ביטוח נזקי ריסוס


1. בתובענה זו עותר התובע לחייב הנתבעים לפצותו בסכום 99,786 ₪, סכום המבטא לגירסתו נזקים שנגרמו לו עקב רשלנותם של נתבעים 1,2 בריסוס מטע רימונים הגובל בחלקתו - חלקת רוזמרין אורגנית .
נתבעת 3 היא חב' ביטוח אשר הוציאה בזמנים הרלבנטיים ,לבקשת נתבע 2 ,פוליסת ביטוח נזקי צד שלישי ( להלן:" חב' הביטוח"). כיוון שחב' הביטוח מתכחשת לחבותה, נתבע 2 שלח לה הודעה לצד ג'.
פסק הדין שלהלן יתייחס למישור היחסים שבין התובע לנתבעים וכן בין נתבע 2 ולחב' הביטוח.

2. רקע והשתלשלות העניינים

2.1. התובע חקלאי המגדל ירקות ותבלינים, בכללם, רוזמרין בשיטה האורגנית,שמאפיינה העיקרי – המנעות משימוש בחומרים כימיים, בחלקה בשדות המושב מחולה ( להלן: "החלקה"). בסמוך לחלקה, בשדות מושב שדמות מחולה הוא נתבע 2 ( להלן:" המושב") מצוי מטע רימונים אשר הזכויות בו הן של המושב ( להלן:" המטע") . בזמנים הרלבנטיים לתביעה זו מטע הרימונים הועבר לטיפולו של חבר מושב- אשר קפלן הוא נתבע 2 ( להלן: "הנתבע"). על מאפייניה של אותה העברה והשפעתה על חבות המושב ובעקבות כך חבות חב' הביטוח ניטשת מחלוקת.

2.2 ביולי 99 קיבל התובע הודעה(להלן "ההודעה") מהממונה על הבקרה האורגנית במשרד החקלאות לפיה נתגלו חומרי הדברה מסוג דורסן(חומר זרחני)במשלוחי הרוזמרין מחלקתו. באותו החודש קיבל התובע הודעה נוספת כי היצוא של הרוזמרין מושעה למשך שנה עד יולי 2000, ומעמד החלקה לתקופה זו הוא כשל "חלקה בהסבה".

דורסן משמש אף את הנתבע להדברת מזיקים במטע הרימונים ..

3. חוות דעת: התובע וחב' הביטוח הגישו חוות דעת מטעמם: מטעם התובע- מר דב סומפולינסקי מטעם נתבעת מספר 3-מר יורם מירה . הנתבע והמושב סומכים ידיהם על חוות הדעת שהוגשה מטעם חב' הביטוח. שני המומחים נחקרו על חוות דעתם.

4. התביעת מושתתת על עילת הרשלנות. התובע מייחס לנתבעים אחריות שלוחית למעשיו ורשלנותו של הפועל אשר לטענתו ריסס את המטע בדורסן ,בתקופה הרלוונטית וגרם נזקים לחלקתו.

5. גירסת התובע וטענותיו:

לגרסתו, עוד בחורף 98/99 התריע בפני הנתבע ודרש ממנו לנקוט באמצעי זהירות בביצוע ריסוס בחומרי הדברה במטע בשעה שנושבת רוח מזרחית, על מנת למנוע רחף על חלקתו.


למרות פנייתו והתרעותיו, הנתבע המשיך לרסס מבלי לנקוט אמצעי זהירות מינימליים , המתבקשים מסמיכות החלקה למטע.

משקיבל את ההודעה ממשרד החקלאות ביולי 99 נפגש עם הנתבע אשר התחייב לנוהלי עבודה הולמים כך שבשום אופן לא תפגע חלקת הרוזמרין מרחף מריסוסי הנתבע במטע. חרף הסכמות והבנות אלו, באותו החודש הבחין בטרקטור המרסס את המטע בזמן שנושבת רוח מזרחית, הנושאת עימה רחף לחלקתו . כתוצאה מכך נגרמו לו הנזקים הנטענים.

6. גירסת הנתבעים:

הנתבעים הכחישו כל הטענה המטילה עליהם חבות בתשלום כלשהו לתובע בטענות אלה:

6.1 אין לייחס להם רשלנות משום העדר חובה כלפי התובע.

6.2 אין קשר סיבתי ישיר בין מעשיהם ו/או מחדליהם או מי מטעמם לבין נזקי התובע הנטענים.

6.3 בסביבה הסמוכה לחלקת התובע מתבצעים ריסוסים שונים ע"י המדינה או כפר מחולה שכתוצאה מהם נגרם לו הנזק.

6.4 הנזקים שנגרמו, אם בכלל, נגרמו, עקב התרשלותו של התובע אשר לא עשה למניעת נזקים אפשריים ולא התקין חציצות בשטח הגידול האורגני כנדרש על פי הנחיות משרד החקלאות.

7. עובדות שאינן שנויות במחלוקת

העובדות שלהלן אינן שנויות במחלוקת:

7.1 פועל מטעם הנתבע ריסס את את מטע הרימונים בדורסן .
7.2 לתובע נגרמו נזקים כתוצאה מרחף של דורסן בחלקתו.
7.3 מטע הרימונים הוא של המושב .
7.4 המושב מוגדר ע"י רשם האגודות השיתופיות כמושב שיתופי.
7.5 חב' הביטוח הוציאה פוליסת ביטוח למושב.

8. עילת הרשלנות:

למען תקום חבות בנזיקין מכוח עוולת הרשלנות, יש להוכיח שלושה אלה לפי סעיף 35 לפקודת הנזיקין: קיומה של חובת זהירות מושגית וקונקרטית, הפרת החובה וקשר סיבתי בין הפרת החובה לנזק (ראה ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש פד"י לז (1) 113,)

8.1 חובת זהירות מושגית: האם קיימת חובת זהירות מושגית ביחסים שבין התובע לבין הנתבע.

קיומה של חובת הזהירות המושגית נקבעת על פי מבחן הצפיות. המבחן הוא, אם אדם סביר "צריך היה" לצפות להתרחשות הנזק.


בענייננו, אין עוררין כי אדם סביר יצפה שכתוצאה מהריסוס עלול להיגרם נזק לתובע.

האדם הסביר היינו המתרשל יכול וצריך היה מעשית לצפות את היווצרות הסיכון ואת התממשותו הן משום העובדה שמדובר בחקלאי ותיק המודע לסיכון והן משום יחסי השכנות וקשרי עבודה קודמים. סביר להניח כי חקלאי חב חובת זהירות מושגית כלפיי שכנו אף הוא חקלאי ,מכוח יחסי השכנות. היה ברור לצדדים שיש סיכוי שכתוצאה מריסוס המטע יגיע הדורסן כשהוא נישא על רוח מזרחית ,לחלקתו של התובע ועלול לגרום לנזקים.

8.2 חובת זהירות קונקרטית: אשר לחובת הזהירות הקונקרטית,השאלה היא אם בין המזיק הספציפי לבין הניזוק הספציפי, בנסיבותיו המיוחדות של המקרה, קיימת חובת זהירות קונקרטית בגין הנזק הספציפי שהתרחש.

הנתבע אישר בעדותו מיום 08.02.04 (עמוד 54 לפרוטוקול) כי אכן הגיע עם התובע להבנה בעניין הריסוס. לדבריו "אנחנו הגענו להבנה, שאני אשתדל לא לרסס בתנאים של רוח. הגענו להבנה הזו לפני הנזק, גם בגלל שאופן העבודה במטע הרימונים היה עלול לגרום לבעיות של רחף לשטחים שלו"


בעדותו (בעמו' 56 )הצהיר כי " עצם הקרבה יכולה להיות מסוכנת, לי היה ברור". דברים אלו, מצביעים על ידיעתו הספציפית של הנתבע כי קיים סיכון. אכן הייתה פניה מצד התובע, אשר באה להזהיר את הנתבע מפני גרימת נזק.היינו עקרונית ניתן היה לצפות את הנזק. הנתבע מנהל את מטע הרימונים, בעל השליטה על כל המתרחש בו,ומשכך חובת הזהירות הקונקרטית חלה עליו. בפרט ,שהצורך בנקיטה באמצעי זהירות בשימוש בחומרי ההדברה ידוע לו.יוצא איפוא, כי מוטלת על הנתבע חובה למנוע התרחשות של אותו נזק צפוי..

8.3 האם הופרה חובת הזהירות

האחריות מתגבשת כאשר לא ננקטו ע"י המזיקים אמצעי זהירות סבירים.

אמצעי הזהירות הדרושים למניעתו של הנזק במקרה דנן הם פשוטים. ריסוס המטע יכול להתבצע בכל שעות היום כאשר אין רוח מזרחית. לנתבע לא צומחת כל תועלת בריסוס בשעה שנושבת רוח, המדובר בשימוש יעיל שאינו כרוך בהוצאה כספית ואינו מסכן את הנתבע כך שמוטלת חובה על הנתבע לנהוג בדרך היעילה שלא תגרום נזק לשכנו- התובע.

לא זו אף זו, הנתבע העיד כי ידע שישנם מקרים בהם העובד מרסס גם כאשר נושבת רוח מזרחית וזאת כאשר נשאר במיכל הריסוס מעט חומר (עמו' 53 לפרוטוקול). אומנם לטענתו יתכן והרחף הגיע משטחים אחרים ולאו דווקא משטח הרימונים.

טענה זו אין בה כדי להועיל לנתבע בנסיבות המקרה. ראשית,על אף שהעובד היה מודע לסיכון היו מקרים בהם ריסס כאשר יש רוח מזרחית,דבר המעיד כי הנתבע לא נקט באמצעי זהירות נאותים וסבירים בנסיבות העניין על מנת למנוע את הנזק, ובכך הפר את חובתו כלפיי התובע. יתר על כן, לפי חוות דעת המומחים , המסקנה על פי הממצאים היא כי מדובר בנזקי חומר ריסוס משטח מטע הרימונים לחלקת גידול הרוזמרין של התובע.

8.4 קשר סיבתי:

האם קיים קשר סיבתי בין מעשי ו/או מחדלי הנתבע לבין הנזק?

קשר סיבתי חייב לקיים שני היבטים: עובדתי ומשפטי . ההיבט העובדתי , משמעותו כי התרשלותו של הנתבע היא "הסיבה בלעדיה אין" לנזקו של התובע. משמעות הדבר הינה כי אילו הנתבע לא היה מתרשל והיה מנחיל לפועל ומטמיע בו לאורך זמן את אופן הריסוס הנאות היה בכך כדי למנוע פעולה מזיקה, כתוצאה מכך, היה קיים סיכוי סביר, כי הלכה למעשה היה נוצר נוהג לפיו אין מרססים בכל מקרה כאשר נושבת רוח מזרחית ואם כיוון הרוחות משתנה באופן פתאומי במהלך הריסוס, כטענת הנתבע ,על הפועל היה להפסיק ולא להמשיך בביצוע הריסוס כפי שעשה , משכך היה נמנע הנזק ולא היה מגיע רחף לחלקתו של התובע.או למצער,השפעות הרחף היו קטנות.

ההיבט המשפטי אינו מתקיים אם "אשמו של אדם אחר הוא שהיה הסיבה המכרעת לנזק". "הסיבה המכרעת" נקבעת על-פי אמות מידה משפטיות, אשר במרכזן עומדים שלושה מבחנים חלופיים: צפיות , סיכון,ומבחן השכל הישר.

במקרה דנן, אם המזיק היה נמנע מלרסס כאשר נושבת רוח מזרחית היה יוצר הלכה למעשה, מציאות כוללת, במסגרתה סביר להניח, שלא היה נגרם נזק.

כאמור, הנתבע יכול והיה צריך לצפות שהתרשלותו תגרום לנזק לשכנו. הנתבע העיד (פרוטוקול מיום 08.02.04 עמ' 53 למטה) כי היו מקרים בהם הפועל ריסס כאשר ישנה רוח מזרחית אם נשאר לו קצת חומר במיכל,או אם משתנה משב הרוח באופן פתאומי, בכך יצר סיכון לגרימת נזק. המומחים מאשרים כי חומר הריסוס הגיע ממטע הרימונים , המטע מצוי בסמוך לחלקת הרוזמרין . החומר בו המטע רוסס הוא דורסן- שאריותיו נמצאו על ייבול הרוזמרין של התובע שנפסל לשיווק אורגני. מלבד ספקולציות ,לא הובאה כל ראיה כי קיימת סבירות שהנזק נגרם כתוצאה ממעשיו של צד אחר , משכך סביר להניח שהנזק נגרם ממעשיו של הנתבע .

שלושת המבחנים מביאים במקרה שלפנינו לתוצאה אחת, לפיה מתקיים הקשר הסיבתי המשפטי בין מעשיו ו/או מחדליו של הנתבע לבין הנזק שנגרם לתובע.

לפיכך מצאתי כי מכלול הנסיבות מעידות שקיים קשר סיבתי בין מעשיו של הנתבע לקרות הנזק.

9. אחריות נתבע מספר 2-המושב



9.1 שדמות מחולה הוא מושב שיתופי בו כאמור הנתבע חבר. ב- 2.11.98 המושב והנתבע חותמים על הסכם המוכתר כ:"הסכם עיבוד כרם ורימונים" ( נספח א לתצהיר עדות ראשית של התובע-ת/2 -להלן:
"הסכם עיבוד") במסגרתו הנתבע מעבד את חלקות הכרם והרימונים עבור המושב . ( סעיף 1 להסכם עיבוד ) זה אינו מחזה נדיר על פיו אגודה שיתופית מעבירה לחבר קרקע לעיבוד או ענפים חקלאיים משותפים לכלל החברים לטיפול לתקופה קצובה כפי שנעשה במקרה זה (זה אף אחד החריגים לשימוש בקרקע חקלאית על פי חוק ההתיישבות (סייגים לשימוש בקרקע חקלאית ובמים) תשכ"ז - 1967.

9.2 המושב וחב' הביטוח טוענים- מטעמים שונים - כי לא מוטלת על המושב כל חבות כלפי התובע למניעת נזקי רחף לאחר שמטע הרימונים הועבר לאחריותו של הנתבע לתקופה קצובה. אכן העובדה שהפועל אשר במעשיו גרם לנזקים נבחר והועסק על ידי הנתבע תומכת בטענה זו, יחד עם זאת אלמנטים נוספים באותו הסכם עיבוד מצביעים על כוונה להותרת אחריות בידי המושב אף בתקופת תחולת הסכם, הכוונה היא לסעיף
7.6 להסכם העיבוד על פיו ביטוח המטע והכרם בביטוח אלמנטרי נותר באחריות הנתבע אולם ביטוח צד ג ועובדים נותר בידי המושב –( בכך אני דוחה את פרשנות חב הביטוח לסעיף זה ) עצם ההבחנה בין שני סוגי הביטוח צריכה להתפרש כהותרת האחריות בידי המושב.

9.3 המשך שליטת המושב על המטע אף לאחר העברתו לעיבוד לנתבע על פי ההסכם, ניכרת אף מעצם היות המושב "מושב שיתופי". הגדרת צורת התאגדות זו מצוייה בתקנות האגודות השיתופיות (סוגי התאגדות) התשנ"ה- 1995 . תמצית ההגדרה מניחה כי בידי האגודה נשמרת הבעלות על אמצעי הייצור, השיווק והקנין הציבורי.הסכם עיבוד המטע, לא הפקיע מידי האגודה אף לא לתקופה מוגבלת את הזכויות בו או באמצעי הייצור והשיווק. זיקה זו בשונה מאגודה שיתופית שהוגדרה כמושב עובדים, מותירה בידי האגודה שליטה על אמצעי הייצור אףכאשר אלה מועברים לעיבוד באמצעות חבר, כפי שקרה במקרה זה, ולכן מתקיימת בין המושב לתובע לא רק חובת זהירות מושגית כי אם גם קונקרטית.

9.4 מהי אותה אחריות שיש להטיל על המושב?

כל עוד עיבוד מטע הרימונים היה בידי המושב, לא נגרמו לחלקתו של התובע ניזקי רחף והגידולים האורגניים שלו לא נפסלו – משמע המושב נקט באותם אמצעי זהירות ידועים ומקובלים למניעת נזקי רחף מחלקות שכנות ככלל ובפרט ביודעו כי בחלקה מגדל התובע גידולים אורגניים , לכן כאשר הוא מעביר את מטע הרימונים לידי הנתבע לעיבוד , עליו היה להעמידו על הצורך בנקיטה ,באותם אמצעי זהירות המונעים נזקי רחף. חומרי ההדברה סופקו על ידי המושב על פי הסכם העיבוד ( סעיף 7.5 להסכם עיבוד ) היינו : המושב ידע על השימוש בדורסן כל אימת שהנתבע נטל ממחסן הדשנים וחומרי ההדברה חומר זה לשימוש. ולא מצינו בכל תקופה זו העמדת הנתבע על הצורך בנקיטה באותם אמצעי זהירות מתבקשים. לפיכך אף המושב אחראי כלפי התובע.

10. חלוקת האחריות :

האחריות לקרות הנזק בין המזיקים – הנתבע והמושב תעמוד על השיעורים הבאים : על הנתבע 75% , המושב 25%

11. טענת הנתבעים לרשלנות תורמת:

11.1 הנתבעים ייחסו לתובע רשלנות תורמת בכך שלא נקט אמצעי זהירות נאותים כמגדל גידולים אורגנים למניעת נזקי רחף. לטענתם חלה עליו החבות לבנות מחסום פרליג בגובה 3 מטר על פי הנחיות משרד החקלאות למגדלים- גידולים אורגניים ,משלא עשה כן מוטלת עליו האחריות בגין הנזקים.

11.2 טענה זו נדחית. בשים לב לחוות דעת המומחה מטעם חב' הביטוח - מר יורם מירה (פרוטוקול מיום 23.03.03 עמו' 44-45) כי גם ובמידה והיה מותקן מחסום בגובה 3 מטר,לא היה בו כל תועלת משום תכונת הפיזור של הרחף שעה שנושבת הרוח- אותו רחף מתפזר בגבהים של 10 מטר ואף יותר.לשיטתו, גובה היריעה צריך להיות 5 מטר לפחות . הוכח כי היו מקרים בהם ריסס הפועל מטעם הנתבע אף כאשר הייתה רוח, כך שגם אם היה התובע בונה את החסום לפי ההנחיות בגובה של 3 מטר לא היה בו כדי למנוע את הנזק .

11.3 כמו כן העיד הנתבע (בעמו' 53 לפרוטוקול) כי מר פרויטר -אחד המגדלים הגדולים במדינה בשיטה האורגנית , לא שם מחסום פרלניג אלא מחסום ניילון בגובה 2.5 מטר, דבר המחזק את טענתו של המומחה מטעם התובע (עמו' 25 לפרוטוקול) כי לא נתקל באף מגדל אורגני העונה לדרישה זו של מחסום פרליג בגובה 3 מטר.

11.4 הטענה כי החוצץ היה מונע חלק מהנזק , נדחית , משום שלפי עדותו של המומחה מטעם חב' הביטוח (בעמו' 43 לפרוטוקול) אם נמצא בחלק מהחלקה האורגנית שרידים של חומר כימי, כל תוצרתה של אותה חלקה נפסל לשיווק .


11.5 את יריעת הפרלינג צריך למקם בגבול המטע. לא ברור מה היתה עמדתם של הנתבע והמושב לו התבקשו להתיר הצבת אותה יריעה על חלק מהמטע האם היו נותנים הסכמתם?

11.6 חלקתו של התובע הוכרה כחלקה אורגנית, ותוצרתה שווקה שנים לפני הנזק הנטען , וזאת אף שלא הוצב כל חוצץ בין החלקה למטע.

לכן דומה כי דרישת הצבת חוצץ בדמות יריעת פרלינג בגובה 3 מטר היא הלכה ואין מורים כן. מכל מקום, לא הוכח קשר סיבתי כלשהו בין מחדלו של התובע באי הצבת היריעה לבין הנזקים. על כן, לא מצאתי לייחס לו תרומת רשלנות .

12. אחריות חברת הביטוח:

חב הביטוח היא נתבעת 3 וכן הצד השלישי.היא כופרת בכל חבות מצדה כלפי התובע ומבקשת לדחות את התביעה משום שהתובע לא עמד בנטל הראיה הדרוש, מחד, ומאחר והיא מייחסת לו רשלנות תורמת. לחילופין, טוענת להעדר כיסוי ביטוחי לנתבע ולמושב לאירוע ולנזקים נשוא התובענה.

כאמור הגעתי לכלל מסקנה כי הוכחה רשלנותו של הנתבע במידה הדרושה לצורך משפט אזרחי. ונשללה הטענה של רשלנות תורמת מצד התובע.

לפיכך נותר לבחון את השאלה אם פוליסת הביטוח מס 98-09789-45-1להלן "הפוליסה") חלה ומבטחת את הנתבע והמושב,ואם כן, האם הפוליסה מכסה את האירוע הנדון.

12.1 האם הפוליסה חלה על הנתבע:

חב' הביטוח טוענת כי המבוטח הוא המושב ולפיכך הכיסוי הביטוחי נרכש ומתקיים ביחסי המושב כלפי צד שלישי בלבד ולא בעבור החברים.

ראשית- משמצאתי אף את המושב אחראי חלקית לנזקים שנגרמו לתובע טענה זו אינה מועילה לחב הביטוח בשיעור האחריות שיוחס למושב.

לגופו של ענין המפרט של הפוליסה- היינו: הרשימה ,מכילה הוראות סותרות : במקום אחד נכתב כי הפרק הרביעי המתייחס לצד ג ,הכיסוי הוא לחבויות האגודה בלבד, ומאידך בהרחבת הכיסוי הביטוחי ננקבו שלושה מצבים - השלישי מתייחס להרחבה לכיסוי חברי האגודה ובו ההוראה כי הכיסוי מתייחס לחבויות החבר עם גבול אחריות לאירוע סה"כ 1,400,000 ₪ למעט כוורות .

הוראות סותרות אלו יש לפרש לרעת הנסח- חב הביטוח . (ראה דברי כב' השופט טירקל בע"א 2016/00 אנטולי רוזנצוויג נ' יעקב רוזנבליט, פ"ד נ"ו(4) 511)

המשמעות הפשוטה של ההרחבה היא כי קיים כיסוי ביטוחי לחבר בגבול הסכום שננקב ואף בנזקים לצד ג ולמעט אירועים מכוורות.

פרשנותה של חב הביטוח אינו מתיישב אף עם השם אותו בחרה לפוליסה :

"ייבול לחקלאי פוליסה לביטוח חבר מושב ".

לפיכך אני מקבלת את טענת התובע , הנתבע והמושב כי הפוליסה כוללת לא רק נזקים אותם האגודה גורמת לצד ג כי אם אף נזקים הנגרמים ע"י חבר האגודה לצד שלישי בעקבות הרחבת הכיסוי הביטוחי.

אף המושב והנתבע הבינו כי כך הם פני הדברים. כאשר באו לחתום על הסכם עיבוד הבחינו בין נזקים למטע ולכרם – בענין זה הוסכם כי על הנתבע לדאוג לביטוח אולם נזקי צד ג וכן ביטוח עובדים נותרו באחריות המושב לו חב' הביטוח היתה מבהירה למושב כי הפוליסה אינה מכסה נזקי צד ג הנגרמים ע"י חבר, המושב היה מטיל את האחריות לביטוח על החבר- הנתבע.

לאור כל האמור, הגעתי לכלל מסקנה כי המושב והנתבע כחבר אותו מושב מבוטחים על פי הפוליסה.

12.2. האם הפוליסה מכסה את האירוע הנדון:

השאלה היא האם העובדות כפי שנקבעו לעיל, דהיינו – שהנתבע- והמושב מזיקים- נהגו ברשלנות כלפי התובע, נופלות בגדר המקרים המנויים בפוליסה.


"מקרה ביטוח" מוגדר בפרק הרביעי לפוליסה המתייחס לנזקי צד ג' ( סעיף 1 עמ'21 לפוליסה ) כארוע בלתי צפוי שארע תוך כדי עיסוקו של המבוטח.

אין חולקין כי הנזק לא נגרם במזיד אלא ברשלנות . התיבה:" אירוע בלתי צפוי" בפוליסה צריכה בראש וראשונה לכלול אותם אירועים הנגרמים ברשלנות , שאם תפרש המונח "בלתי צפוי" ככולל גם מקרי רשלנות נמצא כי לא יתקיימו מקרים בהם חב' הביטוח תחוב.

כאמור, כאשר בפנינו אופציות פרשניות שונות, יש להעדיף את הפרשנות האפשרית הנוחה למבוטח, מה עוד שנראה במקרה שבפנינו כי פרשנות זו משקפת את המגמה והתכלית של עריכת פוליסת ביטוח זו.

13. נזק

13.1 התובע הגיש חוות דעת מטעמו מיום 15.10.99 ערוכה ע"י מר דב סומפולינסקי.

ביקור המומחה בחלקת התובע התקיים ב- 23.09.99 היינו כחודשיים לאחר שנגרם הנזק. בחוות דעתו מציין המומחה כי ניזקו של התובע מוערך בסכום של 73,887 ₪ בנוסף להוצאה הכרוכה בהקמת חוצץ בסכום של 5,400 ₪. בסה"כ 79,287 ₪.

כמו כן, תובע את שכר טרחת השמאי בסך 5,499 עוגמת נפש והוצאות אחרות בסך של 15,000 ₪.יוצא אפוא שסכום התביעה הינו 99,786 ₪ .

13.2 המומחה מטעם חב' הביטוח -מר יורם מירה אמד את הנזק בסכום של 61,399₪, לאחר ניכוי 500 ק"ג גידולים ששווקו כמוצר לא אורגני וניכוי הוצאות גידול נחסכות.

13.3 בסיכומי טענותיה מבקשת חב' הביטוח לאמוד את הנזק על לא יותר מ - 48,611 ₪.

13.4 לאחר עיון בשתי חוות הדעת, אני מקבלת את הממצאים שבחוות דעתו של
המומחה מטעם התובע, באופן חלקי :

13.4.1 איני מקבלת המימצא לפיו תנובת הרוזמרין היא של 4 טון לדונם כי אם גירסת הנתבעים שזו עומדת על 3 טון לדונם. קביעתו של המומחה מטעם התובע בנקודה זו לא סמכה, משום מה! על נתוני תנובת אותה חלקה בשנים שקדמו לשנת האירוע כי אם על נתונים שנמסרו לו ע"י מגדל אחר הנחשב בר- סמכא בגידול רוזמרין אורגני. בהעדר נתונים המתייחסים ספציפית לחלקה ,הנתון של משרד החקלאות על פיו התנובה היא של 3 דונם עדיף . בהתחשב בנתון זה ובנתוני הוצאות הפקה נחסכות ושטח החלקה 1.4 דונם עומד נזק זה על סך של 64,911 ₪.

13.4.2 גם לענין כמות הרוזמרין אשר הותרה לשיווק כרוזמרין לא אורגני לאחר פסילת החלקה כחלקה אורגנית, נמצא כי הנתון שבחוות הדעת קרי - 500 ק"ג אינו מדוייק, בחקירת המומחה ועל פי חשבונית מתאימה מסתבר כי הכמות היא של 650 ק"ג. הסכום העומד לניכוי אם כך - הוא 8422 ₪.

13.4.3 עלויות בניית חוצץ: לא ברור על שום מה המומחה מבקש להטיל על הנתבעים עלויות בניית חוצץ פרלינג בגבול בין החלקה למטע. העלות הנקובה- 5400 ₪ .הוצאה זו אינה תולדה של הנזק כי אם חובה שהוטלה על התובע. יתרה מכך- עד היום התובע לא הביא כל ראייה לקיומה של הוצאה זו, ובהתייחסו לתרומת רשלנות, הלא הוא טוען כי אין קשר סיבתי בין העדר אותו חוצץ לבין הנזק , וטענתו התקבלה.

13.4.4 אשר להוצאות גידול נחסכות שוכנעתי כי היות ומדובר בגידול רב שנתי אין לנכות הוצאות אלו מהפדיון .המחיר שננקב על ידי המומחה מטעם התובע כולל הפחתה של הוצאות נחסכות בהפקת הגידול.

13.4.5 אשר לנזקים נוספים ביניהם עגמת נפש בסכום כולל של 15,000 ₪ לא הוכח קיומם של נזקים, למעט עגמת נפש - לענין זה ייפסק סכום של 3000 ₪.

14. התוצאה:

14.1 הנתבעים ישלמו לתובע באמצעות נתבעת 3 את הסכומים הבאים :

סכום של 56,489 ₪ ( נזק - 64,911 ₪ בניכוי פדיון משיווק 650 ק"ג רוזמרין- 8422 ₪ ) כשהוא נושא ריבית והצמדה כחוק מיום הגשת התביעה - 27.1.2000 ועד ליום התשלום המלא בפועל. אולם סכום של 10,000 ₪ מתוך סכום זה - השתתפות עצמית, ישולם על ידי נתבעים 1ו- 2 לתובע כשהוא נושא ריבית והצמדה מ- 27.1.2000. (השתתפות עצמית תחולק בין הנתבעים למושב בשיעורים הבאים 1/4 על המושב 3/4 על הנתבע).


14.2 סך של 3000 ₪ עגמת נפש - הסכום ישא ריבית והצמדה מיום מתן פסק דין זה.

14.3 חלק יחסי של אגרות בית משפט ששולמו ע"י התובע על פי קבלות כיחס הסכום שנפסק לעומת הסכום שנתבע. הסכום ישא ריבית והצמדה מהיום הנקוב בקבלות.

14.4 שכר טירחת שמאי 5,499 ₪ שהם נושאים ריבית והצמדה מה-27.1.00.

14.5 שכר טירחת עורך דין בסכום 4000 ₪ בתוספת מ.ע.מ כחוק הסכום ישא ריבית והצמדה כחוק מיום פסק דין זה.

14.6 אשר להוצאות המושב- נתבע 2 ביחסיו עם הצד השלישי היא חב' הביטוח כיוון שמצאתי כי אף הנתבע מבוטח , וחיוב חב' הביטוח הוא ישיר ואינו נובע אך מההודעה לצד שלישי , וכיוון שהמושב נמצא אחראי בשיעור של 25 % לנזק אני מחייבת את הנתבעת 3 לשלם לנתבע 2 - שולח ההודעה לצד ג הוצאות ההודעה ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 2500 ₪ בתוספת מע"מ כחוק הסכום ישא ריבית והצמדה מהיום וישולם לידי ב"כ הצד השלישי.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. ביטוח חסר

  2. ביטוח יתר

  3. ביטוח צאן

  4. ביטוח מעילה

  5. ביטוח מכולה

  6. ביטוח רבדים

  7. ביטוח שיטפון

  8. ביטוח מבנה עסק

  9. ביטוח טוטל לוס

  10. ביטוח צמחי נוי

  11. ביטוח נזק בזדון

  12. ביטוח תאונת מטוס

  13. ביטוח מוות ממחלה

  14. ביטוח נזקי ריסוס

  15. חוזה ביטוח משנה

  16. ביטוח נזק בהובלה

  17. ביטוח אובדן מטען

  18. ביטוח אובדן שעון

  19. ביטוח פיצוץ בצנרת

  20. ביטוח תאונה ביוון

  21. ביטוח אשפוז חו''ל

  22. ביטוח הגנה משפטית

  23. ביטוח חפצי אומנות

  24. ביטוח משלים תביעה

  25. ביטוח תאונה עצמית

  26. ביטוח תאונה בהודו

  27. ביטוח אובדן רווחים

  28. ביטוח אובדן הכנסות

  29. ביטוח ימי התיישנות

  30. ביטוח תאונה בברזיל

  31. התיישנות כפל ביטוח

  32. ביטוח תאונה בתאילנד

  33. ביטוח אובדן תכשיטים

  34. ביטוח פיצוצים בצנרת

  35. ביטוח תאונה במתכוון

  36. ביטוח אובדן יהלומים

  37. התיישנות ביטוח ימי

  38. ביטוח גלישה ממצוקים

  39. ביטוח דירה מפני גשם

  40. ביטוח הסעה בשכר

  41. ביטוח צינתור בחו''ל

  42. התיישנות ביטוח רכוש

  43. התיישנות מקרה ביטוח

  44. ביטוח נזקים סופת ברד

  45. ביטוח גילוי מחלה קשה

  46. אי עמידה בחובת ביטוח

  47. ביטוח ימי חסר במטענים

  48. ביטוח עסק מספר עובדים

  49. ביטוח נזק תיבת הילוכים

  50. התיישנות ביטוח 3 שנים

  51. התיישנות תגמולי ביטוח

  52. ביטוח תאונה בניו זילנד

  53. אי תשלום ביטוח פנסיוני

  54. התיישנות ביטוח אחריות

  55. ביטוח אירוע רפואי חמור

  56. התיישנות חבות מעבידים

  57. ביטוח דירה שאינה תפוסה

  58. ביטוח אובדן רכוש בהעברה

  59. ביטוח נזקי טבע מי גשמים

  60. ביטוח פציעה במהלך אימון

  61. התיישנות בתביעות ביטוח

  62. אחריות להעדר כיסוי ביטוחי

  63. ביטוח נזקים שנגרמו בזדון

  64. ביטוח תאונה בדרום אמריקה

  65. ביטוח נזקים למטען בהובלה

  66. ביטול ביטוח עקב אי תשלום

  67. התיישנות ביטוח נזקי צד ג

  68. התיישנות תביעת כפל ביטוח

  69. העברת תיק ביטוח ללא תמורה

  70. אי העברת פרמיית ביטוח במועד

  71. התיישנות מיום מקרה הביטוח

  72. ביטוח עבודות קבלניות חריגים

  73. ביטוח לאחר קרות מקרה הביטוח

  74. התיישנות תביעת חבות מעבידים

  75. התיישנות תביעת ביטוח 3 שנים

  76. ביטוח ברשות לעת זקנה ושאירים

  77. הודעה על מקרה ביטוח בזמן אמת

  78. התיישנות מקוצרת תביעות ביטוח

  79. אזעקה לא תקינה בעסק האם יש ביטוח

  80. אי ידיעת המבוטח על ביטולו של הביטוח

  81. ביטוח הרחבת כיסוי תכשיטים מחוץ לדירה

  82. חיוב בתשלום על גרירה למרות קיומו של ביטוח

  83. סעיף 61 לחוק חוזה הביטוח כותרתו "הקטנת הנזק"

  84. ביטוח המזכה בהחזר הוצאות רפואיות שנגרמו בשל ארוע לב

  85. תחולת סעיף 18(ג) לחוק חוזה ביטוח, העוסק בפטור מוחלט של המבטחת

  86. סעיף 7 לחוק חוזה הביטוח - זכות לפטור מתשלום חלקי של תגמולי הביטוח

  87. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון