ביטוח גניבת תכשיטים

מבוא

1. זוהי תביעה לקבלת הפרש סכומי ביטוח מהנתבעת-המבטחת, בעקבות גניבת תכשיטים מדירת התובעים.

עיקר העובדות והטענות הצריכות לתובענה

2. בתאריך 22.6.01 נפרצה דירת התובעים ונגנב ממנה רכוש, שעיקרו היה תכשיטים.

3. לתובעים היה ביטוח אצל הנתבעת במסגרת פוליסת "הכל-בה לדירה" (להלן: "הפוליסה"), בתקופה הרלוונטית לתביעה.

4. הנתבעת פיצתה את התובעים בסכום של 68,843 ש"ח. הפיצוי ניתן על-ידי הנתבעת בהתאם לרשימת תכשיטים ושוויים שהיתה מצורפת לפוליסת הביטוח, שהיתה דו"ח של חברת "גמולב - שמאות כללית בע"מ" מיום 28.2.99 (להלן: "דו"ח גמולב"), וחוות דעת השמאי ספי קוזי ממשרד "אורי נס בע"מ", שאימץ את ההערכות שמופיעות בדו"ח גמולב.

5. התובעים טוענים כי שווי התכשיטים המבוטחים שנגנבו היה גבוה יותר מהשווי הנקוב בדו"ח גמולב.

עוד טוענים התובעים, כי נגנבו מהם גם תכשיטים נוספים שלא נכללו ברשימה - דו"ח גמולב, ואף הם היו מבוטחים, לטענתם, במסגרת פוליסת הביטוח, ולא קיבלו פיצוי בגינם.

6. הנתבעת טוענת מנגד, כי דו"ח גמולב נקבע בפוליסה כרשימת התכשיטים המבוטחים המחייבת את הצדדים לעניין פירוט התכשיטים המבוטחים ושוויים כמפורט בה, וכי היא פיצתה את התובעים בהתאם לרשימה זו.

7. להשלמת התמונה יצויין, כי הנתבעת פיצתה את התובעים גם בגין טובין אחרים שנגנבו מהדירה באותו ארוע וכן בגין נזק למבנה, ועל כך אין לתובעים כל טענות.

דיון

שווי התכשיטים המבוטחים

8. בתוספת לפוליסת הביטוח, בעמוד הראשון, תחת הכותרת:"תאור הכיסוי/פרטי הכיסוי", נכתב: "פרק 6 - ביטוח כל הסיכונים. סך הכל תכשיטים ושעוני יד כמתואר להלן: בהתאם לדו"ח גמולב מיום 28.2.99 הנמצאת בתיק החברה-80,000 ש"ח". (נספח א' לתצהיר התובע - ת/1).

9. היתה, אם כן, הסכמה בין התובעים ובין הנתבעת ולפיה התכשיטים המבוטחים בפוליסה הינם בהתאם לדו"ח גמולב מיום 28.2.99. גובה הביטוח נקבע להיות 80,000 ש"ח.

10. בדו"ח גמולב מופיעה רשימה מפורטת של תכשיטים ושעונים. לצד כל תכשיט ושעון מופיעה הערכת התכשיט, כשסכום כל התכשיטים, כולל השעונים, הינו 70,250 ש"ח (מוצג נ/1, עמ' 3).

11. את דו"ח גמולב הביא לנתבעת סוכן הביטוח של התובעים, שהוא סוכנם מזה כ-40 שנה. סוכן זה שלח לביתם של התובעים את הסוקר מטעם חברת גמולב בתאריך 28.2.99, לצורכי פוליסת הביטוח שהיתה לתובעים בשנה שקדמה
לארוע הגניבה, אצל הדר חברה לביטוח בע"מ (פרוט' מיום 5.12.05, עמ' 11, שו' 16-19).


12. סוכן הביטוח של התובעים העביר לחברת הביטוח איילון-הנתבעת, את הדו"ח של חברת גמולב לצורכי עשיית פוליסת הביטוח דנן, בשנת 2001 (מיום 1.1.01 עד 31.12.01).

13. התובע הודה בחקירתו כי הוא ידע שסכומי הביטוח הנקובים בפוליסה משמשים לצרכי תשלום תגמולי ביטוח למקרה של נזק, וכי בגלל זה הוא עשה ביטוח על מנת לכסות את עצמו, והיה חשוב לו שהסכומים יהיו נכונים (עמ' 12, שו' 17-20).

14. התובע אישר כי הוא קיבל את פוליסת הביטוח (עמ' 12, שו' 24-25). התובע אמר בתחילה בעדותו כי הוא לא זוכר אם הוא בדק את הסכומים שבפוליסת הביטוח (עמ' 12,שו'11-14). אולם בהמשך אמר התובע, כי הוא בדק את הסכומים (עמ' 12, שו' 27). יחד עם זאת, אמר התובע כי הוא סמך על הסוכן שאמר שזה בסדר (עמ' 12, שו' 28).

15. התובע הודה, אפוא, כי קיבל את פוליסת הביטוח, והודה כי הוא ראה את הסכומים הנקובים בפוליסה. בפוליסה נכתב במפורש כי ביטוח התכשיטים הינו בהתאם לדו"ח גמולב מיום 28.2.99. זהו ההסכם המחייב שנעשה בין הצדדים. התובע לא יכול, על כן, לטעון כיום כנגד חברת הביטוח כי דו"ח גמולב איננו משקף את השווי הנכון של התכשיטים.

צודקת הנתבעת בטענתה כי בעניננו אין זה משנה אם ההערכות שמצויינות בדו"ח גמולב הינן מדוייקות (אף שחלק לא קטן של ההערכות היה דומה למחירי התכשיטים שטוענים התובעים). מה שחשוב הוא שפוליסת הביטוח קבעה את דו"ח גמולב, על פירוט התכשיטים והערכתם כמופיע בו, כמחייב את הצדדים לעניין הביטוח של התכשיטים. התובע ראה את הדברים כתובים בפוליסה ואת סכום הביטוח של התכשיטים, ולא אמר דבר. בכך הסכימו התובעים לתנאי הפוליסה ולביטוח התכשיטים כפי האמור בפוליסה.

בע"א 682/82 יוסף בן אריה נ' סהר חברה לביטוח בע"מ, פ"ד ל"ז (3) 589, נפסק: "אף אם נראית הפוליסה כולה כהצעה חדשה, הרי משקיבל אותה המערער לידיו מבלי להגיב על תכנה ושילם את דמי הביטוח, יש מקום לראותו כמי שבהתנהגותו אכן קיבל את ההצעה החדשה, או לפחות כמושתק מלטעון אחרת".(עמ' 598 ז).

ובהמשך: "התנהגותו של המערער לאחר קבלת הפוליסה לידיו יוצרת מצב של הסכמה וקיבול לתכנה, ועל כן מנוע כעת המערער מלטעון שלא ידע על פרטי ההצעה החדשה שבפוליסה ולא התכוון להסכים להם" (עמ' 599 ד).

דו"ח גמולב מחייב, על כן, את התובע, כמבוטח, כמו גם את הנתבעת, כמבטחת, ושני הצדדים קשורים בו ומחוייבים על פיו.

16. התובע גם שילם לנתבעת פרמיית ביטוח בגין שווי התכשיטים על בסיס דו"ח גמולב. ברשימה של הפוליסה נכתב: "פרמיה לנ"ל מעל 10% מסכום ביטוח התכולה - 4.5%" (נספח א' לת/1).

סכום ביטוח התכולה בפוליסה הוא 340,000 ש"ח. 10% מסכום זה הינו 34,000 ש"ח. מאחר וביטוח התכשיטים הועמד על סכום של 80,000 ש"ח, הוסיף התובע פרמיה בשיעור של 4.5% בגין הסכום שמעל 10% מסכום ביטוח התכולה ועד לסכום של 80,000 ש"ח. זהו סכום הביטוח בגין התכשיטים, ולא מעבר לו.

בע"א 572/89 מוסה עדני ובניו בע"מ ואח' נ' סהר חברה ישראלית לביטוח בע"מ, פ"ד מ"ז (2) 179, 188ד, נאמר, אם כי בעניין אחר: "ההגיון מורה שגובה הפרמיה הוא עניין כזה (ענין מהותי - א.מ.) - הן במישור תוכן החוזה (בהשפיעו על סוג החיסוי ועל גובה התשלום שמוכנה החברה לשלם במסגרתו), והן במישור עצם כריתת החוזה, במקרים שאין הסכמה בין המבוטח והמבטח על היחס בין גובה הפרמיה ובין סוג הכיסוי ו/או גובה דמי הביטוח".


במקרה דנן נקבע גובה הפרמיה בגין ביטוח התכשיטים על 4.5% לגבי הסכום שמעל 10% מסכום ביטוח התכולה ועד 80,000 ש"ח. סכום ביטוח זה נקבע כסכום הביטוח המירבי לביטוח התכשיטים. כך גם חושבה ושולמה הפרמיה בגין ביטוח זה.

17. אינני מקבל טענת התובע כאילו סוכן הביטוח שלו התרשל בכך שמסר לנתבעת את דו"ח גמולב לצורכי ביטוח התכשיטים. סוכן הביטוח אינו יכול לדעת, ואינו צריך לדעת, אם הסכומים המפורטים בדו"ח גמולב מדוייקים, אם לאו. הסוכן שלח את הסוקר מטעם גמולב לביתם של התובעים. הסוכן עצמו אינו יודע אלו תכשיטים נמצאים בבית התובעים ומהו שוויים. זהו עניינם של התובעים לומר אם הערכת התכשיטים שבדו"ח מדויקת. אפשר אולי שהתובעים לא ראו את הסקר מיד לאחר שנעשה, כטענת התובע, אף שהסוקר אמר שעותק מהדו"ח צריך היה להשלח אליהם. מה שודאי הוא, שהתובעים ראו את הפוליסה של חברת איילון בטרם הפריצה לדירה וגניבת התכשיטים, והם ידעו שדו"ח גמולב הוא הבסיס לביטוח התכשיטים בסכום שננקב בפוליסה ושתקו בעניין זה.

אם התובעים לא אמרו דבר בעניין סכום הערכת התכשיטים שנקבעה בפוליסה, מדוע סוכן הביטוח צריך היה לחשוב שסכום הביטוח של התכשיטים הינו נמוך מדי? מה עוד שהסוכן אינו מכיר את תכשיטי התובעים.


זאת ועוד, דו"ח גמולב נעשה, כאמור, ביום 28.2.99, עשרה חודשים בלבד לפני שנעשתה הפוליסה החדשה אצל הנתבעת. הדו"ח לא היה, אפוא, ישן. גם מבחינה זו, לא צריך היה הסוכן לחשוב שיש צורך לעדכן את הדו"ח או שההערכות שבו אינן מעודכנות, כשמדובר בפרק זמן קצר של פחות משנה.

בהערת אגב יצויין, כי התובעים לא הגישו תביעה נגד סוכן הביטוח בגין רשלנות, או בגין כל עילה אחרת.

תכשיטים שלא הופיעו בדו"ח גמולב

18. בהמשך לקביעתי הקודמת כי דו"ח גמולב מחייב את הצדדים, מאחר ועל פי תנאי הפוליסה בוטחו התכשיטים בהתאם לדו"ח זה, מתחייבת גם הקביעה כי תכשיטים שלא הופיעו בדו"ח גמולב, אינם מבוטחים בפוליסה.

19. התובע אישר בעדותו כי היו תכשיטים שנקנו על ידי התובעים לאחר שנעשה דו"ח גמולב (עמ' 13, שו' 29-30).

התובע אישר כי הוא לא הודיע לסוכן הביטוח על רכישת התכשיט לאחר הסקר. התובע אמר כי היתה זו טעות של אשתו שהיא לא הודיעה לסוכן על כך (עמ' 14, שו' 3-7).

20. התובע טען כי בעת שהיה אצלו הסוקר מטעם חברת גמולב, היו לו תכשיטים בכספת בבנק ולא בדירה, אף שלטענתו את כל הדברים החשובים הוא הביא לדירה (עמ' 13, שו' 8, שו' 17-18, שו' 20; עמ' 14, שו' 14, שו' 26).

התובע הודה כי הוא לא הציג את התכשיטים שהיו בבנק לסוקר שהיה בביתו (עמ' 15, שו' 10).

21. ושוב, מאחר שהתובע לא הציג בפני הסוקר את התכשיטים שהיו לו בכספת בבנק ולא אמר לו דבר על קיומם, וכמו כן לא ביקש שהסוקר יבוא פעם נוספת על מנת שיוכל להציג בפניו את התכשיטים האלה, וגם לא ביקש להוסיף מאוחר יותר את התכשיטים שלא היו בבית לדו"ח גמולב או להגדיל את סכום הביטוח, אין התובע יכול להלין על הנתבעת בגין כך שתכשיטים אלו לא נכללו בביטוח על פי הפוליסה, ביטוח שנשען על פירוט התכשיטים המופיעים בדו"ח גמולב.

22. טענת התובע שסוכן הביטוח ידע על התכשיטים שהיו בכספת, נטענה בעלמא בלבד. התובעים לא תבעו את סוכן הביטוח ולא הזמינו אותו להעיד מטעמם, ולטענה הנ"ל אין כל תימוכין. התובע אף לא העלה טענה זו בתצהירו.

23. התובעים טוענים עוד, כי פוליסת הביטוח מבטחת את התכשיטים בשני ביטוחים שונים. הביטוח האחד הוא הביטוח המופיע בדף הראשון של התוספת לפוליסה, שתקרתו 80,000 ש"ח, והוא על פי פרק 6 בפוליסה - ביטוח "כל הסיכונים". לגבי ביטוח זה, סכום הביטוח הוא אכן הסכום הנקוב ברשימה, כאמור בפרק 6, בסעיף 4. ב'. 2 בגוף הפוליסה (נספח א' לת/1, עמ' 8).

התובעים טוענים כי הסכום ששולם להם על ידי הנתבעת בגין התכשיטים הגנובים על פי דו"ח גמולב, נעשה לפי פרק 6 בפוליסה, והוא מוצה בתשלום שקיבלו מהנתבעת בגין התכשיטים שמופיעים בדו"ח זה.

ואולם לטענת התובעים, ישנו בפוליסה ביטוח נוסף לתכשיטים והוא בפרק 2 - ביטוח תכולת הדירה, בסעיף 1. י"ד, האומר: "לסכום הגבוה מהשעור הנקוב, להלן, מתוך סכום ביטוח התכולה: ... 8.: "תכשיטים וכלי זהב- 10% בסה"כ ועד 2% לפריט; (נספח א' לת/1).

התובעים טוענים כי פרק 2 בפוליסת הביטוח יוצר ביטוח נוסף של התכשיטים, ועל כן התכשיטים שנגנבו מביתם ושלא נכללו ברשימה המפורטת בדו"ח גמולב, מבוטחים בכל זאת במסגרת הכללית של פרק 2 הנ"ל, המדבר על ביטוח תכשיטים וכלי זהב בשיעור 10% מסכום ביטוח התכולה.

התובעים טוענים כי גם על פי תקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (תנאי חוזה לביטוח דירות ותכולתן) התשמ"ו-1986, הם זכאים לתשלום עבור פריטים שהיו בדירה ביום הגניבה, גם אם לא הופיעו ברשימה שבדו"ח גמולב.

24. הנתבעת טוענת כי התובעים מפרשים את פוליסת הביטוח שלא כהלכה. הנתבעת מפנה לסיפא של סעיף 1. י"ד. בפרק 2 של הפוליסה, האומרת: "אלא אם צויינו ברשימה סכומי ביטוח מיוחדים לגבי פרטי תכולה מהמנויים בסעיף זה לעיל".

לטענת הנתבעת, רק אם אין רשימה שבה פורטו סכומי ביטוח מיוחדים, אז ישנו הביטוח בפרק 2 אשר מבטח את התכשיטים בגובה 10% מסכום ביטוח התכולה בהגבלה של 2% לכל פריט. ואולם אצלנו ישנה רשימה ובה סכומי ביטוח מיוחדים, והיא מופיעה בדף הראשון של התוספת לפוליסה, שם נכתב כי התכשיטים מבוטחים בהתאם לדו"ח גמולב מיום 28.2.99.

הנתבעת טוענת עוד, כי אילו טענת התובעים הייתה נכונה, פירוש הדבר הוא שיש להם ביטוח על התכשיטים בסכום של 80,000 ש"ח, וביטוח נוסף בסכום של 34,000 ש"ח, שהוא 10% מסכום ביטוח התכולה, ובסה"כ 114,000 ש"ח,
ופרשנות זו של הפוליסה אינה נכונה.

כמו כן מפנה הנתבעת לכך שפרמיית הביטוח בגין התכשיטים חושבה ושולמה בגין סכום ביטוח שהוא 80,000 ש"ח, כמפורט בדף הראשון של הפוליסה, ולא מעבר לכך.

25. אני מסכים עם טענתה הנ"ל של הנתבעת. התובעים אכן מפרשים את פוליסת הביטוח בצורה לא נכונה. פרק 2 בפוליסת הביטוח, בסעיף 1. י"ד. אמנם מדבר על ביטוח תכשיטים וכלי זהב בשעור של 10% מסכום התכולה, אולם הסיפא שבסעיף זה מסייגת את האמור בסעיף בצורה מפורשת וברורה, בכתבה: "אלא אם צויינו ברשימה סכומי ביטוח מיוחדים לגבי פריטי תכולה מהמנויים בסעיף זה לעיל".

במקרה שלנו צויינו ברשימה סכומי ביטוח מיוחדים, כפי שנכתב בצורה מפורשת בדף הראשון של התוספת לפוליסה, והוא דו"ח גמולב. אמנם דו"ח גמולב מצויין במסגרת פרק 6 - ביטוח כל הסיכונים, ואולם, פרק 2 בגוף הפוליסה המדבר על ביטוח תכולת הדירה ועל ביטוח התכשיטים בשעור 10% מתכולת הדירה, קובע סייג כללי והוא, שאם ישנה רשימה ובה מצויינים סכומי ביטוח מיוחדים, לא יחול הביטוח האמור בפרק 2, אלא סכומי הביטוח המפורטים ברשימה.

26. זאת ועוד, בדף הראשון של הפוליסה, תחת הכותרת: "תיאור הכיסוי/פרטי הכיסוי", בהמשך לשורה המתחילה במילים: "פרק 6 - ביטוח כל הסיכונים", ששם נכתב כי התכשיטים והשעונים הינם בהתאם לדו"ח גמולב, נכתב עוד, בסוגריים, כדלקמן: "התכשיטים ושעוני היד המבוטחים בפרק זה, נכללים בסכום הביטוח של פרק 2 דלעיל".

האמור לעיל מחבר את ביטוח התכשיטים בפרק 6 של הפוליסה - "כל הסיכונים", עם ביטוח התכשיטים בפרק 2 שבפוליסה - "ביטוח תכולת הדירה", וכולל את ביטוח התכשיטים במסגרת אחת. אפשר לראות מכאן בבירור שאין מדובר בשני ביטוחים שונים, ובשני ראשי נזק נפרדים שהאחד נוסף על השני, כפי שטוענת ב"כ התובעים, אלא בביטוח כולל בסכום שנקבע כתקרה, בהתאם לדו"ח גמולב.

27. התובעים מפנים לתקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (תנאי חוזה לביטוח דירות ותכולתן), התשמ"ו-1986. אולם גם בתקנות אלה, שבהן מופיע נוסח הפוליסה התקנית, נכתב בפרק ב' - "ביטוח התכולה", סעיף 5: "הגבלת אחריות המבטח לגבי פריטי תכולה מסוימים", כדלקמן: "אם לא צויינו במפרט במפורש סכומי ביטוח נפרדים לגבי פריטי התכולה המנויים להלן, יהיו תגמולי הביטוח בעד אובדן הנזק לגבי כל אחד מהם מוגבלים במסגרת סכום ביטוח התכולה כלהלן: ...ט.תכשיטים וכלי זהב - עד 10% מסכום ביטוח התכולה ועד 2% לפריט".

גם בפוליסה התקנית נאמר, אפוא, כי אם מצויינים במפרט סכומי ביטוח מיוחדים לגבי פריטי תכולה המצויינים בפרק ב', סעיף 5, הכולל גם תכשיטים וכלי זהב, יהיו סכומי הביטוח כפי המפורט במפרט.

28. סוף דבר; התובעים מבקשים לקבל מהמבטחת סכום גבוה יותר מסכום הביטוח שבו בוטחו התכשיטים שלהם בפוליסת הביטוח. לתובעים לא היה ביטוח בפוליסה בשווי גבוה יותר מזה שננקב בדו"ח גמולב וגם לא לגבי תכשיטים אחרים, נוספים, שאינם מנויים כלל בדו"ח גמולב. התובעים לא הודיעו מעולם לנתבעת על שווי אחר של התכשיטים מזה שצויין בדו"ח גמולב ולא הודיעו על תכשיטים נוספים על אלה שמפורטים בו, ואין הם יכולים להלין על המבטחת אשר נתנה להם פיצוי מלא בגין התכשיטים כפי שפורטו והוערכו בדו"ח גמולב, אשר שימש בסיס מוסכם לכיסוי הביטוחי בעניין זה.

סיכום

29. תביעת התובעים נגד הנתבעת, נדחית.

30. בנסיבות העניין, ישלמו התובעים לנתבעת החזר הוצאות העדים שנפסקו במהלך הדיון ובנוסף, שכ"ט עו"ד בסך 2,500 ש"ח, בתוספת מע"מ, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה למדד מהיום ועד התשלום בפועל.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. ביטוח גניבת ציוד

  2. ביטוח גניבת נגרר

  3. ביטוח גניבת מכולה

  4. ביטוח גניבת משאית

  5. ביטוח גניבת חפצים

  6. ביטוח גניבה במפעל

  7. ביטוח גניבת סחורה

  8. ביטוח גניבת בובקט

  9. אי התקנת אזעקה בעסק

  10. ביטוח גניבת מחשבים

  11. ביטוח גניבת מחפרון

  12. ביטוח גניבה מחניון

  13. ביטוח גניבת תכשיטים

  14. ביטוח גניבת טייפ רכב

  15. ביטוח גניבה אתר בניה

  16. ביטוח גניבה של משאית

  17. ביטוח גניבת רכב מסחרי

  18. ביטוח גניבת רדיו לרכב

  19. ביטוח גניבת רכוש דירה

  20. ביטוח גניבת מנוע סירה

  21. ביטוח גניבה פריצה ושוד

  22. ביטוח גניבת רכב פרמיות

  23. ביטוח גניבת רכב משועבד

  24. ביטוח גניבת רכב מפתחות

  25. ביטוח גניבת רכב מחניון

  26. ביטוח גניבת מצלמת וידאו

  27. ביטוח גניבת רכב עם מפתחות

  28. ביטוח גניבת רכב מחיר מחירון

  29. ביטוח גניבת רכב מפתחות בכספת

  30. ביטוח גניבת רכב מהחניה בעבודה

  31. ביטוח אלומה לחבר מושב

  32. אזעקה לא תקינה ביטוח גניבת רכב

  33. ביטוח גניבת רכב מחירון יצחק לוי

  34. ביטוח גניבת מכונית הסכם פוליגרף

  35. ביטוח גניבת מכונית חניה ליד הבית

  36. ביטוח גניבת רכב ירידת ערך תאונות קודמות

  37. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון