ביטוח מקיף תביעת שיבוב


בפניי בקשה לדחות על הסף את התביעה העיקרית כנגד נתבעת 2 , שהינה גם צד ג' בתובענה שבפניי, בטענת מניעות מכוח הסכם בוררות, מכוח סעיף 101א (3) לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד – 1984 (להלן: "תקסד"א"), ובטענת מעשה בית דין מכוח פסק בורר, כאמור בסעיף 101א (1) לתקסד"א.

תביעת השיבוב שבפניי יסודה בנזקים שנגרמו לרכב מ.ר 6397318 (להלן: "הרכב") נהוג על ידי מר אלעזה עבד אל רחמן, מבוטח התובעת (להלן: "נהג הרכב"), שבוטח אצל הראל חב' לביטוח בע"מ (להלן: "התובעת") בפוליסת ביטוח מקיף שמספרה 40178759/03, שתוקפה מיום 1.11.03 עד יום 31.10.04, בתאונת דרכים מיום 1.12.03 (להלן: "התאונה") בין הרכב לבין משאית, שבוטחה אצל מנורה חב' לביטוח בע"מ (להלן: "המבטחת") בפוליסת ביטוח אחריות כלפי צד ג', נהוגה על ידי נתבע 1 (להלן: "נהג המשאית"), בתקופת עבודתו אצל נתבעת 2, בעלת הרכב (להלן: "המבוטחת").

בכתב התביעה נטען שהמשאית יצאה מחנייה בנסיעה לאחור, ופגעה ברכב שעה שחנה, וכי על המבוטחת, כמעסיקת נהג המשאית במועד התאונה וכבעלים של המשאית, לשאת בנזק שנגרם לרכב, באשמת נהג המשאית.

בגין נזקי הרכב בתאונה פנתה התובעת (סהר ציון חב' לביטוח בע"מ בגלגולה הקודם) בתביעה כנגד המבטחת, למוסד לבוררות של אגוד חברות הביטוח בישראל, מכוח הסכם בוררות, מחודש יוני 2002, הידוע בשם "בנועם", שכותרתו: "הסכם בוררות בתביעות שיבוב בגין נזקי רכוש בביטוח רכב" (להלן: "הסכם הבוררות", נספח ג' לכתב ההגנה של המבוטחת), הסכם שהתובעת, המבטחת (כמו גם חברות ביטוח נוספות) צד לו.

המבטחת, בכתב הגנתה במסגרת הליך הבוררות, הודתה שנהג המשאית פגע עם המשאית ברכב החונה שעה שהמשאית נסעה לאחור, אך טענה שעסקינן בתאונה שבוימה על ידי נהג המשאית יחד עם נהג הרכב ועל כן אין כיסוי ביטוחי של המבטחת לנזקים שנגרמו לרכב בתאונה.

ביום 21.9.04 ניתן פסק בורר (נספח ב' לכתב ההגנה של המבוטחת), שבהסתמך על המסמכים שהוגשו לו, וללא שמיעת ראיות, קבע כדלקמן:

" האמור לעיל, מעלה תמיהה משמעותית באשר לנסיבות התאונה. טענות הנתבעת (המבטחת –ד.א.ג), כי גרסאות הנהגים המעורבים אינן מתואמות, זוכות לתימוכין בחומר הראיות. התובעת (התובעת –ד.א.ג) מצידה לא סיפקה כל הסבר מטעמה בכתב התשובה, לשוני שבין הגרסאות. טענתה, כי אין להתייחס לדו"ח החוקר וכי מבוטחה דבק בגרסתו אינה מספקת את ההסבר לסתירה הכה גדולה שבין שתי הגרסאות שאמורות היו להיות זהות לאור העובדה, שנהג רכב הנתבעת (המבטחת – ד.א.ג) מודה בפגיעה ברכב התובעת.

אשר על כן, דין התביעה להידחות.

לא למותר לציין, כי לתובעת עומדת האפשרות לתבוע בבית המשפט ישירות את מבוטחה (נהג הרכב –) ואת מבוטחתה של הנתבעת (המבוטחת). " (הדגשות והערות שלי – ד.א.ג)


לא הוגש ערעור על פסק הבורר, במסגרת הליך הבוררות.

ביום 22/3/05 הגישה התובעת תביעת שיבוב נגד נהג המשאית והמבוטחת שעניינה הנזקים שנגרמו לתובעת בגין התאונה.

המבוטחת טענה, בכתב ההגנה ובדיונים שנתקיימו בפניי, שמכוח הסכם הבוררות ו/או פסק הבורר (להלן: "הטענות המקדמיות") מנועה התובעת מלהגיש תביעה זו נגדה.

כן טענה המבוטחת בכתב הגנתה, שהתאונה בוימה על ידי נהג הרכב בשיתוף פעולה עם נהג המשאית, טענה זהה לטענה שהעלתה המבטחת במסגרת הליך הבוררות.

התובעת והמבוטחת סיכמו בכתב ביחס לטענות המקדמיות שהועלו על ידי המבוטחת.

להלן הסעיפים הרלוונטיים לענייננו מהסכם הבוררות:

הסכם הבוררות קובע בסעיפים 4 ו 5 כדלקמן:

"4. התגלע סכסוך, כהגדרתו בסעיף 2 להסכם זה, בין שתי חברות ביטוח, יימסר הסכסוך להכרעתו של מוסד הבוררות. מובהר בזה, שאם מתעוררת לאחר הגשת תביעת השיבוב פלוגתא אודות הכיסוי הביטוחי של חברת הביטוח הנתבעת למזיק, הרי פלוגתא זו הינה גם כן במסגרת העניינים הנמסרים להכרעת המוסד לבוררות.

5.כל חברת ביטוח מתחייבת, כי כל תביעת שיבוב הנופלת בהגדרת סכסוך שיש למוסרו להכרעת מוסד הבוררות על פי הוראות הסכם זה – לא תוגש לבית משפט כלשהו או לבוררות אחרת (זולת מוסד הבוררות), בין נגד המזיק ובין נגד מבטחו, אפילו הסכימו הצדדים לאותה תביעת שיבוב, להתדיין בה מחוץ לכותלי מוסד הבוררות. סעיף זה לא יחול, אם מבטחו של המזיק אינו צד להסכם זה". (הדגשה שלי –ד.א.ג).

"תביעת שיבוב" מוגדרת בהסכם הבוררות כדלקמן:

" תביעה ו/או זכות של חברת ביטוח לפי עילה של שיבוב (תחלוף) בגין נזקי רכוש הנובעת מחוזה ביטוח של רכב "

"סכסוך" מוגדר בהסכם הבוררות כדלקמן:

"סכסוך בין חברות ביטוח, אשר נובע מכך שחברה אחת טוענת לתביעת שיבוב כלפי חברת ביטוח אחרת, לרבות לאור סעיפים 8 ו 11 להסכם זה ובלבד שסכומה אינו עולה על 100,000 ₪".

סעיף 11 להסכם הבוררות קובע :

"אם יש לחברת ביטוח תביעת שיבוב (כמוגדר לעיל) כלפי מזיק ואחריותו של אותו מזיק, לפי תביעת השיבוב, מכוסה בפוליסה שהנפיקה חברת הביטוח, הרי מוסכם בזה שתביעת השיבוב תוגש ישירות כנגד חברת הביטוח המכסה את המזיק, והמזיק לא יצורף להתדיינות במסגרת הבוררות נשוא הסכם זה. " (הדגשה שלי – ד.א.ג)


סעיף 12 להסכם הבוררות קובע :

"מובהר בזה, שיצירת יריבות מוסכמת ישירה בין חברת הביטוח התובעת בתביעת שיבוב לבין חברת הביטוח המכסה את המזיק, כאמור, לא תרחיב את אחריותה של חברת הביטוח האחרונה מעבר לאחריותה לפי הפוליסה הרלבנטית ובכל מקרה תחול רק במסגרת הסכם זה "

סעיף 23 להסכם הבוררות קובע:

"הבוררים לרבות הבוררים בערכאת הערעור, לא יהיו כבולים בדין המהותי ו/או בסדרי הדין ו/או בדיני הראיות, אלא יכריעו בסכסוך שנמסר להכרעתם, לפי מיטב שיפוטם המקצועי ובהתאם להוראות הסכם זה. " (הדגשה שלי - ד.א.ג)


סעיף 26 להסכם הבוררות קובע :

"פסקי הבוררות נשוא הסכם זה יהיו סופיים ומחייבים. חברות הביטוח מתחייבות להשיג על פסקי הבוררות , רק במסגרת הליך ערעור אשר יתנהל לפי המפורט בתקנון נספח א'"

אין בפניי את "התקנון" המוזכר בהסכם הבוררות משלא הוגש לתיק בית המשפט.

להלן עיקר טענות הצדדים:

טענות המבוטחת (הנתבעת):

1. לטענת המבוטחת, מאחר והטענות המקדמיות נטענו עוד במסגרת כתב ההגנה של המבוטחת, ולא הוגש כתב תשובה מטעם התובעת הנותן מענה לטענות אלו, הרי שהטענות שהועלו במסגרת סיכומי התובעת, המשיבות לטענות המקדמיות, מהוות הרחבת חזית אסורה ועל כן אין להידרש לטענות אלו.

2. עוד טוענת המבוטחת, שמכוח הסכם הבוררות, שהמבטחת והתובעת צדדים לו, מנועה התובעת מלהגיש תביעה כנגד המבוטחת. לטענתה, משפנתה התובעת למוסד הבוררות, ניתן פסק בורר שדחה את התביעה, ולא הוגש ערעור על פסק הבורר, הרי שמכוח סעיף 26 להסכם הבוררות, הקובע שפסקי הבורר סופיים ומחייבים וניתן לערער עליהם רק במסגרת הליך ערעור כמפורט בתקנון הבוררות, הרי שפסק הבורר,שדחה את תביעת התובעת, הפך לסופי ומחייב ולכן התובעת מנועה מכוח הסכם הבוררות מלהגיש תביעת שיבוב לבית משפט כנגד המבוטחת.

3. כן טוענת המבוטחת, שמכוח סעיף 21 לחוק הבוררות תשכ"ח – 1968 (להלן: "חוק הבוררות")
הקובע: "פסק הבוררות מחייב את בעלי הדין וחליפיהם כמעשה בית דין" , משהכריע פסק הבורר בעילת התביעה של התובעת כנגד המבטחת, הרי שנוצר מעשה בית דין מסוג השתק עילה המונע מהתובעת מלהגיש תביעה בגין נזקי הרכב בתאונה, כנגד המבוטחת, המהווה חליפה של המבטחת.

כן מוסיפה המבוטחת, שסעיפים 23-25 להסכם הבוררות אינם שוללים תחולתו של 21 לחוק הבוררות על פסק הבורר.

4. עוד טוענת המבוטחת, שפסק הבורר המנומק, שהכריע במחלוקת בין התובעת למבטחת, יוצר השתק פלוגתא ביחס לתביעה שבפניי כנגדה, משפסק הבורר הכריע במחלוקת שבין התובעת למבטחת (תביעת שיבוב), מחלוקת שהינה זהה למחלוקת בתביעה נשוא הדיון בין התובעת למבוטחת, המהווה חליפה של המבטחת מכוח הקרבה המשפטית ביניהן.

5. עוד טוענת המבוטחת, שהאמירה בפסק הבורר, שרשאית התובעת להגיש תביעה בבית המשפט כנגד המבוטחת, נאמרה כאמרת אגב, שאין בה כדי לשלול את המניעות, מכוח הסכם הבוררות ופסק הבורר, להגיש תביעה בבית המשפט מטעם התובעת כנגד המבוטחת.

טענות התובעת:

1. לטענת התובעת, פסק הבורר הכריע רק בשאלת קיומו של כיסוי ביטוחי של המבטחת לנזק שנגרם לרכב. לטענתה, משפסק הבורר רק דחה את התביעה כנגד המבטחת בהעדר הוכחה, מבלי שהכריע בטענת הביום ובשאלת אחריות המבוטחת לשאת בנזק שנגרם לרכב בתאונה, הרי שהסכם הבוררות ופסק הבורר שניתן מכוחו, אינם מונעים מהתובעת מלהגיש תביעה לבית המשפט כנגד המבוטחת בגין נזקי הרכב בתאונה, משהתובעת פעלה בהתאם להסכם הבוררות ופסק הבורר אינו יוצר השתק עילה או השתק פלוגתא ביחס לתביעה כנגד המבוטחת.


ומוסיפה התובעת לחיזוק טענתה, שלאור העובדה שלא נשמעו עדויות במסגרת הליך הבוררות; ניתנה הכרעה רק על סמך מסמכים שהוגשו ; לא הוצגה כל ראיה הקושרת בין נהג הרכב לנהג המשאית ; לא היה למי מהנהגים אינטרס לביים תאונה - בחר הבורר שלא להכריע פוזיטיבית בטענת הביום, אלא דחה את תביעת התובעת בהעדר הוכחה, תוך מתן אפשרות לתובעת להגיש תביעה כנגד נהג המשאית וכנגד המבוטחת.

2. עוד טוענת התובעת, שבפסק הבורר, בו נדחתה התביעה כנגד המבטחת, מציין הבורר שהתובעת רשאית להגיש תביעה לבית המשפט כנגד המבוטחת. מכוח קביעה זו של הבורר, רשאית התובעת להגיש תביעה כנגד המבוטחת.

דיון:

טענת הרחבת חזית
טענה המבוטחת, כי משהטענות המקדמיות נטענו עוד במסגרת כתב ההגנה של המבוטחת ולא הוגש כתב תשובה על ידי התובעת המשיב לטענות אלו, הרי שאין להידרש לטענות שהועלו על ידי התובעת, במסגרת סיכומיה לעיל, משהן מהוות הרחבת חזית אסורה.
אין בידי לקבל עמדה זו.


כבר נפסק שיש לאפשר העלאת טענות משפטיות חדשות, אף בשלב הערעור, קל וחומר בשלב הסיכומים בערכאה הראשונה, כאשר הטענה נובעת מן הנתונים העובדתיים והמשפטיים הפרושים בפני בית המשפט ובפני הצד שכנגד (ע"א 271/75 פרחה שושן נ' דוד שושן ואח' פ"ד ל (1) 473 דברי הנשיא לשעבר שמגר, ראה גם ע"א 742/87 כלפה נ' גולד פ"ד מח (1) 22, עמ' 36 פסקה 15 לפסק הדין).

בהתאם להלכה הפסוקה, טענות התובעת בסיכומיה אינן בבחינת הרחבת חזית אסורה, משעסקינן בטענות משפטיות טהורות, המשיבות לטענות המקדמיות שהעלתה המבוטחת, כאשר למבוטחת גם ניתנה ההזדמנות להגיב עליהן במסגרת סיכומי תשובה מטעמה.

הסכם הבוררות ופסק הבורר כיוצרים מניעות מהגשת תביעה כנגד המבוטחת:
סעיף 25 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג – 1973 (להלן: "חוק החוזים") קובע :

"חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהיא משתמעת מתוך החוזה, ובמידה שאינה משתמעת ממנו, מתוך הנסיבות"

מטרת הסכם הבוררות הינה העברת תביעות שיבוב, כמשמעותן בהסכם הבוררות, להכרעת בורר במקום פנייה לערכאות, וזאת לשם חיסכון בעלויות התדיינות וקבלת הכרעה מהירה בתביעות אלו (ראה עמ' 1 –2 למבוא להסכם הבוררות).

לשם כך התחייבו הצדדים להסכם הבוררות שלא יוגשו תביעות שיבוב (כמשמעותן בהסכם הבוררות) לבית המשפט על ידי מבטחת רכב, בין כנגד מבטחת הרכב האחר המעורב בתאונה ובין כנגד "המזיק" עצמו, קרי נהג הרכב האחר (סעיפים 4 ו 5 להסכם הבוררות), אלא לפנות למוסד לבוררות בתביעה כנגד מבטחת הרכב האחר (סעיף 11 להסכם הבוררות).

לאור התחייבות זו, ולאור מטרות הסכם הבוררות, מנוע גם צד להסכם הבוררות (מבטחת רכב) מלהגיש תביעת שיבוב כנגד מבוטח, האחראי באחריות שילוחית, כמעביד של נהג הרכב האחר, לנזק הנטען שגרם נהג הרכב האחר, כאשר הרכב האחר בוטח על ידי צד להסכם הבוררות.
זאת משום שמתן אפשרות לתבוע את המבוטח בבית המשפט מייתרת את מטרת הסכם הבוררות - הפניית תביעות שיבוב להכרעת בורר, במקום פנייה לערכאות.

כאשר ארעה תאונה בין שני רכבים שבוטחו על ידי צדדים להסכם הבוררות, על פי הוראות הסכם הבוררות, הדרך העומדת בפני מבטחת רכב שנפגע בתאונה, על מנת לקבל שיפוי בגובה תגמולי הביטוח ששילמה למבוטחה (תביעת שיבוב), היא הגשת תביעה למוסד לבוררות כנגד מבטחת הרכב האחר.

בענייננו פעלה התובעת בהתאם להוראות הסכם הבוררות, משהגישה תביעת שיבוב למוסד הבוררות כנגד מבטחת המשאית, וניתן פסק בורר.
על כן יש לבחון האם פסק הבורר יוצר השתק המונע מהתובעת להגיש תביעת שיבוב כנגד המבוטחת.

על פי כלל השתק העילה, משנדונה תביעה לגופה והוכרעה על ידי בית משפט (או בורר) מוסמך, אין מקום להיזקק לתביעה נוספת בין אותם צדדים או חליפיהם, אם מבוססת התביעה הנוספת על עילה זהה לזו של התביעה הראשונה (ע"א 246/66 קלוז'נר נ' שמעוני, פ"ד כב(2) 561).

לכלל בדבר השתק עילה שני טעמים עיקריים: מניעת הטרדה חוזרת של בעל דין בשל אותה עילה, ומניעת עומס יתר על המערכת השיפוטית בקיום התדיינות חוזרת בעילה אשר כבר נדונה והוכרעה (רע"א 6830/00 ברנוביץ נ' תאומים, פ"ד נז(5) 691, 706).

על מנת לדחות תביעה על הסף בשל מעשה בית דין שיסודו בהליך בוררות, על בית המשפט לברר אלו עילות תביעה נמסרו לבורר ומוצו במסגרת הליך הבוררות, והאם הסכימו הצדדים שפסק הבורר יהווה מעשה בית דין (ע"א 5634/05 צוקית הכרמל פרויקטים בע"מ נ' מיכה צח חב' לקבלנות כללית בע"מ עמ' 8 לפסק הדין) כאשר המבחן אשר על פיו מוכרעת שאלת קיומו של השתק עילה הינו "מבחן זהות העילות".

במסגרת הליך הבוררות טענה התובעת שנהג המשאית אחראי לנזק שנגרם לרכב, משפגע ברכב עקב רשלנות שעה שחנה. המבטחת טענה מנגד שעסקינן בתאונה שבוימה על ידי נהג הרכב בשיתוף פעולה עם נהג המשאית, כך שאין כיסוי ביטוחי של המבטחת לנזק שנגרם לרכב בתאונה.

פסק הבורר ניתן בהסתמך על מסמכים שהוגשו לו וללא שמיעת נהג הרכב ונהג המשאית.

בפסק הבורר נכתב כדלקמן:


"...בדו"ח החוקר המפורט, הוצגו גרסאות הצדדים. אכן על פי הדו"ח ישנו שוני ניכר בין הגרסאות. נהג רכב הנתבעת טען, כי השאיר פתק על רכב התובעת וכי נהג רכב התובעת לא נכח במקום. הוא גם הוסיף, כי רק למחרת בבוקר שוחחו ביניהם הנהגים.
נהג רכב התובעת טען מנגד, כי עוד באותו הלילה, במקום התאונה, נפגשו הנהגים, החליפו פרטים ונהג רכב הנתבעת אף שהה אצל נהג רכב התובעת כמחצית השעה בבית.
סתירה מוחלטת זו באשר לנסיבות התאונה, אכן מעוררת תהיות.
שני הנהגים דווחו על מיקום תאונה שונה. אין מדובר במרחק של מס' מטרים אלא במרחק רב בין מיקום תאונה אחד, לו טען נהג רכב התובעת ובין השני לו טען נהג רכב הנתבעת...סירובו של נהג רכב הנתבעת להיבדק בבדיקת פוליגרף מעלה תהיות שכן, הוא מודה בפגיעתו ברכב התובעת ומדוע שיסרב לעבור בדיקה זו.
האמור לעיל, מעלה תמיהה משמעותית באשר לנסיבות התאונה. טענות הנתבעת, כי גרסאות הנהגים המעורבים אינן מתואמות, זוכות לתימוכין בחומר הראיות. התובעת מצידה לא סיפקה כל הסבר מטעמה בכתב התשובה, לשוני שבין הגרסאות. טענתה, כי אין להתייחס לדו"ח החוקר וכי, מבוטחה דבק בגרסתו אינה מספקת את ההסבר לסתירה הכה גדולה שבין שתי הגרסאות שאמורות היו להיות זהות לאור העובדה, שנהג רכב הנתבעת מודה בפגיעה ברכב התובעת.
אשר על כן, דין התביעה להידחות.
לא למותר לציין, כי לתובעת עומדת האפשרות לתבוע בבית המשפט ישירות את מבוטחה ואת מבוטחתה של הנתבעת "

עיון בפסק הבורר מלמד שהבורר דחה את טענת התובעת שעסקינן בתאונה בה פגע נהג המשאית בשוגג וברשלנות ברכב, ובהתאם דחה את התביעה כנגד המבטחת.
משדחה הבורר את הטענה שעסקינן בתאונה בה נגרם נזק בשוגג וברשלנות, לאור החשד הכבד שהתאונה בוימה, הרי שמנועה התובעת מכוח הסכם הבוררות מלהגיש תביעה באותה עילה כנגד "המזיק" , שהינו נהג המשאית, והמבוטחת הנושאת באחריות שילוחית , כמעסיק, לנזק שגרם נהג המשאית לרכב עקב רשלנותו, וזאת לאור סעיף 5 להסכם הבוררות הקובע מפורשות :

" כל חברת ביטוח מתחייבת, כי כל תביעת שיבוב הנופלת בהגדרת סכסוך שיש למוסרו להכרעת מוסד הבוררות על פי הוראות הסכם זה – לא תוגש לבית משפט כלשהו או לבוררות אחרת (זולת מוסד הבוררות), בין נגד המזיק ובין נגד מבטחו, אפילו הסכימו הצדדים לאותה תביעת שיבוב, להתדיין בה מחוץ לכותלי מוסד הבוררות "

בתובענה שבפניי עילת התביעה של התובעת כנגד נהג המשאית והמבוטחת, היא אותה עילת תביעה, שנטענה במסגרת הליך הבוררות בין התובעת לבין המבטחת, על פיה נהג המשאית יצא עם המשאית, מחנייה, בנסיעה לאחור, ופגע ברכב בשוגג וברשלנות (ראה סעיף 6 לכתב התביעה, עמ' 1 לפסק הבורר), מכאן נגזרת אחריותה השילוחית של המבוטחת, כמעסיקה, לשאת בנזקים שנגרמו לרכב בתאונה.

הסכם הבוררות קובע מפורשות שפסק הבורר יהא סופי וניתן יהיה לערער עליו רק במסגרת הליך ערעור במוסד הבוררות, משסעיף 26 להסכם הבוררות קובע :

"פסקי הבוררות נשוא הסכם זה יהיו סופיים ומחייבים. חברות הביטוח מתחייבות להשיג על פסקי הבוררות , רק במסגרת הליך ערעור אשר יתנהל לפי המפורט בתקנון נספח א'"

לא הוגש ערעור במסגרת הליך הבוררות ולכן פסק הבורר הפך לסופי.

משעסקינן באותה עילת תביעה, מכוח הסכם הבוררות והכרעת הבורר שדחה התביעה כנגד המבטחת הינה בגדר פסק שהפך לסופי משלא הוגש עליו ערעור, הרי שנוצר השתק המונע מהתובעת מלתבוע את נהג המשאית, כמי שגרם לנזק בשוגג וברשלנות, וכן את המבוטחת מכוח אחריותה השילוחית, כמעסיקה, לנזק שגרם נהג המשאית.

חשוב לציין, שהתובעת אינה מנועה מכוח פסק הבורר מלתבוע את נהג המשאית ואת נהג הרכב, הוא מבוטחה, בעילה של תרמית כלפיה, ולטעון כי עקב התרמית שולמו תגמולי הביטוח לנהג הרכב (מבוטחה).

זכותה של המבוטחת לטעון להשתק מכוח פסק הבורר שדחה את התביעה כנגד המבטחת:
אוסיף, אף שלא נטען בפניי לעניין זה, שככלל, תוקפו של פסק בורר מצטמצם רק למערכת היחסים בין הצדדים להסכם הבוררות וחליפיהם, כך שמי שאינו צד להסכם הבוררות או חליפו אינו יכול להיפגע או להסתמך על פסק הבורר (אוטולנגי "בוררות דין ונוהל" תשס"ה כרך ב' עמ' 61-867). שונה הדין כאשר הסכם הבוררות מקנה למבוטח, שנהג ברכב, או למי שנהג בהרשאתו, וכן למי שנושא באחריות שילוחית לנזק שנגרם, זכות לטעון להשתק המונע ממבטחת הרכב האחר מלהגיש תביעה כנגדם, מכוח פסק בורר שדחה את אותה עילת התביעה כנגד מבטחת הרכב.
הלכה היא:

"חוזה מתפרש על פי אומד דעתם של הצדדים. אומד דעת זה הוא המטרות, היעדים, האינטרסים והתכנית אשר הצדדים ביקשו במשותף להגשים. על אומד הדעת למד הפרשן מלשון החוזה ומהנסיבות החיצוניות לו " (ע"א 898/03 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' גניה חזן , פסקה 15 לפסק הדין).

הצדדים להסכם הבוררות התחייבו שלא יוגשו תביעות שיבוב (כמשמעותן בהסכם הבוררות) לבית המשפט על ידי מבטחת רכב, בין כנגד מבטחת הרכב האחר המעורב בתאונה ובין כנגד "המזיק" עצמו, קרי נהג הרכב האחר (סעיפים 4 ו 5 להסכם הבוררות).
כאשר סעיף 11 להסכם הבוררות קובע:

"אם יש לחברת ביטוח תביעת שיבוב (כמוגדר לעיל) כלפי מזיק ואחריותו של אותו מזיק, לפי תביעת השיבוב, מכוסה בפוליסה שהנפיקה חברת הביטוח, הרי מוסכם בזה שתביעת השיבוב תוגש ישירות כנגד חברת הביטוח המכסה את המזיק, והמזיק לא יצורף להתדיינות במסגרת הבוררות נשוא הסכם זה. " (הדגשה שלי – ד.א.ג)

וזאת כראיה לכך שהסכם הבוררות, והכרעת הבורר מכוחו, מטרתם סיום המחלוקת בין כלל הצדדים המעורבים, לרבות נהגי הרכבים, הנושאים באחריות שילוחית לנזק שגרמו מי מהנהגים בתאונה והמבטחות, וזאת על אף שנהגי הרכבים ומי שנושא באחריות שילוחית לנזק שנגרם למי מהרכבים, אינם בגדר צד להסכם הבוררות.
מסקנה זו מתחזקת גם לאור תכלית הסכם הבוררות - הבאת תביעות שיבוב של צדדים להסכם להכרעת בורר שיכריע במחלוקת ויביא לסיומה, וזאת לשם הכרעה מהירה בסכסוך וחיסכון בעלויות התדיינות (ראה עמ' 1 –2 למבוא להסכם הבוררות).

פרשנות על פיה אין בכוחו של נהג רכב שנתבע על ידי מבטחת הרכב האחר, לטעון להשתק לאור פסק בורר שדחה את תביעתה של מבטחת הרכב האחר כנגד מבטחת רכבו, כאשר עילת התביעה של מבטחת הרכב האחר כלפיו הינה עילה זהה לזו שנדחתה במסגרת פסק הבורר, תוביל לאיון תכלית הסכם הבוררות – הכרעה מהירה בסכסוך וחיסכון בעלויות התדיינות, באמצעות הכרעת בורר הבאה כתחליף לפנייה לערכאות – כך שמבטחת, שתביעת הבוררות כנגדה נדחתה - תשא בעלויות ניהול הליך נוסף בבית המשפט, לא תתקבל הכרעה מהירה באמצעות פסק הבורר שניתן, ומקום בו נתקבלה התביעה כנגד נהג הרכב המבוטח על ידה, אף תאלץ המבטחת לשאת בנזק שנגרם לרכב האחר, לאחר שתופעל הפוליסה המכסה את נזקי הרכב האחר בתאונה – וזאת בניגוד
גמור לאומד דעת הצדדים להסכם הבוררות, שחפצו לחסוך בעלויות התדיינות בבית המשפט, שתינתן הכרעה מהירה במחלוקת באמצעות פסק בורר, ושחבות מבטחת לשאת בנזק שנגרם לרכב
המבטחת השנייה תקבע על פי הכרעת הבורר.

משלאור לשון הסכם הבוררות ותכליתו – פסק הבורר מכריע בשאלת חבותם של כלל הצדדים המעורבים כלפי המבטחות: נהגי הרכבים המעורבים בתאונה, הנושאים באחריות שילוחית לנזק שגרמו מי מהנהגים בתאונה והמבטחות - מצאתי לקבוע שהצדדים להסכם הבוררות הסכימו, מכללא, להקנות לנהג רכב שהיה מעורב בתאונה, ולמי שנושא באחריות שילוחית לנזק שנטען שגרם לרכב האחר, זכות לטעון להשתק - מכוח פסק בורר, שדחה את תביעת מבטחת הרכב האחר כנגד מבטחת הרכב בו נהג - המונע ממבטחת הרכב האחר מלתבוע את נהג הרכב בערכאות, בגין אחריותו לנזק שנגרם לרכב המבוטח על ידה, זאת משפסק הבורר כבר הכריע במחלוקת זו.

סיכום:
בסופו של יום, נדחית על הסף התביעה כנגד נתבעת 2 .

התובעת תשא בהוצאות נתבעת 2 בסך של 5000 ₪.

יצויין כי נתבע 1 לא הגיש כל בקשה מקדמית (למעט טענות לסמכות המקומית) גם לא הצטרף לטענות נתבעת 2 דלעיל.

ישיבת קדם משפט לקביעת המשך הטיפול בתובענה תקבע על פי יומני ותימסר למשרדי ב"כ הצדדים, ע"י המזכירות, בדואר רשום.

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון