ביטוח גניבת משאית


עיקרי העובדות

1. התובעת, ולפניה הפירמה "איטליז לכל" היתה הבעלים של משאית VOLVO מסוג
FL - 116 טון, מ"ר 24-847-00, הכוללת ארגז ויחידת קירור, רשמקול ורדיו (להלן: "המשאית").

הנתבעות 3,4 היו חברות הביטוח אשר ביטחו את המשאית, בשיעור השתתפות של 50% כל אחת. ע"פ פוליסות ביטוח מקיף (להלן: "הפוליסה").

הנתבע 1 היה סוכן הביטוח שבאמצעותו התקשרו התובעת והנתבעות.

הנתבעת 2 פעלה כסוכנת חיתום מטעם הנתבעות 3 ו- 4, היא החתומה על הפוליסות מטעמן, והיא מיופת כוחן לעניין הטיפול בתביעות עפ"י הפוליסה.

הפוליסה הראשונה שהונפקה, היתה לתקופה הביטוח מיום 26.8.92 ועד 31.7.93 (להלן: "תקופת הביטוח הראשונה"). עם סיומה חודשה לתקופת ביטוח נוספת מיום 1.8.93 ועד יום 31.7.94 (להלן: "תקופת הביטוח השניה"). כנ"ל לתקופה הבאה מיום 1.8.94 ועד יום 31.7.95 (להלן: "תקופת הביטוח השלישית).

ביום 20.3.95 החנה מר יוסי קופיץ - מנהל התובעת, את המשאית ברח' אילת 7 ביפו. למחרת אותו יום בשעה 40:5 לפנות בוקר, לא נמצאה המכונית באותו המקום ומאז נעלמו עקבותיה.

יוסי קופיץ הגיש בו ביום (21.3.95) תלונה למשטרה בגין גניבת המשאית (ת/9), והודיע לנתבע 1 על דבר הגניבה. התובעת הגישה דרישה לתשלום תגמולי הביטוח, אך נידרשה להמתין תקופת המתנה של 45 יום מיום הגניבה, בסופם נימסר לה מפי הנתבע 1 כי הנתבעות דוחות את תביעתה מפאת שלא עמדה בתנאי המיגון הנדרשים לפי הפוליסה.

בפגישה שנערכה 52 יום מיום הגניבה בין נציגי הצדדים הובהר למנהלי התובעת כי על פי הפוליסה מופיעות שתי דרישות: מנעול הגה הידראולי ואזעקה, אך במשאית לא הותקנה אזעקה, ולטענת הנתבעים אף לא הופעלה מערכת ההגה ההידראולית לאור דו"ח החוקר מטעמם שהיה במקום לאחר קרות הארוע.

טענות הצדדים

2. לטענת התובעת, עם רכישת המשאית והוצאת הפוליסה הראשונה, נדרשה התובעת להתקין מנעול הגה הידראולי בלבד כדי למלא אחר תנאי המיגון במקרה של גניבה או פריצה. לשאלתה המפורשת האם עליה להתקין גם אזעקה נענתה בשלילה והנושא סוכם בפקס של החתמת לילי לוי (ת/3) אף כי בפוליסה הראשונה עצמה הוזכרו שני תנאי מיגון התקנת הגה הידראולי ומערכת אזעקה. לגירסתה, חודשה הפוליסה גם בתקופות הבאות ע"פ אותם תנאים של הפוליסה הראשונה, מבלי שינוי או תוספת. התנאי- של התקנת מערכת הגה הידראולית, נשאר כתנאי יחיד הדרוש כדי למלא אחר דרישת המיגון. לטענת התובעת היא אכן קיימה את תנאי המיגון במלואם ומערכת ההגה ההידראולית שהיתה מותקנית במכונית הופעלה.

3. לטענת הנתבעים, ע"פ תניות הפוליסה בכל התקופות נדרשו שני תנאים כדי למלא אחר דרישות המיגון, והם: אזעקה ומערכת הגה הידרואלית. אמנם, הם ויתרו לתובעת על קיום התנאי של התקנת אזעקה לאור בקשתה, בתקופת הביטוח הראשונה, אך ויתור זה לא חל על תקופות הביטוח האחרות.

טענה נוספת של הנתבעים היא כי מערכת ההגה ההידרואלית במשאית עובר למועד הגניבה לא הופעלה. הם מבססים טענתם על כך שלא נמצאו שרידי שמן על הרצפה במקום בו חנתה המשאית.

דיון ומסקנות

4. מנוסח כל הפוליסות שבתיקי המוצגים עולה כי אמצעי המיגון הנדרשים כתנאי מוקדם לכיסוי גניבה או פריצה, הינם שניים:

א. מערכת אזעקה אלקטרונית המגינה על כל דלתות הרכב ב. מנעול הגה הידראולי

"כשהם תקינים ומופעלים כל אימת שהרכב אינו מאוייש"

אין חולק כי התובעת לא התקינה מערכת אזעקה ברכבה. לגירסתה, סוכם כי תנאי זה לא חל לגביה ולא נדרש ממנה.

לגבי התנאי האחר, חולקים הצדדים באשר להיותו "תקין ומופעל" כדרישת הפוליסה.

נדון איפוא במחלוקות אלה.

הדרישה למערכת אזעקה

5. א. התובעת אינה חולקת, כאמור, על כך שבכל שלוש הפוליסות שהונפקו מופיעה בכתובים הדרישה להתקנת מערכת אזעקה. לגירסתה, בפגישת ההתקשרות הראשונה בין הנתבע 1 - סוכן הביטוח, לבין מר ברוך מילר- נציג התובעת ואחד ממנהליה, נדרשה התובעת מפורשות להתקין ברכבה מערכת הגה הידראולית בלבד לשם מילוי אחר דרישות המיגון. לשאלתו המפורשת של ברוך מילר לעניין הצורך בהתקנת אזעקה, נענה על-ידי נתבע 1 בשלילה.


ב. גירסה זאת של התובעת, נתמכת גם במזכר שהוציאה הנתבעת 2 (ע"י גב' לילי לוי) אל הנתבע 1, מיום 26.8.92 היינו בתחילת תקופת הביטוח הראשונה, המצורף ע"י התובעת לתיק מוצגיה (ת/3). וזה לשונו:

"בהמשך לשיחתנו .....
כן מותנה כי תנאי מוקדם לכיסוי פריצה ו/או גניבה הוא קיום מערכת הגה הידראולית אשר תותקן לא יאוחר מיום 27.8.92" (להלן: "המזכר").

מלשון הן, אתה למד לאו. משמופיעה במזכר אך ורק הדרישה למערכת הגה הידראולית, משמע שלא היתה דרישה נוספת לאמצעי מיגון נוסף.

מסקנה זו מתחזקת אף לאור דברי עו"ד הרפז- מנהל מחלקת התביעות ואחראי על החיתום בנושא ההגנות, שהוקלטו ע"י מנהלי התובעת בקלטת שתמלילה צורף כמוצג ת/ 2, ולפיהם:

"וזה היה נכון, נתנו מכתב בשנת 92 רק מנעול הגה הידראולי. נגמרה הפוליסה של 92, יצאה פוליסה של 93. בפוליסה של 93 עוד פעם יצאו שני המרכיבים, מערכת אזעקה ומנעול הגה הידראולי. ...

השוק גם השתנה קצת התחילו לגנוב משאיות על ימין ועל שמאל, חברת הביטוח היום לא מוכנה לתת את ההגנות שנתנה בשנת -90 91-92. אז, לא היו גניבות של משאיות, היום יש טונה של גניבות של משאיות. ..." (עמ' 3 שורה 11).

הוכח איפוא כי למרות הנוסח הסטנדרטי בפוליסה, בפועל בשנת 92 הדרישה היתה לתנאי מיגון יחידי והוא מערכת הגה הידראולית. רק לאחר שנוכחו חברות הביטוח בגל הגניבות שפשט על אף מיגון זה, החלו להוסיף דרישות בשלב מאוחר יותר וכללו בהן אף דרישה של התקנת מערכת אזעקה.

ג. יש לציין, כי בנסיבות שלפנינו נתבע 1 היה שלוחם של יתר הנתבעות.
דהיינו שדברי נתבע 1 לנציג התובעת ברוך מילר, כי דרישות המיגון על- פי הפוליסה כוללות אך ורק התקנת מערכת הידראולית ואין צורך גם בהתקנת אזעקה, הינם כידיעת כל יתר הנתבעות וכאילו נאמרו מפיהן. (ראה גם: ע"א 702/89, אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' נועם אורים ואח', פ"ד מה(2) 811, בעמ' 817). וכך קובעת לשונו המפורשת של סעיף 33(ב) לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א- 1981, כי:

"לעניין חובת הגילוי בכריתת חוזה הביטוח, יראו את ידיעת סוכן הביטוח לגבי העובדות הנכונות של עניין מהותי כידיעת המבטח."

ד. יצויין כי תוקף הפוליסה הראשונה מ - 6.8.92 עד 31.7.93. המזכר של גב' לילי לו הוצא קצת לאחר מועד תחילת תקופת זו- ביום 26.8.92. מכאן שסיכום זה נעשה בזמן אמת, במועד תחולתה של הפוליסה הראשונה. אף-על-פי-כן, כוללת התוספת לפוליסה הראשונה שיצאה ביום 18.11.92 את תנאי המיגון הנוסף של מערכת אזעקה, כמו גם במפרט שיצא קודם לכן.

אי מחיקת סעיף סטנדרטי מהפוליסה למרות שבמו"מ הגיעו הצדדים לסיכום שונה ותוך התעלמות מהמוסכם, יש בה משום חוסר תום לב, או אולי אפילו תרמית.
התנהגות זו מעוררת מחשבה שמא במכוון נהגו כך הנתבעות כדי להכין לעצמם דרך להתחמק מחבות במקרה שיתרחש ארוע ביטוחי. וראה גם פסק דינו של כב' השופט זיילר בת"א (י-ם) 240/82 מיקרושור בע"מ נ' מדינת ישראל, פס"מ מב(2) 397, בעמ' 405.

תוקף הפוליסה

6. השאלה הנוספת היא לאיזו תקופה תקף המזכר הנ"ל בדבר תנאי המיגון. עמדת הנתבעים היא כי מזכר זה היה תקף רק לתקופת הביטוח הראשונה ותו לא. אני דוחה עמדה זו.

ולמסקנתי הגעתי לאור ניתוח הבעיה ממספר היבטים:

א. כללי הפרשנות

ניתן למצוא למזכר ת/3 שני פירושים: פירוש אחד, לפיו מזכר זה רלוונטי רק לשנת הביטוח הראשונה ותו לא; לעומתו פירוש אפשרי אחר, הוא כי מזכר זה תקף מרגע הוצאתו ועד להודעה אחרת, היות ואין על פניו של המזכר כל מגבלה מבחינת זמן תחולתו.

מאחר ומסמך זה נוסח מטעם הנתבעים, יש לנקוט בכלל של 'פירוש כנגד המנסח', ולהעדיף את הפירוש השני. ראה דברי המלומדת פרופ' גבריאלה שלו, בספרה "דיני החוזים", הוצאת לאור בע"מ-ירושלים, מהדורה שניה, התשנ"ה - 1995, בעמ' 314:

"כלל הפירוש נגד המנסח יושם בהרחבה לגבי פוליסות ביטוח. בפירוש מסמכים אלה חוברים יחד כמה גורמים הפועלים כולם לטובת המבוטח: העובדה שמדובר בחוזה אחיד; העובדה שמדובר בפטור מאחריות; והעובדה שחברת הביטוח היא המנסחת. במקרים רבים מתייצב נגד חברת הביטוח גם כלל הפירוש הקבוע בסעיף 25(ב), בדבר העדפת פירוש מקיים על פני פירוש מבטל, אשר בדיני ביטוח מתבטא בהנחה, כי חברת ביטוח המוציאה פוליסה מתכוונת לכסות את המבוטח כנגד כל הסיכונים שהוא צפוי להם."

ב. הדרך לשינוי תניות

ביטול מסמך משפטי צריך להיעשות בצורה מפורשת. אם רצו הנתבעות לבטל את תוקפו של מזכר זה היה עליהן להוציא הודעה ברורה ונפרדת המתייחסת ישירות למזכר. ביטול מסמך ספציפי, לא יכול להיעשות במשתמע. כשם שלמרות האמור בפוליסה, הוצא מזכר הסותר אותה, כך גם ביטול מסמך זה צריך להעשות בדרך דומה- ע"י הוצאת מסמך מבטל. לא סביר לדרוש מהתובעת או מנהלה לעיין כל שנה באותיותיה הקטנות של תנאי פוליסה שחידושה נתבקש כשיגרה, מבלי שהיה חשש לשינוי כלשהוא שהוכנס בה, ומבלי שהנתבעות הפנו תשומת לב לקיום שינוי. וראה פרופ' ג. שלו, שם עמ' 149:

"מעצם טיבו מוגבל קיבול תוך שינוי לקיבול על-ידי הודעה (סעיף 5) ולא על-ידי התנהגות (סעיף 6(א)). אמנם, כאשר משתמעת מן ההצעה התנהגות כדרך של קיבול, שקולה התנהגות כזו כנגד אמירת "הן" בהודעה; אולם פירוש התנהגות, שלא כפירוש הודעה בכתב, אינו ניתן לניואנסים, דקויות פרשניות וסייגים, ובדרך כלל לא ניתן לראות התנהגות ככוללת תוספת, הגבלה או שינוי."

התובעת במקרה דנן לא קיבלה הודעת שינוי מפורשת ומהתנהגות הנתבעים שחידשו את הפוליסה כמידי שנה, לא ניתן היה ללמוד על שינוי או תוספת דרישה. על כן נישאר המזכר תקף ומחייב את הצדדים. ברוח זו פסק כב' השופט ח' כהן בע"א 265/70 יעקב לוי נ' פואד דאגר ואח', פ"ד כח' (1) עמ' 344, בעמ' 357:

"ואומר השופט המלומד עצמו, שאם קיים ניגוד בין הביטוח שביקש המערער לבין הביטוח שהתכוונה המשיבה לתת לו, כי אז יש "לפרש ניגוד זה לטובתו" של המערער - והוא, מפני שלענין זה קובע לא כוונתה של המשיבה כי אם לשונם של מסמכיה.... במקרה שלפנינו איש לא הודיע לסוכן, או למערער, שהצעתו לא נתקבלה. מכאן שרשאים היו הסוכן והמערער לראות בשתיקת המשיבה וסוכנותה הכללית משום קבלת ההצעה; ואמנם כך הניח כנראה הסוכן, כדבר המובן מאליו, הן כשהוציא את כתבי-הכיסוי האמורים, והן כשביקש לחדש את הפוליסה."

הנתבעים אמנם מנסים להצביע על גישה שונה ומצטטים מדבריו של כב' השופט בך, לפיהם:

"לית מאן דפליג, שזהירות סבירה מצד אדם, המקבל לידיו פוליסת ביטוח, היא לטרוח ולעיין בה, בפרט לאחר שחלה הפסקה של מספר שנים בביטוחיו ולאחר שהצהיר לפני חברת הביטוח על נכות צמיתה, שנגרמה לו עקב פגיעה בעבר, ועל מודעותו לאפשרות שתוסף הגבלה לפוליסה.
אין ספק, כי עיון חטוף בפוליסה, שעליה נסב ערעור זה, היה מביא את סעיף ההגבלה לידיעתו של המערער." (ע"א 682/82 בן אריה נ' "סהר" חברה לביטוח בע"מ, פ"ד לז(3), 586 בעמ' 599)


אך ציטוט זה אינו מלא ואינו משקף את כל רוחב דעתו של השופט המלומד. לא בתום לב נהגו הנתבעים שהחסירו את המשך אותו סעיף בפסק הדין, העומד להם לרועץ, ולפיו:

"יתכנו אמנם מקרים חריגים, בהם לא תיחשב התנהגות כזו מצד המבוטח כמחייבת; למשל, כאשר הטעתה חברת הביטוח את המבוטח להאמין כי אין כל צורך שיעיין בפוליסה, או כאשר נוצרה כבר שגרה קבועה ובלתי מופרעת של נוסחי פוליסה ואין למבוטח כל סיבה לצפות לשינויים." (שם בעמ' 600)

הנתבעות גם הרחיבו בהתייחסות לשאלה האם התובעת קיבלה את הפוליסות שהתחדשו מדי שנה. איני רואה צורך להעמיק חקר בנקודה זו, כי לאור האמור לעיל גם אם היו בידי התובעת כל פוליסות הביטוח, כולל הפוליסה האחרונה, לא היה על התובעת לצפות כי יחולו שינויים בדרישות המיגון המקוריות ללא כל הודאה ברורה. בנסיבות אלה, לא היתה מוטלת עליה חובה לעיין באופן מיוחד בתנאי המיגון שבפוליסה, היות וכאמור "נוצרה כבר שגרה קבועה ובלתי מופרעת של נוסחי פוליסה"

משגרה זו יכלו הנתבעות לצאת רק ע"י מסמך נגדי או הודעה מפורשת ולא בצורה מתממת של התעלמות מהמסמך שלפיו נהגו שני הצדדים.

ג. הצעה וקיבול

לא זו אף זו, גם אם רצו הנתבעות להביא לשינוי תנאי הפוליסה הראשונה בעת חידושה, הן לא רשאיות לעשות זאת ללא הסכמתה המפורשת של התובעת. שינוי כזה הינו בגדר הצעה חדשה, שלשם השתכללותה לחוזה דרוש קיבולה על ידי הצד השני, ומאחר ולא היה קיבול כראוי היתה בידי הנתבעות הברירה לנטוש הצעתם זו ולהשאיר את חוזה הביטוח כמות שהיה, או לבטל את חוזה הביטוח עם הנתבעות. מאחר ולא יצאה הודעת ביטול מאת הנתבעות, נישאר חוזה הביטוח כמות שהוא. וראה לעניין זה רע"א 5092/96 - מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' ד"ר בת שבע, תקדין עליון, כרך 96 (3), 1996 עמ' 848, שם הודיעה חברת הביטוח למבוטחה- ארגון הסגל, על דרישתה החדשה להגדיל את סכום הפרמיה החודשית אשר תיגבה מכל אחד מחברי הסגל. ארגון הסגל חלק על שינוי זה בטענה שאינו צודק, וחברת הביטוח שלחה בתגובה מכתב בו חזרה ועמדה על דרישתה, והוסיפה כי במידה ותמשיך המבוטחת לסרב לה יוקטנו סכומי הביטוח באותו יחס. ארגון חברי הסגל לא שהה גם למכתב זה והמשיך לשלם את סכום הפרמיה המקורי. בקרות מקרה הביטוח, סרבה חברת הביטוח כדיברתה לשלם למשיבה את מלוא סכום הביטוח. על כך אמר כב' השופט ת' אור כי:

"לא ניתן ללמוד הסכמה רצונית לחוזה חדש כלשהו מעצם העובדה שחברי הארגון המשיכו לשלם כמקודם את סכום הפרמיה הראשוני. לדידם של חברי הארגון, תשלומים אלה נעשו במסגרת מילוי חובתם על פי החוזה המקורי, אשר רק הוא המשיך לחייב ביחסים בינם לבין המבקשת. ...
שתי ברירות בלבד עומדות בפני המבטח אשר סבור כי חלק מהחוזה אשר כרת עם המבוטח הופר: לנהוג על פי האמור בסעיף 15 ולבטל את החוזה כולו; או, לחילופין, לוותר על זכות הביטול המוקנית לו ולקיים את החוזה כולו כלשונו. ...
אין המדובר במקרה דנן בהפרה חלקית של חוזה הביטוח בידי המבוטח, אלא בניסיון של המבקשת לכפות על המבוטחים שינוי חד צדדי של תנאי החוזה."

נתבעים מנסים לחזק עמדתם בטענה כי התובעת היא זו שביקשה לפטור עצמה מחובת התקנת האזעקה מטעם כלכלי-כספי. לפן זה בטיעונה אין רלבנטיות.

משנתקבלה הבקשה, היא הפכה לתניה מחייבת במסגרת היחסים בין הצדדים, מה גם שלא צויין במפורש כי מדובר "בהסכמה חד פעמית בלבד".

על הנתבעים היה להסביר לתובעת ברחל בתך הקטנה, כי אין הם פותרים את התובעת מהתקנת אזעקה אלא לשנה אחת בלבד. ובמקרה של חידוש יצטרכו לחזור ולבקש פטור מחדש, כפי שמבהיר כב' השופט ויתקון:

"ודאי, הרשות בידי החברה שלא לקבל את ההצעה במלואה, אך ההגינות
האלמנטרית דורשת - בפרט כשמדובר כאן בחוזה "UBERRIMATE FIDEI" - לגלות עיני המציע ולהסביר לו את ההבדל בין מה שביקש מהחברה ומה שזו קיבלה.
אם יש צורך באסמכתה, הרי לך הוראתו המפורשת של סעיף 12(א) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג- 1973".
(ע"א 846/76 - יהודית עטיה נ' "אררט" חברה לביטוח בע"מ, פ"ד לא(2) עמ' 780, בעמ' 782)

הכנסת שינוי חד צדדי מנוגד לדיני החוזים. משביקשה התובעת הארכת הפוליסה כפי שחייבה את הצדדים אותה, יש בכך משום הצעה. הנתבעת יכלה לדחות את ההצעה אך לא לקבלה בשינוי מהותי של ההצעה שאז ברור שאין זו כלל אותה הצעה.

ד. חוזים אחידים

אין להתעלם גם מהשיקול כי הפוליסה הוצאה בנוסח שהוא חוזה אחיד. הנתבעת היא גוף גדול ובעל כוח הפועל מול האזרח הקטן. משעלה בידי האזרח להביא לשינוי אינדיוידואלי בתנאים האחידים באמצעות המזכר, לא ניתן לבטל את התניה היחודית המתבטאת במזכר בדרך של חזרה אוטומטית לתנאי החוזה האחיד. שהרי אותה תניה מוסכמת כבר אינה בגדר חוזה אחיד. על-כן, כדי לבטלה יש צורך במסמך מקביל ולא בביטול הנובע במשתמע מהחוזה האחיד.

כך קובע סעיף 3 לחוק החוזים האחידים, התשמ"ג- 1982:

"'תנאי'- תניה בחוזה אחיד, לרבות תניה המאוזכרת בו וכן כל תניה אחרת שהיא חלק מההתקשרות, ולמעט תניה שספק ולקוח הסכימו עליה במיוחד לצורך חוזה מסויים."

ומבארת פרופ' ג.שלו:

"'ולמעט תניה שספק ולקוח הסכימו עליה במיוחד לצורך חוזה מסויים'- ....

הוראת הסיפא מבהירה יותר משהיא מחדשת; שכן ברור, כי תניה שהוסכם עליה במיוחד בין הצדדים איננה בגדר החוזה האחיד כהגדרתו בחוק, משום שלא הוכללה מראש על-ידי הספק ב"נוסח" שהוגש ללקוח. ..."
(שם, עמ' 626)

ה. תום לב בניהול מו"מ -

מסקנה זו גם מתבקשת במסגרת תחולת עקרון "תוך הלב" בהתאם לסעיף 12(א) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג- 1973.

"במשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה חייב אדם לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב."

אי גילוי כל העובדות, כאשר על פי הנסיבות היה מקום לצפות לכך שהאדם המנהל משא ומתן יגלה אותן לצד השני, הינו הפרת החובה לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב במשא ומתן.

כפי שנפסק בע"א 578/88 טפחות נ' נצר, פ"ד מג(3) 828, 835:

"אחד מייעודיו העיקריים של סעיף 12 אינו אלא מניעת מקרים מן הסוג שלפנינו, שבהם נוקט אחד הצדדים התנהגות שעל פניה נראית ערמומית ומניח לצד האחר ליפול בפח הנחותיו המוטעות. סעיף 12 תובע מן הצד שבאמתחתו הידיעה לסלק את הטעויות שבהן שרוי הצד האחר, ובענייננו נעשה ההיפך מזה."

במקרה שם ראש מדור הלוואות בסניף בנק נתן להבין שינתנו ערבויות למשתכנים על ידי הבנק. במקרה בו עסקינן הנתבעות אישרו בכתב כי אין צורך בהתקנת מערכת אזעקה, כדי לענות על דרישות המיגון על פי הפוליסה. לא ניתן להחזיר את הדרישה בעקיפין, ובצורה מתחכמת.

המערכת ההידראולית - הפעלתה ותקינותה


7. לאור המסקנה כי התובעת לא הפרה את דרישת המיגון של התקנת אזעקה, נותר איפוא לבדוק האם קויימה דרישת המיגון השניה, דהיינו הפעלת מערכת הגה הידראולי, אשר אין חולק כי התובעת היתה כפופה לה.

מטעם התובעים הוגשה חוות דעתו של מר עוזי רז- מהנדס מכונות שבין היתר עוסק ביעוץ לחברות ביטוח ולקוחות בנושא של שיטות גניבת רכב ואמצעי מיגון נגד גניבת רכב. לפי חוות דעתו (בעיקר עמ' 4-5 שבה), למנעול ההגה ההידראולי שתי מטרות:

א. ניתוק מערכת ההתנעה של הרכב, ב. ביטול המערכת ההידראולית של ההגה.
ניתוק מערכת ההתנעה של הרכב מבטלת את האפשרות של התנעת הרכב.

יחד עם זאת מפרט המהנדס רז, כי קיימות ארבע שיטות שבעזרתן ניתן להתניע את הרכב על אף ניתוקה של מערכת ההתנעה. שיטות אלו מפורטות בחוות דעתו אחת לאחת.

פעולה באחת מארבע שיטות אלו, לדבריו, דורשת מהגנב כחצי דקה עד דקה נוספת לשם גניבת הרכב (ראה עמ' 6 לחוות דעתו). לאחר התנעת הרכב באחת מן השיטות, והתגברות הגנב על מנעול גלגל ההגה (שאינו מהווה חלק ממנגנון הנעילה של ההגה ההידראולי), לא נותר לגנב אלא להיכנס לרכב ולנהוג בו לאשר חפצה נפשו. ולשם הבהרה נוספת מדגיש המהנדס רז כי:

"הגנבים משתמשים בהגה המכני, ולכן לא פוגעים במנעול ההידאולי, לא מנתקים צנרת ולא פורצים את המנעול. הנהיגה עצמה מצריכה הפעלת כוח אך איננה מהווה מכשלה לנהג".
(עמ' 5 לחוות דעתו).

חוות דעתו של רז, איננה תאוריה בעלמא, היא מפורטת ביותר ומסתמכת על נסיונו האישי בתחום הספציפי הזה של גניבות. וכדבריו לגבי אותן ארבע שיטות:

"שיטות אלו מצאתי בבדיקת כלי רכב לאחר גניבה שערכתי לבקשת חברות ביטוח שונות או שבדקתי בעצמי".
(עמ' 4)

רז לא הסתפק בכתיבת הנתונים בלבד אלא הכין הדגמה מעשית, מוקלטת בקלטת וידאו להמחשת חוות דעתו.

8. גם הנתבעים הביאו מומחה מטעמם- אילן וירניק, מהנדס מכונות ורכב. שדעתו הפוכה מזו של המהנדס רז. המהנדס וירניק, שאינו מתמחה בתחום הספציפי של שיטות גניבת מכוניות, הסתפק בהבאת ניתוח תאורתי בלבד, לפיו הגנב נזקק לפעולות הדורשות כוח ושימוש בכלים מיוחדים כמקדחה ופטיש, פעולות המלוות ברעש, המולה וזמן רב מדי (ראה עמ' 4-5 לחוות דעתו). לפי חוות דעתו של מר וירניק גם גנב שינסה לעקוף קשיים אלה ולגנוב את הרכב כאשר מנעול ההגה ההידראולי עודנו נעול, דרכו לא תצלח במיוחד, מאחר ואין אפשרות במקרה כזה לסובב את הגלגלים ולכן, לא ניתן יהיה לנהוג את הרכב בסיבובים, אלא בקו ישר בלבד.

ע"פ ניתוחו התאורתי, מנעול הגה הידראולי הינו מיגון כה יעיל עד שאין צורך בדרישות מיגון נוספות עליו.

9. א. חוות דעתו של וירניק שובת לב כתאוריה. המציאות לעומת זאת מפריכה אותה. עובדה היא כי גם משאיות בעלות הגה הידראולי נגנבות. הראיה לכך בדבריו המוקלטים של מר הרפז בת/2, בנמקו את שינוי מדיניות חברות הביטוח הדורשת היום מערכת אזעקה בנוסף למערכת הידראולית:

"היום יש טונה גניבות".
(עמ' 3 שורה 12 מהסוף).

גם המהנדס רז, דיווח מנסיונו האישי, שממנו גם למד על שיטות הגניבה גם במכוניות עם מערכת הידראולית שהזכרנו לעיל:

"גנבים עושים יום יום גניבות בתנאי עיר ורמזורים וצמתים. אני ראיתי הרבה רכבים אחרי גניבה, במסגרת העבודה שלי אני בודק עבור חברות ביטוח רכבים אחרי גניבה כדי ללמוד את שיטות ההתגברות על מערכות המיגון. לכן אני אומר שאכן גונבים משאיות ומכוניות אחרות ולא רק בשעה 3:030 בלילה אלא גם באמצע היום." (עמ' 23 שורות 22-26 לפרוטוקול מיום 22.12.97)

וראה אף דבריו של ע.ת.1 מר יעקוב בורשטיין, שאמנם לא ידוע לו מה אחוז הגניבות של משאיות עם מנעולים הידראולים, אך ידוע לו כי קיימות גניבות במשאיות כאלו (עמ' 50 שורה 8-11 לפרוטוקול מיום 16.3.98).

קלטת הניסוי שצורפה לחוות דעתו של המומחה רז, יש בה כדי להפוך את התאוריה
שפירט המומחה וירניק. בקלטת זו מודגמת נסיעה במשאית VOLVO מסוג FL 6 הנוסעת ישר ובסיבוב ימינה בתנאי דרך קשים (שטח עפר), כאשר מנעול ההגה ההידראולי נעול. (ראה עמ' 29-28 לפרוטוקול מיום 22.12.97)

ב. ב"כ הנתבעות חקר את וירניק על העובדה כי רז ערך את הניסוי עם משאית
מדגם FL 6-14 ולא עם משאית מדגם (FL6-11 הדגם שהיה בבעלות התובעת).

וכדברי מר וירניק:

"FL ,6 זה משפחה של משאיות, מתחילה מדגם 608 שהוא 8 טון ומסתיימת בדגם 619, שזה 19 טון.
...
כל רכב הוא סוג אחר.
...
כל רכב מהמשפחה הוא עם נתונים שונים.
מדובר בקבינה מסידרה 6, לכן הוא נקרא .FL 6 דגם 611 שונה מדגם 614." (עמ' 48 לפרוטוקול מיום 16.3.98)

אלא שמדברים אלו לא ניתן להסיק את מה שב"כ הנתבעות רצה שנסיק, ודהיינו כי
אותם שינויי דגם (באותה "משפחת FL 6" של משאיות), גורמים להבדלים אף מבחינת איכות המערכת ההידאולית שבדגמים השונים. בלשון אחרת, וירניק אמר שקיים שוני
בין דגם FL 6-14 שבו נערך הניסוי, לבין - FL 6-11 הרכב שנגנב, אלא שהוא סתם ולא פירש במה שוני זה רלוונטי לעניין יעילות המיגון של המערכת ההידרואלית.

ג. המדובר במשאיות מאותה משפחה. השאלה העיקרית הינה האם במשאיות אלו
ממשפחת FL VOLVO ,6 ללא קשר למשקל, 11 או 14 טון, אכן קיים שוני מבחינת תפקוד
המערכת ההידראולית. על שאלה זו כבר ענה רז כי בכל דגמי FL 6 VOLVO ניתן לנהוג במשאיות אלו אף כשהן נעולות, ונימק בכך שהנעילה בכל אותה משפחת משאיות אינה מוחלטת, וכלשונו:

"בסוגים מסויימים של משאיות שבהם יש חסימה טובה של המערכת ההידאולית השיטה של הגנבים היא לנתק את הצנרת ההדראולית ואז יש סימני שמן על הכביש. במשאיות אחרות למשל וולבו 6/4 בכולן אין את הנעילה המוחלטת הזאת ולכן רוב הגנבים למדו שאין צורך לנתק את הצנרת ולכן במשאיות כאלה לא מוצאים נזילת שמן אחרי הגניבה." (עמ' 28-29 לפרוטוקול מיום 22.12.97)

דבריו אלו לא נסתרו בצורה כלשהי. הם אף מוצאים חיזוק הן לאור דבריו של ע.ת.1 מר בורשטיין יעקב, שהוא מייצר ומרכיב מנעולים הדראולים למשאיות, ולפיהם:

"יש רק מנעול אחד, אין דגמים שונים שמתקינים במשאיות האלה." (עמ' 50 שורה 7 לפרוטוקול מיום 16.3.98)

והן לאור העובדה שמדובר ב"משפחה" של משאיות, או כפי שמסביר המומחה רז מטעם התובעת:

"זה דגם של רכב שה- FL מגדיר את הקבינה וה- 6 את המנוע והמספרים הנוספים את הטונז' המורשה." (עמ' 54 שורות 25-26 לפרטוקול מיום 16.3.98)

ודהיינו, קיימים הבדלי טונז' בלבד בין המשאית שנגנבה לבין המשאית בה ערך מר רז את הניסוי. אך אין אצל אותו יצרן הבדלים מהותיים במערכות המורכבות.

ד. ניראה גם כי הנתבעות עצמן ידעו על מיגבלתו זו של המנעול ההידראולי,
שאינו מספק נעילה מוחלטת בדגמי משאיות מסוג, FL 6 VOLVO ועל אפשרות הנהיגה עם רכב זה בעודנו נעול במנעולו ההידראולי. זאת היות ונציגיהם - יוסי ששון מ"מנור" ואורי כהן מ"מנורה", זוהו ע"י ע.ת.1 מר יעקב בורשטיין כנוכחים בסימפוזיון שערכה חברת "הידרולוק" - המייצרת ומתקינה מנעולים הדראולים, ביולי 93 . בסימפוזיון זה נחשף בפני נציגי חברות הביטוח הרבים שנכחו באולם, כי
קיימת אפשרות לנהוג במשאית VOLVO ארבע על שתיים ושש על שתיים גם כאשר מנעול ההגה ההידראולי נעול, היות והנעילה אינה מוחלטת (עמ' 8 לפרוטוקול, שורות 5-6).

קלטת זו מהסימפוזיון, היא ת/13 לתיק מוצגי התובעים, נרכשה גם על-ידי נציגי הנתבעים לעיל, כפי שמעיד העד יעקב בורשטיין (עמ' 6 שורה 8 לפרוטוקול).
למרות שעובדות אלו היו נהירות לנתבעות, הן התקשו להודות בהן בגלוי, תוך נסיון לגלגל את האחריות על לקוחותיהם ובהנחה שמידע זה לא יגיע ללקוחות שרכבם נגנב.

10. א. מסקנתי היא איפוא, כי הוכחה האפשרות המעשית לנהיגה במשאית הנעולה במנעול הידראולי וגם בסיבובים, אף שפעולה זו דורשת הפעלת כוח. הוכח גם כי לא בהכרח נותרים אחרי הגניבה סימני שמן על הקרקע, במקום חנית המשאית.

ב. אוסיף ואומר כי הנתבעים שלחו חוקר מטעמם כיום וחצי מזמן קרות הארוע לשם בדיקה האם נותרו שרידי שמן על הקרקע. זהו זמן רב מדי לטעמי, שעלול כשלעצמו למחות ולטשטש סימנים אלו גם אם היו קיימים, במיוחד לאור העובדה שזירת הארוע היא ברחוב שבמשך שעות היום משמש כעורק תחבורה פעיל וסואן.

11. א. הנתבעים ניסו כל דרך כדי להשתחרר מחבותם, בין היתר נאחזו בעובדה כי בעבר קודם לתאונה, התקלקל מנעול המערכת ההידראולית במשאית ונידרש היה לתקנו. טענה זו נדחתה בנימוק של הרחבת חזית, (ראה החלטתי בעמ' 26 לפרוטוקול מיום 22.12.97). וגם לגופו של עניין אין בטענה זו ולא כלום. מעצם ביצועו של תיקון במועד כלשהו בעבר לא ניתן להסיק על מצבו של המנעול עובר לתאונה.

אוסיף ואומר כי לעניין זה מקובלת ואמינה עלי גירסתם של מנהלי התובעת כי התקלה תוקנה בהקדם, אף שלא הומצאה על ידם קבלה, מאחר ושירות התיקון היה בחינם. ראה דברי ע.ת.1 מר בורשטיין מהחברה שהתקינה את המנעול:

"לפני מרץ 95 מי שביקש שרות, קיבל. אנחנו לא גבינו כסף עבור השרות, מתן השרות לא נרשם, כי לא גבינו תשלום. לא גבינו תשלום כי היתה מדיניות כזאת, אחוז התקלות היה נמוך מאוד" (עמ' 49, שורות 22-25 לפרוטוקול מיום 16.3.98).

ב. על אף החלטתי כאמור לעיל בדבר הרחבת חזית ניסה ב"כ הנתבעות לחקור בחקירה נגדית את ע.ת.1 מר בורשטיין, בנושא תקינות המנעול. זאת לאור עדותו של יוסף קופץ, כי לאחר החנייתו את המשאית, הוא התקשה בסגירת המנעול לבדו בשל בעיה ביד. יום לפני הארוע הוא הזדקק לעזרתו של מר ברוך מילר לנעילת המערכת ההידראולית במשאית וזו לא ננעלה מיד אלא לאחר סיבוב המפתח מספר פעמים (עמ' 32 שורות 18-20 לפרוטוקול מיום 22.12.97). ב"כ הנתבעות, רצה להסיק מכך כי המנעול לא היה תקין.

מר בורשטיין סתר מסקנה זו של ב"כ הנתבעים, וענה כי:

"לא מקובל עלי שאם מישהו צריך לסובב ימינה ושמאלה את הפתח, המנעול לא תקין. זה יכול לנבוע מכך שהמפתח לא תקוע עד הסוף פנימה, יכול להיות שיש לכלוך על המפתח, יכול להיות לכלוך בתוך הצילינדר, וגם יכול להיות שהמנעול לא תקין. אם אחרי כמה סיבובים הנעילה מסתדרת, זה אומר שהמנעול תקין. ברגע שסובבו אותו הוא עושה את הפעולה שלו, ..." (עמ' 50 שורות 20-26 לפרוטוקול מיום 16.3.98)

על מסקנה זו חזר גם ע.ת.3 - מר עוזי רז בחקירתו הנגדית לב"כ הנתבעות:

"אם אדם בריא ורגיל מתקשה לסגור תא המנעול, יתכן שיש משהו שגורם איזושהי תקלה. אבל אם בסופו של דבר הצליחו להעביר את המנעול מצד לצד אז הוא פעל והתקלה היתה רק בסיבוב עצמו. אבל בלי בדיקה מדברים באוויר."

דברים אלו מקובלים עלי הן כעדות שבמומחיות, הן מבחינת הגיונם הבריא והן מנסיון החיים בנעילת מנעולים מכל סוג שהוא על-ידי מפתחות.

12. א. התרשמתי ממהימנותם של מנהלי התובעת, שהעידו כי התובעת היתה מבוטחת אצל הנתבעות זה שנים רבות, עוד מתקופת הוריהם מהם ירשו את העסק (ראה עדותו של יוסף קופץ, עמ' 11 שורות 21-24 לפרוטוקול מיום 23.6.97). לתובעת לא היו תביעות קודמות משמעותיות מחברות הביטוח. מצבה הכלכלי ומצב עסקיה היה טוב.
מנהליה דבקו בגירסתם לאורך כל הדרך ללא סתירות או סטיות ממנה, וזאת כבר בפגישתם עם מר הרפז שהוקלטה בקלטת (ראה בעיקר עמ' 6 ל- ת/2). התובעת, כאמור, הגישה חוות דעת מומחה התומכת בגירסתה, שהודגמה אף בקלטת וידאו.

ב. לנתבעים לעומת זאת, לא היה למעשה כל חומר מבוסס או ראיות של ממש, פרט להיצמדותם להנחה תאורטית- לפיה לא ניתן היה לגנוב את הרכב מבלי להשאיר סימני שמן על הקרקע. הנחה זו, כאמור נתגלתה כלא מדוייקת ולא מלאה. ב"כ הנתבעות ניסה להאחז בהשערות ובהבחנות דקיקות, כגון הבדלי הטונז' בין הרכב בו נעשה הניסוי ובין הרכב שנגנב, וכן נסיונו הכושל להוכיח כי המנעול במשאית עובר לגניבה לא היה תקין.

ג. גישתן של הנתבעות לתביעת המבוטחים, נשמעת בבירור מדבריו המוקלטים של עו"ד הרפז- מנהל מחלקת התביעות ואחראי על החיתום בנושא הגנות, ואני מוצאת לנכון להביא את הציטוט:

".. נניח שאני בעל הבית של הכסף, המנכ"ל ובעל המניות, אז הם במקום 170 אלף שקל רוצים היום 160 אלף שקל, זה 10,000 שקל שווה לי לשחק בבית משפט, בוא נקרא לזה בקזינו, אז או שאני אפסיד, אז אני אפסיד במקום 160 אני אפסיד 170 ועוד כמה לירות הוצאות ושכ"ט, זה יעלה לי התיק הזה 180-190 אלף שקל. אבל, אם אני יכול להרוויח, אז אני יכול להרוויח נניח את כל ה- 170 אלף שקל. הסיכון שאני הולך לשחק איתו הוא הרבה יותר קטן, סליחה על הביטוי, מהסיכון שאתם לוקחים." (הדגשות שלי) (עמ' 24 ל- ת/2)

גישה זו מצביעה על חוסר תום לב והתעמרות במבוטחים. יש בה גם משום נסיון להפעיל לחץ על המבוטחים להגיע להסדרים בסכומים נמוכים משמעותית מהנזק שנגרם להם בפועל. מגמה זו באה לידי ביטוי לכל אורך הדרך. הן השתהו כ- 45 יום בהמתנה וקבעו פגישת בירור רק אחרי 52 יום. הן נתנו למנהלי התובעת להמתין בציפיה לקבלת תגמולי הביטוח, אף על פי שידעו מראש, מרגע קבלת דו"ח החוקר מטעמם כי לא נמצאו סימני שמן על הקרקע במקום חנית המשאית עובר לגניבה, וניצלו עובדה זו כדי לטעון שאין חבות.

טיפול כזה בלקוחות ותיקים וטובים כמו התובעת, ראוי לגינוי.

ד. עלי גם להוסיף, כי לאור שיטת הנתבעות להפעיל לחץ על הלקוח, רק מי שמצבו הכלכלי איתן יכול להרשות לעצמו לנהל תיקים מתמשכים בבית משפטי ולעמוד בלחץ פסיכולוגי הכרוך בתהליך. רק חוסנם של מנהלי התובעת ובאת כוחה ואמונם בצידקתם ויושרם, איפשרו ניהול התיק וחשיפת השיטה הפסולה של הנתבעות.

13. א. לאור האמור לעיל במצטבר, אני קובעת כי התובעת עמדה בדרישות המיגון כפי שסוכם עימה.

ב. לאור מסקנתי בדבר חבותם של נתבעות 3 ו- 4, לא מצאתי צורך לדון בחבותם של נתבעים 1 ו- 2. והאחריות כולה חלה על נתבעות 3 ו- 4, שחייבות בתשלום תגמולי הביטוח בהתאם לפוליסה.

גובה התשלום

14. גם לעניין גובה תגמולי הביטוח, חלוקים הצדדים. לגירסת התובעת על הנתבעות לשלם לה את סכומי הביטוח הנקובים בפוליסת הביטוח לתקופה הרלוונטית, (הפוליסה 1.8.94 - 31.7.95) (נ/4), הכוללים:

ביטוח מקיף - כולל החזר בלאי חלקי, העומד על סכום של 170,000 ש"ח, נכון ליום תחילת הביטוח. בהשתתפות עצמית של 5% מערך הרכב ומינימום 5,000 ש"ח.
כאשר סכום ביטוח זה כולל ארגז + מערכת קירור על-סך של 54,000 ש"ח.

ביטוח רדיו טייפ, העומד על סכום של 2,000 ש"ח, נכון ליום תחילת הביטוח.
בהשתתפות עצמית של 15% מסכום הביטוח ומינימום 300 ש"ח.

כאשר סכומים אלו על-פי הפוליסה "צמודים למדד המחירים לצרכן הידוע ביום תחילת הביטוח" התובעת גורסת אף כי ראוי שביה"מש יפסוק לה גם 'ריבית מיוחדת' כאמור בסעיף 28א' לחוק חוזה הביטוח - הנותן סמכות לביה"מש לפסוק ריבית מיוחדת במקרה של אי תשלום סכומי ביטוח שלא היו שנויים במחלוקת שלא בתום לב.

לעומתם גורסים הנתבעים, כי סכום הביטוח מהווה תקרת ביטוח בלבד, אלא אם כן בחרו הצדדים לעשות ביטוח בשומה, כאמור בסעיף 56(ד) לחוק חוזה הביטוח. כ"כ לטענתם אין תחולה לסעיף 28א' מאחר ובמקרה דנן אכן היתה קיימת מחלוקת רצינית וכנה בין הצדדים.

15. א. סעיף 56 לחוק חוזה ביטוח קובע:

(א). חובת השיפוי של המבטח תהיה כשיעור הנזק שנגרם ובלבד שלא תעלה על הסכום שנתחייב בו בחוזה (להלן- סכום הביטוח).
...
(ג). תגמולי הביטוח יחושבו באופן שיביאו את המוטב ככל האפשר למצב שהיה נמצא בו אילולא קרה מקרה הביטוח.
(ד). הסכימו הצדדים מראש על שיעור השיפוי, יהיו תגמולי הביטוח כמוסכם, ללא תלות בשיעור הנזק שנגרם."

במקרה דנן מורה הפוליסה כי "סכום הפוליסה הכללי 170,000". להבדיל מהתנסחות אפשרית אחרת לפיה "סכום תקרת הפוליסה הכללי 170,000" מכאן שפוליסה זו- על-פי ניסוחה, ניכנסת בגידרו של סעיף 56(ד). מכאן גם שאין לדון בראיות שהביאו הנתבעים לעניין שווי הנכס למעשה במועד הגניבה [ראה: ע"א 195/89 שמיר חברה לבטוח בע"מ נ' ניסן יאיר ואח', פ"ד מו (5) 673 בעמ' 678; א. ידין, "חוק חוזה הביטוח , התשמ"א - 1981" פירוש לחוקי החוזים (המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי ע"ש הרי סאקר, ג' טדסקי עורך, תשמ"ד) בעמ' 140].

ב. בין כך ובין כך, יש לציין כי סכומי הפרמיה שגבו הנתבעות מהתובעת לא קטנו עד לארוע הגניבה (ראה עמ' 32 שורות 23-22 לפרוטוקול מיום 22.12.97 + החלטה בהסכמה מיום 6.12.98 בעניין תיקון פרוטוקול בהמ' 110325/98), ולפיכך חזקה על הנתבעות כי שווי המשאית בעת שבוטחה היתה פונקציה של דמי הביטוח שגבו הן עצמן. אם לא כן, היה עליהן לפעול על-פי סעיף 58 לחוק חוזה ביטוח ולהפחית את הפרמיות בהתאמה לשוויה הנוכחי של המשאית. כדברי כב' השופט א' גולדברג:

"... המדיניות השיפוטית הראויה היא שלא להתיר לחברות הביטוח לפתוח דיון שתכליתו להראות כי שווי הנכס בעת שנעשה הביטוח, לא היה כפי שנקוב בפוליסה, וסבורני כי חזקה היא שהשווי מבוטא על ידי סכום הביטוח. חברת הביטוח גבתה את דמי הפרמיה על פי סכום הביטוח, ומנועה היא עתה מלטעון אחרת. חוק חוזה הביטוח מאפשר לכל צד לדרוש את הפחתת סכום הביטוח בתוך תקופת הביטוח, אם הוא סבור כי שווי הנכס המבוטח נופל באופן בלתי סביר מסכום הביטוח (סעיף 58 לחוק).
אך במה דברים אמורים- כל עוד לא ארע מקרה הביטוח, ו"אין הדעת סובלת שתיתכן דרישה להתאמת סכום הביטוח לאחר שאירע מקרה הביטוח" (ד.מ.
ששון, "דיני ביטוח" (הוצאת שוקן, תשמ"ט, עמ'155). שהרי ההתאמה האמורה בסעיף 58 הנ"ל, אילו נעשתה בשעתה, היתה גוררת אחריה ממילא, גם הפחתה מתאימה של דמי הביטוח , ואין להתיר מצב בו לא עשתה חברת הביטוח שימוש בזכותה על פי סעיף זה טרם קרות אירוע הביטוח, ואף-על-פי-כן תוכל לאחר מעשה, לטעון כי שווי הנכס היה, כבר בעת שבוטח, נמוך מסכום הביטוח שעל פיו גבתה את דמי הביטוח. בענייננו לא דרשה חברת הביטוח, לפני קרות ארוע הביטוח, את התאמת סכום הביטוח לשווי הנכס, ולפיכך אין לאפשר לה לסתור את החזקה ששווי הנכס בעת שבוטח, מבוטא בסכום בו נקבה היא עצמה, ושעל פיו נקבעו דמי הביטוח." (ע"א 196/88 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' הפועלים ליסינג בע"מ, פ"ד מו (1) 756, בעמ' 774)

אוסיף עוד כי פרשנות שונה תהיה בלתי סבירה ובלתי מציאותית. כי לא מקובל לדרוש ממבוטח הכנת חוו"ד על שוויו של רכב בטרם נגנב. במידה ומבטחות סבורות שיש מקום לדרישה כזו, עליהן לדרוש ולהתנות בעת עריכת הביטוח כי תעשה שומה של הרכב, כשם שנערך דו"ח סוקר בביטוחי דירות או רכוש אחרים.

ג. חישוב תגמולי הביטוח על פי חוק חוזה הביטוח הינם כאמור בסעיף 28(א) שבו ולפיו:

"על תגמולי הביטוח יתווספו הפרשי הצמדה כמשמעותם בחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א - 1961, מיום קרות מקרה הביטוח, וריבית בשיעור של 4% לשנה מתום 30 ימים מיום מסירת התביעה; אין בהוראה זו כדי לגרוע מסמכות בית המשפט לפי החוק האמור."

לפיכך החישוב הוא כדלקמן:

170,000 ש"ח בניכוי של 5% השתתפות עצמית, ודהיינו סך של 161,500 ש"ח. זאת בנוסף לביטוח הרדיו טייפ בסך 2,000 ש"ח בניכוי של 15% השתתפות עצמית, ודהיינו סך של 1,700 ש"ח. סכומים אלו כשהם צמודים למדד המחירים לצרכן מיום תחילת תקופת הביטוח, הוא יום 1.8.94, ועד קרות הארוע (21.3.95.) כאמור בדף 2 של התנאים המיוחדים, ובסכ"ה 175,159.25 ש"ח. סכום זה צמוד כאמור מחלוף 30 יום מהגשת תביעת התובעת לתשלום תגמולי הביטוח - שנעשתה לכל המאוחר למחרת קרות הארוע. דהיינו, הסכום צמוד מ- 20.4.95, ומגיע לסך 175,013.41 ש"ח, סכום זה כשהוא צמוד ונושא ריבית בשיעור של 4% מיום ה- 30 להגשת תביעת הביטוח ועד היום עומד על סך של 284,503.36 ש"ח.

16. לעניין ריבית מיוחדת העשויה להתווסף על תגמולי ביטוח אלו, קובע סעיף 28א' לחוק חוזה ביטוח כי:

"מבטח בביטוחים אישיים, שלא שילם את תגמולי הביטוח שלא היו שנויים במחלוקת בתום לב, במועדים שבהם היה עליו לשלמם לפי סעיף 27, רשאי בית המשפט לחייבו בתשלום ריבית מיוחדת בשיעור שלא יעלה על פי שלושה מן הריבית הקבועה בהגדרת הפרשי הצמדה וריבית שבחוק פסיקת ריבית והצמדה ... הריבית המיוחדת תשולם בנוסף לריבית האמורה בסעיף 28. לענין זה, "ביטוחים אישיים" - ביטוח חיים, ביטוח תאונות אישיות, ביטוח רכב (רכוש), ביטוח דירות ותכולתן, ולמעט ביטוח אחריות.

"ביטוחים אישיים" כוללים כאמור בסעיף אף ביטוח לרכב (רכוש) כבמקרה בו עסקינן.

לאור המצגים הכוזבים של הנתבעת, התנהגותן שלא בתום לב וכמפורט בפסה"ד, יש לחייבם אף בתוספת ריבית מיוחדת על-פי סעיף זה.

והיינו, תוספת ריבית בשיעור של 8% לשנה על סכום הקרן, ודהיינו תוספת של 59,255.91 ש"ח.

17. לאור כל האמור לעיל אני מחליטה כדלקמן:

התובעת תפוצה על-ידי הנתבעות 3,4 בסכום של 343,759 ש"ח.

כ"כ ישאו הנתבעות 3,4 בהוצאות משפט ושכ"ט טירחת עורך דין בסך 34,400 ש"ח בתוספת מע"מ, צמוד ונושא ריבית כדין מהיום ועד התשלום בפועל.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. ביטוח גניבת ציוד

  2. ביטוח גניבת נגרר

  3. ביטוח גניבת מכולה

  4. ביטוח גניבת משאית

  5. ביטוח גניבת חפצים

  6. ביטוח גניבה במפעל

  7. ביטוח גניבת סחורה

  8. ביטוח גניבת בובקט

  9. אי התקנת אזעקה בעסק

  10. ביטוח גניבת מחשבים

  11. ביטוח גניבת מחפרון

  12. ביטוח גניבה מחניון

  13. ביטוח גניבת תכשיטים

  14. ביטוח גניבת טייפ רכב

  15. ביטוח גניבה אתר בניה

  16. ביטוח גניבה של משאית

  17. ביטוח גניבת רכב מסחרי

  18. ביטוח גניבת רדיו לרכב

  19. ביטוח גניבת רכוש דירה

  20. ביטוח גניבת מנוע סירה

  21. ביטוח גניבה פריצה ושוד

  22. ביטוח גניבת רכב פרמיות

  23. ביטוח גניבת רכב משועבד

  24. ביטוח גניבת רכב מפתחות

  25. ביטוח גניבת רכב מחניון

  26. ביטוח גניבת מצלמת וידאו

  27. ביטוח גניבת רכב עם מפתחות

  28. ביטוח גניבת רכב מחיר מחירון

  29. ביטוח גניבת רכב מפתחות בכספת

  30. ביטוח גניבת רכב מהחניה בעבודה

  31. ביטוח אלומה לחבר מושב

  32. אזעקה לא תקינה ביטוח גניבת רכב

  33. ביטוח גניבת רכב מחירון יצחק לוי

  34. ביטוח גניבת מכונית הסכם פוליגרף

  35. ביטוח גניבת מכונית חניה ליד הבית

  36. ביטוח גניבת רכב ירידת ערך תאונות קודמות

  37. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון