ביטוח נזקי רכוש אופנוע

לפניי תביעה לפיצוי בגין נזקי רכוש אשר נגרמו לאופנועו של התובע מסוג הונדה מ.ר. 95-031-59 (להלן: "האופנוע") בתאונת דרכים במושב ניר יפה (להלן: התאונה).

טענות התובע:

לטענת התובע, ביום 3.10.05 רכב על האופנוע ביציאה מכביש הסרגל לכיוון מושב גדיש. בסמוך לבית העם במושב ניר יפה, ביצע לפתע הנתבע 1 (ולהלן: הנתבע), אשר נסע באותה העת ברכב מסוג סובארו מסחרי מ.ר. 26-365-08 (להלן: רכב הנתבע), פניית פרסה חדה ימינה וחסם את נתיב נסיעתו של התובע.

התובע לא הצליח לבלום את האופנוע במועד, התנגש ברכב הנתבע בעוצמה רבה והועף אל הכביש (להלן: התאונה).
כתוצאה מהתאונה נגרמו לתובע חבלות גוף וכן האופנוע ניזוק.

לכתב תביעתו צירף התובע דו"ח שמאי, במסגרתו נאמד הנזק אשר נגרם לאופנוע בסך (משוערך למועד התביעה) של 48,300 ₪. לסכום זה ביקש התובע להוסיף את שכר טרחתו של השמאי (משוערך למועד הגשת התביעה) סך 1,382 ₪ הפסד שכר בסך 2,000 ₪ וסך של 8,500 ₪ בגין עוגמת נפש וביטול זמן.
בסה"כ העמיד התובע תביעתו של סך של 60,182 ₪.

לטענת התובע, בעת התאונה היה רכבו של הנתבע מבוטח אצל הנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת") בפוליסת ביטוח נזקי רכוש שמספרה 05-81-20-217603 (להלן: "הפוליסה").

דרישתו מן הנתבעת לפצותו נדחתה שכן לטענתה, בהתאם לממצאים שברשותה, בעת התאונה נהג ברכבו של הנתבע מר יוסי שלי (ולהלן: יוסי), שהיה אז כבן 19 שנים. משכך, אין הפוליסה מכסה אירוע זה.

בעקבות התאונה הוגש כנגד הנתבע כתב אישום בבית המשפט לתעבורה בנצרת (ת.ד. 20249/06 ולהלן: תיק התעבורה). ביום 11.12.07 הודה הנתבע בביצוען של העבירות שיוחסו לו בכתב האישום והורשע בדין. לטענת התובע, יש בכך כדי לשמוט את הבסיס מתחת לטענת הנתבעת לעניין זהות הנהג (כתב האישום ופסק הדין צורפו כנספח ג' לכתב התביעה).

טענות הנתבע:

לטענת הנתבע, דין התביעה כנגדו להדחות על הסף שכן במועד קרות התאונה היה רכבו מבוטח אצל הנתבעת בפוליסת הביטוח תקפה. משכך, על הנתבעת לפצות את התובע בגין כל נזקיו.

בכתב הגנתו טען כי עובר לתאונה ביצע פניית פרסה, אך לדבריו פניה זו בוצעה בזהירות ובהתאם לתקנות התעבורה. עוד טען הנתבע, כי התובע הוא זה אשר נכנס לנתיב נסיעתו במהירות גבוהה ופגע ברכבו. הנתבע הכחיש את הנזקים הנטענים וטען, כי הסכומים בהם נקב התובע בכתב תביעתו הינם גבוהים וכי אופנוע התובע כלל לא תוקן.

חרף האמור, במסגרת ניהול המשפט לא חזר על טענות אלה ואף אישר את טענת התובע בדבר אחריותו לתאונה. הנתבע שלח הודעת צד ג' לנתבעת, לפיה במידה ויחויב לפצות את התובע בגין הנזקים שנגרמו לו בתאונה, הרי שלאור קיומה של פוליסת הביטוח על הנתבעת יהיה לשאת בתשלום.

טענות הנתבעת:

הנתבעת הכחישה את הכיסוי הביטוחי הנטען.
לטענתה, הנתבע ניסה להטעות ולהונות אותה באמצעות רכישת פוליסת ביטוח לאחר קרות האירוע, תוך ניסיון להסתיר ממנה עובדות אשר היו בידיעתו.

עוד טענה הנתבעת, כי בעת קרות התאונה נהג ברכב אדם שטרם מלאו לו 24 שנים, ושאינו מורשה לנהוג בהתאם לתנאי הפוליסה. לדבריה, הנתבע ניסה להונות אותה עת מסר לה פרטים לא נכונים בכדי לזכות בכיסוי ביטוחי לו אינו זכאי.

לעניין ההליך בבית המשפט לתעבורה, במסגרתו הורשע הנתבע בשורה של עבירות בגין אחריותו לקרות התאונה, טענה הנתבעת כי אין בכך כדי להוות ראיה בדבר זהות הנהג ברכב בעת התאונה, שכן הנתבע "לקח על עצמו" את האחריות להתרחשותה.

גדר המחלוקת:

במסגרת הדיון אשר התקיים ביום 14.9.08 הבהיר הנתבע כי אינו חולק על עצם קרות התאונה ואף לא על אחריותו לגרימתה, והודיע כי לא יובאו מטעמו ראיות לסתור את פסק הדין הפלילי.


הנתבעת הודיעה כי אינה חולקת על עצם קרות התאונה ולא על קיומו של ביטוח צד ג' החל מיום 2.10.05. כמו כן הוסכם כי אין מחלוקת בדבר גובה הנזק, כמפורט בחוות דעת השמאי אשר צורפה לכתב התביעה.
בהקשר זה אציין, כי במסגרת הדיון אשר התקיים בפניי ביום 17.6.09 ביקשה ב"כ הנתבעת לחזור בה מהסכמתה זו, אך בקשתה נדחתה.

אם כן, המחלוקות בין הצדדים, וליתר דיוק בין הנתבעת לבין התובע והנתבע, הינן בכל הנוגע לזהותו של הנהג ברכב הפוגע ובסוגיית מועד התאונה.

דיון והכרעה:

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, עדויותיהם ויתר הראיות אשר הוגשו לעיוני, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל, ואנמק.

הן התובע והן הנתבע טענו כי התאונה אירעה ביום 3.10.05 במושב ניר יפה, כי הנתבע הוא שנהג ברכבו בעת התאונה וכי הוא האחראי להתרחשותה בשל פניית פרסה שביצע.

ב"כ הנתבעת טענה כי גרסות השניים סותרות זו את זו בנוגע לאופן החלפות הפרטים ביניהם במועד התאונה ובנוגע לפינוי האופנוע מהמקום לאחר האירוע. מהסתירות עולה, כך לשיטתה, כי אין המדובר בשני אנשים שחוו אותה חוויה.

באשר לסוגיית החלפת הפרטים, הצביעה הנתבעת על כך שהתובע טען בעדותו כי החליף פרטים רק עם הנתבע, ולאחר מכן טען כי החליף פרטים עם דודו של הנתבע, מר מנחם שלי, אביו של יוסי.
מנגד, טען הנתבע כי לא החליף פרטים עם התובע אלא עם מישהו מטעמו, ולא זכר אם מסר לתובע פתק ובו פרטיו.

עוד טענה הנתבעת, כי בעוד שלטענת התובע מנחם שלי היה במקום לאחר התאונה ואף שוחח עימו, טען מנגד הנתבע כי מנחם שלי לא נכח כלל במקום התאונה.

אכן יש בעניין זה, בעיקר בכל הנוגע לעדותו של הנתבע בדבר נוכחותו של מר מנחם שלי במקום, כדי לעורר תמיהה מסוימת. יחד עם זאת, לא מצאתי באמור משום סתירה מהותית.

עיון בדברי הנתבע בפני חוקר הביטוח (חקירה שהוגשה וסומנה נ/3) מעלה כי הנתבע אישר שדודו, מר מנחם שלי, נכח במקום, וכי למעשה הוזעק לשם מיד לאחר התרחשות התאונה. לאחר שדברים אלה הונחו בפני התובע בחקירתו הנגדית, אישר אף הוא את נוכחות מר שלי. נוכח העובדה שהנתבע אישר בפני חוקר הביטוח בחקירה במועד סמוך יותר לאירוע כי דודו נכח במקום, לא ראיתי לייחס משמעות רבה לדבריו בהקשר זה בביהמ"ש כ-4 שנים לאחר מכן.

חשיבות עניין זה מתעמעמת עוד יותר נוכח העובדה ששני הנהגים טענו כי מיד לאחר התאונה התקבצו במקום אנשים רבים. כלשונו של הנתבע, "לאחר מכן הגיעו אנשים וזה הפסיק להיות בשליטתי" (עמ' 17 לפרוטוקול ש' 26) .
אף התובע לא היטיב לזכור בדיוק מי נתן בידיו באותו מעמד את הפתק עם הפרטים.

סתירה נוספת עליה הצביעה ב"כ הנתבעת בין גרסאות התובע והנתבע הינה לעניין פינוי האופנוע מהמקום. לדבריה, בעוד שלפי גרסת הנתבע האופנוע פונה ביחד עם התובע מן המקום, טען התובע כי האופנוע פונה לאחר מכן.
דווקא בפרט זה לא מצאתי כי נפלה כל סתירה בדברים שנאמרו. לשאלת ב"כ הנתבעת, השיב הנתבע כי היו במקום מכוניות רבות, האופנוע הועמס והם נסעו.
התובע עצמו לא זכר במדויק אם פונה באותה העת עם האופנוע אם לאו. מבחינתו, דאג לזה בן דודו אורן שהתייצב אף הוא במקום.
אם כן, אם האופנוע נלקח באותה עת מהמקום אך לא נלקח לביתו של התובע, הרי שמבחינתו הפינוי אינו באותו מועד. מנגד, מבחינת הנתבע, העובדה שהאופנוע פונה ביחד עם התובע ברכב כלשהו הרי שמדובר באותו מועד.

למעט פרטים אלה לא הצביעה הנתבעת על הבדלי גרסאות נוספים.

אכן יש טעם בטענת ב"כ הנתבעת ולפיה במצב של תיאום גרסאות אפשר שהסתירות יימצאו דווקא בפרטים המשניים (וראה לעניין זה פסה"ד בת.א (נצרת) 2924/99 פואד נ' אגבריה והפניקס, אליו מפנה ב"כ הנתבעת). יחד עם זאת, לא שוכנעתי כי אלו הם פני הדברים במקרה דנן.

אם קיימים הבדלי גרסאות בפרטים המשניים הרי שאלה מינוריים, ונוגעים להתנהלות הצדדים לאחר האירוע. ניתן להסבירם בעובדה שהמעורבים, מטבע הדברים, היו מצויים בסערת רגשות לאחר התאונה. כמו כן הם אינם מכירים זה את זה ואף לא את חלק מהאנשים המתקבצים במקום והפונים אליהם בדברים.
אי דיוק בפרטים משניים הינו אך טבעי בנסיבות כאלה.

פסק הדין בהליך הפלילי

כאמור, ביום 30.4.06 הוגש כנגד הנתבע כתב אישום בתיק ת.ד. (נצרת) 020249/06, בו נטען כי האחריות לתאונה, לפציעתו של התובע ולנזקים אשר נגרמו לאופנוע מוטלת על כתפיו.


על פי האמור בכתב האישום, התאונה התרחשה ביום 3.10.05 ונגרמה כתוצאה מפניית פרסה שביצע הנתבע, אשר חסמה את נתיב נסיעתו של התובע.
לנתבע יוחסה שורת עבירות, ובכללן נהיגה בקלות ראש, התנהגות הגורמת נזק וכן ביצוע פניית פרסה בניגוד לתקנות התעבורה ולפקודת התעבורה.

ביום 11.12.07 הרשיע בית המשפט (כב' השופט ח. סבאג) את הנתבע על סמך הודאתו בעבירות שיוחסו לו.

התובע צירף את כתב האישום הפרוטוקול ופסק הדין כראיה בהליך זה.

סעיף 42 א' לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א- 1971 (להלן: "הפקודה") קובע כדלקמן: "הממצאים והמסקנות של פסק דין חלוט במשפט פלילי, המרשיע את הנאשם, יהיו קבילים במשפט אזרחי כראיה לכאורה לאמור בהם אם המורשע או חליפו או מי שאחריותו נובע מאריות המורשע, ובכלל זה מי שחב בחובו הפסוק, הוא בעל דין במשפט האזרחי"

במקרה דנן, הן הנתבע והן הנתבעת, שהינה בבחינת "מי שחבה בחובו הפסוק" של הנתבע מהיותה מי שביטחה את רכבו של הנתבע בביטוח צד ג' במועד הרלוונטי (ראה לעניין זה י.קדמי "על הראיות" חלק 3 , 2009, עמ' 1559), הינם בעלי דין בהליך זה. משכך, הרי שהקביעות בפסק הדין הפלילי ובכללן מועד התאונה, זהות הנהג ברכב הנתבע ואחריותו להתרחשות התאונה, מהוות ראיה לכאורה בהליך דנן.

בהקשר זה יצוין, כי דין הרשעה על בסיס שמיעת ראיות כדין הרשעה על בסיס הודאה בהן.
מקום בו הנאשם מודה בעובדות כתב האישום או בחלקן, רואים את עובדות כתב האישום כמוכחות כלפיו (י' קדמי, שם, עמ' 1556).

על שאלת משקלה הראייתי של ראיה זו נאמר "לפסק הדין הפלילי כשלעצמו משקל סגולי "מיוחד", שהרי מדובר בפסק דין שקבילותו כראיה "נובעת מן הרעיון שחקירה ודרישה נעשתה על ידי שופט פלילי ראויה לעמוד בחזקת אמת" והכלל הוא שמשקלו בדרך כלל יהא רב ולא בנקל יהפוך השופט האזרחי מסקנות על פיהן, אם לא נתגלתה והובאה לפניו ראיה חדשה" בין ברשות ובין בזכות.
עם זאת המדובר בראיה "לכאורה" בלבד. בית המשפט האזרחי אינו "קשור" לממצאים ולמסקנות של פסק הדין הפלילי, ורשאי הוא לקבוע ממצאים שונים."
ראה י. קדמי שם בעמ' 1564 - 1565.

כאמור, הנתבעת חולקת על זהות הנהג ברכב הפוגע ועל מועד התאונה.
סעיף 42 ג' לפקודה קובע כי במצב דברים בו הוגש פסק דין פלילי כראיה במשפט אזרחי, המורשע או חליפו או מי שחב בחובו הפסוק, יוכלו להביא ראיות לסתירתו רק ברשות בית המשפט מטעמים מיוחדים שיירשמו, ובכדי למנוע עיוות דין.
הנתבעת לא הגישה בקשה בעניין זה, ובניגוד לטענתה, הרי שנוכח האמור לעיל אין בידה זכות קנויה לעשות כן.
על כן ממצאים אלה מהווים ראייה לכאורה בהליך זה כלפיה.

יחד עם זאת, נוכח העובדה שב"כ הצדדים לא השמיעו התנגדות להגשת תצהיר החוקר מהטעם של היותו בבחינת ראיה סותרת להליך הפלילי, ולא התנגדו לזימונו של מר שבח כעד מטעם הנתבעת, יחשבו הם כמוותרים על זכותם שלא תובא ראיה לסתור.
וראה לעניין זה ע"א 269/82 הילמן נ' כרמי פ"ד מא (4) 5.

אם כן, אדרש לטענות ואבחן אותן לגופן. אך טרם שאעשה כן, אבהיר כי על הנתבעת רובץ הנטל להוכיח את טענותיה. עד שתעשה כן, עומדים ממצאי פסק הדין הפלילי בתוקפם.

לעניין מועד התאונה:

כפי שצוין לעיל, אין מחלוקת בין הצדדים כי הנתבע רכש את פוליסת הביטוח ביום 2.10.05, דהיינו, יום אחד קודם למועד בו התרחשה התאונה לטענתו ולטענת התובע.

סמיכות המועדים שבין רכישת הפוליסה על ידי הנתבע לבין מועד התאונה הנטען ביום 3.10.05, היא זו אשר ככל הנראה העלתה חשש מצד הנתבעת בדבר נכונות טענה זו.

במסגרת סיכומיה, הצביעה ב"כ הנתבעת על שלושה נימוקים עיקריים אשר תומכים בגרסתה, לפיה התאונה התרחשה קודם לרכישת הפוליסה על ידי הנתבע.
האחד, כי הנתבע לא סיפק כל הסבר לנסיבות רכישת הפוליסה דווקא במועד הנטען.
לדבריה, טענת הנתבע במסגרת עדותו כי רכש את הפוליסה בערך באותו המועד בו רכש את הרכב, נועדה כדי לנסות ליצור מצג של התנהלות הגיונית ורגילה. מנגד, כפי שהתברר בהמשך החקירה, הרכב נרכש כמה חודשים קודם לכן ובמהלך מספר חודשים היה מבוטח רק בביטוח חובה.
השני, כי אף שהיה ידוע לצדדים שהנתבעת חולקת על גרסת התובע והנתבע לגבי מועד התאונה, לא טרח מי מהם להביא עדים לבית המשפט לחזק טענותיו בנקודה זו.
השלישי, כי העובדה שהתובע לא פונה מיידית לביה"ח חרף חומרת פגיעתו, מעידה כי הצדדים המתינו לאישור כי קיימת פוליסה בת תוקף.

דעתי היא כי דין הטענות להידחות, ואנמק, תוך כך שאדרש להן כפי סדרן.

לעניין ההסבר בדבר נסיבות רכישת הפוליסה -

אף שנכון הדבר שבחקירתו בבית המשפט טען הנתבע תחילה כי רכש את הרכב בסמיכות למועד עריכת הביטוח (עמ' 19 לפרוטוקול ש' 19), הרי שמיד לאחר מכן אישר ואף הבהיר כי רכש את הרכב מס' חודשים קודם לכן, כאשר לא היו בידיו אמצעים לרכישת פוליסת ביטוח צד ג'. עוד הסביר כי לאחר מכן, כאשר התאפשר לו כלכלית, רכש גם ביטוח כזה.

הסבר זה תואם את עדות הנתבע כפי שנמסרה לחוקר הביטוח (נ/3).

מעיון במסמך זה (נ/3) עולה, כי הנתבע ציין במפורש בפני החוקר כי חודש חודשיים לפני התאונה ביטח את הרכב בביטוח חובה בלבד וכן ציין בפניו כי לא הייתה לו יכולת כלכלית לבטח את רכבו בביטוח צד ג' (שם, עמ' 5 שורות 1-4).

בניגוד לטענת הנתבעת, הנתבע סיפק לחוקר הסבר סביר כיצד יום לפני התאונה החליט לרכוש ביטוח צד ג'.
לטענתו בנקודה זו (כעולה מ - נ/3), הגיע למשרדי סוכן הביטוח כדי להתעניין בעלות ביטוח מקיף לרכב מסוג מגנום שהיה בכוונתו לרכוש באותה תקופה. במעמד זה הציע לו סוכן הביטוח לרכוש ביטוח צד ג' (שם, עמ' 5 שורות 5-11).

במסגרת חקירתו הנגדית של הנתבע ציינה ב"כ הנתבעת כי סוכן הביטוח נחקר אף הוא (עמ' 20, שורה 14) ואולם, מטעמים השמורים עימה, נמנעה הנתבעת מלהגיש את חקירתו ונמנעה מלזמנו לעדות בדבר נסיבות רכישת פוליסת הביטוח על ידי הנתבע.
הימנעותה של הנתבעת מלזמן את סוכן הביטוח, אשר נסיבות רכישת הביטוח על ידי הנתבע מצויות בידיעתו האישית, נזקפת לחובתה.

עוד מצאתי לציין, כי מעיון בנ/7 עולה כי הנתבע רכש גם כיסוי לגרירה ושמשות.

אף כי הנתבע לא זכר שביקש גם כיסוי זה, נימק זאת במסגרת חקירתו הנגדית בכך שעבודתו הינה בכל רחבי הארץ, וחשש כי הרכב יתקע באחת מן הנסיעות.

עובדה זו יש בה כדי לסתור את טענת הנתבעת בדבר רכישה פיקטיבית של הפוליסה לאחר קרות התאונה, שכן אם רכישת הפוליסה נועדה רק כדי לזכות בכיסוי ביטוחי, הרי שבוודאי אין צורך ברכישת תוספת ביטוחית זו. לחלופין, רכישה פיקטיבית לו הייתה, מן הסתם הייתה כוללת בחובה כיסוי גם לנהג מתחת לגיל 24, והמחלוקת שלפנינו לא הייתה באה לעולם.

אשר לטענת הנתבעת בדבר אי זימון עדים ע"י התובע והנתבע -

משצורף פסק הדין הפלילי בו נקבע כי התאונה התרחשה ביום 3.10.05, הרי שבכך הוכיח התובע את טענתו לעניין זה ונטל סתירתה של קביעה זו מוטל על כתפי הנתבעת.

בחקירה שביצעה התובעת אין כל עדות למועד אחר להתרחשות התאונה ואין בטיעוניה אלא ספקולציה בלבד.

אשר לטענת הנתבעת בדבר מועד פניית התובע לביה"ח -

התובע סבל משבר בקרסול ולא פנה מייד לאחר התאונה לקבלת טיפול רפואי. לשיטתה של הנתבעת התנהגות זו מעוררת תמיהות, ויש בה כדי לתמוך בטענותיה כי התאונה התרחשה קודם לרכישת הפוליסה וכי רק לאחר שהצדדים המעורבים ידעו כי קיימת פוליסה בת תוקף פנה התובע לקבלת טיפול רפואי.

לא מצאתי ממש אף בטענתה זו של הנתבעת.

תחילה אציין כי בחקירתה נמנעה הנתבעת מלשאול את התובע לגבי הסיבות לעיכוב בפניה לטיפול רפואי, ובכך לא אפשרה לו להציג הסבר אלטרנטיבי מתקבל על הדעת.
זאת ועוד, דווקא טענת ב"כ הנתבעת לפיה לנוכח חומרת פציעתו של התובע מצופה היה כי יתפנה מיד לאחר קרות התאונה לבית החולים מחזקת את מסקנתי זו. שהרי, קבלת גרסת הנתבעת בעניין זה משמעה כי התובע מנע מעצמו טיפול רפואי במשך יומיים לפחות. מצב עניינים כזה, סביר עוד פחות.

אשר על כן, אני קובעת כי לא עלה בידי הנתבעת לסתור את פסק הדין הפלילי לעניין מועד התאונה.

זהות הנהג ברכב:

השאלה הנוספת הצריכה מענה הינה זהות הנוהג ברכב בעת התאונה.

כפי שצוין לעיל, לטענת הנתבעת, נהג הרכב בעת התאונה הוא אחד, יוסי שלי, אשר אז היה כבן 19 שנים. לנוכח הגבלת הפוליסה לנהג מעל גיל 24, הרי שיש בכך לשלול את הכיסוי הביטוחי לתאונה.

גם בהוכחת טענה זו כשלה הנתבעת.

הראיה העיקרית אותה הביאה הנתבעת לעניין זה הינה תמלול של שיחה אותה ביצע החוקר מטעמה עם עד ראיה לתאונה בשם איתי שבח. לטענת הנתבעת, עד זה אישר כי מי שנהג ברכב הנתבע בעת התאונה היה יוסי שלי (נ/8).
לעדותו של מר שבח, לרבות לתמליל חקירתו, לא מצאתי לייחס משקל רב, ואנמק.

החוקר ציין, כי המידע ולפיו יוסי שלי נהג ברכב הנתבע בעת התאונה נמסר לו על ידי איתי שבח.
ואולם, עיון בתמליל מעלה כי דווקא החוקר הוא שמעלה ראשון את שמו של יוסי (עמ' 6 ש' 21). לא ברור מדוע שואל החוקר על יוסי כאשר שמו טרם נזכר ע"י הנחקר.

אמנם, איתי שבח מאשר בפני החוקר שברכב נהג יוסי שלי, אולם כאמור לא מצאתי כי ניתן לסמוך על עדותו. בבית המשפט טען כי כלל לא היה עד ראיה לתאונה, כי הגיע למקום רק בשעות הערב וכי למד על מעורבותו של יוסי בתאונה משמועות (פרוטוקול הדיון מיום 17.6.09 עמ' 31 שורות 11-15).

בתמליל השיחה עם חוקר הביטוח (עמ' 8 שורה 12) מספק איתי גרסה שונה. לפיה, הוא ואחיו יצאו החוצה לאחר ששמעו בום. דהיינו, בעת התאונה היה בביתו, ורק לאחר ששמע את התנגשות כלי הרכב יצא מהבית.
גם לפי גרסה זאת לא יכול היה איתי עד לתאונה, ויש ספק לגבי יכולתו לדעת בוודאות את זהות הנהג ברכב הנתבע.

יתירה מזאת, גם תיאור התאונה שבפי העד לא תאם באופן מלא את התיאור העובדתי שמסרו התובע והנתבע ושעליו לא הייתה מחלוקת.
כך למשל, עד זה טען שהתאונה התרחשה כשהנתבע נסע לאחור, בעוד שהן הנתבע והן התובע טענו כי זו התרחשה בעת פניית פרסה.
עוד אישר העד לשאלת החוקר כי התובע פונה מהמקום באמבולנס, ואף לגבי אי נכונות עובדה זו לא היה חולק.

יצוין, כי מעדותו של החוקר עולה כי שוחח עם יוסי שלי ועם מנחם שלי ואלה לא הסכימו להיחקר.
רישום העדות או תמלול שיחות אלה לא הוגש, ולא ברור מדוע.
כך גם כאמור, לא הוגש תמלול החקירה עם סוכן הביטוח אשר אף הוא לכאורה יכול היה לחזק גרסת הנתבעת ואף עובדה זו יש לזקוף לחובתה.

על יסוד האמור לעיל לא מצאתי כי יש בראיות אלה שהובאו כדי להפריך את ממצאי פסק הדין הפלילי גם בעניין זהות הנהג.

לסיכום - בהתחשב בעדויות התובע והנתבע, בממצאי פסק הדין הפלילי וביתר הראיות שהונחו לפניי, אני קובעת כי הוכח שהנתבע נהג ברכב ביום 3.10.05 וכי ברשלנותו נגרמה התאונה.
עוד הוכח כי קיים כיסוי ביטוחי לנזקים שנגרמו, באמצעות פוליסת הביטוח שהפיקה הנתבעת.

אשר לשאלת הפיצוי –

התובע צירף לתביעתו חוו"ד שמאית בדבר הנזקים שנגרמו לאופנוע. בעניינה של חווה"ד לא הייתה מחלוקת ולא הובאו ראיות אחרות בכל הנוגע לנזקים.
בנסיבות העניין, סכום זה, לרבות שכ"ט השמאי, יש לפסוק לתובע.
יחד עם זאת, לא מצאתי לפסוק פיצוי בגין אובדן שכר או בגין נזקים כלליים, וזאת בהעדר ראיה לקיומם של נזקים כאלה

אשר על כן, אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 49,682 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה 28.1.2008 ועד למועד התשלום בפועל.

כמו כן אני מחייבת את הנתבעים בהוצאות התובע ובשכ"ט ב"כ בסך של 7,500 ₪.

בנוסף אני מקבלת את הודעת צד ג' שהגיש הנתבע כנגד צד ג' (הנתבעת) ומחייבת אותה לשפותו בכל סכום בו חויב בהליך זה לרבות בשכ"ט ב"כ התובע.

כמו כן אני מחייבת את צד ג' בהוצאות הנתבע בסך של 7,500 ₪.




לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. התיישנות נזק רכוש

  2. ביטוח נזקי רכוש אופנוע

  3. תביעה בגין נזקי רכוש בתאונת שרשרת

  4. אחריות נהגים לנזקי רכוש בתאונת דרכים

  5. נזקי רכוש - פגיעת רכב שהיה בו נגרר

  6. נזקי רכוש בתאונה - נזק ישיר וירידת ערך

  7. ניכוי ערך שרידים משווי רכב - נזקי רכוש

  8. תביעה לנזקי רכוש לרכב, דמי גרירה והובלה

  9. נזקי רכוש - פגיעת חלק של מנוף בגג משאית

  10. תביעה בגין נזקי רכוש עקב שער שנסגר על רכב

  11. תאונת דרכים (נזקי רכוש) עם רכב מטאטא כביש

  12. נזקי רכוש - פגיעה ברכב במקום חניה שמור לנכים

  13. תאונת דרכים נזקי רכוש - נזק לכנף הקדמית של רכב

  14. סוגיית המעוול העקיף בנזקי רכוש שנגרמו לרכב צד ג'

  15. הוכחת מאמצים לאיתור חלקים חליפים לרכב - נזקי רכוש

  16. תביעה כספית לקבלת פיצוי בגין נזק לרכוש שנגרם לרכב

  17. נזקי רכוש - תאונת דרכים בה היו מעורבים שלושה רכבים

  18. תביעה בגין נזקי רכוש כתוצאה מתאונת דרכים בכפר טמרה

  19. עתירה לבג"ץ: פיצוי על נזקי רכוש כתוצאה מפעולה צבאית

  20. נזקי רכוש - הכחשת הנהג בחקירה נגדית כי בלם לפני התאונה

  21. נזקי רכוש לרכב - רכב שכור חלופי עד לקבלת הרכב לאחר צביעה

  22. נזקי רכוש לרכב - שאלת מוקד הפגיעה האחורי ומוקד הפגיעה הקדמי

  23. תביעה כספית לתשלום פיצויים בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכב מסוג מזדה

  24. כתוצאה מהתאונה נפגע עמוד הנושא שלטי פרסום ושלטי רחוב ונגרמו נזקי רכוש

  25. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון