ביטוח חסר

1. לפני תביעת התובעת לחיוב הנתבעת בתשלום הסך של 30,000 ש"ח בגין הפרשי ביטוח שלא שולמו לה.

בעלי הדין וטיעוניהם:

2. התובעת – סיגלית גוזלן (תיקרא להלן: "התובעת"), עורכת דין במקצועה, נקשרה עם הנתבעת – שומרה חברה לביטוח בע"מ (תיקרא להלן: "הנתבעת"), בחוזה ביטוח במסגרתו ביקשה לבטח את תכולת דירת מגוריה. תכולת הדירה כללה על פי הנטען תכשיטים שונים. לימים, על פי הנטען בכתב התביעה, נפרץ ביתה של התובעת וממנו נגנבו פריטים שונים שכללו את הרכוש המבוטח. בגין אירוע הפריצה הוגשה מטעמה של התובעת תלונה למשטרת ישראל. בנוסף, פנתה התובעת בדרישה לנתבעת לתשלום סכום הביטוח. בקשתה האחרונה של התובעת נענתה על ידי הנתבעת באופן חלקי, ולתובעת שולם על ידי הנתבעת פיצוי חלקי בלבד. בגין הפרשי הביטוח המגיעים לתובעת, לטענתה, מן הנתבעת, הגישה התובעת תביעתה כנגד הנתבעת.

עולה מן האמור בכתב התביעה כי הפרשי הביטוח נובעים מהערכת שווי נמוכה שבוצעה על ידי סוקר מטעמה של הנתבעת, לשעון יוקרתי מסוג 'ג'יקובס' שנכלל ברשימת הפרטים בפוליסת הביטוח – הערכה שתוקנה בדיעבד, לאחר קרות מקרה הביטוח, על ידי הסוקר הנ"ל.



הנתבעת בכתב ההגנה שהוגש מטעמה הכחישה את טענות התובעת בכתב תביעתה ובכללן גרסת התובעת באשר לאירוע הפריצה, ועתרה לדחיית התביעה נגדה. בין יתר טענותיה, טענה הנתבעת כי עסקינן במקרה מובהק של 'תת ביטוח'. התובעת, כך נטען, ביקשה מלכתחילה לבטח תכשיטים וכלי זהב במסגרת סעיף 5 לפוליסה התקנית עד 10% מסכום ביטוח התכולה ועד 2% לפריט. לבקשת התובעת הגיע לבית התובעת, ביום 24.10.11 סוקר שסקירתו העריכה סך כל התכשיטים שהוצגו בפניו בסך 105,200 ₪. שעון הג'יקובס נשוא התביעה, הוערך על ידי הסוקר בסך 45,000 ₪. סכום זה שולם במלואו על ידי הנתבעת. גם אם נכונה טענת התובעת כי אותו סוקר תיקן את הסקר ביום 14.12.11, בדיעבד ולאחר קרות מקרה הביטוח, אין בכך כדי ליצור עילת תביעה כנגד הנתבעת ועל בית המשפט לפסוק כי התובעת מיצתה את זכותה, בשים לב לתנאי הפוליסה שהיו בתוקף במועד מקרה הביטוח.


לעניין המסמך עליו ביקשה התובעת לסמוך את ידה לצורך הוכחת שוויו הנכון לשיטתה של השעון נשוא התביעה, טענה הנתבעת כי אין בפנינו קבלה או חשבונית אלא הערכה בלבד שניתנה על ידי מאן דהוא - מסמך שמותר להגשה כראיה באמצעות עורכו בלבד.

גדר המחלוקת:

4. על רקע האמור לעיל, ניתן לסכם ולקבוע כי גדר המחלוקת בתיק, כפי שנתגלעה בין בעלי הדין סבה סביב העניינים המפורטים לעיל:



האם אירע, כטענתה של התובעת, מקרה ביטוח שהצדיק הפעלת פוליסת הביטוח?
האם במסגרת האירוע, ככל שאירע, נגנב שעון הג'יקובס?
האם חלה על הנתבעת, בנסיבות התיק דנן, החובה לשלם לתובעת סכום ביטוח מעבר לסכום ששולם על ידה בפועל. בשאלה זו כרוכה שאלה נוספת הנוגעת לשוויו של שעון הג'יקובס.


בשאלות הנ"ל יתמקד להלן הדיון בשני הפרקים הבאים שעניינם הראיות והממצאים שניתן לגזור מתוכם.

הראיות בתיק:

5. במסגרת התיק העידו לפני שלושה, התובעת ושני עדים נוספים. לגבי אחד מהם (סוקר מטעמו של לוי יצחק), נקבע במסגרת החלטה שניתנה על ידי המותב הקודם שדן בתיק, כי מדובר בעד שעל עדותו מבקשים להסתמך שני בעלי הדין ומטעם זה יהיו השניים רשאים לחוקרו בחקירה נגדית ובשכרו ישאו השניים בחלקים שווים.


6. התובעת העידה לפני בכתב ובעל פה.

בעדותה בכתב (תצהירה מיום 7.4.13), העידה התובעת כי עד לספטמבר 2011, ערכה את ביטוחיה אצל סוכן ביטוח בשם רוני בלייש מטבריה, בחברת הביטוח כלל. במועד האמור החליטה התובעת לעבור לסוכן ביטוח אחר – מר בועז גבאי וביום 4.10.11 היא חתמה על הצעה לביטוח הדירה. במסגרת הביטוח ביקשה התובעת לבטח את תכשיטיה שכללו שעון תוצרת ג'יקובס, משובץ יהלומים, שנרכש בזמנו תמורת הסך של 13,100 פאונד.

בטרם עריכת הביטוח נשלח לדירת מגוריה של התובעת על ידי הנתבעת סוקר שבפניו הציגה התובעת את תכשיטיה. הסוקר צילם את התכשיטים וקיבל מן התובע הסברים והבהרות שראה מקום לדרוש אותם מן התובעת.

ביום 7.11.11 אירעה פריצה לדרית מגורי התובעת ובמהלכה נגנבו תכשיטי התובעת לרבות שעון הג'יקובס הנ"ל. התובעת הודיעה למשטרה על הפריצה. הודעה מיידית נמסרה גם על ידי התובעת לסוכן הביטוח שלה.

הנתבעת חקרה את האירוע ואישרה את תביעת התובעת ובעקבות כך שילמה לתובעת סכום הביטוח. מאחר והתובעת סברה כי הסכום ששולם לה הינו סכום נמוך, נעשה על ידה בירור במסגרתו הוצגה בפניה לראשונה על ידי סוכן הביטוח הערכת השמאי לוי יצחק המתייחסת לתכולת הבית ובכללה השעון הנ"ל בסך 45,000 ₪. התובעת נדהמה למראה עיניה והודיעה לסוכן הביטוח כי השעון יקר בהרבה מסכום ההערכה. לאחר מספר ימים הודיע הסוכן לתובעת כי השמאי אכן טעה בשומתו וכי שוויו השעון עודכן ל- 74,000 ₪. מאחר ובגין השעון שיפתה הנתבעת את התובע בסך 45,000 ₪, מגיע לתובעת מן הנתבעת, לטענת התובעת, סך של 29,000 ₪ אותו היא תובעת בתביעתה.

בעדותה שבעל-פה, שניתנה תחת אזהרה, העידה התובעת כי ביטוח התכולה הקודם לא כלל את שעון הג'יקובס שניתן לה במתנה מאחיה וגיסתה במועד כלשהו שבין שני הביטוחים (הקודם וזה הרלבנטי לתביעתנו).

התובעת אישרה כי אין לה קבלה המשקפת את המחיר ששולם על ידי אחיה בעד השעון, וכי המסמך המצוי ברשותה הינו מסמך הערכה לשווי השעון. בנוסף, העידה התובעת כי פגשה את הסוקר פעם אחת בלבד, בטרם אירע מקרה הביטוח. התובעת העידה כי שוחחה עם הסוקר פעם נוספת שבמהלכה הציגה לפניו את מסמך ההערכה. מסמך ההערכה, העידה התובעת, הומצא לסוכן הביטוח וזה העבירו לסוקר.

התובעת העידה כי החתימה המתנוססת בתחתית הצעת הביטוח אינה חתימת ידה.

בהתייחסה לדברים שהוחלפו בינה לבין הסוקר, במהלך המפגש בין השניים, בבית התובעת, העידה התובעת כי הסבה שימת לב הסוקר לעובדה שמדובר בשעון מיוחד ולא סטנדרטי, ובתשובה לשאלת ב"כ הנתבעת האם ציינה בפני הסוקר מחיר השעון או הראתה לו מסמך בנוגע אליו, השיבה התובעת "הוא לא ביקש" (עמ' 7 לפרוטוקול שורה 8).

התובעת העידה כי לא שילמה תוספת פרמיה.

7. העד שמעון שטרית העיד לפני בעל פה ביום 9.2.14. מעדותו עלה כי ביקר בביתה של התובעת פעם אחת במטרה לתת ערכים לתכולת הדירה. במהלך ביקורו בדירה צילם את תכשיטי התובעת.

בעת שהעד נדרש להתייחס לשוני בהערכת שווי השעון, העיד העד: "... לכל חב' שעונים דגמים וגדלים ומספרים סידוריים, בנושא השעון הוצג שעון מאוד נדיר שלא קיים בארץ והוא חושב לפי ערך מסויים והסתבר שזה דגם אחר, הוא נראה אותו דבר אך בשינוי של ס"מ מסויים וזה שינה את המחיר לגמרי. ואז כשהיא העירה תו תשומת לבי לנושא, אמרתי שאני חייב לקבלת חשבונית שתאשש את החשבונית, היא המציאה לי חשבונית קניה של אותה שעון, בהתאם לחשובנית הקניה ביקשתי מהפקדיה אצלו שתשנה את המחיר" (עמ' 8 לפרוטוקול, שורות 20-24).

העד ציין כי הוא מאמין כי 'החשבונית' אליה התייחס בתשובתו הנ"ל אינה אלא אותו מסמך הערכה עליו עמדתי לעיל. בנוסף, ציין העד כי מסמך 'הערכה' אינו ניתן לשעון שלא נרכש, ובתשובה לשאלת ב"כ הנתבעת האם התייחס למסמך כמסמך המאשר שהנמען רכש את השעון מאותה פירמה ובאותו מחיר? השיב העד: "לגמרי, אלא אם כן מי שנתן את המסמך הוא לא אדם אמין בלונדון" (עמ' 9 לפרוטוקול, שורה 25).

בעת שהוצגו לעד, על ידי ב"כ הנתבעת, שני מסמכים מהאינטרנס המשקפים שווי אחר של השעון (מוצג נ/2), השיב העד כי אינו יודע וצריך לבדוק, בשלב מאוחר יותר העיד העד "זה לא אותו שעון".

באשר לפרטי השיחה עם התובעת לגבי השעון, העיד העד כי אינו זוכר אותם. כך גם לא זכר העד האם הובאה לידיעתו העובדה כי קודם לתיקון ההערכה אירעה פריצה לבית התובעת.


8. עד התביעה בועז גבאי בעדותו בעל פה מיום 9.2.14, אישר הוא היה סוכן הביטוח שביטח את התובעת אצל הנתבעת. בעניין שתי ההערכות שניתנו על ידי הסוקר ביחס לשעון הג'יקובס, העיד העד כי לפי הטענה של התובעת ההערכה שצויינה לגבי השעון היתה נמוכה, ולתובעת היתה קבלה בעבור אותו שעון. העד, לדבריו, הפנה את התובעת לסוקר על מנת שיוציא תיקון לשווי השעון.

בחקירתו הנגדית ובעת שעומת העד עם העובדה כי המסמך שהוצג לו על ידי התובעת אינו חשבונית רכישה/קבלה אלא הערכה, השיב העד: "אני לא יודע אם זה קבלה או הערכה של צורף או חנות מסויימת. בגלל חוסר הידיעה שלי הפניתי אותה ללוי יצחק" (עמ' 12 לפרוטוקול, שורה 12-13).

העד לא ידע לומר האם בעת ההפנייה שנעשתה על ידו לתובעת לסוקר מטעמה של לוי יצחק, הובאה לידיעת הסוקר העובדה כי כבר אירע מקרה הביטוח וטען כי נתון זה אינה זכור לו.
באשר לטופס הצעת הביטוח שהתובעת לא אישרה בעדותו חתימתה עליו, העיד העד: "אני מילאתי את הטופס ולא מתכחש לכך, זו חתימתי במקום המיועד לסוכן, וסביר להניח שהחתימה נחתמה על ידי הלקוחה" (עמ' 12 לפרוטוקול, שורות 19-20).

העד אישר כי כעקרון, בעקבות שינוי הסקר היה על התובעת לשלם תוספת פרמיה.

כאשר נשאל העד בחקירה נגדית על ידי ב"כ הנתבעת, האם אין עסקינן במקרה מובהק של "תת ביטוח", השיב העד: "ברגע ששלחתי לעשות סקר ע"י לוי יצחק על פי מיטב ידיעתי ששווי השעון לא ערך הריאלי ולוי יצחק הוציא תיקון זה לא עניין של תת ביטוח, צריך לתקן בדיעבד את שווי התכשיט" (עמ' 13 לפרוטוקול, שורות 31-32). בהמשך, אישר העד כי תשובתו האחרונה הנ"ל הינה דעתו האישית.

דיון ומסקנה:

9. ניתן היה להסיק מן הראיות שהונחו לפני כי ביום 7.11.11 אלמונים פרצו לדירת מגוריה של התובעת ובגין כך הוגשה על ידי התובעת תלונה למשטרת ישראל. מעיד על הגשת התלונה אישור משטרת ישראל אשר צורף לתצהיר העדות הראשית מטעמה של התובעת (נספח ד' שם).

כמו כן, ניתן היה להסיק מן הראיות שהונחו לפני כי מביתה של התובעת נגנבו תכשיטים שונים ובכללם שעון הג'יקובס נשוא המחלוקת.

לאחר שהנתבעת נדרשה לשלם לתובעת את סכום הביטוח, הנתבעת הודתה בהתרחשותו של מקרה הביטוח ולא התכחשה לחובתה לשפות את התובעת בערך הרכוש הגנוב, המבוטח על ידה.

עצם העובדה כי הנתבעת שילמה לתובעת סכום הביטוח, בהתאם להערכת הסוקר שנשלח על ידה, עובר לאירוע הפריצה, אומרת דרשני ומהווה הודאה מצד הנתבעת בקיומו של מקרה ביטוח המצדיק הפעלת הפוליסה ותשלום דמי הביטוח המוסכמים לתובעת.

בנסיבות העניין, וחרף ניסיונה של הנתבעת להעלות ספקות באשר לעצם התרחשותו של מקרה הביטוח וגניבת תכשיטי התובעת במהלכו, שוכנעתי נוכח כל הנתונים שהובאו לפני ובכללם עדותה של התובעת הנתמכת באישור משטרת ישראל על הגשת תלונה, ועדותו של סוכן הביטוח כי עלה בידי התובעת להוכיח התרחשותו של מקרה ביטוח. כמו כן שוכנעתי כי במסגרת האירוע נגנב שעון הג'יקובס שסביבו סבה המחלוקת בין בעלי הדין.

בעניין זה לא נעלמה מעיני העובדה כי עסקינן בעדותו יחידה של בעלת דין עליה חלות מגבלות סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א – 1971, עם זאת בשקלול מכלול הדברים עליהם עמדתי לעיל, וככל שעסקינן באירוע הפריצה וגניבת השעון במהלכו, שוכנעתי כי ניתן לפסוק בעניין זה על סמך עדותה של התובעת המוצאת תימוכין וסיוע בעדותו של סוכן הביטוח, אישור משטרת ישראל הנ"ל והחלטתה של הנתבעת להכיר בכיסוי הביטוח ולפצות את התובעת בנזקים שנגרמו לה באירוע הפריצה הנ"ל.

10. נשאלת עתה השאלה, האם עלה בידי התובעת להוכיח בתביעתה כי מגיע לה מן הנתבעת פיצוי נוסף שלא שולם לה? ובמילים אחרות, האם עלה בידי התובעת להוכיח כי שווי שעון הג'יקובס שנגנב מביתה במהלך ההתפרצות הנ"ל, גבוה לאין ערוך מסכום הפיצוי אשר שולם לתובעת על ידי הנתבעת בגין השעון האמור.

11. בעניינו של השעון הנ"ל, עלו הממצאים שלהלן: מדובר בשעון יוקרתי שהתובעת קיבלה אותו במתנה מאחיה וגיסתה המתגוררים דרך קבע בלונדון; השעון ניתן לתובעת במתנה במהלך התקופה שבין שני ביטוחים שעשתה התובעת; השעון לא בוטח במסגרת הביטוח שניתן לתובעת על ידי כלל חברה לביטוח בע"מ; בעניין המחיר ששולם בגין השעון לא הובאה ראייה או עדות כלשהי; ניתנו ביחס לשעון שתי הערכות על ידי סוקר שנשלח מטעמה של הנתבעת; בסקר הראשון הוערך שווי השעון לצורך ביטוח, בסך 45,000 ₪ בעוד שבסקר השניף המאוחר בזמן, הוערך שווי השעון לצורך ביטוח בסך 74,000 ₪; בבסיס ההערכה המאוחרת יותר עמדו אותם נתונים שעמדו לפני הסוקר בעת מתן ההערכה המקורית בתוספת אחת שהיא מסמך הערכה ערוך בשפה האנגלית המעריך שווי השעון ב- 13,100 יורו; הסקר המאוחר בזמן ניתן לאחר קרות מקרה הביטוח. התובעת לא חוייבה בגין תיקון הסקר בהפרשי פרמיה.

למותר לציין כאן כי ביחס לאותו מסמך הערכה עליו ביסס הסוקר את הערכתו המעודכנת, ניתנה על ידי בית המשפט (מותב קודם), ביום 2.4.13, החלטה הקובעת כי המסמך יכול להיות קביל רק במידה והוא יוגש באמצעות עורכו. עורך המסמך לא התייצב בבית המשפט למתן עדות ומכאן ובזיקה לאותה החלטה, אין המדובר במסמך קביל.

12. מן הממצאים הנ"ל שעלו לפני ניתן לקבוע כי לא עלה בידי התובעת להוכיח שוויו הנטען על השעון (74,000 ₪).

כאמור, התובעת לא היתה זו שרכשה את השעון בפועל ולא שילמה בעדו אגורה שחוקה אחת. רוכשי השעון לא זומנו על ידי התובעת למתן עדות בבית המשפט. על ידי התובעת לא הוצגה חשבונית רכישה/קבלה המשקפת את עלות הרכישה של השעון. ביחס למסמך ההערכה הנ"ל נקבע כאמור כי אין המדובר במסמך קביל.

13. נותר עתה לבחון האם ניתן לראות בהערכתו המאוחרת של הסוקר מטעמו של יצחק לוי – משום עדות אמינה ומהימנה ביחס לשווי השעון. אקדים ואציין כאן, כי גם בהנחה שהתשובה לשאלה הנ"ל תהיה חיובית, ובשלב זה איני קובעת כך, עדיין יהא על התובעת להתגבר על הקושי הנובע מן העובדה כי עסקינן בחוזה ביטוח עליו חלות הוראות דין מיוחדות המוסדרות בחוק חוזה הביטוח, התשמ"א – 1981, ולעניין זה אתייחס בהמשך.

בשאלה שהגדרתי לעיל, הוכח לפני כי הערכתו המאוחרת של הסוקר מטעמו של לוי יצחק לשווי השעון, לבד מעצם הבעייתיות הנובעת מן המועד שבו זו ניתנה (לאחר קרות מקרה הביטוח), בטעות יסודה.

אישר לפני הסוקר כי הסקר תוקן על ידו, ככל שזה נוגע לשעון, בעקבות פנייה שנעשתה אליו מטעמה של התובעת. אישר גם הסוקר כי התיקון נעשה מבלי שביקר פעם נוספת בבית התובעת ומבלי שנעשתה על ידו בחינת מחודשת של השעון עצמו. אותם הנתונים אשר עמדו לנגד עיני הסוקר בעת מתן ההערכה הראשונית הם הם שעמדו לנגד עיניו של הסוקר בעת עריכת הסקר המאוחר. מסמך אחד בלבד לא הונח לפני הסוקר בעת מתן הערכתו המקורית והונח לפניו בזמן מתן ההערכה המעודכנת והוא מסמך שהוצג לסוקר בתור חשבונית רכישה המתיימרת לשקף את התמורה ששולמה בעד השעון. אלא שלגבי מסמך זה נקבע כי אין המדובר במסמך קביל. כמו כן, עולה מן העיון במסמך עצמו כי מדובר במסמך הערכה המוכתר במילה הלועזית VALUATIONואינו משקף בהכרח עלות רכישת השעון בחו"ל.
העיד אומנם הסוקר כי כאשר מדובר ברכישת פריט בחו"ל, אין לו אפשרות לעשות בדיקה מעמיקה יותר והוא אף אינו אמור לבצע בדיקה שכזו וחייב להתייחס למסמך הערכה דוגמת זה שהוצג לפניו, אולם, לדידי, תשובה זו אינה מניחה את הדעת והיא בלתי משכנעת.

נוצר הרושם לאור מכלול הנתונים והראיות שהונחו לפני כי קשת המחירים של שעון הג'יקובס הינה רחבה ובעניין זה אף ניתן להפנות למוצג נ/2 המדבר בעד עצמו.

נוצר גם הרושם כי תיקון הסקר, ביחס לשעון, מקורו טעות ותו לא לחשוב כי המסמך שמוצג לפני הסוקר הוא חשבונית רכישה ולא טופס הערכה עלום וחסר משקל ראייתי כלשהו.

14. לבד מן הבעייתיות הנוגעת לשוויו האמיתי של השעון, עליה עמדתי לעיל, ובמאמר מוסגר אציין, שנראה כי גם אם היה עולה בידי התובעת להוכיח כי שוויו האמיתי של השעון עומד ע"ס 74,000 ₪, ספק אם התובעת היתה זכאית לקבלת פיצוי נוסף של הנתבעת.

על פניו נראה כי עסקינן במקרה של 'תת ביטוח'.

ביטוח חסר (תת ביטוח) מתאר מצב בו סכום הביטוח נמוך משוויו של הנכס המבוטח. מצב זה מוסדר בסעיף 60 לחוק חוזה הביטוח, המורה כדלקמן: "היה בשעת כריתת החוזה סכום הביטוח פחות משוויו של הנכס המבוטח, תפחת חבות המבטח בשיעור יחסי שהוא כיחס שבין סכום הביטוח לבין שוויו הנכס בשעת כריתת החוזה".

עמד על העקרון המגולם בסעיף 60 הנ"ל המלומדירון אליאס בספרו דיני ביטוח, בעמ'621. צויין שם:

"ביסוד הוראת סעיף 60 לחוק מונח עקרון המיצוע. לפי עקרון זה, ככל שסכום הביטוח קטן ביחס לשווי הנכס המבוטח, כך קטנה זכאותו של המבוטח לפיצויים. הרציונל העומד בבסיס עקרון המיצוע, כפי שיובהר להלן, הוא אקטוארי, ואילו תכליתו היא ציבורית. גזירת שיעור השיפוי מעקרון המיצוע נועדה למנוע מצב בו מבוטחים שיבטחו את רכושם לפי ערכו המלא יסבסדו, באמצעות הפרמיה, את המבוטחים הנמצאים בסיטואציה של תת ביטוח".

ובהמשך, בעמ' 623, צויין כי:

"סעיף 60 קובע את שעת כריתת החוזה כמועד הקריטי להערכת שווי הנכס לצורך קביעת קיומו או היעדרו של ביטוח החסר".

15. למונח 'ביטוח חסר' ייחדו המלומדים מאיר יפרח ורפאלה חרל"פ פרק שלם בספרם, ששון -דיני ביטוח, מהדורה שניה. נקבע שם, בעמ' 349-350, כי:

"סעיף 60 לחוק הנ"ל חל ואך ורק על ביטוח נכסים. אין לו תחולה על ענפי ביטוח אחרים, לרבות ביטוחי אחריות. גם בענף ביטוח הנכסים לא תהא כל משמעות לעקרון הביטוח החסר שעה שהנכס המבוטח ניזוק לחלוטין ונגרם לו אובדן מוחלט. במקרה כזה, ממילא מוגבלת חבותו של המבטח, לפי סעיף 56(א) לחוק הנ"ל, לתקרה שנקבעה בפוליסת הביטוח. תחולתו של עקרון הביטוח החס באה, אפוא, לידי ביטוי שעה שהמדובר בנזק חלקי לרכוש המבוטח".

ובהמשך הדברים, בעמ' 359-360, מתחתי תת הפרק "ביטוח חסר וחובת הגילוי", מציינים הדברים הבאים:

"לעתים יכול ביטוח חסר לנבוע מהפרת חובת הגילוי של המבוטח, ולא רק משינויים בשווי הרכוש מחמת אינפלציה או תנאי שוק. סעיף 6(א) לחוק חוזה הביטוח מטיל חובת גילוי על מבטח בנוגע לעניינים מהותיים אודותיהם הוא נשאל לפני ההתקשרות. סעיף 6(ג) לחוק זה, מטיל, חובת גילוי יזומה על-ידי המבוטח ביחס לעניינים המהותיים אודותיהם לא נשאל. סעיף 17 לחוק הנ"ל מחייב את המבוטח למסור למבטח, ללא דיחוי, הודעה אודות שינוי מהותי.
שאלה מעניינת, שטרם עלה לדיון, ככלה הידוע לנו, עוסקת ביחס שבין הפרת חובת הגילוי או חובת ההודעה על החמרת הסיכון לבין עקרון הביטוח החסר. פעמים נשאל המבוטח אודות שווי הרכוש המבוטח, והמבטח מציין סכום זה בחוזה כתקרת חבותו, מבלי לוודא שאכן זהו השווי הנכון. סכום זה גוזר לא אחת את דמי הביטוח שנדרש המבוטח לשלם תמורת הפוליסה. מהו הדין אם מסתבר, בדיעבד, לאחר קרות מקרה הביטוח, כי הצהרת המבוטח ביחס לשווי הנכס, אינה משקפת את ערכו האמיתי אלא – למשל - 50%? האם יופטר המבטח מחבותו, האם יחוב הוא בפיצוי יחסי או שמא יוחל כאן עקרון המיצוע? הנחת היסוד היא ששווי הנכס הינו עניין מהותי".

ובעמ' 361 שם צויין כי:

" חיזוק למסקנה זו יכול להימצא בכך שיש ליתן תמריץ שלילי למבוחטים לערוך ביטוח חסר ביודעין. מצד שני יש לזכור שלעיתים נוצר הביטוח החסר שלא בדיעת המבוטח, למשך מחמת שינוי במחיר הנכס המבוטח, שלא מחמת אינפלציה אלא בשל תנאי היצע וביקוש להם אין הוא ער, בין אם במועד עשיית הביטוח ובין אם במועד מאוחר יותר (לרבות בעת חידושו או הארכתו של החוזה)" מתן פריבילגיה כמתואר למבטח, עלול להחמיר את מצבו של המבוטח, כאשר ממילא עקרון המיצוע המוחל בישראל בשל ביטוח חסר, הוא חמור. נותיר עניין זה, אפוא, לעתיד".

16. במקרה דנן, הוכח לפני כי בעת עריכת חוזה הביטוח ובשלב המאוחר יותר בו אירעה הפריצה, היתה קיימת הערכה אחת לגבי השעון לפיה הוערך השעון בסך 45,000 ₪. התובעת לא חלקה על ההערכה הנ"ל ובהתאם לאותה הערכה, יש להניח, שילמה פרמיית הביטוח הנגזרת, ככלל, משוויו הרכוש המבוטח. בעקבות אירוע הפריצה שולם לתובעת מלוא הסכום שבו הוערך השעון שנגנב ורק אז קמה התובעת מתרדמתה וביקשה לברר פשר הפיצוי הנמוך ששולם לה, לטענתה. רק אז ראתה התובעת מקום להאיר את שימת לבם של הנוגעים בדבר – סוכן הביטוח והסוקר, כי השעון שבוטח על ידי הנתבעת שווה הרבה יותר מן הסכום שבו הוא הוערך על ידי הסוקר שנשלח לביתה על ידי הנתבעת.

גם זאת, ביקשה התובעת לעשות על ידי הצגת מסמך 'הערכה' כמסמך אותנטי ואמין המתיימר לשקף את הסכום ששולם בעד השעון – נתון שהתברר בדיעבד כלא נכון.

בנסיבות הענין, אין הדעת סובלת כי התובעת, ששקטה על שמריה, תעלה טענתה ביחס לשוויו של השעון רק בדיעבד, לאחר קרות מקרה הביטוח, כאשר הדרך פתוחה היתה לפניה עוד קודם לכן לעשות כל הדרוש על מנת לדאוג לכך כי הרכוש המצוי בביתה יבוטח כדי שוויו האמיתי ולא שקל אחד פחות מכך.

עם כל הכבוד, ובדגש על חובת הגילוי החלה על מבוטח כלפי מבטחו, לא ניתן לקבל תשובת התובעת בחקירתה הנגדית לפיה היא נמנעה מציון מחיר השעון בפני הסוקר ומהצגת כל מסמך הנוגע אליו, מאחר והיא לא התבקשה על ידו לעשות כן.

לסיכום:

17. שוכנעתי, לאור כל המקובץ, כי דין תביעתה של התובעת דחייה.

בנסיבות העניין, ובשים לב למסקנה שאליה הגעתי, הריני מחייבת את התובעת לשלם לנתבעת את הסך של 4,000 ₪ בגין הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. ביטוח חסר

  2. ביטוח יתר

  3. ביטוח צאן

  4. ביטוח מעילה

  5. ביטוח מכולה

  6. ביטוח רבדים

  7. ביטוח שיטפון

  8. ביטוח מבנה עסק

  9. ביטוח טוטל לוס

  10. ביטוח צמחי נוי

  11. ביטוח נזק בזדון

  12. ביטוח תאונת מטוס

  13. ביטוח מוות ממחלה

  14. ביטוח נזקי ריסוס

  15. חוזה ביטוח משנה

  16. ביטוח נזק בהובלה

  17. ביטוח אובדן מטען

  18. ביטוח אובדן שעון

  19. ביטוח פיצוץ בצנרת

  20. ביטוח תאונה ביוון

  21. ביטוח אשפוז חו''ל

  22. ביטוח הגנה משפטית

  23. ביטוח חפצי אומנות

  24. ביטוח משלים תביעה

  25. ביטוח תאונה עצמית

  26. ביטוח תאונה בהודו

  27. ביטוח אובדן רווחים

  28. ביטוח אובדן הכנסות

  29. ביטוח ימי התיישנות

  30. ביטוח תאונה בברזיל

  31. התיישנות כפל ביטוח

  32. ביטוח תאונה בתאילנד

  33. ביטוח אובדן תכשיטים

  34. ביטוח פיצוצים בצנרת

  35. ביטוח תאונה במתכוון

  36. ביטוח אובדן יהלומים

  37. התיישנות ביטוח ימי

  38. ביטוח גלישה ממצוקים

  39. ביטוח דירה מפני גשם

  40. ביטוח הסעה בשכר

  41. ביטוח צינתור בחו''ל

  42. התיישנות ביטוח רכוש

  43. התיישנות מקרה ביטוח

  44. ביטוח נזקים סופת ברד

  45. ביטוח גילוי מחלה קשה

  46. אי עמידה בחובת ביטוח

  47. ביטוח ימי חסר במטענים

  48. ביטוח עסק מספר עובדים

  49. ביטוח נזק תיבת הילוכים

  50. התיישנות ביטוח 3 שנים

  51. התיישנות תגמולי ביטוח

  52. ביטוח תאונה בניו זילנד

  53. אי תשלום ביטוח פנסיוני

  54. התיישנות ביטוח אחריות

  55. ביטוח אירוע רפואי חמור

  56. התיישנות חבות מעבידים

  57. ביטוח דירה שאינה תפוסה

  58. ביטוח אובדן רכוש בהעברה

  59. ביטוח נזקי טבע מי גשמים

  60. ביטוח פציעה במהלך אימון

  61. התיישנות בתביעות ביטוח

  62. אחריות להעדר כיסוי ביטוחי

  63. ביטוח נזקים שנגרמו בזדון

  64. ביטוח תאונה בדרום אמריקה

  65. ביטוח נזקים למטען בהובלה

  66. ביטול ביטוח עקב אי תשלום

  67. התיישנות ביטוח נזקי צד ג

  68. התיישנות תביעת כפל ביטוח

  69. העברת תיק ביטוח ללא תמורה

  70. אי העברת פרמיית ביטוח במועד

  71. התיישנות מיום מקרה הביטוח

  72. ביטוח עבודות קבלניות חריגים

  73. ביטוח לאחר קרות מקרה הביטוח

  74. התיישנות תביעת חבות מעבידים

  75. התיישנות תביעת ביטוח 3 שנים

  76. ביטוח ברשות לעת זקנה ושאירים

  77. הודעה על מקרה ביטוח בזמן אמת

  78. התיישנות מקוצרת תביעות ביטוח

  79. אזעקה לא תקינה בעסק האם יש ביטוח

  80. אי ידיעת המבוטח על ביטולו של הביטוח

  81. ביטוח הרחבת כיסוי תכשיטים מחוץ לדירה

  82. חיוב בתשלום על גרירה למרות קיומו של ביטוח

  83. סעיף 61 לחוק חוזה הביטוח כותרתו "הקטנת הנזק"

  84. ביטוח המזכה בהחזר הוצאות רפואיות שנגרמו בשל ארוע לב

  85. תחולת סעיף 18(ג) לחוק חוזה ביטוח, העוסק בפטור מוחלט של המבטחת

  86. סעיף 7 לחוק חוזה הביטוח - זכות לפטור מתשלום חלקי של תגמולי הביטוח

  87. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון