר ברי ומזיק אומר שמא המוציא מחבירו עליו הראיה". תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף מו, עמוד א'.

כידוע, ישנן טענות הגנה המטילות נטל הוכחה גבוה יותר על הצד הטוען להן, הדוגמה הרלבנטית לתיק שלפני הינה הטענה, כי מקרה הביטוח נגרם בכוונה.

בע"א 78/04 המגן חברה לביטוח נ' שלום גרשון הובלות (לא פורסם, 5.10.06) (להלן :"פרשת גרשון") נקבעה ההלכה לפיה נטל השכנוע להוכיח את קיומו של החריג הקבוע בסעיף 26 לחוק חוזה הביטוח לפיו ידו של המבוטח הייתה במעל, דהיינו שהמבוטח גרם במתכוון למקרה הביטוח, מוטל על המבטחת בכל סוגי הביטוח (כולל ביטוח מפני סיכונים ימיים – ההערה של בית המשפט המחוזי בת"א בע"א 26451-10-10 עטיה ואח' נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ, ניתן ביום 20/09/11) (להלן :"פרשת עטיה").

באשר למידת ההוכחה הנדרשת מהמבטחת להוכיח את טענתה כי המבוטח גרם לקרות מקרה הביטוח בכוונה, בהתאם לסעיף 26 לחוק חוזה הביטוח, הינה המידה הרגילה במשפט האזרחי של הטיית מאזן ההסתברות. יחד עם זאת, מאחר ועסקינן בטענה חמורה המייחסת למבוטח ביצוע של עבירה פלילית, הרי שעוצמת הראיות הנדרשת הינה גבוהה יותר, כפי שמציין ירון אליאס בספרו, דיני ביטוח, כרך ב' עמוד 963 (2009): "מבטח הטוען להתגבשות החריג הקבוע בסעיף 26 לחוק מטיח למעשה במבוטח, במרבית המקרים, האשמה בדבר ביצועו של מעשה פלילי (מרמה). מידת ההוכחה הנדרשת ממבטח הטוען טענה כאמור היא המידה הרגילה של נטיית מאזן ההסתברות. הפסיקה קבעה כי אין מקום ליצור מידת הוכחה שלישיית ...ברם, משקלן של הראיות הנדרשות הוא פועל יוצא של חומרת הטענות. מבטח הטוען כי המבוטח ביצע מעשה פלילי, נדרש אפוא לתמוך טענה זו בראיות בעלות משקל ניכר".

בהמשך, מצטט אליאס מספרו של יעקב קדמי, ראיות, חלק שלישי עמוד 1320 (תשנ"ט): "..משקלן הסגולי ('כמותן' או 'רצינותן') של הראיות הדרושות לעמידה במידת ההוכחה הדרושה, משתנה בהתאם לחומרתו ורצינותו של העניין הטעון הוכחה".

יפים לעניין זה גם דבריו של כבוד השופט ריבלין ברע"א 9215/10 פלדמן נ' הפניקס חברה לביטוח (לא פורסם, 12.4.11) (להלן:"פס"ד פלדמן"). הדברים מתייחסים אומנם לסעיף 25 לחוק חוזה הביטוח אך הם יפים גם לענייננו במהותם: "מאחר שמדובר בהטלת "סטיגמה של ביצוע עבירה פלילית" ומאחר שמדובר בתוצאה קשה ומרחיקת לכת – של שלילת תגמולי הביטוח מהמבוטח – דרושות ראיות כבדות משקל להוכחת כוונת המרמה." (שם, עמ' 12-13).

לאמור, נטל השכנוע ונטל ההוכחה הוא על המבטחת הטוענת כי ידו של המבוטח במעל, יחד עם זאת, חשוב להדגיש כי עדיין מוטל הנטל על המבוטח להוכיח את היסודות החיוביים של תביעתו, ועליו לשכנע את בית המשפט כי הייתה לכאורה גניבה או פריצה, וכדברי הנשיא שמגר בע"א 1845/90 סיני נ' מגדל חברה לביטוח, פ"ד מז (5) 661 (1993) (להלן :"פס"ד סיני") :"כדי לצאת ידי חובתו אין די, כמובן, שהמבוטח יאמר כי אירע מקרה ביטוח, אלא עליו להציג ראיות על כך. כאשר מדובר על נזק כתוצאה ממעשה עבירה, מקובלת, בדרך כלל, הצגת מסמך משטרתי או אף תיק המשטרה... " "במילים אחרות, וכדי להסיר ספקות שיכולים היו לנבוע מדברי חבריי הנכבדים, מקובל עלי שהמבוטח אינו יוצא ידי חובתו בהעלאת טענה סתמית כי אירעה פריצה או כי בוצע שוד. דרושים נתונים עובדתיים המבססים את טענתו, וזוהי התשתית לתביעה. אולם משהניח את היסוד, כמו במקרה דנן, במראה עיניים ובחקירה משטרתית, אין הוא חייב ואין הוא יכול להתמודד עם הטענה הסתמית "אתה בעצמך פרצת".

עתה, ובהתאם למסגרת הנורמטיבית שהותוותה לעיל, אבחן תחילה האם בנסיבות המקרה דנן, המבוטח הוכיח את היסודות החיוביים של תביעתו, ובמידה והתשובה לשאלה זו תהיה חיובית, נבחן האם המבטחת עמדה בנטל ההוכחה והוכיחה את טענתה כי המבוטח ביים את מקרה הביטוח ולמעשה היה מעורב בגניבת כלי השיט והטבעתו בלב ים.

הוכחת מקרה הביטוח –האומנם ?
למעשה נראה, כי אין מחלוקת בין הצדדים באשר לעצם היעלמות כלי השיט ממקום עגינתו במרינה שבהרצלייה והמחלוקת נסבה סביב טענת המבטחת שידו של המבוטח במעל וכי המבוטח ביים את גניבת כלי השיט והטבעתו בלב ים.

כפי שיפורט להלן, לאחר עיון בכתבי הטענות של הצדדים, בחומר הראיות ובעדויות שלפני גמרתי בדעתי, כי לא עלה בידי המבוטח להוכיח את אירוע הגניבה במידה המספקת לפי מאזן ההסתברות ולכל היותר ניתן לקבוע, כי כפות המאזניים בסוגייה זו נותרו מעויינות. הנחת המוצא שלי לעניין זה הינן מספר נסיבות שבהן התעוררו לא מעט תהיות ואשר לא עלה בידי המבוטח ליתן הסבר מניח את הדעת כפי שיפורט כדלקמן:

סוגיית המפתח;
השמאי מטעם המבטחת נחקר בסוגיית המפתח של הסירה ובתשובותיו בחקירתו הנגדית הוא העיד כדלקמן :


ש. לעניין המפתח- מהי צורתו של המפתח?
ת. מעולם לא ראיתי אותו.

ב"כ הנתבע : מבקש כי חברי יציג את המפתח. במידה והוא מצוי ברשותו.
ב"כ התובע : מציג את המפתח.

המפתח קשור לרצועה. מתקבל ומסומן ת/2.

ש. האם זה דומה יותר למפתח פלדלת או למפתח תא דואר?
ת. זה מפתח סוויצ' נראה כמו מפתח סוויץ של התנעה. לי ביאכטה יש דומה לו.
ש. האם המפתח הוא מתוחכם, או ניתן להעתיק אותו.
ת. ניתן להעתיק אותו בקלות. כל מעתיק מפתחות, כאשר מבקשים ממנו להעתיק את המפתח הוא יעתיק אותו.
ש. מציג בפניך את חתיכת הפלסטיק בקצה השני של החוט מה זה.
ת. זה מדומם חירום, והוא שבור. בלעדיו לא ניתן להתניע את המנוע.
אני לא יודע מתי הוא נשבר, אבל אני רואה אותו כעת שבור.
על מנת להתניע, מנוע, יש להכניס את דומם החירום במקום בלוח ואז להתניע.
ש. אם ניתן לעשות זאת בקלות.
ש. האם ניתן להכניסו באמצעות אצבע.
ת. הוא קיים באופן סטנדרטי, ניתן להשיג אותו בקלות.
ש. רשמת בחוות דעתך, לגבי נזקי כלי השיט, כי ישנו נזק למתנע ולאלטרנטור?
ת. כן יש נזק לסטרטר, לאלטרנטור.
ש. אם מישהו היה רוצה להתניעה את הכלי, הוא יכל להזיק למתנע?
ת. לא. הנזק הוא כתוצאה מחדירת מי ים.
ש. אני רואה נזקי שבר.
ת. תקרא את הכל – מנוע ומערכות מכניות. במקום לפרט כל דבר ודבר, נמצאו נזקי שבר, ונזקים כתוצאה מטביעה למנוע, למערכות חשמל, שעוני בקרה, אביזרים נלווים, מתנע, אלטרנטור, וכו'.
יש נזקי שבר, מה שראיתי וצילמתי וכן נזקים כתוצאה מהטביעה וחדירת מי – ים.
הנזק למתנע נגרם כתוצאה מחדירת מי ים ולא כתוצאה מזה ששברו אותו.
ש. האם יכול לקרות מצב, בו הכניסו מפתח, לא הזיקו למתנע, כמו מפתח מאסטר. מדובר במפתח רגיל?
ת. אני לא פורץ. אני לא ידוע.

בחוות הדעת של השמאי מטעם המבטחת נקבע, כי מפסק ההתנעה בו מוכנס מפתח לצורך התנעת המנוע נמצא במצב אנכי (כבוי לדברי המכונאי) וללא מפתח.

בסיכומי המבוטח נטען, כי אשר למפסק ההנעה שלכאורה נמצא במצב סגור. שמאי הביטוח טוען כי המכונאי הוא זה שאמר לו כי אם מפסק ההנעה במצב אנכי משמע הינו סגור. הרי זו "עדות שמיעה", לאמור עדות שלא נתפסה בחושיו של עד אלא זה שמעה / הבינה מאחר, והיא פסולה כראיה לאמיתות תוכנה.

אינני מקבל את טענת המבוטח ובניגוד לסברתו, לא שוכנעתי, כי המדובר בעדותו שמיעה שלא נתפסה בחושיו של השמאי., שכן בעמוד 6 לפרוטוקול חקירת השמאי מיום 26/05/2005 השמאי העיד :
ש. מסתמך על דברי המכונאי שאתה אומר כי הסוויץ היה כוי (צ.ל 'כבוי')?
ת. ראיתי. כאשר שאלתי את המכונאי, הוא אמר כי המצב הוא כבוי. אני שאלתי את המכונאי בנוגע למשמעות של כך שהסוויץ נמצא במצב אנכי, הוא הסביר לי כי הסוויץ הוא כבוי. את זה ראיתי במו עיני, וקיבלתי הסברים ממנו, שם במקום.

לאמור, המומחה השיב, כי ראה בעצמו את מצב מתג ההתנעה שהיה לדבריו במצב אנכי, באשר למשמעות מצב מתג ההתנעה, המומחה קיבל הסברים מהמכונאי.

מכאן הגעתי למסקנה, כי כלי השיט נעלם ממקום עגינתו תוך שימוש במפתח הנעה יחיד וללא חבלה בחיווט, ולאחר שהגיע למקום ההטבעה כיבה את מפסק ההתנעה ונטל את המפתח עימו.

בשל הקביעה דלעיל, לפיה כלי השיט הונע למעשה באמצעות מפתח ובשים לב לאפשרות להעתקת המפתח שלא נשללה על ידי השמאי מטעם המבטחת, היה על המבוטח לספק לבית המשפט הסברים, כיצד תיתכן אפשרות שמאן דהוא העתיק את המפתחות.

משלא סופקו הסברים כאלה, האפשרות הסבירה שנותרה הינה אחת, כי כלי השיט הונע באמצעות המפתח שלו.

לציין, כי מחומר הראיות בתיק עולה, כי לכלי השיט היה רק מפתח אחד ויחיד שהוחזק בידי המבוטח לבדו ואשר נמסר לחוקר מטעם המבטחת והוגש לבית המשפט כמוצג שסומן ת/2, מכאן מקובלת עלי טענת המבטחת לפיה, אף אם תיאורטית ניתן היה לשכפל את המפתח, הדבר היה מותנה כמובן במסירתו בידי המבוטח לצד שלישי ובעניין זה אני מפנה לתשובותיו של המבוטח בחקירתו הנגדית בפרוטוקול הדיון מיום 05/12/06 בעמוד 140-141:
ש. תגיד לי, אתה לפעמים נתת את הכלי לשיט למישהו אחר?
ת. מהרגע שהוא בבעלותי, לא.
ש. לחברים או משהו, לא היית נותן להם את המפתחות שילכו וישוטו ?
ת. מה פתאום.
ש. רק אתה?
ת. רק אני.
ש. ולכלי היה מפתח אחד שהיה תמיד אצלך ?
ת. בדיוק.


המסקנה לפיה התובע כשל בהוכחת קיומו של מקרה ביטוח, מושתתת בראש ובראשונה על סוגיית המפתחות כמפורט לעיל. עם זאת אני מוצא לנכון להזכיר עוד עובדות, שיש בהן כדי להטיל ספק בגרסת המבוטח, אף שיובהר, כי מסקנתי מבוססת בעיקרה על סוגיית המפתחות כמבואר לעיל.

נסיבות נוספות

משאבת השיפוליים
השמאי מר תלמור קבע בחוות דעתו, כי חוטי החשמל של משאבת השיפוליים הנמצאת בתא המנוע מתחת למנוע נמצאו מנותקים, החוטים נראו קרועים ולא חתוכים באמצעות מכשיר כלשהו.

בחקירתו הנגדית נשאל השמאי :
ש. מי שמכיר את כלי השיט יכול לשחק עם המפסק ולא לקרוע בחוטים?
ת. לא נכון. מאחר ובמשאבת השיפולים הזו, היה מפסק אוטומטי.
הוא מופעל כאשר נכנסים מים בכלי השיט, זה מצוף שעולה למעלה, ואז המפסק פועל אוטומטי. לכן, אני לא משוכנע כי היה כאן מפסק.

עד ההגנה מס' 1 מר אליהו בכר העיד בחקירתו הנגדית בתאריך 26/05/2005 :
"אני הייתי על הסירה של הנתבע לא פעל (צ.ל "פעם") ולא פעמיים. משאבת שיפוליים, בסירה זו, היא הייתה בתוך תא המנוע מאחור.
ש. אם אני רוצה להגיע למשאבה, לטפל בה לתקן אותה. מה סדר הדברים שהיית צריך לעשות כדי להגיע אליה?
ת. להיכנס אל תוך תא המנוע.
ש. אתה נכנס לסירה היא פתוחה?
ת. כן. המנוע נמצא בחלק האחורי. המנוע היה מכוסה לגמרי בסירה זו.
המנוע הוא מנוע פנימי.
...
ש. מהו סדר הפעולות כדי להגיע למשאבת השיפוליים ולתקן אותה?
ת. לפתוח את המכסה העליון שנפתחת למעלה.
להיכנס לתוך תא המנוע.
אתה נכנס לחדרון כזה. בנוסף למנוע אדם יכול להיות ליד המנוע. המשאבה נמצאת מתחת המנוע. המנוע יושב על תושבות המחוברות לשלדה של הסירה, ולמטה למנוע יש תעלה הממשיכה לאורך כל הסירה. המשאבת שיפולים נמצאת בדיוק בתוך התעלה יושבת במים.

מעדותו של השמאי מטעם המבטחת אנו למדים, כי חוטי החשמל של משאבת השיפוליים בכלי השיט חובלו בידי המטביע במתכוון, לצורך שהמשאבה לא תוכל לעבוד בעת ההטבעה, ולא תוכל לרוקן את המים אשר חדרו לכלי השיט לאחר הוצאת פקקי הריקון מהסירה.

גם מעדותו של העד מטעם המבוטח ניתן להתרשם, כי משאבת השיפוליים של כלי השיט הייתה במקום נסתר בתוך תא המנוע מאחור, כאשר המנוע מכוסה לגמרי וצריך לשכב ממש כדי להגיע אליה, כל זאת ללמדנו, כי המטביע הכיר היטב את כלי השיט.

עיתוי גניבת כלי השיט
אין מחלוקת בין הצדדים, כי הפעם האחרונה שבה המבוטח ראה את כלי השיט היה ביום 28/02/02 בשעה 21:00 בערך (ראה סעיף 46 למוצג נ/9), אלא מאי, המבטחת טוענת, כי כלי השיט נעלם ממקום עגינתו דווקא באותו יום שטיפל בו המבוטח ולשיטתה היעלמות כלי השיט החופפת את ביקור המבוטח במקום תומכת חד משמעית במסקנה, כי המבוטח הוא מטביע הכלי לשם קבלת תגמולי הביטוח.

מנגד, לשיטת המבוטח כלי השיט נגנב ממקום עגינתו בין התאריכים 28.02.02 – 04.03.02, וכי טענת המבטחים לפיה אירוע גניבת הכלי הינו לבטח ביום 28.02.02 באותו יום שדיווח המבוטח בעצמו ומיוזמתו כי בא לחמם המנוע ולשמור על המצבר הינה טענה שלא עוגנה במסמכים.

עד התביעה מטעם המבטחת מר רענן אבטבי העיד בתצהיר עדותו הראשית (ת/ 4), כי מרישומי המרינה לאותו יום ומעדות השומר ג'ק עלה במקביל – כי בשעה 18:00 בערב היה כלי השיט במקומו במרינה – אך בחצות אותו לילה וגם ב- 6:00 בבוקר למחרת נפקד מקומו מהמרינה.

לתצהיר מטעמו צירף מר רענן טופס רישום המרינה ביחס לכלי השיט בלילה 28.02.02.

ב"כ המבוטח טוען בסיכומיו, כי אין לראות בטופס שצורף לתצהיר העד משום רשומה מוסדית כטענת המבטחת, הרי הטופס שצורף אינו פלט מחשב כדרישה ראשונה לרשומה מוסדית אלא טופס סטנסיל של המרינה שהודפס בפעם האלף למילוי בכתב יד לשימוש חוזר ולשינוי על ידי שומרי המרינה יום יום, וכי על גבי הטופס יש התערבות בכתב של גורם לא ידוע תוך סימון עיגולים בכתב שנוה ובעט שונה.

עוד נטען, כי השומר ז'ק שכביכול ערך את הטופס לא העיד והמבטחת לא הגישה תצהיר מטעמו ואף לא נעשו ניסיונות לאתרו במשך השנים הרבות החולפות.

לאמור, טופס רישום המרינה צורף כנספח לתצהיר עדותו הראשית של העד מטעם המבטחת, בא כוח המבוטח לא התנגד להגשת המסמך.

סעיף 35 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א 1971 קובע :
בסימן זה –
"רשומה מוסדית" – מסמך, לרבות פלט, אשר נערך על ידי מוסד במהלך פעילותו הרגילה של המוסד;

ואילו בסעיף 36 נקבע :
(א) רשומה מוסדית תהא ראיה קבילה להוכחת אמיתות תוכנה בכל הליך משפטי, אם נתקיימו כל אלה -
(1) המוסד נוהג, במהלך ניהולו הרגיל, לערוך רישום של האירוע נושא הרשומה בסמוך להתרחשותו;
(2) דרך איסוף הנתונים נושא הרשומה ודרך עריכת הרשומה יש בהן כדי להעיד על אמיתות תוכנה של הרשומה;
(3) היתה הרשומה פלט - הוכח בנוסף, כי -
(א) דרך הפקת הרשומה יש בה כדי להעיד על אמינותה;
(ב) המוסד נוקט, באורח סדיר, אמצעי הגנה סבירים מפני חדירה לחומר מחשב ומפני שיבוש בעבודת המחשב.
(ב) היתה הרשומה פלט, יראו לענין סעיף קטן (א)(1) את מועד עריכת הנתונים המהווים יסוד לפלט, כמועד עריכתה של הרשומה.
(ג) הוראות סעיף קטן (א) לא יחולו על רשומה אשר נערכה על ידי רשות מרשויות החקירה או התביעה הפלילית והמוגשת בהליך פלילי על ידי רשות כאמור. אין בהוראות סעיף קטן זה כדי לפסול או להגביל הגשת רשומה כאמור, אם ניתן להגישה בהתאם להוראות סעיף 39ב.
(ד) התקבלה ראיה מכוח סעיף זה, יהיה הצד שכנגד זכאי לחקור חקירה נגדית עדים שזומנו על ידו לעדות, לשם הזמת הראיה, אם עדים אלה קשורים עם בעלי הדין שמטעמו הוגשה הראיה.

כזכור, המבוטח טוען בסיכומיו, כי אין לקבל את הטופס שצורף מאחר וזה אינו פלט מחשב כדרישה ראשונה לרשומה מוסדית אלא טופס סטנסיל של המרינה.

נשגב מבינתי, הכיצד הגיע בא כוח המבוטח למסקנה, כי הדרישה הראשונה לקבלת טופס כרשומה מוסדית הינה, כי הטופס יהיה פלט מחשב, כאמור לעיל, בסעיף ההגדרות בסעיף 35 לפקודת הראיות נקבע, כי "רשומה מוסדית – מסמך, לרבות פלט.." .

מכאן לא נותר אלא לבחון האם הטופס עומד בתנאים שנקבעו בסעיף 35 ו- 36 לפקודת הראיות אם לאו ?

דומה, כי יש לענות בחיוב על שאלה זו שכן המבוטח בעצמו אישר בחקירתו הנגדית (ראה עמ' 141 לפרוטוקול של יום 05.12.06) כי במרינה קיים רישום של הסירות שעוגנות.

ושנית גם לא שוכנעתי, כי ניתן להטיל דופי בדרך איסוף הנתונים שבטופס., אומנם חזקה זו ניתנת לסתירה, אך משלא הובאה המזכירה הראשית של המרינה גב' ליאורה רינגלר לעדות (על אף הגשת תצהיר מטעמה) יש להניח, כי המבוטח אינו חולק על הרישום שבטופס.

בהתאם לאמור לעיל, יש לקבל את טענת המבטחת לפיה כלי השיט נעלם בסמיכות זמנים חופפת לביקורו של המבוטח במרינה וזאת בהסתמך עך רישום המרינה שהינו רשומה מוסדית.

ועתה יש לבחון את השאלה – האם עלה בידי המבוטח לספק לבית המשפט הסבר מניח את הדעת להיעלמות כלי השיט ממקום עגינתו סמוך לביקורו במרינה ?

גם כאן, התשובה לשאלה קשה היא ומושכת לשני כיוונים, מחד תשובה שלילית לשאלה מהולה בלא מעט השערות וספקולציות שאין זה הוגן להסתמך עליהן, דברים אלה ייאמרו ביתר שאת לנוכח העובדה, כי בקביעה זו יש משום הכתמת המבוטח במעורבות במעשה פלילי, מאידך דווקא התזמון של הביקור בשעה יחסית מאוחרת של הלילה בתירוץ של חימום המנוע לא נראית לבית המשפט בעין יפה.

בין כה לבין כה, אינני נדרש להכריע בשאלה זו ודי בהעלאת הספקות כדי להגיע למסקנה כי זה עוד נדבך נוסף בו כשל המבוטח להטות את הכף לטובתו ולמצער בשאלה זו גם כפות המאזניים מעוינות.

הסתרת הקשר המשפחתי עם המוכר של כלי השיט
עד התביעה מטעם המבטחת מר רענן אבטבי העיד בתצהיר עדותו הראשית (ת/4) כי המבוטח הכחיש את הקשר המשפחתי עם המוכר שמכר לו את כלי השיט שהתברר בסופו של יום כדודו (אחיה של אימו) כך העיד בין היתר בתצהיר, סעיף 7 לתצהיר "בעדותו סיפר ניקי כי החליט לרכוש את הכלי השיט הנדון לאחר שהבחין בו באילת – וזאת מאדם שלא היה מוכר לו". סעיף 12 לתצהיר "ראשית דבר העלנו כי "מוכר" כלי השיט היה לא אחר מדוד של המבוטח (אחיה של אימו), מר אמנון מגורי – מידע שעמד בסתירה מוחלטת לטענת המבוטח כי הייתה זו רכישה ספונטנית מאדם בלתי מוכר באילת". סעיף 20 לתצהיר "לאחר חשיפת הממצאים שבנו אל המבוטח וביקשנו לדעת מדוע טען בפנינו לשוא כי רכש את כלי השיט מאדם אנונימי לאחר ש"ביקר" באילת וראה במקרה את כלי השיט במרינה".

בחקירתו הנגדית בפני, נשאל המבוטח :
ש. עכשיו תראה, בשיחה שאתה חושב שהיא היתה שואל אותך החוקר, אומר לך, תשמע, אני מצאתי,
ת. איזה עמוד הראשון או השני?
ש. הראשון. "אני מצאתי שיש לך קרבה משפחתית לאמנון מגורי, לאמנון יש לך קרבה משפחתית ? ואתה אומר לו, לא שידוע לי עליה.
ש. יש לך קרבה משפחתית משפחתית לאמנון ?
ת. אני לא חושב.
ש. אתה בן אחותו ?
ש. אני בן אחותו של אמנון, נראה לך?.
ואתה מעיז להגיד לנו כאן שאתה באת ומיד אמרת לחוקר, שאמנון הוא הדוד שלך ואתה מכיר אותו והחוקר מספר סיפורים, כשאתה מספר סיפורי שקר?
ת. זה מה שאתה אומר?
ש. כן, זה מה שאני אומר.
ת. אז בוא אני אגיד לך מה היתה התשובה שלי לזה. הבנאדם, לאחר שהוא טרק את הדלת, הוא התקשר אלי בשיחה מסוג מסוים כזה, התשובה שלי בסה"כ תשובה צינית לשאלה קנטרנית, לא מעבר לזה.

בטופס גביית עדות מתאריך 06/03/02
בשורה 2-3, המבוטח מסר את הדברים בזו הלשון : "בצבע לבן ותכלת ופס אפור מבחור בשם אמנון מאילת והכלי נרכש במזומן". ובשורה 9 " לאחר רכישת הכלי המוכר הסיע את הכלי בעזרת עגלה למרינה".

ואילו בתצהיר עדותו הראשית, בסעיף 23 העיד המבוטח: "את כלי השיט רכשתי ביום חמישי 20.09.01 מידי מר אמנון כהן – מגורי שהינו גם דוד שלי מצד אימי".

לאחר ששקלתי בדבר, באתי למסקנה, כי אין לקבל את ההסבר המאוחר של המבוטח לפיו התשובה בה הכחיש את הקשר המשפחתי בינו לבין המוכר הינה תשובה צינית לשאלה קנטרנית.

מסקנתי זו, מתחזקת לאור העובדה, כי כבר בטופס גביית העדות על ידי החוקר מידע זה הוסתר על ידי המבוטח, והכחשה כזו כן תבוא במניין השיקולים בקביעה, כי למצער המבוטח לא הצליח לעבור את הרף של הוכחת תביעתו במאזן ההסתברות.

עדות המבוטח
עדותו של התובע בחקירתו הנגדית הותירה רושם שלילי. כן נתפסת עדותו כדבקות בגרסה לצורך הוכחת התביעה ולא דבקות בגרסת האמת.

כן התאפיינה העדות בהעדר קוהרנטיות וספונטאניות, תשובותיו של המבוטח לשאלות בחקירתו הנגדית היו חמקניות, מניפולטיביות ונועדו למטרה אחת לאיין כל אפשרות להתייחס לאירוע בניגוד לנטען על ידו.

על העדר הספונטאניות והמניפולטיביות, תמצא מתרשם מעדותו של התובע בכל הקשור לתהיות שעלו מהסתרת הקשר המשפחתי שלו עם מוכר כלי השיט, ההסברים שניתנו להיעלמות כלי השיט ממקום עגינתו סמוך לביקורו במרינה כמפורט לעיל.

מכל המקובץ לעיל, אני סבור, כי יש להסיק שהתובע לא הוכיח, במידה הנדרשת את קיומו של מקרה הגניבה. התמיהות העולות מכל המקובץ לעיל, אינן תמיהות של מה בכך, אלא הן תמיהות היורדות לשורשם של דברים, ובוודאי ובוודאי אין בהן כדי לתרום לביסוס הטענה לפיה היעלמות כלי השיט היא תוצאה של גניבה. ויודגש, האירוע הביטוחי אינו העלמות כלי השיט, אלא גניבת כלי השיט. על כן, אין די לו למבוטח להוכיח שכלי השיט נעלם. עליו להוכיח, במאזן ההסתברות, שכלי השיט נגנב.

וכאן, המבוטח לא הניח תשתית עובדתית להוכחת טענתו, כי אירע מקרה הביטוח וכשל למעשה בהוכחת היסוד החיובי של תביעתו.

יצוין, לא די לו למבוטח לטעון שכלי השיט נגנב ולהציג עותק תלונתו למשטרה, כדי לצאת ידי חובה ולעמוד בנטל המוטל עליו, ואף אין הדברים עולים מדברי הנשיא שמגר בעניין סיני לעיל "כדי לצאת ידי חובתו אין די, כמובן, שהמבוטח יאמר כי אירע מקרה ביטוח, אלא עליו להציג ראיות על כך. כאשר מדובר על נזק כתוצאה ממעשה עבירה, מקובלת, בדרך כלל, הצגת מסמך משטרתי או אף תיק המשטרה כפי שהיה כאן" (ע"א 1845/909 הנ"ל, פסקה 7 לפסק הדין). לא רק שדברי הנשיא שמגר מסויגים למקרים של "בדרך כלל", אלא שבפרשת המגן הנ"ל, שהיא מאוחרת יותר, נקבע שיש צורך בראיות טובות יותר. ואלו דברי כב' השופטת ארבל (ע"א 78/04, פסקה 44 לפסק הדין):"אציין, כי גישתי לפיה נטל השכנוע לעניין גרימת המבוטח במתכוון לקרות מקרה הביטוח רובץ על חברת הביטוח, אין משמעה הקלה על המבוטח בנטל המוטל עליו להוכיח את יסודות עילתו, היינו, את האירוע העובדתי המוגדר, הוא היסודות החיוביים של תביעתו. כפי שציין הנשיא שמגר, על המבוטח יהיה להביא ראיות אובייקטיביות התומכות לכאורה בגרסתו. במקרה של ביטוח פריצה או גניבה, יהיה עליו לשכנע את בית המשפט כי הייתה לכאורה גניבה או פריצה (במנותק ממידת מעורבותו בה). הוכחה זו תהא על-ידי הצגת ממצאי החקירה המשטרתית (פרשת סיני, בעמ' 676, 679-680, 683), ומסירת העובדות הידועות למבוטח באשר לקרות הנזק.....סבורה אני כי גם בדרישה מן המבוטח להוכיח את רכיבי האירוע המוגדר יש בכדי להקטין במידת מה את החשש שהביע השופט גולדברג מיתרונו האינפורמטיבי של המבוטח".

ואכן, לאור הראיות שהוצגו, סברה כב' השופטת ארבל, שלמרות הגשת אישור על הגשת תלונה במשטרה "לו הייתי צריכה לקבוע ממצא בדבר, הייתי אומרת כי המבוטחת לא עמדה בנטל להוכיח את אירוע הגניבה"

השאלה השנייה שיש לדון בה, הינה: האם עלה בידי המבטחת להרים את נטל ההוכחה, כי מקרה הביטוח נגרם על ידי המבוטח בכוונה?
כלי השיט נבדק כאמור, על ידי השמאי מטעם המבטחת, מיד לאחר הצפתו על ידי צוללנים. בהמשך נבדק כלי השיט ביסודיות מיד עם הגיעו למוסך בשם גדי בעיר יפו. בחוות דעתו של השמאי (ת/1) עלו הממצאים להלן; כלי השיט הוצף על ידי צוללנים לעומק של כ- 10 מטר שם נבדק על ידם בדיקה ראשונית לבדיקת פגיעות בגוף כלי השיט. בבדיקה זו התברר כי תחתית כלי השיט מחולקת ל- 3 מדורים לאורך כלי השייט. בשני המדורים הצדדיים הנמצאים לאורך הדפנות נמצאים בחלק האחורי על מדף הירכתיים ישנם פתחי ריקון מים האמורים להיות סגורים באמצעות פקקים מתכת או גומי המוברגים אל מדף הירכתיים – פקקים אלו לא נמצאו במקום. עוד צוין, כי כלי השיט נמצא ללא ריפודי כסאות וכן ללא ציוד בטיחות הנדרש על פי החוק בכל כלי שייט כגון חגורות הצלה וציוד כושר שייט אחר לא נמצא. נוסף, מפסק ההתנעה בו מוכנס מפתח לצורך התנעת המנוע נמצא במצב אנכי (כבוי לדברי המכונאי) וללא מפתח וחוטי החשמל של משאבת השיפוליים הנמצאת בתא המנוע מתחת למנוע נמצאו מנותקים, החוטים נראו קרועים ולא חתוכים באמצעות מכשיר כלשהו.

נוסף עלה, שצינור גומי ימני המקשר בין סעפת פליטה ימנית על המנוע, לסעפת פליטה ימנית המחוברת למדף הירכתיים נמצא משוחרר ועליו סימנים של שהייה ארוכה במי ים – על הצינור השמאלי לא נמצאו סימנים כאלה.

היש בממצאים אלה שנתגלו לטענת המבטחת כדי להוכיח מעורבותו של המבוטח בהעלמת כלי השיט לצורך קבלת תגמולי הביטוח שלא כדין ?

דומה, כי התשובה לשאלה זו מורכבת מאוד והיא מושכת לכיוונים מנוגדים !

בדומה לפרשת עטיה שנידונה לאחרונה על ידי בית המשפט המחוזי (פס"ד מיום 20/09/11) ניתן לחלק את הראיות הנסיבתיות עליהן הצביעה המבטחת לשני סוגים:
הסוג הראשון, ראיות המעידות לכאורה על מניע כלכלי להתפטר מכלי השיט, שכן אין כל אסמכתא המעידה על תשלום סכום העסקה ששולם לשיטת המבוטח בסך 55,000$. ואילו הסוג השני, ראיות המעידות על נסיבות משונות ובלתי מוסברות של קרות מקרה הביטוח, כלי השיט נעלם ממקום עגינתו תוך שימוש במפתח הנעה יחיד וללא חבלה בחיווט, עיתוי היעלמות הסירה שנעלמה בדיוק במועד ובשעה שבו ביקר בה המבוטח לאחרונה, החבלה במשאבת השיפוליים שהיתה במקום נסתר המוכר רק לבעל הכלי, שלמות מערכת ההנעה שלא ניזוקה, הוצאת פקקי הריקון הייעודיים בצורה מקצועית שהביאה לטביעת הכלי ללא נזק לגוף הסירה והיעלמות ציוד כושר השיט של הסירה ו/או צמודי מבנה מכלי השיט כגון כיסאות, אביזרים שאין להם ערך לגנב מזדמן אלא דווקא לבעלים של כלי שיט נוסף כפי שהמבוטח מעיד על עצמו.

כאמור לעיל, מידת ההוכחה הנדרשת מהמבטחת להוכיח את טענתה כי המבוטח גרם לקרות מקרה הביטוח בכוונה, בהתאם לסעיף 26 לחוק חוזה הביטוח, הינה המידה הרגילה במשפט האזרחי של הטיית מאזן ההסתברות. יחד עם זאת, מאחר ועסקינן בטענה חמורה המייחסת למבוטח ביצוע של עבירה פלילית, הרי שעוצמת הראיות הנדרשת הינה גבוהה יותר (ראה לעיל ירון אליאס בספרו, דיני ביטוח).

לאחר עיון השוואתי מושכל בין המקובץ בכתבי טענות הצדדים לבין חומר הראיות בתיק, ולאחר הפרדת ה"מוץ" מן "התבן" נחה דעתי, כי יש בכוחן של הממצאים עליהן הצביעה המבטחת כדי להדוף את תביעתו של המבוטח לקבלת תגמולי הביטוח, אך אין במשקלן המצטבר די כדי להוכיח מעורבות בגרימת מקרה הביטוח.

רוצה לומר, הממצאים עליהן הצביעה המבטחת הטילו ספקות במשקל לא מבוטל של מעורבותו של המבוטח בקרות מקרה הביטוח אך אין די בהן כדי להטיל "סטיגמה של ביצוע עבירה פלילית" מצד המבוטח וכוונה לזכות בתגמולי הביטוח.

אם נבחן את הראיות הנסיבתיות עליהן הצביעה המבטחת באור של חומרת הטענה שמייחסת המבטחת למבוטח "כוונת מרמה" נגיע למסקנה, כי כל אחת מהנסיבות הראייתיות המחשידות הן ראיות חלשות שאין בהן כדי להטות את הכף לחובת המבוטח וזאת הן בבואנו לבחון כל ראיה כשלעמה והן בהצטברותן יחד.

סוף דבר;
בת"א 207892/02 מסקנתי הינה, כי המבטחת לא השכילה להוכיח מעורבות המבוטח בהטבעת הכלי, ולפיכך דין תביעתה כנגד המבוטח להידחות.

בת"א 16025/04 יש לקבוע, כי לא עלה בידי המבוטח להוכיח, כי אירוע היעלמות כלי השיט ממקום עגינתו במרינה מקורו באירוע גניבה ולפיכך דין תביעתו כנגד המבטחת להידחות.

משנדחו שתי התביעות, כל צד יישא בהוצאותיו.

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון