ביטוח חיים למשכנתא התאבדות


1. לפני תביעה שעניינה קבלת תגמולי פוליסת ביטוח חיים שהונפקה על ידי נתבעת 3 (להלן: "מגדל"), לפרעון הלוואת המשכנתא שהעניק נתבע 1 (להלן: הבנק") לבני הזוג X, בגין מותו המצער של מר X עזריה ז"ל (להלן:"המנוח") אשר נפטר כתוצאה ממצב רפואי כפי שיתואר בהמשך.

2. נשמעו עדויות רבות בתיק: מטעם התובעים: מר אלי שונייב בעלה של אחות התובעת העיד, גב' שונייב סופיה אחות התובעת העידה. התובעת העידה. מטעם הבנק זומנו ונחקרו העדים: הגברת מריאנה X- פקידת הבנק עימה חתמו בני הזוג על פרטי ההתקשרות(להלן: "הפקידה"). ד"ר שינדמס פאולינה- רופאתו של המנוח שכתבה במסמך רפואי כי התובע סיפר לה על התקף אפילפסיה שהיה לו. מר יקיר וייס – היה מנהל אזור הקריות והגליל של בנק לאומי למשכנתאות.מטעם מגדל העידו: פרופ' קרסיק אברהם, חתם ראשי במגדל, מר כץ עופר- אחראי טיפול התביעות בעניין ביטוח קבוצתי והגברת נורית ברדניצקי- ראש מחלקת חיתום ביטוח חיים.

העובדות שאינן שנויות במחלוקת:

3. בני הזוג X עלו ארצה בשנת 1993 מברית המועצות לשעבר. בחודש אוקטובר לשנת 2006 נחתם בין בני הזוג לבין הבנק, חוזה הלוואה והסכם משכנתא בסך נומינלי כולל של 292,000 ₪ לצורך מימון רכישת דירת מגורים.

4. באותו מעמד, בני הזוג הצטרפו לביטוח החיים הקבוצתי של מגדל, עימה הבנק התקשר. ההצטרפות לביטוח היתה מותנית, בין היתר, במגבלת גיל (עד גיל 55) ובבריאות נאותה.לצורך ההצטרפות לביטוח החיים הקבוצתי נדרשו בני הזוג למלא טפסים בהם: הצהרת בריאות וטופס וויתור על סודיות רפואית. עם בקשת ההצטרפות נמסר ללווים אישור הצטרפות לביטוח חיים עבור לווים וערבים.מטעם הבנק, טיפלה בבקשת בני הזוג במועד חתימת טפסי ההלואה והחתימה על המסמכים, הגב' מריאנה X, אשר הינה דוברת השפה הרוסית.

5. ביום 30.8.97 נפטר המנוח, בתעודת הפטירה (ת/1) לא צוינה סיבת הפטירה. ביום 13.12.00 דחתה מגדל (באמצעות הבנק) את תביעת הביטוח, בטענה כי: "מבדיקת החומר הרפואי עולה כי המנוח סבל ממחלת האפילפסיה, עוד ברוסיה טופל במחלה. הטיפול נמשך גם לאחר עלייתו לארץ. המנוח לא הצהיר על מחלתו זו ורשם בטופס ההצטרפות לביטוח כי הוא בריא לחלוטין ושלל קיומה של מחלה במערכת העצבים. לפיכך אנו נאלצים לדחות את התביעה". על כן, ביום 18.3.01 הוגשה התובענה בבית המשפט השלום בחדרה.

עיקר טענות התובעים:

6. עקב היותם אנשים פשוטים וחסרי השכלה, ללא ידיעת השפה העברית בהיותם עולים חדשים הזרים בארץ, כל הליך ההחתמה על הטפסים התבצע על ידי פקידת הבנק . בני הזוג חתמו על מסמכים שנאמר להם כי הם "מסמכים סטנדרטיים" מבלי שהייתה להם היכולת לקוראם ולהבינם.התובעים טוענים כי לבני הזוג לא היה כל ניסיון או ידע בעניינים פיננסיים, הלוואות או ביטוח. הם היו בורים וחסרי כל ניסיון, באיזה מן העניינים הנוגעים לחוזה ההלוואה על נספחיו ורכיביו. כל שנאמר להם על ידי פקידת הבנק הוא, שמדובר במסמכים סטנדרטיים שלפיהם הם מקבלים הלוואה מובטחת במשכנתא, וכי במסגרת ההלוואה , הם מקבלים גם

= 2 =

ביטוח חיים, שיכסה את ההלוואה אם חלילה- אחד מהם ימות.

7. התובעים טוענים כי טופס הצהרת הבריאות לגבי הביטוח נכתב ומולא על ידי הפקידה. מריאנה שאלה אותם במעמד החתמתם על המסמכים אם הם בריאים ועובדים, הם ענו לה בחיוב ובכך הסתיימו ההסברים והבירורים בעניין ביטוח החיים. מריאנה לא עברה עימם על רשימת המחלות המנויות בטופס ולא הקריאה להם את רשימת המחלות, לאחר שבני הזוג השיבו לה כי הם בריאים ועובדים- כתבה מריאנה את המילה "לא" ליד כל אחת מהמחלות המצויות בטופס.

8. ביום 30.8.97 נפטר המנוח בשל סיבוך זיהומי וקריסת מערכות כללית, בעקבות פצע דקירה שגרם לעצמו ביום 13.8.97 כשהיה בגילופין. הפציעה עצמה לא הייתה קטלנית ואולם המנוח סבל מסיבוך זיהומי נדיר ונפטר במפתיע שבעה עשר יום לאחר הפציעה.

9. גב' X, פנתה לפקידה, בסמוך לאחר פטירת בעלה לבנק בבקשה להפעיל את ביטוח החיים ולסלק את ההלוואה מתגמולי הביטוח. מריאנה הורתה לגב' X להביא אישורים רפואיים ותעודת פטירה והבטיחה לה כי העניין יסודר. לטענתה המציאה גב' X תוך שבועיים את כל האישורים.

10. התובעים טוענים כי הבנק לא הודיע לגב' X מאומה, אולם לאחר זמן היא ההבחינה כי הבנק ממשיך לנסות לגבות מחשבונה תשלומי משכנתא. על כן שבה למריאנה אשר השיבה לה כי המסמכים אבדו ושתמציא אותם שוב. גב' X מציינת כי אכן המציאה המסמכים בשנית. גב' X טוענת כי בכל אותה עת לא נשלחה כל הודעה מהמבטחת מגדל או מהבנק. בחלוף שנה ממותו של בעלה, פנתה שוב לבנק לשאול מדוע לא נמחקה המשכנתא ומריאנה השיבה לה כי העניין בטיפול וכי זהו הליך שלוקח זמן. גב' X טוענת כי פנתה פעמים רבות למריאנה אשר דחתה אותה פעם אחר פעם באומרה כי העניין יסודר.

11. ביום 13.12.00 קיבלה גב' X , לאחר יותר משלוש שנים ממועד פטירת בעלה מכתב מהבנק לפיו תביעתה להפעלת הביטוח נדחית באמתלא שהמנוח סבל עוד טרם עלייתו ארצה, ממחלת האפילפסיה וכי הסתיר מחלה זו בהצהרת הבריאות. היא נדהמה לקבל את מכתב הדחייה היות וכלל לא ידעה כי בעלה חולה באפילפסיה, מעולם לא ראתה אצלו סימן למחלה.

12. כחודש לאחר מכן, ביום 17.1.01 הבנק דרש מהתובעים לפנות את הדירה ופתח בהליכים למימוש המשכנתא ולהוצאת התובעים מדירתם. רק לאחר שהגישה התביעה, העלתה חברת הביטוח טענה כי המנוח התאבד.

13. באשר לטענת ההתיישנות שהועלתה על ידי הנתבעים, מציינים התובעים כי היות והתובעים 3-5 הם קטינים - יש לדחות את טענת ההתיישנות. מעבר לכך טענה זו הנה מקוממת וחסרת תום לב, היות והנתבעים עצמם משכו את גב' X וגרמו לכך שיחלפו יותר משלוש שנים, מבלי שנשלחה לה כל הודעה במהלך הזמן ומבלי שאיש מהבנק הזהיר על התיישנות התביעה.

עיקרי טענות הבנק:

14. בפתח סיכומיהם מבקש הבנק למחוק את נתבעת 3 מהתביעה מחמת העדר יריבות והעדר עילה, שכן נתבעת 3 פעלה בכל העניינים המפורטים בכתב התביעה אך בכשירותה כעובדת הבנק. בנוסף הבנק אינו מתנער משליחותה של הפקידה ומאחריות למעשיה ומחדליה הנטענים והמוכחשים.

15. הבנק טוען כי התובעים לא הצליחו להוכיח טענת התרשלות בכל הנוגע לנסיבות חתימת בני הזוג על טופס הצהרת הבריאות. התובעים טוענים מחד, כי לא הסבירו להם על מהות הצהרת הבריאות, לא הקריאו בפניהם רשימת המחלות ופקידת הבנק היא זו שמילאה הטופס. מאידך, טוענים התובעים כי המנוח כלל לא היה חולה במחלת האפילפסיה למעשה היה בריא. על כן, התובעים למעשה טוענים כי דבר לא היה משתנה בתשובתם גם אם פקידת הבנק הייתה מקריאה את רשימת המחלות כפי טענתם. עצם טענת התובעים כי המנוח היה בריא עובר למותו שומטת את היסוד לתביעת הרשלנות כנגד הבנק.

16. לבנק אין חובה מושגית להציע לבני הזוג ביטוח חיים או לערוך להם ביטוח חיים ועל כן לא קמה לבנק חובה להסביר ללווים את פרטי הביטוח. מדובר בפעולה לטובת הבנק ולא לטובת בני הזוג. לפיכך, לא חלה חובת זהירות על הבנק להסביר דבר מה ביחס לכך.

17. בני הזוג ידעו מהי הצהרת בריאות ומהי משמעותה, שכן בוטחו בביטוחים אחרים לפני כן. הפקידה נתנה הסברים בשפה הרוסית, ישבה עם בני הזוג מספר פעמים, שאלה את כל השאלות הרלבנטיות, תרגמה את כל המסמכים מעברית לרוסית בטרם חתימת בני הזוג וטיפלה באופן מקצועי על אף שכלל לא קמה חובה על הבנק להקריא ללקוח את כל המסמכים.

18. גב' X העידה כי היא והמנוח נעזרו במתווך לשם הבנת הסכם רכישת הדירה וכן בגיסה מר אלי שונייב ועל כן מנועים מלטעון כי לא הבינו על מה חתמו. הלכה היא כי מבוטח אשר אינו טורח לקרוא מסמכים עליו הוא חותם אין לו אלא להלין על עצמו בלבד. חזקת החתימה מתקיימת גם בנוגע למי שאינו יודע את השפה בה נכתב החוזה.

19. הבנק לא פעל כסוכן ביטוח, לא הציג עצמו ככזה בפני בני הזוג, בני הזוג לא סברו כי ניתן להם שירות כלשהו על ידי סוכן ביטוח ולא ביקשו כל ייעוץ או הסבר בענייני ביטוח ולא הסתמכו ולא היה להם יסוד סביר להסתמך באופן כלשהי על מומחיות של הבנק בתחום הביטוח. ובכל מקרה הנטל להוכיח כי הבנק פעל כסוכן ביטוח מוטל במלואו על כתפי התובעים.

20. הבנק לא התרשל בטיפול בדיווח על פטירתו של המנוח. גב' X לא מסרה מסמכים רפואיים מלאים דבר שהוביל לעיכוב בירור התביעה הביטוחית על ידי מגדל. הנטל להוכיח את טענת ההתרשלות מוטל על התובעים ובנטל זה לא עמדו.

21. פקידת הבנק ציינה כי כל חומר שהומצא לידה הועבר בסמוך לקבלתו למחלקת הביטוחים בבנק על מנת שתעבירם למגדל והיא לא אמרה לגב' X כי עניין המשכנתא יוסדר כפי טענתה. גב' X לא הציגה ולו מסמך אחד שקיבלה ממגדל או מהבנק לפיו תביעתה הביטוחית הייתה בטיפול.

22. לבנק לא היה כל אינטרס לעכב את בירור התביעה היות והוא מוטב על פי הפוליסה הזכאי לכספי הביטוח.

= 3 =

23. התביעה הביטוחית התיישנה כלפי הבנק. לא הוכחה חובה על הבנק להודיע ללווים את מועד ההתיישנות.

24. עדויות התביעה אינם מהימנות.

25. עיקרי טענות מגדל

26. התיישנות התביעה: התביעה הוגשה שלוש וחצי שנים לאחר פטירת המנוח.

27. המנוח התאבד וחלפה תקופה בת פחות משנה ממועד התאבדותו ועל כן מגדל פטורה.

28. הפרת חובת הגילוי מצידו של המנוח.

29. מבטח סביר לא היה מתקשר בביטוח חיים קולקטיבי, אילו היה מודע למחלת האפילפסיה ממנה סבל המנוח.

30. חוסר מהימנות עדי התביעה.

31. השאלות המשפטיות: התיישנות התביעה כנגד הבנק וכנגד מגדל. האם פעל הבנק כסוכן ביטוח? מהי סיבת הפטירה: כריתת הסכם הביטוח וסוגיית הפרת חובת הגילוי הנטענית.-כוונת מרמה.

דיון

32. התיישנות התביעה כנגד מגדל והבנק

סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א - 1981 (להלן: "חוק חוזה הביטוח") קובע כדלקמן "תקופת ההתיישנות של תביעה לתגמולי ביטוח היא שלוש שנים לאחר שקרה מקרה הביטוח".במקרה דנן, האירוע הביטוחי התרחש עם פטירת המנוח ביום 30.8.97. מרוץ ההתיישנות חל במועד התרחשות האירוע ובמקרה דנן- פטירתו של המנוח, אשר ממועד זה ועד מועד הגשת התביעה חלפו למעלה משלוש שנים.


33. יש לבחון האם לתובעת הייתה סיבה סבירה לשיהוי בהגשת התביעה מחד, והאם בשיהוי זה לא נגרעו זכויותיהם של הנתבעים להעמיד הגנה ראויה. מענה חיובי על שתי שאלות אלו יאריך את תקופת ההתיישנות, לאור היותה מכשול דיוני ולא מהותי. במקרה דנן מדובר בתקופת התיישנות קצרת מועד בת שלוש שנים של תובעת כצרכנית אל מול זכויותיהם של בנק וחברת ביטוח. השתכנעתי כי גב' X כלל לא הייתה מודעת לתקופת ההתיישנות בת השלוש שנים. האם מוטלת על הבנק ו/או על מגדל החובה להזהיר את התובעת מפני התיישנות התביעה במקרה דנן?

34. ככלל צודקים הנתבעים בטענתם כי אין חובת גילוי ישירה בדבר מועד ההתיישנות המקוצרת. אולם עסקינן בגופים גדולים אל מול בני זוג עולים חדשים המתקשים בשפה העברית, וללא ספק מדובר בהבדלי ידע מהותיים, הקיימים ממילא בין חברת ביטוח ו/או בנק לבין האזרח כצרכן פרטי, אשר אינו מודע לתקופת התיישנות כאבן נגף. במצב שכזה חובה על המבטח מתוך שיקולי מדיניות להודיע את מועד ההתיישנות ברחל בתך הקטנה, ולציין כי עסקינן בהתיישנות קצרה במיוחד על פי הדין. כבר בעת החתימה על המסמכים וגם הטיפול בדרישת האלמנה לאחר קרות מקרה הביטוח.

35. בחינת מסמכי ההתקשרות עליהם חתמו בני הזוג במועד רכישת הביטוח מורה כי מועד ההתיישנות צויין באישור ההצטרפות לביטוח חיים עבור לווים וערבים (ר' נספח ג' לתצהיר עדותו הראשית של מר מאיר גינזבורג- מזכיר הבנק), סעיף ט', נכתב באותיות קטנות מאד ולא מודגשות כי תקופת ההתיישנות היא שלוש שנים מיום קרות מקרה המוות.אישור הצטרפות זה הוא חלק ממכלול המסמכים, וחלק ממסמכי בקשת ההצטרפות עצמה ומצורף גם למסמכי המשכנתא, לחוזה ההלוואה ולתדריך. (סעיף 9 לתצהיר עדותו הראשית של מר גינזבורג).

36. בתזכיר מיום 23.3.98 ממגדל, אשר מכותב לאהרונה עובדת מבנק לאומי נכתב כי: "נא להמציא כרטיס רפואי ...שלחו רק חלק מהכרטיס, נא לשלוח דו"ח אשפוז אם קיים. לא נרשמם בתעודת פטירה סיבת פטירה. נא לצרף מסמכים בקשר לאירוע הפטירה" (נספחו' לתצהיר עדותו הראשית של מר גינזבורג).

37. בתזכיר מיום 28.11.00 ממגדל אשר מכותב למר מאיר גינזבורג מבנק לאומי נכתב: "התביעה מאז 1997 ... אני ביקשתי בזמנו תעודת פטירה וסיבת פטירה ...מאירוע הפטירה, אשפוז, נט"ן, מד"א. לא ידוע לנו ממה נפטר. לחפש תיק רפואי מיום עליה לארץ. תודה, אולג".

38. ביום 13.12.00 שלח הבנק לגב' X, מכתב בו הוא מודיע לו שמגדל דחתה את התביעה, כאשר בצד שמאל למעלה נכתב "מבלי לפגוע בזכויות" בכתב יד. (נספח ז' לתצהיר עדותו הראשית של מר גינזבורג). סיבת דחיית התביעה היא: "מבדיקת החומר הרפואי עולה כי המנוח סבל ממחלת האפילפסיה, עוד ברוסיה טופל במחלה. הטיפול נמשך גם לאחר עלייתו לארץ. המנוח לא הצהיר על מחלתו זו ורשם בטופס ההצטרפות לביטוח חיים כי הוא בריא לחלוטין ושלל קיומה של מחלה במערכת העצבים. לפיכך אנו נאלצים לדחות את התביעה".

39. פקידת הבנק ציינה בעדותה כי לאחר פטירת המנוח כאשר גב' X פנתה אליה היא ביקשה ממנה תעודת פטירה והיא צרפה התעודה יחד עם פרטי התובעת למבטחת. ולאחר שלווה נותן מסמך היא שולחת אותו לגורמים המוסמכים ואין מתפקידה לערוך מעקב ובירורים לגבי מצב התביעה (ראה עדותה מיום 3.3.09).

40. מר יקיר וייס העיד ביום 3.3.09 לעניין סוגיית ההתיישנות וציין כי ידוע לו שתקופת ההתיישנות המקוצרת היא בת שלוש שנים. כמו כן שלא ידוע לו על קיום מנגנון לפיקוח מועדים בבנק לגבי פניות לקוחות, ושהוא אינו יודע אם הבנק עדכן את גב' X לגבי תקופת ההתיישנות. עוד ציין כי, לאחר שהפקידה העבירה את המסמכים כל ההתקשרות הייתה פנימית בין מגדל לבנק. למיטב ידיעתו על פי הנוהל היה על הבנק לבקש מהאלמנה לאחר המוות תעודת פטירה עם פרטי הלווים, כאשר מגדל שולחת תכתובות לבנק בלבד לגבי כל מסמך שחסר לה.

41. באשר לתזכירים שנשלחו ממגדל ציין מר יקיר וייס בעדותו כי:

"ש. יש לנו בתיק מכתב של גב' אהרונה לבנק מיום 23.3.98 שמבקשת להמציא מסמכים. אתה רואה אותו?

= 4 =

ת. כן.

ש. אני מבינה שהביטוח מבקש מסמכים נוספים, שלכם אין אותם, צריך לבקש את זה מגברת X?

ת. כן.

ש. תראה לי את המכתב ששלחתם לגברת X בעניין הזה?

ת. אין לי.

ש. אחר כך יש עוד מכתב מאותה אהרונה מיום 28.11.00, שנתיים וחצי אחרי זה, שכותבת לכם שלא נתתם לי שום דבר. אחרי שקיבלתם את זה שלחתם משהו לגברת X?

ת. אין לי שום תיעוד מה נשלח.

ש. אני אומרת לך שאתם מאז שגברת X פנתה אליכם והודיעה לכם שבעלה נפטר, אתם אף פעם לא שלחתם לה מכתב, שבו ביקשתם ממנה מסמך כלשהו בנוגע למוות של בעלה. יש לך משהו להגיד על זה?

ת. לא יודע על מה את מבססת מה שאת אומרת.

ש. זה נכון?

ת. לא יודע. מדובר בחומר ישן. אולי היה מכתב והוא בוער אינני יודע.

(עדותו מיום 3.3.09 בעמ' 31-28 לפרוטוקול).

42. על פי סעיף 37 (א) לחוק חוזה הביטוח יש לשלוח למבוטח הודעה של המבטח לפי מענו האחרון הידוע למבטח. המבטח הוא שצריך להוכיח כי ההודעה נמסרה למבוטח במיוחד עת המדובר בסיכון מהותי כדחיית התביעה.

43. במקרה דנן, לא ידוע אם נשלח מכתב לבקשת פרטים נוספים כדרישת מגדל על ידי מי מהבנק, לא ידוע אם מי מטעמו של הבנק עדכן את גברת X על תביעתה ועל הסיכון לו היא חשופה אלמלא תמציא את כלל המסמכים. לא ידוע גם במידה ומכתב כזה נשלח לתובעת, מי בדק לפחות אם ההודעה הגיעה ליעדה, שכן אין ראיה למשלוח הודעה כזו מנציגי הבנק שהעידו בפניי.

44. מעניין הוא, כי כאשר הבנק נוכח כי גב' X מפגרת בתשלומי המשכנתא בסמוך לפטירת המנוח, נשלחו אל מענה מכתבים לעניין זה. דבר זה מעיד כי יכול היה הבנק למנוע הסיכון להם נחשפה התובעת בפועל על ידי אמצעי פשוט- שליחת הודעה לגברת X דבר המסמכים החסרים.


45. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, אני סבור כי יש מקום לקבל את טענות התובעים לעניין ההתיישנות. חברות הביטוח והבנקים הנם גופים בעלי כוח ומעמד עתירי ממון, האוחזים ביתרון אל מול התובעת וילדיה, אשר סבורני כי לא הייתה בקיאה בסדרי הדין שעה שטיפלה בילדיה היתומים לאחר מות אביהם.

46. בנוסף, הבנק ידע כבר בשנת 1998 כי חסרים מסמכים אותם היה עליו לדרוש מהתובעת על מנת שתביעתה תטופל. לא הוכח בפניי שנעשה כל ניסיון כנה ואמיתי ליצור קשר עם גב' X בעקבות התזכירים שנשלחו ממגדל. למעשה מכתב הדחייה שנשלח כארבעה חודשים לאחר תום תקופת ההתיישנות, הוא התכתובת היחידה מהבנק לגב' X.

47. במקרה דנן, ראוי היה כי הבנק יפעל באופן אקטיבי, וידאג ליידע את גב' X בדבר סטאטוס התביעה אל מול מגדל, ואף היה עליו ליידע את גב' X דבר מירוץ ההתיישנות של תביעתה.

48. מועד מקרה הביטוח (מות המנוח) 30.8.97. תקופת ההתיישנות בת השלוש שנים מסתיימת ביום 30/8/00, כתב התביעה הוגש ביום 18.3.01 שישה חודשים ושבועיים לאחר תום תקופת ההתיישנות.אולם, לאור התנהלות הבנק, אני קובע כי יש לתת אורכה בת שישה חודשים ושבועיים להגשת התובענה, מעבר למועד הקבוע בדין. הארכה זו ניתנת על בסיס שיקולי המדיניות והצדק, פערי המידע המהותיים שיש בין הצדדים ובשל אופן התנהלות הבנק, אשר כתוצאה ממנה לא ניתנה לגברת X על מכלול נסיבות תיק זה, ההזדמנות להיערך על מנת לעמוד על זכויות ילדיה וזכויותיה.

49. בעניין זה אציין תביעת הקטינים אינה יכולה להועיל לתובעת כנגד מגדל שכן הם אינם צד להסכם הביטוח שנכרת או להסכם ההלוואה. גם פסק הדין שצורף לסיכומי התובעים (נספח א') אינו יכול להועיל שכן שם דובר בקטין שנפגע בגופו והגיש תביעה ביטוחית בחלוף קטנותו, נסיבות אשר שונות מהמקרה שלפנינו.

50. עוד אני סבור כי מערכת היחסים בכריתת פוליסת הביטוח הייתה בין מגדל לבנק ובין הבנק לבני הזוג, העיד בפניי מר כץ עופר אשר תיאר את מערכת היחסים בין מגדל לתובעים בעדותו מיום 5.3.09 בעמ' 16 וציין כי:"כפי שאמרתי בהתחלה זה ביטוחיים קיבוציים, זו פוליסה מיוחדת לכיסוי יתרת המשכנתא, אנחנו לא מכירים את המשפחות, לא עובדים מול לווים, כל התכתובות מתנהלות מול הבנק. מדובר בביטוח קבוצתי שהבנק הוא בעל הפוליסה והמוטב, אנחנו עומדים מול הבנק ולא מול משפחות הלווים".

51. סבורני כי מקום שיש בידי מגדל תצהיר ויתור על סודיות רפואית, ובמקרה בו המבטחת נתקלת בפני קושי כלשהו בשאלת חבותה, עליה לעשות שימוש בטופס זה מבעוד מועד ולא להמתין שנים לתשובת הבנק. בנוסף על מגדל אף לשלוח לבני הזוג מכתבי התרעה בדבר המצאת המסמכים החסרים, דבר שלא נעשה כאן. לפיכך ומתוך שיקולי מדיניות וצדק אני מאריך את תקופת ההתיישנות וקובע כי התביעה לא התיישנה כנגד כל הנתבעים.

האם הבנק נהג כסוכן ביטוח?

52. אין חולק שכריתת הסכם הביטוח בין בני הזוג לבנק התבצע על ידי פקידת הבנק, כהליך נלווה לכריתת הסכם הלוואת המשכנתא. אם כך, הבנק למעשה היה החוליה המקשרת במערכת יחסים משולשת: בהסכם שכרת עם בני הזוג X מחד אל מול מערכת היחסים שלו עם מגדל מאידך. על פי נסיבות המקרה הבנק

= 5 =

למעשה יצר את הסכם הביטוח בעניין הסכם המשכנתא של בני הזוג X ובכך נהג כידה הארוכה של מגדל . על כן ניתן לראות בהתנהגות זו כחבישת כובעו של סוכן ביטוח על פי סעיפים 32 ו-33 לחוק חוזה הביטוח.

53. ניתן לראות בהתנהגות הבנק כמעין "סוכן ביטוח" הוא שיווק את ההסכם הביטוחי של מגדל לבני הזוג X. אמנם הבנק לא החזיק ברישיון לעסוק כסוכן ביטוח בהתאם לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח) (ביטוח), התשמ"א-1981, אולם לאחר החתמת בני הזוג על מסמכי הביטוח היה אמור לשמש כ"צינור" בכל האמור בהעברת דרישות מגדל לבני הזוג X.

54. כבר נפסק בע"א (חיפה) 3778/06 - ניסים איפרגן ואח' נ' כלל חברה לביטוח בע"מ ואח', כי: לצורך הגדרת סעיף 32 לחוק הביטוח כל העוסק בתיווך ביטוחים נחשב לסוכן ביטוח לצורך סימן ו', גם אם אינו מחזיק ברישיון של סוכן כדרישת סעיף 24 לחוק הפיקוח. יש לבחון את פעילות הסוכן ולא על היבט פורמאלי של היעדר רישיון סוכן. גם אדם ללא רישיון ייחשב ל"סוכן ביטוח" אם הוא עוסק בתיווך ביטוחים (ראו ש' ולר, דיני ביטוח, כרך ראשון (תשס"ה-2005), בעמ' 681-685 (להלן: "ולר"). מר יקיר וייס ציין בעדותו מיום 3.3.09 בעמ' 31 כי:

ש. אתה אומר בתצהיר שלך שהבנק הוא צינור בין הלווה לחברת הביטוח?

ת. נכון.

ש. תסביר לי להבנתך כנציג הבנק שבא להעיד כאן מה תפקידו של הצינור הזה?

ת. ...כשהלווה מקבל על ההלוואה, הוא מוחתם על מסמכי הביטוח בסניף, הצטרפות לביטוח. בעת קרות מקרה הביטוח, הבנק מקבל חומר מהלווה ומעביר אותו לחברת הביטוח זו משמעות הביטוי צינור.

ש. ועל הצינורות הזאת הבנק מקבל תשלום כלשהו , שאתה לא יודע להגיד כמה הוא?

ת. אין לי נתון על זה.

55. על כן יש לראות בבנק כמתווך ביטוחי ו "סוכן ביטוח". ומשנטל הבנק על עצמו תפקיד זה, הרי שחלות עליו כל החובות שחלות על המבטחת וסוכני הביטוח הפועלים בשמה.

56. סיבת הפטירה:

57. סעיף 50 לחוק חוזה ביטוח קובע בזו הלשון: "בביטוח חיים מגיעים תגמולי הביטוח גם אם האדם שחייו מבוטחים התאבד כעבור שנה או יותר מכריתת החוזה".

58. במסמך אישור ההצטרפות לביטוח חיים, אשר מפרט את עיקרי הביטוח, נכלל סעיף ו 1 הקובע במפורש כדלקמן: "אי תשלום סכום הביטוח – הביטוח על פי הסכם זה יתבטל מאליו בקרות אחד מאלה): 1) במקרה שהמבוטח יתאבד בשנת הביטוח הראשונה לאחר שהביטוח עבורו נכנס לתוקף". הסכם הביטוח נכרת בין הצדדים ביום 1.10.96. מכיוון שהמנוח הלך לעולמו לפני תום שנת הביטוח הראשונה ביום 30.8.97, הרי שיש חשיבות מכרעת לשאלה האם המנוח התאבד אם לאו.

59. לצורך קביעה האם עלה בידי הנתבעת להוכיח כי המנוח התאבד יש לבחון את המסמכים והעדויות שהוצגו כמפורט להלן: א. עדות גברת X, אחותה ובעלה, בחינת תיק המשטרה. ב. תיעוד רפואי, הכולל תוצאות בדיקות בחדר המיון ודוחות מטיפול נמרץ.

60. מר אלי שונייב העיד ביום 23.10.08 וציין כי כאשר הגיע לדירה המנוח הגיע לביתו כמה דקות לפניו, לפני הדקירה שביצע המנוח בעצמו, העד אמר כי המנוח לא דיבר כלל. באותו מועד העידה גם גברת שונייב סופיה אחותה של התובעת, וציינה כי לפני הדקירה המנוח לא אמר דבר. היא מציינת כי הכירה את המנוח עוד ברוסיה. הגברת X ציינה בעדותה כי כאשר המנוח הגיע הביתה היא שאלה אותו האם הוא הולך לעבודה, הוא השיב לה בשלילה ולאחר מכן היה שקט, המנוח לקח סכין ודקר את עצמו במטבח, מבלי לדבר עם אף אחד משלושת הנוכחים בסלון. העדה לא ידעה להגיד על קיומן של בדיקות המורות כי המנוח היה שיכור בעת מעשיו.

61. תיק המשטרה: עדותה של גברת X מיום 13.8.97 שנגבתה במשטרה לעניין נסיבות התאונה: "...היום בבוקר בשעה עשר בערך בעלי יצא מהבית הוא חזר בשעה אחת לערך שהיה שתוי והחזיק סכין בידו, הוא בא עם הסכין מבחוץ, הוא לא אמר שום דבר והחל לדקור את עצמו בבטן פעם אחת. הבחור סובל מדיכאון נפשי אבל מסרב לקבל טיפול רפואי. לציין כי אתמול בלילה חתך את עצמו ביד ורוצה ...את הילדים וכל זה בגלל שהוא שותה ולא שולט במעשיו".

62. חוות דעת מומחה ד"ר י. היס מיום 31.8.97 לאחר ניתוח גופתו של המנוח: על פי הדו"ח סיבת הפטירה –"על סמך תוצאות נתיחה בגופתו של מר עזריה X בן 33 שנה ונתונים מסיכום מחלה ממרכז רפואי "הלל יפה", היננו מחווים דעתנו שמותו נגרם מסיבוכים של דלקת חריפה בחלל הצפק בעקבות פצעי דקירה בבטן. קיים קשר סיבתי בין פצע הדקירה בתאריך 13 באוגוסט 1997 לבין מותו בתאריך 30 באוגוסט 1997".

63. מכל האמור לעיל ולאור העדויות אני סבור כי עלה בידי הנתבעים להוכיח כי המנוח נפטר כתוצאה מדקירה עצמית, כלומר המנוח התאבד. טענתם של התובעים כי המנוח היה שיכור ולא היה ער למעשיו לא הוכחה.

64. לכאורה, יש מקום לדחות את התביעה מן הטעם כי המנוח התאבד בטרם חלפה שנת הביטוח הראשונה שלו כמצוות סעיף 50 שהובא דלעיל, אולם בכך אין די שכן במכתב דחיית התביעה לא צוינה סיבה זו. אני מקבל את טענות התובעים לעניין זה, שכן מגדל אינה יכולה להעלות טענת דחייה חדשה: התאבדות, אשר לא הופיעה במכתב הדחייה, וזאת על פי

= 6 =

הנחיות המפקח על הביטוח אשר אומץ בהלכות בית המשפט. כזכור, מכתב הדחייה נשלח לגברת X לאחר שלוש שנים בהן יכלה מגדל לברר את סיבת מותו של המנוח ובפרט שהיה בידיה טופס ויתור סודיות במהלך זמן זה. לפיכך איני סבור כי יש לדחות את התביעה מהטעם של התאבדות המנוח.

כריתת הסכם הביטוח וסוגיית הפרת חובת הגילוי הנטענת:

65. סעיפים 6 ו – 7 לחוק חוזה הביטוח קובעים את חובת הגילוי, הכוללת איסור מצג שווא וחובת גילוי יזום שני תנאים מצטברים נדרשים בכדי שמעשיו של מבוטח יחשבו כהפרת חובת גילוי – הסתרת מידע מהותי מפני המבטח, ידיעת המבוטח שהעניין המוסתר הינו מהותי והסתרת העניין בכוונת מרמה. המבחן לקיומו של עניין מהותי הוא אובייקטיבי ונקבע בהתאם לקנה המידה של המבטח הסביר. יש לבחון את מצבו הנפשי של המבוטח ולבחון האם ידע והתכוון להסתיר את המידע המהותי.ברור כי מחלת האפילפסיה תיחשב כמידע מהותי שאם יתברר כי בני הזוג ביקשו להסתירה, יש בכך בכדי להשפיע על סיכויי הקבלה לביטוח.

66. עדותה של גברת X התבצעה על ידי מתורגמנית לשפה הרוסית. גברת X ציינה בעדותה (מיום 23/10/08) כי בני הזוג התחתנו בקווקז בשנת 1988 לאחר שלושה ימי היכרות באמצעות שידוך. עלו לארץ יחד בשנת 1993 וכאשר הגיעו לחתום על מסמכי המשכנתא בשנת 1996 המנוח היה היחיד שעבד באופן קבוע והיא עבדה לסירוגין שכן עיקר עיסוקה היה טיפול בילדיהם. עבודתה הסתכמה בניקיון בקניון למשך ארבע שעות בלילות.

67. באשר לעצם ידיעתה על מחלת האפילפסיה שעל פי טענת הנתבעים המנוח לקה בה עובר לכריתת הסכמי ההלוואה (וסבל ממנה עוד בחו"ל) ציינה התובעת כי:

"ש. אני מבין שמעולם לא ידעת שבעלך סבל מהתקפי האפילפסיה?

ת. תשע שנים היינו יחד ולא ראיתי התקף אפילפסיה.(עמ' 21)

ש. האם ידעת על בדיקה שנערכה לפני הפטירה שלו?

ת. לא. איך שעלינו לארץ הוא עבד. אני לא יודעת על שום מחלות שלו ושום בדיקות שלו. (עמ' 31).

ש. גם היום את טוענת שבעלך היה בריא לגמרי לפני שהוא נפטר.

ת. הוא הרגיש טוב.

ש. האם את זוכרת שביולי 1997 קצת לפני שהוא נפטר הוא נפל?

ת. לפני הוא לא נפל. זה לא נכון שהוא נפל. אני לא יודעת שהוא נפל. מי ראה שהוא נפל? זה לא נכון.

ש. צרפת לתצהיר שלך מסמך של בדיקה שהוא עשה בראש. נכון?

ת. הוא לא נתן לי שום דבר ואני לא יודעת כלום. (עמ' 34).

68. בקובען כי המנוח הסתיר את מחלת האפילפסיה שלטענתן סבל ממנה, מסתמכים הנתבעים על מסמך רפואי מיום 29.7.97 שנערך על ידי ד"ר שינדמס פולינה, בו נרשם כי: "לפיו מגיל צעיר לאחר טראומות מרובות של ראש והתקפים... ברוסיה קיבל טיפול קבוע, בארץ כארבע שנים לא מקבל שום טיפול, לא סיפר קודם על אירועים אפילפטיים. אתמול בלילה היה אירוע של איבוד הכרה עם התכווצויות לפי דבריו, גם לפני יומיים היה איבוד הכרה לאחר נפילה מסולם (יש פצעים בפנים)". מדובר במכתב הפניה מאת רופאת המשפחה לנוירולוג על מנת שיבחן האם מדובר בהתקפי אפילפסיה.

69. ד"ר שינדמס פאולינה נחקרה על מכתב רפואי זה וציינה בעדותה כי היא לא זוכרת את נסיבות הבדיקה אולם ככל העולה מהמכתב הרי שהמנוח הגיע אליה לאחר אירוע נפילה מסולם, בו נחבל בראשו והותקף באירוע אפילפסיה. העדה צינה כי התברר לה כי אין המדובר באירוע חדש ולמעשה המנוח סבל מאפילפסיה ברוסיה ושם קיבל טיפול. העדה ציינה כי המנוח שהה בארץ ארבע שנים בהן לא קיבל כל טיפול. בלילה עובר הגעתו למרפאתה דיווח לה המנוח כי היה לו אירוע של איבוד הכרה והתכווצויות בגלל שהוא נפל מסולם. על כן היא הפנתה אותו לבדיקת נוירולוג. (עדותה מיום 3.3.09 עמ' 20 ואילך).

70. התובעת העידה כי לא ידעה כי המנוח סובל ממחלת האפילפסיה שכן לא נתקלה בהתקפים ולא היו ידועים לה ביקורים במרפאות וכדומה. טיעון זה מתחזק לאור העובדה כי המנוח במהלך שהייתו בארץ, בכל ארבע השנים לא פנה לקבלת טיפול רפואי או בדיקות בגין אפילפסיה. למעשה להבנתי, המנוח הגיע לרופאת המשפחה שלו על מנת לבדוק אירוע של איבוד הכרה עם התכווציויות לאחר אירוע נפילה בה נחבל בראשו. ד"ר שינדמס, רופאת המשפחה עשתה עבודתה נאמנה ושלחה אותו לבירור אצל נוירולוג שיבחן האם המנוח סבל ממחלת האפילפסיה. בנקודת זמן זו סבורני כי לא התקבלה כל הוכחה כי המנוח סבל ממחלת האפילפסיה. לא הוצגו בפניי מסמכים רפואיים אחרים, מעברו המורים כי המנוח סבל ממחלה זו. איבוד הכרה והתכווצויות אינם בממנים של מחלת האפילפסיה דווקא, ואדגיש, אין מחלוקת כי המנוח נחבל בראשו כתוצאה מנפילתו מסולם כדברי הרופאה.

71. הנתבעת מסתמכת על עדותו של פרופ' קרסיק המוכיחה את קיומה של המחלה. פרופ' קרסיק ציין בעדותו כי אין מדיניות לפיה לא מקבלים לביטוח אנשים החולים ממחלת האפילפסיה. פרופ' קרסיק הודה בהגינותו כי בקובעו כי המנוח סבל ממחלת האפילפסיה התבסס על מכתב ההפניה של ד"ר שינדמס. פרופ' קרסיק ציין בעדותו כי: "אם הוא יספר לי שבלילה תוך כדי שינה הוא נשך את הלשון, הטיל שתן בלי להרגיש, ואשתו שישנה לידו אמרה שהוא היה מעולף למספר דקות ויש לו תנועות בלתי רצוניות , אם זה קרה יותר מפעם אחת , דרגת החשש שלי שתהיה שמדובר באפילפסיה, בוודאי שאעביר אותו בירור

= 7 =

כדי להבין את הרקע האנטומי לדבר הזה". תיאור מפורט זה לא נכתב במככתב ההפנייה של ד"ר שינדמס ולמעשה לא נכתב במסמך רפואי אחר. וגם אם היה מצויין תיעוד רפואי זה, הרי על פי עדותו של פרופ' קרסיק – גם אז היה נדרש המנוח לעבור בירור רפואי על מנת לקבוע כי הוא סובל ממחלה זו.

72. משלא הוכח כי המנוח סבל ממחלת האפילספיה עובר לכריתת הסכם הביטוח, הרי שאין צורך לדון האם הסתיר המנוח את מחלתו בשוגג, בכוונה או בכוונת מרמה. אציין כי גם אם היו מוכיחים הנתבעים כי המנוח סבל מהמחלה עדיין חלה עליהן החובה להוכיח כי בעת כריתת החוזה ביקש המנוח להסתיר המחלה בכוונת מרמה. אציין כי על פי נסיבות המקרה עולה תמונה בה מגיעים זוג לווים עולים חדשים אשר שפת העברית זרה להם, לחתום על בקשת הלוואה למשכנתא, כאשר באותו מעמד מחתימים אותם גם על טפסי ביטוח חיים כעסקה משנית להלוואה. משכך הם הדברים חובה היה על הנתבעים לפרט בלשון ברורה ולהדגיש כי מדובר בכריתת חוזה נפרד אשר אם לא יגלו את כל הפרטים לאשורם- עלולים למצוא את עצמם בפני שוקת שבורה. עסקינן בחוזה אחיד , הגם שפקידת הבנק שוחחה עם הלווים בשפה הרוסית- היה עליה להדגיש את הנפקות של הגילוי ואת משמעותו במקרה שלא תתקבלנה תשובות מלאות.

73. נפסק כי חזקת הידיעה ניתנת לסתירה מקום ומדובר בחוזה אחיד, ארוך ובלתי מובן לאדם מן הישוב, וזאת בשל פערי הכוחות והמידע המצויים בין הצדדים. מגדל ניסחה את טופס הצהרת הבריאות והבנק הוא אשר היה האמון על מתן ההסברים לבני הזוג, לפיכך על פקידת הבנק מוטלת הייתה החובה להסביר לבני הזוג בלשון ברורה את תנאיו ועיקרי הדברים עליהם הם חותמים.

74. מחומר הראיות שהונח בפניי נראה כי לא עלה בידי הנתבעים להוכיח כי המנוח סבל ממחלת האפילפסיה.

סוף דבר

75. אני דוחה את התביעה כנגד נתבעת 2 – הגברת מריאנה X.

76. התובעים עמדו במידת ההוכחה ונטל השכנוע והוכיחו את מקרה הביטוח, על כן דין התביעה להתקבל. התובעת 2 גברת X מרגריטה- פטורה מהמשך תשלום ההלוואות והערבים מופטרים מערבותם ממועד פטירת המנוח ז"ל. הפוליסה נשוא התובענה תקפה ומחייבת את הצדדים לה.

77. על הבנק להשיב לידי גב' X את הסכומים והתשלומים ששולמו לידיו לפירעון ההלוואות שנטלו בני הזוג (אם שולמו בפועל) וזאת מיום פטירת המנוח ועד למועד השבתם בפועל לידיה בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד לפירעון בפועל. במידה ורובצת משכנתא על הדירה ועל זכויות התובעים בנכס - יש לבטלה.

78. הבנק ומגדל ישלמו ביחד ולחוד לגב' X פיצוי בסך של 50,000 ש"ח בגין עוגמת הנפש, הטרחה והטרדה הרבה שנאלצה לעבור לאחר הטרגדיה שעברה ובגין נסיבות מקרה זה.

79. הבנק ומגדל יישאו ביחד ולחוד את הוצאות המשפט של התובעים לרבות שכר טרחת העדים ואגרות שנשאו בהם התובעים. כמו כן ישאו הנתבעים כולם בשכר טרחת עו"ד בשיעור של 20,000 +מע"מ.

80. כל התשלומים יצברו הפרשי ריבית והצמדה מיום מתן פס"ד זה ועד ליום התשלום בפועל (למעט תשלומים אשר נשאו בהם התובעים- עליהם יצורפו הפרשי ריבית והצמדה מהיום בו שולמו בפועל).

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. ביטוח חיים רצח

  2. ביטוח חיים בשואה

  3. ביטוח חיים מחלת לב

  4. ביטוח חיים התיישנות

  5. התיישנות ביטוח חיים

  6. מצג שווא ביטוח חיים

  7. ביטוח חיים תעודת פטירה

  8. ביטוח חיים נכות מתאונה

  9. אוטם שריר הלב ביטוח חיים

  10. ביטוח חיים ניתוח מעקפים

  11. ביטוח חיים במקרה התאבדות

  12. ביטוח חיים למשכנתא התאבדות

  13. ביטוח חיים משכנתא התיישנות

  14. אחריות הבנק להעדר ביטוח חיים

  15. התיישנות פוליסת ביטוח חיים

  16. אי גילוי מידע מהותי ביטוח חיים

  17. אי אישור ביטוח חיים לפני פטירה

  18. אי גילוי בהצהרת בריאות בביטוח חיים

  19. אי גילוי מחלות קודמות בהצהרת בריאות

  20. ביטוח חיים ביטול פוליסה כוונת מרמה

  21. האם במועד עריכת הסכם ההלוואה נערך למנוחה ביטוח חיים בגין ההלוואה ?

  22. ביטוח חיים - האם פירעון יתרת הלוואה עקב מקרה מוות מזכה בהשבת פרמיות ?

  23. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון