ביטוח גניבת מחשבים


1. רקע:

התובעת הינה חברה פרטית, אשר עיסוקה, בין היתר, במכירת ציוד משרדי, ציוד מתכלה והיקפי למחשבים, מדפסות וכיו"ב. כמו כן עוסקת היא במתן שירותי דפוס. הנתבעת הינה חברה בע"מ, העוסקת בין היתר, במכירה ושיווק פוליסות ביטוח בענפי הביטוח השונים. ביום 15.9.02 ערך סוקר מטעם הנתבעת "סקר סיכוני אש פריצה והמלצות מיגון". בהתאם להמלצותיו, בתאריך 5.11.02 הנפיקה הנתבעת לתובעת פוליסת ביטוח אשר תוקפה מיום 1.10.02 עד יום 30.9.03, במסגרתה בוטח בית העסק של התובעת. לטענת התובעת, ביום 28.2.03, או בסמוך לכך, אירעה פריצה לבית העסק שלה, אשר במהלכה נגנבה סחורה רבה (להלן: "המקרה הביטוחי"). התובעת פנתה למשטרת ישראל עם היוודע לה דבר האירוע והגישה תלונה על כך. בנוסף להגשת התלונה במשטרה, ובאותו יום, לטענתה, הודיעה התובעת על מקרה הביטוח לנתבעת, באמצעות סוכן הביטוח מטעמה, ואף מילאה והגישה, בתאריך 12.3.03 "טופס תביעה" לשם קבלת תגמולי ביטוח.

התובעת טוענת, כי היה שיתוף פעולה בינה ובין הנתבעת וכי לאחר הפריצה שלחה הנתבעת לנכס שמאי וחוקר על מנת שאלו יבדקו את קרות המקרה הביטוחי ויעריכו את שווי הסחורה שנגנבה. רק בתאריך 15.6.03, למעלה משלושה חודשים לאחר הגשת התביעה לתגמולי ביטוח, קיבלה התובעת מכתב תשובה בו דחתה הנתבעת את התביעה.

התובעת טוענת, כי אירוע הפריצה לבית העסק שלה בוצע משני מוקדים- האחד, מחדר המנהל אשר נמצא באולם המבוא לבית העסק השני, והשני ישירות למחסן העסק על ידי חיתוך הסורגים, שבירת החלון והקיר של המחסן. לטענת התובעת, כל תנאי המיגון הנדרשים על פי הפוליסה הותקנו ופעלו בעת קרות מקרה הביטוח. התובעת טוענת, כי הנתבעת, לא זו בלבד שהפרה את התחייבויותיה החוזיות על פי הפוליסה, אלא אף נהגה באופן רשלני, בכך שלא יידעה את התובעת בהקדם האפשרי, כי אין בכוונתה לפצותה, דבר שהיה עשוי להקטין את הנזקים הכספיים שנגרמו לתובעת בגין האירוע הביטוחי. התובעת עותרת לקבלת תגמולי הביטוח וטוענת, כי על הנתבעת לפצותה גם בגין ההפסדים ואובדן הרווחים אשר היא יכולה הייתה להפיק ממכירת הסחורה בבית העסק שלה אלמלא נגנבה זו ממחסנה. הנתבעת טוענת, כי ההודעה בדבר המקרה הביטוחי נמסרה לה רק ביום 17.3.03, וכי התובעת הפרה את חובתה להודיע על הפריצה מיד לאחר שנודע לה על כך, היינו עוד בערב הפריצה הנטענת. אי קיום החובות המוטלות על התובעת בפוליסה ובסעיפים 22 ו- 23(ב) לחוק חוזה הביטוח, מנע או הכביד על הנתבעת, לטענתה, את יכולתה לברר חבותה. לטענת הנתבעת, התובעת לא עמדה בתנאים המוקדמים לכיסוי הביטוחי ובכלל זה נעילת התקני הנעילה על מדפי הסחורות. בנוסף, הנתבעת טוענת, כי הפריצה, אם הייתה, הייתה מחדר המנהל ולא ממחסן העסק. ביטוח פריצה הוחרג כך שלא יכסה רכוש ותכולה הנמצאים בחלל הקדמי (חדר המנהל), ולפיכך דין התביעה להידחות. באשר לפיצוי בגין אובדן הרווחים, טוענת הנתבעת, כי הפוליסה איננה כוללת פרק של אובדן רווחים.

הצדדים הסכימו בישיבה מיום 18.4.2005, על ביטול מועד ההוכחות ועל הכרעה בתביעה על פי סיכומים בעל פה לפי החומר שבתיק, תוך ויתור על חקירת העדים, מבלי להודות בנכונות גירסתם.

2. הודעה בדבר מקרה הביטוח:

הנתבעת טוענת, כי ההודעה בדבר המקרה הביטוחי נמסרה לה רק ביום 17.3.03, וכי התובעת הפרה את חובתה להודיע על הפריצה מיד לאחר שנודע לה על כך, היינו עוד בערב הפריצה הנטענת. אין חולק, כי מנהל המבוטחת, מיד עם היוודע לו דבר הפריצה לבית העסק שלו, הגיש תלונה במשטרה. על פי תצהירו של מר מרדכי ענתבי, מנהל התובעת, באותו יום, ובסמוך לכך, הודיע למר שי רכס, שהינו סוכן הביטוח של הנתבעת, על דבר הפריצה, ושאל אותו מה לעשות. מר שי רכס השיב, כי ביום שישי אין מה לעשות וכי על מנהל התובעת לשוב ולדבר עימו ביום ראשון. מששוחחו שנית ביום ראשון, אמר מר שי רכס, כי הוא יטפל בתשלומי דמי הביטוח על הנזקים שנגרמו לתובעת. אמנם, מר שי רכס לא בא להעיד אך הוגש מכתב מטעמו שבו הוא מאשר גירסה זו של הודעה מיידית. מר רכס הוא נציגה של חברת הביטוח, וקבלת הודעה על ידו דינה כקבלת הודעה על ידי חברת הביטוח. הנטל היה על חברת
הביטוח להביא את עדותו של רכס לסתור את העדות של מר ענתבי על ההודעה המיידית, ומשלא עשתה כן, ולא הסבירה בשום עדות מדוע אינה יכולה להביא את עדותו של מר רכס, יש לראות את מר רכס כמי שעדותו אילו הובאה היתה מסייעת לעדות מר ענתבי. לפיכך, אני מקבל את גרסת מנהל התובעת בתצהירו, לפיה הודיע על מקרה הביטוח במועד לסוכן הביטוח שהוא שלוחה של חברת הביטוח הנתבעת, ועל כן אני דוחה טענה זו של הנתבעת.

3. נגנבו רק מחשבים משומשים וציוד מהחלק הקדמי ולא ראשי הדיו והמדפסות והמחשבים מהחלק האחורי:

בכתב ההגנה לא הועלתה טענה זו בבירור, אלא רק בסיכומים, שם טען ב"כ הנתבעת כי אמנם הוּדע על מקרה הביטוח, אך ההודעה התייחסה לגניבה מהחלק הקדמי בלבד, ולא מהחלק האחורי, ולכן לא נשלח שמאי. לאחר מכן, כאשר הודיע באיחור מנהל התובעת כי נגנב מלאי מהחלק האחורי, נשלח שמאי. ראיה נוספת היא העובדה שבאישור המשטרה לא נאמר שנגנב המלאי הנטען כיום, ושלפי בדיקת דרך הפריצה, נעשתה הפריצה מהחלל הקדמי, תוך דילוג על קיר נמוך בדרך למחסן. בדרך זו, כך נטען, במשך 8 דקות ששהו הפורצים בעסק, לא ניתן היה לגנוב שמונה מחשבים, כמה מדפסות ועוד הציוד הרב שנגנב. מכאן, לטענת ב"כ הנתבעת, שלא נגנב דבר מהמחסן אלא רק מהחלק הקדמי.

כאמור, טענה זו לא הופיעה בפירוט בכתב ההגנה. כל שנאמר בכתב ההגנה היה כי הפריצה היתה מהחלק הקדמי, חדר המנהל ולא מהמחסן וכי ביטוח הפריצה הוחרג כך שלא יכלול את החלק הקדמי. מכאן, שאין כאן הכחשה מפורטת בנושא זה על פי תקנה 85, ואין לראות את העובדה שהתכולה נגנבה מהחלק האחורי כמוכחשת (וראה: ע"א 78/88 גנור נ' פורת פ"ד מד (4) 305, ע"א 283/88 המזרח נ' חנוכה מומן פ"ד מה (2) 777 וע"א 1540/97 הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, חולון נ' אברהם רובינשטיין ושות' חברה קבלנית בע"מ נז (3) 374).

ואולם, גם לגופו של ענין, אין בדעתי לקבל את הטענה. ראשית, אף אחד לא טען כך מעולם. לא השמאי מטעם הנתבעת, שאישר שהגניבה היתה מהמחסן, אלא שכתב שהכניסה היתה מהחלק הקדמי, ולא שום מצהיר. מדובר בספקולציה. מכתבו של סוכן הביטוח שהוגש אינו מאשר את הטענה שתחילה היתה הודעה רק על מחשבים מהחלק הקדמי ולאחר מכן הורחבה ההודעה. אישור המשטרה מקוצר באופן שלא מאפשר לדעת אם הוא כולל את כל מה שהוצהר. חזקה על המשטרה שגבתה עדות, וחזקה על הנתבעת שהשיגה את העדות במשטרה ויכלה להוכיח לפי העדות המפורטת אם דיווח מנהל התובעת תחילה רק על מחשבים. גם התנאים והזמנים אינם מחייבים מסקנה זו של ב"כ הנתבעת. בתוך 8 דקות ניתן להוציא, מעבר לקיר נמוך, 8 מחשבים, כמה מדפסות ומספר רב של ראשי דיו שהם בעלי נפח קטן. על כן, אני דוחה את טענת הנתבעת כאילו נגנבה רק תכולה מהחלק הקדמי שאינו מחוסה.


4. החלל ממנו בוצעה הפריצה:

בפרק 2, תחת הכותרת "פריצה על בסיס נזק ראשון", נכתב:

"מוסכם בזה כי ביטוח הפריצה אינו מכסה רכוש ותכולה הנמצאת בחלל הקדמי (חלל החנות) של העסק ובו תכולה בערכים כלהלן: ריהוט וקבועות ע"ס 10,000 ₪ ציוד ומלאי ע"ס 20,000 ₪".

הנתבעת טוענת, כי הפריצה, אם הייתה, הייתה מחדר המנהל ולא ממחסן העסק. ביטוח הפריצה הוחרג לרכוש ותכולה הנמצאת בחלל הקדמי (חדר המנהל), ולפיכך דין התביעה להידחות. אינני מקבל טענה זו. אמנם ישנה מחלוקת האם הפריצה בוצעה בו זמנית משתי נקודות- חדר המנהל שבאגף המשרדים ומחסן העסק או שהפורצים נכנסו קודם למשרדים ובהמשך למחסם העורפי. אולם, אין זה משנה לעניין חבותה של הנתבעת. אין מחלוקת, כי פורצים נכנסו לתוך בית העסק של התובעת וגנבו ציוד. ההחרגה בפוליסה הינה החרגה של הרכוש והתכולה הנמצאים בחלל הקדמי בלבד ולא של החלל עצמו. לצורך תשלום תגמולי הביטוח, אין זה משנה מהיכן הייתה הפריצה, אלא רק מהיכן נגנבה הסחורה. סוכן הביטוח עצמו, מר שי רכס, אשר היה המקשר בכל ההתנהלות שבין התובעת לנתבעת, רשם במכתבו אל הנתבעת, כי הטענה לפיה החלל ממנו בוצעה הפריצה אינו חסוי עפ"י תנאי הפוליסה הינה "מדהימה ומפתיעה". על כן, אני דוחה את הטענה כי מאחר שהפריצה היתה מהחלק הקדמי אין כיסוי ביטוחי.

5. תנאים לכיסוי הביטוחי

לטענת הנתבעת, התובעת לא עמדה בתנאים המוקדמים לכיסוי הביטוחי ובכלל זה נעילת התקני הנעילה על מדפי הסחורות.

ב"כ התובעת טוען, בסיכומיו בעל פה, כי אין כל החרגה בפוליסה שמובלטת ובולטת לעין. בפוליסת הביטוח מצוין כי ..."תנאי מוקדם לתשלום פיצויים בגין אש/פריצה הינו בקיום ההגנות כדלקמן:...6. יש להקפיד על נעילת כל הפתחים וכן דלתות פנימיות ודלתות הזזה המגנות על מדפי הסחורות בהתקני הנעילה הקיימים בעת שהמקום אינו מאויש"...
סעיף 3 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א- 1981 קובע:

3. חובה להבליט הגבלות
תנאי או סייג לחבות המבטח או להיקפה יפורטו בפוליסה בסמוך לנושא שהם נוגעים לו, או יצויינו בה בהבלטה מיוחדת; תנאי או סייג שלא נתקיימה בהם הוראה זו, אין המבטח זכאי להסתמך עליהם.



ברע"א 3577/93 הפניקס נ' מוריאנו מח (4) 70 עמ' 83, נקבע, כי החוק מטיל את נטל ההבלטה על המבטח, כדי להעלות את ההסתברות שהמבוטח יידע את הסייגים לחבות. מעיון בפוליסה ניתן לראות, כי אכן אין החרגה זו בולטת לעין. אולם, במקרה שלפני, למרות אי ההחרגה, אין חולק שהמבוטח ידע על ההגבלה הזו, שהופיעה כלשונה בדו"ח הסוקר שנמסר לו לפני עריכת הפוליסה, ועל כן, אני דוחה את הטענה שהתנאי לא הוחרג כדין.

אני דוחה גם את טענת התובעת, כי הסוקר אישר את המצב הקיים שלפיו חלק מהמדפים לא היו נעולים. אין בדו"ח הסוקר כל סימוכין לכך. העובדה שהתובעת טוענת שבפועל המצב לא השתנה וכפי שהיה בעת בדיקת הסוקר, חלק מהמלאי היה במדפים לא נעולים, אינה מספיקה כדי להכניס לדו"ח הסוקר את מה שאין בו. אין חולק שהמלאי שנגנב היה במדפים פתוחים, ולכן, אם יש תוקף לתנאי זה, דין התביעה להידחות.

השאלה הנשאלת הינה האם התנאי, לפיו על התובעת לנעול את מדפי הסחורות בהתקני הנעילה הקיימים, הינו תנאי מוקדם, כטענת הנתבעת, ומשלא התקיים אין על הנתבעת לשלם תגמולי הביטוח, או שמא מדובר בתנאי כאמור בסעיף 21 לחוק חוזה הביטוח, שאז יש לבחון התקיימותו או אי התקיימותו.

על פי סעיף 21 לחוק חוזה הביטוח:

"הותנה שעל המבוטח או על המוטב לנקוט אמצעי להקלת סיכונו של המבטח הקלה מהותית ואותו אמצעי לא ננקט תוך הזמן שנקבע לכך, יחולו הוראות סעיפים 18 ו- 19 בשינויים המחוייבים".

על פי סעיף 18 לחוק חוזה הביטוח, אין המבטח חייב אלא בתגמולי ביטוח מופחתים בשיעור יחסי, שהוא כיחס שבין דמי הביטוח שהיו משתלמים לפי המקובל אצלו במצב שלאחר השינוי לבין דמי הביטוח המוסכמים, והוא פטור כליל אם הדבר נעשה בכוונת מירמה או אם מבטח סביר לא היה מתקשר באותו חוזה אף בדמי ביטוח מרובים, אילו ידע שהמצב הוא כפי שהוא.

בע"א 723/80 לה נסיונל נ' חיים פ"ד לו (2) 714 נקבע, כי הפעלת מערכת האזעקה היא תנאי מוקדם לתשלום תגמולי ביטוח. ואולם, פ"ד זה אינו דן כלל בחוק חוזה הביטוח תשמ"א – 1981, שנחקק לאחר הגשת הערעור, וממילא לא דן בסעיף 21 לחוק. מאז פסק דין זה נכנסה לפסיקה הדוקטרינה של תנאי מוקדם, שאינה מתאימה לאמור בחוק חוזה הביטוח. כך גם ע"א 4262/98 אברג'יל נ' הדר (בית המשפט המחוזי בתל אביב בהרכב סגן הנשיא גרוס - לא פורסם), שפסק לפי פסק דינה של השופטת נתניהו בפ"ד לה נסיונל לא דן כלל בשאלה האם חל סעיף 21 לחוק חוזה הביטוח. במקרה דנן, אמנם לא מדובר בהפעלת מערכת אזעקה, כי אם בנעילת מדפי הסחורות, אך גם כאן, מדובר, לטעמי, בתנאי להקלת הסיכון, כאמור בסעיף 21 לחוק חוזה הביטוח.

כך גם נקבע, כי התקנת גלאי נפח פסיביים על תקרת בית עסק, הינו אמצעי להקלת הסיכון ולא תנאי מוקדם (ראה ת"א (י-ם) 6700/97 רוני סיני נ' דולב חברה לביטוח בע"מ, דינים שלום יז 13, (ר' גם ע"א 1158/93(ת"א) הסנה נ' שלום דינים מחוזי כו (7) 521, ובת"א 12366/94 (ירושלים - סגן הנשיא רביד) גוד ניים נ' מנורה דינים שלום ב 624, ובת"א 16545/93 (ת"א- השופטת ורדינה סימון ) אחים תשובה נ' הדר דינים שלום ה 379). וכך גם סברתי בת"א (חי') 24690/01 נג'ר מוסה נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ, בו הבעתי עמדתי באשר לתנאים בפוליסות ביטוח ותחולת סעיף 21 לחוק חוזה הביטוח:

"להסיר ספק, בחוזה ביטוח לא ניתן לכלול תנאים לפי רצון חברת הביטוח. זהו חוזה מיוחד, שתנאיו נקבעים לפי סעיף 2 לחוק חוזה הביטוח ובהקשר שלנו לפי סעיף 21 לחוק, ולפי סעיף 39 לחוק חוזה הביטוח, אלה סעיפים שאין להתנות עליהם. על כן, בניגוד לתפיסה המקובלת, כאילו צד לחוזה יכול לעצב את חיוביו כרצונו, חברת הביטוח יכולה לעצב את חוזה הביטוח רק בהתאמה לאמור בחוק חוזה הביטוח, ואינה יכולה להוסיף עליו תנאים כרצונה, המגבילים את חובתה לתשלום."

עמדה זו זכתה לתימוכין גם בערעור שהוגש [ע"א (חי') 2302/04 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' נג'ר מוסה], ותקפה היא גם לעניינינו. גם במקרה דנן, הדרישה לנעילת דלתות ההזזה המגנות על מדפי הסחורות הינה תנאי, שהוא אמצעי להקלת הסיכון, ולא תנאי מוקדם, והדיון בתוצאות אי קיום תנאי זה צריך להתנהל לפי סעיף 21 ולא בהתעלמות ממנו.

גם במקרה זה, כבת"א (חי') 24690/01 נג'ר מוסה נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ, הצדדים לא טענו לעניין סעיף 21 לחוק חוזה הביטוח דבר, אך כפי שציינתי במקרה ההוא:

"אין בכך כדי למנוע מבית המשפט לדון בכך. בית המשפט אינו מוגבל בטענות המשפטיות שטענו הצדדים. תפקידו של בית המשפט ליישם את הדין על העובדות שהוכחו בפניו, ואם לא טענו הצדדים כראוי בעניין משפטי כלשהוא אין הדבר מוציא את חובתו של בית המשפט ליישם נכונה את הדין על העובדות".


לפיכך, אני קובע כי התנאי של נעילת המדפים היה אמצעי להקלת הסיכון שחלות עליו הוראות סעיף 21 לחוק חוזה הביטוח. לפיכך, במקרה של אי קיומו, חל סעיף 18 לחוק חוזה הביטוח. נטל השכנוע להוכחת התנאים בסעיף 18 לחוק חוזה הביטוח מוטל על המבטח. הנתבעת לא הוכיחה כלל את היחס האמור לפי סעיף 18, לא הוכיחה שהתובעת פעלה בכוונת מרמה ולא הוכיחה כי מבטח סביר לא היה מתקשר בהסכם ביטוח אף בדמי ביטוח מרובים. על כן, בהעדר ראיות להפחתת תשלום תגמולי הביטוח לפי סעיף 18, על הנתבעת לשלם לתובעת את מלוא תגמולי הביטוח.

6. תגמולי הביטוח:

א.פיצוי בגין אובדן רווחים-
התובעת טוענת, כי על הנתבעת לפצותה גם בגין ההפסדים ואובדן הרווחים אשר היא יכולה הייתה להפיק ממכירת הסחורה בבית העסק שלה אלמלא נגנבה זו ממחסנה. הלכה פסוקה היא, כי זכות השיפוי של המבוטח אינה משתרעת על נזקים תוצאתיים, כגון אובדן רווחים שנגרמו כתוצאה מקרות מקרה הביטוח (ר' ת"א 1162/99 עזאלדין פדל כנאנה נ' הפינקס הישראלי לביטוח בע"מ (לא פורסם) 04 (6) 167, עמוד 8 ורע"א 3577/93 "הפניקס" נ' מוריאנו, מח (4) 70, עמ' 83-84). הפוליסה איננה כוללת פרק של אובדן רווחים. לפיכך, התובעת אינה זכאית לפיצוי בגין אובדן רווחים אשר יכולה הייתה להפיק אלמלא נגנבה הסחורה.

ב. נזק למבנה-
התובעת טוענת לנזק למבנה בעקבות אירוע הפריצה בסך של 2,962 ₪. סכום זה כולל שיפור הגנות אשר היו קיימות טרם קרות האירוע הביטוחי ותוספת של דלת נוספת שלא הייתה קיימת טרם קרות האירוע. התובעת זכאית לפיצוי בסך של 1000 ₪ בגין הנזק למבנה שנגרם עקב הפריצה, וזאת הן לפי הערכת השמאי מטעם התובעת והן לפי הערכת השמאי מטעם הנתבעת, בהתאם לאמור לעיל.

ג.שמירה לאחר הפריצה עד לתיקון נזקי הפריצה-
התובעת הציבה שומר עד אשר יתוקנו הנזקים בבית העסק. עלות השמירה על פי חשבונית מיום 28.02.03 לחברת כפיר- בטחון ומיגון אלקטרוני בע"מ הינה 1,597 ₪. הוצאות אבטחה בסך 1,579 ₪ הינן סבירות, ולמעשה נועדו להקטין את הנזק שאם לא כן, לא היה נותר כל מלאי בחנות, שהרי לא ניתן היה לתקן את החלונות במהלך השבת, והנתבעת היתה צריכה לשלם בגין כל המלאי. מכאן שהוצאה זו הינה הוצאה הראויה לפיצוי ע"י הנתבעת.

ד.מחשבים ותוכנות-
באשר לתוכנות- הפוליסה אינה מחסה תוכנות ולפיכך אין התובעת זכאית לפיצוי. באשר למחשבים- לטענת התובעת נגנבו מחנותה 8 מחשבים. הנתבעת טוענת, כי 3 מחשבים מתוך השמונה הינם מחשבים משומשים, השייכים לעיריית חיפה. התובעת טוענת, כי מחשבים אלו, שהיו משומשים, כלל לא נתבעו בכתב התביעה ובתביעה נתבעו מחשבים אחרים חדשים. אינני מקבל את טענת התובעת. כעולה ממכתבו של סוכן הביטוח, הוא מתיחס לשמונה מחשבים, כפי שנתבע, כאשר חלק מהם הם מחשבי העיריה. דברי השמאי, שראה את חשבונית הקניה, לא נתמכו בצירוף החשבונית. על כן, יש לפצות את התובעת רק בערכם כמשומשים. לפי דברי השמאי מטעם הנתבעת, ערך משומש הוא 500 ₪ למחשב. לפיכך, יש לפצות את התובעת בגין גניבת 5 מחשבים חדשים בסך של 14,765 ₪ לפי עלות יחידה 2,953 ש"ח ועוד 1,500 ש"ח, דהיינו סך כולל של 16,265 ₪.

ה.מלאי-
לטענת התובעת נגנב מלאי בשווי 79,976 ש"ח. השמאי מטעם הנתבעת, אשר ערך בדיקת חוסרים, הגיע אף הוא למסקנה כי נגנב מלאי בשווי דלעיל. ב"כ הנתבעת טען שבאי הדיוקים נכלל גם הטיעון כי העלות של המלאי אינה כמוצהר, לאור חשבונית הספק. חשבונית הספק אינה כל הוצאות הרכישה הכוללות גם הובלה לארץ ועוד, והשמאי מטעם הנתבעת לא טען כלל לאי דיוקים בעלות הרכישה ולכן אני דוחה טענה זו. אולם, על פי חשבוניות שהוצגו לא ניתן לזהות את מכירת כל המדפסות. לטענת התובעת, הדבר נובע מכך שעל גבי החשבונית נרשם "שונות" ולא מדפסת. השמאי מטעם הנתבעת הפחית 40% בשל "אי דיוקים". על כך התרעמה התובעת והביאה אישורים של תנועות המלאי. ואולם, גם אישורים אלה אינם נותנים תמונה כוללת, ובהחלט יכול להיות שחלק מהמלאי הרשום כחסר, נמכר בלי לרשום בחשבונית שנמכרו ראשי דיו. אין שום ראיה לכאן או לכאן. התובעת, שנטל ההוכחה עליה, לא צירפה את מלוא הנהלת החשבונות מספירת המלאי ועד הפריצה ולא הגישה חוות דעת מומחה לפיה בדק ומצא שבמכירות שבוצעו למי שאין להם מספר ספק אין ראשי דיו, או ששיעור המכירות לנטולי מספר ספק קטן מטעות סטטיסטית. לפיכך, בדין, אף השמאי מטעם התובעת, שראה באמינות מנהל התובעת, הפחית 10% מהתביעה. אין הסבר למה 10% ואין הסבר למה 40% ואני מעמיד את סכום ההפחתה הדרוש, על דרך האומדנא, על 20%, כך שהתובעת זכאית לסך של 63,981 ₪.

סך כל תגמולי הביטוח הוא 82,843 ₪ נכון ליום 31.3.03. לפי הפוליסה קיימת השתתפות עצמית בסך 2,500$ שהם לפי שער דולר יציג ליום האירוע= 4.81 ₪ = 1 $ 12,025 ₪, וסכום זה יש לנכות מהסכום דלעיל, כך שעל הנתבעת לשלם לתובעת סך של 51,956 ₪.

7. סיכום:

על פי כל האמור לעיל, אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעת 51,956 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה
וריבית מיום 31.3.03 ועד לתשלום המלא בפועל, וכן אגרות המשפט ועוד שכ"ט עו"ד בסך 6,500 ₪ בתוספת מע"מ.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. ביטוח גניבת ציוד

  2. ביטוח גניבת נגרר

  3. ביטוח גניבת מכולה

  4. ביטוח גניבת משאית

  5. ביטוח גניבת חפצים

  6. ביטוח גניבה במפעל

  7. ביטוח גניבת סחורה

  8. ביטוח גניבת בובקט

  9. אי התקנת אזעקה בעסק

  10. ביטוח גניבת מחשבים

  11. ביטוח גניבת מחפרון

  12. ביטוח גניבה מחניון

  13. ביטוח גניבת תכשיטים

  14. ביטוח גניבת טייפ רכב

  15. ביטוח גניבה אתר בניה

  16. ביטוח גניבה של משאית

  17. ביטוח גניבת רכב מסחרי

  18. ביטוח גניבת רדיו לרכב

  19. ביטוח גניבת רכוש דירה

  20. ביטוח גניבת מנוע סירה

  21. ביטוח גניבה פריצה ושוד

  22. ביטוח גניבת רכב פרמיות

  23. ביטוח גניבת רכב משועבד

  24. ביטוח גניבת רכב מפתחות

  25. ביטוח גניבת רכב מחניון

  26. ביטוח גניבת מצלמת וידאו

  27. ביטוח גניבת רכב עם מפתחות

  28. ביטוח גניבת רכב מחיר מחירון

  29. ביטוח גניבת רכב מפתחות בכספת

  30. ביטוח גניבת רכב מהחניה בעבודה

  31. ביטוח אלומה לחבר מושב

  32. אזעקה לא תקינה ביטוח גניבת רכב

  33. ביטוח גניבת רכב מחירון יצחק לוי

  34. ביטוח גניבת מכונית הסכם פוליגרף

  35. ביטוח גניבת מכונית חניה ליד הבית

  36. ביטוח גניבת רכב ירידת ערך תאונות קודמות

  37. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון