ביטוח חיים רצח

מבוא

האם עבריין המבטח עצמו בביטוח תאונות אישיות או בביטוח חיים חייב להצהיר בהצעת הביטוח בסעיף העיסוק כי עיסוקו "עבריין" זו אחת מטענות ההגנה המרכזיות של הנתבעת בתיק זה.

בחודש 11/98 התקשר מר דוד X ז"ל (להלן-"המנוח") עם הנתבעת בחוזה ביטוח חיים ותאונות אישיות. 4 חודשים לאחר מכן נורה ונפצע קשה המנוח בעת שישב ברכבו, לאחר 18 חודשים נוספים נרצח מר X ז"ל. אלמנתו של המנוח שהיא המוטבת על פי הפוליסה תובעת את דמי הביטוח בגין שני האירועים, במקרה הראשון על פי חלק הפוליסה הדן בתאונות אישיות ובמקרה השני על פי חלק הפוליסה הדן בביטוח חיים.

התובעת טוענת כי בשל הנכות והמוות שנגרמו למנוח בשני המקרים הנ"ל ועל פי תנאי הפוליסה על הנתבעת לשלם לה סכומים שונים המסתכמים לטענתה בסך של 670,513 ש"ח נכון ליום הגשת התביעה.

במהלך הדיונים המקדמיים תוקן כתב התביעה והוספה בקשת התובעת להחיל במקרה זה סעיף 28א' לחוק חוזה הביטוח ולחייב הנתבעת בתשלום ריבית מיוחדת לאור התנהגות חברת הביטוח הנתבעת.

הנתבעת בהגנתה טענה כי התובעת לא זכאית לסעדים המבוקשים משום שהנכות והמוות נגרמו כתוצאה של פעילות פלילית המוחרגת על ידי הפוליסה. כי על המבוטח היה לדווח על כל עיסוק בו עסק והעלול לסכן את חייו וכי המנוח העלים ממנה את עיסוקיו הפלילים.

בישיבת ההוכחות העידה התובעת בעצמה. מטעם הנתבעת העידו האקטואר מר ליאור וויסברג ועו"ד מיכל פיק מנהלת מחלקת תביעות. לאחר מכן הגישו הצדדים סיכומיהם בכתב. כשבועיים לאחר הגשת סיכומי הנתבעת פנתה הנתבעת בבקשה להתרת הגשת ראיה נוספת מכתב שחרור וסיכום מחלה מבית חולים איכילוב המתארים כי בחודש 1/98 אושפז המנוח למשך 5 ימים בעקבות פציעות שנפצע מיריות. ב"כ התובע לא התנגד להגשת המסמכים שכן לטענתו אין באמור בהם כל עובדה חדשה והם דווקא מחזקים את טענות התובעת, המסמכים נתקבלו כראיה וב"כ הנתבעת הגיש סיכומי השלמה בהסתמך על מסמכים רפואיים אלו.

העובדות שאינן במחלוקת

ביום 11.1.98 אושפז המנוח בשל פציעות שנפצע מיריות שנורו לעברו, המנוח נבדק וטופל במחלקת טיפול נמרץ ואושפז למשך 5 ימים. (מסמכי בית החולים שהוגשו כראיה נוספת לאחר שלב הסיכומים), בין השאר כללו הבדיקות צילומי רנטגן, בדיקת ct ובדיקות דם.

ביום 8.11.98 נחתמו הצעת הביטוח והצהרת בריאות ע"י המנוח (נספחים א' ו-ב' לתצהיר עו"ד פיק). אין בהצעת הביטוח שאלה לגבי עברו הפלילי של המציע ואין גם התייחסות יזומה לנושא מטעם המנוח. אין בהצהרת הבריאות איזכור כלשהו לפציעת המנוח מיריות בחודש ינואר 98 ואין אזכור לאשפוז והטפולים השונים שעבר המנוח בעקבותם. על פי תשובות המנוח בהצהרת הבריאות הוא לא היה מאושפז בעבר, הוא לא נפצע "אי פעם", לא נבדק ע"י רופא בשנתיים האחרונות ולא נבדק בדיקות כגון צלומי רנטגן, ct ובדיקות דם.

סוכן הביטוח אשר בפניו נחתמו ההצעה והצהרת הבריאות הינו מר איתן לוציאנו שימש כשלוחה של הנתבעת.

ביום 22.11.98 הנפיקה הנתבעת למנוח פוליסת ביטוח חיים שמספרה 3294097, (להלן-"הפוליסה") שתחולתה החל
מיום 1.12.98. סכום הביטוח למקרה מוות או למקרה של נכות מלאה עמד על סך 183,895 ש"ח.

ביום 9.3.99 נורה המנוח בעת שיצא מביתו בדרך לעבודה, (סעיף 5 לת/1). בעקבות פציעתו הקשה היה המנוח מאושפז עד ליום 4.2.00 (נספחי א1 לתצהיר התובעת).

ביום 20.10.99 פנה המנוח אל הנתבעת בבקשה לתשלום דמי הביטוח עקב הנכות שנגרמה לו באירוע מיום 9.3.99 (להלן- "האירוע הראשון"), (סעיף 4 לתצהיר נ/2).

ביום 25.5.00 דחתה הנתבעת את תביעת המבוטח בין השאר "בשל אישיותו המסוכנת" של המנוח (נספח ד' לתצהיר נ/2).

ביום 24.9.00 נורה המנוח בעת ביקור במקום עבודתו (להלן-"האירוע השני"). למחרת היום-25.9.00 נפטר מפצעיו, (תעודת פטירה נספח א2 לתצהיר תובעת).

התובעת הינה המוטב על פי חוזה הביטוח.

השאלות שבמחלוקת

לצדדים בסיכומיהם טענות רבות, בכוונתי להתמקד רק בשאלות הרלוונטיות הטעונות הכרעה. השאלה המרכזית הינה האם הפר המנוח המבוטח את חובת הגילוי כלפי הנתבעת, כלומר האם היה לו עבר פלילי והאם עברו הפלילי של המבוטח היה פרט מהותי שהיתה חובה לגלותו. לאור הראיה הנוספת שהוגשה וסיכומי ההשלמה יש להתייחס גם לטענה שלא אוזכרה אמנם בכתב התביעה אך הועלתה בסיכומים- מה משמעות הסתרת הפגיעה שנפגע המנוח כבר בחודש 1/98, פגיעה מיריות שהביאה לאשפוזו ואשר המבוטח הצהיר הצהרת בריאות הסותרת את מסמכי האשפוז הנ"ל.

שאלות נוספות הטעונות הכרעה הן:


האם אירוע היריות הראשון או השני מהווים "תאונה" כהגדרתה בפוליסה?

האם מתקיימת באירועים אלו ההחרגה של "פעולה פלילית בה השתתף המבוטח" הפוטרת הנתבעת מחבות?

האם הוכחה נכותו המלאה של המנוח בעקבות הארוע הראשון?

האם זכאית התובעת לתגמולי ביטוח ולריבית מיוחדת לפי סעיף 28א לחוק חוזה הביטוח?

דיון

לאור סיכומי הנתבעת מן הראוי להבהיר כבר עתה מהם המקורות הראייתים לפיהם אקבע הקביעות העובדתיות בפסק הדין. במהלך הדיון כמו בשלב הסיכומים בחרה הנתבעת לפעול בניגוד לדיני הראיות ותוך התעלמות מהחלטות ביניים. ב"כ הנתבעת שידע להקפיד היטב על דיני הראיות עת נתבקש ע"י ב"כ התובעת הגשת הצעת ביטוח שלא על ידי עורך המסמך, לא מחיל על עצמו את אותם הכללים. לא ניתן לצרף לסיכומים קטעי עתונות (נספחים ב' ו-טז') או תאורים עובדתיים מאתר האינטרנט של המשטרה (נספח יז') ולבסס על תוכנם העובדתי טענות כלשהן. במידה ומי מכותבי הכתבות או אתר האינטרנט יודע מידע עובדתי רלוונטי ממקור הראשון, היה על הנתבעת להתכבד ולהביאו לעדות. לא ניתן להגיש פסק דין של ערכאה אחרת שנוהל בין בעלי דין אחרים ולדרוש לאמץ עובדותיו בתיק זה, ואין מחלוקת כי לא מדובר בטענת מעשה בית דין. למרות זאת הנתבעת בחרה לצרף פסק דין של בית המשפט העליון (נספח א' לסיכומיה) והיא מבקשת להסתמך על תוכנו העובדתי רק משום שניתן על ידי בית המשפט העליון. יצויין כי הנושא כבר עלה בישיבת ההוכחות (ר' החלטה בעמ' 18 לפרוטוקול) ובקשת הנתבעת נדחתה, הנתבעת בחרה בסיכומיה להתעלם מהחלטה זו כמו גם מדיני הראיות.

שלב הסיכומים אינו שלב של "מקצה שיפורים" בו מתווספות עובדות שלא היו בפני בית המשפט בשלב ההוכחות ואשר לא עמדו במבחן החקירה הנגדית. עובדות מוכחות על ידי עדים-זו השיטה הנהוגה במדינתנו והיא חלה גם על חברות ביטוח וגם על מי שמתקשה להוכיח טענותיו. לא מנעתי מהנתבעת להביא לעדות כל עד שחפצה – למרות שבעקביות היא לא עמדה במועדים שנקבעו להגשת ראיות ואפילו בקשתה להגשת ראיות נוספת לאחר הגשת הסיכומים נענתה בחיוב ובלבד שעל כל עדות יחולו דיני הראיות. אשר על כן אין בכוונתי לקרוא קטעי עתונות ותאורים מאתרי אינטרנט, או לאמץ עובדות מפסקי דין אחרים. עובדות פסק הדין ייקבעו רק על פי העדויות והמוצגים שהוגשו ונתקבלו במסגרת שלב הבאת הראיות בתיק שבפניי (זאת ביחד עם הראיה הנוספת שהוגשה ללא התנגדות ב"כ התובעת).

התביעה מבוססת על שני מקרי ביטוח שונים ושתי עילות תביעה שונות, משיקולי נוחיות או יעילות צורפו שני הנושאים לכתב תביעה אחד והעדויות בשני הנושאים נשמעו במשותף. מיותר לציין כי כל ארוע עומד בפני עצמו וכל ארוע יש לבחון לפי הראיות הספציפיות שהובאו לגביו.


ניתן כבר עתה לקבוע כי בשל העדר ראיה לקיום נכות, דין התביעה בגין הארוע הראשון להדחות גם מבלי לנתח את כל טענות הצדדים ולכן אתייחס אליו לראשונה ובנפרד.

האירוע הראשון- פציעה מיריות בחודש 3/99.

ביום 9.3.99 נורה המנוח, בעקבות פציעתו הקשה היה המנוח מאושפז כ-11 חודשים עד ליום 4.2.00 (נספחי א1' לתצהיר התובעת).

נכות תאונתית על פי הפוליסה (נספח 121 לפוליסה נספח א' לתצהיר התובעת) מוגדרת כ- "נכות מלאה, פירושה- איבוד מוחלט וכפי שנראה מראש, תמידי של כושר העבודה עקב תאונה". והזכות לקבלת תגמולי ביטוח נקבעה בסעיף 2א' לפיו "אם תוך תקופת הביטוח ייהפך המבוטח לנכה מלא או חלקי עקב תאונה, ישולם סכום הביטוח המלא או החלקי בהתאם לשיעור נכותו...".

הנתבעת בסעיף 3 לכתב הגנתה כפרה בקיום נכות ועמדה כבר באותו שלב על חובת הוכחת הנכות רק בדרך של חוות דעת.

התובעת לא הגישה חוות דעת כלשהי ובכלל זה לא הוגשה חוות דעת ממנה ניתן ללמוד על "איבוד מוחלט...תמידי של כושר העבודה עקב תאונה". התובעת אמנם הגישה את מסמך השחרור של המנוח מבית החולים שיב"א חתום ע"י דר' בלומן המתאר את מצבו של המנוח ביום שחרורו מבית החולים ובו נרשם בין השאר "פרפלג מלא, ספסטי מגובה 10D אינו שולט על סוגרים, זקוק לדיור וציוד מותאמים לכסא גלגלים, זקוק לעזרה בניידות מחוץ לבית. זקוק ל-6 שעות ליווי ביום ל-3 חודשים אח"כ תעשה הערכה מחודשת". מסמך זה על פניו מדבר על מצב זמני ולא תמידי כנדרש על פי הפוליסה, ומסמך זה אינו יכול לשמש כתחליף להוכחת נכות שהיא ענין שבמומחיות ואותה ניתן להוכיח רק באמצעות מומחה אשר כמובן היה חייב להתייחס בחוות דעתו-לו היתה מוגשת- גם לשאלת "איבוד כושר עבודה" וגם לשאלת הקשר הסיבתי "עקב התאונה" כנדרש על פי הפוליסה.


לאור האמור לעיל התובעת אינה זכאית לתגמולי ביטוח בגין פציעת בעלה המנוח בארוע הראשון.

למעלה מן הצורך אוסיף כי לא ניתן להתעלם מהעובדה כי בהצהרת הבריאות (נספח ב' לתצהיר עו"ד פיק), הצהיר המנוח ביום 8.11.98 כי הוא "בעל כושר מלא לעבודה במשך 12 החודשים האחרונים", ללא אשפוזים, ניתוחים, בדיקות מיוחדות כגון: רנטגן ובדיקת c.t למרות שעל פי הראיה הנוספת שהגישה הנתבעת, 10 חודשים לפני מועד הארוע הראשון נורה המנוח ואושפז בבית חולים למשך 5 ימים עם פציעות שהצריכו טיפולים ובדיקות אותם הוא הסתיר מהמבטחת. כזכור הנושא עלה לאחר הגשת הסיכומים מבלי שהתובעת בקשה להביא ראיות נוספות או להשלים סיכומיה ובכך נותרה טענת הנתבעת בדבר העדר גילוי פרטים מהותים ללא הסבר. המסקנה המתחייבת היא כי עובר לתחילת הביטוח, המנוח הסתיר פרטים מהותים לענין כושר עבודתו, טיפולים ובדיקות שעבר וגם מסיבה זו דין התביעה בגין הארוע הראשון להדחות.

הארוע השני- רצח המנוח בחודש 9/00.

מהותו של חוזה ביטוח על פי סעיף 1 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א- 1981 "חוזה בין מבטח לבין מבוטח המחייב את המבטח, תמורת דמי ביטוח, לשלם, בקרות מקרה הביטוח, תגמולי ביטוח למוטב". אין מחלוקת בין הצדדים כי המנוח נרצח ביום 25.9.00, לצערי הנתבעת בחרה שלא להתמקד בטענה המרכזית- נושא אי גילוי פרטים שונים ע"י המנוח והעלתה טענות מטענות שונות, חלקן טענות שלא יאה לחברת ביטוח להעלותן. דיני החוזים מוכרעים על פי האמת המשפטית המוכחת ולא על פי תחושות בטן בוודאי לא בטנו של גוף ציבורי עם חובת אמון מוגברת.

הנתבעת טוענת כי לא מדובר בתאונה כהגדרתה בפוליסה. נספח 120 לחוזה הביטוח שבין הצדדים הדן במוות מתאונה מגדיר "תאונה- פירושה חבלה גופנית ללא קשר לסיבות אחרות, שנגרמה על ידי גורם חיצוני אלים ומקרי". אין ספק כי משנורה אדם ע"י אלמונים כשהוא יושב במכוניתו ולמחרת היום הוא נפטר כתוצאה מהפגיעות שנפגע – כפי שתארה התובעת בסעיף 6 לת/1, הרי שמדובר בחבלה גופנית שנגרמה ע"י גורם חיצוני אלים ומקרי ולכן הוכח כי המנוח מת בתאונה.

הנתבעת מוסיפה וטוענת כי במקרה זה חלה החרגה בשל השתתפות המנוח בארוע פלילי. סעיף 3 ג' לנספח קובע "החברה לא תהיה אחראית עם המבוטח נהפך לנכה כתוצאה מפעולה פלילית בה השתתף המבוטח". גם בענין זה נוסח הסעיף ברור ואינו טעון פרשנות יוצרת כדרכה של הנתבעת. על פי מטרת חוזה הביטוח, תכליתו ולשון הסעיף, הפרשנות הנכונה צריכה להיות כי שודד הנפצע במהלך שוד בו השתתף לא יהיה זכאי לפיצוי. אולם, קורבן לארוע פלילי אשר נורה כנטען ע"י אלמונים, אמנם "משתתף" בארוע אך לא מדובר בהשתתפות מרצונו אלא בארוע שנכפה עליו ובוודאי שלא לכך התכוונו הצדדים באותה החרגה.

למען הסדר אזכיר כי בנושא פרשנות תניות פטור וחריגים לכיסוי כבר נפסק בע"א 172/89 סלע חברה לבטוח בע"מ נ' סולל בונה בע"מ ואח', פ"ד מז(1) 311 ע"י כב' הנשיא מ' שמגר (כתוארו אז) כי "הכלל של פרשנות נגד הנסח מקבל
משנה תוקף מקום בו מדובר בתניות פטור או בחריגים לכיסוי, הואיל והוראות אלה מוספות לחוזה הביטוח על מנת לשלול אחריות לנזקים, אשר לולא כן היו מכוסים על ידי הפוליסה". לכך אוסיף כי הנתבעת לא הציגה תשתית ראיתית לסתור הטענה כי המנוח נרצח ע"י אלמונים כפי שעלה מעדות התובעת ומטענות הנתבעת עצמה בשלב בו דרשה לזמן אנשי משטרה לדיון ובענין זה קבע כב' הש' בך בע"א 475/81 זיקרי יעקב נ' "כלל" חברה לביטוח בע"מ פ"ד מ(1) 589 "כאשר חברת ביטוח רוצה לזכות בפטור מחבותה על פי טענת הגנה מיוחדת כאמור, הרי הנטל עליה להוכיח את התשתית העובדתית לטענתה זו. בדרך כלל אין על הנתבע להוכיח עובדות, אשר עליו הנטל להוכיחן, במידה העולה על מאזן ההסתברות".

על פי סעיף 2 לאותו נספח 120 הוסכם בין הצדדים כי הנתבעת "תשלם למוטבים אשר שמותיהם מצויינים בפוליסה את סכום הביטוח הנקוב בדף פרטי הביטוח של הפוליסה, במקרה שמות המבוטח נגרם כתוצאה מתאונה, כפי שהוגדרה בנספח זה ובתנאי שהמוות קרה בתוך 90 יום מתאריך התאונה ובתוך תקופת הביטוח הנקובה בדף פרטי הביטוח של הפוליסה".

מסקנה הוכח כי המנוח נפטר כתוצאה מתאונה ולכאורה התובעת- המוטבת זכאית לפיצוי על פי הפוליסה.

האם הופרה חובת הגילוי ע"י המבוטח ככל שמדובר בארוע השני.

על פי נספח 600 חוזה הביטוח שבין הצדדים נקבעה בסעיף 2 חובת גילוי לפיה "פוליסת הביטוח מבוססת על תשובות מלאות וכנות אשר ניתנו לשאלות שנשאלו בטפסי הצעת הביטוח, השאלון הרפואי וכן על העובדה כי ללא הוסתר ענין מהותי מחברת הביטוח".

סעיף 6 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א- 1981 קובע חובה דומה "(א) הציג המבטח למבוטח לפני כריתת החוזה, אם בטופס של הצעת ביטוח ואם בדרך אחרת שבכתב, שאלה בענין שיש בו כדי להשפיע על נכונותו של מבטח סביר לכרות את החוזה בכלל או לכרותו בתנאים שבו (להלן - ענין מהותי), על המבוטח להשיב עליה בכתב תשובה מלאה וכנה....(ג) הסתרה בכוונת מרמה מצד המבוטח של ענין שהוא ידע כי הוא ענין מהותי, דינה כדין מתן תשובה שאינה מלאה וכנה".

לשאלה זו של הפרת חובת הגילוי-התובעת שהינה רק המוטב לפי הפוליסה אינה יכולה לתת את כל התשובות בשל אי מעורבותה הישירה בהליכים לפני ההתקשרות על פי חוזה הביטוח. אך אבהיר כי עדותה בפניי היתה עדות ראויה להערכה, אלמנה צעירה שבעלה נרצח נאלצה לעמוד בחקירה נגדית שכל כולה גישושי סרק. התובעת שנישאה למנוח בחודש מאי 98, תארה את חייהם בעמ' 15 "אני עבדתי עם בעלי לאחר הנישואין. מה שהיה לפני הנישואין לא הייתי מעורבת ולא מעורה ולא ידעתי על כל אירוע שאתה ציינת. בכל התקופה שאני הייתי נשואה לו ומעורבת בחיים שלו, אורח החיים שלו היה רגיל לחלוטין והוא ניהל חנות בגדים והוא שירת קהל וציבור, קהל היעד שלו היה בני נוער במיוחד אשר היו רוכשים ממנו בגדים ולגבי החנות אנחנו קיבלנו זיכיון של חברת דיזל שאם בעלי היה אדם פלילי הוא לא היה מקבל את הזיכיון הזה ולא היה נמצא איתם בעסקים" ובעמ' 16 " בעלי המנוח פנה למפקד משטרת בת ים וביקש תעודת יושר. הוא אמר שאין בעיה וכי הוא יעזור לו להוציא תעודת יושר". תאור ההפסקות במערכת היחסים שבין התובעת לבעלה מנוח, מתיישב גם אם אי ידיעתה בדבר הפגיעה בו בחודש ינואר 98 מעבר לתשובות שנתנה בחקירתה הנגדית (תאור הפגיעה עולה מהראיה הנוספת שהוגשה לאחר הסיכומים).

בהצעת הביטוח תחת השאלה "עיסוק" נרשם מפי המבוטח "מוכר בחנות בגדים", לשאלה האם יש לו עיסוק אחר השיב המנוח בשלילה. הנתבעת טוענת כי המנוח היה עבריין והיה עליו להשיב לשאלה מהו עיסוקו- "עבריין" או לציין זאת כעיסוק נוסף למכירת הבגדים. אין מחלוקת כי בסדרת השאלות המופיעות בהצעת הביטוח חברת הביטוח לא מבקשת מהמבוטח במענה לשאלה ספציפית לציין האם הוא עבריין או האם יש לו עבר פלילי. מעדותו של מר ויסברג העד מטעם הנתבעת עולה כי שאלה זו לא הושמטה במקרה "לא שואלים במפורש על עבר פלילי אלא שואלים על העיסוק בהצעת הביטוח" ובעמ' 8 "עיסוק אחר הוא כתב לא והוא היה צריך להגיד שיש לו עיסוק בעבירות של גניבה, פריצה וכו'".

כב' הש' י' כהן בע"א 493/77 ציון חברה לביטוח בע"מ נ' משייך ואח', פ"ד לב(1) 477 (אשר ניתן אמנם בטרם חוקק חוק חוזה הביטוח אך מכח הלכות תום הלב הלכה זו מחייבת גם היום) קובע כי הכלל הוא חובת גילוי כל פרט מהותי ע"י מבוטח "יחד עם זה נפסק לא פעם, שחברת הביטוח נחשבת כמוותרת על זכותה לגילוי, אם היא כללה בהצעת הביטוח שאלה בנושא מסויים ובה הגדירה את תחום הידיעות שאותן היא דורשת מהמבוטח באותו נושא. במקרה כגון זה רשאי המבוטח להניח, שעל ידי העמדת השאלה הגבילה חברת הביטוח את תחום הידיעות שבו היא מעוניינת לגבי אותו הנושא ושהיא מוותרת על כל ידיעה נוספת ביחס לאותו ענין...'. ... אם רוצה חברת הביטוח לוודא, כי גם מידע מסווג זה לא יישלל ממנה, הרי איש לא ימנע ממנה לנסח את שאלותיה בהתאם... ... נודעת כאן חשיבות מירבית לעובדה, שחברת הביטוח היא שמנסחת את השאלות, המהוות, ביחד עם התשובות עליהן, בסיס להתקשרות החוזית, ויש לתת ביטוי מלא לכלל, שיש לפרש את החוזה, במקרה של ספק, נגד מנסחו".

עמדתה של חברת הבטוח בשאלה זו מגיעה בעיניי עד כדי אבסורד. חברת הביטוח במכוון בוחרת שלא לשאול מראש באופן ספציפי האם למבוטח הפוטנציאלי יש עבר פלילי, מתוך כוונה להגדיל את מאגר מבוטחיה ואת מאגר משלמי פרמיות הביטוח. אך משמתקיים מקרה ביטוח, היא מסרבת לשלם את המגיע למבוטח בטענה כי ציפתה –מבלי לספר זאת לאף אחד- כי תחת המונח "עיסוק אחר" יציין המבוטח כי עיסוקו "גנב". מעמדת חברת הביטוח עולה כי
בקטגוריית העיסוקים קיים עיסוק מקצועי הנקרא "גנב", "פורץ" או "עבריין", עמדה זו יש לדחות מכל וכל. אין ספק כי מטרתה של הנתבעת הוא לדעת את מלוא הנתונים לצורך הערכת סיכון ועל פיהם להחליט האם לבטח ובאיזה מחיר, אך לו סבורה הנתבעת כי עברו הפלילי של מבוטח הינו נתון בעל ערך מהותי מדוע לא תשאל זאת במפורש.

לכך אוסיף כי המנוח מר X ז"ל לא היה "עבריין" כפי שמצטייר מחומר הראיות להבדיל מראיות בלתי קבילות עליהן מנסה המבטחת להסתמך. גליון הרשעותיו הקודמות של המנוח צורף כנספח ל- נ/1. למנוח היתה הרשעה אחת! בפלילים בבית משפט השלום בתל אביב מיום 14.10.96, בגין שתי עבירות משנת 92 של קבלת נכס שהושג בעוון, המנוח בגין אותה הרשעה נדון למאסר על תנאי וקנס. אין ספק כי המנוח הורשע בפלילים במקרה אחד אך למרות שניתן לכנות כל מי שעובר על החוק (כל חוק וכל סעיף), איני סבור כי במקרה זה ההגדרה "עבריין" הולמת את המנוח. לא ניתן להתעלם מהעובדה כי ההרשעה הינן בגין עבירות שבוצעו 6 שנים ויותר לפני תחילת חוזה הביטוח (8 שנים לפני הארוע השני) ודווקא העדר הרשעות לאורך כל אותה תקופה מעיד על אורח חיים נורמטיבי. צודק ב"כ התובעת בטענתו כי לא הוכחה רלוונטיות כלשהי בין אותן שתי הרשעות בעבירת רכוש לבין הסיכון המבוטח, ביטוח חיים.

זה השלב בו אבהיר כי העד מר ויסברג שמצפה על פי עדותו ממבוטח שיציין כי עיסוקו עבריין ואשר הינו העד המרכזי מטעם הנתבעת מר ויסברג, לא הרשים כלל גם ביתר תשובותיו. הוא הבהיר כי אינו מכיר את המקרה הספציפי. על פי חוות דעתו הוא בא להעיד כחתם אך מיד בחקירה הנגדית הסתבר כי דווקא בתחום זה הוא לא ממש מומחה "אני אומר כך, אני כבר לא חתם בחברת הביטוח מזה שנים רבות ולכן לא פעלתי באופן אישי בנושא" ובהמשך הוא הוסיף כי אינו משמש כחתם ב-12 השנים האחרונות. על פי עדותו הנתבעת פנתה אליו לראשונה רק מספר ימים לפני ישיבת ההוכחות. הנתבעת נזכרה 3 ימים לפני המועד לשמיעת ההוכחות לחפש עד כמעין "ממלא מקום" שעבר בסביבה ולהשתית עליו את כל הגנתה. מדוע לא טרחה הנתבעת להביא חתם שיתאר מדיניותה ביום ההתקשרות ומתוך ידיעה אישית. בחירת עד שאינו מכיר התיק, אינו מתמצא במהות המשפט הפלילי ואינו משמש כחתם שנים רבות, אינה יכולה לשמש כעדות עליה ניתן להסתמך. חזקה על חברת ביטוח המכבדת את עצמה ואת הוראות החוק כי כבר בשלב דחיית תביעתו של מבוטח ולכל המאוחר בשלב הגשת הגנתה לבית המשפט- היתה בידיה חוות דעת מנומקת ורק על פיה דחתה את תביעת המבוטח, חוות דעת מאותו מועד לא הוצגה במשפט.

בעדותו מר ויסברג לא ידע להבחין בין נאשם לבין חשוד, בין סגירת תיק לבין הרשעה. בין פתיחת תיק לבין הגשת תיק לבית משפט. העד יצר הרושם כי אינו מבין מהות הליך סגירת תיק ונמוקי הסגירה. עדותו היתה מאד מגמתית, התעקשותו בעמ' 4 "לאחר שבית המשפט מסביר לי את השאלה אני משיב שאני הייתי ממליץ לא לעשות לו ביטוח גם למי שיש לו רק שתי עבירות של קבלת נכס בעוון ולא דבר נוסף מעבר לכך", פגמה באמינותו. אם זו עמדה הרשמית של חברת הביטוח, מדוע היא מסתירה אותה ממבוטחיה בעת כריתת חוזה הביטוח. מדוע יוצרת חברת הביטוח מצג בשאלותיה לפיו נושא זה אינו מהותי. תתכבד חברת הביטוח מנורה, (או מנולייף) ותפרסם ברבים כי שעריה סגורים בפני מי שהורשע בעבירה אחת של קבלת נכס בעוון-גם 6 שנים לפני תחילת הביטוח. למעשה לאור עדותו של המומחה מטעמה על הנתבעת לפרסם ברבים כי גם לגבי מי שנפתח נגדו תיק ונסגר!!! אין היא מעונינת להעניק לו שרותיה בשל הסיכון הטמון בעברו וזאת על מנת שידעו מבוטחיה הצפוי להם בהגיע מועד קיום התחייבויות חברת הביטוח. גם הלוגיקה לפיה פעל מר וייסברג אינה מקובלת עליי לגרסתו בעמ' 5 "אני עניתי כבר. אמרתי שאם אדם הורשע פעמיים ככל הנראה שיש עוד דברים", מסקנה זו פסולה בעיניי. המסקנה והאמירה "ככל הנראה" המתלווה לה אינן ראויות לגוף שלו חובת אמון מוגברת כלפי ציבור מבוטחיו.

לכך אוסיף כי הסתמכות הנתבעת על תיקים סגורים מגליון הרישום הפלילי הינה מעשה אסור על פי החוק. הנספח שצורף לחוות דעת המומחה מטעם הנתבעת כולל פרק בשם "רישום משטרתי תיקים סגורים (לרבות חנינות ומחיקות למורשים). מן הראוי היה כי בטרם תעשה הנתבעת שימוש במידע זה, תבחן האם היא בגדר אותם מורשים. סעיף 11א לחוק המרשם הפלילי ותקנת השבים, התשמ"א- 1981 קובע "11א. מידע על תיקים סגורים מידע על החלטה שלא לחקור או שלא להעמיד לדין כאמור בסעיפים 59 ו-62 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, וכן מידע על משפט שבו עוכבו ההליכים לפי סעיף 231 לאותו חוק, לא יימסר אלא לגופים המפורטים בתוספת השלישית". חברת ביטוח או צדדים להליך אזרחי אינם כלולים בתוספת השלישית ולא במקרה. חברת הביטוח אינה רשאית לדחות תביעת תגמולי ביטוח - או לא לקבל הצעת ביטוח בהסתמך על תיק חקירה שנסגר. מאחורי כל תיק שנסגר עומדים לכאורה הסברים ונימוקים שהביאו לפתיחתו ולסגירתו, לא כולם ידועים אפילו למשטרה ולא די בשורת מחשב כדי להביא למסקנה כה נחרצת כפי שמבקשת להסיק ממנה הנתבעת. למעשה המידע בדבר קיום תיק סגור הינו מידע שהמחוקק קבע כי מותר להציגו רק בפני חוג אנשים מצומצם ולמטרות מיוחדות וחברת ביטוח אינה בכלל חוג זה. השמטת התיקים שנסגרו מחוות דעת המומחה מטעם הנתבעת, משמיטה הבסיס הרעוע גם כך של אותה חוות דעת.

העובדה כי המבוטח הורשע בתיק של עבירת רכוש 6 שנים לפני חתימתו על הצעת ביטוח אינה בהכרח שאלה מהותית מבחינה אובייקטיבית, לכך אוסיף כי תנאי הכרחי להאשמת מבוטח במרמה הוא הוכחה כי המבוטח בעצמו סבר כי מדובר בשאלה מהותית הכרוכה בנושא הביטוח- ביטוח חיים ולמרות זאת הסתיר אותה. אין בחומר הראיות כל רמז כי המנוח חשש לחייו לפני האירוע הראשון ובעיקר במשך 18 החודשים שבין שני האירועים. אין במסמכים שהוגשו ובעדות אשתו התובעת כדי לתאר חשש או התחמקות מפני רצח צפוי. להיפך הרושם הוא כי המנוח ואשתו הופתעו מאד מאירוע היריות השני. העובדה כי המנוח היה קרבן לעבירת רצח או כי פעמיים לפני כן הוא נפגע מיריות, אינה לכשעצמה מעידה על כי המנוח הינו עבריין המועמד לפגיעה בכל עת ואזכיר כי על פי עדות התובעת, בעלה לא ידע מי פגע בו והמשטרה דיברה על פגיעה בבעלה בשל טעות בזיהוי. ללא ראיות והוכחות אחרות עומדת למנוח חזקת החפות
שעומדת לכל אדם במדינת חוק.

גם לעצם ארוע הרצח, לא רק שלא הוכח מי פגע במנוח ומה היו מניעיו, הסתבר כי למשטרה עצמה אין עד היום תשובות לשאלות אלו וזאת מעצם סרובה למסור המידע לנתבעת או לבית המשפט ולהעיד על כך. המבטחת בסיכומיה מנסה לצייר תמונה שחורה לפיה המנוח הוא עבריין כבד, אלא שציור לא ניתן לצייר ללא מכחול וצבעים, הצבעים והמכחול נרכשים לשלב הסיכומים רק מחומר הראיות וראיות כאלו איין.

הנני מוכן לקבל כקביעה כי המנוח הסתיר מחברת הביטוח בעת חתימת הצעת הבריאות והצעת הביטוח כי 10 חודשים לפני כן הוא נורה, נפצע ואושפז למשך 5 ימים, (מסמכי בית חולים שצורפו כראיה נוספת ללא התנגדות בשלב הסיכומים) ולמעשה גם לו צדקה הנתבעת והמנוח היה עבריין והוא הסתיר פרט מהותי זה, הנני סבור כי הנתבעת אינה פטורה מתשלום תגמולי הביטוח והסיבה לכך נעוצה במידע שהובא לידיעת הנתבעת בתקופה הארוכה שחלפה בין האירוע הראשון לבין הרצח. ביום 9.3.99 נורה ונפצע המנוח, בחלוף 18 חודש ביום 25.9.00 נרצח המנוח, במשך אותם 18 חודשים למרות המידע שהובא לידיעת הנתבעת לא בוטל חוזה הביטוח ובכך הוכשרו כל פגמי אי הגילוי המיוחסים למנוח.

אי גילוי אינו מקנה למבטח פטור לעולמים, תוצאות אי הגילוי נקבעו ע"י המחוקק בסעיף 7א' לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א- 1981 "א) ניתנה לשאלה בענין מהותי תשובה שלא היתה מלאה וכנה, רשאי המבטח, תוך שלושים ימים מהיום שנודע לו על כך וכל עוד לא קרה מקרה הביטוח, לבטל את החוזה בהודעה בכתב למבוטח" העובדה כי לאחר אותו ארוע יריות ראשון המשיכה המבטחת במשך 18 חודש לגבות את דמי הפרמיה ולהחריש פועלת לחובתה ומחזקת הטענה כי הנתבעת רצתה את מר X ז"ל כמבוטח מטעמה, גם לאחר שנתגלה בפניה המידע שהוסתר לכאורה ואולי מכך אפשר להסיק כי אפילו הנתבעת לא ראתה באותם פרטים כפרטים מהותים.

לפי תצהירה של מנהלת מחלקת התביעות עו"ד פיק לכל המאוחר ידעה הנתבעת על האירוע הראשון בחודש 10/99 (סעיף 4 לתצהירה). הנתבעת טענה כבר אז כי האירוע הראשון הינו אירוע פלילי, אירוע בו נורה המנוח בצאתו מביתו ואם לגרסת הנתבעת למעורבותו הפלילית לכאורה של המבוטח יש נפקות לסיכון המוטל על המבטחת ולרצונה להתקשר עימו בחוזה ביטוח, מדוע לאחר התאונה הראשונה לא בוטל חוזה הביטוח. הנתבעת קבלה ביום 20.10.99 כשנה לפני הרצח, טופס תביעה מהמבוטח עצמו, כבר אז התחילה הנתבעת לברר הנושא. לפי מזכר המשטרה מיום 11.10.99 (נספח ג' לתצהיר עו"ד פיק שהוגש לעצם קבלתו או לנכונות התוכן) ומכתב הנתבעת מיום 25.5.00 (נספח ד' לתצהיר עו"ד פיק), הנתבעת סברה כי "בהתאם למידע שקיים אצלנו, מדובר בנסיון לרצח על רקע פלילי... מדובר לכאורה במבוטח בעל רקע של אישיות מסוכנת ולו היתה ידועה לנו עובדה זו במועד קבלתו לביטוח, לא היה כלל מתקבל לביטוח אובדן כושר עבודה בפרט ולביטוח חיים בכלל". לאחר מילים מפורשות אלו, ניתן לצפות כי יסתיים המכתב באמירה כי הנתבעת מנצלת זכותה על פי סעיף 7א' לחוק ומבטלת מיד את חוזה הביטוח ולא כך הוא כבר באותו מכתב בחרה הנתבעת לסיימו באמירה כי בעתיד "נוכל לדון שנית בתביעה"!. השוואת מכתבה החריף של הנתבעת מחודש 5/00 אם טענותיה בסיכומים תראה כי בנושא זה לא חל שום שינוי. במילים אחרות, הנתבעת לא רק שלא ביטלה הפוליסה והפסיקה לגבות דמי ביטוח משהגיע אליה המידע על האישיות המסוכנת אותה ביטחה, היא אפילו לא דחתה באותו שלב את התביעה בגין הארוע הראשון וסיימה מכתבה הנ"ל באמירה כי בהמשך תדון שנית בתביעה, כל זאת בעוד המבוטח בחיים וכל עוד ניתן היה לברר ישירות איתו מה גילה לסוכן הביטוח ומה הסתיר ממנו. לאור עמדה זו מנועה חברת הביטוח-הנתבעת, להיזכר לאחר 18 חודשים משנרצח המנוח בעובדה כי הסתירו מפניה את המידע בעת תחילת הביטוח. משידעה הנתבעת יותר מ-30 יום ובמקרה זה יותר מ-300 יום תוכנו של אותו מידע ולא ביטלה החוזה, חבה היא על פי הוראותיו בתשלום תגמולי הביטוח.

במאמר מוסגר אציין כי תמוה בעיניי כי סוכן הביטוח לא הובא להעיד, ע"י מי מהצדדים. בסעיף 8ג' לחוות דעתו של מר ויסברג תומכת הנתבעת עמדתה בציטוט מספר ביטוח חיים של ה"ה גילון וויינרב, בציטוט נרשם בין השאר "מעורבתו של מועמד לביטוח בעסקים בלתי כשרים, מלחמת כנופיות, סחר בלתי חוקי וכו' עשויים לגרום למוות. סוכן הביטוח כשלוחה של חברת הביטוח חייב להיות מודע לקיומו של סיכון כזה". חזקה על סוכן הביטוח- אשר כדברי מומחה הנתבעת חייב להיות מודע לקיומו של הסיכון- כי היה מצביע על כך בפני שולחתו על מנת שלא תאשר הצעת המבוטח. העובדה שלא עשה זאת הסוכן רק מחזקת את עמדת ב"כ התובעת כי לא נתקיימו במנוח אותן האשמות של מעורבות בפלילים.

גובה תגמולי הביטוח במקרה של מוות

סכום תגמולי הביטוח לו זכאית התובעת לפי הפוליסה אינו במחלוקת, הנתבעת לא שאלה שאלה כלשהי בנושא ולא התייחסה אליו כלל בסיכומיה. על פי הרשימה-נספח א' לתצהיר התובעת, במקרה של מוות התחייבה הנתבעת לשלם את "סכום הביטוח היסודי בתוספת סכומי החסכון והחסכון המיוחד ביום הפטירה. סכום זה לפי סעיף 12ב' לתצהיר התובעת עומד על סך של 240,060 נכון ליום מקרה הביטוח 25.9.00. (בטעות בתצהירה התובעת חישבה פעמיים את הסכום היסודי).

ריבית מיוחדת ודרך נהול ההליכים ע"י הנתבעת

סעיף 28א' לחוק חוזה הביטוח קובע כי "מבטח בביטוחים אישיים, שלא שילם את תגמולי הביטוח שלא היו שנויים במחלוקת בתום לב, במועדים שבהם היה עליו לשלמם לפי סעיף 27, רשאי בית המשפט לחייבו בתשלום ריבית
מיוחדת בשיעור שלא יעלה על פי שלושה מן הריבית הקבועה בהגדרת הפרשי הצמדה וריבית שבחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961, שתחושב על תגמולי הביטוח האמורים ועל תוספת הפרשי ההצמדה על תגמולים אלה לפי סעיף 28, מהמועדים בהם היה על המבטח לשלמם עד תשלומם בפועל; הריבית המיוחדת תשולם בנוסף לריבית האמורה בסעיף 28. לענין זה, "ביטוחים אישיים" - ביטוח חיים, ביטוח תאונות אישיות, ביטוח רכב (רכוש), ביטוח דירות ותכולתן, ולמעט ביטוח אחריות".

על פי הראיות שהובאו בפניי ועל פי השתלשלות ההליכים מיום ארוע הביטוח הראשון ועד לתום שלב הסיכומים המשלימים שוכנעתי כי ככל שמדובר בארוע הביטוח השני, לא היתה כל מחלוקת בתום לב מצידה של הנתבעת. העובדה שחוזה הביטוח לא בוטל מיד לאחר הארוע הראשון, הכשירה את המידע שהוסתר לכאורה מהנתבעת. בנסיבות אלו חייבת היתה הנתבעת לשלם למוטב-התובעת את תגמולי הביטוח בגין האירוע השני. דרך נהול ההליך המשפטי מחזקת קביעה זו ועולה ממנו כי לנתבעת מתחילת הדרך לא היו ראיות להוכחת טענותיה והיא עשתה שימוש בהליך המשפטי למשיכת זמן והתשת התובעת.

משהגיע המועד שנקבע להגשת תצהירים וחוות דעת מטעם הצדדים, לא הגישה הנתבעת מסמך כלשהו וגם לא הודיעה על כוונה להביא עד כלשהו. אל העד המומחה מטעמה נזכרה הנתבעת לפנות לראשונה מספר ימים לפני ישיבת ההוכחות, (עדות מר ויסברג בעמ' 6) ולמרות החלטת בית המשפט ולמרות שמדובר בחוות דעת מומחה, חוות דעתו הוגשה ביחד עם תצהיר עו"ד פיק רק 3 ימים!!! לפני ישיבת ההוכחות ולא חצי שנה לפני כן.

גם נסיון הבאת עדויות מפי המשטרה נעשה כבדרך אגב ובסמוך ליום הדיון. 10 ימים לפני הדיון נזכרה הנתבעת לבקש לזמן את השוטר מר מוטי אבידן, 5 ימים לפני הדיון נסתבר לה כי טעתה בזהותו של העד והיא בקשה לזמן במקומו את השוטר מר אבי נוימן, בקשותיה נענו בחיוב והזמנות הגיעו לידיעת העדים. אלא שבפתיחת ישיבת ההוכחות הודיע ב"כ הנתבעת כי הוא החליט לפטור את העד השוטר מהופעה לדיון!.

בצר לה בחרה הנתבעת "להשלים" עדויות בשלב הסיכומים בדרך של צרוף קטעי עתונות או פסקי דין על פיהם היא מבקשת לקבוע קביעות עובדתיות-דרך המנוגדת לדיני הראיות, השוואת פרוטוקול הדיון והעדויות שהוכחו בפני בית המשפט לסיכומי הנתבעת מצביעה על פער בלתי אפשרי לפי שיטת המשפט בישראל.

למעשה מדברי ב"כ הנתבעת בפתיחת ישיבת ההוכחות ניתן ללמוד באופן שלא משתמע לשני פנים כי לנתבעת לא היה כל בסיס לסרוב לשלם את תגמולי הביטוח וחשוב לזכור כי המועד הרלוונטי לקיום מחלוקת בתום לב לפי סעיף 28א' לחוק הינו המועד לתשלום תגמולי הביטוח לפי החוזה ולא מועד ישיבת ההוכחות. באותה ישיבה מיום 4.7.04 הודיע ב"כ הנתבעת עו"ד דורון "הדבר היחידי שיש לי זה פסק דין של תקרית ירי אחרת אבל אין לי חומר אני לא יכול להביא לא תצהיר של המשיבה ולא שום דבר להגנה כיוון שאין לי חומר...זה רלבנטי מאחר ובתי משפט לא חוסמים מהבאת ראיות. אין לי הגנה. אני יכול רק להגיש בר"ע, לגשת למשטרה וכו'". חברת ביטוח שאין לה חומר ואין לה הגנה בחודש 7/04 ואשר מתעקשת שלא לשלם תגמולי ביטוח מארוע מחודש 9/00 הינה מבטחת הנוהגת בחוסר תום לב.

גם הבקשה להגשת ראיה נוספת מעידה על כך. לאחר הגשת סיכומי הצדדים לרבות סיכומי הנתבעת, נזכרה לספר הנתבעת לראשונה כי היא המתינה לקבלת מסמכים רפואים אותם חיפשה "עובר למועד ההוכחות" (סעיף 9 לבקשה להגשת ראיה נוספת) וזאת בגין מידע שנתגלה לנתבעת יום לפני ישיבת ההוכחות "מתוך סקרנות גרידא וללא מטרה מוגדרת" כדברי המתמחה בתצהיר התומך בבקשה להגשת ראיה נוספת, צר לי שהמבטחת נזכרת לחפש ראיותיה מתוך סקרנות וללא מטרה מוגדרת יום לפני ישיבת ההוכחות, כשהמטרה הוגדרה בין הצדדים כבר בעת ההתקשרות לפי חוזה הביטוח שנים ארוכות לפני כן. לא מצאתי כל הצדקה לסרוב תשלום תגמולי הביטוח לתובעת בגין הרצח. בניית נימוקים בדיעבד אינה מכשירה בדיעבד התנהגות פסולה מה עוד שאין באף אחד מנימוקי הנתבעת ליצור בסיס למחלוקת בתום לב.

לאחר ניתוח כל האמור לעיל הנני סבור כי ריבית שנתית כוללת בשיעור של פי שלושה מהריבית הקבועה בחוק, הינה הריבית הראויה במקרה זה.

סיכום

אשר על כן תשלם הנתבעת לתובעת את הסכום של 240,060 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית מיום 25.9.00 ועד ליום התשלום בפועל. שיעור הריבית יהיה בשיעור של פי שלושה מהריבית הקבועה בהגדרת הפרשי הצמדה וריבית שבחוק פסיקת ריבית והצמדה התשכ"א-1961. (למניעת ספק הריבית אינה בנוסף לריבית אחרת כלשהי).

בנוסף תשלם הנתבעת לתובעת שכר טרחת עו"ד בסך 35,000 ש"ח בצרוף מע"מ ובצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

הנתבעת תשיב לתובעת את האגרות ששולמו על ידה בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מיום התשלום ועד ליום ההשבה בפועל.




לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. ביטוח חיים רצח

  2. ביטוח חיים בשואה

  3. ביטוח חיים מחלת לב

  4. ביטוח חיים התיישנות

  5. התיישנות ביטוח חיים

  6. מצג שווא ביטוח חיים

  7. ביטוח חיים תעודת פטירה

  8. ביטוח חיים נכות מתאונה

  9. אוטם שריר הלב ביטוח חיים

  10. ביטוח חיים ניתוח מעקפים

  11. ביטוח חיים במקרה התאבדות

  12. ביטוח חיים למשכנתא התאבדות

  13. ביטוח חיים משכנתא התיישנות

  14. אחריות הבנק להעדר ביטוח חיים

  15. התיישנות פוליסת ביטוח חיים

  16. אי גילוי מידע מהותי ביטוח חיים

  17. אי אישור ביטוח חיים לפני פטירה

  18. אי גילוי בהצהרת בריאות בביטוח חיים

  19. אי גילוי מחלות קודמות בהצהרת בריאות

  20. ביטוח חיים ביטול פוליסה כוונת מרמה

  21. האם במועד עריכת הסכם ההלוואה נערך למנוחה ביטוח חיים בגין ההלוואה ?

  22. ביטוח חיים - האם פירעון יתרת הלוואה עקב מקרה מוות מזכה בהשבת פרמיות ?

  23. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון