ביטוח חובה רישיון נהיגה זר


1. בתאריך 24.6.2005 בשעה 03:30 לפנות בוקר לערך, רכב התובע 1, סולואגה אנדרס פיליפה [להלן – "התובע"] על אופנועו בכביש החוף, בסמוך לכפר שמריהו, כאשר הוא מרכיב את אשתו, סולואגה ויויאן גריחלבה, מאחור. שניהם אזרחים קולומביאניים, היו באותה עת עובדים זרים חוקיים בישראל, והתגורר כאן מספר שנים.

בצאתם מן המנהרה שבצומת כפר שמריהו, ארעה תאונת דרכים [להלן – "התאונה"].

בתאונה הייתה מעורבת גם משאית מספר רישוי 25-374-18 [להלן – "המשאית"] בה נהג שטינברגר אהרון, הוא הנתבע 1, ואשר השימוש בה היה מבוטח בשומרה חברה לביטוח בע"מ, היא הנתבעת 2.

2. כתוצאה מהפגיעה בתאונה, נהרגה אשתו של התובע, סולואגה ויויאן גריחלבה [להלן – "המנוחה"], שעיזבונה הוא התובע מס' 2 בתביעה הנדונה, וגם התובע נפגע קשה בגופו.

3. התביעה דנן הוגשה על ידי התובע, עזבון המנוחה ובנם הקטין של התובע והמנוחה, אריק גריחלבה, שהינו התובע 3 [להלן – "הקטין"] כתלוי במנוחה, לפיצויים בגין נזקי הגוף שאונו להם בתאונה.

4. טענות התביעה
מלכתחילה, הוגשה התביעה נגד נהג המשאית ומבטחתו.

תביעת התובע נגד הנתבעים התבססה על פקודת הנזיקין, שכן במועד התאונה, הסתבר כי לא הייתה ברשות התובע פוליסת ביטוח חובה בת תוקף, וזאת לטענתו, מחמת טעות, ועל כן סבר כי אינו זכאי לתבוע לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975 [להלן – "חוק הפיצויים"].

בתביעתו טען התובע כי שיצא מן המנהרה, בעודו בנתיב הימני, יצאה המשאית מכיוון כפר שמריהו ורצתה להשתלב בתנועה, מבלי שצייתה לתמרור מתן זכות קדימה שהיה בדרכה ופגעה באופנוע מאחור בעצמה רבה.

תביעתו נגד הנתבעת 2 התבססה על הוראות סעיף 3 לפקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש), תש"ל-1970, לפיהן הוצאה למשאית פוליסת ביטוח שביטחה את בעל הרכב ואת הנוהג בו גם מפני חבות שהם עלולים לחוב בה לפי פקודת הנזיקין.

תביעת עזבון המנוחה ותביעת התלוי של הקטין הוגשו בהתבסס על הוראות סעיף 3(ב) לחוק הפיצויים בהיות התאונה, תאונה מעורבת.

5. בכתב ההגנה שהגישו הנתבעים 1-2 נטען כי לתובעים עילת תביעה לפי חוק הפיצויים, נגד קרנית, הקרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, ועל פי עקרון ייחוד העילה, אין לתובעים, ובעיקר לתובעים 2-3, עילה לפי פקודת הנזיקין, ואף התובע זכאי לתבוע מקרנית, במסגרת תביעת התלויים. הנתבעים אף הכחישו הטענה כי מדובר ב"תאונה מעורבת". בנוסף, הכחישו הנתבעים את אחריותו הנטענת של הנתבע 1 לתאונה, והטילו את מלא האחריות להתרחשותה על התובע.

6. לאור טענות הנתבעים 1-2 בכתב הגנתם, עתרו התובעים להתיר להם לתקן את כתב התביעה, על ידי הוספת הפול – המאגר הישראלי לביטוח רכב [להלן – "הפול"] אשר הוציאה לאופנוע עליו רכב התובע תעודת ביטוח חובה, וקרנית, קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים [להלן – "קרנית"], כנתבעים נוספים, ומבוקשם ניתן להם.

7. טענות התביעה בכתב התביעה המתוקן
בכתב התביעה המתוקן ביסס התובע את תביעתו האישית על הוראות חוק הפיצויים. תביעתו הופנתה כנגד הפול, כמבטחת השימוש באופנוע במועדים הרלבנטיים לתאונה, ולחילופין, אם ייקבע כי לאופנוע לא היה קיים כיסוי ביטוחי, הרי שקמה לו לטענתו, עילת תביעה כלפי קרנית, מכוח הוראות סעיף 7א' לחוק הפיצויים.

לחילופין, חזר התובע על טענותיו כלפי הנתבעים 1-2, המבוססות על פקודת הנזיקין, בראותו את הנתבע 1 אחראי להתרחשות התאונה.

באשר לתביעת העיזבון והתלוי, נטען כי המנוחה הועפה מן האופנוע ואז נדרסה על ידי המשאית, כך שבענייננו חלות הוראות סעיף 3(ב) לחוק הפיצויים בדבר תאונה מעורבת.

לחילופין – לאור הכחשת הנתבעים 1-2 את אחריותם לפי סעיף 3(ב) לחוק הפיצויים, נטען בכתב התביעה המתוקן, כי קמה לתובעים 2-3 עילת תביעה מול הפול וקרנית, כאשר בית המשפט התבקש להכריע, מי מכל הנתבעים אחראי לפצות את עזבון המנוחה ותלוייה.

8. טענות ההגנה
טענות הנתבעים 1-2 בכתב ההגנה המתוקן
הנתבעים 1-2 חזרו על טענתם בדבר עקרון ייחוד העילה, לפיו לתובעים קיימת עילת תביעה לפי חוק הפיצויים כנגד קרנית. הנתבעים 1-2 שבו והכחישו כי מדובר ב"תאונה מעורבת" וטענו כי האופנוע החליק על הכביש, וכתוצאה מכך נפגע התובע בגופו, מבלי שהיה כל מגע עם המשאית, ועל כן על תביעת התובע 1 לא חלות הוראות סעיף 3(ב) לחוק הפיצויים.

באשר לתביעתו האישית של התובע 1, שהתבססה על פקודת הנזיקין, הנתבעים 1-2 שבו והכחישו את אחריותו של הנתבע 1 להתרחשות התאונה, ובאשר לפגיעת המשאית במנוחה, הרי שמדובר בתאונה בלתי נמנעת מבחינת נהג המשאית.

טענות ההגנה של הנתבע 3 – הפול
הפול, שנתבעה במסגרת חוק הפיצויים, טענה בפתח הגנתה, כי דין התביעה נגדה להידחות באשר במועד התאונה נהג התובע באופנוע בלא שהיה לו רישיון נהיגה ישראלי תקף ו/או רישיון נהיגה תקף בכלל, ועל כן, בהסתמך על הוראות סעיף 7 לחוק הפיצויים, אין עילה נגדה.

טענות ההגנה של הנתבעת 4 – קרנית
קרנית טענה כי אין לתובעים עילת תביעה נגדה מאחר וקיימת להם עילת תביעה כלפי מבטחת השימוש באופנוע, הפול, אשר הוציאה לתובע פוליסת ביטוח ל"נהג נקוב בשם" על שם התובע, ועל כן מן הסתם ידעה, או שיש לראותה כמי שידעה, שהתובע הינו בעל רישיון נהיגה בינלאומי, ועל כן לא תוכל להיבנות מן הטענה כי אין כיסוי ביטוחי לתובע בהעדר רישיון נהיגה ישראלי בר תוקף, וגם מכוח דיני החוזים בכלל ודיני חוזי הביטוח בפרט, מנועה הפול מלטעון כלפי התובע כל טענה שעניינה אי התאמת רישיון הנהיגה אותו החזיק התובע לדרישות הפוליסה.

לחילופין, אם ייקבע כי התובע נהג באופנוע בהיותו חסר ביטוח, אין לו עילת תביעה אישית כנגד קרנית, ובענייננו לא חלות הוראות סעיף 7א' לחוק, והתובע ידע, או שהיה עליו לדעת, כי אין כיסוי ביטוחי לשימושו באופנוע.

מכל מקום, באם ייקבע כי התובע נהג ללא ביטוח תקף, קמה לקרנית זכות חזרה כלפי התובע, בגין כל סכום שייפסק לזכות התובעים 2-3, ובמקביל לכתב ההגנה, שלחה קרנית הודעת צד ג' בעילה כאמור כנגד התובע וכנגד חברת גדעון ברק בע"מ, שהייתה מעבידתו של התובע ובעלת האופנוע ומתירת השימוש בו.

9. כתב התשובה
לאחר שהתקבלו כתבי ההגנה, הגיש התובע כתב תשובה. לטענת הפול כי נהג ללא רישיון נהיגה בר תוקף השיב התובע כי סוכן הביטוח מטעמה ידע כי התובע מחזיק ברישיון נהיגה בינלאומי ולא ברישיון נהיגה ישראלי, והדבר לא הפריע לו להנפיק תעודת ביטוח עם נהג נקוב בשם, בשמו של התובע. סוכן הביטוח לא יידע את התובע כי עלולה להיות בעיה כלשהי עם רישיון הנהיגה שלו, לא הנחה אותו להוציא רישיון נהיגה ישראלי ועל כן, התרשל כלפיו, ואת התרשלותו של סוכן הביטוח יש לזקוף לחובת חברת הביטוח, שהסוכן משמש כשלוחה. ומאחר וחברת הביטוח, באמצעות שלוחה, סוכן הביטוח, הסכימו לבטחו כך במשך שנים, ולא הסבה תשומת לב התובע לטענותיה בדבר רישיון הנהיגה שלו, מנועה היום הפול ומושתקת מלעלות טענות אלו, שלא טענה כלפיו בעת עריכת הביטוח.

עוד טוען התובע, כי את הוראות סעיף 7 לחוק הפיצויים יש לפרש באופן מצמצם ודווקני, למקרים המהווים סיכון בטיחותי, מה שאין כן בענייננו, שכן נהיגת התובע עם רישיון נהיגה זר, לא היוותה סיכון בטיחותי.

מכל מקום, אם ייקבע כי אין כיסוי ביטוחי אצל הפול, זכאים התובעים כולם לקבל פיצוי מקרנית.

בנוסף לכתב התשובה, התגוננו הצדדים השלישיים מפני ההודעה לצד שלישי ששלחה להם קרנית, תוך חזרה על הטענות שהועלו בכתב התביעה המתוקן.

10. לאור המחלוקת רחבת ההיקף שהתגלתה בשאלת החבות, לגבי כל אחד מן התובעים, הוחלט על פיצול הדיון, כך שתחילה תידון שאלת תוקף הכיסוי הביטוחי בחברת הפול, על כל היבטיה.

11. עדויות התובע
מטעם התביעה, הוגש תצהירו של התובע ותצהיר מעבידו, גדעון שכני.

12. עדות התובע
בפתח תצהירו מתאר התובע את נסיבות התרחשות התאונה, באופן השונה מן האמור בכתב התביעה: "ביום 24.6.05 בשעה 03:30 לפנות בוקר או בסמוך, הרכבתי את אשתי המנוחה... על אופנוע.. בכביש החוף בסמוך לכפר שמריהו. ככל הנראה, בשל שמן שהיה על הכביש, האופנוע החליק ואני ואשתי הוטחנו לכביש, ואז הגיע רכב משא מסוג גי.מס.סי מספר רישוי 25-374-18 ופגע באשתי וגרם למותה המידי". בהמשך מציין, כי מותה של אשתו נגרם בשל הפציעה כתוצאה מנפילה מהאופנוע ומפגיעת המשאית.

13. באשר למסמכי הרישוי והביטוח, מצהיר התובע כי במועד התאונה, החזיק ברישיון נהיגה בינלאומי בתוקף [נספח 7 לתצהיר], והאופנוע היה מבוטח בביטוח חובה 'לנהג נקוב בשם', על פי פוליסה מס' 113501548304 כאשר המבוטח היה ברק גדעון בע"מ/שכני גדעון, ושמו של התובע היה רשום כנהג יחיד.

לטענת התובע בתצהירו, סוכן הביטוח שערך את הביטוח, ידע כי התובע נושא רישיון נהיגה בינלאומי בלבד, שכן מעסיקו העביר לידיו צילום רישיון הנהיגה של התובע. וחרף זאת, דאג לחדש את הביטוח מידי שנה בשנה, ולא התריע בפניו כי יש להמיר את הרישיון הזר ברישיון נהיגה ישראלי.

גם חברת הביטוח, אשר הנפיקה את פוליסת הביטוח מידי שנה, ואשר הסוכן משמש כשלוחה, לא התריעה על קיומה של בעיה כלשהי ברישיון, והציגה כלפיו מיצג, בהיות שמו נקוב בפוליסה כנהג, כי נהיגתו מכוסה על ידי ביטוח תקף.

התובע גם מציין כי מספר פעמים נדרש על ידי המשטרה להציג את רישיונותיו בשל עבירות תנועה שונות שביצע, ולאחר הצגת רישיון הנהיגה הזר, הדרכון הקולומביאני, ביטוח החובה ורישיון הרכב, שוחרר ומעולם לא נאמר לו כי רישיון הנהיגה שהוא נושא עליו אינו בתוקף וכי עליו להוציא רישיון נהיגה ישראלי. למותר לציין, כי מעולם לא הועמד לדין בגין אי נשיאת רישיון נהיגה בר תוקף או ללא ביטוח תקף.

14. בשנת 2009 קיבל התובע מעמד של תושב ארעי ותעודת זהות של תושב ארעי בישראל.

15. מתצהירו ומעדותו של התובע בבית המשפט עולה, כי התובע, אזרח קולומביאני יליד 1969, הגיע לישראל בשנת 1994, ומאז עבד אצל מעסיקו, גדעון שכני, בעבודות ניקיון. לדבריו, מאז הגיע לארץ בשנת 1994, ביקר בקולומביה בשנת 1995, אחר כך בשנת 1997 נסע כדי להתחתן ושוב ביקר בקולומביה בשנת 2009.

בקולומביה היה לו רישיון נהיגה קולומביאני, על מכונית ועל אופנוע, מגיל 16. לדבריו, בעת שעזב את קולומביה, היה ברשותו רישיון נהיגה תקף ל-10 שנים. בעת שביקר בקולומביה בשנת 1997, חידש את רישיונו שם, לדבריו כי "הרישיון היה שבור והיה צריך להחליף אותו" והרישיון שהוצא בשנת 1997, היה תקף שוב ל-10 שנים. לאחר התאונה, בין השנים 2007 – 2009 ישב בכלא בישראל בשל עבירה שאינה קשורה לענייננו ולדבריו לא נהג הן בשל היותו אסיר והן בשל הפציעה שנפצע בתאונה. את רישיונו הקולומביאני חידש בשנת 2009, בביקורו האחרון שם.

16. באשר לרישיון הנהיגה הבינלאומי, הרישיון הראשון הוצא לדבריו בקולומביה בשנת 1997. אחר כך חידש כל שנה את הרישיון הבינלאומי בשגרירות, לאחר שמילא טפסים והציג את רישיונו הקולומביאני, שכן הביטוח דרש כל שנה לקבל את צלום דרכונו וצילום רישיונו, והללו הועברו כל שנה לסוכן. לתצהירו צרף צלום של רישיון הנהיגה הבינלאומי שהיה בתוקף לשנה, החל מיום 17.1.2005.

על ההתנהלות מול סוכן הביטוח בשנתיים הראשונות לעריכת הביטוח סיפר כי: "קודם דיברו עם המשרד, הפקידה אמרה לי – פיליפה סע לראשון. הפקיד ביקש את הרישיונות, הבינלאומי והדרכון ועשה קופי. ועל המקום מילא פרטים במחשב ונתן לי לשלם בבנק". לדבריו, הרישיון הבינלאומי שהציג לסוכן הביטוח היה בתוקף ו"אם הייתי מביא ישן, היה אומר לי להביא חדש". המסכת הנ"ל חזרה לדבריו גם בשנה שלאחר מכן: "הגעתי למשרד ושוב שלחה אותי הפקידה לסוכן, היה איש בביטוח בראשון, והיה אותו דבר כמו שנה שעברה. עוד פעם צילום ועוד פעם אותה פעולה". בחידושים הבאים כבר לא נסע לסוכנות הביטוח, הפקידה אצל מעסיקו הייתה מבקשת את הרישיון והייתה מעבירה אותו בפקסימיליה לסוכן, ולאחר מספר ימים הייתה מגיעה בדואר התעודה לתשלום. התובע מאשר בחקירתו כי מעולם לא פנה למשרד הרישוי בישראל כדי להוציא רישיון נהיגה ישראלי, והכחיש כי בחברת הביטוח או בסוכנות הביטוח היפנו אותו למספר טלפון במשרד התחבורה, לברר את תוקף הרישיון הבינלאומי.

17. התובע נחקר על תאונה בה היה מעורב בשנת 2003, ואשר הסתבר כי גם אז הביטוח לא היה בתוקף. לדברי התובע, הדבר נבע מטעות: "בדיוק בזמן הזה היה לי את המעצר הראשון, הייתי כמה חודשים בכלא והשתחררתי למעצר בית. כשלקחתי את האופנוע זה היה חודש שהשתחררתי ממעצד בית, חודש לפני התאונה, ולא בדקתי את הרישיונות. קיבלתי את האופנוע ולא בדקתי רישיונות, לא בדקתי כי הייתי צריך עבודה לפרנס, אז התחלתי לנסוע ולא שמתי לב".

לאחר התאונה בשנת 2003, הציג לשוטרים את הרישיון הבינלאומי ולא נאמר לו דבר לגבי תוקפו, ואף לא הועמד לדין על נסיעה ללא רישיון נהיגה תקף או ללא ביטוח.

18. עדותו של גדעון שכני
גם מעסיקו של התובע, גדעון שכני [להלן – "גדעון" או "המעסיק"] הגיש תצהיר לתמיכת התביעה. בתצהירו חוזר גדעון על טענות התובע בכתב התביעה, כי בעת הבקשה לעריכת הביטוח לאופנוע, הבהיר לסוכן הביטוח כי מדובר בעובד זר, בעל רישיון נהיגה בינלאומי בלבד, ואף העביר לו את צילום רישיון הנהיגה. סוכן הביטוח מעולם לא התרה בפניו כי יש להמיר את הרישיון הזר ברישיון ישראלי, ודאג לחדש את הביטוח מעת לעת. אף חברת הביטוח, שהסוכן פעל כשלוחה, הציגה בפניו מיצג כי לא קיימת כל בעיה בנושא רישיון הנהיגה, וכי קיים ביטוח תקף ואף גבתה ממנו את כל הפרמיות שנדרשו.

המעסיק אישר כי התובע הועסק על ידו משנת 1995 לערך, ולדבריו החל משנת 2000 העמיד לרשות התובע קטנוע, אשר בוטח באמצעות הסוכן איש שלום. גדעון אישר כי זהו הקטנוע היחיד בחברה.

בחקירתו חזר המעסיק ואישר את גרסת התובע, כי כל שנה, לפני חידוש הביטוח לקטנוע, העביר לסוכן הביטוח, אשר ידע כי התובע הינו עובד זר, העתק מדרכונו של התובע ומרישיון הנהיגה הבינלאומי שלו. בשנה הראשונה אישר גדעון כי טיפל בעריכת הביטוח באופן אישי מול הסוכן, ובשנים שלאחר מכן, בחידוש הביטוח טיפלו הפקידות שעבדו אצלו. גדעון היה נחרץ בגרסתו כי כל שנה לפני חידוש הביטוח, התובע הביא את רישיון הנהיגה הבינלאומי שלו, ולמרות שלא הוא זה שטיפל בחידוש אמר: "אם לא היה לו רישיון, לא הייתי עושה לו ביטוח ואיש שלום לא היה מחדש לו".

19. גדעון לא ידע כי על התובע לבצע המרה של הרישיון הבינלאומי לרישיון נהיגה ישראלי: "אם יש לו רישיון נהיגה ואני מעביר לסוכן והוא מקבל את זה ועושה לו פוליסה, מאיפה אני צריך לדעת? אף פעם לא ביררתי במשרד הרישוי ואף פעם איש שלום לא אמר לי שצריך לברר או לפנות למשרד הרישוי. נהפוך הוא, ברגע שעשה פוליסה, הבנתי שזה בסדר. הוא גם רשם את השם של התובע כנהג יחיד".

20. באשר לתאונה משנת 2003 בה היה התובע מעורב, והסתבר כי לא היה ביטוח, מבחין גדעון בין המקרים ומציין כי אז לא הייתה בכלל פוליסה, מחמת טעות של אי חידוש, ולא הייתה כל בעיה בנוגע לרישיון. גדעון אישר כי חוקרים מטעם הפול הגיעו אליו ובקשו לראות רישיון ומסמכים, אך לא הזכירו לדבריו, אף לא ברמז, כי קיימת בעיה עם רישיון הנהיגה הבינלאומי.

עד כאן העדויות שהובאו מטעם התביעה.

21. העדויות מטעם הנתבעת 3 – הפול
מול עדויות התביעה, על ההתנהלות באשר לעריכת ביטוח החובה לאופנוע, עומדות עדויותיהם של סוכן הביטוח שערך את הביטוח לקטנוע בו נהג התובע, אליהו איש שלום [להלן – "סוכן הביטוח" או "איש שלום"], ושל אתי דוד, שעבדה בסוכנות הביטוח וריכזה את ביטוחי האופנועים במשרדו. כמו כן נשמעה עדותה של גב' טובה סמנה, מנהלת מחלקת החיתום. כן נשמעה עדותו של מר אילן שמיר, אשר שימש כמנהל תחום ביטוח כללי בחברת הביטוח מגדל (לשעבר המגן).

22. עדותו של אליהו איש שלום – סוכן הביטוח
סוכן הביטוח מפרט בתצהירו 4 תקופות של כשנה, בין התאריכים 1.12.2000 ועד 30.6.2005, בהם ביטח קטנועים של מעסיקו של התובע, כאשר שמו של התובע היה רשום בכולם כ"נהג נקוב בשם". הביטוחים נעשו בחברת המגן, בשם הפול.
מידע זה משתלב עם הנטען לגבי תקופה שבה לא חודש הביטוח, כאשר התובע היה עצור, ואשר לקראת סופה ארעה התאונה שעליה נחקרו גם התובע וגדעון.

23. באשר לנוהל שהיה קיים להוצאת ביטוח חובה לקטנוע, מציין סוכן הביטוח בתצהירו: "הנוהל המקובל בשנים 2001-2002 ועוד קודם לכן, במועד בה הוצאה תעודת הביטוח הראשונה היה למלא טופס הצעה לביטוח שבו נדרש המבוטח להצהיר כי כל הפרטים בהצעה הינם כנים ונכונים. טופס ההצעה מולא טלפונית ומתייחס, בין היתר, לנתוניו האישיים של המבקש, אם מדובר בנהג נקוב בשם או כל נהג, תוקף רישיון הנהיגה של המבקש או הנהג ועוד כהנה וכהנה נתונים". סוכן הביטוח אף צירף לתצהירו טופס דוגמא להצעת ביטוח הרלבנטית לשנת 2001, שאינה מתייחסת לתובע. בטופס ההצעה ניתן לראות כי קיימת שאלה לגבי היות "רישיון הנהיגה מתחת לשנה" – ועל המבוטח לציין "כן/לא", אם קיימת נכות מסוימת המצוינת ברישיון, כגון: משקפיים, ואם נשלל רישיון הנהיגה של בעל הפוליסה או אחד הנהגים הנקובים בשם ב-3 השנים שקדמו להצעה. פרט לשאלות אלו, המתייחסות לרישיון הנהיגה, אין שאלות נוספות, ואין כלל התייחסות לשאלה, אם מדובר ברישיון נהיגה ישראלי, זר או בינלאומי.

24. בהתייחס לקטנועים שבוטחו עבור מעסיקו של התובע, מציין סוכן הביטוח, כי תעודת הביטוח הראשונה שהתייחסה לתקופה מיום 1.12.2000 – 30.11.2001, נעשתה בעקבות פנייה טלפונית של גדעון שכני, מעסיקו של התובע או אחת ממזכירותיו, והבקשה הייתה להפיק תעודת חובה עם נהג נקוב בשם, כאשר שמו של התובע נקוב בתעודה כנהג יחיד. תעודה כזו זולה מתעודה המופקת לכל נהג. הסוכן שולל בתצהירו את גרסת התובע כי נפגש עמו, וכי הוצג לו רישיון הנהיגה או דרכונו של התובע.

גם התעודות הנוספות הופקו באותה דרך, קרי: לאחר פנייה טלפונית מטעם מעסיקו של התובע. הסוכן מדגיש, כי זו הייתה שגרת העבודה הנהוגה בתקופות אלו, ומציין: "לא הייתה מוטלת עלי כל חובה לבדוק את נכונות הפרטים שהוצהרו על ידי המעביד, בוודאי שלא את רישיון הנהיגה, גם לא הייתה הצדקה עניינית לכך, ויכולתי להתבסס על הצהרת המעביד המבקש תעודות ביטוח לעובדו".


25. הסוכן מצהיר כי לא ידע שהתובע נושא רישיון נהיגה בינלאומי או רישיון נהיגה זר, רישיונות אלו לא הוצגו בפניו, וגם דרכונו של התובע לא הוצג לו. את רישיון הנהיגה של התובע קיבל רק לאחר התאונה, ביחד עם אישור המשטרה.

26. סוכן הביטוח מרחיב לגבי טענות התובע ומעסיקו, כי מאחר וקיבל את רישיון הנהיגה של התובע וידע, או היה צריך לדעת כי מדובר בעובד זר, היה עליו להתרות בהם על הצורך להמיר את רישיון הנהיגה לרישיון ישראלי, ומסביר כי אין זה מעשי שסוכן הביטוח יבדוק את תוקף רישיון הנהיגה של כל זר שמבקש להוציא ביטוח, ואין בידו הכלים לבדוק את תוקפו של הרישיון במדינה בה הוצא או אם התובע רשאי לנהוג בארץ עם רישיונו הזר. סוכני הביטוח לא היו מקושרים למשרד הפנים, אין בידיו מידע לגבי משך התקופה בה שוהה מבקש הביטוח בארץ, מה סוג הרישיון ועוד. פרטים אלו יש לבדוק מול הגורמים הרשמיים ולא באמצעות סוכן הביטוח.

לדבריו, סוכני הביטוח נהגו להסתמך על הצהרת המבוטח או בעל הרכב, וחזקה שיש בידם כל הפרטים הדרושים. מחובתו של מבקש הביטוח להצהיר על אמיתות הפרטים שמוסר בהצעה, והוא היחיד האחראי לכך שברשותו יהיה רישיון נהיגה תקף, ומוסיף: "נהיגה ללא רישיון הינה עבירה פלילית ואינני שוטר או בעל תפקיד חוקי אחר שמחובתו לבדוק זאת, קל וחומר כאשר מדובר ברישיון נהיגה זר כשמדובר בבדיקה שאין לי את הכלים לבצעה, ובנתונים שידיעתו של המבוטח, ושלא ניתן לאמתם אלא באמצעות אישורים של גורמים רשמיים מוסמכים. דברים אלו נכונים מקל וחומר כאשר מדובר במעביד המבקש ביטוח לעובדו".

באשר לטענה כי יצר כלפי התובע ומעסיקו מיצג שווא לפיו קיים ביטוח תקף, טוען סוכן הביטוח כי את המיצג ייצר דווקא המעביד. כל הפרטים הרלבנטיים להכרעה באשר לשאלת תוקפו של הרישיון הבינלאומי מכוחו נהג התובע, היו בידיעתו של המעביד, לרבות התקופות בהן שהה התובע בארץ ותכיפות יציאותיו לחו"ל. סוכן הביטוח מטיל לחיקו של המעסיק את האחריות לוודא, בטרם ייתן בידיו של עובדו כלי רכב לשימושו, כי העובד נושא רישיון נהיגה תקף, כדי למנוע מן העובד לעבור על החוק.

27. חלק נכבד מחקירתו של סוכן הביטוח בבית המשפט יוחד למסמכים שנדרשו ונדרשים לשם עריכת ביטוח חובה.

בחקירתו בבית המשפט הרחיב איש שלום והסביר, כי רק מהעת האחרונה, כשנה וחצי טרם חקירתו בבית המשפט [קרי: משנת 2008 לערך], יש לצרף צילום רישיון הנהיגה לטופס ההצעה לעריכת ביטוח חובה לקטנועים, אך בהמשך חקירתו נאלץ להסכים שכבר בשנת 2005 שונו הנהלים "וביקשנו פרטים, צילום רישיון נהיגה, רישיון רכב, מה שאנחנו עושים היום", וגם צילום תעודת הזהות.

באשר לסוג הרישיון, הסביר בחקירתו כי אם מדובר ברישיון נהיגה ישראלי, אין כל בעיה, אך אם מוצג רישיון זר או רישיון נהיגה בינלאומי, הסוכן נוהג לפנות לחברת הביטוח ולקבל את הוראותיה לעניין עריכת הביטוח. בעקבות שאלות חוזרות, נאלץ להודות כי גם בשנת 2005, אם הוצג בפניו רישיון נהיגה זר, היה עליו לפנות לחברת הביטוח ולקבל הוראות.

איש שלום טען בתקיפות בחקירתו, כי רישיון הנהיגה הזר או הבינלאומי של התובע, לא הוצג בעת עריכת הביטוח. כך טען גם לגבי תעודת הזהות של התובע, אלא שכאן נכשל בלשונו: תחילה העיד כי "חברת הביטוח מבקשת שם, ת.ז" של הנהג הנקוב בשם שעל שמו מוצאת התעודה, אך הכחיש כי קבל את פרטי ת.ז של התובע, וכשתמה ב"כ התובע בחקירתו מדוע בכל זאת הנפיק את התעודה השיב, כי "אז לא נדרשה ת.ז", וחזר על גרסתו כי רק בשנתיים האחרונות טרם חקירתו, החלו לדרוש צילום רישיון הנהיגה.

28. סוכן הביטוח התבקש להציג את נוהלי העבודה לפיהם פעל להנפקת תעודות ביטוח וטען כי ככל שזכור לו "לא היה נוהל כתוב", וכשבית המשפט תמה על כך, שבסוכנות הביטוח שניהל, נהג להוציא תעודות ביטוח ללא נוהל כתוב נאלץ להסכים כי זה לא נשמע הגיוני. בהמשך חקירתו הנגדית, לשאלות ב"כ הנתבעת 4, חזר בו והודה כי היו נהלי חיתום בכתב גם בשנת 2000 ואילך, והם קיימים במשרדו, אך הללו לא התייחסו לטענתו לביטוחי חובה.

29. הסוכן התבקש להציג את תיק הביטוחים של המבוטח – מעבידו של התובע, לגבי הביטוחים שערך לאופנועים, אך טען כי התיק אבד ולא הצליח לאתרו גם לאחר חיפושים אינטנסיביים, מבלי שהיה בפיו הסבר משכנע לכך.

30. בתום חקירה מאומצת למעשה הודה מר איש שלום כי אין הוא בקי בפרטי הפרטים של הנהלים להפקת תעודות ביטוח חובה, וכי פקידותיו עסקו בכך והוא מניח כי הן פעלו לפי "הנוהל המקובל" שאת פרטיו לא זכר ולא ידע לומר אם בכלל היה נוהל כתוב אם לאו, והודה כי לא נהג "לבדוק אותן במיקרוסקופ" כלשונו.

31. בסיום עדותו הודה סוכן הביטוח כי כיום יפעל אחרת משפעל בזמנו, לצורך ביטוח אזרח זר או אדם המציג רישיון נהיגה זר או רישיון נהיגה בינלאומי, יפנה לברר אם ניתן לערוך לו ביטוח ואם יש תוקף לרישיון הנהיגה שלו, על מנת שלא להכשילו ולמכור לו פוליסה שאין לה כל ערך.

32. עדותה של אתי דוד
משהסתבר כי סוכן הביטוח, מר איש שלום, לא עסק בעצמו בהפקת תעודות חובה לאופנועים ולא היה ברשותו לא הידע ולא המסמכים הנחוצים לשפוך אור על ההתנהלות של הסוכנות בראשה עמד, הוגש מטעם הפול תצהירה של גב' אתי דוד [להלן – "אתי" או "הפקידה"] עובדת בסוכנות הביטוח של איש שלום, אשר ריכזה בסוכנות את הטיפול בביטוחי אופנועים.

בתצהירה חוזרת אתי על פירוט פוליסות ביטוח החובה שהוצאו לקטנועים של מעסיקו של התובע, בין השנים 2000 – 2005, ומצהירה כי אלו היו הביטוחים היחידים שנעשו בסוכנות לעסקים של המעסיק.

גם הפקידה מציינת כי לא עלה בידיה למצוא את טופס הצעת הביטוח הרלבנטית, אך זכרה כי מעולם לא פגשה במבוטח, גדעון שכני, ובתובע, וכי כל ההתקשרויות בקשר לתעודות החובה, נעשו טלפונית.

33. העדה, אשר עסקה באופן מעשי בסוכנות הביטוח בביטוח אופנועים, מעידה על ההתנהלות בנושא זה: "כאשר התבקשתי לבטח אופנוע בביטוח חובה, נהגתי למלא טופס הצעת ביטוח של "המגן", כדוגמת הטופס המצורף לתצהיר, ולהפיק את תעודת הביטוח על פי טופס ההצעה. הפרטים שביקשתי מהמבוטח למסור לי לצורך הפקת תעודת ביטוח החובה הם הפרטים שהיה עלי למלא בטופס הצעת הביטוח: פרטי בעל הפוליסה, מס. ת.ז של בעל הפוליסה, או מספר ח.פ אם מדובר בחברה, פרטי הרכב, פרטי המורשה לנהוג ברכב וניסיון ביטוחי, הכול כמפורט בטופס ההצעה לדוגמא. כאשר מדובר בנהג יחיד "נקוב בשם" נדרשתי למלא בטופס רק את שם הנהג, מין, תאריך לידה, ולציין האם הוא בעל רישיון נהיגה מתחת לשנה. לא נדרשתי למלא בטופס ההצעה את פרטי רישיון הנהיגה שלו או את מס. ת.ז של הנהג היחיד, וגם לא הייתה רובריקה מתאימה בתעודת ביטוח החובה שמתייחסת לפרטים אלה. לכן גם לא היה צורך באותה תקופה לבדוק את רישיון הנהיגה או את תעודת הזהות של הנהג".

34. העדה מעידה, כי הדברים השתנו לאחר הקמת מאגר ISO שאז נהגה לקבל את פרטי רישיון הנהיגה, לעניין ותק בנהיגה ושלילות רישיון, וזאת לצורך דיווח למאגר המידע, ומוסיפה כי "לא הוטלה עלי כל חובה לבדוק את התוקף של רישיון הנהיגה לצורך הפקת תעודת ביטוח החובה". תעודת ביטוח החובה הופקה על בסיס הנתונים שבהצעת הביטוח, והתעודה הייתה נמסרת ללקוח, אישית או בדואר, והוא היה דואג לשלמה. חידוש התעודה היה אוטומטי, על יסוד פרטי ההצעה המקורית, והתעודה הייתה נמסרת ללקוח, שהיה מחליט אם לחדש את הביטוח ולשלם את התעודה, אם לאו. גם כיום, לאחר הקמת מאגר ISO המערכת מסוגלת לבדוק רק נתונים לגבי רישיון נהיגה ישראלי בלבד ואינה נותנת מענה לזר שאין לו רישיון נהיגה ישראלי. למעשה, המערכת הנוכחית לא מאפשרת לסוכנות הביטוח להפיק תעודת חובה למי שאין לו רישיון נהיגה ישראלי.

35. העדה מתקוממת נגד הטענה כי היה על סוכנות הביטוח לערוך בדיקה כלשהי בדבר תוקף רישיון הנהיגה. קל וחומר, כאשר המעביד ביקש להנפיק תעודת ביטוח חובה לעובדו, שאז מחובתו של המעביד לוודא שהעובד נוהג עם רישיון בר תוקף.

36. בתקופות הרלבנטיות סוכנויות הביטוח לא היו מקושרות למשרד הרישוי, ובכל מקרה, תוקף רישיון נהיגה עלול להשתנות בשל פסילה או שלילה, ולא ניתן היה לברר נתונים אלו. לא כל שכן, כאשר מדובר ברישיון נהיגה זר, לגביו לא היו, ואין גם כעת, כלים בידי סוכן הביטוח, לבדוק ולוודא במועד הנפקת התעודה, אם אין בעיה עם הרישיון הזר ושהוא מתאים לנהיגה בישראל. גם לא היו בידי סוכנות הביטוח נתונים רלבנטיים כמו: מעמדו של הזר המבקש לנהוג בישראל, כמה זמן הוא שוהה בארץ וכיוצא באלה פרטים הרלבנטיים לעניין זה.

37. העדה נחקרה ממושכות על תצהירה. מחקירתה עולה, כי היא הייתה זו שביצעה את ביטוחי האופנועים בסוכנות הביטוח של איש שלום, ולמעשה, לא היה עליה כל פיקוח. לטענתה, במועדים הרלבנטיים להנפקת תעודות הביטוח עבור מעסיקו של התובע, לא היו קיימים נהלים: "כן, לא היו נהלים. ברגע שאדם מתקשר ומבקש ביטוח, חובתי לבקש את רישיון הרכב ולשאול מי נוהג, אם כל נהג או נהג יחיד. באותה תקופה, לא היה הכרחי לקבל את תעודת זהות ורישיון הנהיגה של הנהג, היום כן. גם אם זה נהג יחיד. זה שונה ב-2007, כבר התחיל 'הפול' להתעסק עם זה, ולקראת הISO הכול השתנה".

38. העדה הייתה איתנה בדעתה, כי במועדים הרלבנטיים לעניינו, שנת 2000 ואילך, לא ביקשו את תעודת הזהות של הנהג, אלא של בעל הרכב בלבד, שהוא הבעלים של הפוליסה: "אני מסבירה חד משמעי שלקיחת ת.ז. לא היה נדרש. לא היו נהלים, זה העניין." העדה מפרטת כי קיבלה הדרכה על התוכנה באמצעותה הפיקה את תעודות הביטוח, ולא הועברו לה כל נהלים. היה טופס אחד להצעת הביטוח, היא עשתה בו שימוש גם לרכב וגם לאופנועים, ובאף מקום בטופס לא נדרשה למלא את פרטי ת.ז של הנהג.

39. משהוצגו לעדה נהלים שהוציאה הפול עוד בשנת 2004, ואשר הוצגו על ידי החתמת גב' סממה, המחייבים צילום תעודת זהות וצילום רישיון נהיגה, חזרה על עמדתה כי נוהל זה לא הוצג לה, אף שיתכן כי הוא מצוי במשרדי הסוכנות.
40. כאמור, המצב לדבריה השתנה בשנת 2007 עם הפעלת מערכת הISO בעקבותיה נדרשים למלא את פרטי הנהג, מתי הוציא רישיון נהיגה.

41. באשר לרישיון נהיגה זר, העדה מסבירה שהיא הסתפקה בהצהרת המבוטח כי הרישיון תקף ולא בדקה את תוקפו בישראל, למרות היותה מודעת לצורך בקיום רישיון נהיגה בר תוקף בישראל, כדי שתעודת החובה תכסה את השימוש. היום, בעקבות האירוע נשוא התביעה, היא תפנה את המבקש למשרד הרישוי כדי להמיר את הרישיון הזר לרישיון ישראלי. העדה שבה וציינה, כי לא הייתה מודעת לנהלים שהוציאה הפול במקרה של הצגת רישיון נהיגה זר, שעליה להזהיר את המבוטח ולהפנותו למשרד הרישוי. זאת ועוד, היום המערכת חוסמת את האפשרות להנפיק תעודת חובה למי שמציג רישיון נהיגה זר, ומונעת בכך מן הסוכנים להפר את הנהלים.

42. עדותה של טובה סמנה – חתמת ב'פול'.
גב' טובה סמנה אשר שימשה כחתמת ומנהלת מחלקת הפוליסות ב'פול', [להלן – "סמנה" או "החתמת"], הגישה גם היא תצהיר עדות ראשית, אליו צורפו הנהלים לטיפול בביטוח אופנועים בשם 'הפול' מיום 1.6.2004 [להלן – "הנהלים"] ואשר היו רלבנטיים למועד התאונה.

העדה מסבירה בתצהירה כי הנהלים הופצו לחברות הביטוח אשר הפיקו תעודות ביטוח חובה בשם הפול, והן היו אחראיות להפיץ את הנוהל בין פקידי החיתום וסוכני הביטוח המורשים מטעמם להפיק תעודות ביטוח חובה.

43. הנהלים נועדו להסדיר את אופן הפקת הפוליסות של אופנועים בשם 'הפול' באמצעות חברות הביטוח שמחשביהן אינם מקושרים ישירות ל'פול'. לנהלים צורפו דפי הדרכה לעבודה השוטפת עם ה'פול' בחברות לא מקושרות, אשר מדריכות את סוכן הביטוח באשר לאופן הפקת הפוליסה. כבר בפתח דפי ההדרכה, מופיעה רשימת המסמכים שיש לקבל מן המבוטח, והם:
-טופס הצעה לביטוח רכב ממולא וחתום
-צילום תעודת זהות
-צילום רישיון הרכב
-צילום רישיון הנהיגה
-במידה והרכב אינו רשום על שם מגיש ההצעה, יש לקבל ייפוי כוח מבעל הרכב.
-כאשר מדובר במבוטח שהינו חברה, יש להחתים את החברה על הטפסים ולקבל את הח.פ שלה.
בהמשך, מציינים דפי ההדרכה, כי כאשר יש שינוי בשמות הנהגים, יש לקבל את פרטי הנהג כולל תעודת הזהות שלו, מספר רישיון הנהיגה ותאריך הלידה, אך העדה מדגישה בתצהירה, כי "המבטחות המשתתפות בביטוח זה אינן מחויבות בבדיקת תוקפו של רישיון הנהיגה לשם הוצאת הביטוח", והדרישה להצגת רישיון הנהיגה נועדה לצורך דיווח בלבד למאגר המידע ISO לפי דרישות המפקח.

עוד נקבעה בסעיף 2(ב) לנהלים חובת השמירה על טופס הצעת הביטוח וכל החומר הנלווה, אשר יישארו ויישמרו בחברת הביטוח בצורה מסודרת במשך 7 שנים מיום תום תקופת הביטוח.

44. אין בנהלים הללו, שהיו תקפים למועד עריכת הביטוח לאופנוע, כל התייחסות שונה למי שמציג רישיון נהיגה זר, ולראשונה קיימת התייחסות לכך בחוזר נושא תאריך 15.1.2007, החתום בידי טובה סמנה, ואשר הופנה לחברות הביטוח אשר התבקשו להעביר את תוכנו לסוכנים ולעובדים המפיקים בפוליסות ביטוח לאופנועים בשם הפול. וכך נאמר בו:

"הננו להביא לידיעתכם כי רישיון הנהיגה אשר הנכם מבקשים להציג בעת עריכת הביטוח, נועד אך ורק, על מנת לציין את פרטי הנוהג בשאלה המופיעה בטופס ההצעה אשר אחד הקריטריונים הינו נתוני וותק הנהיגה... כמו כן במסך הפקת הפוליסה הנתון נדרש כשמדובר בנהג יחיד או בנהג נקוב יש למלא את מס' רישיון הנהיגה ושנת הוצאתו.

נבקשכם לא להיכנס לשאלה האם רישיון הנהיגה תקף, או באם הוא מתאים לסוג הרכב שבוטח, זה נושא שבאחריותו של המבוטח לבדוק ולדאוג לכך שהרישיון נהיגה יהיה תקף לסוג הרכב שהוא מבטח.

אני מבקשת להדגיש ולציין בשנית, זה לא מעניינו של המבטח באם רישיון הנהיגה תקף או לא". [ההדגשות במקור – א.ז].

בעדותה הסבירה, כי הסיבה להוצאת המכתב היה נעוץ בשינוי תעריפי הפול לביטוח אופנועים, כאשר נקבע תעריף דיפרנציאלי שהיה מושפע מ-5 קריטריונים: מין, גיל, ותק בנהיגה, הרשעות קודמות ומעורבות בתאונות. גם לא נערכה בדיקת התאמה של רישיון הנהיגה לסוג הרכב, לסמ"ק של האופנוע.

45. ביום 12.7.2007 הפיצה גב' טובה סמנה נוהל נוסף בין מבטחות מטעם 'הפול' שעניינו "בדיקת תוקף רישיון נהיגה לתייר – תושב זר", וכך היא מורה בו:
"בכל פניה אליכם לעריכת ביטוח לתושב זר-תייר, יש לנהוג בזהירות מרבית ולבדוק את הפרטים הבאים:
1. האם רישיון הנהיגה שמוצג בפנינו, הוצא במהלך השנה האחרונה והאם הוא תקף בארץ. לשם כך יש ליצור קשר עם משרד התחבורה, עם הגב' רונית צין... בכל הנושאים הקשורים לבירור רישיונות נהיגה, פסילות ועוד.

2. האם תקף רישיון הנהיגה – הכוונה לתום תוקף התאריך המוטבע בו.

3. האם תאריך הוצאת רישיון הנהיגה הינו מעבר לשנה מיום הפקתו, במקרה כזה לרישיון הנהיגה אין תוקף יותר.

במקרים אלה נבקשכם להימנע מהפקת תעודת ביטוח. על התייר לנקוט באמצעים העומדים לרשותו, כגון: פנייה לשגרירות, לקונסוליה ומשרד הרישוי, לשם חידוש רישיון הנהיגה, זאת כדי לאפשר לו לערוך ביטוח". [ההדגשות במקור – א.ז].

46. ימים ספורים לאחר מכן, ביום 24.7.2007, שלחה גב' סמנה מכתב הבהרה נוסף שעניינו "בדיקת תוקף רישיון נהיגה לתייר – תושב זר". במכתבה היא מציינת כי סוגיית רישיון הנהיגה לתייר-תושב זר עדיין לא ברורה, ולאחר שערכה בירור נוסף במשרד התחבורה/משרד הרישוי, היא מבהירה במכתבה כך:
"ברישיון נהיגה זר, אפשר לנהוג בארץ שנה מיום הכניסה לארץ, זאת בתנאי מוקדם שיש תוקף לרישיון הנהיגה". והיא שבה וחוזרת על הוראתה, שלא להנפיק תעודת ביטוח לתייר כאשר תאריך הוצאת רישיון הנהיגה הינו מעבר לשנה מיום הפקתו, שכן במקרה כזה, אין תוקף לרישיון הנהיגה.

בתצהירה מסבירה גב' סמנה כי בדיקת רישיון הנהיגה לתייר או לעובד זר שאינו אזרח ישראלי, הוא עניין מסובך, ואין לחברת הביטוח כלים לבדוק את כל התנאים הדרושים לבדיקת תוקפו, כמו: מעמדו של המבוטח בישראל, משך הזמן שהוא שוהה בישראל, מתי נכנס ומתי יצא ולכמה זמן. כל הנתונים הללו נמצאים בידיעת המבוטח, ועליו החובה לוודא כי הוא נוהג עם רישיון בר תוקף.

47. להשלמת התמונה יצוין, כי בשנת 2010 נתנה גב' סמנה הוראה לחברות הביטוח, בעקבות הדרישה לבדוק תוקף רישיון הנהיגה של מבוטח המבקש ביטוח לנהג יחיד, לדרוש ממבקש הביטוח לחתום על הצהרה לגבי מעמדו בישראל, וכי בידו רישיון נהיגה המאפשר לו נהיגה כחוק בישראל, בשפה המובנת לו.


48. גב' סמנה נחקרה ממושכות בבית המשפט. בחקירתה אישרה, כי סוכן הביטוח איש שלום, היה מורשה להנפיק פוליסות ביטוח חובה לאופנועים, בשם המגן והפול. עוד אישרה, כי היה עליו לפעול לפי נהלי החיתום ולשמור על תיק הפוליסה, כולל ההצעה והמסמכים שצורפו לה. בפועל, נאמר לה על ידי עובדות הסוכנות, כי תיק הביטוח הרלבנטי לא נמצא.

49. גב' סמנה עומתה בחקירתה עם עדותו של סוכן הביטוח, כי לא נדרש למלא פרטי תעודת זהות בתעודת ביטוח, גם של נהג נקוב בשם, והתבקשה לחוות דעתה באם הייתה בפעולתו של הסוכן חריגה מן הנהלים. למרות הנהלים הברורים לעניין זה, אשר צורפו לתצהירה וצוטטו לעיל, התחמקה העדה מלקבוע כי סוכן הביטוח הפר את הנהלים שהיא עצמה שלחה לכל חברות הביטוח בדבר אופן הפקת פוליסת ביטוח חובה. העדה התחמקה מתשובה בטענה כי מדובר בחברות ביטוח גדולות שלא היו מקושרות למערכת המחשב של ה'פול', אך בתשובתה נעלם מעיניה כי בדיוק לחברות כאלו מתייחסים הנהלים! עוד ניסתה העדה לערוך אבחנה בין המסמכים שיש לקבל לבין הפרטים שיש לציין בתעודה, אך לתשובתה זו אין לתת משקל שעה שטופס ההצעה על המסמכים הנלווים, אבד בסוכנות הביטוח ולא הוצג. רק לאחר שהובהר מעמדה כחתמת הראשית ב'פול', נאותה להודות כי אם סוכן הביטוח " לא מילא את הפרטים כמו שכתוב, אז ככל הנראה הוא לא פעל כראוי".

50. יחד עם זאת, בהמשך עדותה התייחסה גב' סמנה לסיבה הנעוצה בדרישה לקבל את רישיון הנהיגה בעת עריכת הביטוח: לדבריה, הדבר נחוץ כדי להעביר את הפרטים לגורם העורך סטטיסטיקות לצורך חישוב תעריפי הביטוח [ISO] ולא לשם בדיקת תוקף רישיון הנהיגה. החובה לבדוק תוקפו של רישיון הנהיגה, הייתה ונשארה תמיד מוטלת על המבוטח עצמו.

51. אמנם, משנת 2009 פועלת מערכת ה'חיתומט' המאפשרת בדיקה של רישיון הנהיגה הישראלי, כדי למנוע הונאות ביטוח. אך המערכת אינה בודקת רישיונות זרים, ובשל כך הוציאה גב' סמנה נוהל המחייב להחתים מבקש ביטוח שהינו תייר זר על הצהרה כי לרישיון הנהיגה שלו יש תוקף בישראל.

52. לכאורה, בחקירתה הציגה העדה עמדה, כאילו אין זה מעניינה של הפול לבדוק את תוקף רישיון הנהיגה של מבקש הביטוח, בין אם הוא ישראלי או זר, וכי החובה לדאוג לקיומו של רישיון נהיגה בר תוקף הייתה מוטלת על המבוטח והנהג עצמו. לאור עמדה זו, התבקשה להסביר את הנהלים שהוציאה בחודש יולי 2007 בהם נדרשו חברות הביטוח וסוכני הביטוח, אשר הוציאו תעודות ביטוח בשם 'הפול' לנהוג ב"זהירות מרבית" כנוסח הנהלים, בכל הנוגע לרישיונות נהיגה של תיירים, ואף המליצה לערוך בירור לגבי תוקפו של רישיון הנהיגה, מול הגב' צין במשרד הרישוי, והשיבה: "הבנתי שיש בעיה עם תיירים, הם אינם מקבלים ביטוח בשום מקום, רק אצלנו, והם מטורטרים בצורה בלתי רגילה. ואני החלטתי לעזור... לתת להם כלים על מנת לאתר אם אפשר". אך עם הזמן, הסתבר לה כי הבעיה מאד מסובכת, בין השאר גם לאור המקרה נשוא תביעה זו. קיום רישיון זר תקף בישראל מותנה בהרבה גורמים, לרבות כמה זמן שהה בחו"ל וכמה זמן שהה בארץ, "בסוף הגעתי לנקודה שהסתבכתי עם כל הרשויות, ואז אמרתי: לא רוצה, אני לא אבדוק כמה זמן הוא נשאר בארץ", ובשנת 2010 הוציאה את החוזר המורה להחתים את התייר הזר על הצהרה בדבר תוקף רישיון הנהיגה שלו, והפקיעה את הבדיקה מידי סוכני הביטוח.

53. בסיכום עדותה אישרה החתמת כי כבר משנת 2002 יש למלא בטופס ההצעה גם את פרטי רישיון הנהיגה של מבקש הביטוח, אך הדרישה הינה למטרות סטטיסטיקה ולא הוטלה כל חובה על סוכני הביטוח ועל חברות הביטוח, לבדוק את תוקפו של רישיון הנהיגה. יחד עם זאת, אם ברי על פניו, כי אין למבקש הביטוח רישיון נהיגה לנהוג על סוג הרכב לגביו מבוקש הביטוח, למשל: הינו בעל רישיון נהיגה למשאית בלבד ולא לאופנוע, לא תונפק לו תעודת ביטוח לאופנוע, כך שהבדיקה של רישיון הנהיגה, אם בכלל, הינה שטחית בלבד, ולמראית עין.

באשר להתייחסות הפול לרישיונות נהיגה של תיירים וזרים, ההתייחסות המפורשת לכך החלה בשנת 2007 – שאז נדרשו הסוכנים לנהוג 'בזהירות מרבית' לערוך בירורים מול משרד הרישוי, והסתיימה בשנת 2010 – כשהסתבר שהנושא סבוך מידי, והדרישה הייתה להחתים את התייר הזר על הצהרה, כי בידיו רישיון נהיגה התקף בישראל.

54. עדותו של מר אילן שמיר, מחברת הביטוח מגדל
אילן שמיר שימש מנהל תחום ביטוח כללי בחברת הביטוח מגדל (המגן לשעבר), ותצהירו ניתן לאימות פרטי הביטוח שהיו קיים במערכות המידע של מגדל, לגבי המבוטח גדעון שכני/ברק גדעון בע"מ. העד אישר, כי המבוטח ביטח באמצעות מגדל (המגן לשעבר) בין השנים 2000-2005 את האופנוע המעורב בתאונה. לדבריו, הוצאו תעודות ביטוח חובה בלבד, כאשר התבקש ביטוח לנהג יחיד, ולא מולאו פרטי תעודת הזהות של הנהג הנקוב, כפי שהיה נהוג באותה עת במגן ובמגדל.

גם חקירתו של עד זה התמקדה בפרטים שנדרשו לשם עריכת ביטוח חובה, בשם הפול. העד חזר על האבחנה שעשתה גב' סמנה, בין פרטים שנדרשו להצגה ולמילוי בטופס ההצעה, כמו: ת.ז ורישיון נהיגה, לבין הפרטים המופיעים על גבי תעודת הביטוח: "הנוהל מדבר על מסמכים שסוכן הביטוח צריך לבקש בעת עשיית הביטוח מהמבוטח עצמו. יכול לראות אותם ולהחזיר למבוטח, אם איננו זקוק להם בעת הנפקת תעודת הביטוח", כאשר הנהלים אשר הוצגו באמצעות גב' סמנה, מתייחסים, לדבריו, למסמכים שיש להציג לסוכן ואין חובה כי הפרטים כמו: ת.ז. ומספר רישיון הנהיגה, יופיעו על תעודת החובה, גם כאשר היה מדובר בנהג נקוב בשם. למרות זאת, נמנע מלהציג נוהל, שהיה קיים באותה עת לדבריו במגן או במגדל, הקובע כי אין צורך למלא פרטי ת.ז של נהג נקוב בשם, או כל נוהל אחר.

למעשה, גם אילן שמיר אישר לבסוף בתום חקירה מאומצת, כי המגן פעלה להוצאת תעודות ביטוח חובה לאופנועים, בשם הפול, לפי הנהלים שהעבירה גב' סמנה, ויתכן כי במקרה דנן, לא פעלו לפי הנוהל, לציון כל הפרטים שנדרשו.

55. באשר לדרישה להציג רישיון נהיגה המופיעה בנהלי הפול, סבר מר שמיר, כי כשמבקשים בנוהל של הפול לקבל צילום ת.ז, רישיון רכב ורישיון נהיגה, הדבר נדרש כדי "לראות שיש לו רישיון נהיגה" וזאת בניגוד לעמדתה של גב' סמנה, כי הדרישה היא רק לצורכי דיווח למאגר ה-ISO, ואת ת.ז מבקשים כדי שלא תיפולנה טעויות בפרטי המבוטח, אך הנהלים מדברים על המבוטח ולא על הנהג הנקוב בשם. זאת ועוד, כאשר מדובר במבוטח שהינו חברה, אז לא צריך להציג, ובלשונו הברורה: "פשוטו כמשמעו, חברה המבטחת את עצמה, איננה מציגה רישיון נהיגה", וגם אם החברה מבטחת לפי נהג נקוב בשם, אין צורך להציג. וכך היה עד שנת 2009, שאז שונו הנהלים וחברות הביטוח נדרשו לבדוק רישיונות נהיגה, לפי הוראות הפיקוח.

56. אישור קונסול קולומביה בישראל
לאור עדותו של התובע, כי נהג לחדש את רישיונו בשגרירות קולומביה, בקשו ב"כ הנתבעים לזמן את קונסול קולומביה לעדות. במקום זימונו להעיד, התרתי משלוח שאלות, וזאת בהתאם לאמנת וינה בדבר יחסים קונסולריים משנת 1963. במסמך מיום 20.2.2010 [נ/10] אישר קמיליו סנדובל, קונסול קולומביה בישראל, את הנתונים הבאים [בתרגום חופשי מאנגלית]:
- לא שגרירות קולומביה ולא הקונסוליה של קולומביה בישראל, מעורבים, בהווה או בעבר, בהנפקת רישיון נהיגה בינלאומי לאזרחים קולומביאנים בישראל, מכל מין וסוג שהוא.
- אזרחי קולומביה השוהים בישראל, חייבים להגיע לקולומביה כדי לקבל רישיון נהיגה קולומביאני או רישיון נהיגה בינלאומי.
- יחד עם זאת, הקונסוליה של קולומביה בישראל יכולה להנפיק עותק מן המידע המופיע באתר משרד התחבורה הקולומביאני ולהטביע עליו חותמת המעידה, כי אותו אזרח קולומביאני רשאי לנהוג בקולומביה.

57. עד כאן, העדויות שנשמעו בתיק בשאלת הכיסוי הביטוחי.

58. דיון ומסקנות
לצורך הדיון, יש להבחין בין תביעתו האישית של התובע מס' 1 בגין נזקיו שלו, לפי חלופותיה השונות: על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה -1974 ולחילופין, לפי פקודת הנזיקין, לבין תביעת עיזבונה של אשתו המנוחה של התובע, לפי חוק הפיצויים. מסגרת דיון זו יוחדה רק לתביעת התובע לפי חוק הפיצויים, ולשאלת הכיסוי הביטוחי בחברת 'הפול'.

59. אין חולק, כי במועד התאונה, שהה התובע כדין בישראל, במעמד של עובד זר הרשאי לעבוד, ורק לאחר התאונה קבל אשרת תושב ארעי ותעודת זהות ישראלית. אין גם חולק, כי התובע לא אחז ברישיון נהיגה ישראלי. ברשות התובע היה רישיון נהיגה לאומי קולומביאני בר תוקף, אותו חידש בביקורו בקולומביה בשנת 1997, כאשר נסע להתחתן. רישיון זה היה בתוקף ל-10 שנים, כך שרישיון הנהיגה הזר היה תקף במועד התאונה. כמו כן, אחז התובע ברישיון נהיגה בינלאומי שהוצא בקולומביה, וחודש לדבריו מידי שנה בשגרירות. אמנם, קונסול קולומביה אישר במכתבו לבית המשפט [נ/10] כי אין השגרירות והקונסוליה מעורבות בהנפקת רישיונות נהיגה לאומיים או בין -לאומיים של אזרחי קולומביה, וזאת ניתן לעשות רק בקולומביה, יחד עם זאת, ניתן לקבל חותמת המאשרת קיומו של רישיון נהיגה לאומי בר תוקף, על העתק המונפק מאתר משרד התחבורה הקולומביאני, ובכך תמך בגרסת התובע, כי נהג לפנות לשגרירות מידי שנה, לאור דרישת הסוכן להציג רישיון נהיגה תקף. מכוח רישיונות אלו נהג בארץ, ואת העתקיהם העביר לסוכן הביטוח מידי שנה, בעת עריכת הביטוח.

60. 'הפול' מתבססת בטענתה, כי אין לתובע עילת תביעה נגדה, על הוראות סעיף 7(3) לחוק הפיצויים, אשר דן בהגבלת זכאותם של נפגעים לקבלת פיצויים לפי החוק, למי שנהג ברכב ללא רישיון נהיגה, וכלשון הסעיף:
"7(3) מי שנהג ברכב כשאין לו רישיון לנהוג בו, למעט רישיון שפקע מחמת אי תשלום אגרה...".
פועל יוצא מנהיגה ללא רישיון נשלל הכיסוי הביטוחי על פי תנאי הפוליסה, ואזי גם על פי הוראות סעיף 7(5) פטורה 'הפול' לטענתה, מלפצות את התובע בגין נזקיו.

61. המונח "רישיון נהיגה לנהוג בו" המופיע בסעיף 7(3) לחוק הפיצויים, זכה להתייחסות רבה בפסיקה.

בע"א 5631/94 לביא נ' סהר חברה ישראל לביטוח בע"מ, מ"ט(3) 820 [להלן – "פרשת לביא"], בהקשר של רישיון נהיגה זר, קבע בית המשפט :
"מטרתו של סעיף 7(3) לחוק הפיצויים היא לשלול את זכאותו של נפגע אשר נהג ללא רישיון, ובכך להרתיע את ציבור הנהגים מפני נהיגה ללא רישיון שהיא מנוגדת ל'תקנת הציבור'. כדי להגשים תכלית זו, יש לתת פירוש אחיד וקוהרנטי למושג 'רישיון' שבפקודת התעבורה [נוסח חדש] ובחוק הפיצויים, ולקבוע שרישיון נהיגה אליו מתייחס סעיף 7(3) לחוק הפיצויים כוונתו לרישיון נהיגה שניתן על פי המסגרת הסטטוטורית של פקודת התעבורה והתקנות שהותקנו על פיה... הדבר עולה בקנה אחד עם מתן פירוש אחיד למונחים משותפים המצויים בחוקים הקרובים במטרותיהם ומשלימים זה את זה.. יש לפרש בצורה הרמונית את חוק הפיצויים ואת פקודת התעבורה [נוסח חדש], ולהסיק שרישיון לנהוג בו דן סעיף 7(3) לחוק הפיצויים כוונתו לרישיון נהיגה שהוצא לפי פקודת התעבורה [נוסח חדש] והתקנות שהוצאו על פיה".פקודת התעבורה [נוסח חדש], ולהסיק שרישיון לנהוג בו דן סעיף 7(3) לחוק הפיצויים כוונתו לרישיון נהיגה שהוצא לפי פקודת התעבורה [נוסח חדש] והתקנות שהוצאו על פיה".

62. בשל הזיקה האמורה, נבחן את ההוראות הנורמטיביות לעניין רישיון נהיגה בפקודת התעבורה והתקנות שהוצאו מכוחה. סעיף 10(א) לפקודת התעבורה, התשכ"א-1961, קובע:
"לא ינהג אדם רכב מנועי אלא אם הוא בעל רישיון נהיגה תקף לרכב מאותו סוג, שניתן על פי פקודה זו, ולא ינהג אדם אלא בהתאם לתנאי הרישיון זולת אם פוטר מחובת רישיון נהיגה ובמידה שפוטר".

63. תקנה 567 לתקנות התעבורה, התשכ"א- 1961, דנה בנהיגה באמצעות רישיון נהיגה זר.

עד לתיקון שנכנס לתוקף ביום 28.7.2002 [תקנות התעבורה (תיקון מס' 5), התשס"ב-2002 (ק"ת 6189 מיום 13.8.2002)] היה נוסחה של התקנה לאמור:
"567 (א) מי שמקום מגוריו הקבוע בחוץ לארץ ובידו אחד הרישיונות כאמור בתקנת משנה (ב), פטור מחובת רישיון נהיגה לפי סעיף 10 לפקודה, ובלבד שמלאו לו 16 שנים אם הוא נוהג ברכב כאמור בתקנה 176 ו-177, ו-17 שנים אם הוא נוהג רכב כאמור בתקנה 178, ולפי תנאי הגיל כאמור בחלק ג' לתקנות אלה אם הוא נוהג רכב מסוג אחר.
לעניין תקנה זו, מי 'שמקום מגוריו הקבוע בחוץ לארץ' – מי שנעדר מהארץ במשך שנה רצופה לפחות והוא נמצא בארץ באופן זמני.

(ב) ואלה הרישיונות-
(1) רישיון נהיגה בין-לאומי בר תוקף שניתן מחוץ לישראל למי שאינו תושב ישראל
(2) רישיון נהיגה לאומי שניתן למי שאינו תושב ישראל
(3) רישיון נהיגה בר תוקף שניתן מאת רשות הרישוי באזור.

(ג) מי שעלה לישראל לפי אשרת עולה או תעודת עולה לפי חוק השבות, תש"י-1950, פטור מחובת רישיון נהיגה לפי סעיף 10 לפקודה, תוך 3 חודשים מיום כניסתו לישראל, אם נתקיימו בו תנאי הגיל כאמור בתקנת משנה (א) ובידו אחד הרישיונות האמורים בתקנת משנה (ב)(1) עד (3) והוא אינו פסול מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה על ידי כל רשות מוסמכת בישראל או מחוץ לישראל".

64. נוסח תקנה 567 שונה בתיקון מס' 5 לתקנות התעבורה שתחילתו מיום 28.7.2002. הנוסח המעודכן של התקנה, שהיה רלבנטי במועד התאונה נשוא התביעה, קובע לאמור:
"567. מי שאינו תושב ישראל ואינו תושב אזור כהגדרתו בתקנה 578 ובידו רישיון נהיגה זר בר תוקף, יראו אותו כבעל רישיון נהיגה בר תוקף בישראל בדרגה המקבילה לדרגת רישיון הנהיגה שלו, אם נתקיימו בו כל אלה:
(1) תנאי הגיל האמורים בתקנות 188 עד 190.
(2) אם הוא נוהג רכב כאמור:
(א) בתקנות 176 עד 181 – שהותו בישראל, מיום כניסתו האחרונה, אינה עולה באופן מצטבר על שנה, אלא אם כן הוא יצא מישראל במשך תקופה זו ליותר משלושה חודשים, באופן מצטבר.
(ב) בתקנות 182 עד 185 – שהותו בישראל, מיום כניסתו האחרונה, אינה עולה באופן מצטבר על שלושה חודשים אלא אם כן הוא יצא מחוץ לישראל בתקופה זו ליותר מ-30 ימים באופן מצטבר.

567א'. עולה חדש, אזרח ישראל או תושב ישראל הרשאי לשבת בישראל ישיבת קבע, אשר שהה מחוץ לישראל במשך תקופה של שנה רצופה אחת לפחות לפני יום כניסתו האחרונה לישראל, רשאי לנהוג ברישיון נהיגה זר, ברכב המתאים לדרגת רישיונו, במשך תקופה של שנה מיום כניסתו לישראל ובלבד שנתקיימו בו תנאי הגיל האמורים בתקנות 188 עד 190".

65. בפרשת לביא, התייחס בית המשפט לנוסח הישן של התקנה:
"הוראותיה של תקנה 567 קובעות שתי חלופות, שעשויות היו להתיר למערערת לנהוג בישראל ללא רישיון נהיגה ישראלי. האחת היא ההיתר שניתן בתקנה 567(א), למי 'שמקום מגוריו הקבוע בחוץ לארץ', לנהוג בארץ תחת רישיון נהיגה זר או בינלאומי. ההגדרה המצויה בתקנה עצמה מציינת מפורשות כי ההיתר האמור יינתן רק 'למי שנעדר מן הארץ במשך שנה רצופה לפחות והוא נמצא בארץ באופן זמני'. החלופה השנייה הקבועה בתקנה 567(ג) מתירה לעולה חדש לנהוג בארץ בשלושת חודשי שהותו הראשונים בארץ, תוך שימוש ברישיון זר או בינלאומי המצוי ברשותו".

ולאור הדרך הפרשנית בה הלך בית המשפט בפרשת לביא, נדחתה שם תביעתה של עולה חדשה מצרפת, שנהגה עם רישיון הנהיגה הזר שברשותה, שנתיים לאחר עלייתה ארצה.

השופט ריבלין היה ער לתוצאה הקשה של פסק הדין, והוא התייחס לכך בספרו תאונות הדרכים (מהדורה שלישית, תש"ס 1999, 431:
"התוצאה המתבקשת מהוראת החוק, כפי שפורשה ב'פרשת לביא' היא קשה מקום בו הנפגע רכש מיומנות לנהיגה בארצות חוץ וסבר בטעות כי רישיונו תקף. בעניין זה מעיד, באותה פרשה, השופט י' טירקל כי לכאורה אין זה מין הצדק לשלול את הזכאות לפיצויים מאדם שהחזיק ברישיון התקף במדינת חוץ אך אינו בר תוקף בישראל וסבר בטעות שהוא בר תוקף בישראל. עם זאת, הבהיר כי תיקונו של מצב זה, על מנת להיטיב עם נפגעים כאלה, צריך שיעשה בדרך של חקיקה מפורשת ולא בדרך של פרשנות".

66. בדנ"א 10072/02 קרנית, קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, נח(5) 639 (2004)[להלן – "הלכת קרנית"] נדונה פרשנות סעיף 7 לחוק הפיצויים, ובית המשפט התייחס לקשר החד-חד ערכי שנקבע בפרשת לביא, בין הגדרת 'רישיון בר תוקף' בחוק הפיצויים לבין הוראות פקודת התעבורה ואומר:
"אין בקביעתי הנ"ל כדי לקבוע שבכל מקרה פרשנות המונח 'רישיון' בחוק הפיצויים תהיה זהה לפרשנות מונח זה בפקודת התעבורה ותקנותיה. כמובהר לעיל, התכליות העומדות ביסוד פקודת התעבורה ותקנותיה אינן זהות לתכליות המונחות ביסוד חוק הפיצויים. אכן, ישנה נקודת השקה בין התכליות בסעיף 7 לחוק הפיצוי לבין דיני התעבורה, במובן זה שדינים אלה מקדמים תכלית הרתעתית ועונשית, אולם בניגוד לפקודה ולתקנותיה, אלה אינן התכליות היחידות שיש להתחשב בהן בבואנו לפרש את סעיף 7(3) לחוק. כאמור לעיל, בפרשנות זו יש ליתן מקום מרכזי לתכלית הסוציאלית של חוק הפיצויים".
ואכן, באותו עניין נקבע כי יש לפרש את סעיף 7(3) לחוק הפיצויים בצורה מצומצמת, כך שיחול על מקרים חריגים וחמורים במיוחד, שבהם קיימת פגיעה בתקנת הציבור, בכך שהיעדר הרישיון עלול לפגוע בערך התעבורתי ולסכן את הציבור בדרכים.

67. בפרשנות סעיף 7(3) לחוק הפיצויים בהקשר של רישיון נהיגה זר, עסק בית המשפט גם ברע"א 4874/04 רביבו נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ (8.2.07)[להלן – "פרשת רביבו"], שניתן לאחר הלכת קרנית, ועמד על הצורך לאזן בין התכלית הסוציאלית המונחת בבסיס חוק הפיצויים לבין התכלית ההרתעתית-עונשית שבאה לידי ביטוי בהוראת סעיף 7(3) לחוק, ואומר:
"אמת: התכלית הסוציאלית של חוק הפיצויים אינה עולה בקנה אחד עם יד קלה על ההדק בכל הנוגע לשלילת הזכות לפיצויים. הנטייה של בית משפט זה היא לפרש את סעיף 7(3) כך שיחול על מקרים שבהם היעדר הרישיון נובע מעניין מהותי, בעוד שהיעדר רישיון מטעמים טכניים לא יאיין את הזכאות לפיצויים (ראו ע"א 4231/97 צור שמיר חברה לביטוח נ' יחיאל, פ"ד נג(2) 193). אלא שכאמור, לא ניתן להכשיר באמצעות הסיפא של סעיף 7(3) השתמטות ארוכת-טווח מחידוש רישיון העולה כדי נהיגה ללא רישיון כלל". ובית המשפט ראה באי חידוש רישיון הנהיגה הישראלי במשך שני עשורים כעולה לכדי פגם מהותי ולא פגם טכני.

67. בפרשת רביבו, התלבט בית המשפט, מפי השופט רובינשטיין, אם אין מקום לשנות מהלכת לביא, ואמר:
"התלבטתי בתיק זה נוכח המדיניות השיפוטית הנוטה לנהוג זהירות וריסון בהפקעת פיצויים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, וזאת על פי פסיקה בהקשרים שונים, מטעמי התכלית החברתית הנודעת של החוק. שאלתי עצמי האם יש מקום לשוב ולהרהר בהלכת ע"א 5631/94 לביא נ' סהר, מט(5) 821, שייחדה את ה'רישיון' הנזכר בסעיף 7(3) לחוק לרישיון נהיגה שהוצא על פי פקודת התעבורה (נוסח חדש) ותקנותיה... ואולם לאחר העיון באתי לכלל מסקנה שאין ללכת בדרך זו. גישתו של המחוקק באשר לאי תקפותו של רישיון נהיגה זר איננה גחמה. היא באה להבטיח, בראש ובראשונה, את שלום הציבור שבכבישים, שלום עוברי דרכים. הכרח אפוא לעבור את מסננת הרישוי הישראלית, כדי שהאינטרס הציבורי בישראל ישורת כהלכתו... את המסננת לבחינת מעמדו של רישיון זר צריכה לספק מערכת הרישוי, ואין הדבר יכול להיות תלוי ברצונותיו של כל איש ואיש".

68. היטיב לסכם את המצב המשפטי השופט י. עמית בבר"ע (חי') 1003/06 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' קרנית, קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (20.5.2007):
"השורה התחתונה היא, שהלכת לביא נותרה על כנה, בבחינת lex specialis להלכה הכללית שנקבעה בהלכת קרנית. עם זאת, הלכת קרנית מקרינה גם על נסיבות בהן הנוהג היה בעל רישיון נהיגה זר, בפרשנות מקלה של תקנות התעבורה, להכרה ברישיון נהיגה זר, כרישיון נהיגה תקף לצורך חוק הפיצויים". ויוער כי הנחיה זו תקפה, ככל שיש צורך לפרש את תקנות התעבורה, כאשר יש ספק לגבי תחולת איזו מן התקנות.

עוד בשולי הדברים יוער כי הנתבעת 4 המצויה בחזית מול הפול, מפנה לתא (חי') 17769/04 יוקה יובונן נ' 'הפול (19.3.2007), שם קבעה השופטת לפין-הראל, בהתייחס לטענות שהעלתה הפול נגד תוקפו של רישיון זר: "הנתבעות הנפיקו למר יוקה תעודת ביטוח. לו סברו שהוא אינו עונה על התנאים הקבועים בתקנה 567, כפי שהן מפרשות אותה, ומשביכרו בכל זאת, לבטחו, אינן יכולות להיאחז עתה בטענה, כי רישיון הנהיגה שלו אינו בר תוקף, והן מושתקות מלהעלות טענה זו. טענה זו צריכה הייתה להיבדק עובר להסכמה לביטוח וקבלת תשלום, ולא לאחר קרות מקרה הביטוח", אלא ששם לא הייתה התייחסות לפסק דין של בית המשפט העליון בפרשת רביבו, שניתן אך זמן קצר לפניו.

לאורה של הנחיה העולה מפסקי הדין של בית המשפט העליון בפרשת לביא ובפרשת רביבו, נתייחס לעובדות המקרה שבפנינו:

69. על פי כותרתה, תקנה 567א' מתייחסת למקרים מיוחדים: לאזרח הישראלי שהוא עולה החדש או תושב חוזר, ותושב ישראל הרשאי לשבת בישראל ישיבת קבע, והיא חלה על מי שהגיע לישראל מתוך מטרה להפוך את ישראל למרכז חייו ולהשתקע בה. המבחן הוא מבחן של תושבות, שהוא מבחן עובדתי-משפטי, הנבחן לפי נסיבותיו, כפי שהגדיר השופט עמית בבר"ע 1003/06. התקנה נועדה לסייע בידי מי שמבקש להשתקע בישראל, להקל את היקלטותם, על ידי הארכת פרק הזמן להמרת הרישיון הזר לרישיון ישראלי. תקנה 567א' אינה יכולה להתייחס לעובד הזר החוקי, אף אם הוא שוהה בישראל שנים מספר, במהלכן לעיתים מתחתן ומקים משפחה. לא משך השהות קובע את המעמד אלא הזיקה לישראל והכוונה הממשית להקים בישראל את ביתו ולהעביר אליה את מרכז חייו. במועד התאונה, התובע לא היה בעל מעמד של תושב קבע או תושב ארעי, ולא הוכח כי ניתק את זיקת התושבות למולדתו.

70. תקנה 567 המתייחסת לתושב הזר, היא הרלבנטית לענייננו. גם אם נפרש את תקנה 567 פירוש מצמצם, כקובעת מבחן כמותי ומביאה בחשבון את מספר ימי השהות הארץ לעומת משך ההיעדרות ממנה, ולא לפי המבחן המהותי של "מירב הזיקות", כפי שפירשה כב' השופטת יעל ייטב בעניין עזבון המנוח shah nevinchandra ואח' נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ (20.1.2011), לא יהיה בכך כדי להואיל לתובע.

70. תקנה 567 קובעת 2 תנאים מצטברים אשר בהתקיימם יראו מי שאינו תושב ישראל, שבידו רישיון נהיגה זר בר תוקף בארצו, כבעל רישיון נהיגה בר תוקף גם בישראל: תנאי של גיל – המתקיים בענייננו, ותנאי נוסף הקשור למשך השהות בישראל.

התנאי לעניין משך השהות בישראל, המתייחס לסוג הרכב שבו נהג התובע [אופנוע] נקוב בסעיף 567(2)(א) דורש כי שהותו בישראל, מיום הכניסה האחרונה, אינו עולה באופן מצטבר על שנה, אלא אם כן יצא מישראל בתקופה זו למשך יותר משלושה חודשים במצטבר.

71. על פי עדותו של התובע, שלא נסתרה, הוא הגיע לראשונה לארץ בשנת 1994. יצא ממנה בשנת 1995, ואחר כך יצא ממנה שוב לקולומביה בשנת 1997, כדי להתחתן. משנת 1997 ועד למועד התאונה בשנת 2005, במשך כ- 7 שנים, התובע לא יצא את הארץ, ולכן, גם על פי כל דרך פרשנית מקילה ככל שתהיה, התנאי המצטבר השני הנקוב בסעיף 567 לא התקיים בענייננו.

המקרים עליהם מסתמך התובע בסיכומיו, בהם בחר בית המשפט את הפירוש המקל עם המבוטח, התייחסו למקרים בהם נפלה מחלוקת לגבי מעמדו של הנפגע, או שהייתה מחלוקת פרשנית איזו משתי התקנות, תקנה 567 או 567א' יש להחיל, כאשר עמד בתנאי אחת מהן בלבד. לא כך הדבר בענייננו, כאשר אין התובע עומד בתנאי אף אחת משתי התקנות.

72. העובדה שהמדינה לא העמידה את התובע לדין בגין נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף וללא ביטוח, אינו המבחן שלאורו יש לקבוע אם היה התובע רשאי לנהוג עם רישיונו הזר. לפיכך, הן בהיבט הפלילי של תקנות התעבורה, והן על יסוד ההלכה לעניין פרשנות סעיף 7(3) לחוק הפיצויים, יש לקבוע כי אין לראות בתובע כמי שנהג עם רישיון נהיגה בר תוקף בישראל.

73. אמנם, הלכה חזרה ונשנתה לעניין הוראות סעיף 7(3) לחוק הפיצויים, כי הוראתה נעוצה בשיקולים של תקנת הציבור, והיא נועדה למקרים בהם התנהגותו של הנפגע כה פגומה, עד שהיא מקימה עילה לשלול ממנו את זכאותו לפיצויים. התנהגות פגומה פורשה ככזו הגורמת לסיכונים ניכרים בדרכים. בשורה של פסקי דין נקבע, כי הפרות של תנאי ברישיון, שאינן יוצרות לכשעצמן, סיכון בטיחותי של ממש, לא הקימו עילה לשלילת הזכות לפיצויים, וכאשר הפגם הנעוץ בהפרת תנאי ברישיון אינו יורד לשורש העניין, פוחת משקלו ההרתעתי וגובר האינטרס החברתי שבמתן פיצוי לכל [ראה: רע"א 9121/00 לוי נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ].

בנסיבותינו, גם בהנחה כי בעצם נהיגת התובע עם רישיונו הזר, שהיה בתוקף במשך כל השנים, לא יצר התובע סיכון תחבורתי של ממש, ולכאורה, לאור התכלית הסוציאלית של חוק הפיצויים, לא היה מקום לקבוע כי נהג ללא רישיון נהיגה בר תוקף. אלא שכאן, מוצאת אני עצמי כבולה ומחויבת להלכה הפסוקה, כפי שנקבעה בעניין רביבו, כי "את המסננת לבחינת מעמדו של רישיון זר צריכה לספק מערכת הרישוי, ואין הדבר יכול להיות תלוי ברצונותיו של כל איש ואיש", והתובע לא עבר במסננת זו. מדובר בפרק זמן ארוך של 8 שנים בהם שהה התובע בארץ והסתמך על רישיונו הזר, כאשר הוראות תקנות התעבורה מדברות על שנה ממועד הכניסה האחרונה לישראל. גם כאן, "הכמות הופכת לאיכות" ומשך הזמן הארוך הופך את הפגם, לפגם מהותי, מה גם שלצורך המרת רישיון הנהיגה הזר לרישיון נהיגה ישראלי, היה על התובע לעמוד בבדיקות רפואיות ולבצע מבחן שליטה, כעולה מנ/6, ואין מדובר בדרישה טכנית בלבד.

על כן, יש לקבוע כי בנסיבותינו לא היה ברשות התובע 'רישיון נהיגה בר תוקף בישראל' ולכן זכאותו לפיצוים נשללת לפי הוראות סעיף 7(3) לחוק הפיצויים.

74. חלק נכבד מטענות התובע, בראיות, בחקירת העדים ובסיכומים, יוחד על ידו לטענה כי על חברת הביטוח לראות בו כמי שנהג תחת פוליסת ביטוח תקפה, לאור הפרת חובת הגילוי וחובת הווידוא המוטלים על המבטח.

התובע ייחס רשלנות לסוכן הביטוח, אשר כל השנים ביקש וקיבל צילום דרכונו ורישיון הנהיגה הזר, ובכל זאת הנפיק את תעודת הביטוח מבלי שהעמיד את התובע, או את המבוטח – מעסיקו, על בעייתיות כלשהי הנוגעת לרישיון הנהיגה הזר, ופועל יוצא מכך לכיסוי הביטוחי. הפול המשיכה כל השנים לגבות את דמי הביטוח, כאשר ידעה, או הייתה צריכה לדעת, כי היא מנפיקה תעודת חובה חסרת כיסוי. הסוכן גם לא הנחה את התובע לפנות לרשויות הרישוי ולדאוג להמרת הרישיון הזר ברישיון נהיגה ישראלי. מכל הטעמים הללו טוען התובע כי קמה מניעות כלפי חברת הביטוח הפול מלטעון כל טענה בדבר העדר רישיון נהיגה בר תוקף, והיא מושתקת מלטעון כלפיו טענות בדבר העדר כיסוי ביטוחי.

75. בפתח סיכומיה טוענת 'הפול' כי אין להיזקק לדיון בטענות אלו, מאחר והן מהוות הרחבת חזית, והתובע כלל לא טען טענות אלו בכתב התביעה.

'הפול' צורפה לתביעה רק בעקבות תיקון כתב התביעה. ביחד עמה צורפה קרנית לתביעה וקרנית הייתה הראשונה לטעון בכתב ההגנה שהגישה, טענות הקשורות להשתק ומניעות, לאור ידיעת הסוכן את היות התובע תושב זר אשר נסמך על רישיון נהיגה זר בנהיגתו בארץ. בעקבות טענות אלו, הגיש התובע כתב תשובה, במסגרתו טען גם לרשלנות הסוכן וכן להשתק ומניעות.

טוענת הנתבעת 3, כי על פי תקנה 69 לתקנות סדר הדין האזרחי, אין להעלות בכתב תשובה נימוק תביעה חדש, ואין לכלול בו טענה שבעובדה שאינה מתיישבת עם טענותיו הקודמות של אותו בעל דין. אלא שהנתבעת לא עתרה למחיקת הטענות הללו מכתב ההגנה של קרנית או מכתב התשובה של התובע, ובכך הכשירה טענות אלו להיות חלק מיריעת המחלוקת בין הצדדים. למעשה המחלוקת בשאלת הכיסוי הביטוח ב'פול' היא משולשת: בין התובע ל'פול', בין התובע לקרנית, ובין קרנית ל'פול', שכן אם ייקבע כי קיים כיסוי ביטוח בפול, תהיה קרנית פטורה. משהעלתה קרנית טענות של השתק מניעות כלפי הפול, נפתחה חזית זאת לדיון גם בין הפול לתובע.

ויוער, כי רק הטענות בדבר רשלנות הסוכן, ואחריותה השילוחית של המבטחת לרשלנות הסוכן, יש לראותן כנימוקי תביעה חדשים. טענות של השתק ומניעות נטענו לאור טענות ההגנה של 'הפול' בכתב ההגנה, ולאור טענותיה של קרנית, הנמצאת ביריבות מול הפול. אין מדובר ב'נימוק תביעה חדש' אלא בטענה ההודפת טענת הגנה, ועל כן אין לראות בטענות ההשתק והמניעות משום הרחבת חזית מלכתחילה.

חלק נכבד ביותר מחקירת התובע ומחקירות עדי הנתבעת התייחס להתנהלות של סוכן הביטוח וחברת הביטוח בהפקת הפוליסות, ולנהלים שהוצאו לצורך הפקת תעודות הביטוח, במיוחד לנהלים הקשורים לתושבים זרים בעלי רישיון נהיגה זר. אמנם נקבע כי 'הפול' תהיה זכאית לעורר בסיכומיה טענות לעניין הרחבת חזית, אך כאמור, אין מדובר בהרחבת חזית אסורה.

76. המגמה שהתפתחה בפסיקה, הטילה על המבטח חובת גילוי רחבה ולצידה חובה לוודא כי המבוטח אכן ער לתנאים המוקדמים ולסייגים שנקבעו לכיסוי הביטוחי, ומבצע אותם. מצופה מהמבטח, כחלק מחובת הגילוי שלו, לוודא שהמבוטח עומד בהתחייבויותיו ולא מפר אותן, שאם לא כן, המבטח עצמו ייחשב כמי שהפר את חובתו לגלות ולוודא [ראה: דודי שוורץ וריבי שלזינגר, דיני ביטוח, תשס"ה-2005, 252].

77. הדרישה לקיום רישיון נהיגה בר תוקף נקובה בפוליסה ומהווה תנאי מוקדם לכיסוי הביטוחי. מדובר אפוא, בסייג שעל חברת הביטוח מוטלת החובה לוודא כי המבוטח מודע לו, מבין אותו ופועל במסגרתו.

גם סוכן הביטוח וגם הפקידה בסוכנות, אתי דוד הודו בחקירתם, כי היו מודעים לסייג שבפוליסת החובה, הדורש קיום רישיון נהיגה בר תוקף, כדי שיוכר הכיסוי הביטוחי. אלא, שלטענת שניהם, לא ידעו כי התובע נוהג עם רישיון נהיגה זר.

אינני מקבלת את עדותם לעניין זה. אמנם, הבקשה להפיק את הפוליסה התקבלה טלפונית ממעסיקו של התובע, אך התובע העיד, כי בשנתיים הראשונות נסע לסוכנות הביטוח בראשון לציון ושם מסר לפקידה את צילום דרכונו ורישיון הנהיגה שלו, ואזי קיבל לידיו את התעודה לתשלום. התובע תאר את מקום מושבה של סוכנות הביטוח ואיש שלום אישר את נכונות תיאורו. התובע לא יכול היה לתאר זאת, אלמלא ביקר בסוכנות, דבר שהוכחש על ידי עדי הנתבעת.

גרסתו של התובע, כי מסר את צילום דרכונו וצילום רישיון הנהיגה הבינלאומי שלו בסוכנות הביטוח, מהימנה עלי, וכך היה בעת עריכת הפוליסה לראשונה ובעת חידושה, שנה לאחר מכן. בשנים הבאות, התבקש החידוש טלפונית, אך גם אז הועבר צילום רישיון הנהיגה באמצעות מכשיר הפקסימיליה לסוכנות הביטוח.

כך גם דרשו הנהלים שהוציאה חתמת הפול והפיצה לכל חברות הביטוח, אשר הוציאו פוליסות בשם הפול. באשר לנהלים אלו, הרושם שהתקבל מעדותו של סוכן הביטוח ומעדותה של פקידתו הוא, כי מר איש שלום לא עסק בעצמו בהפקת הפוליסות, לא הכיר את הנהלים וספק אם ידע על קיומם, וממילא, לא ביצע כל פיקוח על הפקידה, אשר עסקה בהפקת התעודות, ולא בדק אם היא מקיימת את הנהלים כפי שנדרשו. בהיותם סוכנות חיתום, הייתה הסוכנות מפיקה את תעודות החובה בעצמה, כך שלא התבצעה גם כל ביקורת בחברת הביטוח, אשר סמכה על הסוכנות כי היא מקיימת את הנהלים, ויודעת את עבודתה.

תיק הביטוח על מסמכיו, כולל הצעות הביטוח והמסמכים שנילוו להצעה, אבד אצל סוכנות הביטוח, ללא כל הסבר מניח את הדעת, למרות החובה המוטלת על הסוכנות לשמור את מהמסמכים 7 שנים. אובדנו של התיק ללא כל סיבה נראית לעין, וללא כל הסבר, פועל לרעת גרסתם של עדי הנתבעת ומהווה חיזוק לעדותו של התובע, ויש להניח כי אילו היה מוצג התיק, היינו מוצאים בו את המסמכים שציין התובע: צילומי דרכונו וצילומי רישיונות הנהיגה שהעביר כל שנה לסוכנות. על אחת כמה וכמה, אם לא פעלו בהתאם לנהלים, ולא דרשו לקבל פרטי ת.ז או דרכון של הנהג הנקוב בשם ורישיון הנהיגה שלו.

78. מכל האמור לעיל מתבקשת המסקנה, כי סוכנות הביטוח ידעה באופן ממשי, או שהייתה צריכה לדעת מתוך המסמכים שנדרשו לשם עריכת הפוליסות, אילו קיימה את הנהלים כלשונם, כי התובע- ששמו נקוב בתעודות החובה כנהג היחיד, איננו אזרח ישראלי, אלא אזרח קולומביאני וכי אין ברשותו רישיון נהיגה ישראלי, והוא מסתמך בנהיגתו על רישיון נהיגה בינלאומי ורישיון זר מקולומביה. ואין מדובר בהפקת פוליסה חד פעמית, אלא גם ב-3 חידושים עוקבים!

ידיעת עובדות אלו הייתה חשובה לא רק לצורכי ISO או לצרכי קביעת תעריף הביטוח, אלא כפי שהודה גם מר אילן שמיר, מנהל תחום הביטוח במגדל (המגן) כדי לוודא שיש ברשות המבוטח-הנהג רישיון נהיגה תקף, וזאת במסגרת חובת הווידוא המוטלת על חברת הביטוח להבטיח כי המבוטח ער לתנאים ולסייגים בפוליסה, ומקיים אותם.

79. הן סוכן הביטוח והן פקידתו העידו, כי לא היו מודעים כלל לבעייתיות של נהיגה עם רישיון נהיגה זר. רק בעקבות מקרה זה, ולאחר הנהלים שהוצאו על ידי גב' סמנה בשנת 2007 התבררה להם הבעייתיות שבנהיגה ממושכת בישראל עם רישיון זר. גם הם וגם החתמת משליכים את האחריות לוודא קיומו של רישיון נהיגה תקף, בראש ובראשונה, על המבוטח, ולצורך העניין על כתפיו של גדעון שכני, שהוא גם מעסיקו של התובע, אשר העמיד לרשותו את האופנוע של מקום העבודה.

80. האם בנסיבות אלו, הפרה חובת הביטוח את חובת הגילוי והווידוא המוטלת עליה, ואם כן – מה נפקות הפרה זו?

81. התובע מסתמך על מקרה דומה להפליא בעובדותיו, שנדון על ידי השופטת ייטב בת.א.11575/06 עזבון המנוח shah nevinchandra ואח' נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ (20.1.2011). גם שם נדונה שאלת תוקפו של כיסוי ביטוחי בפוליסת ביטוח חובה שהוציאה הפניקס לאזרח הודי שהתגורר בישראל לרגל עסקיו, ונהג על פי רישיון נהיגה בינלאומי שהציג. וקובעת השופטת באשר להיקפה של חובת הגילוי והווידוא המוטלת על חברת הביטוח:
"...כשם שסוכן הביטוח יידע את התובע באשר לדרישות המיגון, כגון: אזעקה ואיתורן וכן הזהירו שבהיעדר אמצעי המיגון האמורים לא יהיה תוקף לביטוח, כך עליו לעשות לגבי תנאי התוקף, במיוחד לגבי הצורך בהמרת רישיון נהיגה זר בהתקיימם של תנאים מסוימים...
לאור חוסר הוודאות בעניין תוקפו של רישיון נהיגה בינלאומי, בין היתר בשים לב לנוסח תקנות התעבורה, היה על הפניקס לנקוט בדרך של הדרכה וגילוי מצד אחד, ובדרך של וידוא מצד שני. הפניקס הייתה רשאית להדריך את סוכני הביטוח לבדוק את רישיונות הנהיגה של כל המבוטחים, להנחות את הסוכנים שלמשל, במקרים של בעלי אשרת שהייה זמנית בארץ, יש לערוך בדיקה נוספת ובנסיבות מתאימות לדרוש המרת הרישיון לרישיון נהיגה ישראלי, כפי שעשתה החל משנת 2007.."

ובאשר לנפקות התנהלות הסוכן וחברת הביטוח, מסכמת השופטת ייטב:
"...סוכן הביטוח היה במועד התאונה חתם המוסמך להנפיק פוליסות ביטוח חובה ללא קבלת אישור מוקם מהפניקס. כמו כן, לאור הוראת סעיף 33 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981, יש לראות את פעולותיו כמחייבות את הפניקס כאילו בוצעו על ידה. מבטח המבקש להכניס סייגים [בביטוח] רכב חייב לבדוק ולוודא את התקיימותם. בענייננו, עסקינן כאמור ברישיון נהיגה בינלאומי. בשים לב להוראה המורכבת הקבועה בתקנה 567 לתקנות התעבורה, מוטלת לטעמי חובה על המבטח להביא לידיעת הסוכנים שבנסיבות מסוימות ייחשב הרישיון כרישיון שאינו בר תוקף. היה על הפניקס כאמור, לא רק לגלות למבוטח את המידע על המגבלות הקיימות לגבי רישיון נהיגה בינלאומי, היה עליה גם לוודא שרישיון הנהיגה שבידי המבוטח הוא רישיון נהיגה בר תוקף העומד בתנאי הפוליסה. התנהגות זו של המבטח משליכה על אופן פרשנות הסייג שנקבע בפוליסה. ניתן להסיק שהפניקס הייתה ערה למצב החוקי, ובשל הצורך בוודאות, בשל העמימות באשר למבחן התושבות ובאשר לנסיבות בהן נדרשת המרה של רישיון הנהיגה הזר לרישיון נהיגה ישראלי, לא מצאה לנכון שיש לדבוק במבחנים העמומים שבתקנות התעבורה, ובחרה לבטח את התובע מבלי לדרוש כל דרישה לגבי המרת הרישיון ולמעשה בחרה לראות ברישיון, רישיון בר תוקף...
לאור השיקולים האמורים, ניתן לקבוע כי הפניקס ידעה מהו מעמדו של התובע הארץ ומהו רישיון הנהיגה המשמש אותו, ובחרה ביודעין בביטוח התובע מתוך הסכמה שבנסיבות האמורות, מדובר ברישיון בר תוקף.
לחילופין, בוודאי שהפניקס לא עמדה בחובת הגילוי והווידוא המוטלת עליה ועל כן יש להטיל עליה את החבות".

בשולי הדברים יוער, כי על החלטתה של כב' השופטת ייטב הוגשה בקשת רשות ערעור רע"א 5732-03-11(י-ם) הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוח shah nevinchandra שנדחתה מטעמים של איחור בהגשתה, מבלי שנדונה לגופה, תוך השארת האפשרות לשוב ולערער על ההחלטה במסגרת פסק הדין הסופי שיינתן.

82. מול החלטה זו, המטילה על חברת הביטוח באמצעות סוכניה, את חובת הגילוי והווידוא בדבר תוקף רישיון הנהיגה הזר שמציג המבוטח, הסתמכה הנתבעת 3 על שורה של פסקי דין שקבעו, כי חובת הווידוא של תוקף רישיון הנהיגה היה ונשאר מוטל על המבוטח.

כך למשל, קבעה השופטת אגמון בתא (י-ם) 10874/00 לויסון יוסף נ' ביטוח ישיר חברה לביטוח בע"מ (8.1.2004):

"המבטחת מלאה את חובתה על פי חוק חוזה ביטוח בכך שהדגישה והבליטה את התנאי לרישיון נהיגה בר תוקף בישראל ואף חזרה עליו מספר פעמים. התובע הוא זה שהיה צריך לבדוק את הרישיון הזר שהביא עמו לארץ, האם הוא תקף ומה השימוש שהוא יכול לעשות בו. נטל זה אינו מוטל על חברת הביטוח".

בתא"מ (ראשל"צ) 3523/09 פטרוטק בע"מ נ' יוחאי פרידמן (28.2.2011), הביעה השופטת אניסמן דעתה כי:
"... לא מצאתי לקבל את הטענה לפיה יש מקום להטיל על מבטחת או על סוכן הביטוח החובה להזהיר מבוטח כי אין בידיו רישיון נהיגה בר תוקף בישראל. חובה זו מוטלת על המבוטח – קרי בענייננו על הנתבע – ולא על המבטחת או על סוכן הביטוח".

83. לא יכולה להיות מחלוקת, כי החובה האישית לנהוג עם רישיון נהיגה תקף מוטלת בראש ובראשונה, על הנוהג. גם על המעסיק, מתיר השימוש, המוסר לידי עובדו כלי הרכב לשימושו, החובה לוודא כי לעובדו רישיון נהיגה בר תוקף לנהיגה על כלי הרכב.

אך אין בחובות אלו כדי להפקיע את חובותיה של חברת הביטוח, לגלות למבוטח את התנאים והמגבלות שבפוליסה, להעמידו על התנאים שרק בהתקיימם יינתן כיסוי על פי הפוליסה ולוודא כי המבוטח אכן הבין תנאים אלו ופועל לקיומם, כפי שקבע בית המשפט בע"א 11081/02 דולב חברה לביטוח בע"מ נ' סיגלית קדוש(25.6.2007):
"ההגינות הבסיסית ביחסי מבטח ומבוטח, ובמיוחד בתחום ביטוח חובה בתאונות דרכים, מחייבת כי יהיה גילוי מלא וברור של אותן תניות פטור המגבילות את הכיסוי הביטוחי".

בין תניות הפטור המגבילות את הכיסוי הביטוחי קיים התנאי של קיום רישיון נהיגה בר תוקף בישראל. חובת הגילוי המוטלת על חברת הביטוח משליכה גם על חובותיו של סוכן הביטוח, המשמש כשליחה לצורך עריכת הביטוח. תפקידו של סוכן ביטוח אינו מתמצה במילוי טופס הצעה לביטוח, שיגורה במערכת המחשב והנפקת תעודת ביטוח למבוטח. חובותיו רחבי היקף יותר מכך, וידיעותיו של סוכן ביטוח מקצועי, אמורות לכלול גם את הידיעה על הבעייתיות הקיימת בנהיגה בישראל עם רישיון זר תקופה ממושכת. מצופה מחברת ביטוח המקיימת את חובות הגילוי והווידוא ומסוכן ביטוח אחראי ומקצועי, שינחו את העוסקים בעריכת הביטוחים בפועל, ליידע את המבוטחים על בעייתיות זו, שעה שמוצג רישיון זר, ולהפנותם לבדיקת תוקפו של הרישיון ברשות המוסמכת, קרי: משרד הרישוי.

84. אינני סבורה כי חובה זו עולה כדי חובת ווידוא בפועל אם רישיון נהיגה זר של מבוטח פלוני אכן עומד בתנאים שנקבעו בתקנות 567 או תקנה 567א' לתקנות התעבורה. תקנות אלו קובעות דרישות מצטברות המושפעות מגורמים רבים כגון: מעמדו של המבוטח, אם הוא עולה חדש, תושב חוזר, תושב קבע או תושב זר, משך שהייתו בארץ, מתי נכנס לאחרונה, וכמה זמן שהה בחו"ל מאז כניסתו לארץ, סוג הרישיון הזר, לאיזה כלי רכב הוא מתאים והאם הוא הולם את כלי הרכב שמבוקש לבטח. פרטים אלו אינם בידיעת סוכן הביטוח ואין מצופה כי יבצע חקירות משלו. גם כך, מעמידות התקנות קושי פרשני לא קטן, כעולה מן הפסיקה שנסקרה על ידי הצדדים, ואין מצופה כי סוכן הביטוח יהווה את הסמכות לקביעת תוקף רישיון הנהיגה הזר בישראל.

האוטוריטה לעניין זה, היא מערכת הרישוי, כפי שהוגדרה על ידי השופט רובינשטיין בפרשת רביבו, היא "המסננת" לבחינת מעמדו של הרישיון הזר, ותוקפו לא ייקבע לפי רצונו או פרשנותו של סוכן ביטוח זה או אחר. סוכן ביטוח מקצועי העושה עבודתו נאמנה, מצופה ממנו כי יעמיד את המבוטח על הצורך בקיום רישיון נהיגה תקף בישראל ואם מוצג לו רישיון נהיגה זר, יבהיר לו את הבעייתיות בנהיגה עם הרישיון הזר ויפנה את המבוטח לבדוק את תוקפו במשרד הרישוי או בפני כל גורם משפטי מוסמך.

85. היקף חובת הווידוא שהטילה כב' השופטת ייטב על חברת הביטוח הינו רחב מידי. לטעמי, לא יכולה להיות מוטלת על חברת הביטוח, ועל סוכן הביטוח הפועל כשלוחה ואשר מעשיו ומחדליו מחייבים אותה, החובה לבדוק אם התקיימו כל התנאים המצטברים הדרושים על פי תקנות התעבורה, כדי שנהיגה עם רישיון זר או רישיון בינלאומי, ייחשבו כנהיגה עם רישיון תקף בישראל. כאמור, לשון התקנות מגלה עמימות מסוימת, והיא חייבת פרשנות. מדובר במכלול רב של פרטים ועובדות לגבי מעמדו של המבוטח-הנהג, משך שהייתו בארץ והתקופות בהן עזב את הארץ. הפרטים הללו נמצאים כולם בידיעת המבוטח, ואין להעביר את חובת הווידוא לגבי תוקף רישיון הנהיגה משכמו לשכמה של חברת הביטוח. אך אין בכך כדי לפגוע בחובת הגילוי. על המבטח לגלות למבוטח קיומו של הסייג לכיסוי, להעמידו על הבעייתיות האפשרית הקיימת בנהיגה בישראל עם רישיון זר או בינלאומי, ולהפנותו לרשויות המתאימות כדי שיפעל בהתאם להנחיותיהן. די היה בכך, שחברת הביטוח תדרוש חתימת המבוטח על הצהרה כי הודע לו שעליו לנהוג בכל עת עם רישיון נהיגה תקף בישראל, ושנהיגתו עם רישיון זר או רישיון בינלאומי עלולה, בתנאים מסוימים, לא להיות מוכרת כנהיגה עם רישיון בר תוקף בישראל, ולהפנותו לגורמים המתאימים להסדרת הרישיון. בעשותה כן, הייתה חברת ביטוח מקצועית וזהירה, יוצאת ידי חובתה, באמצעות הנחיית סוכני הביטוח הפועלים בשמה, לעשות כן, והקפדה כי יפעלו על פי ההנחיה האמורה.

86. טוענת הנתבעת 3 כי על פי תקנות ביטוח רכב מנועי (הסדר ביטוח שיורי ומנגנון לקביעת התעריף), תש"ז-2001, הביטוח אצלה הינו ביטוח שיורי, והיא מחויבת להוציא ביטוח לכל דורש, ללא תלות ברישיון הנהיגה שלו.

על כך יאמר, כי אין כל קשר בין החובה המוטלת עליה להוציא ביטוח שיורי, לבין חובת הגילוי להסב תשומת לב מבוטחיה לסייגים לכיסוי הביטוחי, במיוחד כאשר מדובר בנוהג על פי רישיון זר. החובה להוציא ביטוח לכל דורש, אינה מפקיעה את חובת הגילוי ואינה מאיינת אותה.

88. לסיכום יאמר, כי על חברת הביטוח מוטלת חובת גילוי של כל התנאים וההגבלות החלות על הכיסוי הביטוחי. חובת גילוי זו כוללת גם חובה לוודא כי המבוטח ער לכל הסייגים והמגבלות והוא פועל במסגרתם. במסגרת חובת הווידוא, על חברת הביטוח היה, באמצעות סוכניה, להפנות את המבוטח, המסתמך על רישיון נהיגה זר, לרשויות המוסמכות, ולהסב תשומת ליבו לכך, כי אין בקיום רישיון נהיגה זר תקף לכשעצמו, כדי להעמידו בחזקת מי שנוהג ברישיון בר תוקף בישראל, ועליו לנקוט בצעדים לוודא כי נהיגתו תחת הרישיון הזר מוכרת על פי הדין.

וכאמור, החובה להחזיק רישיון נהיגה בר תוקף בישראל היא של הנוהג ברכב. עליו, ועל מתיר השימוש ברכב, מוטלת החובה לוודא כי הרישיון שבידי הנוהג תקף. אך חובת ההתרעה היא על חברת הביטוח, במסגרת חובת הגילוי של הסייג לכיסוי המופיע בפוליסה.

89. ולענייננו:

בכל הזמנים הרלבנטיים לתביעה, על פי הנהלים שהוצאו להפקת פוליסות ביטוח חובה, במסגרת הביטוח השיורי של הפול, חובה היה על סוכני הביטוח הפועלים מטעמה, לקבל את פרטי רישיון הנהיגה של הנוהג ברכב, הן כדי לוודא קיומו של רישיון נהיגה והן לצרכי קביעת תעריפים וסטטיסטיקה.

מכאן, שצריכה הייתה להיות בידיעת חברת הביטוח, אם עסקינן בנוהג על פי רישיון ישראלי או רישיון זר.

מאחר והכיסוי בפוליסה מותנה בקיום רישיון נהיגה בר תוקף, ושאלת תוקף הרישיון הזר הינו בעייתי בשל העמימות הקיימת וריבוי הפרטים והתנאים הקובעים תוקפו של רישיון זר בישראל, הרי שבמסגרת חובת הגילוי של הסייג בדבר קיום רישיון נהיגה בר תוקף, היה על חברת הביטוח, באמצעות סוכניה, לוודא שמבקש הביטוח ער לבעייתיות זו, על ידי הפנייתו לרשות המוסמכת. על אחת כמה וכמה, כאשר מדובר בחידוש פוליסת הביטוח, במשך כמה שנים רצופות. ויודגש, כי אין מדובר בחובה לוודא כי הרישיון הזר הוא בר תוקף בהתאם לתנאים שנקבעו בתקנות התעבורה, אלא רק החובה להבהיר למבוטח כי עלולה להיות בעיה ולהפנותו לבירור העניין במשרד הרישוי, או אצל גורם מוסמך אחר. אין מדובר בשינוי סדרי עולם, אלא בקיום רף מקצועי סביר וראוי. הפרת חובה זו יכולה לעלות כדי רשלנות, אך מאחר והתובע לא כלל בתביעתו עילת תביעה ברשלנות כלפי הנתבעת 3 ו/או כלפי סוכן הביטוח, וטענה זו הועלתה לראשונה במסגרת כתב התשובה, אין התובע זכאי להסתמך על טענת הרשלנות.

השאלה הינה, אם הפרת אותה חובת גילוי ווידוא מקימה במקרה זה מניעות מלטעון טענות הקשורות לכיסוי הביטוחי, בשל העדר רישיון נהיגה בר תוקף?

הפרת חובת הגילוי והווידוא משמעה לרוב יצירת מחסום בפני המפר מלהסתמך על תניה או סייג אותם לא גילה, וזאת בהנחה שגילויו של אותו תנאי לכיסוי או סייג, היה גורם למבוטח לפעול באופן שונה מזה שבו פעל, ולהסיר את המגבלה או התנאי לכיסוי.

אך במקרה דנן, ההנחה האמורה אינה מתקיימת.

לא שוכנעתי כי גם אילו עמדה הנתבעת 3 בחובת הגילוי והווידוא כיאות, והייתה מסיבה תשומת ליבו של התובע לכך ששאלת תוקפו של הרישיון הזר בארץ עלולה להיות בעייתית ועליו לוודא במשרד הרישוי אם אכן, בנסיבותיו, יש תוקף לרישיון הזר בישראל, והיה מסתבר לתובע כי רישיונו אינו תקף –היה התובע פועל אחרת משפעל.

כשנשאל התובע:
"ש: אתה יודע שאם בישראל היית רוצה לקבל רישיון נהיגה לאופנוע או קטנוע היית צריך לעשות טסט, שיעורים?

על כך השיב:
"ת: איך אתה יודע שאני יודע? אף אחד לא אמר לי. היום אני יודע. בגלל זה עד היום לא הוצאתי רישיון. מכל הדיונים אני יודע שהייתי צריך להוציא רישיון". [עמ' 26].

התובע היה רשאי להסתמך על טענת המניעות, אילו הצליח להרים את נטל השכנוע ולהראות, שהיה פועל באורח שונה מזה שפעל, אילו הועמד על ידי סוכן הביטוח או חברת הביטוח, על הצורך לבדוק תוקפו של הרישיון הזר בארץ. אלא שההפך הוא הנכון: מאז הגשת התביעה, ועד למועד עדותו – הובהרה לתובע הבעייתיות הקשורה בנהיגה עם רישיון זר, וכי עליו לנהוג עם רישיון נהיגה ישראלי, ועל אחת כמה וכמה, לאחר שקבל אשרת תושב ארעי. אך מאחר ולצורך קבלת רישיון נהיגה ישראלי עליו לעבור טסט, הוא לא פעל להוצאת רישיון נהיגה ישראלי. בנסיבות אלו, אינני סבורה כי יש להתיר לתובע להסתמך על טענת מניעות או השתק כלפי חברת הביטוח.

זאת ועוד. טען התובע, כי בהעדר גילוי נאות מצד חברת הביטוח באשר לבעייתיות תוקפו של הרישיון הזר, והפגיעה האפשרית בכיסוי הביטוחי, למעשה "מכרה" נייר חסר ערך, ועל כן היא מנועה מלעורר טענות בדבר העדר כיסוי מחמת רישיון הנהיגה הזר. אין הדבר כך, מאחר ובכל רגע נתון, "חוקיות" רישיון הנהיגה הזר הייתה יכולה להשתנות, ודי היה בכך שהתובע היה יוצא את הארץ לתקופה מסוימת, כדי שלכאורה, יחולו תנאי תקנה 567 מחדש, או שהיה משתנה מעמדו או משתנה האשרה לפיה שהה בארץ.

90. אשר על כן, משנקבע כי התובע נהג ללא רישיון נהיגה בר תוקף, נשלל הכיסוי הביטוחי ב'פול' ודין תביעת התובעים נגד 'הפול' – להידחות.
יחד עם זאת, לאור הממצאים הכלולים בפסק הדין, אינני מוצאת לנכון לתת צו להוצאות בגין דחיית תביעת התובע נגד 'הפול'.

בהחלטה על פיצול הדיון נקבע, כי מסגרת הדיון תתייחס לטענות הכיסוי הביטוח בפול. יחד עם זאת, מאחר והצדדים התייחסו בסיכומיהם גם לשאר טענות התובעים לעניין החבות, אתייחס אליהן בקצרה:

91. תביעת התובע נגד 'קרנית'.
תביעתו החילופית של התובע, למקרה שייקבע כי אין לנהיגתו כיסוי ביטוח ב'פול', מופנית כלפי קרנית, הנתבעת 4, ומסתמכת על סעיף 7א' לחוק הפיצויים, הקובע לאמור:
"7א' על אף האמור בסעיף 7(5), מי שנפגע כשנהג ברכב בהיתר מאת בעליו או מאת המחזיק בו, ללא ביטוח לפי פקודת הביטוח, או כשהביטוח אינו מכסה את שימושו ברכב, והוא לא ידע על כך ובנסיבות העניין גם לא היה סביר שיידע, יהא זכאי לתבוע פיצויים מן הקרן כפי שזכאי לכך נפגע לפי סעיף 12(ב)".

התובע מסתמך על פסק הדין בעניין 8380/03 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' סאמר עבדאלולי, שם נקבע כי: "תרופתו של הניזוק במקרים מסוימים, שמלכתחילה באים הם בגדר סעיף 7(5) לחוק הפלת"ד אך תחושת הצדק נפגעת אם יישללו הפיצויים בהם, נמצאת בסעיף 7א'. לפי סעיף זה לא נסגרה הדלת בפני הניזוק במקרה של העדר ביטוח, כאשר עשה שימוש ברכב ברשות, ולא ידע ולא היה סביר שידע על היעדר הביטוח".

השיקול ההרתעתי הנעוץ בהוראת סעיף 7 לחוק הפיצויים, השולל את הזכות לפיצויים מן הקרן למי שנהג ללא ביטוח, רלבנטי לאותם מקרים בהם יש לנוהג שליטה על קיומו של ביטוח או העדרו. כאשר תוחלת ההרתעה אינה קיימת, כמו במקרה של מי שנוהג בהיתר ואין זה סביר כי בנסיבות העניין ידע כי אין ביטוח, בא סעיף 7א' ומעניק לו תרופה. במקרים המנויים בסעיף 7א' לא מתקיים היסוד הנפשי של מודעות בפועל או בכוח למחדל הביטוחי, ואין לומר כי נפל פגם חמור בהתנהגות הנוהג, הסותר את תקנת הציבור, ומצדיק שלילת הפיצוי.

בסיכומיו מונה התובע את התנאים להחלת הוראות סעיף 7א' וטוען כי עמד בכולם:
- נהיגה בהיתר מהבעלים או המחזיק
- אי ידיעה לגבי היעדרו של כיסוי ביטוחי
- סבירות אי הידיעה והסתמכותו של התובע על מעסיקו, שהעמיד לרשותו את הקטנוע והתובע עמד בכל דרישותיו לעניין המצאת המסמכים, ועל סוכן הביטוח.

92. אלא שנעלם מעיני התובע, כפי שמציינת הנתבעת 4 בסיכומיה, כי סעיף 7א' לחוק הפיצויים מגביל עצמו אך ורק כלפי מי שהוראת סעיף 7(5) חלה לגביו, כפי שנקבע ברע"א 2853/96 קרנית נ' דחבור פרח, נג (1) 680:
"הוראת סעיף 7א' מציבה עצמה אך כנגד הוראת סעיף 7(5). אין היא מכריזה על עצמה כחריג לשאר הוראות סעיף 7".

וכך נקבע גם בפרשת לביא:
"כפי שקבע בית המשפט המחוזי, שבהסתמך על הוראות סעיף 7(3) לחוק הפיצויים דין תביעת המערערת להידחות. בהוראות סעיף 7א' לחוק הפיצויים אין לשנות ממסקנה זו, הואיל וסעיף זה אינו חל במקרה של שלילת זכאות לפיצויים לפי חוק הפיצויים בהסתמך על הוראות סעיף 7(3) לחוק.
מהוראת סעיף 7א' הנ"ל לא משתמע כל פטור או הקלה מדרישות החוק מעבר למה שמצוי בה במפורש... אין להניח כי ההוראה תחול כשמתקיימות הוראות סעיף 7(3). אמנם, חוסר הכיסוי הביטוחי במקרה דנן נובע מהעדרו של רישיון, אולם הרישא של סעיף 7א' לחוק הפיצויים, הפותחת במילים: "על אף האמור בסעיף 7(5)" ולא מוסיפה כל התנייה על הוראות סעיף 7(3) לחוק הפיצויים, מצביעה על כך כי מלכתחילה נועד סעיף 7א' לחול על מקרים שסעיף 7(5) דן בהם בלבד. הוא לא נועד להעניק זכות לפיצויים במקרים בהם נשללה הזכאות לפיצויים בשל נהיגה ללא רישיון נהיגה כחוק, אפילו גררה הנהיגה ללא רישיון גם את אי הכיסוי הביטוחי, בשל ההוראה שבפוליסת הביטוח על פיה נדרש, כתנאי לתחולתה, שהנהיגה ברכב תהיה על ידי בעל רישיון נהיגה תקף בישראל".

93. אשר על כן, דין תביעת התובע נגד קרנית, להידחות.

94. התוצאה המתבקשת מן האמור עד כה היא, כי לתובע אין עילת תביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים: לא נגד מבטחת האופנוע, הפול – הנתבעת 3 ולא נגד קרנית – הנתבעת 4.

התובע כלל בתביעתו תביעה חילופית ברשלנות, לפי פקודת הנזיקין, נגד הנתבעים 1 -2, בשל אחריותו הנטענת של הנתבע 1 לתאונה. הדיון בעילה זו חורג מן המסגרת דיון זה ותידון בנפרד, אך לעניין עצם זכות התביעה לפי פקודת הנזיקין, אפנה להחלטת כב' השופטת גרסטל תא 304-09-07 עזבון המנוח מוריס מיכאלי ז"ל ואח' נ' הפול ואח' (7.4.09).

בהוצאות קרנית בסך כולל של 15,000 ₪ יישא התובע, אך תשלום ההוצאות יידחה עד לאחר מתן החלטה בעילתו החילופית של התובע על פי פק' הנזיקין, כלפי הנתבעים 1-2.

95. עילת התביעה של העיזבון והתלוי
לעיזבון ולתלוי עילת תביעה על פי חוק הפיצויים כלפי הנוהג ברכב ומבטחתו, בהתאם לסעיף 2(א) לחוק הפיצויים. אך מאחר והתובע נהג ברכב ללא רישיון נהיגה בר תוקף, ופועל יוצא מכך, גם ללא ביטוח תקף, אין לעיזבון המנוחה ולתלוי בה עילת תביעה נגד 'הפול'.

יחד עם זאת, לא יצאו העיזבון והתלוי וידיהם על ראשם, וזהות הגוף הנושא באחריות לפצותם ייקבע בהתאם לסיווג התאונה: אם מדובר ב'תאונה מעורבת' כמשמעותה בסעיף 3(ב) לחוק הפיצויים, אם לאו.

לכאורה, אם ייקבע כי מדובר ב'תאונה מעורבת' במובן סעיף 3(ב) לחוק הפיצויים, תוטל החבות בתביעת העיזבון והתלויים על הנתבעת 2 לבדה, שכן בתאונה בה מעורבים רכב חסר ביטוח ורכב אחר מבוטח, קמה לנפגע תביעה נגד מבטח הרכב המבוטח מכוח סעיף 3(ב) לחוק, ושוב אין לו עילת תביעה נגד 'קרנית'.

אם ייקבע כי אין מדובר ב'תאונה מעורבת' כמשמעה בסעיף 3(ב) לחוק, אזי תקום על קרנית החובה לפצות את תלויי המנוחה, מכוח הוראות סעיף 12(א)(2) לחוק הפיצויים, ואזי יהיה מקום לדון בזכות החזרה של קרנית כלפי התובע, על פי הוראות סעיף 9(א)(1) לחוק.

הואיל ומסגרת הדיון בשאלה, אם עסקינן ב'תאונה מעורבת' אם לאו, חורגת ממסגרת הדיון כאן, אשאיר החלטה זו בידי המותב אשר ימשיך לדון בתביעה, ללא קביעת מסמרות בעניין החבות.

96.

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון