ביטוח ימי טביעת סירה


זוהי תביעה מכח פוליסת בטוח ימי. התובע הינו הבעלים והמחזיק בסירה מהירה
מסוג BAYLINER )להלן: "הסירה").

הנתבעת הינה חברת הביטוח אשר ביטחה את הסירה בפוליסת ביטוח ימי. תקופת הביטוח הינה מיום 27.2.92 ועד יום 26.2.93 לתובע היתה פוליסה דומה אצל הנתבעת שנה קודם לכן אשר היתה בתוקף מיום 29.2.91 ועד ליום 26.2.92 .

בתאריך 22.8.92 שהו התובע וחבריו על הסירה ועסקו בדיג. הסירה עגנה והיתה רתומה לעוגן במימי ים סוף כ-2 ק"מ מחוף אילת.

בשלב מסויים, הבחינו התובע וחבריו כי הסירה מלאה במי ים.

למרבה הצער הם לא הצליחו להתגבר על חדירת המים וכשהנסיונות לרוקן את המים לא צלחו, נטשו התובע וחבריו את הסירה השוקעת וזו התהפכה וטבעה. התובע הודיע מיידית לנתבעת על טביעת הסירה וזו שלחה שמאי מטעמה אשר נסע לאילת ובדק את הסירה. הנתבעת דחתה את תביעתו של התובע ומכאן התובענה.

הרקע העובדתי:

התובע רכש את הסירה כשהיתה חדשה ביום 25.11.88 ביום 6.9.89 ודהיינו כ- 10 חודשים לאחר שנקנתה, טבעה הסירה כשהיא עוגנת וקשורה לרציף במרינה בתל אביב.
באותה עת היתה הסירה מבוטחת אצל "ציון" חברה לביטוח בע"מ. התובע תיקן את הסירה ובמאי 90' ביטח את הסירה אצל "סהר" חברה לביטוח בע"מ. בטופס הצעת הביטוח לחברת "סהר" ענה התובע בתשובה לשאלה 4: "האם היו לך נזקים קודמים"? "כן - טביעת הסירה במרינה בת"א". (ראה נספח ה' לכתב התביעה). כשנסתיימה תקופת הביטוח בחברת "סהר" פנה התובע וביטח את הסירה אצל הנתבעת באמצעות סוכן הביטוח מיקא דרור מרחוב הנציב 29 בתל-אביב. בטופס ההצעה לביטוח הסירה נשאל התובע בשאלה מס' 17 "האם הוגשו על ידך תביעות בקשר לסירה זו או סירה(ות) אחרת(ות) שבבעלותך או היו בבעלותך? פרט תביעות (ארוע, נזקים, פיצויים)". התובע השיב:
"כן פריצה באילת". התובע לא דיווח על טביעת הסירה ב- 89' ודהיינו שנה וחצי עובר להצעת הביטוח.

טענות הנתבעת:

לטענת הנתבעת, אי מתן הודעה על אירוע הטביעה הינה בבחינת הסתרת מידע חשוב וכך השיבו לתובע במכתב מיום 16.9.92 (נספח ו' לכתב התביעה): "במקרה והיית מדווח לנו על נזק זה היינו מוכנים לבטח את הסירה או שהיינו שולחים שמאי לבדיקת התיקונים שנעשו בסירה לאחר האירוע ולהסקת מסקנות בהתאם (לדוג':
תיקונים נוספים ואטימה נכונה)". מסיבה זו דחתה הנתבעת את תביעת התובע.

טעם נוסף שמצאה הנתבעת לדחיית התביעה מקורו בקביעת השמאי מר שחר פודולי, בדו"ח שהגיש - "הודעה ראשונה על נזק" כי: "בבדיקת הפקקים, נמצא האיטום סביבם סדוק ונפרד בחלקו מהדופן". (ראה נספח ג' לכתב תביעה סעיף 4 בעמ' 5).

בדיקת אטימות שנערכה הראתה בבירור כי קיימת חדירת מים לתוך הסירה מהסדקים הנ"ל. מסקנת השמאי היתה כי בין דופן האמבטיה לדף הירכתיים קיים סדק/רווח שדרכו חודרים המים, בדומה למה שקרה לסירה לפני שלוש שנים, מסקנתו של השמאי לאחר בדיקת הפתח המותקן על קרקעית אמבטיית המנועים היתה כי האיטום בסירת המבוטח היה לקוי ונעשה נסיון לשפרו ע"י מריחה בשכבות סיליקון בעובי משתנה.
(סעיף 5 עמ' 5).

בסעיף 1 ל - WARRANTIES כתוב שעל המבוטח לשמור על הסירה במצב תקין במשך כל
הזמן. לטענת הנתבע על פי דוח השמאי נגרם הנזק בעטייה של אחזקת לקוייה ועל כן
מדובר בהפרת WARRANTY הגוררת ביטול ההסכם.

בהחלטה מיום 6.11.94 נקבע כי הצדדים יסכמו בשאלת טענת ההגנה של הנתבעת בסעיף 15 לכתב הגנתה ודהיינו, הטענה כי התובע נשאל במפורש על הסטוריית התביעות שהוגשו בעבר בגין הסירה ותשובתו היתה שקרית, דבר הפוטר אותה מאחריות עפ"י הפוליסה. לפיכך, מיותר הדיון בשאלת אחזקת הסירה והאם היתה זו לקוייה או תקינה.

השאלה המשפטית:

השאלה המשפטית העומדת איפוא לדיון הינה האם אי גילוי המידע בדבר טביעת הסירה בשנת 89' היא בבחינת הטעייה המאפשרת לצד שהוטעה לבטל את החוזה.

הצעת הביטוח ובה התשובה לשאלה 17 צורפה לסיכומי ב"כ שני הצדדים. ההצעה שצורפה לסיכומי ב"כ בנתבעת חתומה ואילו ההצעה שצורפה לסיכומי ב"כ התובע אינה חתומה.

טוען התובע כי החתימה אינה חתימתו. לטענתו הוא לא חתם על ההצעה וגם לא מילא בכתב ידו את התשובות לשאלות. לטענתו הוא נשאל את השאלות דרך הטלפון והשיב תשובות אמת. עניין החתימה של התובע מעורר אמנם תמיהה, אבל מעבר לכך אינו מעלה ואינו מוריד לענין נכונות התשובה על השאלות. טענה זו מועלית לראשונה בשלב הסיכומים וזאת לאחר שהתובע בכתב תביעתו בסעיף 11 ח. מאשר כי לא דיווח על טביעת הסירה ב- 89'. לדבריו: "בשלב זה לאחר שהסירה כבר הייתה מבוטחת כשנה בחברת סהר לא היה מקום לציין שקרתה תאונה לסירה שנתיים קודם לכן. הדבר כלל כבר לא היה רלוונטי".

לאור הודאתו של התובע בכתב התביעה, גריסתו העובדתית ברורה לחלוטין ואין מקום בשלב זה של הדברים להתכבד ולדון בשאלות כגון: האם חתימת סוכן הביטוח בשמו של התובע מחייבת את התובע והאם סוכן הביטוח הוא שלוחה של המבטחת או שלוחו של המבוטח וכיוצא באלו.

אין נפקות לעובדה שהתובע לא כתב בעצמו את התשובות אלא "סיפר אותן" בטלפון לסוכן הביטוח והאחרון רשם אותן מפיו. העבודה כי התובע נמנע מלספר על טביעת הסירה, שקולה בדיוק למצב בו נמנע מלכתוב כי הסירה טבעה בעבר, שכן בשני המקרים הוא עצמו היה מקור שסיפק את המידע. המסקנה המתבקשת היא, כי התובע נשאל שאלה מפורטת לגבי תביעות קודמות והשיב תשובה בלתי מלאה והעלים מהנתבעת מידע נחוץ.

הדין החל:

מדובר בפוליסה לביטוח סירה, אשר כותרתה, " MARINE POLICY - HULL". אי לכך,
הוראות חוק חוזה הביטוח תשמ"א - ,1981 אינו חלות על פוליסות לביטוח ימי כדוגמת הפוליסה נשוא תביעה זו, על פי הוראת סעיף 72 (א) (2) הקובע כדלקמן:

"הוראות חוק זה, למעט סעיפים 62 ו- 69, לא יחולו על ביטוח ימי וביטוח אוירי". הפוליסה עצמה כוללת תניה בדבר ברירת הדין, לפיה יחול על הפוליסה הדין האנגלי:

TNIS INSURANCA SNALL BE EXCIUSIVEIY GOVERNED BY ENGLISN IAW"
." AND SUPPLEMANTARY PRACTICE AND COSTOMS

(ראה עמ' 1 לפוליסת הביטוח המצורפת לכתב ההגנה). לפיכך, תביעות המוגשות על פי הפוליסה, יוכרעו ויפורשו על פי הדין האנגלי.


דיון:

סעיף 20 (1) ל - MARINE INSURANCE ACT 1906 )להלן - "חוק הביטוח הימי
האגלי") קובע כדלקמן:

EVERY MATERIAL REPRESENTATION MADE BY ASSURED OR HIS AGENT TO
THE INSURER DURING THE NEGOTIATIXNS FOR TGE CONTRACT' AND
BEFORE THE CONTRACT IS CONCLUDED MUST BE TRUE IF IT BE UNTRUE
. THE INSURER MAY AVOID THE CONTRACT

סעיף 20 (2) לחוק הביטוח הימי האנגלי קובע מה היא הטעיה מהותית:

A REPRESENTATION IS MATERIAL WHICH WOULD LNFLUENCE THE
JUDGMENT OF A PRUDENT LNSURER IN FLXLNG THE PREMLUM OR
DETERMLNLNG WHETHER HE WILL TAKE RLSK

ראה גם: ‎MRNOULD LAW OF MARINE INSURANCE AND AVERGE SIXTEENTH
:ED VOLUME 2 PAGE 446 PARA 591
FACTS TNE STATEMENT OF WNICN MAY REASONDLY BE PRESUDNT
LIKELY TO NAVE SUCN AN INTLUENCE ON TNE JUDQMENT OF A PRUDENT
UNDERWRITER ARE CALLED MATERIAL FACTS A STATEMENT OF SUCN
FECTS IS CALLED A MATARIAL REPRESENTATION AND IT IS TNE
FALSENOOD OF SUCN A REPRESENTATION ONIY TNAT WILL AT ANY RATE
IN TNE ABSENCE OF FRAUD NAVE TNE EFFEST OF MAKINQ TNE POLICY
"VOIDABLE

על פי הדין האנגלי, פעלותו של התובע במתן תשובה שאינה מלאה ואינה נכונה לשאלה מפורשת וברורה של הנתבעת המתייחסת לתביעות קודמות, מהווה
MISREPRESENTATION

בבג"ץ 807/78 אהוד עין גל נ' המועצה לביקורת סרטים ומחוזות פד"י לג 1 274 בע"מ 277 קבע מ"מ הנשיא (לנדוי) כי:

"על מעשה כזה חל במלאו הכלל של דיני היושר, כי
ISLAF EXPRESSIO )הסתרת האמת כמוה כמצג כוזב) וכך מנוסח הכלל אצל הלסבורי
(מהדורה שלישי, כרך 26 סעיף 1563, בע' 839/40):

ANY OMISSION FROM A STATEMEENT OF REFERENCE TO QUALIFYING OR
SUPPIEMENTARY FACTS AND CIRCUMSTANCES SUCN AS TO RENDER WNAT
IS STATED SO ONE SIDEB OR SO ABSOLUTE A VERSION OF TNE
ENTIRETY OF FACTS AS TO AMOUNT TO A TREVESTY AND NOT A
FAITNFUL SUMMARY TNEREOF IS ENOUGN TO ASTABLISN A
MISREPRESENTATION TNE REPRESENTOR MUST NOT MARELY ABSTAIN FROM
POSITIVE FALSENOOD NE MUST NOT KNOWINGLY OR WILLINGIY OMIT
ANYTNING WICN IS REQUIRED TO REND ERNDER COMPLETELY TRUE TNAT WNICN
WITNOUT IT IS NOT COMPLETELY TRUE A STATEMENT WNICN OMITS SUCN
MATTERS IS A LIE LN ONE OF ITS MOST DANGEROUS AND INSIDIOUS
."FORMS


"(כל השמטה מתיאור דברים של עובדות ונסיבות המסייגות או משלימות אותו,כך שמה שתואר הופך לגרסה חד צדדית או כה מוחלטת דל כלל העובדות, עד שהתיאור מסרס עובדות ונסיבות ואינו מסכם אותן נאמנה - די בה כדי להוות מצג-שווא. המציג לא זו בלבד שעליו להימנע מאי- אמת פוזיטיבית:
אסור לו להשמיט ביודעין או מרצון כל דבר הדרוש כדי לעשות אמיתי במלואו מה שבלעדי זאת אינו אמיתי במלואו. הצגת דברים תוך השמטה כזאת היא שקר באחת מצורותיו המסוכנות והמתעבות ביותר)".

התובע טען כי בתשובתו לשאלה מס' 17 לא התכוון להונות את חב' הביטוח בצורה כלשהי, אלא הבין מהשאלה שמדובר בתביעות שהגיש בשנה האחרונה בלבד. הנתבעת לא קיבלה את ההסבר הזה. (ראה מכתבה מיום 22.9.92 נספח ז' לכתב התביעה). עצם הצגת השאלות מובילה למסקנה כדי המבטח סבור שהעובדות אותן הוא מבקש לדעת הן מהותיות עבורו. לפיכך, על המבוטח להשיב לשאלות אלו כמיטב יכולתו ותשובותיו צריכות להיות להיות דברי אמת ומדוייקת.

ראה ‎R.H.BROWN MARLNE LNSURANCE 5TH ED
LT LS CUSTOMARY FOR THE TO LNQULRE LNTO PAST CLALMS
EXPERLENCE WHEN HE LS OFFERED A LARGE CONTRACT BUT LN THE
ABSENCE OF SUCH LNQULRY THE NON DLSCLOSURE OF PAST CLALMS
EXPERLENCE DOES NOT GLVE THE LNSURER THE RLGHT TO AVOLD THE
CONTTRACT LF THE LNSURER REQUESTS THE LNFORMATLON THE
DLSCLOSURE BECOMES MATERLAL AND THE LNFORMATLON MUST BE
ACCURATE

וכן: ‎LLBERLAN LNS. AGENCY V. MOSSE 1977 2 LLOYD'S REP 560

השאלה כפי שהיא מנוסחת בהצעת הביטוח היא ברורה ומפורטת היא מנוסחת בצורה נרחבת ואין בה או בשאלות שנשאלו לפניה כל רמז המצביע על הגבלה של הזמן, או צימצום של השאלות למועד של השנה האחרונה בלבד.

יתרה מכך, הצעת הביטוח בגין שנת הביטוח הראשונה אצל הנתבעת נכתבה ב- 27.2.91 ודהיינו, שנה וחמישה חודשים לאחר טביעת הסירה ולא שלוש שנים כפי שמנסה ב"כ התובע לטעון כיום.

במקרה דנן נמנע התובע מלומר את האמת כולה. הוא סיפר כי הגיש תביעה בגין גניבה מהסירה שארעה בשנת 90' אבל השמיט את העובדה כי הסירה טבעה כשנה וחצי קודם לכן.

עצם העובדה שמצא לנכון להתייחס לארוע הגניבה, מצביע על כך שהבין היטב את השאלה והמנעות מלדווח על הטביעה שהיא מקרה חמור יותר, אינה יכולה להחשב כמקרית או שולית, לאור האופי המהותי של אירוע כמו טביעה, שהוא חמור יותר מגניבה , כאשר מדובר בכלי שיט. השמטה כזו תחשב בנסיבות הענין כשקר והמבטח ראשי לבטל את החוזה.

קרות "מקרה הביטוח" הוא עלית התביעה של התובע - המבוטח. מכאן שעל המבוטח (בהעדר הוראה אחרת בפוליסה לסתור) רובץ נטל השכנוע בדבר קרות "מקרה הביטוח".
נטל זה נשאר עליו, אם ברצונו לטעון כי אין קשר בין ה- MISREPRESENTETION לבין
הארוע שגרם לנזק. ראה:‎SEAMAN V. FONEREAU (1743) 2 STRA . 1183

וכן: ‎LYNCH V. HAMLLTON (1810) 3, TAUNT. 37

במקרה דנן מדובר בשני אירועים זהים שבהם טבעה הסירה עקב חדירת מי - ים בהיותה עוגנת ודהיינו מבלי שהיו תנאי ים סוער ומזג אויר קשה. כמו כן גם השמאי בדו"ח "הצעה ראשונה על נזק" שהגיש לנתבעת קשר בין שני המקרים. (סעיף 4 עמ' 5 ).

אילו היה התובע משיב תשובה מלאה ומדוייקת לשאלתה של הנתבעת ומגלה את נסיבות טביעת הסירה ביום 6.9.89 היתה האחרונה יכולה לבדוק את הסירה ע"י שמאי.
בבדיקה היה מתגלה מצבה האמיתי של הסירה והיו מוגשות המלצות השמאי לתיקוני גוף הסירה, או כל הטעון תיקון.

ביצוע התיקונים היה מאפשר גילוי הנסיבות שהביאו לטביעה הראשונה וסביר להניח כי היה בכך כדי למנוע את טביעת הסירה פעם שנייה באירוע נשוא תביעה זו.
מעבר לכל אלה, יש מקום לחזור ולהדגיש כי:סעיף 20 (1) לחוק הביטוח הימי האנגלי אינו מתייחס לשאלת תום ליבו של המבוטח. המבחן שלו הוא אובייקטיבי, והוא מתייחס רק למצג עובדתי, אשר צריך להיות נכון ואמיתי, ואם אינו אמת, המבטח רשאי לבטל את חוזה הפוליסה. לאור כל אלה, הנתבעת פעלה כדין בבטלה את הפוליסה ובדחותה את תביעת התובע.

ואולם, כדי שהמלאכה תהיה שלמה, מצאתי לנכון, לבחון האם היתה מתקבלת תוצאה שונה אילמלא כללה הפוליסה סעיף מפורש בדבר תחולת הדין האנגלי.

כאמור החליף חוק חוזה הביטוח את חוק הביטוח העותמאני - 1904, שבוטל בסעיף 74 (1) לחוק. מאידך גיסא הושאר על כנו חוק סחר הים העותמאני - 1863, שסעיפים 175 - 273 שבו מהווים את החוק המקומי בענף הביטוח הימי.

בדומה לחוק הביטוח הימי האנגלי, דן חוק סחר הים העותמאני בו - זמנית בשני
סוגי ביטוח ימי, דהיינו - בביטוח מטענים המובלים בים (‎(CARGO LNSURANCE
ובביטוח גוף אניות (HULL LNSURANCE). )ראה: מ' ששון בספרו "דיני ביטוח" בהוצאת שוקן עמ' 25-28 )

סעיף 193 לחוק סחר הים העותמאני קובע כדלקמן:

"החוזה ייבטל לגבי המבטח, על ידי כל חשייה, כל הצהרה כוזבת מצד המבוטח, (או) כל שוני בין חוזה הביטוח ותעודת המטען, הראויים להפחית את את אומדן הסיכון, או לשנות את הנושא, ואשר מטבעם היה למנוע את החוזה או לשנות את תנאיו אילו הודע למבטח מצב הדברים האמיתי. הביטול בטל אפילו במקרה שהחשייה, ההצרה הכוזבת או השוני לא היו משפיעים על הנזק או האבדן של החפצים המבוטחים ".

לאור האמור לעיל, גם עפ"י הוראות חוק סחר הים העותמאני, הפר התובע את חובתו כלפי המבטח - הנתבעת, אשר רשאית לפיכך לבטל את הפוליסה. מכיוון שחוק סחר הים העותמאני כתוב במקורו בשפה הטורקית לא תמיד הקפידו בתי המשפט בארץ להפעילו ובמקרים רבים התעלמו ממנו לטובת המשפט האנגלי. ראה: ע"א 845/75 הלפרין נ' קונטיננטל חברה לביטוח ימי בע"מ ואח' פד"י לא (3) 637.

כך נהג בית המשפט גם בשני פסקי הדין שאליהם מפנה ב"כ התובע:

הראשון, ע"א 770/81 רגומי בע"מ נ' אררט חב' לביטוח בע"מ פד"י לט (1) 617, שבו ביטלה חב' בטוח את פוליסת הבטוח בשל הפרת חובת הגילוי מצד המבטחת בעמ' 626-623 קובע כב' השופט בך: "על פי הכללים שנקבעו בפסיקה האנגלית, חב המבוטח
חובת גילוי מוגברת כלפי חב' הביטוח. כלל זה ידוע בשם UBERRLMAE FLDEL )"יושר מירבי"), ועל פיו אין זה מספיק שהמבוטח ימנע מלהטעות את חברת הביטוח, עמה הוא רוצה להתקשר בחוזה ביטוח, כל פרט עובדתי, העשוי להיות רלוונטי לענין, והעשוי להשפיע על שיקול דעתה של החברה בבואה להחליט, אם ברצונה להוציא פוליסה למבוטח ואם כן, באיזה תנאים". "ואכן , קיומה של חובה זו, היינו שהתשובות על השאלות המפורשות המוצגות על ידי חב' הביטוח חייבות להיות נכונות, כנות ומלאות, ברור הוא מעבר לכל ספק, הן על פי הפסיקה של בימ"ש זה והן על פי ההצהרה ברוח זו, שהמבוטח המיועד חייב על פי הנוהג למוסרה על גבי טופס הצעת הביטוח, המכיל את השאלות האמורות".

"העובדה שחברת הביטוח מציגה שאלות אחדות, מפורשות, לפני המבוטח המיועד, אין פרושה שלא יוכלו להיות להיות נושאים אחרים, בלתי קשורים לחלוטין בשאלות האמורות אשר הנוהג או הנסיבות מחייבים את מבקש הביטוח לגלות לחברה פרטים אודותם, המצויים בידיעתו המיוחדות. אולם, כאשר מוצגת לפני המועמד לבטוח שאלה ספציפית, אזי בכל הנוגע לנושא הקשור בשאלה זו, ולפריפריה המיידית של אותו נושא, יוצא המועמד ידי חובתו, אם נותן הוא על שאלה זו תשובה נכונה, כנה ומלאה, ואזי פטור הוא מלהוסיף באותו נושא פרטים, עליהם לא נשאל".

במקרה דנן, הציגה הנתבעת לתובע שאלה ספציפית וברורה והתובע לא מילא את חובתו, אלא השיב תשובה חלקית והשמיט ביודעין מידע רלוונטי ומהותי הנוגע לטביעה קודמת של הספינה, שהיה בו כדי להשפיע על שיקול דעתה של הנתבעת.

בפסה"ד השני, ע"א 103/72 חתמי ללוידס לונדון נגד ממון אליוף פד"י כז 1 405 בעמ' 409 נקבע מפי מ"מ הנשיא זוסמן (כתוארו אז) כי: "עד שבית המשפט יפוטר את המבטח עקב טענה זו, יהא עליו לקבוע אם אמנם העבודה שהועלמה מהותית היתה, היינו, אם היה בכוחו להשפיע על המבטח שלא לכסות את הסיכון או לדרוש פרמיה גבוהה יותר. אנו מבקשים להטעים שחובת הגילוי קיימת בצידה של חובת המבוטח להשיב נכונה על השאלות שנשאל ובנפרד ממנה, ראה:

GLLCKSMAN V. LANCASHLRE (1926) 136 L.T. 263
BECKER V. MARSHALL (1922) , 11 LL.L.REP . 114.

לא מן הנמנע אמנם שהצגת שאלות מפורטות מצד המבטח מצמצמת אולי, במידה מה, את חובת הגילוי, הקיימת בפני עצמה שכן, בנוסחו את השאלות, גילה המבטח מה נראה בעיניו מהותי לענין הסיכון המוצע, ואם לא שאל, יתכן שזו ראיה שהדבר לא היה לגביו בעל חשיבות:
STLPCLCH V. METROPOLLTAN LLFE LNSURANCE .(1927) 48 S.CT . 512".

במקרה דנן, גילתה הנתבעת מה נראה בעיניה מהותי, שכן שאלה את התובע בצורה מפורשת האם הוגשו על ידו תביעות קודמות וכבר פורט לעיל כי עובדה זו היא מהותית, בנסיבות הענין.

שני פסקי הדין הללו ניתנו לפני כניסתו לתוקף של חוק חוזה הביטוח תשמ"א - 1981.

גם אם נבחן את אותם המקרים שבהם בתי המשפט פוסקים בהתאם לחוק חוזה הביטוח, הרי שלאור הפסיקה הישראלית, שהתגבשה סביב פרשנות החוק ובמיוחד סעיף הגילוי הנאות שבו, התוצאה המתבקשת היתה זהה לתוצאה שהגענו אליה לעיל.

סעיף 6 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א - 1981 , הוא הסעיף שעניינו חובת הגילוי המוטלת על המבוטח, כפי שמעידה עליו כותרתו, וזו לשונו:

"(א) הציג המבטח למבוטח לפני כריתת החוזה, אם בטופס של הצעת ביטוח ואם בדרך אחרת שבכתב, שאלה בענין שיש בו כדי להשפיע על נכונותו של מבטח סביר לכרות את החוזה בכלל או לכרותו בתנאים שבו (להלן - ענין מהותי) על המבוטח להשיב עליה בכתב תשובה מלאה וכנה.
(ב)...
(ג) הסתרה בכוונת מרמה מצד המבוטח של ענין שהוא ידע כי הוא ענין מהותי, דינה כדין מתן תשובה שאינה מלאה וכנה".

בע"א 282/89 שמואל רוטנברג ואח' נ' כלל חברה לביטוח בע"מ פדי מו (2) 339 בעמ' 349 נקבע מפי כב' השופט ד. לוין כי:

"סעיף 6 (א) הוא שחותם את המסגרת, שבה מוטלת על המבוטח חובת גילוי, והמסגרת היא הצגת שאלות בכתב על ידי המבטח למבוטח."

עוד מוסיף השופט וקובע כי:

"מכוחו של סעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי) יש להגיע למסקנה כי חובת המבוטח למסור מידע מהותי למבטח אינה נוגעת אך ורק למצבים בהם מוצגת לפניו הצעת ביטוח, או שעה שמופנות אליו שאלות בכתב. בענינים חשובים ומהותיים חובה על המבוטח גם לנקוט יוזמה עצמית ולמסור פרטים אותם יש לשער כי המבטח סביר היה חפץ לדעת כתנאי לכך שייאות להוציא מתחת לידו פוליסת ביטוח כזו או אחרת".

"כשהמידע לוקה בחסר, איננו מלא, או מעלים עובדות מהותיות, הרי עלול הוא להטעות ולהכשיל את המבטח בהוצאת פוליסה אותה לא היה מוציא אילו היו ידועות לו עובדות הסיכון אותו הוא עומד לבטח לאשורן".ראה גם: ע"א 572/89 מוסה עדני ובניו בע"מ נ' סהר חברה ישראלית לביטוח בע"מ פד"י מז (2) 179 בעמ' 188-189 . א' דורות (פולישוק) "משא ומתן לקראת כריתתו של חוזה ביטוח - ייזהר המבוטח בו . הפרקליט לז, תשמ"ד, 181. לפיכך גם עפ"י הפרשנות והעקרונות שהתגבשו סביב חוק חוזה הביטוח תשמ"א 1981 התוצאה המתבקשת זהה לתוצאה אליה מגיעים עפ"י המשפט האנגלי.

לאור כל האמור לעיל נפסק כדלקמן:

התביעה נדחית.

על התובע לשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 2,500 ש"ח ובצירוף מע"מ כחוק.

בנסיבות הענין, אין מקום לדון בבקשה לתיקון כתב התבעיה שהגיש התובע בהמרצה 1153/94 , וגם בקשה זו נדחית.

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון