ביטוח גניבת נגרר


בפני תביעת שיבוב בגין גניבת נגרר ומכולה של מבוטחתה של התובעת מחניון של הנתבעת 1, החברה הכלכלית לפיתוח כפר סבא בע"מ, לה שילמה המבוטחת דמי שימוש חודשיים בעבור תאי חניה. התביעה הוגשה נגד הנתבעת 1, נגד חברת ל.מ שירותי כח אדם בע"מ, הנתבעת 2, אשר לטענת התובעת סיפקה לחניון שירותי שמירה, ואת אריה חברה לביטוח בע"מ שלטענת התובעת ביטחה את חברת השמירה.
החברה לפיתוח כפר-סבא הגישה הודעת צד ג' כנגד חברת ל.מ. שירותי כח אדם בע"מ וזו האחרונה הגישה אף היא הודעת צד ג' נגד החברה לפיתוח כפר-סבא.

א. הצדדים והעובדות הצריכות לעניין .

1.התובעת הינה חברה ביטוח, אשר ביטחה, במסגרת פוליסה לביטוח סחורה בהעברה כלי רכב, גוררים, נגררים ומכולות של המבוטחת, מובילי מפרץ שלמה בע"מ, שהינה חברה להובלות המחזיקה ברשותה משאיות, גוררים ונגררים כאמור (להלן: "המבוטחת"). הנתבעת 1, החברה הכלכלית לפיתוח כפר-סבא בע"מ, מחזיקה בחניון מנויים המיועד לחניית כלי רכב כבדים וכלי רכב פרטיים בכפר סבא בתקופות הרלבנטיות לתביעה (להלן: "הנתבעת 1" או "החניון"). הנתבעת מס' 2, ל.מ. שירותי כח אדם בע"מ, היא חברת כוח אדם שהועסקה על ידי הנתבעת 1, לטענת הנתבעת 2, לשם מתן שירותי פיקוח כי החונים בחניון הינם מנויי הנתבעת 1 ולטענת התובעת והנתבעת 1, לשם מתן שירותי שמירה בחניון (להלן: "הנתבעת 2"). הנתבעת 3, ביטחה, לטענת התובעת, את הנתבעת 2 מפני הנזקים נשוא תובענה זו.

2.המבוטחת שכרה מהנתבעת 1 שלושה מקומות חניה בחניון תמורת תשלום חודשי של 350 ₪ בעבור כל תא חניה, תשלום הנעשה שישה חודשים מראש. לטענת התובעת, ביום 25/1/01 בשעה 14:30 העמיס עובד המבוטחת בנמל אשדוד מכולה גבי גורר מסוג וולו, המיועדת לפריקה ביום 28/1/01 בקיבוץ "ניר אליהו" בחברת "כפר השעשועים". המכולה הובלה לחניית ביניים בחניון הנתבעת 1, שם הותר הנגרר בסביבות השעה 15:45, ננעל פין גרירת המכולה ועובד המבוטחת המשיך בנסיעה עם הגורר לביתו. ביום 28/1/01 בשעה 7:50 הגיע עובד המבוטחת לחניון הנתבעת 1 והתברר לו כי הנגרר והמכולה נגנבו. המבוטחת הודיעה על הגניבה לתובעת ולמשטרה, וקיבלה מהתובעת תגמולי ביטוח.

3.לטענת התובעת, הנתבעת 1 נושאת באחריות לנזקי הגניבה כמי שסיפקה שירותי שמירה בשכר, יצרה מצג אודות שירותי אבטחה ושמירה, והתרשלה באספקת שירותי השמירה כנדרש. כן טוענת כי בכל מקרה החניון מבוטח ולכל נזק שעלול להגרם לרכוש בחניון, יש כיסוי. עוד טוענת התובעת כי בעבר כאשר נגרם נזק לרכוש בחניון – שווי הנזק קוזז מדמי השכירות ששילם הניזוק לו נגרמו הנזקים. כן טוענת התובעת, כי גם הנתבעת 2 אחראית לנזקי גניבה, כמעסיקה ישירה של השומר וכמי שסיפקה את שירותי השמירה לנתבעת 1, וכי הנתבעת 3 חבה כמבטחתה של הנתבעת 2. לגבי הנתבעת 1 והנתבעת 2 טוענת התובעת כי הן שתיהן בגדר "שומר בשכר" ונושאות באחריות מלאה
ומוחלטת לכל נזק שנגרם במהלך תקופתה שמירה, ושמירת המכולה אינה טפלה למטרה העיקרית.

4.לטענת הנתבעת 1 מדובר בחניון פתוח ולא חניון "סגור".

5.יתר על כן, לטענתה אין לה אחריות שכן היא סיפקה למבוטחת שירותי חניה בלבד, ללא שירותי שמירה, והדבר היה ברור וידוע למבוטחת. לטענתה היא הפיצה מכתב לכל המנויים לפיו היא אינה חבה בגין אירועים כגון האירוע נשוא התביעה ובחניון היה שלט גדול שאף הוא ציין דבר זה. ממילא גם לא שולמו לנתבעת 1 תשלומים בגין שירותי שמירה.

6.ללא קשר לכך, ומבלי שתהיה בכך התחייבות לאספקת שירותי שמירה, טוענת הנתבעת 1 כי היא העסיקה את הנתבעת 2 כחברת שמירה, בין היתר, על מנת למנוע מקרי גניבה בחניון.

7.עוד טוענת הנתבעת 1 כי גם לו ארעה הגניבה הנטענת והמוכחשת על ידה, הרי שזו נבעה כתוצאה מרשלנות המבוטחת וכי לא היה על הנתבעת 1 לצפות כי המבוטחת תאחסן במכולה הנותרת בחניון סחורה בכמות כה גדולה ובשווי כה רב.

8.לטענתה, יש לראותה, לכל היותר, כשומר שכר שלא היה עליו לצפות את נסיבות הגניבה או שהמטרה של שמירת המכולה היתה טפלה למטרה העיקרית של החנייה ולכן היא פטורה או לחלופין אחריותה כשומרת חינם.

9.בהודעה לצד שלישי שהגישה הנתבעת 1 נגד הנתבעת 2 טענה כי אם תחויב בתביעה, הרי שעל הצד השלישי לשפותה, מאחר ואירוע הגניבה הנטען התאפשר רק עקב רשלנותו של הצד השלישי.

10.הצד השלישי (הנתבעת 2) הגיש כתב הגנה להודעה לצד שלישי בו הכחיש את טענות המודיעה וחזר על עיקרי טענותיו וכן טען כי מעולם לא התחייב למתן שירותי שמירה בחניון ומעולם לא הציג בפני המודיעה כל מצג בעניין.

11.לטענת הנתבעת 2 כל תפקידה הסתכם בהצבת אדם שיאמת את בעלי זכות החניה בחניון על-פי רשימות שניתנו לו על ידי הנתבעת 1. לטענתה, היא לא סיפקה שירותי שמירה כלשהם וממילא היא לא תדרכה לכך את עובדיה שלא נשאו נשק ולא ידעו כיצד לפעול במקרה של גניבה.

12.במועדים שהוסכמו בין הצדדים, ימי חול משעה 18:00 עד שעה 6:00 למחרת ובימי ו' וערבי חג משעה 14:00 ועד שעה 6:00 ביום א', היה על העובד מטעמה לערוך רשימת הרכבים בחניון ולוודא שהם מנויי החניון, וכן לוודא שהנכנסים לחניון הינם מנויים. רכב לא מורשה, הופנה על-ידי עובדי הנתבעת 2 לנתבעת 1 או הורשה לחנות רק לאחר מסירת 6 שיקים דחויים בגין דמי שכירות לחצי שנה.

13.לטענת הנתבעת 2 על-פי השעות בהן הושארה המכולה על ידי עובד המבוטחת בחניון, אין הכרח כי הגניבה אירעה בשעות הפעילות של עובדי הנתבעת 2.

14.כן טוענת הנתבעת 2 להסתכנות מרצון של המבוטחת, שהחנתה את המכולה בטרם הגיע השומר, כי המובטחת לא יכלה גם לצפות לשירותי שמירה נוכח השלט שהיה בחניון המציין שאין אחריות לשמירה, ומחיר המנוי המצביע על שירותי חניה בלבד.

15.הנתבעת 2 הכחישה את הנזק וטענה, בנוסף, כי התובעת שילמה למבוטחת כספים שלא על-פי פוליסת הביטוח אלא כמתנדבת, מאחר והגניבה הנטענת ארעה במהלך סוף השבוע שאינו מכוסה על ידי הפוליסה.

16.הנתבעת 2 הגישה הודעת צד ג' נגד הנתבעת 1 לפיה אם תחוייב, אליה לשפות אותה בגין הטעיה, מצג שווא ורשלנות שיצרה בהתקשרות עם הנתבעת 2.

17.הצד השלישי (הנתבעת 1) הגישה כתב הגנה להודעה לצד שלישי, בו הכחישה את טענות המודיעה, חזרה על עיקרי טענותיה וכן טענה כי המודיעה הציגה בפניה מצג לפיו היא נותנת שירותי שמירה ועל סמך זה נשכרו שירותיה.

18.לטענת הנתבעת 3 היא לא ביטחה מעולם שרותי שמירה ו/או את האירועים הנטענים בתביעה, ואין לאירוע כיסוי ביטוחי. אף לטענתה שילמה התובעת למבוטחת כמתנדבת.

ב. דיון.


הנטל להוכחת התביעה מוטל על כתפיה של התובעת. ראש וראשון, על התובעת להוכיח את קרות אירוע הגניבה וכן כי אותו אירוע חוסה תחת הפוליסה שהוצאה על ידה. באם תעמוד בנטל זה, עליה להוכיח את חבות הנתבעות השונות כלפיה.

(א) קרות מקרה הביטוח .

1.ראשית יש לבחון האם התובעת עמדה בנטל המקדמי המוטל עליה להוכחת קרות האירוע נשוא התביעה.


2.התובעת מגוללת מסכת עובדתית שתוארה לעיל, לפיה עובד המבוטחת, מר אודי גבריאל, העמיס מכולה בצעצועים בנמל אשדוד והביא אותה בשעות הצהרים המאוחרות של יום חמישי לחניון הנתבעת 1. שם, לטענת התובעת, ניתק אותה מהגורר, עימו נסע לביתו, ואת המכולה כשהיא נעולה על הנגרר, השאיר בחניון למשך סוף השבוע. כוונתו היתה להגיע לחניון ביום ראשון בבוקר כדי לקחת את המכולה ולהובילה לפריקה בקיבוץ ניר אליהו בחברת "כפר השעשועים". כשהגיע ביום ראשון בבוקר מצא כי המכולה נעלמה.

3.לטענת הנתבעות, לא הוכיחה התובעת את אירוע הגניבה הנטען, בין כך לא הוכיחה כי הסחורה נגנבה, כי נגנבה מהחניון ולא הוכיחה קשר סיבתי בין הגניבה לבין החניה בחניון.

4.אקדים ואומר כי בעת שמיעת ההוכחות התנגדו הנתבעות לעדויות שמיעה, סברה ועדויות שבמומחיות שלא הוגשו לגביהן חוות דעת מומחים, ולהרחבת חזית.

5.לטענת הנתבעות העובדה שהתובעת לא זימנה לעדות את נהג המשאית מטעם המבוטחת, פועלת לחובתה. אי הבאתו תמוה וחשוד, ושומט את הקרקע תחת התביעה כולה, שכן כתוצאה מכך לא הוכיחה התובעת את אירוע הגניבה מהחניון נשוא התביעה. לטענתם, גם תמלול השיחות שהוגש באמצעות חוקר פרטי מטעם התובעת אין בו כדי להועיל לתובעת שכן זו עדות שמועה, מה גם שבחקירה ערך לא נבדקה על ידו האפשרות שהגניבה לא התרחשה או שהמבוטחים הגישו תביעת מרמה או שהסחורה, שכביכול נגנבה, היתה ברשות המבוטחת בזמנים הרלבנטים.

6.בסיכומי התשובה התייחסה התובעת לטענות אלה. לטענתה, העובדה שנהג, מר אודי גבריאל, לא זומן לעדות, אינה מעלה ואינה מורידה מאחר והתובעת הוכיחה במידת ההוכחה הנדרשת במשפט אזרחי כי המכולה חנתה בחניון ונגנבה משם והיא אף הוכיחה את הקשר הסיבתי בין החניה בחניון לגניבה.

א.ראשית, לטענת התובעת, היא שילמה למבוטחת תגמולי ביטוח לאחר שביצעה חקירה של נסיבות האירוע באמצעות חוקר פרטי והגיעה למסקנה כי תביעת המבוטחת מהימנה.

ב.שנית, לטענתה, מנהל הנתבעת 2, מר פישר, אישר בתצהירו כי המכולה חנתה בחניון בסוף השבוע ויש לראות בכך הודאת בעל דין.

ג.שלישית, בכתב ההגנה מטעם הנתבעת 2 יש התייחסות לחניית המכולה בסוף שבוע.

ד.רביעית, מנהל המבוטחת, מר סבחון, העיד כי לאחר האירוע הגיע למקום וראה את סימני הריתוך של הגניבה.

ה.חמישית, במסגרת הבאת הראיות הוגש דו"ח חקירה ותמלול שיחות, הנתבעות לא התנגדו להגשת הראיות ולפיכך תוכנן הוכשר. בראיות אלה ישנם פרטי אירוע הגניבה.

ו.שישית, בסמוך לאחר גילוי האירוע הוגשה תלונה למשטרת כפר סבא על ידי הנהג.

7.לפיכך טוענת התובעת כי עצם אירוע הגניבה בחניון הוכח.

8.זכות השיבוב (התחלוף) קבועה בסעיף 62 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א – 1981. על המבטח המבקש להוכיח תביעת שיבוב, להוכיח שלושה יסודות:

א.חבות חוזית של המבטח כלפי המבוטח על פי תנאי פוליסת הביטוח.
ב.תשלום של תגמולי ביטוח למבוטח.
ג.זכות של המבוטח כנגד צד שלישי לפיצוי או שיפוי בגין מקרה הביטוח.
ראה:ירון אליאס, דיני ביטוח, כרך ב' עמ' 541 – 551 (2002);
מאיר יפרח ורפאלה חרל"פ, ששון – דיני ביטוח, עמ' 375, 376 – 378 (2001).


9.המבטח נכנס בנעלי מבוטחו, וזכות השיבוב שלו נובעת ממערכת הזכויות המשפטיות של המבוטח כלפי הצד השלישי.
ראה: (אליאס, שם בעמ' 546 – 551.

10.במסגרת הוכחת קיומה של זכות בידי המבוטח כלפי צד שלישי, לפיצוי או לשיפוי בגין מקרה הביטוח, על התובעת מוטל הנטל להוכחת קרות האירוע נשוא התביעה, דהיינו, "מקרה הביטוח".

11.התצהירים שהוגשו מטעם התובעת לשם הוכחת התשתית העובדתית בנוגע להתרחשות מקרה הביטוח הם תצהיר החוקר, מר מוטי אוחיון, ותצהיר מנהל המבוטחת, מר אבי סבחון.

12.אין חולק כי לאיש מהשניים אין ידיעה אישית אודות השתלשלות העניינים שעל יסודה הוגשה התביעה ואודות
קרות המקרה הביטוחי הנטען.

13.נהג המכולה, מר אודי גבריאל, הוא בעל הידיעה האישית בנוגע לעובדות הנטענות באשר לקרות אירוע הגניבה מהחניון. הוא זה אשר נטען כי החנה את המכולה בחניון, גילה את הגניבה בבוקר והלך לדווח אודותיה למשטרה. למרות זאת, מר גבריאל לא הובא לעדות. החוקר אמנם צירף לתצהירו הודעה שגבה מהנהג וכן תמליל השיחה עימו, אך הנהג, כאמור, לא הובא לעדות. עדויות ותמלולים אלה הם בגדר עדות שמועה, לה התנגדו הצדדים בדיון ההוכחות. כך בעמ' 4, שורות 17 – 23 לפרוטוקול:
"ב"כ הנתבעים: אני מתנגדת לעדות שמיעה סברה עדות שבמומחיות שלא הוגשה חוות דעת מומחה ערוכה כדין, טענות משפטיות והרחבת חזית.
ב"כ התובעת: אף אני מצטרפת להתנגדות.
ב"כ הצדדים: מוסכם שההתנגדויות הללו יועלו במסגרת הסיכומים ללא צורך בהפרעה במהלך החקירה הנגדית. חקירה על נושאים לא יהוו וויתור."

14.הנתבעות התייחסו לכך בסיכומיהן וחזרו על התנגדותן לקבלת עדויות שמועה. לפיכך אין לקבל את טענת התובעת כי מאחר ולא היתה התנגדות של הנתבעות להגשת תמלול השיחות כראיה, תוכנן הוכשר. התנגדות כאמור – היתה. החוקר אמנם הובא לעדות, ואף צירף לתצהירו חוות דעת מטעמו, אך לחוקר אין כל ידיעה אישית אודות פרטי המקרה, ומסקנותיו הם מתוך שיחות שערך עם גורמים שונים, כגון הנהג, שכאמור לא הובא לעדות.

15.הלכה היא כי אי הבאת עד חיוני כל כך למתן עדות, מעידה כי לאותו בעל דין חשש כי עדותו תפעל לחובתו.
ראה: ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתתיהו, פ"ד מה (4) 651, 658.

16.זאת ועוד, התובעת גם לא הביאה ראיות אובייקטיביות אחריות לצורך הוכחת האירוע. בין כך, מתמלול השיחה עם הנהג עולה כי הלה ניהל יומן ממנו, בעת הקלטת השיחה על ידי החוקר הפרטי, גולל את מאורעות אותו יום. יומן זה לא הובא כראיה. כן עולה מתמלולי השיחה עם מר גבריאל ועם מר סבחון כי לאחר גילוי הגניבה הנטענת צלמו את מקום החניה ממנה נגנבה המכולה על-פי הטענה, ונטען כי נותרו במקום סימני שמן וריתוך. על סימני הריתוך העיד גם מר סבחון בסעיף 9 לתצהירו. גם צילומים אלה לא הוגשו כראיה על ידי התובעת. התובעת טוענת כי מנהל המבוטחת, מר סבחון העיד כי לאחר שהגיע למקום ראה את סימני הריתוך ויש בכך הוכחה בדבר אירוע הגניבה. אינני מקבלת טענה זו נוכח חסרונם של הצילומים, אשר במצטבר, יחד עם חסרונן של ראיות נוספות מהותיות, כגון עדותו של הנהג, שומטים את הקרקע תחת גרסת התובעת.

מלוא תיק המשטרה, אף הוא לא הוגש כראיה.

אי הבאת ראיה שהיא בהישג יד מעידה שלו הובאה הראיה היתה פועלת כנגד אותו בעל דין שנמנע מלהביאה.
ראה:ע"א 548/79 שרון נ' לוי, פ"ד לה(1) 736, 760.

17.אציין בנוסף כי מהראיות שהוגשו להוכחת האירוע הביטוחי עולים בנוגע למסכת העובדתית שהוצגה. התובעת מסתמכת על כך שסמוך לגילוי האירוע הוגשה על ידי הנהג תלונה למשטרת כפר-סבא. אישור על הגשת תלונה למשטרה אין בו די כדי להוכיח את עצם קרות האירוע. בנוסף, בעניינינו, עיון בשני האישורים שהוגשו בדבר הגשת תלונה, מעלה תהיות נוספות. מאישורים אלה, שהוצאו בבוקר יום 28/1/01, יום גילוי הגניבה הנטענת, עולה כי הגניבה ארעה בחניה ברח' בן יהודה 1 בכפר סבא. עם זאת, כפי שהתובעת כותבת בעצמה (למשל ס' 2.א. לסיכומיה) וכן מראיות אחרות, בין כך קבלה שהגישה התובעת, מחוות-דעת השמאי (עמ' 1 בכותרת "מקום האירוע") וכן כמפורט בגוף חוות הדעת עולה שמדובר בחניון שברח' תע"ש. כפי שהצהירה הנתבעת 1, החניון נמצא ברח' תע"ש 29 בכפר סבא.

התובעת לא נתנה כל הסבר לאי התאמה זו.

18.עוד טוענת התובעת כי בכתב ההגנה ובתצהיר הנתבעת 2 יש לחיזוק לעצם קרות מקרה הגניבה הנטען מהחניון. אינני מקבלת טענה זו. הנתבעת 2 הכחישה בכתב ההגנה את טענות התובעת, והתייחסותה לאירוע הגניבה הינה כאל אירוע נטען ולא כאל אירוע מוכח. כן לא ניתן "לנתק" את האמור בסעיף 7 ובסעיף 8 לכתב ההגנה אליהם מפנה התובעת ממכלול טענותיה של הנתבעת 2. כך גם באשר לאמור בתצהיר.

19.משלא עמדה התובעת בנטל המוטל עליה להוכיח את עצם קרות אירוע הגניבה, משנמנעה מלהביא את הראיות המשמעותיות והרלוונטיות ביותר, ולמעשה לא הוכיחה כי הרכוש נגנב מהחניון, די בכך כדי לדחות את התביעה.

(ב) תשלום התובעת למבוטח .

1.התובעת טוענת כי עצם התשלום ששילמה למבוטחת לאחר שחקרה את האירוע באמצעות חוקר פרטי ועל סמך ממצאיו, מהווה חיזוק לכך שהאירוע הנטען אכן ארע כפי שנטען. לטענה זו אתייחס בהרחבה להלן.

2.לטענתה, הוכיחה החקירה שביצעה כי, הגניבה אירעה וכי למבוטחת לא היה בכך יד, ומשכך היא שילמה למבוטחת על פי הפוליסה ולא כמנדבת. התובעת הפנתה לעדותה של הגב' מדלן ניסן מטעם התובעת וטענה כי הפוליסה נותנת
כיסוי רחב ביותר הכולל גם אחריות מוביל, "אובדן או נזק בלתי צפוי למטען או לכלי הרכב המוביל". כן טענה כי הפוליסה מכסה סחורה בהעברה גם כאשר הסחורה נמצאת בחניית ביניים כפי שאירע בעניינינו, במהלך סוף השבוע. בנוסף טוענת התובע כי על-פי ההלכה הפסוקה, חברת ביטוח, ככלל, אינה משלמת למבוטחיה כמתנדבת.

3.לטענת הנתבעות, התשלומים שביצעה התובעת אינם על-פי הפוליסה והתובעת ביצעה אותם כמתנדבת. לפיכך, לטענתן, לא עמדה התובעת בנטל המוטל עליה לצורך הוכחת תביעת השיבוב. לטענתן לא הגישה התובעת את ג'קט הפוליסה שכן הג'קט שהוגש אינו רלבנטי לפוליסה. זאת ועוד, על-פי הג'קט שהוגש, אין כיסוי לאירוע, שכן הפוליסה מחריגה במפורש "חנייה מחוץ לשעות העבודה". כמו כן לטענתן, הודתה הגב' ניסן בעדותה בחקירתה הנגדית כי תגמולי הביטוח שולמו מכוח היות הסחורה "סחורה בהעברה". לטענתן, משההגדרה שבג'קט לא בוטלה ברשימה, הרי שהיא שרירה וקיימת. עוד נטען, כי הפקידה שהובאה לעדות וכפי שעלה בחקירתה, איננה זו אשר סילקה את התביעה וכי עדותה של הגב' ניסן סותרת את המסמך שבכתב, קרי: הפוליסה. לפיכך טוענות הנתבעות כי גם בשל כך, בלבד, יש לדחות את התביעה.

4.בסיכומי תשובה טוענת התובעת כי אי הגשת התנאים הכלליים (הג'קט) אין בה כדי לשנות שכן בכל שנה יש נוסח פוליסת "ביט" שהוא נוסח שילדי, אליו יכולות להיווסף הרחבות בהתאם לתנאים של כל מבוטח עם המבטחת, וכי תנאי ה"ביט" נועדו רק להרחיב את הכיסוי הביטוחי, ולא לצמצם את התנאים שנקבעו ברשימה כפי שהעידה הגב' ניסן. לטענתה, הסיבה היחידה שבגינה ניתן היה לדחות את הכיסוי הביטוחי היא לו הוכח כי המבוטחת היתה מעורבת בגניבה, אלא שלטענתה, הוכח ההיפך. לטענתה, אין כל רלבנטיות לג'קט משברשימת הביטוח הוגדר "מקרה ביטוח" מסוג "אחריות המוביל" באופן רחב ביותר, ואין הוא כפוף לחריגים הנטענים בקשר לכיסוי "סחורה בהעברה" ולפיכך הגדרת המונח ב"העברה", שבתנאי הביט שצורפו, אינה רלבנטית. כמו טענה כי גם אם תתקבל טענת הנתבעות כי תנאי ה"ביט" חלים הרי שהוכח כי הפוליסה שהוציאה התובעת מכסה סחורה בהעברה, גם כשהסחורה נמצאת בחניית ביניים, במהלך השוטף והרגיל של הפעילות העסקית של המבוטח.

5.התובעת לא צרפה את ג'קט הפוליסה הרלבנטית. כפי שעולה מהרשימה, הפוליסה כפופה לתנאי ביט 1996 "מומ' בזה כי הפוליסה הינה בהתאם לתנאי ביט 1996 המצ"ב" (עמ' 2 לרשימה). למרות זאת, התובעת לא צרפה ג'קט ביט 1996, אלא ג'קט אחר, מהדורת ביט 2001/1, מבלי שהסבירה מה הקשר בינו לבין ביט 1996 ומדוע הוא לא צורף. יתרה על כן, מעיון ברשימה ובג'קט "ביט 2001/1", ברור כי מדובר בג'קט שונה מביט 1996. כך למשל, הרשימה מפנה לסעיפים בג'קט 1996 שאינם מופיעים בביט 2001/1.

6.אינני מקבלת את טענת התובעת לפיה ג'קט ה"ביט" אינו רלוונטי. הג'קט הוא למעשה הפוליסה אליה נלוות "הרשימה" המותאמת ספציפית למבוטח ובה קבועים סכומי הביטוח וכן חריגים או תנאים מיוחדים.
ראה:שחר ולר ביטוח, כרך ראשון עמ' 199 (2005).

7.בנוסף, לו היה ממש בטענות התובעת, לא היתה הרשימה מפנה את הג'קט.

8.התנאי הראשון להוכחת זכות השיבוב, הוא הוכחת חבות חוזית של המבטח כלפי המבוטח על-פי תנאי הפוליסה. משלא הוגש הג'קט, ולא ידוע מה כוללים תנאי "ביט 1996", ממילא לא הוכח התנאי הראשון, מה גם שפוליסת הביטוח היא מסמך מהותי נדרש, בהתאם לסעיף 75 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, ומשכך היה על התובעת לצרף אותו עוד לכתב התביעה. כך כותב בענין זה ירון אליאס בספרו דיני ביטוח, כרך ב' עמ' 551 (2002):

"ג. נטל ההוכחה
25.17 מבטח המגיש תביעת תחלוף כנגד צד שלישי נדרש להוכיח את התגבשות יסודות התחלוף. אין המבטח יוצא ידי חובתו בהוכחת עצם התרחשותו של נזק, אלא עליו להוכיח גם את שיעורו. מבטח שכשל בהוכחת שיעור הנזק שנגרם למבוטח כתוצאה ממעשהו של הצד השלישי עלול לצאת וידיו על ראשו. סכום התגמולים ששולם למבוטח, כשלעצמו, אינו מהווה הוכחה מספיקה לשיעור הנזק שבאחריותו של הצד השלישי.

25.18 פוליסת הביטוח מהווה "מסמך מהותי" כמשמעו בתקנה 75 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984. מבטח שאינו מצרף את הפוליסה לכתבי טענותיו מסתכן, אפוא, במחיקת תביעת התחלוף. הטעם המונח ביסוד דרישה זו, כפי שהבהיר בית המשפט באחד המקרים, הוא טעם מהותי, שהרי זכויותיו וחובותיו של המבטח כלפי הצד השלישי נגזרות מתנאיה של הפוליסה."

9.התובעת לא צרפה את ג'קט הפוליסה, וממילא לא עמדה בנטל המוטל עליה.
ראה:ת"א (נצרת) 399/94 אררט חב' לביטוח נ' אינג' שמעיה בן, "נבו" מאגר משפטי (14/1/2002);
ת"א (חיפה) 9993/93 לה נסיונל חברה לביטוח בע"מ נ' פלגי מים בע"מ, "נבו" המאגר המשפטי (16/7/2007).

10.אי הבאת ראיה שהיא בהישג יד מעידה שלו הובאה הראיה היתה פועלת כנגד בעל הדין שנמנע מלהביאה.
ראה:ע"א 548/79 שרון נ' לוי, פ"ד לה(1) 736, 760.

11.למעלה מן הצורך אציין כי גם לו הג'קט השגוי שהוגש היה הג'קט הנכון, ולא כך היא, הרי שספק אם ניתן היה
לקבל את טענות התובעת. כפי שטענה התובעת בכתב התביעה, היא ביטחה את המבוטחת בפוליסה לביטוח סחורה בהעברה, ושילמה לה מכה זה שהסחורה היתה בהעברה. כך גם העידה הגב' ניסן מטעם התובעת (עמ' 17 לפרוטוקול שורות 17 – 18). כן העידה שהפוליסה שהוציאה התובעת למבוטחת היתה מסוג "סחורה בהעברה".

12.בחקירה החוזרת העידה הגב' ניסן כי ההרחבה שניתנה למבוטחת היתה "כל הסיכונים אחריות המוביל". הטענה וההסבר המפורשים לכך שמדובר בפוליסת "אחריות מוביל", עלה לראשונה בסיכומי התשובה של התובעת.

13.נוסף על כן, וכאמור, לא הוגש הג'קט המתאים ממנו ניתן ללמוד על נכונות טענות התובעת בהקשר זה.

14.אילו הוגש הג'קט המתאים, הרי שברשימה אין כל ביטוי לכך כי היא מבטלת את ההגדרות שבג'קט ובכלל זה את ההגדרה של "בהעברה". נהפוך הוא, הרשימה מתייחסת להגדרת "בהעברה" וקובעת: "בהגדרת "בהעברה" יתווספו המלים כולל טעינה ופריקה".

15.לגופו של עניין וכאמור, לו היה חל הג'קט שהוצג, היה מקום לדיון בשאלה הפרשנית האם החנייה הנטענת של המבוטחת בחניון היא בגדר חניה "מחוץ לשעות העבודה" אם לאו. במצב דברים זה היה צורך לשקול מספר שיקולים נוגדים. מחד, ההנחה, כי אין זה ממנהגן של חברות הביטוח לשלם למבוטחיהן כמתנדבות.
ראה:ע"א 7148/94 הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ נ' חברת השמירה בע"מ, פ"ד נ (4) 567;
יפרח וחרל"פ, שם בעמ' 395.

כמו כן, במקרים בהם הפוליסה ניתנת לפרושים שונים, והמבטח מעדיף את הפירוש המטיב עם המבוטח, הצד השלישי לא יורשה "לפשפש" בשיקוליו.
ראה:אליאס, שם בעמ' 542 – 543.
פס"ד הכשרת היישוב שלעיל.

מאידך היה צורך לשקול את אומד דעת הצדדים ולשון הפוליסה.

16.עם זאת ולאור העובדה שלא הוכחה כי קרות מקרה הביטוח וגניבת המכולה מהחניון וכן לא הוצגה הפוליסה הרלבנטית, אינני נדרשת לסוגיה זו.

ג. פסיקתא .

לאור כל האמור לעיל, נדחית התביעה.

התובעת תשלם לכל אחת מהנתבעות הוצאות משפט, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום תשלום ההוצאות על ידי הנתבעות ועד למועד התשלום בפועל, וכן תשלם לכל אחת מהנתבעות שכ"ט עו"ד בסך 7,500 ₪ (סה"כ 15,000 ₪) בתוספת מע"מ, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

לנוכח דחיית התביעה מתייתר הדיון בהודעות צד ג' והן נמחקות ללא צו להוצאות.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. ביטוח גניבת ציוד

  2. ביטוח גניבת נגרר

  3. ביטוח גניבת מכולה

  4. ביטוח גניבת משאית

  5. ביטוח גניבת חפצים

  6. ביטוח גניבה במפעל

  7. ביטוח גניבת סחורה

  8. ביטוח גניבת בובקט

  9. אי התקנת אזעקה בעסק

  10. ביטוח גניבת מחשבים

  11. ביטוח גניבת מחפרון

  12. ביטוח גניבה מחניון

  13. ביטוח גניבת תכשיטים

  14. ביטוח גניבת טייפ רכב

  15. ביטוח גניבה אתר בניה

  16. ביטוח גניבה של משאית

  17. ביטוח גניבת רכב מסחרי

  18. ביטוח גניבת רדיו לרכב

  19. ביטוח גניבת רכוש דירה

  20. ביטוח גניבת מנוע סירה

  21. ביטוח גניבה פריצה ושוד

  22. ביטוח גניבת רכב פרמיות

  23. ביטוח גניבת רכב משועבד

  24. ביטוח גניבת רכב מפתחות

  25. ביטוח גניבת רכב מחניון

  26. ביטוח גניבת מצלמת וידאו

  27. ביטוח גניבת רכב עם מפתחות

  28. ביטוח גניבת רכב מחיר מחירון

  29. ביטוח גניבת רכב מפתחות בכספת

  30. ביטוח גניבת רכב מהחניה בעבודה

  31. ביטוח אלומה לחבר מושב

  32. אזעקה לא תקינה ביטוח גניבת רכב

  33. ביטוח גניבת רכב מחירון יצחק לוי

  34. ביטוח גניבת מכונית הסכם פוליגרף

  35. ביטוח גניבת מכונית חניה ליד הבית

  36. ביטוח גניבת רכב ירידת ערך תאונות קודמות

  37. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון