ביטוח גניבת בובקט


1. בפניי תביעה שעניינה נזקים אשר נגרמו לתובעת בגין שני אירועים, במהלכם נגנב מחפרון (בובקט) והוצת "באגר". האירוע הראשון, גניבת המחפרון, התרחש ביום 6.9.98 (להלן -"האירוע הראשון"), והאירוע השני, הצתת הבאגר, שקרה ביום 3.11.98 (להלן - "האירוע השני"). המחפרון (בובקט) והבאגר יקראו להלן " הציוד".

2. העובדות:

התובעת, חברה המנהלת אתר לפסולת הממוקם בסמוך לטול כרם, שכרה את שירותי נתבעות 1 ו-2 לצורך השמירה על האתר . הנתבעות הציבו שומר באותו אתר.

נתבעת 3 היא חברת הביטוח, אשר ביטחה את הציוד באמצעות פוליסה מס' 1-0445421-928-02 (ת/3). יצוין כי השומר נשכר מתוקף אותה פוליסת ביטוח וכחלק מתנאיה ובהתאם להסכם ת/6 – (הסכם השמירה).

כמו כן, התובעת ביטחה את הציוד בביטוח רכוש בחברת כלל. בקרות מקרי הביטוח שלמה כלל לתובעת את הפיצוי המגיע על פי פוליסת ביטוח רכוש, תוך הפחתת ההשתתפות העצמית.

כאמור, באירוע הראשון נגנב מאתר התובעת כלי מסוג "בובקט", ובאירוע השני הוצת כלי מסוג "באגר", אף הוא חנה בתחומי אתר התובעת.

השומר שהותקף במקרה הראשון (מקרה הגניבה), הלך לעולמו. הנתבעות הגישו את הודעתו שנמסרה למשטרה במסגרת חקירת האירוע ביום 6.9.98 - ת/7, תמליל נ/4 וקלטת נ/3.

בתאריך 3.10.99 הגישה התובעת תובענה זו, על סך 207,200 ש”ח.

ב"כ התובעת בהודעה שהגיש לבית המשפט בתאריך 28.5.00 ביקש כי התובענה לא תימחק מחוסר מעש משום שהתובעת מנהלת משא ומתן עם הנתבעות.

עד ליום 10.9.00 לא הוגשה כל הודעה נוספת, וכב' הרשם ורבנר מחק את התביעה מחוסר מעש. בתאריך 23.10.00 הוגשה בקשה לביטול פסק הדין זה, וכב' הרשם ורבנר נעתר לבקשה.

כתב ההגנה הוגש מטעם הנתבעות ביום 4.12.00.

הליך גישור לא צלח וגם מאמצי בית המשפט להביא את הצדדים לפשרה עלו על שרטון ונכשלו, לכן הם הביאו את ראיותיהם.

3. טענות התובעת:

התובעת טוענת כי המקרה שלפנינו נופל בגדרו של סעיף 2 לחוק השומרים, תשכ"ז-1967 (להלן- "חוק
השומרים"), וכי שמירת האתר בשכר מטילה על הנתבעות אחריות מוחלטת, אשר לא נסתרה על ידן.

התובעת טוענת כי הנתבעות לא הכחישו את עצם קרות האירועים.

עוד טוענת התובעת כי אין זה משנה מי מבין הנתבעות שמרה בפועל על האתר, וזאת משום שהוצג חוזה התקשרות עם שתי הנתבעות - ת/6. היא הוסיפה וטענה שאותו שומר

היה מטעמן של שתי הנתבעות בשני האירועים בהם התרחשו שני מקרי הביטוח.

לעניין זה מפנה התובעת לעדותו של מנהל האתר מטעם התובעת, ולת/6 שהוא הסכם השמירה.

התובעת טוענת כי מהמסמך ת/6, ניתן ללמוד כי אין עליה כל חובה להוכיח מי משתי הנתבעות שמרה בכל אחד מהאירועים הנ"ל, הואיל וההסכם הנ"ל חייב את שתיהן.

לגבי נתבעת 3 טוענת התובעת כי קיים חוזה ביטוחי (פוליסת ביטוח), בינה לבין נתבעות 1 ו-2, והראיה לכך היא: העובדה שהנתבעת 3 נטלה על עצמה לייצגן בתיק זה ולנהל את הגנתן בצוותא חדא.

התובעת לומדת על הקשר הנ"ל בין הנתבעות מס' 1 ו- 2 לבין הנתבעת 3, גם מסעיף 68 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א - 1981.

4. טענות הנתבעות:


הנתבעות טוענות כי הנטל להוכיח את התביעה מוטל על התובעת וזאת על פי הכלל של "המוציא מחברו עליו הראיה".

נתבעת 3 טוענת כי המסמך המהותי - הפוליסה הרלוונטית, כלל לא צורפה, לכן לא קמה לתובעת, עילת תביעה כנגדה ודין תביעתה להידחות.

בהקשר לעובדות המקרה טוענות הנתבעות כי אתר הפסולת הוא אזור רחב היקף, אך למרות זאת התובעת שכרה שומר אחד בלבד. עוד טוענות הנתבעות 1 ו-2 כי התובעת לא סיפקה לאותו שומר עמדת שמירה נאותה. מה גם, משטרת ישראל אסרה עליהן, יש להניח משיקולים שונים, לצייד את השומר בנשק.

נתבעות 1 ו- 2 טוענות כי יש לאמץ עדותם של השומר, והעדים האחרים, אשר העידו על נסיבות המקרה הראשון ומעדותם עולה כי אכן שודדים חדרו לאתר, כפתו את השומר וגנבו את הציוד - מחפרון (בובקט). ההוכחה להתרחשותו של השוד היא העובדה, שמכשיר הקשר של השומר נגנב, והוא נמצא כפות.

בנוגע למקרה השני, טוענות נתבעות 1 ו-2 כי הבאגר אשר הוצת, חנה מחוץ לגדר המקיפה את אזור השקילה (המשקל) והמשרדים.

לעניין זה מפנות הנתבעות 1 ו-2 לעדותו של מנהל התובעת אשר העיד כי הגדר ההיקפית, אמנם הקיפה את כל האתר, כדי למנוע כניסת אנשים, אולם היא הייתה פרוצה ונמוכה.

בנוגע למקרה הצתת הבאגר טוענות נתבעות 1 ו-2 עוד, כי בעקבות האירוע הראשון, השמירה באתר תוגברה, לכן באירוע השני שמרו באתר שני שומרים.

לגישת הנתבעות, חוק השומרים לא חל על ענייננו, וזאת משום שהיחסים בין הצדדים התבססו על חוזה (ת/6), אשר מהווה את הסכמת הצדדים לאופן שבו תתבצע השמירה וכן הוסכם על חלוקת המטלות בכל הקשור לביצוע השמירה לרבות תפקידי השומר מטעם הנתבעות.

מכוון שההסכם אשר נחתם בין הצדדים מבטא כוונתם המשתמעת והאחרת, סבורות הנתבעות, שיש לקבוע שחוק השומרים לא חל במקרה שלנו.

הנתבעות 1 ו-2 טוענות כי בהתאם להסכם נדרש השומר לבצע את הפעולות הבסיסיות בלבד ומכוון שהתובעת לא דאגה לספק לשומר את האמצעים הבסיסיים למילוי תפקידו - אין לה להלין, אלא על עצמה.

מכל אלה עולה, כך טוענות הנתבעות, כי כוונת הצדדים לא הייתה, ליצור מצב וסיטואציה בהם לעולם ימצאו הנתבעות אחראיות לכל אובדן שייגרם לרכוש התובעת, לכן הן מבקשות לדחות את התביעה כנגדן.

5. דיון:

מההסכם ת/6 עולה כי הנתבעות קיבלו שכר עבור שירותי השמירה שספקו (ובעניין זה עיין בפרק הדן במחיר
שבעמ' 2 להסכם ת/6), לכן ברי לכל בר בי רב כי הן נטלו על עצמן לשמור על האתר ובתמורה לכך התחייבה התובעת לשלם להן הסך של 5,000 ש”ח בתוספת מע"מ. מכאן יש לקבוע כי המדובר בשמירה בשכר.

ברי כי הנתבעות 1 ו- 2 שמרו על האתר בתמורה לשכר ששולם להן. הנתבעת 3 חברה לביטוח בע"מ שבטחה את הנתבעות מס' 1 ו- 2, היא לא כפרה בכיסוי הביטוחי ואף נטלה על עצמה ייצוגן. מהאמור לעיל ניתן להסיק כי הפוליסה המקורית (לביטוח אחריות מקצועית של הנתבעות 1 ו- 2), נמצאת ברשותן ובוודאי ברשות הנתבעת מס' 3 כשתוכנה וכלל תנאיה בידיעתה, וכמי שהמסמך בהישג ידו, עליה מוטלת החובה להציגו בפני בית המשפט, ומשנה תוקף יש לחובה זו כשהמבטחת טוענת לתחולתו של החריג שבפוליסה, חריג המשחרר אותה מכל חבות, לגישתה. היה עליה להציג את הפוליסה, להפנות לחריג ולהוכיח את תחולתו וגם אם היה חל, הרי שהוא יחול במישור היחסים שבין הנתבעות מס' 1 ו- 2 לבין הנתבעת מס' 3 ולא במישור שבין התובעת לנתבעת 3.

כאמור, טענות הנתבעת 3 בעניין תחולת החריג מופנה בעצם כנגד המבוטחות, קרי הנתבעות 1 ו- 2 ואין לו כל השלכה במישור היחסים שבין התובעת לבין הנתבעות 1 ו- 2, הואיל ותביעתה מבוססת על ההסכם ת/6 ועל הדין.

6. עילת התביעה מכוח חוק השומרים:


הנתבעות מס' 1 ו- 2 נכנסות לגדר הגדרת "שומר" שבסעיף 1 (א) לחוק השומרים הקובע:

"שמירת נכס היא החזקתו כדין שלא מכוח בעלות "

בהתאם להלכה הפסוקה (ראה ע"א 130/80 ביטון נ' חלמיש חברה עירונית לשיקום פ"ד לו (2) 706), נקבע כי:

" התגבשות יסודותיה של השמירה אינה תלויה בעריכת הסכם או בכריתת חוזה בין הבעלים לבין השומר ודי לעניין זה שפלוני מוצא עצמו מחזיק כדין בנכס, לא לו, על מנת שתיווצר החובה לנהוג מנהג שומרים ."

כאן המקום להביא את הוראת סע' 2 לחוק השומרים הקובעת:

" אחריות שומרים :

(א) שומר חנם אחראי לאבדן הנכס או לנזקו אם נגרמו ברשלנותו.

(ב) שומר שכר אחראי לאבדן הנכס או לנזקו, זולת אם נגרמו עקב נסיבות שלא היה עליו לחזותן מראש ולא יכול היה למנוע תוצאותיהן; אך כשהמטרה לשמור על הנכס הייתה טפלה למטרה העיקרית של החזקתו, פטור השומר אם אבדן הנכס או נזקו נגרמו שלא ברשלנותו.

(ג) שואל אחראי לאבדן הנכס או לנזקו, יהיו גורמיהם אשר יהיו, ובלבד שאחריותו לא תהיה חמורה משל מחזיק בנכס שלא כדין.

(ד) שומר שנודע לו כי עלול להיגרם לנכס נזק שהוא אינו אחראי לו לפי סעיפים קטנים (א) עד (ג), ולא הודיע על כך לבעל הנכס תוך זמן סביר או לא נקט אמצעים סבירים להודיע לו, יהא אחראי לאותו נזק במידה שההודעה היתה מאפשרת לבעל הנכס למנוע את הנזק.

כלומר שומר שכר, שהשמירה טפלה למטרה העיקרית להחזקתו בנכס, יהיה חייב רק אם התרשל וכלשון החוק "פטור השומר אם אבדן הנכס או נזקו נגרמו שלא ברשלנותו", מכאן שנטל ההוכחה להיעדר התרשלות, עובר אליו ומחובתו להוכיח זאת (ראה והשווה עם סעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]). בעניין זה ראה ע"א 341/80 עלי נ' ששון ואח' פ"ד לו(3) 281, (להלן - פס"ד עלי), שם נקבע כי:

"שומר בשכר בעל האחריות המופחתת כאמור בסעיף ב (סיפא) חייב להוכיח שלא התרשל כי בעבורו חוסר הרשלנות מהווה פטור מאחריות לפי לשון החוק, הווה אומר, לגביו זוהי עילת הגנה ועליו להוכיחה".

חוק השומרים אינו מגדיר את גבולות הרשלנות, ולשם כך עלינו להיעזר בהגדרתה שבסעיף 35 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (ראה: ע"א 341/80 עלי נ' ששון ואח' פ"ד לו(3) 281), ומזה אנו למדים על זהות המבחנים לשם קביעת קיומה או העדרה של הרשלנות הן עפ"י חוק השומרים והן עפ"י פקודת הנזיקין.

השאלה שעל בית המשפט לבחון אותה היא האם הנתבעות עמדו בנטל המוטל עליהן, קרי הוכיחו כי הן לא
התרשלו?

הנתבעות הגישו לבית המשפט את הודעת השומר מר דאוד נופל ת/7. עד זה מסר הודעה במשטרה ונחקר על ידי חוקר מטעם הנתבעות. חקירתו הוקלטה נ/3 והוגשה לתיק בית המשפט יחד עם התמליל נ/4. החוקר מטעם הנתבעות מסר בתמצית את גרסת השומר מר נופל. אין ספק שעדותו בעניין זה ועדות עדי הנתבעות, שלא היו נוכחים בעת אירוע מקרי הביטוח בשטח היא עדות שמיעה. עדות השומר לא נבחנה בחקירת שתי וערב, מה גם שראיות אלו נתקבלו בכפוף להשמעת עדות השומר מר נופל, שלא העיד ובעניין התמליל והקלטת החליט בית המשפט כדלקמן:

"החלטה

הקלטת נתקבלה וסומנה נ/3.

התמליל נ/4.

המסמכים נתקבלו בכפוף להזמנת השומר מר נופל דאוד.

הקלטת נמסרה בחזרה לידיו הנאמנות של עו"ד ישראלי. " (והיא טרם הוחזרה עד היום – כ.ס.)

לתובעת, כאמור, לא ניתנה ההזדמנות לחקור את השומר מר דאוד נופל בחקירה נגדית, ואף בשלב מסוים נמסרה הודעה על מותו ובעניין זה עיין בהחלטתי מיום 20.1.03 מעמ' 44 ועד לעמ' 51.

חרף האמור לעיל, בחינת גרסת מר נופל במשטרה וההשוואה בינה לבין מה שנרשם בתמליל, יראה סתירות רבות ומהותיות ויש להניח כי הוא לא הופיע לישיבות הקודמות להודעת הנתבעות על פטירתו, מתוך חשש ומודעות לקשיים שיעמדו בפניו בבואו להסביר סתירות אלו. גרסתו במשטרה תמוהה מאוד, בלשון המעטה, ויש בה כדי להפנות אליו חץ מאשימה, להערכתי.

בהעדרה של עדות ישירה וממקור ראשון ביחס להתרחשות האירועים נשוא תובענה זו, עדות שיש בה כדי להוכיח שאובדן הנכס או נזקו נגרמו שלא ברשלנות השומר ומשום שבנסיבות העניין לא הוכיחו הנתבעות כי יש לפטור אותן מאחריות, ניתן לקבוע כי הנתבעות 1 ו- 2 לא עמדו בנטל המוטל עליהן ולא הצליחו להוכיח כי הן לא התרשלו.

מכלל הראיות שהובאו בפני ניתן לקבוע כי בהסכם ת/6 לא נקבעו תנאים שהיה על התובעת למלא אחריהם והיא לא עשתה כן. ההסכם התייחס לשמירה על כל האתר, לרבות הציוד והכלים שניזוקו. האתר היה מגודר בגדר היקפית וגדר פנימית. בתוך הגדר הפנימית הוצבה עמדת השומר ושם החזיקו בכלים ובציוד. אמנם, מסיבות אובייקטיביות, לא היה ניתן להכניס אחד הכלים לתוך הגדר הפנימית, אך אותו כלי הוצב בסמוך לאותה גדר ובמרחק של 10 מטר מהשומר, כשהוא נמצא בתוך הגדר ההיקפית - ראה עמ' 21 ש. 17 - 21 .

בדרך הטבע, אנשים תמים לא מסתובבים באזור כגון האתר נשוא התובענה ובוודאי הם לא מגיעים למטרה כשרה בשעות הלילה, בעת שהאתר נתון לפקוח השומר, לכן הגעת אנשים לאתר חייבה הדלקת נורה אדומה אצל השומר שמכוח תפקידו היה עליו להודיע לנתבעות ולעדכנן. בנסיבות העניין ועד כמה שניתן להעריך את גרסת העדים, שבחלקם הגדול, לא היו עדים להתרחשויות נשוא התובענה, נוכל להניח כי לו השומר עמד מחוץ למבנה והשקיף כמתחייב מתפקידו לאתר, היה צופה בהגעת האנשים והיה מדווח לנתבעות מס' 1 ו- 2 ואלו היו "מזעיקים את מי שצריך" - ראה עדות מנהל הנתבעות בעמ' 33 ש. 6 עד 28.

מטרת הצבת השומר היא השמירה על האתר ובעיקר על הציוד ששימש להפעלתו - ראה עדות מנהל הנתבעות בעמ' 31 ש. 1 - 7 וש. 26 - 27, עמ' 31 ש. 30 - 32 ועמ' 36 ש. 6 - 7. הצבת השומר הייתה תנאי מתנאי תחולת פוליסת ביטוח רכוש ודרישות המבטחת של אותו רכוש, על כן, תשלום הפיצוי המגיע לתובעת על פי פוליסה זו, מעיד כי התובעת קיימה את המוטל עליה, על פי אותה פוליסה.

לגישת מנהל הנתבעות, היה די בלחיצת השומר על מכשיר המירס והזעקת עזרה כדי שהמוקד של הנתבעות יזעיק את העזרה הדרושה - ראה עדותו בעמ' 33 ש. 6 עד 28.

כבר נאמר בפסק דין עלי הנ"ל כי מוטלת על השומר החובה לשמור ושאינו יוצא ידי חובת אחריותו בהימנעות מגרימת נזק, וכך נאמר שם:

" כנותן השירות המקצועי גם השומר אינו יוצא ידי חובת אחריותו בהימנעות מגרימת נזק, אלא רובצת עליו אחריות של " קום ועשה "ועליו לשמור." שם בעמ' 288.


7. האשם התורם:

מתברר מהעדויות כי המחפרון עמד בתוך השטח המגודר ובסמוך למשרדים - ראה עמ' 20 ש. 15 ואילך. הבאגר הוצת וניזוק כליל בעוד השומר בעמדת השמירה ובאתר ומבלי להבחין במעשה בעוד מועד ובשעת אמת אלא לאחר שלא היה ניתן לצמצם אפילו את הנזק באופן חלקי.

למרות האמור לעיל יבחן בית המשפט שתי טענות שהעלו הנתבעות הן ביחס ללקויים והפגמים שבגדר, לרבות גובה הגדר והפריצות שבה והעובדה כי הבאגר הוצב מחוץ לגדר הפנימית ובין השאר יבחן האם אין בטענות הנ"ל כדי להטיל על התובעת רשלנות מכרעת או רשלנות תורמת חלקית?

לשם בחינת הטענות הנ"ל, די אם אפנה להסכם ההתקשרות ת/6. עיון במסמך זה יראה כי הנתבעות לא העלו כל דרישה ביחס לטענות הנ"ל, משמע, כי הנתבעות בחנו את מצב האתר והחליטו לשמור עליו בהתאם למצב הקיים, לכן טענה מהסוג הנ"ל לא תשמע ובעניין זה יפים דברי בית המשפט העליון בע"א 1439/90 מדינת ישראל נגד הום חברה לביטוח בע"מ ואח' פ"ד מ"ז (2) עמ' שם בעמ' 350-351, נאמר:

"גם טענותיה של השומרת בערעור שלפנינו אין בהן כדי להסיר ממנה אחריותה ברשלנות. טרוניותה של השומרת היא כנגד הרכבת, ששכרה שירותי שמירה של שומר אחד, ללא נשק, לתחנה בעלת גבולות לא מוגדרים, תאורה בלתי מספקת, ומגבלות כיוצא באלה. אולם, אל לנו לשכוח שהשומרת התקשרה בהסכם עם הרכבת מרצונה. את התנגדותה לתנאי החוזה צריכה הייתה השומרת להעלות טרם הכריתה, ולא לאחריה. בנטילת אחריות לביצוע משימה שביצועה בלתי אפשרי, יש כשלעצמה משום רשלנות. אין השומרת יכולה להסכים מצד אחד להתחייב לבצע שמירה בשכר בעבור שמירתה במקום פלוני, ומצד שני לכפור בקיום אחריות של שומר שכר".

הגישה הנ"ל הולמת ענייננו וזאת למרות שהפסיקה אפשרה לחלק נזק חוזי עפ"י מידת אשמתם של שני צדדים (ראה ע"א 3912/90 EXIMIN תאגיד בלגי נ' טקסטיל והנעלה איטל סטייל פראררי בע"מ, פ"ד מ"ז(4) 64).

מהאמור לעיל אני בדעה כי אין לייחס לתובעת כל תרומת רשלנות.

8. הנזק:

לאור המסקנה הנ"ל בשאלת האחריות אני מחליט לקבל את התביעה ולחייב את הנתבעות באופן הדדי, לפצות את התובעת בגין נזקיה וכי בהתאם לראיות שהובאו בסוגיה זו, יש לחייבן הדדית לשלם לתובעת את הסכומים הבאים:

א. בגין השתתפות עצמית את הסך של 71,400 ש”ח בתוספת הפרשים כחוק מיום 20.1.99 וכן את הסך של 21,725 ש”ח בצירוף הפרשים כחוק החל מיום 22.11.98 - ראה ת/4 ו- ת/5.

ב. בגין השכרת כלים חליפיים, יש לפסוק לתובעת כאמור במוצגים ת/ 8 ו- ת/9, קרי הסך של 45,000 ש”ח נכון ליום 30.11.98 וכן את הסך של 26,000 ש”ח נכון ליום 31.10.98 (לא חייבתי במע"מ). בעניין זה העידו מנהל התובעת ומר כעבייה. עדותם לא נסתרה ומה גם, הסכומים לא נראים מופרזים במידה כזו שיחייב את המשפט לשום את עלות ההוצאות על פי האומדנה וניסיון החיים.

ג. אני בדעה כי אין לפסוק לתובעת כל פיצוי בראשי הנזק שפורטו בעמ' 16 בפרק "נזקים נוספים".

ד. בהתחשב בהליכים שננקטו בתיק זה אני מעריך את הוצאות התובעת בסך של 10,000 ש”ח.

ה. אני מחייב את הנתבעות הדדית לשלם לתובע שכ"ט עו"ד בשיעור 20% מהסכום שפסקתי ובתוספת מע"מ.

ו. הסכומים שנפסקו בסעיף ד' וה' לעיל, ישולמו לתובעת תוך 30 יום, שאם לא כן, ישאו הפרשים כחוק החל מהיום.

ז. הנתבעות ישלמו לתובעת את אגרת בית המשפט ששולמה על ידה ובתוספת הפרשים כחוק מיום התשלום ועד ליום הפרעון.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. ביטוח גניבת ציוד

  2. ביטוח גניבת נגרר

  3. ביטוח גניבת מכולה

  4. ביטוח גניבת משאית

  5. ביטוח גניבת חפצים

  6. ביטוח גניבה במפעל

  7. ביטוח גניבת סחורה

  8. ביטוח גניבת בובקט

  9. אי התקנת אזעקה בעסק

  10. ביטוח גניבת מחשבים

  11. ביטוח גניבת מחפרון

  12. ביטוח גניבה מחניון

  13. ביטוח גניבת תכשיטים

  14. ביטוח גניבת טייפ רכב

  15. ביטוח גניבה אתר בניה

  16. ביטוח גניבה של משאית

  17. ביטוח גניבת רכב מסחרי

  18. ביטוח גניבת רדיו לרכב

  19. ביטוח גניבת רכוש דירה

  20. ביטוח גניבת מנוע סירה

  21. ביטוח גניבה פריצה ושוד

  22. ביטוח גניבת רכב פרמיות

  23. ביטוח גניבת רכב משועבד

  24. ביטוח גניבת רכב מפתחות

  25. ביטוח גניבת רכב מחניון

  26. ביטוח גניבת מצלמת וידאו

  27. ביטוח גניבת רכב עם מפתחות

  28. ביטוח גניבת רכב מחיר מחירון

  29. ביטוח גניבת רכב מפתחות בכספת

  30. ביטוח גניבת רכב מהחניה בעבודה

  31. ביטוח אלומה לחבר מושב

  32. אזעקה לא תקינה ביטוח גניבת רכב

  33. ביטוח גניבת רכב מחירון יצחק לוי

  34. ביטוח גניבת מכונית הסכם פוליגרף

  35. ביטוח גניבת מכונית חניה ליד הבית

  36. ביטוח גניבת רכב ירידת ערך תאונות קודמות

  37. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון